פסקי דין על רם בלכמן | פסקי דין על ברוריה קפלן רונן

23936-04/11 תק     17/08/2011




תק 23936-04/11 רם בלכמן נ' ברוריה קפלן רונן








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 23936-04-11 בלכמן נ' קפלן רונן






בפני

כב' השופטת
לימור רייך


תובע

רם בלכמן


נגד


נתבעת

ברוריה קפלן רונן




פסק דין


לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת בגין החזר כספים בסך של כ- 26,000 ₪ ששולמו על ידו במסגרת הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים והופר על ידי הנתבעת, בין היתר ובעיקר במימוש ערבות בנקאית שלא כדין בסך של 10,500 ₪ באופן חד צדדי.

שמעתי את הצדדים והעדים מטעמם ארוכות, ניכר כי המחלוקת בין הצדדים הינה בעיקר בשאלת זכאות הנתבעת למימוש הערבות הבנקאית שניתנה לטובתה במסגרת הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 18/12/09, כמו גם התנהלות הנתבעת שגרמה להוצאות נוספות, כגון תשלום דמי תיווך, לאחר שאין מחלוקת לפיה בסופו של דבר ההסכם לא הוארך לתקופה נוספת של שנה והתובע ובני משפחתו עזבו את הנכס ב- 14/2/11 .

מטעם התובע העידו, התובע בעצמו, בת זוגתו לחיים ועד נוסף שנטל חלק במהלך השהות של בני הזוג בנכס שבבעלות הנתבעת , לרבות עריכת מספר שיחות עימה על מנת לנסות להגיע לעמק השווה, דבר שלא צלח בסופו של דבר.

לטענת התובע ואשתו, מדובר בנכס הממוקם באזור טוב בתל אביב ואשר התאים להם בשל גודלו אלא שהבעיה החלה למן היום הראשון, בדמות אישיותה של הנתבעת, כפי שתוארה באריכות בכתב התביעה, ואשר הביאה בסופו של דבר להחלטה לפיה קצה נפשם של בני הזוג בהתנהגות הנתבעת וממילא לפנות את הנכס לאלתר ולסיים את ההתקשרות בהתאם להסכם.

במה דברים אמורים ?

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנכס הושכר להם למשך שנה וכי נאמר להם על ידי הנתבעת שבכוונתה
למכור אותו ומשכך, היה עליהם להראות את הנכס לקונים פוטנציאליים, בהתאם לתיאום שנעשה על פי רוב באמצעות הנתבעת, כאשר לדידם של בני הזוג, כאן התחילה מסכת בלתי פוסקת של טלפונים , מספר פעמים ביום, בשעות לא שעות, עד כדי הטרדת בני הזוג ושלושת ילדיהם.
חרף התחושה כי המצב בלתי אפשרי באשר להטרדות של הנתבעת את בני משפחת בלכמן, הואיל והדירה קסמה להם , בעיקר תחושת המרחבים , הוחלט להאריך את תקופת השכירות אלא שהפעם נוהל מו"מ עיקש לפיו הציבו בני הזוג, דרישה של הגבלת מספר הטלפונים והביקורים לצורך מכירת הדירה, הגבלת השעות שבמהלכן רשאית הנתבעת להתקשר וכד'.
בסופו של דבר המו"מ כשל, לטענת התובע בשל דרישות לא סבירות של הנתבעת והואיל ונותר פחות משבוע לסיום תקופת ההסכם, הוחלט על הארכה למשך חודש נוסף, במהלכו יפנו התובע ובני ביתו את הנכס, כפוף לתשלום סכום של 9,000 ₪ בגין אותו חודש ולא 8,500 ₪ כפי ששולם על ידם, בהתאם להסכם.

עוד העיד התובע כי, בעת שהצדדים היו בשיאו של מו"מ, במהלך חודש ינואר 2011, לצורך הארכת תקופת השכירות לשנה נוספת, נודע לו שהנתבעת, ביקשה לממש את הערבות הבנקאית, אשר ניתנה על ידו כבטוחה לקיום התחייבויותיו, שלא הופרו שאותה עת ועד בכלל, בוודאי שלא על ידו, בהתאם להסכם בסך של לא פחות מ- 17,000 ₪ .

או אז הבין התובע שהמרצע יצא מהשק וכי כל אותה עת שמה לה הנתבעת למטרה לממש את הערבות הבנקאית, כאשר התובע שילם את מלוא התחייבויותיו ואף למעלה מכך ובהעדר הפרה, לא כל שכן הודעה בכתב על הפרה נטענת מצידה של הנתבעת אליו והזכות לתקן את אותן הפרות , ביצעה בנכס "שיפוצים" כראות עיניה על חשבונו של התובע ומכאן תביעתו.

הקש ששבר את גב הגמל, בהתנהלות הנתבעת אל מול בני הזוג בלכמן, היה בעת שנקבע מועד לצורך עריכת פרוטוקול לפינוי הנכס והשבת המפתחות לידי הנתבעת, כאשר אין מחלוקת לפיה תואם מועד מוסכם ליום 16/2/11 אליו לא טרחה הנתבעת להתייצב, לדבריה חשה ברע, לפיכך, קבעו הצדדים מועד נוסף, יומיים לאחר מכן ב- 18 לחודש, אלא שגם הפעם התייצב התובע לבדו ובאותו היום מאוחר יותר, הסתבר כי הנתבעת התאוששה והגיעה לדירה כשהפעם מלווה אותה פורץ מנעולים, לצורף פריצה לנכס והחלפת המנעול, כחלק מתפיסת החזקה על ידי הנתבעת.

בשיחה נוספת שהתקיימה, הוחלט שוב להיפגש בדירה ביום שישי ה- 20 לאותו חודש, כאשר הפעם התלווה העד הנוסף מטעם התובע אל בת זוגתו, בדירה המתינה הנתבעת עם העד מטעמה, מר קייסרי, לדבריהם, הותקפו על ידי הנתבעת ומר קייסרי, שהצטיידו מבעוד מועד בפרוטוקול של כל הפגמים שלטענתם הותירו בני הזוג ואשר נדרשים לתיקון , על כך לא הסכימה הגב' בלכמן לחתום והשניים עזבו את הנכס.

התובע והעדים מטעמו ציירו תמונה לפיה מדובר בנתבעת שתלטנית, דקדקנית וטרחנית, העומדת על קוצו של יוד, כאשר למעשה מדובר אמנם בדירה "יפיפייה" בבניין בן למעלה מ- 50 שנה אשר הוגדר כמסוכן ומיועד להריסה , אלמלא אופייה של הנתבעת היו התובע ובני משפחתו נשארים בנכס תקופה נוספת.

הנתבעת מצידה ציינה כי, התובע ובת זוגתו חתמו על ההסכם לאחר שעברו על כל פסיק ותג בדירה ומצאו אותה ללא רבב, לפני כניסתם הביאה את הצבע שעובד איתה באופן קבוע ומכין את הנכסים, לרבות הנכס נשוא התביעה שלפני, לכניסת הדיירים החדשים, כך שהדירה תהא לשביעות רצונם, החל מניקיון כללי של הדירה ועד לצביעת הבית כולו.

לצורך הוכחת טענות אלו, התייצב הצבע שעובד עימה מזה שנים, לטענתו הוא שיפץ את הנכס מייד לאחר שהתובע עזב אותו, בהתאם לקבלה שצורפה על ידו והעלות כפי שמופיעה לצורך תיקון הפגמים שהותירו בני הזוג בלכמן.

לטענת הנתבעת היא פנתה לבנק במהלך חודש ינואר, לפני שהתובע פינה את הנכס ועוד בטרם הוחלט על הארכת ההסכם על מנת לברר מה עליה לעשות באם תאלץ לממש את הערבות הבנקאית, מתי עליה לפנות לצורך כך, כמה זמן לפני פקיעתה וכד'.
עוד טענה הנתבעת כי בני הזוג הם אלו שניצלו את טוב ליבה והליברליות שלה בדרך שבה עשו שימוש בנכס, כך למשל ביקשו שהיא תישא בעלות של תיקון סתימה במטבח בסך של 770 ₪ שהיא מיהרה לשלם להם כשבסופו של דבר הסתבר כי הם ביקשו להחליף ברז , לתקן את מכונת הכביסה שלהם וכד' באמתלה של תיקון סתימה שלא היתה ולא נבראה, בכך איבדו את האמון שנתנה בהם.

יצוין כי מקרה זה אירע כעבור יומיים לערך לאחר שהם נכנסו לדירה, מה שלא מנע מהנתבעת לשקול את הארכת ההסכם בשנה נוספת.

ביחס לסיפור המעשה של החזרת המפתח, לאחר ביצוע הפינוי, כחלק ממעמד מסודר של מסירת הדירה לידי הנתבעת, טענה הנתבעת כי היא חלתה במועד שנקבע ובסופו של דבר, על מנת שיעלה בידה לבצע בדיקה של הנכס, היא נאלצה, להזמין פורץ מנעולים לפרוץ את הדלת בעלות לא מבוטלת של למעלה מאלף ₪ , סכום זה הינו חלק מהסכום שגבתה במסגרת חישוב שערכה בטרם מימשה את הערבות הבנקאית.

הנתבעת טענה כי כמעט עניין שבשגרה מבחינתה לנקות ולצבוע את הנכסים שהיא משכירה , לצורך כך עובדת באופן שוטף ומעסיקה את מר מחמוד כמאל, משנת 97 , ברם לא המציאה למועד הדיון את הקבלות ביחס לצביעה והניקיון של הנכס בטרם נכנסו התובע ובני משפחתו לדירה, אלא את הקבלות שהוצאו על ידו לאחר שפינו בלבד מיום 24/2/11 .



לטענת הנתבעת אכן הגיעה מעת לעת לדירה, על מנת להראותה לקונים פוטנציאליים ובאותם ביקורים הבחינה כי בני הזוג אינם שומרים על הנכס בצורה נאותה , הנכס הוזנח ולדבריה, מדובר בחורבן, אם כי לא טוטאלי , גם עניין זה לא הפריע לנתבעת לרצות להמשיך להשכיר להם את הנכס לשנה נוספת.

מר כמאל, "איש המקצוע" מטעמה של הנתבעת ואשר אמון על ביצוע אחזקת נכסיה של הנתבעת, בין היתר הנכס נשוא התביעה שלפני, העיד כי צבע את הדירה לפני מספר שנים, ככל הנראה בשנת 2009 , העד העיד באשר למצבה של הדירה, לדבריו הוא העריך את העבודה בסכום ראשוני אשר בהמשך שונה בשל עבודות נוספות שלא ניתן היה לראות בביקור הראשון.

לטענתו לקח לו למעלה משבוע לבצע את כל התיקונים כשהחשבונית הוכנה לפני סיום העבודה, ממילא לפני שידע על אותן עבודות שנאלץ לעשות בהמשך, כאשר כל שינוי לא בוצע ביחס לסכום !

העד הנוסף מטעם הנתבעת, מק קייסרי, מכר של הנתבעת, העיד כי שוחח עם התובע לאחר שלמועד הראשון שקבעו הצדדים להשבת המפתחות, לא התייצבה הנתבעת, ביקש ממנו להשיבם לידו וזה דיבר אליו בגסות ולא הסכים לכך, ביום שלמחרת הגיע עם הנתבעת לדירה, על מנת לוודא כי החזקה חזרה באפן חוקי לידי הנתבעת לביצוע הפריצה וראה את הנכס המוזנח, בהגינותו העיד כי לא ראה את הנכס וממילא מצבו בעת שזה נמסר לתובע .

מר קייסרי העיד כי הגיע למפגש הנוסף שקבעה הנתבעת לצורך הכנת פרוטוקול ואישור משפחת בלכמן על הנזקים שנותרו בדירה, בשל הזנחתם, ביום שישי, לדבריו נספח ו' שצורף לכתב ההגנה מטעם הנתבעת לא נערך על ידו, במועד הביקור הוא ביקש מאשתו של התובע להסתכל עליו ולחתום עליו אך זו התעלמה ועזבה את המקום.

התובע צירף, במהלך הדיון מסמך שיצא תחת ידיו של בנק דיסקונט, נספח שסומן ת/1, המתעד את השתלשלות העניינים ביחס לערבות הבנקאית שהוציא לטובת התובע כדלקמן:
הנתבעת פנתה ארבע פעמים לבנק בתאריכים שונים, פעם ראשונה ביום 26/1/11 לצורך חילוט מלוא הערבות הבנקאית, פעם שנייה ביום 7/2/11 להאריך את תוקף הערבות עד לחודש אפריל באותה השנה במקום חילוט, פעם שלישית ביום 9/2/11 שוב לצורך חילוט מלוא הסכום ופעם רביעית בתאריך 21/2/11 ביקשה לחלט את הערבות בסכום של 10,500 ₪, דבר שבוצע על ידי הבנק ביום 24/2/11 .

התובעת אמנם צירפה תמונות שלטענתה מעידות על החורבן שהותירה אחריה משפחת בלכמן, כאשר התמונות הינן ממוקדות מטרה, אין המדובר בתמונות שמראות את הנכס בכללותו, מרביתן צולמו תוך שהן ממוקדות על המוצר שהותירו פגום לכאורה, ריצפה מלוכלכת וכד'- לא היו ברשותה של הנתבעת תמונות של הנכס לפני שהתובע נכנס לנכס וממילא לא תמונות שצולמו לאחר השיפוץ.

לא ברור מעדויות הנתבעת והעד מטעמה מר כאמל מתי החל לבצע את התיקונים שכן החשבונית שהוצאה על ידו היתה ביום 24/2/11 בעוד שלדידו העבודה נערכה כשמונה ימים, אם לא די בכך החשבונית שצירפה הנתבעת באשר לניקיון הדירה וביצוע פוליש מעידה על תשלום של 1,800 ₪ ביום 25/2/11, כאשר מצוין על גבי הקבלה שהניקיון בוצע ביום 23/2/11 , האם מבצעת הנתבעת ניקיון ופוליש של הדירה במהלך ביצוע השיפוצים ? לנתבעת הפתרונים.

הסכום שחייבה הנתבעת את התובע בגין רכיב זה של פוליש וניקיון בסך של 1,800 ₪ מעיד על ניקיון יסודי ומורכב בסכום לא מבוטל שמבוצע במהלך השיפוצים בדירה, למעשה, כששיפוצניק מטעמה של הנתבעת מתקן את ה"חורבן" שהותירו אחריהם בני משפחת בלכמן, בשלב שבו טרם נצבע הבית, מזמינה הנתבעת ניקיון ופוליש, בניגוד לציפייה לפיה דווקא יבוצע רכיב זה , באופן טבעי יש לומר, בסוף תהליך שיקום החורבן וצביעת הדירה .

זאת ועוד הנתבעת הגדילה לעשות כאשר למעשה ברור לכל שבעת שביקשה לממש את הערבות הבנקאית, בפעם הרביעית ביום 20/2/11 הרי שאז היה זה לפני ששילמה את מלוא הסכומים, מבלי שהעבודה בוצעה בפועל והסכומים, כך לדידו של מר כאמל, טרם גובשו במלואם.

הנתבעת צירפה את כל השתלשלות העניינים שנוהלה בין הצדדים, בשום מסמך שצורף על ידה ובמיוחד ההסכם האחרון שצורף, ביחס אליו הסכימה לחתום לצורך הארכת תקופת השכירות לא מצאתי כל השמטה ו/או שינוי לעניין הפקדת הערבות הבנקאית, אשר לטענתה "הדליק לה נורה אדומה, השינוי היחיד היה באשר למועד פקיעתה – הא ותו לא.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע התגורר בנכס שנה וחודש עם בת זוגתו ושלושה ילדים וכי לטענתו במהלך תקופה זו עשה בדירה שימוש סביר והשיב אותה בתום התקופה בדיוק במצב שבו היא התקבלה לידיו, כאשר בכל התקופה שבמהלכה התגוררו בני הזוג עם ילדיהם, יכולה היתה הנתבעת, ניכר כי ניצלה זאת עד תום, להביא קונים פוטנציאליים להראות את הדירה , יומיים בשבוע, דהיינו, שליש מימי השבוע שבהם יכולים היו בני הזוג לנצל את הבית לטובתם, בל נשכח כי שילמו ממיטב כספם דמי שכירות.

הנתבעת התנהלה בשקיפות יש לציין אל מול התובעים לכל אורך הדרך, כאשר "הזהירה" אותם כי בכוונתה לממש ולחלט את מלוא הערבות הבנקאית, מבלי לציין בשום מקום מדוע היא מבקשת לעשות כן שהרי בשום מכתב אין פירוט של הנזקים שנטען כי נגרמו לה ואם לא די בכך, בשלב ראשון לטענתה לא ידעה האם גרמו לנזקים אם לאו, לצורך כך היה חשוב לה לפרוץ במועד שבו ביצעה את הפריצה, ולמעלה מכך, לא ניתנה לתובע ההזדמנות לתקן את אותם נזקים נטענים, בטרם תחולט הערבות הבנקאית.

אין המדובר בנתבעת שאיננה בקיאה בהתנהלות של השכרת נכסים, לצידה מלווים אותה, באופן שוטף ומיידי יש לציין, מכריה, אחד מהם משפטן בהשכלתו שהגיע להעיד ועו"ד אשר מודעים למשמעות של חילוט ערבות בנקאית והמקרים שבהם יש לעשות שימוש בבטוחות שנמסרו, רק במקרה של החילוט, לא נעשתה פניה של עו"ד לידי התובע, כי אם נושא זה היה הנושא היחיד שהוסדר באמצעות הנתבעת, המבקשת כעת להסביר כי חששה שמא תיוותר עם תשלום מלוא הנזקים בעצמה, אלא שכל הסבר לא כל שכן מניח את הדעת לא ניתן על ידה לכך שאת המימוש דרשה מהבנק ומהתובע עוד הרבה לפני שראתה את הדירה, ממילא לא יכולה היתה לאמוד את הנזקים, ככל שהיו כאלה.

קשה שלא להצטרף לתחושה של התובע לפיה גמלה בידי הנתבעת ההחלטה לחלט את הערבות הבנקאית ויהי מה.
המועד שבו פנתה הנתבעת לבנק לראשונה, בסמוך לסיום תקופת חוזה השכירות, בטרם הוחלט על הארכת ההסכם, כאשר בין הצדדים נוהל מו"מ, ללא כל סיבה נראית לעין לכך שהנתבעת תיוותר בפני
שוקת שבורה, ככל שיהא בידה לשאת בעלויות, שהרי התובע שילם את מלוא התחייבויותיו על פי ההסכם, חששה היחיד נבע מאירוע שאירע יומיים לאחר שהתובע נכנס לדירה, חשש שהתפוגג לו ונעלם מייד לאחר שצץ, במציאות כפי שהנתבעת ראתה אותה.

הנתבעת חילטה את הערבות הבנקאית שלא כדין, לא עלה בידה להוכיח כיצד מסרה את הדירה קודם לכן לידי התובע, מדובר בנתבעת "מסודרת" להפליא, לא די בכך שתטען כי צבעה את הבית שנה קודם לכן, כאשר כל מסמך אין ברשותה להוכיח טענה זו וגם מר כאמל , לא ידע לומר מתי בדיוק צבע את הדירה הזו, ככל הנראה דווקא שנתיים קודם לכן.

מדובר בבני זוג נורמטיביים אשר חרף התנהלות הנתבעת, הסכימו להאריך המועד ואולם גם לדרישות הנתבעת הם שמו גבולות, בעיקר משום שהבינו במהלך אותה שנה שהעדר שימת גבולות לנתבעת תביא לכאוס ולמצב בלתי סביר של מערכת יחסים, תוך שהסכימו להראות את הדירה, בהתאם להגבלה שהציבו תחת הפיכתם ל"בני ערובה" יומיים בשבוע, לכל הפחות, לצורך מימוש רצונה של הנתבעת למכור את הנכס.

סוף דבר, עלה בידי התובע להוכיח כי לא היה מקום לחלט את הערבות, לא במלואה ולא חלק ממנה, הנתבעת ביצעה שיפוץ על דעתה, בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי, כפי שעשתה את כל יתר הפעולות באופן חד צדדי תוך רמיסת זכויות התובע, כך למשל לאפשר לו להחזיר את המצב לקדמותו, "הפגישה" שהתקיימה ביום שישי, במהלכה נעשה ניסיון להחתים את אשת התובע על פרוטוקול ביחס לנזקים, איננה בבחינת מתן הזדמנות נאותה, אלא יותר בבחינת המשך התנהלות המכתיבה לתובע את רצונות הנתבעת, ללא כל ניהול דיאלוג אמיתי.

על מנת להוכיח את השליטה של הנתבעת במצב והתנהגותה שלא בתום לב, יש להתבונן באירוע מסירת הדירה, כאשר לדבריה "זכותה לפרוץ לדירתה", זכות בנפרד וחיוב התובע בנפרד, אם בחרו הצדדים וקבעו מועדים לצורך מסירת המפתח, אליהם לא התייצבה הנתבעת ומסיבה שאיננה ברורה גם לא מר קייסרי, אשר ליווה אותה בכל הזדמנות, למעט באותם מועדים, לצורך מסירת המפתח, הרי שמימוש הזכות היתה שלא כדין ומשכך, לא תצמח לה תועלת כלכלית והנתבעת איננה יכולה לחייב את התובע באותה הוצאה.
הוא הדין כמעט ביחס לכל רכיב שביצעה הנתבעת בדירתה.

סוף דבר, התביעה שהגיש התובע בדין יסודה והנני מורה בזאת לנתבעת לשלם לידי התובע סכום כולל, על דרך האומדן, בסך של 13,000 ₪ המשקף את התנהלות הנתבעת למשך כל התקופה, בעיקר במימוש שלא כדין של הערבות הבנקאית, בזבוז זמן והגשת תביעה וממילא הבאת עדים לצורך הוכחת טענותיהם.

מעבר לסכום זה אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו לרבות הוצאות עבור העדים מטעמו.
סכום זה ישולם תוך 30 יום מקבלת עותק פסק הדין שיישלח על ידי המזכירות בדואר רשום + א.מ.
למען הסר ספק, סכום זה הינו בנוסף לסכום שנפסק לטובת התובע בשל אי התייצבות הנתבעת לדיון הראשון.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.


ניתן היום,
י"ז אב תשע"א, 17 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 23936-04/11 רם בלכמן נ' ברוריה קפלן רונן (פורסם ב-ֽ 17/08/2011)