פסקי דין על אהרון תורג'מן |

5792/11 רעפ     16/08/2011




רעפ 5792/11 אהרון תורג'מן נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק רע"פ 5792/11



בבית המשפט העליון


רע"פ 5792/11



בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


המבקש:
אהרון תורג'מן



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בבאר שבע
בעפ"ג 37225-04-11 שניתן ביום 6.7.11 מפי הנשיא אלון, סגן הנשיא אזולאי והשופטת רז- לוי

בשם המבקש:
עו"ד א' אורון


החלטה


א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא
אלון
, סגן הנשיא
אזולאי
והשופטת
רז-לוי
) בעפ"ג 37225-04-11 מיום 6.7.11, שבגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה באילת (השופט
עדן
) בת"ד 1031/07 מיום 20.3.11. עניינו של התיק אסון קשה של תאונת דרכים קטלנית ברכב בו נהג המבקש.

רקע והליכים

ב.
כנטען בכתב האישום, בתאריך 19.12.06 נהג המבקש באוטובוס פרטי זעיר בכביש 12 מאילת לכיוון עובדה. בהגיעו לעקומה שמאלה בכיוון נסיעתו, סטה ברכבו לעבר השוליים הימניים של הכביש ובהמשך חזר אל הכביש, עבר לנתיב הנסיעה הנגדי והחל לחזור לנתיב נסיעתו המקורי. בשלב זה התהפך הרכב על צידו, ותוך כדי כך נזרק לעבר שטח סלעי שמעבר לשוליים הימניים ונעצר הפוך על גגו. כתוצאה מכך מצאו את מותם שלושה קטינים מנוסעי הרכב, ושלושה קטינים נוספים שנסעו ברכב נחבלו חבלה של ממש.

ג.
בית משפט השלום לתעבורה קבע, כי הוכח שהמבקש שסטה מנתיב תחבורה גרם בנהיגה רשלנית לתאונה ולתוצאותיה, תוך הפרת חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליו, ולא היה בידו להוכיח קיומו של גורם זר מתערב. עם זאת נקבע, כי לא הוכח שהנהיגה היתה במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך. עוד נקבע, שלא היה ליקוי בתשתית הדרך או ברכב. המבקש הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, בנהיגה ברשלנות וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 62 (2) בצירוף סעיף 38 (2)לפקודת התעבורה ובסטייה מנתיב הנסיעה, לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. המבקש זוכה מעבירה של נהיגה שלא במהירות סבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה. הוטלו עליו בגזר הדין 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, פסילת רישיון למשך 10 שנים, 6 חודשי פסילה על תנאי וקנס כספי.

ד.
בית משפט השלום לתעבורה נתן דעתו לכך שהמבקש הוא אדם נורמטיבי עד הנה, אשר היה בדרכו לפעילות התנדבותית. כן נתן דעתו – מזה – לנסיבותיו האישיות של המבקש, לעדי האופי, לעברו התעבורתי הלא מכביד ולכך שהרשלנות היתה "רשלנות רגעית";
ומזה – לנסיבותיה הקשות של התאונה ולתוצאותיה. נדונו שיקולי הענישה השונים; בנסיבות לא מצא בית המשפט לקבל את המלצת שירות המבחן, כי המאסר ירוצה בעבודות שירות, אף כי המבקש נשלח, תוך ציון שאין בכך כדי לפתח ציפיה, לחוות דעת הממונה על עבודות שירות.

ה.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש, שהתמקד בסופו של יום בעונש (בית המשפט לא ראה, מכל מקום, עילה להתערבות בהכרעת הדין). צוין, כי בנהיגתו הרשלנית גרם המבקש לתאונה מחרידה, וכי בית המשפט לתעבורה נתן דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעניין. בית המשפט המחוזי ראה להעביר "מסר עונשי ברור ומרתיע", ועם זאת ציין, כי ניתן בבית המשפט לתעבורה ביטוי גם לנסיבות לקולה, ואין להתערב בעונש. מכאן הבקשה שבפני
י.

הבקשה

ו.
בבקשה נטען, כי בעבירות של "רשלנות רגעית" יש להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל, וכי אין להתחשב בשיקולי הרתעה אלא ב"מבחן האינדיבידואלי", מה גם שנקבע בבית משפט השלום לתעבורה. כי ירידה לשולים בנסיבות היתה בגדר צפיות סבירה, והרשלנות היתה רק בשיבה לכביש. עוד נאמר, כי הרתעה תהא אפקטיבית במקרה של רשלנות רגעית.

הכרעה

ז.
אין בידי להיעתר למבוקש. הבקשה, חרף האצטלה שהמבקש חפץ להעטות עליה, אינה מעלה סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני, ועל כן אינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי. יתר על כן, טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בגלגול נוסף בפני
בית משפט זה, אלא במקרים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 1174/97
רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 7201/97
בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה
(לא פורסם); רע"פ 5060/04
הגואל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). מקרה זה אינו בא בקהלם של אלה. בית משפט השלום לתעבורה קבע כי המבקש התרשל, ורשלנותו היא זו שהביאה לתוצאה הקשה שנגרמה, ופירט את שיקולי הענישה. במסגרת זו נתן בית המשפט דעתו לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובכלל זאת לעברו הנורמטיבי ולנסיבות התאונה. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערבות בפסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה. היו איפוא למבקש שני ימיו השיפוטיים ואין מקום בנסיבות להוסיף על כך.

ח.
אכן, הדילמה שבשליחת אדם בעל רקע נורמטיבי למאסר בפועל בתיקי תאונות דרכים שנסתיימו במוות ידועה, ואינה עניין של מה בכך; אך טרם נמצאה דרך ראויה יותר לענישה במקרים החמורים של תאונות דרכים, כתרומתם הצנועה של בתי המשפט למאבק בתאונות. אין לכחד, כי עוצמת האסון שנגרם בתאונה היא שיקול בכך, ובמקרה דנא מדובר בתוצאות חמורות עד מאוד, שפורטו מעלה. בתי המשפט הקודמים ראו לנכון לגזור את שגזרו לאחר התחשבות הן במדיניות הענישה הכללית הנוהגת בעבירות תעבורה, אשר מצדיקה גם בהיבט כללי גישה עונשית שנטוע בה יסוד ברור של הרתעה, והן ברקע האינדיבידואלי. אוסיף, כי בכל הכבוד אין להלום את הצעתו של הסנגור המלומד לייחוד של מקרי "רשלנות רגעית", שהם רבים מבין מקרי תאונות הדרכים מקפדות החיים, ולעיקור רכיב ההרתעה. איננו יודעים אל נכון מה יניא נהגים מנהיגה רשלנית, אך המסר צריך להיות כי גם האדם הנורמטיבי בכל חייו עד הנה עלול להיענש במקרים הרי אסון בחומרה המתאימה. יוסף בהתייחס להמלצת שירות המבחן, כי חרף המשקל המשמעותי שיש ליתן לה, על בית-המשפט לאזן בינה לבין שיקולים אחרים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילית (רע"פ 843/07
אבו-גאנם נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 8748/10
נמירי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)).

ט.
אין בידי איפוא להיעתר למבוקש. לא למדתי מן התיק באשר למועד הריצוי ולאימתי נקבע, אך בחיפוש במערכת נמצא כי בית המשפט המחוזי קבע ביום פסק הדין מועד התייצבות ל- 15.8.11 עד שעה 10:00 במתחם כלא באר שבע. ככל שהמבקש לא התייצב עד כה, עליו להתייצב ביום י"ח באב תשע"א (18.8.11) עד שעה 10:00 במקום האמור. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתייצבות.


ניתנה היום, ט"ז באב התשע"א (16.8.11).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11057920_t01.doc

רס
+הג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעפ בית המשפט העליון 5792/11 אהרון תורג'מן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 16/08/2011)