פסקי דין על ורובל גולובקין יבגני | פסקי דין על ורובל גולובניה תמר | פסקי דין על נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים | פסקי דין על משה דותן | פסקי דין על יהושע כרמלי ואח' |

7361/02 א     08/08/2011




א 7361/02 ורובל גולובקין יבגני, ורובל גולובניה תמר נ' נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע"מ, משה דותן, יהושע כרמלי ואח'








בית משפט השלום בנתניה



8 באוגוסט 2011

ת"א 7361-02 ורובל גולובקין ואח'
נ' נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים ואח'






בפני

כב' השופטת
ד"ר איריס רבינוביץ ברון






1.


ורובל גולובקין יבגני

2.


ורובל גולובניה תמר




ע"י ב"כ

עוה"ד

דן אשכנזי
הילה גוטמן
התובעים






נ

ג

ד






1.


נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע"מ
2.


משה דותן

3.


יהושע

כרמלי


4.

יורם

יאירי

ע"י ב"כ עוה"ד עמיקם

5.


מנהל מקרקעי

ישראל


- התביעה נמחקה
ע"י יוסי ברכיה מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)






הנתבעים


נ ג ד




1.

נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע"מ
2.

משה דותן

3.

יהושע

כרמלי


4.


יורם

יאירי

ע"י ב"כ עוה"ד עמיקם







צדדי

ג
'





נ

ג ד






1.

חדיג

'
ה

עבד אל-כרים

ע"י

ב"כ עוה"ד גרה


2.

מנהל מקרקעי

ישראל

ע"י יוסי ברכיה מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)







צד

ד

'






נ

ג ד





כלל

חברה לביטוח בע"מ – נמחקה
צד

ה
'

<#2#>

פסק דין
מבוא

1.
התובעים, ה"ה ורובל גלובקין יבגני וורובל גלובניה תמר, הגישו תביעה כנגד נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע"מ
, משה דותן
, יהושע כרמלי ויורם יאירי וכנגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן:"המינהל").

התביעה הוגשה בגין נזקים שלטענת התובעים נגרמו להם בעקבות מותו הטרגי של בנם ישראל ורובל גלובקין (להלן:"המנוח").

המינהל שלח הודעה לצד ג' כנגד הנתבעים 4-1.

הנתבעים 4-1 (להלן:" הנתבעים") שלחו הודעה לצד ד' כנגד המינהל וכנגד מר חדיג'ה עבד אל כרים.

לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות הגיעו התובעים והמינהל להסכמה במסגרתה נמחקה התובענה כנגד המינהל והסכמה זו קיבלה תוקף של

פסק דין
.

2.
מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם וכן הוגשה חוות דעת של הפסיכיאטרית ד"ר פרנקל.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבעים 4-2 וכן הוגשה חוות דעת של הפסיכיאטרית ד"ר נועה קרת.

מונתה מומחית מטעם בית המשפט הפסיכיאטרית ד"ר דורסט.

מטעם המינהל הוגשו תצהיריהם של מר סקופ, מר דוד ריזמן ושל מר שמוליק שניידר. כמו כן, הוגשה תעודת עובד ציבור של הגב' שרון סלע.

מטעם מר חדיג'ה עבד
אלרים הוגש תצהירו.


בדיוני ההוכחות נחקרו המצהירים ונותנות חוות הדעת.


הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.


בכל הנוגע לטיעונים לענין הנזק, הצטרפו צדדי ג' וד' בסיכומיהם לטיעוני הנתבעים.
דיון והכרעה


פתח דבר


3.
המנוח, יליד 11.2.1983 נפטר לאחר שביום 3.11.1996 יצא עם חבריו למקום בו היה בור (מחפורת). המנוח, חפר באופן שהרחיב מערה קיימת בקיר הבור ונכנס לתוכה. דופן הבור התמוטטה והמנוח נקבר בתוכה. המנוח הועבר ע"י מד"א לבית חולים לניאדו ומשם לבית חולים שיבא שם נפטר למחרת. הנתבעים הועמדו לדין פלילי והורשעו בגין גרימת מותו של המנוח.
התובענה בפני
י עניינה תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לעזבון וכן נזקיה של התובעת, אימו של המנוח שלטענתה נגרמה לה נכות נפשית עקב האסון.

שאלת האחריות


4.
במסגרת התובענה הוגש, בהתאם להוראות סעיף 42א לפקודת הראיות, פסק הדין הפלילי שבו הורשעו הנתבעים.


בסיכומי הנתבעים נאמר כי לאחר שהצדדים הורשעו ב

פסק דין
חלוט שאלת הרשלנות או האשם של הנתבעים
אינה עומדת עוד לדיון.


לנוכח האמור, אין צורך לדון בשאלת האחריות של הנתבעים וניתן לקבוע כי קיימת אחריות של הנתבעים לנזקי התובעים, ככל שנגרמו כתוצאה ממותו של המנוח והינם ברי פיצוי בהתאם לחוק.

אשם תורם


5.
הנתבעים טוענים כי יש לייחס למנוח אשם תורם בשיעור של 50%.


התובעים טוענים כי אין לייחס אשם תורם למנוח בנסיבות המקרה.

מחומר הראיות עולה כי נסיבות הארוע היו כדלקמן: המנוח, שהיה בן 13 ו-9 חודשים, הלך ביחד עם חברים למקום שבו
נחפר הבור (מחפורת). המנוח ניגש למערה, ככל הנראה של נמיה או חיה אחרת וחפר באופן שהגדיל את המערה בעזרת ברזל שהביא עימו. המנוח עשה כן
באופן שהכניס את גופו לתוך המערה. בשלב מסוים, המערה קרסה והמנוח נקבר בתוכה. חברו הזעיק עזרה.

הנתבעים הפנו בסיכומיהם לפסקי דין שונים שבהם יוחס אשם תורם לקטינים.

אני מוצאת כי קיים שוני מהותי בין המקרים אליהם הופנו הנתבעים בסיכומיהם לבין המקרה שבפני
נו.

בפסקי הדין אליהם הפנו הנתבעים דובר במצבים שבהם יכלו הקטינים, אף בהיותם קטינים, לצפות את הסכנה שבמעשיהם. כך למשל, ב

פסק דין
ת.א. 1039/96 (מחוזי ת"א) גרציקוב ברק נ' עיריית רחובות ( פורסם במאגרים) שעניינו קפיצה עם אופניים מעל חומה או
בת.א. 15939/01 (שלום ירושלים) נשיא ואח'
נ' מ"י ואח'
(פורסם במאגרים)
שדן במקרה שבו קטין ניסה להיכנס למשחק כדורגל, מבלי לשלם, דרך פתח בקיר. כן גם בפסקי דין
(ת.א. 2410/08 (שלום חיפה) עזבון המנוח קיעאן ז"ל ואח'
נ' חברת חשמל) בעניין מקרים בהם קטינים ניזוקו בעת טיפוס על עמוד חשמל.

בענייננו, מדובר בילד בן 13 שחפר והרחיב מערה בשטח פתוח. לפתע, המערה קרסה עליו באופן שנקבר בתוכה.
אינני סבורה כי היה על הקטין, בגילו, לצפות את הסכנה שבחפירה בתוך המערה והתמוטטות האדמה באופן שתביא לקבירתו בתוך המערה.

סיכומו של דבר, בשים לב לנסיבות המקרה ולגילו של הקטין לא שוכנעתי כי יש לייחס לו אשם תורם.

הנזק לעיזבון


6.
התובעים תבעו בגין נזקי העיזבון ולטענתם
יש לפצות את העיזבון בגין כאב וסבל בסך של 500,000 ₪ וכן בגין קיצור תוחלת חיים של המנוח בסך של מיליון ₪.
בנוסף, יש לפסוק לטענתם ריבית משפטית בגין התקופה שממועד הגשת התביעה וזאת אף מעבר לתקרת הסמכות של בית משפט השלום ומפנים בעניין זה להוראות סעיף 51א לחוק בתי המשפט.

7.
הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי, בנסיבות, יש לפסוק לעיזבון בגין קיצור תוחלת חיים סך של 200,000 ₪ ואין מקום לפסוק פיצוי לעזבון בנפרד בגין כאב וסבל. לטענת הנתבעים המנוח איבד את ההכרה מייד עם התמוטטות החול עליו. התבעים מפנים לעניין זה לעדותו של חברו של המנוח העד מקסים ברמן לפיה המערה התמוטטה בבאת אחת וכי מייד לאחר מכן צעקו למנוח והמנוח כבר לא ענה.

8.
הצדדים צירפו פסקי דין לביסוס טענותיהם.

9.
שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה.

לא הובאה בפני
י חוות דעת המוכיחה, כטענת הנתבעים, כי המנוח איבד את ההכרה באופן מיידי. יחד עם זאת, יש הגיון לנוכח התיאור של חברו כי אובדן ההכרה היה מהיר ויש אף לקוות כי כך היה (ר' עדותו בעמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 26.2.09).

מצאתי כי אכן בנסיבות מן הראוי לפסוק לעיזבון בגין הנזק הלא ממוני של כאב וסבל ושל קיצור תוחלת חיים סכום אחד שישקף נזק לא ממוני זה
לעזבון כמכלול.


בקביעת הסכום, בהתאם לפסיקה, יש להתייחס לגילו הצעיר של המנוח שהיה בן 13 ולנסיבות המוות, כמפורט לעיל.


בסיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הפסיקה הרלבנטית ויישומה על נסיבות מקרה זה, אני פוסקת בגין רכיבים אלו פיצוי בסך כולל של 600,000 ₪. סכום זה


הינו סכום כולל אשר משקף, נכון להיום, את הסכום הראוי לפיצוי. לפיכך אין מקום לקבל את טענת התובעים לפיה יש להוסיף ריבית לסכום שנפסק.


מעבר לנדרש אציין כי אינני סבורה, שעה שמדובר בפיצוי לעיזבון כי יש מקום להוסיף הפרשי הצמדה וריבית בנפרד.

השנים האבודות

10.
אין מחלוקת כי בהתאם לפסיקה יש לחשב סכום זה לפי 30 אחוז מהשכר הממוצע במשק.

השכר הממוצע במשק נכון להיום עומד על סך של 8,700 ₪ בקירוב.

11.
התובעים טוענים בסיכומיהם כי נכון למועד הגשת התביעה השכר הממוצע במשק עמד על סך של 7,570 ₪ והשכר הממוצע לגבר היה 9,435 ₪. לטענתם, יש להתחשב בנתון הרלוונטי של מינו של המנוח. התובעים אף טוענים כי יש לחשב את התקופה הרלוונטית מגיל 21 ועד לגיל 67 שנים וכי לאחר היוון כפול מתקבל סך של 800,042 ₪.


לטענת התובעים לראש נזק זה יש להוסיף ריבית ממועד הגשת התביעה בסך 387,060 ₪.

התובעים טוענים לפיצוי בגין אובדן פנסיה בסך של 112,890 ₪ וכן לריבית בגין סכום זה בסך 54,616 ₪.

12.
הנתבעים טוענים כי לגבי חלק מתקופת העבר המנוח לא היה צפוי להשתכר או שהיה משתכר בשכר סטודנט ולפיכך אין לטענתם לפסוק פיצוי בגין התקופה שבעבר.


לטענתם, לפי הפסיקה, יש לערוך
את החישוב בהתאם לשכר הממוצע כיום.


בכל הנוגע לטענה כי יש להתחשב במינו של המנוח טוענים הנתבעים כי מדובר בסוג הנתונים אשר בהתאם לפסיקה אין להביאם חשבון ומפנים לעניין זה לע"א 10064/02.


לטענתם, הסכום לפיצוי עומד על סך 687,180 ₪.


הנתבעים מציינים כי בכתב התביעה לא נתבעו הפסדי פנסיה או הפסד קיצבת זיקנה ולפיכך אין מקום לפיצוי בראש נזק זה.

13.
בכל הנוגע לטענה של התובעים כי יש להתחשב בהבדלים השכר הממוצע בין גברים לנשים, אין בידי לקבל טענה זו. הטענה סותרת את ההלכה (ר' ע"א 10064/02 מגדל בע"מ נ' אבו חנא ואח'
ובפרט סעיף 50 לפסק הדין) וכן את הרעיון שבסיס קביעת בסיס אחיד לפיצוי במקרה של קטינים. זאת ועוד, מדובר בנתון שמשמש לצורך פסיקת פיצוי עשרות שנים קדימה וממילא יכול שהמצב ישתנה אף בעניין זה במועדים הרלוונטיים. עוד יש לציין כי בכתב התביעה המתוקן נטען על ידי התובעים כי יש לחשב את ההכנסה לפי השכר הממוצע במשק על סך 7,383 ₪.

14.
בכל הנוגע לטענת התובעים כי יש לפסוק בהתאם לשכר הממוצע במועד הגשת התביעה ולהוסיף ריבית, לא מצאתי בסיס לטענה זו.
בפרט, כאשר מדובר בפיצוי בגין נזק עתידי. בנסיבות אלו, הפיצוי יקבע בהתאם לשכר הממוצע הידוע נכון להיום.

15.
סיכומו של דבר, הפיצוי בגין השנים האבודות מורכב בעניינו
מפיצוי לעבר ומפיצוי לעתיד . בהתאם לפסיקה, הפיצוי יפסק מגיל 21 ועד לגיל 67 לפי 30% מהשכר הממוצע ובגין השנים שבהן היה צפוי לשרת בצבא מגיל 18-21 יש לפסוק פיצוי חלקי.

לפיכך, אני פוסקת בראש נזק זה פיצוי לעבר בסך כולל של
247,428 ₪ נכון להיום.

בגין הפיצוי לעתיד אני פוסקת סך של 719,576 ₪ נכון להיום.

16.
בכל הנוגע לטענה לפיצוי בגין הפסדי פנסיה, התובעים טענו לעניין זה בכתב התביעה המתוקן (סעיף 33 ו-34ח). לפיכך ולנוכח המפורט לעיל, אני פוסקת לעזבון בגין הפסדי הפנסיה סך של 100,976 ₪ נכון להיום.

נזקי התובעת
הנכות הרפואית של התובעת

17.
המומחית מטעם התובעים ד"ר פרנקל, קבעה לתובעת בחוות דעתה הראשונה מיום 12.12.05 שצורפה לכתב התביעה המתוקן נכות צמיתה לפי סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי, בשיעור של 20%. בחוות דעת מאוחרת יותר קבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 50%.


עוד יצוין כי לכתב התביעה המקורי צורפה חוות דעת רפואית של ד"ר אריה באואר מיום 21.11.01 שבה המליץ על מתן נכות נפשית לתובעת בשיעור של % 10, על פי תקנות הביטוח הלאומי סעיף 34(ב).


המומחית מטעם הנתבעים, ד"ר נועה קרת, בחוות דעת מיום 8.11.07 קבעה כי כתוצאה מהאסון נגרמה לתובעת נכות בשיעור של 5 אחוז על פי סעיפים 34 א ו-ב לתקנות המל"ל. בחוות דעת נוספת שניתנה על ידה ביום 9.1.09 העריכה את נכותה הנפשית של התובעת כתוצאה ממותו הטרגי של בנה בשיעור של 10 אחוז על פי סעיף 34ב לתקנות המל"ל.


המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר דורסט, חיוותה דעתה כי ניגרמה לתובעת נכות בתחום הנפשי בשיעור של 35% כתוצאה מהאסון.

הנתבעים טוענים כי אין לקבל את חוות דעתה של ד"ר דורסט, מומחית מטעם בית המשפט. בסיכומיהם מציינים הנתבעים כי יש להעדיף את חוות דעתה של ד"ר קרת. בסיכומיהם טענו כי ד"ר דורסט הרבתה להשוות בעדותה בין חייה הפרטיים לחיי התובעת וייחסה משקל רב
לדברי הרופאה המטפלת של התובעת, ד"ר פרנקל. לטענת הנתבעים, מחקירתה של ד"ר פרנקל עולה כי לא הכירה עובדות שונות לגבי התובעת ומדובר ברופאה צעירה ולא מנוסה.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת של המומחים, שמעתי את החקירות ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש לקבל את חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר דורסט.

המדובר בחוות דעת מפורטת ומנומקת. בחוות הדעת מוסבר כי התובעת סובלת מאבל פתולוגי, שהינו מצב שיכול להפוך לדכאון רבא, כפי שקרה לתובעת. המומחית מציינת כי אדם הסובל מאבל פתולוגי יכול להצטייר תחילה כחזק ולהמשיך בחיי העבודה אך בהמשך מתפתח דכאון קשה. המומחית ציינה כל התובעת מתרכזת לאורך השנים באבל, מסתגרת ואף נוטה לשתות אלכוהול. לאורך השנים הדכאון התלווה בסימפטומים פסיכוטיים שהצריכו טיפול תרופתי והגיעה אף לנסיונות אובדניים.

חוות הדעת לא נסתרה בחקירתה הנגדית של המומחית. אציין כי אף בעדותה של התובעת בפני
י ניכר מצבה הנפשי הקשה.

אינני סבורה שנכות בשיעור של 10%, כפי שקבעה ד"ר נעה קרת בחוות דעתה, משקפת את מצבה של התובעת.

לנוכח כל האמור, אני מקבלת את חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט בכל הנוגע לשיעור הנכות הנפשית של התובעת.

בכל הנוגע לשאלה האם הנכות נגרמה כתוצאה ממותו של בנה, אף המומחית מטעם הנתבעים מצאה כי קיים קשר סיבתי ונגרמה לתובעת נכות נפשית כתוצאה ממותו של בנה. המחלוקת בין המומחיות נוגעת בעיקרה לשיעור הנכות.

לא למותר לציין, כי התובעת לא הייתה מוכרת למערכת בריאות הנפש בטרם מותו של המנוח.

מהעדויות עולה כי החלה לקבל טיפול תרופתי לאחר מותו של המנוח ובהמשך פנתה לטיפול פסיכיאטרי
בבית חולים ובמסגרת מסודרת במרפאה לבריאות הנפש משנת 2003.

כמו כן, הגם שמצבה הנפשי הלך והחמיר עם השנים הרי שאני מקבלת את חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט כי הנכות בתחום הנפשי בשיעור של 35% נגרמה בשל האירוע הטראגי.

לפיכך, אני מוצאת כי קיים קשר סיבתי בין מותו של המנוח לבין הנכות הנפשית בשיעור של 35% שנגרמה לתובעת.

18.
התובעת טוענת כי הינה עומדת בתנאים שנקבעו ברע"א 447/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דהאן (פד"י מד(3), 397) ואילו הנתבעת טוענת כי התובעת לא עומדת בתנאי הלכת אלסוחה.

בהלכת אלסוחה נקבעו ארבעה תנאים: קירבה מדרגה ראשונה למנוח; התרשמות מהאירוע בזמן אמת; הנזק המשני החל להתממש מייד בסמוך לאירוע הראשוני ועוצמת הנזק גבוהה ומשמעותית.

הנתבעים טוענים כי התובעת איננה עומדת בתנאי השלישי והרביעי.

הנתבעים טוענים כי ההדרדרות במצבה של התובעת חלה רק שנים לאחר האסון.

לנוכח הממצאים שנקבעו לעיל לענין נכותה הרפואית של התובעת, אני מוצאת כי מתקיימים התנאים של הלכת אלסוחה במלואם.

הנזק הנפשי שנגרם לתובעת החל להתממש בסמוך לאחר האירוע. התובעת אמנם חזרה לעבודה, אך הדבר נעשה בלחץ של בעלה. כך העידה התובעת (ר' עמ' 14 לפרו' הדיון):

"ש:


את חזרת לעבודה זמן קצר אחרי השבעה?
ת:

כן. בעלי מאוד רצה להוציא אותי מהבית.
ש:

העידה כאן ד"ר פרנקל שלא תפקדת או עבדת כמה חודשים לאחר התאונה. זה לא נכון? בע"מ 40 לפרוטוקול... את יודעת אם אמרת לה את זה?
ת:

אני לא זוכרת דבר מאז שקרה האסון. יש לי בעיה עם הזיכרון. אני לא זוכרת את התקופה שאחרי האסון.
ש:

את זוכרת שבעלך אמר לך שתחזרי לעבודה וזה יותר טוב?
ת:

אני זוכרת שחזרתי לעבודה ואח"כ אני לא זוכרת. נסעתי כמו אוטומט לעבודה וחזרתי".

התובעת אף נזקקה לטיפול תרופתי. התובע העיד כי כשנתיים שלוש לאחר האסון הפנה אותה לצורך כך ד"ר לנדאו. כך בעמ' 23 לפרוטוקול:

"ש:


אתה החלטת שהיא צריכה טיפול?
ת:

אנחנו לא אנשי מקצוע שמחליטים אם צריך טיפול או לא. התחלתי לקבל תלונות מהעבודה שלה.
ש:

למה אתה קיבלת את הפניות?
ת:

כי אני מכיר שם, היא עובדת שם כל השנים. אני הייתי גם מעורב וקיבלתי אחיות לשם לעמותה שלנו. בעבודה אצלה זה צוות קטן- 6 אחיות ו-60 נכים. זו עבודה קשה. כולם מרותקים לכיסאות גלגלים. כל משמרת יש אחות אחראית וצוות מטפלים.
ש:

אתה לקחת את אשתך לד"ר לנדא?
ת:

כן.
ש:

מי זה?
ת:

רופא פסיכיאטר מומחה. חבר טוב שלי. הוא איש מקצוע מצוין. עבדנו איתו ביחד לפני 20 שנים. מי שנכנס לאולם אלו הבת הגדולה ובן הזוג שלה.
ש:

מתי לקחת את אשתך לד"ר לנדא?
ת:

אני חושב שנתיים שלוש לאחר האסון. הוא טיפל בה ונתן לה טיפול תרופתי.
ש:

למה אין שום מסמך?
ת:

בזמן הזה לא חשבנו שנגיע לביהמ"ש ופחדתי שיהיה תיעוד רשמי שלא יפריע לה בעבודה. בחוק בריאות העם יש מושג "מחלה מסכנת". כשהתחילו בעיות בעבודה אז לא הייתה ברירה ופנינו למרפאה לבריאות הנפש בנתניה".

לתובעת נגרמה נכות בתחום הנפשי. הגם שהנזק הלך והתגבר במשך הזמן, מדובר בעוצמת נזק גבוהה ומשמעותית שראשיתה באסון ובאה לידי ביטוי ביתר שאת בהמשך.

כאב וסבל

19.
התובעת עותרת לפיצוי בגין כאב וסבל בשל הנכות הנפשית שנגרמה לה.


בסיכומי התובעים ניטען כי יש לפצות את התובעת בגין כאב וסבל בסך של מליון ₪. סיכומי התובעת מפנים לתיאור בחוות דעתה של ד"ר דורסט לעניין השפעת מותה של בנה של התובעת על מהלך חייה. כן נטען בסיכומי התובעת, כי יש להוסיף לסך של מליון ₪ ריבית ממועד הגשת התביעה ולפיכך לפסוק לה סך של 1,330,000 ₪.

הנתבעים טענו בסכומיהם, לחלופין, כי אם יקבע כי התובעת עומדת בקריטריון של הילכת אלסוחה מגיע לה פיצוי בגין כאב וסבל בלבד. לטענתם, מאחר והעזבון כבר מקבל פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים וכאשר התובעת הינה גם יורשת וגם נפגעת משנית, ניתן לאזן את הבעייתיות שבכך על ידי פסיקת פיצוי לפי קריטריוני פלת"ד בסך 78,524 ₪. כן נטען, כי אין מקום לפסוק ריבית כאשר הנכות לא היתה קיימת במשך רוב התקופה שבגינה מתבקשת הריבית.

20.
לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה, שיעור הנכות והשפעה
של הנכות הנפשית על מהלך חייה וגריעת שמחת החיים והיכולת להנות מהם ולנוכח כל המפורט לעיל, מצאתי לפסוק לתובעת כנפגעת משנית פיצוי בגין כאב וסבל בסך 350,000 ₪.

אוסיף, כי סכום זה נפסק בערכים הבאים לשקף את הפיצוי נכון להיום בשים לב אף לחלוף הזמן. לפיכך, אין מקום להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לסכום שנפסק כמבוקש על ידי התובעים.

פיצוי בגין אובדן השתכרות

פיצוי בגין נזקי העבר

21.
התובעים טוענים בסיכומיהם כי במהלך השנים
מאז האסון לא יכלה התובעת לעבוד בלילות ושעות נוספות והעריכו את ההפסד שנגרם לתובעת במהלך השנים בהן עבדה מאז האסון ועד לפרישתה, בשיעור של 25% מהשכר אליו יכלה להגיע אילו תפקדה גם במשמרות ובשעות נוספות.

הנתבעים טוענים, כי שכרה של התובעת עלה במהלך השנים שמאז האסון.

בסיכומי התובעים ניטען כי בשנים אלו היו עלויות שכר עקב מאבקים על תנאי עבודה ובכל מקרה במהלך השנים 1996 עד 1999 עלה המדד בשיעור של 30% ויש בכך כדי להסביר את העליה בשכר.

22.
נזקים, שלפי הנטען, נגרמו בעבר טעונים הוכחה ספציפית. התובעת לא הוכיחה את שיעור
הפסד ההשתכרות שלטענתה נגרם לה בשל כך שלא יכלה לעבוד

בלילות שעות נוספות. לא הובאה כל חוות דעת אקטוארית לעניין זה ולא בוססה ההערכה של התובע כי מדובר בגריעה בשיעור של 25% מהשכר.

לפיכך, לא מצאתי כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפרשי שכר בתקופה שבה עבדה.

הפסד השתכרות כתוצאה מיציאה לפנסיה מוקדמת

23.
התובעת פרשה לפנסיה מוקדמת בנובמבר 2007 ומאז מקבלת פנסיה בסך
4200 ₪ וקצבת נכות העומדת לדבריה על סך 2200 ₪ ובסך הכל הכנסה חודשית
של 6400 ₪.


התובעת טוענת כי אילו משכורתה לא היתה נפגעת היה שכרה עומד על 14,697 ₪ ולפיכך לטענתה נגרם לה הפסד של 8297 ₪ לחודש ממועד הפרישה ועד היום.

התובעת טוענת כי יש לחשב את אובדן ההשתכרות בהנחה שהיתה יוצאת לפנסיה בגיל 67.

הנתבעים טוענים, כי לתובעת לא נגרם כל נזק כספי בגין הפסדי שכר והפסדי פנסיה. הנתבעים מפנים לתעודת עובד ציבור שהוגשה מטעם המדינה לפיה האחיות בשירות המדינה יוצאות לפנסיה מוקדמת בגיל 58.7. התובעת קיבלה משכורתה במלואה עד סוף ינואר 2008 כלומר, עד גיל 58.7. הנתבעים טוענים כי התובעת עבדה 30 שנה באותה עבודה שהיתה עבודה פיזית קשה ואין להניח שהיתה ממשיכה בעבודתה מעבר לגיל הממוצע של אחיות בשירות המדינה.

24.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מוצאת כי יש לצאת מנקודת הנחה כי התובעת היתה פורשת לפנסיה בגיל 62 וזאת לאחר שהבאתי בחשבון את אופייה הפיזי של העבודה ומצד שני את התמדתה של התובעת בעבודה זו.

לנוכח העובדה שהפסדי השכר לא הוכחו, כמפורט לעיל,
יש לחשב את אובדן ההכנסות ממועד היציאה לפנסיה מוקדמת ועד לגיל 62, בהתאם להכנסה של התובעת ערב פרישתה לגמלאות.

לטענת התובעת שכרה עמד בממוצע, בשלושת השנים שקדמו להפסקת עבודתה, על סך של 11,981 ₪. הנתבעים לא חלקו בסיכומיהם על כך.
כמו כן יש להביא בחשבון את הנכות הכללית בסך 2200 ₪ לחודש שמתקבל על ידי התובעת בתקופה האמורה.

לנוכח האמור, אני פוסקת לתובעת בגין התקופה ממועד יציאתה לפנסיה מוקדמת ועד הגעתה לגיל 62 פיצוי בסך כולל של 80,000 ₪ נכון להיום .


הפסדי השתכרות לתקופת הפנסיה

25.
התובעת לא הוכיחה את טענתה כי הפנסיה שלה נמוכה יותר בשל יציאתה לפנסיה מוקדמת. כמו כן, לא הובאה על ידי התובעת חוות דעת לעניין ההפסדים שלטענתה נגרמו לה בתקופת הפנסיה כתוצאה מכך שיצאה לפנסיה מוקדמת בגיל 58. כמו כן, יש להביא בחשבון את העובדה כי הינה מקבלת נכות כללית בסך 2,200 ₪ לחודש. לנוכח האמור, אני מוצאת כי התובעת לא הוכיחה את הפסד ההכנסה הנטען על ידה לתקופת הפנסיה.


תביעת התובע לפיצוי כנפגע משני

26.
בסיכומי התובעים נטען כי אומנם התובע 1 אינו נכנס בגדר הזכאים לפיצוי בהתאם להלכת אלסוחה שכן אין ראיה לנזק נפשי קליני, אך יש מקום לפסוק לו פיצוי בגין סיועו לתובעת 2 במשך השנים. הנתבעים טוענים כי אין מקום לפסוק פיצוי לתובע בהתאם להלכה .

אין מחלוקת כי התובע אינו עומד בתנאיי הלכת
אלסוחה ולפיכך, אין לפסוק לו פיצוי כנפגע משני.

ההודעה לצד ג' כנגד המינהל

27.
הנתבעים טוענים כי יש להטיל אחריות אף על מנהל מקרקעי ישראל.

אין מחלוקת כי המדינה הינה הבעלים של המקרקעין שבשטחם נכרה הבור. המקרקעין מושכרים מזה שנים למושב נורדיה (נתבע 1). חוזי השכירות עם נורדיה נערכים לתקופה של שלוש שנים בכל פעם.
כמו כן, אין מחלוקת כי הנתבע 1 פנה למינהל בבקשה למתן היתר כרייה. ב- 07/05/90 ניתנה חוות דעת שאישרה את בקשת נורדיה להכשיר את שטח החלקה לעיבודים חקלאיים על ידי הסרת עודפי אדמה. נורדיה חתמה על בקשה להסכם לכרייה זמנית.

ביום 21/11/94 נחתם חוזה שכירות המאריך את תקופת השכירות לתקופה מיום 01/10/94 עד 01/10/97.

אין מחלוקת כי בהסכם השכירות האמור שבין המינהל לנתבע 1 נכלל סעיף שיפוי בכל הנוגע לנזקים שיגרמו לצדדים שלישיים, כפי שיפורט בהמשך.


28.
הנתבעים טוענים לאחריות של המינהל.

הנתבעים טוענים כי בעת האירוע לא היו חוזי כרייה בין המנהל לבין הנתבעים, לאחר שתוקף היתר הכרייה האחרון פג ביום 31/01/95. לטענת הנתבעים, בפועל החוזה האמור לא בוצע ולא נעשו עבודות במקום מתוקף ההיתר האמור לאחר שלא ניתן אישור לתוכנית להקמת מאגר ביוב והמקום עמד נטוש לפחות שלוש שנים עובר לאסון. הנתבעים טוענים, כי המינהל הקפיד לשמר בידיו את הסמכויות לגבי המקרקעין והאריך את חוזי השכירות עם נורדיה לתקופות של שלוש שנים כל פעם. הנתבעים טוענים, כי בפועל המנהל הפעיל את סמכויותיו. מפנים לעדות הפקח שניידר שהעיד כי היה מסייר באזור האסון פעם בשבוע, שבועיים. הנתבעים טוענים, כי לפי מבחן הנוכחות הפיזית מי שנוכח במקום היה המינהל בלבד. הנתבעים מפנים למכתב ההתראה לנורדיה מיום 05/05/96 בו נדרשה נורדיה: "למלא את הבור באדמה וליישר את השטח, וזאת תוך 3 חודשים מיום משלוח מכתבי זה. במידה ולא תעשו כן לא תיוותר בידי המינהל כל ברירה אלא לנקוט נגדכם בצעדים משפטיים". הנתבעים מוסיפים וטוענים כי הם לא היו בשטח פיזית ולא
ביצעו בו עבודות מזה שנים. הנתבעים טוענים כי המינהל עצם את עיניו כנגד נושא הבטיחות והתעניין רק בכספים המגיעים לו בשל כרייה .

עוד טוענים הנתבעים, כי סעיף השיפוי בחוזה השכירות של המינהל עם נורדיה הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד.

הנתבעים טוענים כי יש לייחס למינהל אחריות בשיעור של 30% לפחות.

29.
המינהל טוען בסיכומיו, כי אין להטיל עליו אחריות רק בשל היותו בעל המקרקעין. מפנה לכך שהמדינה הינה הבעלים של 93% מהמקרקעין במדינה ובהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הנזיקין האזרחים תשי"ב – 1952 אין להטיל עליה כל אחריות רק בשל היותה הבעלים של המקרקעין כל עוד היא לא קנתה אחיזה בקרקע. במקרה זה, המדינה השכירה את המקרקעין מהמושב נורדיה והעבירה את האחריות למושב.

30.
המינהל מפנה לסעיף 11 להסכם מיום 21/11/94 (נספח 7 לתצהירו של מר רייזמן) שזו לשונו:


"האגודה מתחייב (כך במקור – א.ר.ב) לפצות את המשכיר בשלמות, בעד כל נזק שיגרם למשבצת ובעד כל חבלה ונזק לגוף ולרכוש שיגרמו לכל צד שלישי לרבות לשליחי המשכיר וכן כתוצאה מאי קיום הוראה מהוראות חוזה זה או מהזנחה, רשלנות,או התנהגות רעה או אי קיום כל חוק שהוא.



בס' 20 להסכם נקבע:

"לשם מניעת ספק מוצהר בזאת כי האחריות לסילוקם של מפגעים משטח המשבצת, כולל סילוק מבנים מסוכנים וסתימת בארות ובורות, תחול רק על האגודה ו/או חבריה ועל חשבונם".


המינהל טוען, כי הן בחוזה השכירות והן בחוזה הכרייה, מוטלת האחריות על הנתבעים. בכל הנוגע לטענה כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד המנהל טוען כי מדובר בהרחבת חזית. לטענת המינהל, הנתבעים לא העלו טענה זו בכתב ההגנה שהגישו להודעה לצד ד' של המינהל ואף לא בתחשיב הנזק הראשון שהוגש על ידם. לגופו של עניין, טוען המינהל, כי אין המדובר בחוזה אחיד וכי אין המדובר בתנאי מקפח.

31.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי בהתאם לתנאי הסכם השכירות שהיה בתוקף בין המושב לבין המינהל, האחריות מוטלת על המושב וסעיף השיפוי חל בענייננו.


בהתאם לאמור בסעיף 11 להסכם השכירות המושב מחוייב לשפות את המשכיר בגין כל נזק שייגרם לצד שלישי והכל כמפורט בסעיף.


הנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה ממותו של המנוח במקרקעין באים בגדר סעיף השיפוי.

32.
אני מקבלת את טענת המינהל, כי טענת הנתבעים, לפיה מדובר בתנייה מקפחת בחוזה אחיד, מהווה הרחבת חזית אסורה. בהודעה לצד שלישי שנשלחה על ידי המינהל כנגד הנתבעים, הובאו (בסעיף 7) הסעיפים האמורים מהסכם השכירות. לעניין זה ניתן להפנות אף לסעיף 13 להודעה לצד שלישי. בכתב ההגנה
שהוגש מטעם הנתבעים להודעה לצד שלישי, לא נכללה כל טענה לעניין היות סעיפים אלו תנאים מקפחים בחוזה אחיד.
אף בהודעה לצד ד' שהוגשה על ידי הנתבעים כנגד המינהל, לא נטען כי הסעיפים בהסכם השכירות, מהווים תנאים מקפחים בחוזה אחיד.


הטענה לפיה תנאי בחוזה אחיד הינו תנאי מקפח הינה טענה עובדתית שיש לטעון אותה בכתבי הטענות ולהוכיחה בראיות.
עוד אוסיף, כי לא הוכח כנדרש כי מדובר בתנייה מקפחת. שעה שנמסרת חזקה במקרקעין על ידי המדינה למושב המחזיק בה,
אינני סבורה, כי סעיף שיפוי לעניין האחריות בגין נזקים המטיל את האחריות על המושב המחזיק בשטח, מהווה תנאי מקפח וממילא טענה זו לא הוכחה על ידי הנתבעים.

33.
לנוכח העובדה שסעיף השיפוי חל, אין באפשרות הנתבעים, שעה שהנתבע 1 אחראי לשפות את המינהל, לטעון לאחריות של המינהל לנזק שנגרם.

34.
אוסיף, כי בכל מקרה אינני סבורה כי יש מקום לקבל את ההודעה לצד שלישי של הנתבעים כנגד המינהל. בהתאם להלכה עצם הבעלות של המדינה על המקרקעין איננה מטילה עליה חובת זהירות כאשר איננה מחזיקה במקרקעין (ר' ע"א 3887/01 שגיב ואח'
נ' חברת מוסדות חינוך ותרבות והתחדשות שכונות אשקלון בע"מ ואח'
). בענייננו, המכתבים שהוצאו על ידי המינהל מלמדים על מודעות של המינהל לבור ולצורך בסגירתו. יחד עם זאת, במכתב של ב"כ המינהל נדרש מושב נורדיה לטפל בכך. זאת ועוד, שעה שהנתבעים הורשעו בפלילים בגרימת מוות ברשלנות של המנוח יש לראותם כמי שמוטל עליהם האשם המכריע לעניין זה. אינני סבורה כי יש לאפשר לנתבעים, בנסיבות מקרה זה,
לטעון כנגד המינהל טענה אשר משמעותה הינה למעשה כי לא פיקחה על הנתבעים כנדרש. ממילא, המינהל הגיש הודעה לצד ד' כנגד הנתבעים
ובכל מקרה היתה למינהל זכות חזרה מלאה לנתבעים כמי שהאשם המכריע מוטל עליהם.


לעניין זה, ניתן להפנות, לצורך הדיון המשפטי למרות השוני בעובדות ומבלי לפגוע בנתבעים,
ל

פסק דין
בת.א. 2555/00 (מחוזי י-ם) רביב ואח'
נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) בפיסקה 44. ניתן אף להפנות לפסק הדין שניתן בת.א. (ת"א) 1434/99 חמיאס נ' עיריית אשדוד (פורסם במאגרים), הגם שאף ב

פסק דין
זה הטיעון לעניין אחריות המדינה הינו על בסיס שונה והכל כמפורט בפסק הדין.


לנוכח כל האמור, לא מצאתי כי יש לקבל את ההודעה של הנתבעים כנגד המינהל.

הודעה צד ג' של הנתבעים נגד חדיג'ה

35.
הנתבעים טוענים, כי יש לחייב את חדיג'ה לפחות בחלק מהפיצויים, ככל שייפסקו לתובעים.


אין מחלוקת כי כי ביום 30/03/1990 התקשר הנתבע 1, מושב נורדיה, עם חדיג'ה בהסכם לביצוע עבודות התאמת שטח החלקה לעיבודים חקלאיים בתמורה לרכישת האדמה העודפת בסך של 60,000 דולר. לצורך כך, היה על חדיגי'ה לבצע עבודות כרייה באדמה, כריית הבור נשוא התביעה.

36.
הנתבעים טוענים, כי בהסכם בין הצדדים התחייב חדיג'ה ליישר את פני השטח ולמלא את כל הבורות שיווצרו במהלך ביצוע העבודות עד ליישור פני הקרקע. החוזה נחתם בשנת 1992 והיה תקף ל 4 שנים. הנתבעים ציינו בסיכומיהם, כי חדיג'ה לא עמד בהתחייבותו החוזית לכיסוי הבור למרות המשך מעורבותו במקום אף לאחר המועד שבו לדבריו עזב את המקום.

37.
מר חדיג'ה טוען כי ביום 20/08/92 נורדיה הורתה לחדיג'ה להפסיק את עבודתו ולעזוב את האתר עד סוף חודש אוגוסט 92 מבלי לכסות את הבור היות ונורדיה התכוונה לעשות שימוש בבור לצורך פרויקט התאמת מאגר מי שופכין. לטענת חדיג'ה הוא עזב את האתר בסוף חודש אוגוסט 1992 ובטרם עזיבתו דאג לסידורי בטיחות מסביב לבור על ידי התאמת גדר והצבת סוללות עפר מסביב לבור.


ביום 02/12/92 נחתם הסכם להקמת פרויקט הביוב בין נורדיה לבין המועצות המקומיות פרדסיה וכפר יונה. ביום 20/07/93 חתם מושב נורדיה על הסכם עם חברת "רביבים" שזכתה במכרז שפורסם לביצוע עבודות פרויקט הביוב. ביום 22/07/93
קיבלה רביבים צו התחלת עבודות מנורדיה
וביום 17/08/93 הופסקה עבודתה בצו מינהלי של הועדה המקומית לתכנון ובניה לב השרון. עוד טען חדיג'ה כי מכיוון שנורדיה נותרה חייבת לחדיג'ה כספים, נחתם הסכם בין רביבים לחדיג'ה לפיו חדיג'ה ישא חלק בקניית ושיווק החול. לטענת חדיג'ה בהתאם להסכם האחריות הבלעדית לביצוע עבודות וניהול באתר הינה של רביבים.


חדיג'ה ציין בסיכומיו, כי טענת העדים הנתבעים, כי נותר במקום לאחר הפסקת העבודות, הינה בגדר עדות שמועה כפי שהעידו בחקירתם הנגדית.

חדיג'ה טוען, כי הגיע להסכם גישור עם נורדיה במסגרת תיק אזרחי 2294/99 בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 27/06/01 ולפיו בתביעה שהוגשה על ידו.


עוד טוען חדיג'ה כי מעדותו של נתבע 4 עולה כי לנורדיה לא היו טענות כנגדו לעניין אופן השארת המקום.


חדיג'ה מוסיף וטוען, כי בהכרעת הדין נקבע כממצא עובדתי כי המושב הפסיק את עבודתו של חדיג'ה ולא היה מעוניין כי יכסה את הבור מאחר והתכוונו להשתמש בו לפרויקט הביוב.
כן מפנה לממצאים בהכרעת הדין לפיהם חדיג'ה השאיר את המקום מגודר.

38.
מהכרעת הדין ומהעדויות שהובאו בפני
עולה בבירור כי חדיג'ה התבקש על ידי הנתבעים לעזוב את המקום בשנת 1992, מבלי לכסות את הבור מאחר והמשיב (הנתבע 1) התכוון לעשות בבור שימוש לפרויקט ביוב. בנסיבות אלו, הנתבעים אינם יכולים לבוא בטענה כלפי חדיג'ה על שנהג כך. מהעדויות אף עולה כי כאשר חדיג'ה עזב את המקום הבור היה מגודר.

טענות הנתבעים כי חדיג'ה היה במקום במועדים מאוחרים יותר, לא הוכחה כנדרש. הנתבע 3 העיד כי הדבר אינו ידוע לו מידיעה אישית ( ר' חקירתו של הנתבע 5 עמ' 40 לפרו' הדיון מיום 12.11.09). הנתבע 4 העיד אף הוא כי הדבר אינו ידוע לו מידיעתו האישית (ר' עמ' 72 לפרו' הדיון מיום 25.2.10) הנתבע 2 העיד בחקירתו הנגדית כי ראה ציוד של חדיג'ה במקום אך אישר שלא התכוון כי חדיג'ה המשיך בעבודות (ר' עדותו בעמ' 59 לפרוטוקול הדיון מיום 25.2.10).

בכל מקרה, גם אם חדיג'ה נוכח במקום, אין בכך כדי להוכיח כי היה אחראי, באותו שלב, לכסות את הבור, לאחר שהחוזה בין הצדדים כבר הופסק על ידי הנתבעים כמפורט לעיל.


לנוכח האמור, ההודעה לצד ד' של הנתבעים כנגד חדיג'ה לא הוכחה ודינה להידחות.

סיכום

39.
אני מחייבת את הנתבעים 4-1, יחד ולחוד, לשלם לתובעים, יחד ולחוד, תוך
30 יום, את הסך של
1,667,980 ₪ וכן אני מחייבת את הנתבעים 4-1 לשלם לתובעת תוך 30 יום, את הסך של 430,000 ₪ וכן לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט שהוצאו על ידם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל ושכ"ט עו"ד בסך

486,730 ₪.


ההודעה ששלחו הנתבעים 4-1 כנגד המינהל נדחית.
הנתבעים 4-1, יחד ולחוד, ישלמו למינהל תוך 30 יום את הוצאות המשפט שהוצאו על ידו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד
שיעמוד, בנסיבות העניין, על סך של 100,000 ₪.









ההודעה ששלחו הנתבעים 4-1 כנגד חדיג'ה נדחית. הנתבעים 4-1, יחד ולחוד, ישלמו לחדיג'ה תוך 30 יום את הוצאות המשפט שהוצאו על ידו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד שיעמוד, בנסיבות העניין, על סך של 100,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
ח' באב תשע"א,8 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 7361/02 ורובל גולובקין יבגני, ורובל גולובניה תמר נ' נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע"מ, משה דותן, יהושע כרמלי ואח' (פורסם ב-ֽ 08/08/2011)