פסקי דין על עישה עמר | פסקי דין על עו"ד איתן פלג

17408-07/11 תאק     18/08/2011




תאק 17408-07/11 עישה עמר נ' עו"ד איתן פלג








בית משפט השלום בחיפה


י"ח אב תשע"א, 18 אוגוסט 2011

תא"ק 17408-07-11 פלג נ' עמר





מספר בקשה:
2

בפני

כב' הרשמת
גילה ספרא-ברנע

מבקשת
עישה עמר
ע"י ב"כ עו"ד חביב עמר


נגד

משיב
איתן פלג
, עו"ד



החלטה

לאחר שקראתי את הבקשה להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית ואת תגובות הצדדים, אין מחלוקת כי מקום מושבה של הנתבעת הוא מושב חזון יחזקאל שבדרום, ומקום עיסקו של התובע הינו חיפה. עוד אין חולק כי המבקשת מעולם לא היתה במשרדו של המשיב בחיפה, חתמה על הסכם שכר הטרחה שנשלח אליה ע"י המשיב בביתה ושלחה אותו למשיב, ואף התחייבה לשלם לו את שכר טרחתו במשלוח צ'ק או בהעברה בנקאית, ולא בנסיעה למשרדו (סעיף 11 לכתב התביעה, סעיף 3 למכתבי המשיב, נספח ג' לכתב התביעה). המחלוקת נסובה סביב שאלת הסמכות המקומית.

המשיב טוען ומסתמך על הפסיקה, אליה הפנה בתגובתו, כי זיקת הסמכות המקומית הינה לחיפה.
טענת המבקש הינה כי במקרה דנן לא היתה בהסכם שכר הטרחה הוראה בעניין הסמכות המקומית, ולכן ההוראות החלות הן הוראות תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984
(להלן: "התקנות").

"(א)
תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד , או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".

די בקיום אחת החלופות כדי להקנות לבית המשפט סמכות מקומית, והמשיב מסתמך על
תקנה 3(א)(3) לתקנות
, שלשונה "המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות" ועל סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), שכותרתו "מקום החיוב" וקובע: "חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק – מקום מגוריו הקבוע".

אכן על פי סעיף זה, אם לא הוסכם על מקום החיוב, יש לקיימו במקום עסקו של הנושה, אלא שבמקרה שלנו התשלום שבוצע או שעתיד היה להתבצע, לשיטת המבקשת והמשיב, היה אמור להיות בדרך של העברה בנקאית או משלוח צ'ק בדואר.

לא בכתב התביעה, לא בהסכם ההתקשרות ולא באף אחד מהמכתבים שצורפו לא נטען כי התשלום צריך להתבצע במשרדי המשיב, יתרה מזאת, במכתבי המשיב למבקשת ובכתב התביעה ציין התובע כי ניתן לבצע את התשלום בהעברה בנקאית, משכך "המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות" הוא סניף הבנק של המבקשת, הבנק הנמשך או הבנק המעביר. לא ניתן לומר כי מדובר במקרה בו לא הוסכם על מקום ביצוע החיוב, והחיוב לתשלום הינו בבנק בו מנהלת המבקשת את חשבונה, רק שם יבוצע החיוב שלה, אף אם יגיע בסופו של דבר לידי המשיב.

בנוסף, ובכל הכבוד, המדובר באישה מבוגרת, וחולה, והכל בידיעת המשיב, והמרחק בין קריית גת לחיפה הינו משמעותי, ומונע החלת הלכת רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט
(2) 731 כמקנה סמכות מקומית כשלעצמה.

מאחר וסמכותי מוגבלת לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, איני מוסמכת לדון בשאלות שבסמכות בית המשפט העליון בלבד לפי סעיף 78 לחוק, אך לא אוכל להימנע מההשוואה למקרים בהם נקבע כי תניית שיפוט ייחודית בהסכם תחשב מקפחת ולא תאכף אם אין בה כל קשר למקום העסקה. בעניין ת"א (שלום תל-אביב) 714188/07 מירס נ' שמטל, 14/10/07, מופיע בנבו נסקרו אפשרויות רבות, ונקבע "
הציפייה הסבירה של לקוח שמושבו בפריפריה, כלפי ספק גדול שיש לו סניפים וסוכנים הסובבים ברחבי הארץ, אשר התקשר עם הלקוח בחוזה במקום מושבו, וסיפק לו טובין במקום מושבו – כי הלקוח לא ייאלץ להתדיין עם אותו ספק במחוזות הזרים לחלוטין למהלך ההתקשרות ולמהלך עסקו של הלקוח". אמנם המשיב אינו ספק גדול כמו חברות התקשורת שעניינן נדון שם, אך בהתחשב בעובדה שהוא עצמו נוסע אל הלקוחות, כמו שהיה בפסיקה, שצורפה על ידו, הציפייה של הלקוחות כי לא ייאלצו להתדיין עימו בחיפה הינה סבירה. יסוד נוסף שמשפיע על ההחלטה בעניין הסמכות המקומית, וגם הוא חל באופן ישיר רק על מקרים בהם היתה תניית שיפוט הינו
"'מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות'. אם ההכבדה על הלקוח היא מזערית, ובעלת אופי שגרתי – חזקה שלא יהיה בה כדי להרתיע את הלקוח ממימוש זכויותיו. כך גם להפך: אם ההכבדה הנה ממשית – חזקה על הלקוח שהוא ישקלל אותה במסגרת לבטיו אם לעמוד על זכויותיו, ומשקלה עלול להשפיע על החלטתו שלא בטובתו – במיוחד בסכסוכים שהיקפם הכספי אינו גבוה, כרבים מסכסוכיה הכספיים של המשיבה עם לקוחותיה" (שם). ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', (2003) פ"ד נז(4) 473 נקבע אמנם כי בעניין זכיינים של מפעל הפיס מבאר שבע (ששכרו עו"ד מתל אביב בתביעה בסכום גבוה) אין המרחק לתל אביב מהווה הרתעה מפני מימוש זכויות. כך נקבע בעבר גם ביחס למרחק בין ירושלים לתל אביב. בפסק הדין בעניין מפעל הפיס נקבע באמרת אגב: "
ככלל, קשה ברגיל להעלות על הדעת מצב שבו מקום התדיינות כלשהו בישראל ירתיע אדם מפני הגשת תביעה, ואולם אין לפסול מראש את האפשרות שאכן עשוי להתקיים מצב שכזה במקרים חריגים".

אני קובעת כי במקרה דנן, פרשנות שתדחה את הבקשה להעברת הדיון, אינה עומדת בקנה המידה שנקבע בפסיקה. המדובר בתביעה בסכום נמוך, באשה פרטית מבוגרת וחולה, במרחק בין ישוב פריפריאלי בדרום לבין חיפה, ובעו"ד, וכל אלה משליכים על הפרשנות שתינתן לתקנות בעניין הסמכות המקומית.

התוצאה הינה כי אני מקבלת את הבקשה להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית, ומעבירה את הדיון לבית משפט השלום בקרית גת, הסמוך ביותר למענה של המבקשת.

בנסיבות העניין, ומאחר והמבקשת לא נדרשה להתייצב לדיון בחיפה, והיא מיוצגת על ידי אחיה, איני מוצאת מקום לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"א, 18 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 17408-07/11 עישה עמר נ' עו"ד איתן פלג (פורסם ב-ֽ 18/08/2011)