פסקי דין על ועדה מחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון | פסקי דין על טובה גוזלן | פסקי דין על שלום גוזלן | פסקי דין על שלום אחזקות (2001) |

18095-03/09 תוח     04/08/2011




תוח 18095-03/09 ועדה מחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון נ' טובה גוזלן, שלום גוזלן, שלום אחזקות (2001)בע"מ




לך



st1\:*{behavior: }



בית משפט השלום בבית שאן

תו"ח 18095-03-09 ועדה מחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון
נ' גוזלן ואח'



04 אוגוסט 2011





בפני
כב' השופטת עיריה מרדכי


המאשימה
ועדה מחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון


נגד

הנאשמים
1.
טובה גוזלן
2.
שלום גוזלן
3.
שלום אחזקות (2001)בע"מ

<#2#>
נוכחים:
מטעם המאשימה: עו"ד לילך גפני
מטעם הנאשמים: בעצם וע"י עו"ד נחאס


<#3#>
גזר דין

א.
מסכת האישומים:

כתב האישום (המקורי) בתיק זה הוגש ביום 31/03/09 והתיק מתנהל מזה למעלה משנתיים. ביום 15/10/09 הוגש כתב האישום המתוקן, בו נכללו האישומים המתוקנים. אישומים אלה מתייחסים להפרת צווי בית משפט שניתנו ביום 24.4.06 כנגד הנאשמים בתיק עמ"ק 20298/05 (בית-שאן), לפיו הנאשמים נצטוו להרוס מתחם ומבנים שונים שנבנו על ידם כולל מבנים המהווים עבודות פיתוח, בגוש 15514 חלקות 54 ו-55, במגדל. המתחם שימש לגן אירועים ("גני כרמל"). במסגרת צו ההריסה נכללו מגרש חנייה (השטח של 2,000 מ"ר), רחבת בטון, שני שבילים, גדר ברזל, מבנה לשירותים, מבנה עץ ושני מבנים המשמשים למטבחים.


צו ההריסה נכנס לתוקף ביום 01/04/07. עד ליום 28/10/08 לא הרסו הנאשמים את המבנים (למעט שני המבנים ששימשו למטבחים) ועשו שימוש חורג במקרקעין, על כן יוחסו להם העבירות שפורטו באישום הראשון.




האישום השני מתייחס לעבירות של המשך שימוש במתחם לניהול גן אירועים ואי קיום צו בית משפט – סעיף 210 לחוק התכנון והבניה.


באשר לאישום השלישי נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה בוצעו במקרקעין עבודות בנייה נוספות שכללו: מבנה עץ (שטח של 50 מ"ר) ושתי גדרות (גובה 2 מ' ואורך של 50 מ'). על כן יוחסה עבירה של ביצוע בניה ושימוש ללא היתר בגין האמור.



ב.
ההליכים בתיק:

בישיבה מיום 18/03/10 הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום והורשעו בסייגים שפורטו לעניין מבנים נוספים שנהרסו ו/או הוזזו על ידי הנאשמים. בנוסף, אישום 3 הוּסב באופן שהינו מהווה בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה וניתנה הסכמה מטעם הנאשמים למתן הצו האמור במסגרת גזר הדין.


בישיבה מיום 23/05/10 הודיע ב"כ הנאשמים על רצונו לשחרורו מייצוגם לאור ניגוד עניינים שנוצר בינו לבינם.


בישיבה מיום 09/11/10 ביקש בא כוחם החדש של הנאשמים לחזור בהם מהודייתם. באותה ישיבה הוברר שגם עם ייצוגם ע"י העו"ד החדש (אייזנברג) מתעורר ניגוד עניינים (הוא ייצג ועדה מקומית בהליך שנוהל נגדם ב"ש 694/05).על הנאשמים הוטלו הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל הארכת הדיון (2,500 ₪ כל אחד).

ביום 02/03/11 הוגשה בקשה מטעם ב"כ הנוכחי של הנאשמים (עו"ד אמיל נאחס) בה התבקש "להתיר לנאשמים לחזור בהם במקצת מהודייתם בכתב האישום" ביחס לשני תיקונים מבוקשים בכתב האישום, שיש להם לטענתו, השלכה ישירה על קולת העונש:


התיקון הראשון
: כשניתנו שתי החלטות שעיכבו ו/או האריכו את צו ההריסה השיפוטי ואיסור השימוש נשוא תיק זה עד ליום 01/04/08 ולא כפי שנטען בכתב האישום 01/04/07.


התיקון השני
: השימוש במקרקעין כגן אירועים אינו מנוגד לשימוש שהתכנית שחלה עליהם מתירה ג/5966 – המקרקעין דנן כיחידת פיתוח ל"אכסון מלונאי" (סעיף 2.7.1 לתכנית (בעניין זה הוזכר ע"פ (חי') 743/06 יוסף שגב נ' הועדה המחוזית – מחוז חיפה בו נקבע, בין היתר, כי " ייעוד המקום למלונאות ונופש סובל גם פרשנות של קיום אולם לאירועים ושמחות". על כן יש לתקן את סעיף (4) לאישום הראשון ולמחוק את הוראת החיקוק השלישית לעניין ביצוע שימוש טעון היתר בסטייה מתכנית – סעיף 204(ב) לחוק התו"ב.


ההסכמות שהושגו בין הצדדים לבסוף היו כי לגבי התקופות שבין 24/05/07 עד 1/10/07 ובין 23/01/08 עד 1/04/08 – לא מיוחסת לנאשמים עבירה של הפרת צו, ככל שתקופות אלה נכללו בגדר האורכות שניתנו על ידי בית המשפט (ר' הצהרת ב"כ המאשימה בע' 21
שו' 1-3 לפרו').


ג.
טיעוני המאשימה לעונש:

ב"כ המאשימה טענה כי המדובר בכתב אישום חמור "מאין כמותו" של שימוש והפעלת גן אירועים תוך הפרת צווים שיפוטיים ללא מורא על פני שנים ארוכות וחרף המאסרים המותנים.

בגזר הדין הקודם, עמד בית המשפט בהרחבה על נסיבות ביצוע העבירה ונסיבות החזקה על רקע המצב התכנוני, בהדגישו כי אינו ממצה עד תום את הדין עם הנאשמים ואל להם לפרש זאת כאוזלת יד. המציאות בשטח מלמדת אחרת.מאז שנת 2006 הנאשמים המשיכו מדי שנה לקיים אירועים.

לאור הפרשנות התכליתית המחויבת מכוח הפסיקה וכן לאור הוראות הת.ב.ע בה השימוש העיקרי מוגדר למלונאות. שימוש במקום כגן אירועים יכול בנסיבות מסוימות להיות נלווה למלונאות אולם אין זה אומר שניתן לאשר שימוש נפרד לגן אירועים. על פי ההלכה שנקבעה ב-עע"מ 7926/06 (ולא על פי ההיגיון התכנוני של התב"ע שחלה במקום), אזי ניתן (אולי) לדון בבקשה להתיר גן אירועים רק אם היה במקום מלון. אין מחלוקת שאין במקום מלון והשימוש העיקרי והיחיד במקום הינו לגן אירועים עצמאי ונפרד.

על פי הפסיקה הענישה במקרה כזה צריכה לאיין את כדאיות ביצוע העבירה על ידי קנסות כבדים והן על ידי מאסרים בפועל, כשלאור ריבוי העבירות בענייננו המאסרים על תנאי שהוטלו על הנאשמים הינם חבי הפעלה (נטען כי עבירת הפרת צו איסור השימוש אינה נבלעת בעבירת אי קיום צו הריסה שיפוטי) . כן מבוקש להפעיל את ההתחייבויות הכספיות מהתיק הקודם. יש ליתן צו הריסה מיידי למבנים (בסעיף 3).

הפסיקה אליה הפנתה ב"כ המאשימה:

ע"פ 8701/08
– קנס מעל 1,000,000 ₪ על תא משפחתי אחד. שם צוין כי ניתן לחשב את גובה הקנס על פי מספר המבנים שנבנו ונעשה בהם שימוש.

ת.פ. 1256/06
(שלום באר שבע) – שימוש ללא היתר (אולם אירועים) ואי קיום צו הריסה. מאסרים בפועל של 4-5 חודשים. מאסר על תנאי – 6 חודשים. קנסות 200,000 – 300,000 ₪.
ת.פ. 2012/06
(שלום ירו') – שימוש ללא היתר לצורכי מסחר, גן אירועים. הרשעה בעבירות של אי קיום צו שיפוטי – 9 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי של 3 חודשים; קנס 500,000 ₪.
רע"פ 2809/05
– אי מתן רשות ערעור לנאשם שהורשע בבנייה ללא היתר, שימוש חורג ואי קיום צו בימ"ש –6 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשים על תנאי; קנס -90,000 ₪;


ד.
טיעוני ההגנה לעונש:

התמונה שניסתה לצייר ב"כ המאשימה אינה כה חמורה. אכן, אין להקל ראש בהפרת צווי בימ"ש, והנאשמים אינם "טלית שכולה תכלת" בדרך שבחרו להמשיך את ניהול המתקנים ללא היתר בנייה.

יחד עם זאת, יש למצוא איזון נכון וסביר לעניין העונשים בנסיבות העניין. יש להבחין בין שימוש שמותר על פי תוכנית לבין שימוש שלא ניתן לגביו להוציא היתר בניה בהיותו שימוש חורג וסטייה ניכרת מתכנית, וכן בין שימוש במתקנים ללא היתר לבין שימוש בגן אירועים שמותר על-פי התכנית שחלה על השטח. הנאשמים לא ישבו בחיבוק ידיים. הם "הפכו כל רגב" על מנת להכשיר את השימוש בדיעבד. למרות מאמציהם הכבירים, הם נתקלו בחסמים ביורקרטים, תכנוניים וממסדיים, שמונעים מהם תקופות ארוכות להשיג את ההיתר.

השתלשלות העניינים שהביאה להחזקתם של הנאשמים בגן האירועים ובמתקנים הוצגו בפסק הדין הקודם. במהלך השנים, משנת 1998 עד שנת 2010, הנאשמים לא הצליחו לקדם את נושא הכשרת השימוש במתקנים וזאת עד להסדרת פתרון קצה לסילוק שפכי לישוב מגדל. בשנת 2010 התכנית הוצאה מ"הרשימה השחורה" ונפתח פתח להכשרת השטח ולקבלת היתרים. הנאשמים פנו לוועדה והגישו תכנית מפורטת להפרדת החלקות כך שיוכלו ליצור יחידת תכנון נפרדת בחלקה 54. לאחרונה הוחלט להעביר את הטיפול לוועדה המחוזית.

ביחס לצילומים שהוגשו על ידי ב"כ המאשימה, צוין כי הינם מתייחסים לכתב האישום הנוסף שלא צורף. אין בניה חדשה מאז גזר הדין הקודם, וכל המתקנים העומדים, למעט שני השבילים, רחבת הבטון והדשא – פורקו. מכל מקום, אין המדובר על בניה קשיחה/"גרנדיוזית" (בהקשר זה נטען כי האוהל וקונסטרוקציית מערכת התאורה הובאו למקום על ידי לקוחות לאירועים שקיימו, ופורקו זה מכבר).

ב"כ הנאשם הגיש את פסק הדין בע"פ 743/06 (מחוזי-חיפה) בו נקבע, בין היתר, שיועד מקום למלונאות ונופש (אף אם לא צוין "גן אירועים כשימוש מותר) – סובל פרשנות של קיום אולם לאירועים ושמחות.

ב"כ הנאשמים ביקש שלא להפעיל את המאסר המותנה אלא להאריכו, ככל שמדובר בכתב אישום ראשון בגין הפרת צו. כן נטען, כי הנאשמים אמנם הודו והורשעו בשימוש חורג, אולם יש להתחשב (לצורך הטיעון לעונש) ששימוש זה תואם את התכנית ואינו מתבצע בסטייה ניכרת. לחילופין, ככל שיפעל עונש המאסר על תנאי מבוקש להפעילו בעבודות שירות. לעניין הקנס ביקש בא כוח הנאשמים כי יש להקל בגובהו ולהטיל את רובו על הנאשמת 3 וכן לפרוס אותו לתשלומים נוחים על מנת לעמוד בו. כן, התבקש כי בנסיבות העניין, יוארך מועד ביצוע הצווים לתקופה נוספת של שנה מיום, מתן גזר הדין, על מנת להסדיר את השימוש במתקנים בשים לב להליכים בהם נקטו הנאשמים לאחרונה.


ה.
טיעונים משלימים:

ביום 27/07/11 הגיש בא כוח הנאשמים בקשה "להשלמת טיעון לעונש קצר". בבקשה נטען כי מפאת "סערת רגשות ושבר אמוציונאלי" בה הייתה נתונה הנאשמת 1 בדיון הטיעונים לעונש מיום 17/07/11 "נכשל ליבה ולשונה" בהצגת נסיבותיה האישיות הקשות.


בא כוח הנאשם עמד על התייתמותה של המוקדמת של הנאשמת 1 מהוריה הביולוגים עד אימוצה ועל התמודדותה עם החובות בכבדים שהותירו הוריה המאמצים לאחר מותם. כן, צוין בבקשה כי שלושת ילדיה ושני אחיינים נוספים נסמכים על שולחנם של בני הזוג, וכי מאסר של אחד מהם, לא כל שכן שניהם, ימיט אסון על המשפחה כולה, ועלול חלילה להביא את התא המשפחתי לעוני ולפת לחם. כן, התבקש כי, ככל שבית המשפט לא הסתפק בענישה שאינה מאסר בפועל, לא ירצו הנאשמים את מאסרם במקביל.


באת כוח המאשימה טענה בתגובתה (מיום 31/07/11) כי יש להתעלם מהבקשה ותוכנה. לטענתה, "הליך" זה בו נקטו הנאשמים אינו מוכר בדין, בלא שניתנה לכך הסכמה מטעם המאשימה או רשות בית המשפט. כן, ציינה כי אין המדובר בטיעונים לעונש אלא בראיות שיש להביאן במועד, לרבות מתן אפשרות לחקירה נגדית. כן ציינה, כי תוכן הדברים אשר שפורטו בבקשה "לקו באי דיוקים" (צורף בעניין זה מכתב מטעם בא כוח המתלוננים).

ו.
דיון ומסקנות:

אחזור בקצרה על הרקע להחזקת הנאשמים במקרקעין נשוא האישום כפי שעמדתי עליו בגזר הדין בתיק הקודם שבו ניתנו הצווים שהופרו. חלקות 54 ו-55 בגוש 15514, מצויים על חוף ימת הכנרת, בתחום שיפוטה של המועצה המקומית מגדל. הנאשמת 1 ירשה את הזכויות בחלקה 55 מהוריה. חלקה 54 הינה חלקה צמודה בבעלות קק"ל ובניהול המנהל. החלקה שנמסרה להוריה של הנאשמת נמסרה, בחוזים מתחדשים שנחתמו עם המנהל לעיבוד חקלאי עונתי. מבחינה היסטורית, הורי הנאשמת השתמשו בשתי החלקות כמעין יחידה אחת לניהול כפר נופש עם ביתנים פזורים בתוך הצמחייה וניהלו את החוף הצמוד.


על המקרקעין חלה תכנית מפורטת מס' ג/5966 – פיתוח חוף מגדל – כשחלקת המנהל וחלקת הנאשמים מופיעים כיחידה תכנונית אחת (משבצת "י").


בגזר הדין הקודם הבהרתי, ומוצאת אני לנכון להבהיר גם עתה, כי אין בכוונתו להרחיב את התייחסותי אודות המחלוקת התכנונית שבאי כוח הצדדים העלו, בכל הקשור לפרשנות השונה שכל אחד מהם נותן להוראות הת.ב.ע ובאם הינם מתירים ניהול גן אירועים עצמאי במקום, אם לאו. הכרעה זו אינה דרושה לטעמי לצורך גזירת דינם של הנאשמים בנסיבות של תיק זה. אוסיף ואציין שצויין לא אחת על ידי בית המשפט העליון שאין לנסות באמצעות בית המשפט לנהל "מסלול עוקף" של מוסדות התכנון והחלטות שמוטל עליהם לקבל במישור התכנוני. אין מחלוקת וב"כ הנאשמים הודה בעצמו שלא ניתן ליישם את הוראות הת.ב.ע ולהוציא היתרים ככל שעל פי הוראות סעיף 2.2 לתקנון לא יוצא היתר ליחידת פיתוח בטרם אושר תכנון בינוי ועיצוב ארכיטקטוני לאותו מתחם. חלק מהמבנים שנבנו על ידי הנאשמים בזמנו הינם מבנים המהווים במהותם עבודות פיתוח ונועדו לשרת את השימוש שהנאשמים קבעו במקום. אוסיף ואציין כי תהיה הפרשנות התכנונית באשר לייעודים אשר תהיה (קרי -
באם להקים במקום, גן אירועים עצמאי תחת ההגדרה "אחסון מלונאי"), הרי שברור שעל מנת לנהל גן אירועים קבוע במקום יש צורך להצטייד בכל האישורים וההיתרים הנדרשים וזוהי מטרת המחוקק, הן בהוראות חוק התכנון והבניה והן בהוראות חוקים נוספים החלים על ניהול עסק שכזה.


ב"כ הנאשמים פירט בעצמו על קשיים בפיקוח השטחים של חוף מגדל ופתרונות במערכת הביוב ובהעדר פתרונות ראויים שכאלה, המשך פיתוח אזורי עלול להציב בפני
הציבור מפגעים של ממש. בידי כל בעל זכות במקרקעין לנקוט בכל ההליכים המשפטיים המוכרים בדין כנגד מוסדות תכנון, רשויות מקומיות ומוסדות אחרים, בשאלות של ביצוע עבודות פיתוח, אולם אין זכות קנויה לפעול על פי הכלל כל דאלים גבר ובוודאי שאין זכות קנויה למאן דהוא להמשיך לקבוע עובדות בשטח על פי רצונותיו ולהפקת רווחים תוך כדי הפרת צווי בית משפט.


בא כוח הנאשמים שב והזכיר בסיכומיו את פסק הדין שניתן בע"פ 743/06 יוסף שגב נ' הועדה המחוזית (מחוזי-חיפה). בפסק הדין האמור נקבע, בין היתר, כי יעוד למלונאות ונופש, סובל גם פרשנות נלווית של קיום אולם לאירועים ושמחות,שכן מלונות ובתי הבראה נוהגים לקיים במתקניהם כנסים ואירועים בהם משתתפים גם הנופשים. לפיכך נקבע שם כי השימוש בשטח של מלון, בין אם בשטח בנוי שלו כאולם ובין אם בשטח של גן או בריכה, יכול לשמש לצרכי אירועים ככל שהדבר הינו רגיל וחלק ממהלך העסקים הרגיל של מלונות ובתי הבראה.


דעתי הינה כי פסק הדין הנ"ל אינו משליך על ענייננו. במקרה דנן מדובר בעצם בקרקע שהיה בשימוש היסטורי בעבר שהופסק והנאשמים החליטו לקבוע עובדות חדשות בשטח בהקמת גן אירועים במקום בשנת 2002 אשר מתנהל בגינו הליכים זו הפעם השנייה בתיק זה, כאשר טרם בשלו אף הנתונים בשטח המאפשרים לפעול על פי הת.ב.ע. וליישם ייעוד כזה או אחר בשטח לטענת ב"כ הנאשמים עצמם.

במקרה שלפנינו שני האישומים הראשונים אינם עוסקים בבנייה ללא היתר, כי אם בעבירות שנדונו במסגרת ההליך הקודם, במסגרתו נגזרו על הנאשמים עונשי מאסר מותנים, קנסות, התחייבויות, וכן הוטל עליהם להרוס את המבנים ולהפסיק את השימוש החורג במקום, עד ולא יאוחר מ-1/04/07. העבירות נשוא אישומים 1 ו-2, הינן תוצאה של ההליך הקודם, לאחר שהנאשמים הפרו את צו בית המשפט, וחמור יותר – המשיכו לעשות את השימוש במקום שנועד למטרות מסחר ולהפקת רווחים כלכלים, כגן אירועים (למעט התקופות שבין 24/05/07 עד 1/10/07 ובין 23/01/08 עד 1/04/08, שנכללו כאמור בגדר האורכות שניתנו על ידי בית המשפט).


בגזר הדין בהליך הקודם טרחתי להדגיש בפני
הנאשמים
כי בית המשפט בחר שלא למצות את הדין עמם, עד תום וציינתי שעליהם להפנים "שהמחוקק אינו משלים עם הצבת עובדות בשטח ואינו משלים עם הנצחתם בשטח אלא על פי היתר כדין" (ר' עמ' 19 שו' 10-11 לגזר הדין). במהלך הזמן מאז כניסת הצו לתוקף בית המשפט אף העניק פעמיים אורכות נוספות.


34.
בגזר הדין הנ"ל אף ציינתי בפני
הנאשמים כי אל להם לפרש התחשבות לאוזלת יד פן תתפח המציאות על פניהם בעתיד. כן הבהרתי שבהעדר אפשרות לתקן את המעוות בדיעבד, עליהם לקיים את הצווים ככתבם וכלשונם.

35.
לדאבוני, התנהלותם של הנאשמים מאז, על אף שהם פעלו לקיים חלק מהצווים בסילוק מבנים מהשטח, מלמדת כי הם בוחרים בגישה של המשך הצבת עובדות בשטח וזלזול בחובתם לקיים את צווי בית המשפט, ככתבם וכלשונם.

36.
על פי התרשמותי הנאשמים אינם מוכנים להשלים עם המגבלות התכנוניות המוטלות על המקרקעין המוחזקת על ידם והינם סבורים כי זכותם להמשיך ולנהל גן אירועים במקום ולקבוע עובדות בשטח ולהפיק ממנו רווחים. הפסיקה הבהירה באופן נחרץ, כי הענישה הראויה למי שמפר צו שיפוטי של בית המשפט, הוא הטלת מאסר בפועל, וזאת על מנת שההרתעה תהא ברורה ונהירה לכל. במקרה דנן אין מחלוקת שאירועים המשיכו להתקיים במקום גם לאחר נקיטת ההליכים בתיק זה. איני רואה בניהול אירועים במקום באמצעות הצבת מבנים "ארעיים" אשר מוצבים ומסולקים חדשות לבקרים משום נסיבה לקולא אלא נסיבה המעידה על הנחישות להמשיך לקבוע עובדות בשטח בניגוד להוראות הדין.

37.
הנני סבורה
שבקשת ב"כ הנאשם לבחון עונשים קלים יותר, עלולה להתפרש כסלחנות וכהשלמה עם התופעה הפסולה זו [ר' רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 2005]; ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה [פורסם בנבו, 1978]). ניתן להתרשם שכך היו פני הדברים עד היום.

אין בידי לקבל את הטענות להתקדמות במצב התכנוני (הגשת תכנית לוועדה), כנסיבה לקולא. הפסיקה הבהירה כי אין מרפאים "רעה חולה" – של איטיות ועצלתיים בביצוען של תכניות – ברעה חולה לא פחות, הבאה לידי ביטוי בפתיחת פתח להפקרות, ל"איש הישר בעיניו יעשה" (ר' 2885/08 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א-יפו נ' דכה [פורסם בנבו, 2009].


התמונה שמתקבלת הינה שהנאשמים על אף שביצעו פעולות לסילוק מבנים מהמקום בשלבים שונים, עדיין מאמצים לעצמם, כמדיניות את המשך קביעת העובדות בשטח והפעלת המקום, חרף העונשים שהושתו עליהם בגזר הדין הקודם, לרבות עונשי המאסר המותנים והמרחפים מעל ראשם.


באשר לטענות המשלימות לעניין נסיבותיהם האישיות של הנאשמים וההשגות של ב"כ המאשימה בנידון אציין, כי צוין לא אחת שככל שעובר הזמן וממשיכים להפר צווים של בית משפט, טענות מסוג אלה מקבלות משקל הולך ופוחת וככל שאיני סבורה שהנאשמים מפנימים את הלקח כלל, והענישה הראויה תואמת יותר את עמדת המאשימה גם אם לא בשלמותה וגם אם לא אמצה עם הנאשמים את הדין עד תום, הרי שאין ליתן משקל יתר לטענות אלה.


בנסיבות המתוארות בין אם מדובר במאסר על תנאי חב הפעלה בגין ריבוי עבירות כטענת ב"כ המאשימה ובין אם ניתן היה באופן לפנים משורת הדין להתייחס לפרשה כפרשה מתמשכת וכהפרה אחת (דבר שלדעתי נוגד את הפסיקה ואת המטרה), הרי שהבקשה להפעלת המאסרים על תנאי במקומה.


לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לקולא ולחומרא, הנני מטילה על הנאשמים את העונשים כדלקמן:


1.
הנני מורה על הפעלת המאסר על תנאי שהוטל על הנאשמים 1 ו- 2 בתיק עמ"ק 20298-05 כאשר מדובר למאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים
כל אחד.

2.
הנני מטילה על כל אחד מהנאשמים 1 ו- 2 מאסר לתקופה של 10 חודשים מתוכם 4 חודשים לריצוי בפועל ויתרתם כמאסר על תנאי והתנאי הוא כי הנאשמים לא יעברו במשך 3 שנים מהיום עבירות נוספות על העבירות שבהן הורשעו וכן הוראות חוק התכנון והבניה.
לפנים משורת הדין, תקופת המאסר שהוטל בסעיף זה תרוצה בחופף למאסר על תנאי שהוטל דלעיל.

3.
הנני מורה על הפעלת ההתחייבות אשר נחתמו על ידי הנאשמים 1 ו- 2 והוצגו על ידי ב"כ המאשימה בסך 150,000 ₪ כל אחת, לתשלום בתוך 90 יום מהיום.

4.
הנני מטילה על הנאשמת 3 תשלום קנס בשיעור 200,000 ₪, אשר ישולם בתוך 90 יום מהיום.

5.
אני מחייבת את כל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות כספית נוספת בסך 200,000 ₪, להימנע, תוך 3
שנים מהיום, מלעבור עבירה על הסעיפים בהם הורשעו ועבירה נוספת על הוראות חוק התכנון והבניה.

באם יסרב מי מהם לחתום על ההתחייבות ייאסר ל- 30 ימים או עד שיחתום לפי המוקדם.

6.
נמנעתי מלהטיל על הנאשמים קנסות נוספים לאור המאסר שהוטל עליהם לריצוי וכפי שציינתי כבר דלעיל לא מיציתי עם הנאשמים את הדין ככל שב"כ המאשימה עתרה לעונשים כבדים יותר. הנני תקווה כי העונשים שהוטלו בתיק דנן יצליחו להביא לידי ההפנמה הנדרשת והפסקת קביעת העובדות בשטח.

7.
באשר לאישום השלישי שהוסב לבקשה להריסה ללא הרשעה ושנטען כי בוצע סילוק ופינוי, למען הזהירות ניתן בזה צו להריסה וסילוק של כל חלק ממבנים אלה אשר נותרו בשטח נכון להיום לביצוע תוך 14 יום מהיום.


הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.
<#4#>

ניתן והודע היום ד' אב תשע"א, 04/08/2011 במעמד הנוכחים.



עיריה מרדכי
, שופטת


הוקלד על ידי: יוחאי אטיאס







תוח בית משפט שלום 18095-03/09 ועדה מחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון נ' טובה גוזלן, שלום גוזלן, שלום אחזקות (2001)בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/08/2011)