פסקי דין על עזבון המנוח משה פרח ז"ל | פסקי דין על משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים

32/01 ענ     14/06/2004




ענ 32/01 עזבון המנוח משה פרח ז"ל נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים




1
בתי המשפט

ענ 000032/01
ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)
בית משפט השלום חיפה
14/06/2004
תאריך:
יו"ר הועדה כב' השופט א. גנון

חבר הועדה - מר ק. בורנשטיין
בפני
:
עזבון המנוח משה פרח ז"ל

בעניין:
המערער
אבריאל אריה

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים
המשיב
פרקליטות מחוז חיפה
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. העורר מוכר כנכה צה"ל על פי חוק הנכים תגמולים ושיקום בגין בעיות נפשיות שנגרמו בזמן ועקב השירות הצבאי, ההכרה היא בהחמרת מחלה כאשר שיעור ההחמרה שליש 1/3 ע"ח השירות. העורר תבע שינוי החלטה והסתמך על ראיה חדשה היא חוות דעת רפואית שהגיש למשיב, וטען שיש להכיר במחלתו כמחלה שנגרמה בזמן ועקב השירות. על החלטת המשיב מיום 26.12.00 הדוחה את הבקשה הוגש הערר.

בינתיים הלך העורר לעולמו, ועזבונו ממשיך בערר.

2. בהחלטת המשיב נקבע כי אמנם החליט לראות בחוות דעת של הפסיכולוג ד"ר קריינין מיום 15.3.99 כראיה חדשה אולם לאור חוות דעת של המומחים מטעם המשיב החליט שאין מקום להכיר במצבו הנפשי מדעיקרא לא כגרימה ולא כהחמרה. יחד עם זאת הותיר המשיב את ההכרה בהחמרה ולא שינה אותה.
3. העורר יליד 1951, התגייס ושירת שרות סדיר בצה"ל מגיל 18 בפרופיל 45 בגין סעיפי ליקוי גופניים. שירת בחיל המודיעין ובסיום השירות הוחזר העורר בשירות קבע עד 4.7.76.

העורר טען שמילא תפקידים אחראיים בשירותו, הלחץ הגדול בעבודה, העדר מנוחה וחופשות גרמו לו להתמוטטות נפשית עומס יתר ועייפות. העורר אושפז וטופל כאשר גם מפקדיו הביעו פליאה על אשר ארע לו, שכן לא ידעו על בעיה נפשית אך ידעו להעריך כי העורר עבד במרץ רב השקיע הרבה מאמצים, היו מקרים שהעורר נטל על עצמו תפקידים נוספים מתוך חוש אחריות ודבקות במטרה.

4. 4. המשיב טוען שהבעיות הנפשיות אינן אלא תולדה של מצב שבו היה נתון ערב גיוסו לצה"ל. העורר סובל מהפרעה דיפטימית ועם תמונה דכאונית, וכן מהפרעת אישיות אובססיבית המתבטאת בנוקשות ופרפרקציוניזים מסירות מוגברת לעבודה וקושי לעבוד עם הזולת. ד"ר בן אפרים המומחה מטעם המשיב שבדק את עניינו פעם נוספת, לאור חוות דעת החדשה שהוגשה על ידי העורר, שלל כל קשר סיבתי בין מחלתו לשירות הצבאי.

ד"ר קריינין המומחה מטעם העורר אומר:

"לפי תולדות החיים ומסמכים הרפואיים עולה שמגיל צעיר בהתנהגותו של משה הופיעו סימנים כפייתיים. בגיל ההתבגרות עבר התקף של דקומפנסציה אצל אישות כפייתית עם חרדה בעצומה גבוהה מאוד אשר הצריחה אשפוז ממושך. ראוי לציין שתופעה זו התפתחה על רקע של פחד מכישלון אצל אישות פרפקציוניסטית. לאחר שחרור הצליח משה לגייס את כוחותיו האדפטיביים ואף תיפקד למופת והיה חייל מצטיין במשך שלוש שנים שרות סדיר ורוב מתקופה של שירות קבע. כפי שצויין במסמכים הרפואיים ולפי התרשמותי, במהלך שרות קבע נחשף משה ללחץ נפשי תמידי ולעבודה מעייפת ללא סדר יום עם הקצפות פתאומיות בלילה וכל זה במסגרת של תפקיד עם אחריות גבוהה. ברור שקונסטלציה זו של גורמים הנ"ל מחד גיסא, ואישיות כפייתית שאפתנית ופרפקציוניסטית מאידך, גרמו לקריסת מנגנוני הגנה והתפתחות מצב של חרדה פרה-פסיכטית ודקומפנסציה כפיייתית. מאז התקף זה לא הצליח משה לחזור לרמת תפקודו הקודמת. הוא לא הצליח לתפקד ללא עזרה וללא מסגרת מוגנת - תומכת של מערכת פסיכאטרית וגורמים שיקומיים של משרד הבטחון".

"1.הפרעה נפשית של משה (אישיות כפייתית) נוצרה לפני שירותי הצבאי אך הוא תפקד בצורה טובה ביותר ואף התקבל לשירות קבע.
2.במהלך שרות קבע אופיו של תפקיד שהוטל על משה גרב באופן ברור להתדרדרות במצבו הנפשי וקיים קשר של גרימה בין מצבו הנפשי לשירות הצבאי. יש לציין שבסעיף זה משרד הבטחון מכיר בנכותו של משה (שליש על חשבון השרות הצבאי). הנני חולק על מסקנה זו וקובע שחלק של צבא בנכותו הנפשי מגיע לשני שליש 2/3 על חשבון השרות.
3. בשנתיים האחרונות קיימת החמרה מתמדת במצבו הנפשי ובמקביל במצבו הגופני אשר בהרבה מושפע ממצבו הנפשי.
4. מבחינת הנכות הפסיכאטרית מצבו של משה אפשר להגדיר כ - 80% ומתחום 50% על חשבון השרות".
5. מצבו הנפשי של העורר עובר לגיוסו היה אפוא ברור וידוע, אם כי בלשכת הגיוס לא סיפר אודות בעיותיו אלה, והרופאים והמומחים לא איבחנו את הדבר מיוזמתם.

השירות גרם להחמרה במצבו, גם ד"ר קריינין סבור כך. השאלה מה שיעור ההחמרה.

ד"ר בן אפרים, המומחה מטעם המשיב, מציין מעברו של העורר כי היה תלמיד טוב, ומבחינה חברתית בודד. לראשונה אופשז בגיל 14 עם תסמונת חרדה קשה. נראה שהמעבר מיסודי לתיכון היה הטריגר לתופעה. היה מאושפז 4 חודשים וחזר ללימודים כרגיל אולם נשר מלימודיו והחל לעבוד כחניך בבנק ולמד בערבים.

בתקופת שירותו בקבע פרצה מלחמת יום הכיפורים אותה שעה היה בתפקיד מנהלי בת"א. לאחר מכן אושפז פעם נוספת לכמה חודשים וחזר לשירות עד ששוחרר בשנת 1976 מחוסר יכולתו להשתלב. ד"ר בן אפרים אומר:

"אין עוררין שנבדק כנער סבל מהפרעה נפשית שאינה שונה מההפרעה ממנה סובל היום, ואשר בחומרתה דרשה אשפוז פסיכאטרי. עומס העבודה שבו תולה הנבדק את ההחמרה נובע יותר מאישיותו מאשר מצרכי הצבא. אחד המאפיינים של הפרעת אשיות אובססיבית המופיע בהגדרת ההפרעה בקלסיפקציה של החברה הפסיכאטרית האמרקאית כולל קריטריון מספר 3 של dsm-iv (תרגום שלי) מסור לעבודתו באופן מופרז עד להתעלמות מפעילות פנאי ופעילות חברתית. לאחר שחרורו כאשר עבד בבנק בתקופה הראשונה התקדמותו היתה מהירה".

והמומחה סיכם דבר:

"א.מר פרח סובל משחר נעוריו מהפרעת אישיות בעצמה חמורה.
ב.הפרעת האישיות הביאה לאשפוז פסיכיאטרי ארוך בגיל 14.
ג.הפרעת האשיות הסתבכה בהפרעה אפקטיבית (דיסטימה) כפי שצפוי
בהפרעה כעין זו ולעיתים קרובות.
ד.שירותו הצבאי לא הביא לפריצת מחלתו או להחמרתה".
6. לא ברור לנו מניין שאב המשיב את טענתו ומסקנתו כי העורר לא חלה כלל עקב השירות וכי המחלה היתה קיימת כבר עובר לגיוסו. אכן היו לעורר בעיות נפשיות עובר לגיוסו אלא שמצבו הוחמר עקב השירות והלחץ שהיה נתון בו. ההחלטה להכיר במחלת העורר כהחמרת מחלת שארעה בזמן ועקב השירות היתה נכונה ומבוססת ואין ולא היה כל צורך להרהר עליה שנית - כפי שהמשיב העיר בהחלטתו. שירותו של העורר גרם לו ללחץ רב והדחק שהיה נתון בו בגלל אשיותו המיוחדת גרם להחמרת המחלה. יתכן והעורר היה יכל גם למתן את השפעת השירות הצבאי אילו סיפר על בעיותיו מבראשית אולם אין לתלות רק בו את הקולר.

ההחלטה להחמרת מחלה בשיעור של 1/3 היתה סבירה, ואילו נדרשנו להכריע מחדש בעניין זה - כך היינו קובעים. יצויין שגם חוות הדעת של המומחה מטעם העורר מתייחסת לשירות כגורם מחמיר בלבד ולא כגורם ראשוני. לאחר שבדקנו את כל הראיות מסקנתנו היא כי בנסיבות המקרה החמרה בשיעור 1/3 ע"ח השירות הצבאי היא נכונה וסבירה. אנו מקבלים את הסבריו של ב"כ המשיב בסיכומיו על התפתחות המחלה אצל העורר ושותפים למסקנתו בכך שההכרה בהחמרה בשיעור 1/3 היא המכסימום שניתן היה ליחס לשירותו.

7. ב"כ העורר בסיכומיו הקצרים לא עסק במכלול השאלות והפנה לאמור בכתב הערעור כמו אמר שאין צורך בסיכומים; בכל מקרה מתעלם מן העובדה שהעורר היה חולה עובר לגיוסו גם אם צה"ל לא הביא הדבר לביטוי בפרופיל רפואי.

ביחס להתנהגות הצבא, מותר להעיר כי מפתיעה, מפליאה ומסוכנת ביותר העובדה כי העורר היה חולה לפני הגיוס בליקוי נפשי, וכי היה מאושפז אשפוז פסיכיאטרי בישראל, ואף על פי כן צה"ל מציב אותו בחיל רגיש ביותר. המעט שאפשר לצפות משלטונות הצבא הוא בדיקה מקיפה של כל מועמד לרבות בירור עבר רפואי, גופני ונפשי.

8. לאור כל האמור לעיל, הערעור להכיר בהחמרת מחלה בשיעור גבוה יותר, נדחה.

אין צו להוצאות.

9. פסק הדין ניתן במותב קטוע בהסכמת הצדדים עקב פטירת ד"ר שני ז"ל לפני מתן פסק-הדין.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ה בסיון, תשס"ד (14 ביוני 2004).
ק. בורנשטיין
חבר הוועדה
א. גנון, שופט
יו"ר הוועדה

קלדנית: רחל








ענ ועדת הערעורים לפי חוק הנכים 32/01 עזבון המנוח משה פרח ז"ל נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים (פורסם ב-ֽ 14/06/2004)