פסקי דין על בהנם בנימין בן-ציון | פסקי דין על גור ארי פני מרגרט

14686-10/09 א     15/08/2011




א 14686-10/09 בהנם בנימין בן-ציון נ' גור ארי פני מרגרט








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 14686-10-09 בן-ציון נ' גור ארי פני מרגרט






בפני

כב' השופט
מרדכי בן-חיים


התובע:

בהנם בנימין בן-ציון


נגד


הנתבעת:

גור ארי פני מרגרט




פסק דין


א.
הרקע לתובענה

1.
בפני
תביעה כספית בגידרה עתר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 65,450 ₪ המהווים לגירסתו את סכום ההפרש בין סכומי המחאות שמסר התובע לנתבעת על סך 213,450 ₪ מזה, ובין סך כל הסכומים אשר הנתבעת החזירה לתובע בסכום של 148,000 ₪.

סכום ההפרש בתוספת ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 30.9.02 – מהווה את סכום התביעה שהוגשה על סך 97,760 ₪.

2.
מן הראוי להוסיף כי להגשת תביעה זו קדמה הגשת ביצוע שיק על סך 52,000 ₪ שנחתם על ידי הנתבעת לפקודת התובעת, בקשה זו נמחקה בשלב ברור ההתנגדות באופן שלא נבצר מן התובע להגיש בקשת ביצוע חדשה או כתב תביעה.

התובע בחר להגיש כתב תביעה.

ב.
עיקר טענות התובע

1.
לגירסת התובע, הנתבעת היתה אחת מבעלי מעסיקתו (עסק בשם כל מרקט) ו/או רעייתו של אחד מבעלי העסק.

2.
התובע טען כי מסר לנתבעת, לבקשתה, החל משנת 1996, המחאות דחויות שלו ללא ציון סכום וזמני פירעון וכי על פי ההסכם שבינו ובין הנתבעת התחייבה האחרונה לשלם לתובע את מלוא התמורה בגין כל המחאה שתיגבה.

3.
הנתבעת מסרה לתובע שיק ביטחון על סך 52,000 ₪, ז"פ 10.6.02 (להלן: "שיק הביטחון") הגם שיתרת חובה של הנתבעת לתובע ליום 30.9.02 עמדה על סך 65,450 ₪.

4.
התובע טען כי נמנע מלנקוט צעדי גבייה נגד הנתבעת עד לסוף שנת 2004 הן בשל חששו כי יפוטר על ידה וכן בשל העובדה שחשבונה של הנתבעת בבנק הפך לחשבון מוגבל.






ג.
עיקר טענות הנתבעת

1.
בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי אחיזתו של התובע בשיק הביטחון הינה שלא כדין באשר שיק הביטחון נמסר לתובע להבטחת התחייבות הנתבעת לפירעון 7 שיקים על סך 7,000 ₪ כל אחד אשר התובע מסר לנתבעת וזו ניכתה אותם באמצעות חברת שחף ליווי פיננסי (להלן: "שחף").

2.
הנתבעת טוענת כי בהתאם לסיכום עם התובע היא הפקידה בחשבונו את סכום כל אחד מן השיקים הנ"ל סמוך למועד פירעונו.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי השיהוי שחל בהגשת בקשת הביצוע לגבי שיק הביטחון (שהוגשה ביום 13.11.07 לגבי שיק שז"פ 10.6.02) והעובדה כי התובע המשיך ונתן לה שיקים נוספים – היא הנותנת כי אין התובע רשאי לאכוף עליה את תשלום שיק הביטחון.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא היתה מעולם מעסיקתו של התובע וכי גם בעלה (להלן: "יהודה") לא היה בעל העסק.

ד.
מיקוד גירסאות בעלי הדין

1.
בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית הבחין התובע בין המחאות שמסר לנתבעת, נפרעו מחשבונו אך סכומם לא הוחזר לו על ידי הנתבעת כולו או מקצתו, ובין המחאות שנמסרו לנתבעת אך לא נפרעו מחשבונו ואף הוחזרו לו לאחר שהנתבעת שילמה את סכומן לשחף.

2.
התובע טוען כי שיק הביטחון נמסר לו על ידי הנתבעת על מנת להבטיח את כל התחייבויותיה לתשלום כל ההמחאות שמסר לה (סעיף 8 לתצהירו) וכי כל ההמחאות נמסרו לחזקתה ושימושה של הנתבעת (סעיף 9 לתצהיר עדותו).

3.
הנתבעת לעומת זאת טענה בסעיף 8 לתצהירה כי התובע מודה כי השיקים שתשלומם הובטח בשיק הביטחון נפרעו במועדם ובהתאם להסכם עימו.

4.
הנתבעת תיחמה בסעיף 9 לתצהירה את חלותו של שיק הביטחון כמתייחס להבטחת 7 שיקים על סך 7,000 ₪ כל אחד אשר התובע מסר לה בחודש אפריל 2002 או בסמוך לכך (להלן: "שבעת השיקים").

5.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי סכום שיק הביטחון מתייחס לשבעת השיקים וכן לשיק נוסף על סך 3,000 ₪ שמועד פירעונו 31.1.02 ולגירסתה גם שיק זה (להלן: "השיק הנוסף") נפרע על ידה (סעיפים 19-21 לתצהיר הנתבעת).

6.
בסעיף 24 לתצהירה נדרשה הנתבעת למקצת השיקים שפורטו בטבלה נספח 1 לתצהיר התובע (להלן: "טבלה 1") וטענה כי סכומם הוחזר לתובע.

ה.
המחלוקת

1.
האם הוכיח התובע כי יתרת סכום ההמחאות שמסר לנתבעת ונגבו מחשבונו הינו בסכום כולל של 96,450 ₪ והאם התחייבה הנתבעת להשיב לו את סכומי ההמחאות.

2.
האם הוכיח התובע כי הנתבעת שילמה לו על חשבון סכומי ההמחאות האמורות סך של 31,000 ₪ בלבד ונותרה חייבת לו יתרה בסך 65,450 ₪.

3.
האם הוכיחה הנתבעת את גירסתה כי נתנה את שטר הביטחון לתובע להבטחת פירעון שבעת השיקים בלבד.

ו.
דיון וממצאים

1.
מסירת השיקים לנתבעת והתחייבותה הנטענת לשלם תמורתם

1.1
התובע העיד כי מסר את כל השיקים לידי הנתבעת (סעיף 6 לתצהירו ועדותו בעמ' 11 שורות 8-10 ו-27-29).

1.2
הנתבעת לעומת זאת עמדה על גירסתה לפיה השיקים שפורטו בטבלה 1 נמסרו לגיסה יצחק גור אריה שהיה בעל העסק בעוד שהיא קיבלה מן התובע רק את שבעת השיקים (עדותה בעמ' 19 שורות 22-30).

1.3
לא נטען בפני
ולא הוכח כי ההמחאות אשר התובע מסר לנתבעת, היו ערוכות לפקודתה או אפילו נפדו על ידה.

1.4
יתר על כן, התובע הודה בחקירתו כי ספחי השיקים שפורטו בטבלה 1 נחתמו רובם ככולם על ידי יהודה (עמ' 11 שורות 12-25) וכן אישר כי אין בידו מכתב לפיו דרש את סכומי השיקים מן הנתבעת (עמ' 15 שורות 3-4).

1.5
המסקנה העולה מן המקובץ היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח הן את העובדה שכל השיקים נמסרו לנתבעת וכן כי זו התחייבה לשלם לו את מלוא סכומם.

1.6
מסקנה זו מתחזקת גם לנוכח גירסת הנתבעת אשר טענה בעדותה כי השיקים ניתנו ליהודה, למעט שבעת השיקים אשר התובע מסר לה (עמ' 13 שורות 23-30).

2.
כנגד אלו שיקים ניתן שיק הביטחון

2.1
התובע טען כזכור כי שיק הביטחון ניתן להבטחת תשלום כל השיקים שמסר לידי הנתבעת (סעיף 8 לתצהירו) בהתייחסו לסוגיה זו בעדותו העיד התובע:
"את שיק הביטחון היא
(הנתבעת) נתנה ביוזמתה אני לא ביקשתי את השיק של 52,000 ₪...אני ביקשתי את כל השיקים שנתתי בחזרה...אני לא יודע בידיים של מי השיקים האלה...והנתבעת אמרה לי אני אביא לך שיק שלי ולא של העסק...ואני קיבלתי את זה בחודש יוני 2002" (עמ' 14 שורות 4-13).

2.2
הנתבעת לעומת זאת דבקה בגירסתה כי שיק הביטחון ניתן על ידה כנגד 7 שיקים ספציפיים שזמני פירעונם פורטו בסעיף 9 לתצהירה.

2.3
אין חולק בפני
כי שבעת השיקים נפרעו והוחזרו לתובע (עדות התובע בעמ' 10 שורות 22-27).

2.4
עם זאת משהודתה הנתבעת כי מסרה לתובע שיק ביטחון כנגד שיקים ספציפיים, נושאת הנתבעת בנטל הראיה להוכיח טענה זו וזאת ביישום הכלל לפיו בעל דין הטוען טענה החשובה לענייננו במשפט נושא בנטל הראיה להוכיחה.

השוו: רע"א 1436/90 גיורא ארד חברה לניהול והשקעות בע"מ נ. מנהל מע"מ (פ"ד מ"ו (5) 101).

2.5
בחנתי את עדותה של הנתבעת ומצאתי כי היא הפגינה העדר זיכרון לנוכח מרבית השאלות שהוצגו לה באשר לשיקים שמסר התובע ופרטיהם (עמ' 19 שורות 15-16, שורות 25-26 ושורות 28-32. בעמ' 20 שורות 1-2, שורות 18-19. עמ' 21 שורות 17-18).

2.6
לעומת זאת, זיכרונה של הנתבעת שירת אותה נאמנה משטענה:
"אני זוכרת רק את שבע השיקים שכל אחד בסך 7,000 ₪"
(עמ' 19 שורה 30).

אלא שמיד לאחר מכן בתשובה לשאלה,האם שעה שקיבלה את שבעת השיקים הם היו חתומים ללא סכום שנקוב בהם, משיבה הנתבעת:
"אני ממש לא זוכרת"
(עמ' 19 שורה 32).

2.7
חרף העובדה שהנתבעת לא זכרה אם שבעת השיקים היו נקובי סכום בעת מסירתם לידיה, היא טוענת כי שיק הביטחון ניתן כנגד 7 שיקים שאת מועדי פירעונם התיימרה לזכור במדויק (עמ' 20 שורות 9-13).

2.8
אינני נותן אמון בגירסת הנתבעת ומצאתי כי גירסתה הינה בלתי עקבית ומגמתית בעליל.

הנתבעת אמנם הודתה בתצהירה כי היא שקיבלה את 7 השיקים (סעיף 9 לתצהירה) אך שינתה את טעמה ובחקירתה טענה:
"השיקים לא נמסרו לי באופן
אישי אלא ניתנו לעסק"
(עמ' 21 שורה 7).

2.9
הנתבעת התיימרה לזכור את פרטי 7 השיקים וציינה את ז"פ, אולם נחה דעתי כי הנתבעת בנתה את גירסתה בזיקה לשיקים שנמסרו לשחף כמפורט בנספח א' לכתב ההגנה שהגישה והנתבעת למעשה מודה בכך (עמ' 20 שורות 9-13).

עם זאת, משעומתה הנתבעת מול העובדה שרשימת השיקים שנמסרו לשחף כוללת גם שיקים נוספים היא חוזרת ומתבצרת בחומת השיכחה ואי הידיעה ולדבריה:
"אני לא זוכרת לגבי השיקים האחרים אני רק זוכרת את 7 השיקים על סך שבעת אלפים ₪ כל אחד אולי היו עוד"
(עמ' 20 שורות 16-17).

אכן "היו עוד" והנתבעת מודעת לעובדה זו, שכן בסעיף 9 לתצהיר הנלווה לבקשת ההתנגדות היא מצהירה:
"משמע שיק הביטחון ניתן לביצוע רק במידה ולא אעמוד בהתחייבותי לשלם למשיב את סכום השיקים שנמסרו לחברת שחף כאמור לעיל בסעיף 5"
(ההדגשה שלי-מ.ב.ח).

בסעיף 6 לאותו תצהיר טוענת הנתבעת:
"השיקים אותם מסר לי המשיב
(התובע) הועברו לחברת שחף".

2.10
אני פוסק איפוא כי אין ליתן אמון בגירסת הנתבעת לפיה שיק הביטחון נועד לגבות את התובע רק כנגד 7 השיקים וכי גם בהנחה המטיבה ביותר עם הנתבעת, שיק הביטחון ניתן לתובע כנגד כל השיקים שלו שהתובעת מסרה לשחף.

על כך אוסיף כי לא היה בפי הנתבעת מענה לשאלה המתבקשת, מדוע לא דרשה מן התובע את שיק הביטחון לאחר שפרעה את שבעת השיקים והיא השיבה:
"אני לא זוכרת"
(עמ' 21 שורות 8-9).

2.11
נטל ההוכחה להוכיח את העובדות המצדיקות את מימוש השיק מוטל על הנתבעת ושומה היה עליה להוכיח כי התנאי שהותנה במסירת השיק – לא התקיים.

השוו: ע"א 358/80 קדש נפתלי נ. מושב שאר ישוב (פ"ד ל"ז (ד) 830 וכן ע"א 623/88 גולדנברג נ. המשביר המרכזי (פ"ד נ"ד (2) 801).

משלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי שיק הביטחון ניתן רק כנגד 7 השיקים אני רואה לחייבה לשלם לתובע את סכום שיק הביטחון.

סוף דבר

הגעתי לידי מסקנה כי הנתבעת הסכימה לקיים את התחייבויותיה והתחייבויות העסק כלפי התובע, עד לסך של 52,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת השיק האמור לביצוע (13.11.07) ועד ליום התשלום בפועל.

לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך
1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪.

הודעה זכות ערעור.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
ט"ו אב תשע"א, 15 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 14686-10/09 בהנם בנימין בן-ציון נ' גור ארי פני מרגרט (פורסם ב-ֽ 15/08/2011)