פסקי דין על רימון גנטוס | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3913-12/09 בל     21/08/2011




בל 3913-12/09 רימון גנטוס נ' המוסד לביטוח לאומי




בפני




st1\:*{behavior: }




בפני

כב' הנשיא
רמי
כהן
נציג מעבידים – אלי אליהו


התובעים

רימון גנטוס
053794962
ע"י ב"כ עוה"ד ג'ואד פרח



-


הנתבעים

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד הדס אהרוני




פסק דין


1.
מר רימון גנטוס
(להלן: "התובע") טוען בתביעתו שבפני
נו, שאירועים בעבודתו ביום 16.5.08 ("יום האירוע") הם הגורם לאירוע לבבי שפקד אותו, ביום 18.05.08 ולכן יש להכיר בפגיעה בליבו כ- "תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995
(להלן: "החוק").


המוסד
לביטוח לאומי ("הנתבע"), אליו הגיש התובע תביעה, דחה אותה ומכאן התביעה שבפני
נו.

2.
אלה העובדות שקבענו כרלוונטיות לשאלה שבמחלוקת בין הצדדים
(ראו החלטתנו מיום 13.01.11):

א. התובע יליד שנת 1956, תושב כפר יסיף, ניהל בזמנים הרלוונטיים לתביעה עסק לתיקון תקרים בעכו.

ב.
בצהרי יום האירוע, תוך כדי עבודתו, ניסה התובע להרים ארגז כבד, מתא מטען ברכבו של לקוח ותוך כדי כך חש כאבים עזים בחזהו ("האירוע").

ג.
התובע לא העריך נכונה את משקל הארגז והרים אותו בצורה לא נכונה.

ד.
תוך כדי הרמת הארגז, התובע חש בכאב בחזה, כאילו הצלעות נשברות בפני
ם. כיוון שהתבייש לזרוק את הארגז חזרה, הניח אותו על הרצפה ונכנס למשרד, כשהוא חש בכאבים ובקוצר נשימה. התיישב ליד המאוורר עד שהאוויר התחיל לחזור אליו.

ה.
התובע חש בכאב בשריר החזה וחשב שאלה כאבי שרירים בגלל האופן שבו הרים את הארגז, בצורה לא נכונה.

ו.
האירוע ארע לקראת סוף יום העבודה. התובע ישב במשרדו ורק עשה תרגילים עם הידיים. הוא התבייש לבקש שיזמינו לו אמבולנס והמשיך לשבת עד שהלך הביתה.

ז.
למחרת הלך התובע לעבודה, חזר הביתה. יום לאחר מכן, שוב הלך לעבודה, הוא הרגיש שהכאבים חזרו וגם קוצר נשימה.

ח.
לאחר שהכאבים נמשכו, פנה התובע, ביום 18.5.08 לבית חולים נהריה, שם אובחן כסובל מאירוע לבבי ואושפז עד ליום 23.5.08, במחלקה הקרדיולוגית של בית החולים.

3.
יצויין כאן, שהכרנו שהאירוע, ביום האירוע, היווה עבור התובע מאמץ חריג (החלטה מיום 19.10.10), ועל יסוד העובדות שנקבעו, כמפורט לעיל בסעיף 2, והחומר הרפואי שהומצא לבית הדין, מונה ד"ר זאהי ח'ורי כמומחה-יועץ רפואי לבית הדין ("המומחה"), והוא נתבקש להשיב לשאלות הבאות (ראו החלטה מיום 13.1.11):

"א.
הקיימים בתובע נתונים מוכחים המצביעים על כך שהיה בו לפני קרות האירוע בעבודה סיכון מיוחד לחלות באוטם שריר הלב (כגון: סכרת, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם, עישון, מחלקה קודמת, חולשה קודמת או כיוצא בזה)?

ב.
הקיים קשר סיבתי כלשהו בין האירוע בעבודת התובע, (בעלים של עסק לתיקון נקרים ועובד בו בפועל בתיקון נקרים), לבין הופעת אוטם שריר הלב, במועד שהופיע.

ג.
אם ישיב כב' המומחה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הופעת האוטם בתובע, ההייתה השפעת האירוע בעבודה פחותה בהרבה מהשפעת מצב בריאותו של התובע (הסיכון שקינן בו – אם היה כזה)- על הופעת האוטם בתובע במועד בו הופיע?"

4.
בחוות דעתו מיום 1.4.11 ("חוות הדעת"), השיב המומחה לשאלות בית הדין:

"א.
טרם האירוע שהיה ב 16.05.2008 התובע סבל ממספר גורמי סיכון למחלת לב כלילית לפי המעקב המרפאתי המצורף, סוכרת ויתר לחץ דם לפחות מאז 2001, עישון כבד של 40 סיגריות ליממה בעבר (לא ידוע ממתי) והיפרליפידיה שלא ידועה ממתי. גורמי סיכון אלה מגבירים את הסבירות להופעת טרשת בעורקים הכליליים.

ב.
16.05.2008 עבר התובע אוטם חריף בשריר הלב בקיר אנטרוסיפטלי הוא קבל טיפול טרומבוליטי. ב 19.05.2008 עבר צינתור לב כלילי שהראה היצרות משמעותית בעורק הקדמי היורד בשיעור 75-95%, אי סדיריות מרובות בעורק השמאלי העוקף ואי סדיריות מרובות בעורק הימני והיצרות משמעותית בעורק ה
plb
בשעור 75-95%, עבר פתיחה עם סטנט לעורק הקדמי היורד.

האירוע החריג אירע ב 16.05.208 לעומת זאת האוטם החריף אירע ב 18.5.2009 כיומיים לאחר האירוע החריג לכן הסבירות לקשר סיבתי הינה נמוכה לעומת השפעת גורמי הסיכון על האוטם בשריר הלב. מספר גורמי הסיכון והמחלה הכלילית הדיפוזית בגיל 52 ומרווח הזמנים בין האירוע החריג וזמן הופעת האוטם מקטין את הסבירות במידה ניכרת להשפעת האירוע החריג על בוא האוטם.

ג.
כאמור השפעת האירוע בעבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון למחלת לב כלילית שהיו קיימים בתובע".

5.
ניתנה לצדדים האפשרות להציג שאלות הבהרה למומחה (החלטה מיום 22.6.11).

ב"כ התובע עתר בבקשה להציג שאלות הבהרה למומחה, ולאחר שנתקבלה תגובת הנתבע, ואף הוגשה תגובת התובע לתגובה זו הנתבע, הופנו השאלות הבאות למומחה:

"1.
אנא הערך את תרומת האירוע בעבודה מיום 16.5.08 על הופעת האוטם בו לקה התובע (האם לאירוע בעבודה, בעת שהופיע, הייתה:
השפעה גדולה יותר
ממצב בריאות של האוטם?
האם לאירוע בעבודה הייתה השפעה שווה למצב בריאותו של התובע?
האם לאירוע בסעודה הייתה השפעה פחותה מהשפעת מצב בריאותו של התובע?)?

2.
האם נכון, כי בעת קבלתו לביה"ח מסר התובע, שהכאבים החלו לפני יומיים – כלומר ביום בו ארע האירוע החריג בעבודה?

3.
האם נכון, שתהליך התפתחות של אוטם בשריר הלב יכול להימשך מס' שעות ואף מס' ימים?

4.
האם נכון, כי בתובע קיננה מחלה טרשתית כלילית סמויה, אשר לא נתנה סימנים קליניים ואובחנה רק על ידי הצנתור?

5.
האם אין בעובדה שהתובע מסר בקבלתו לבית החולים, כי הכאבים החלו מיד לאחר האירוע החריג בעבודה כדי לחזק את הקשר שבין האירוע בעבודה לבין האוטם בשריר הלב, שהתפתחותו ארכה כיומיים?

6.
האם בעובדה שלמחרת יום האירוע, קרי ביום 17.05.08, חזרו ופקדו את התובע כאבים (כפי שעולה מהאנמנזה מיום 23.05.08) כדי להעיד על הקשר הסיבתי שבין האירוע מיום 16.05.08 והאוטם שאירע ביום 18.05.08?".

6.
בחוות דעתו הנוספת, מיום 28.6.11 ("חוות הדעת הנוספת") השיב המומחה לשאלות ההבהרה, כך:

"1.
כאמור האוטם החריף אירע ב 18.05.2008 בסביבות השעה 22.00-23.00 לפי האנמניזה ולפי תרשים האקג ובמקרה הזה האוטם לא נמשך ימים אלא שעות ספורות.

תרומת האירוע בעבודה היתה פחותה מהשפעת מצבו הבריאותי של התובע

2.
לא מצורף דף האנמנזה הרפואית בזמן הקבלה למיון מבית החולים . במכתב השיחרור מצויין שיומיים טרם קבלתו הופיע כאב בחזה וחלפו ללא פירוט נוסף , ביום קבלתו 18.5.2008 שוב הופיעו כאבים בצהריים והתגברו בשעה 22.00-23.00 .כאמור האוטם החריף אירע בשעה 22.00-23.00 ביום 18.05.2008 באופן וודאי. בחלק מהמקרים של אוטם בשריר הלב יתכנו מאורעות של כאב בחזה (תעוקת חזה בלתי יציבה) עקב ירידה זמנית בזרימת הדם לשריר הלב עקב התכווצות של העורק או הופעת קרישים שלא גורמים חסימה שלמה של העורק

3.
תהליך התפתחות של אוטם חריף מהסוג שהיה לחולה (אוטם טרנסמורלי או אוטם עם הרמת קטע

st elevation myocardial infarction
-st
) מופיע בצורה פתאומית והכאב חזק מאוד שנמשך מס שעות ולא ימים.

4.
אכן לתובע היתה מחלה כלילית אשר אובחנה בזמן הופעת האוטם בשריר הלב ואומתה עי הצינתור.

5.
כאמור במקרה הנדון האוטם החריף אירע מיד לפני קבלתו לבית החולים ולא נמשך יומיים . לא ניתן לשלול על הסף שאחרי האירוע בעבודה הופיעה תעוקת חזה חולפת וחזרה אחרי יומיים. הסבירות לכך אינה גבוהה. אך באופן וודאי האוטם אירע ביום 18.05.2008 בשעות 22.00-23.00

6.
הכאבים הופיעו ב 18.05.2008 בצוהריים ולא ב 17.05.2008 לפי מכתב השיחרור. כיוון שהחולה התקבל בסביבות חצות 23.58 הכוונה לאתמול היתה 18.05.2008 באותו יום שבו הופיעו הכאבים החזקים של האוטם. אין בנתון הזה להעיד על הקשר הסיבתי בין האירוע לבין האוטם"

7.
תשובתו הנ"ל של המומחה הועברה לצדדים, הם נתבקשו לסכם טיעוניהם, וכך עשו (החלטה מיום 6.7.11).

8.
עיקר טענות התובע
א.
התובע טוען כי האוטם בשריר הלב, אשר ארע ביום 18.05.08, ארע כתוצאה ישירה מהאירוע בעבודה ועל רקע הכאבים בחזה אשר החלו באותו היום והמשיכו לפקוד אותו לסירוגין עד להתרחשות האוטם, ואלמלא אותו אירוע, האוטם בשריר הלב כלל לא היה מתרחש או לפחות לא במועד שבו התרחש בפועל.

ב.
תהליך התפתחותו של אוטם בשריר הלב יכול להשתרע על פני תקופה מסוימת שיכולה להימשך מספר ימים, ובמקרה דנן תרומתו של האירוע לאוטם הייתה מכרעת ביחס לגורמי הסיכון.

ג.
על קיומו של קשר סיבתי בין האוטם בשריר הלב לאירוע למד התובע גם מחוות דעתו של המומחה, שכן המומחה השיב לשאלה (שאלה ג', החלטה מיום 13.1.11),
אשר הוא נתבקש לענות עליה רק במקרה והוא מכיר בקיומו של קשר סיבתי.

ה.
גישתו של המומחה אשר רואה בעצם קיומם של גורמי סיכון ו/או מעצם קיומו של מרווח זמן בין האירוע ובין האוטם כדברים שיש בהם כדי להקטין את הסבירות לקשר סיבתי בין האירוע לאוטם- נפסלה על ידי הפסיקה (עב"ל 193/09 ארמנד עמר נ' המל"ל), ולכן גישתו זו מחייבת פסילתו של המומחה ו/או לפחות מינוי מומחה נוסף.

ו.
משנקבע עובדתית כי התובע חש בכאבים עזים בעקבות האירוע, היה על המומחה להסביר מה פשר הכאבים שפקדו את התובע ביום הארוע ומדוע הסבירות לכך שמדובר בתעוקת חזה חולפת שחזרה אחרי יומיים נמוכה.

ז.
המומחה לא השיב בצורה ברורה ומנומקת על השאלה האם לדעתו האירוע היה מתרחש באותה תקופה שבה התרחש גם אלמלא הארוע החריג, משלא השיב יש לקבוע כי הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי השפעת האירוע על התפתחות האוטם קטן בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון.

9.
עיקר טענות הנתבע
א.
הנתבע טוען כי קיימת הצדקה לסטות מהחלטת הביניים מיום 19.10.08 בה בית הדין הכיר בכך שהאירוע היווה עבור התובע מאמץ חריג וכן כי יש לקבוע שהתובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו ולא הוכיח בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין קרות אוטם שריר הלב במועד בו הופיע, ולכל הפחות כי השפעת הארוע החריג אינה פחותה בהרבה מגורמי סיכון אחרים הקיימים אצל התובע.

ב.
בהתאם לחוות דעת המומחה, טוען הנתבע כי בשים לב לסוג האוטם החריף בו לקה התובע וגורמי הסיכון שהוכח כי היו קיימים בתובע לפני האירוע, הסבירות לכך שהאוטם התפתח על פני יומיים ולא על פני מספר שעות אינה גבוהה.

ג.
לא מתקיימות בענייננו אף אחת מאותן נסיבות יוצאות דופן שפורטו בהנחיות בית הדין הארצי לעבודה מיום 13.4.10, בדבר מומחים-יועצים רפואיים, כמצדיקות מינוי מומחה אחר/נוסף.

ד.
המומחה לא היה חייב להסביר מה פשר הכאבים שחש התובע ביום האירוע, זאת בהתבסס על ההלכה הפסוקה לפיה מומחה אשר מונה מטעם בית הדין אינו חייב להצביע על מקור אחר למחלה.

ה.
מכיוון שלא עולה מתוך חוות דעת המומחה קיומו של קשר סיבתי כנדרש, לא היה חייב המומחה להידרש לשאלה האם לדעתו האוטם היה מתרחש במועד בו הופיע גם אלמלא האירוע החריג (עב"ל 52081-05-10 דורון טמיר נ' המוסד לביטוח לאומי
(טרם פורסם, ניתן ביום 17.10.10)).


דיון והכרעה

10.
כדי להכיר באירוע כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק, על התובע, המבוטח, מוטל הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין עבודתו.

לצורך הכרעה בשאלת קשר סיבתי זה, נעזר בית הדין במומחים רפואיים אשר עליהם לבחון את הרקע הרפואי של מבוטח ואת העובדות המתארות את תנאי העבודה אשר נטען שהיו גורמים להתהוות הפגימה בגופו.

מומחה בית הדין, ד"ר זאהי חורי, מומחה למחלות לב, סבור, כעולה מחוות דעתו ומחוות דעתו הנוספת: כי התובע לקה באוטם חריף (אקוטי) בשריר הלב, ביום 18.05.08 יומיים אחרי יום האירוע; כי אוטם חריף כזה, שמועדו ידוע (יומיים אחרי יום האירוע), שולל – בגלל פער הזמנים בין יום האירוע לבין התפתחות האוטם החריף - קשר סיבתי בין אירועי יום האירוע לבין האוטם החריף;

למעשה למעלה מן הנדרש, לאור קביעתו של המומחה בדבר מועד התרחשות האוטם החריף, הוסיף המומחה וקבע בשים לב לגורמי סיכון מוכחים למחלת לב כלילית, שהתקיימו בתובע עובר לאירוע, גילו והמחלה הדיפוזית הקשה שהתגלתה בצנתור, הסבירות כי לאירוע בעבודה הייתה השפעה על בוא האוטם הינה קטנה במידה ניכרת.

11.
הלכה פסוקה היא כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראו לעניין זה: עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי
נ' מרדכי בוארון (טרם פורסם, ניתן ביום 15.5.07);
עב"ל 579/06
מרדכי צמח
- המוסד לביטוח לאומי

(לא פורסם, ניתן ביום

23.8.07)
;

עב"ל 1035/04
דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי

(לא פורסם, ניתן ביום

6.6.05);
דב"ע נו/244 -0 המוסד לביטוח לאומי
- יצחק פרבר (לא פורסם, ניתן ביום 26.2.97);
דב"ע נה/ 79-0
קלמן סעדה - המוסד לביטוח לאומי

(לא פורסם, ניתן ביום 29.3.95)
).

"בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים, דרך כלל, ליחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה:נ דב"ע לו/ 64 - 0 המוסד לביטוח לאומי
- שרף, פד"ע ז 461; דב"ע נא/ 191 – 0 המוסד לביטוח לאומי
- יוסף נחתום, פד"ע כ"ד 89, 99; ס' אדלר
"

(ראה
דב"ע 411/97
דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי

(לא פורסם, 2.11.99);

עב"ל 341/96
מליחי - המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע ד 377).

12.
בעניינינו לא מצאנו כל הצדקה לסטות מחוות הדעת, וחוות הדעת הנוספת של המומחה, שהינן ברורות, מפורטות ומנומקות, ומתייחסות לעובדות שקבענו, אל מול מצבו הרפואי של התובע, לרבות אלה שנמצאו ביום בו לקה באוטם בשריר הלב.


לטעמנו, יש לדחות את טיעוני ב"כ התובע בסיכומיו, שכן אלה מתעלמים מהראיות הרפואיות כפי שמוצאות ביטויין בחוות הדעת של המומחה ונבהיר:

א.
התובע טוען כי תחילתו של תהליך התפתחות האוטם היה ביום האירוע בעבודה אז חש התובע כאבים בחזה, וסופו ביום 18.5.08
(יום האירוע הלבבי"). כאשר מיום האירוע ועד ליום האירוע הלבבי, הלך התובע לעבודת יומו.

לטענת ב"כ התובע, הנתמכת בהלכה הפסוקה אוטם בשריר הלב יכול ויתרחש בעקבות אירוע חריג, גם בחלוף מספר ימים בין קרות האירוע החריג עד למועד התרחשות האוטם, אולם הכול תלוי בעובדות הקונקרטיות של העניין הנדון.

המומחה, בענייננו, קובע חד משמעית שהאוטם בו לקה התובע, ביום 18.05.08, היה אוטם לב חריף. מכאן שהוא פקד את התובע ביום האירוע הלבבי ולא קודם לכן.
יתירה מכך, המומחה עצמו קובע בחוות דעתו מיום 28.6.11 כי יש מקרים בהם יתרחשו מאורעות של כאב בחזה עקב ירידה זמנית בזרימת הדם לשריר הלב הנגרמת בעקבות התכווצות של העורק או הופעת קרישים שלא גורמים חסימה שלימה של העורק.
אולם, מדגיש המומחה,
שאין זה המקרה שלפנינו. ומוסיף המומחה
בחוות הדעת הנוספת, כי בהתאם לאנמנזה הרפואית והא.ק.ג. - האוטם החריף ארע באופן ודאי ביום 18.5.08, מיד לפני קבלתו של התובע לבית החולים, בשעה 22.00-23.00, ונמשך שעות ספורות ולא יומיים. המומחה הסביר כי תהליך התפתחות של אוטם חריף מהסוג שהיה לתובע מופיע בצורה פתאומית והכאב החזק לא נמשך מספר ימים אלא מספר שעות.

עוד יצויין כי גם בפסק הדין אליו הפנה התובע בעניין מכלוביץ' נאמר כי אוטם בשריר הלב יכול ויתרחש כתוצאה מאירוע חריג, שהוגדר כגורם משרה העשוי להחיש את הופעת האוטם, אולם לרוב האוטם מתפתח תוך דקות או שעות, ובמקרים לא רבים תוך מספר ימים (עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי
נ' מכלוביץ' (לא פורסם, ניתן ביום 16.1.03)).

ב.
כאן יש להוסיף, ולבחון טענה שלא נטענה ככזו ע"י הצדדים אולם מחייבת תשובה. המומחה לא שלל על הסף את האפשרות שאחרי האירוע בעבודה הופיעה תעוקת חזה אשר חלפה ושבה אחרי יומיים.

תעוקת חזה יש ותוכר כשלעצמה, כתאונת עבודה, אם הוכח שהיא קשורה סיבתית לאירועי יום עבודה של מבוטח, אף אם הוחש בואה כתוצאה מאירועי יום האירוע בעבודה (ראו עב"ל 268/09 נחום רגב – המל"ל (לא פורסם, ניתן ביום
7.7.10)).


אולם המומחה, בחוות דעתו, זורע אור גם על אפשרות זו במקרה דנן, וקובע פוזיטיבית, כי הסבירות שאירוע יום האירוע הוא שגרם לתעוקת חזה,
בנסיבות העניין, אינה גבוהה, וגם זו ככל שהייתה, חלפה כעבור זמן קצר- היינו לא הותירה נזק שקינן בגופו של התובע. ללא נזק, כידוע, אין תאונה בעבודה.

ג.
אחרון יאמר: גם לו הייתה מתקבלת טענת התובע, לאמור היה מוכח קשר סיבתי בין הגורם המשרה, לבין הופעת האירוע הלבבי במועד שהופיע, היה בכל מקרה -וכמתחייב מהוראות הסיפא לסעיף 83 לחוק, הקובע, כי:
"... תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים
."
-צורך לבחון את שאלת השפעת האירועים בעבודה על בוא האירוע הלבבי לבין מצבו הרפואי של התובע, (וראו גם בג"צ 338/83 דוד הטלי- המוסד לביטוח לאומי
, לז 4(645)).
לעניין זה נשוב אל חוות דעת המומחה:

המומחה בחוות דעתו מיום 1.4.11 מצא כי התובע סובל ממספר גורמי סיכון למחלת לב כלילית לפי האנמנזה הרפואית שהוגשה לעיונו: סוכרת ויתר חץ דם, לפחות משנת 2001, עישון כבד של 40 סיגריות ליממה בעבר והיפרליפדיה, שלא ידוע מועד התחלתה. בנוסף, ב- 19.5.08 עבר התובע צינתור לב כלילי, שלפי המומחה, הראה היצרות משמעותית בעורק הקדמי היורד
75%-95%, אי סדיריות מרובות בעורק השמאלי העוקף ואי סדיריות מרובות בעורק הימני והיצרות משמעותית בעורק ה
plb
בשיעור 75-95%, עבר פתיחה עם סטנט לעורק הקדמי היורד (סעיף ב' לחוות הדעת).

גורמי סיכון אלה בצירוף למחלה הכלילית הדיפוזית שחלה בגיל 52 והעובדה שהאוטם אירע כיומיים לאחר האירוע, לדעת המומחה, מובילים למסקנה כי הסבירות לקשר סיבתי הינה נמוכה לעומת השפעת גורמי הסיכון על האוטם בשריר הלב .

כיון שכך, גם מטעם זה לא תועיל לתובע טענת בא כוחו, לפיה עצם מענה המומחה לשאלת השפעת אירועי העבודה על בו האוטם , מעידה שהמומחה סבור היה שיש קשר סיבתי ביניהם.
נניח שכך הוא. עדיין כדי להכיר באירוע כתאונת עבודה יש לבחון את מידת ההשפעה שביניהם.

המומחה, לעניין הוראת סעיף 83 סיפא לחוק, סבור שישנה אפשרות קלושה לקיומו של קשר סיבתי, בין
אירועי העבודה לבין מצבו הרפואי של התובע. באופן חד משמעי שאינו
מתפרש לשני פנים סבור הוא כי השפעת האירוע בעבודה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון למחלת לב כלילית שהיו קיימים בתובע.

13.
אמנם הלכה היא:


"אך ורק אם עולה מתוך חוות דעת המומחה קיום קשר סיבתי בין האירוע החריג לאוטם יש להידרש לסייפא של סעיף 83 לחוק – עניין שאלת הייחס. לגבי שאלת הייחס המבחן הוא מבחן העיתוי ולא מבחן הכימוי. המבחן הינו – האם סביר להניח שהאוטם היה מתרחש במועד בו אירע גם אילמלי האירוע החריג, או שאילמלי האירוע החריג מועד התרחשותו היה נדחה למועד מאוחר יותר. (עב"ל 52081-05-10 הנ"ל).

אולם משקבע המומחה דעתו, ובצורה מנומקת, לגבי היעדר קשר סיבתי בין אירועי יום האירוע לבין, לא היה
עליו להתייחס לעניין הסיפא של סעיף 83 לחוק.

קריאת חוות דעתו של המומחה, כמכלול,
על רקע השאלות עליהן נתבקש להשיב- איננו
רואים בהתייחסותו
לשאלה ג לשאלות שנשאל ( ראו לעיל סעיף
2 ג') סיבה שבגינה יש
לפסול את המומחה ו/או למנות מומחה נוסף. ניתן לראות הדברים גם במסגרת "הפסת
דעתו של התובע" לאמור בכל מקרה לא היה מקום להכיר בתביעתו.

גם טענתו של ב"כ התובע, שגישתו של המומחה הרואה בעצם קיומם של גורמי סיכון ו/או מעצם קיומו של מרווח זמן בין האירוע ובין האוטם כדברים שיש בהם כדי להקטין את הסבירות לקשר סיבתי בין האירוע לאוטם- נפסלה על ידי הפסיקה, אינה מדוייקת:

ראשית, לא מפרש ב"כ התובע נכונה משמעות הקביעה הרפואית במסמכי בית החולים לפיה לקה התובע "באוטם חריף". משמע אוטם שהתחיל בסמוך למועד בו פנה התובע לבית חולים.

שנית, אין פסק הדין אליו מפנינו התובע מתאים לעובדות שבפני
נו. שם חיווה המומחה דעתו שלעולם אדם שלו טרשת עורקים, תהא השפעת העבודה על קרות האוטם פחותה בהרבה מהשפעת טרשת העורקים (עבל 193/09 עמר נ' המוסד לביטוח לאומי
(טרם פורסם, ניתן ביום 5.12.10)), ואילו בענייננו מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה בצורה ברורה ומפורשת כי הוא:
התייחס לנסיבות הספציפיות של המקרה, ואמר את הדברים בהקשר למצבו הרפואי של התובע כעולה מהאנמנזה הרפואית שלו, ולא נתן חוות דעת כללית או תיאורטית, הכול במתווה וכנדרש עפ"י הלכת הטלי.

14.
נחתום ונאמר: לא זו בלבד שחוות דעתו של המומחה מפורטת, ברורה ומנומקת היטב, אלא ששוב לא דק ב"כ התובע פורתא בטיעונו שהיה על המומחה לנמק את הסיבה לפשר הכאבים בחזה של התובע ביום האירוע ולהשיב על השאלה האם לדעתו האירוע היה מתרחש באותה תקופה שבה התרחש גם אלמלא התרחשות הארוע בעבודה- ואין בידנו לקבלה.

בניגוד לטענת התובע, לא מחובתו של המומחה לספק הסברים לכאבים שפקדו את התובע ביום האירוע
ולחפש את מקורם (ראו לעניין זה עב"ל 615/07 עלי סלאמה נ' המוסד לביטוח לאומי
(טרם פורסם, ניתן ביום 23.6.08)).

לאור כל האמור, באין אסמכתא רפואית התומכת בקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגימה בליבו – ההיפך: כאשר בפני
נו ראיה מפי רופא מומחה, שמונה על ידי בית הדין אשר הגיע למסקנה כי האירוע הלבבי התרחש יומיים לאחר יום
האירוע; וכי השפעת האירוע בעבודה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון למחלת לב כלילית שהיו קיימים בתובע, ואין אנו רואים סיבה שלא לאמץ את חוות דעתו זו – אין מנוס אלא לדחות את התביעה, הנדחית בזאת.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום
21.08.11
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.



נציג ציבור
אלי אליהו

ר. כהן
- נשיא,
אב"ד













בל בית דין אזורי לעבודה 3913-12/09 רימון גנטוס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 21/08/2011)