פסקי דין על נעה רבי | פסקי דין על צבי הירשפלד | פסקי דין על ענת הירשפלד | פסקי דין על עוז ניהול סיכונים ואח' |

30331-12/10 תאמ     22/06/2011




תאמ 30331-12/10 נעה רבי נ' צבי הירשפלד, ענת הירשפלד, עוז ניהול סיכונים בע"מ ואח'






בפני

כב' השופט גד ארנברג
תובעת

נעה רבי
נגד
נתבעים

1.צבי הירשפלד

2.ענת הירשפלד

3.עוז ניהול סיכונים בע"מ
4.מועדונוע בע"מ

פסק דין
לפני תביעה כספית על סך 25,617 ש"ח. התובעת הינה בעלים של רכב מסוג מיצובישי אשר הייתה מבוטחת אצל הנתבעים 3 ו – 4 באמצעות פוליסת ביטוח מקיף מיום 1.7.2008 . הנתבעים 1,2 הינם סוכני ביטוח אשר דרכם ביקשה התובעת לבטח בביטוח מקיף את רכבה. הנתבעת 3 הינה החברה אשר באמצעותה ביטחו הנתבעים 1,2 את רכב התובעת. הנתבעת 4 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב התובעת במועד האירוע באמצעות חברת ביטוח זרה.

ביום 14.1.2009 אירעה תאונת דרכים בה היה מעורב רכב התובעת. האחריות לתאונה רבצה על הנהג ברכב התובעת. לאחר שהוגשה תביעה, על ידי חברת שומרה לביטוח בע"מ (להלן:"שומרה"), שהיתה המבטחת של רכב צד ג' בתאונה הנ"ל, נגד התובעת בתיק זה בגין התאונה, שילמה התובעת לנתבעים דמי השתתפות עצמית בסך 1200 ש"ח על מנת שהנתבעים יטפלו בתביעה וישלמו לצד ג' את המגיע לו.

עורכת הדין שמינתה נתבעת 3 לתובעת ועו"ד של שומרה הגיעו להסדר פשרה לפיה תפוצה שומרה בסך של 10,054 ₪. ההסדר קיבל תוקף של

פסק דין
. מאחר והנתבעים לא שילמו לצד ג' ולשומרה את הסכום המוסכם נפתחו הליכי הוצאה לפועל נגד התובעת. לבסוף התובעת שילמה לשומרה סכום של 12,168 ש'ח.
התובעת טוענת כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב כאשר דרשו ממנה לשלם את דמי ההשתתפות העצמית בגין התאונה, כאשר לא הייתה בכוונתם לשלם לצד ג' את הסכום הנתבע וכי אין באפשרותם לעשות כן.

התובעת טוענת כי הנתבעים 1 ו-2 הינם סוכני ביטוח אשר חייבים לבטח את לקוחותיהם אך ורק בחברות ביטוח הרשומות בישראל כחוק ומשלא עשו כן חלה עליהם אחריות אישית וישירה לכל המבוטחים. הביטוח שעשו הנתבעים 1 ו- 2 לתובעת נעשה באמצעות חברה זרה שאינה רשומה בישראל ולא קיבלה את אישור המפקח על הביטוח .

התובעת טוענת כי מכירת פוליסת ביטוח אצל חברה מבטחת אשר אינה רשומה כחברת ביטוח בישראל מהווה עבירה על חוק הפיקוח על עסקי ביטוח התשמ"א-1981. סוכני הביטוח (הנתבעים 1ו-2) אשר ידעו זאת, או אשר היה עליהם לדעת, זאת נושאים באחריות המלאה לכל נזקיה של התובעת בשל רשלנותם ובשל הפרת חובת הנאמנות כלפי התובעת.

הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי הובהר לתובעת כי מדובר בביטוח של חברה זרה, כאשר ההצטרפות אליו היא דרך מועדון חברים. כאשר הפנו הנתבעים את התובעת לערוך ביטוח אצל הנתבעת 4 לא היה להם כל יסוד להניח כי יתגלו בעיות בנוגע לכיבוד הפוליסה של הנתבעת 4 לכן אין להם כל אחריות לגבי מחדלי נתבעת 4 ולגבי אירועים שאינם בשליטתם.

כנגד הנתבעות 3 ו-4 ניתן

פסק דין
המחייב אותם לשלם את מלוא סכום התביעה: 25617 ש"ח ביום 2.5.2011, לאחר שלא התייצבו לדיון. התביעה נגד נתבעת 2 נמחקה בהסכמה. ההליך התנהל ביחסים שבין התובעת לנתבע 1.

בחקירת התובעת והנתבע התבררו הפרטים הבאים:

א. זו לא שנה ראשונה שהתובעת ביטחה את הרכב אצל אותו סוכן ואותם חברות.
ב. הנתבעת 4 ביטחה באמצעות חברה זרה שלא רשומה כחב' ביטוח בישראל.
ג. הנתבע 1 ביצע ביטוחים רבים בחברה זו וכל התביעות, למעט שניים, שולמו על ידי המבטחים.
ד. המפקח על הביטוח הוציא אזהרה, באינטרנט שלא לבטח דרך הנתבעות 3 ו- 4.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים על רקע מכלול הראיות הגעתי למסקנות דלעיל:
נסיבות עריכת הביטוח :

בעניין זה התובעת מעידה כך:

"כשהגעתי למשרד העליתי את חששי מחברת הביטוח שהציעו לי כיוון שהיא לא מוכרת. הסוכנת שישבה מולי אמרה לי שאין לי מה לדאוג והפנתה אותי לנתבע 1 שהציג לי רשימה של אנשים ומוסדות מוכרים שמבוטחים בחברה הזו ולכן ביטחתי בחברה זו."
(ע"מ 2 שורות 25-27 לפרוטוקול בית המשפט).

התובעת מספרת כי ההפרש בין ביטוח בחברה זו לבין חברות אחרות היה של 2000 ₪ ולכן בחרה בזו. (ע"מ 2 שורה 30 לפרוטוקול בית המשפט).

הנתבע 1 מספר על נסיבות עריכת הביטוח כך :

"מי שמבקש הצעת ביטוח מהחברה שלנו היא הפקידה ענת היא מכניסה את הנתונים למחשב ואנו רואים את הצעות הביטוח במחשב של 10 חברות ביטוח ואנו מציגים את הנתונים ללקוח וזה מה שנעשה . עובדה שהיא עשתה ביטוח גם בשנה שנייה".
(ע"מ 4 שורות 7-10 לפרוטוקול בית המשפט).
לאור מה שתיאר בפני
הנתבע 1, נראה כי התובעת לא קיבלה הסבר מעמיק אודות החברה המבטחת. לא הוסבר לה שמדובר בחברה שאינה רשומה בישראל.

נשאלת השאלה האם הנתבעים 1-2 אחראים לנזקי התובעת מכח חוק חוזה ביטוח ו/או מכח פקודת הנזיקין-עוולת הרשלנות?
כדי לבחון סוגיה זו אבדוק את הדברים הבאים:

1. האם הנתבע 1 הסביר לתובעת כי מדובר בחברה אשר לא קיבלה רישיון מבטח בישראל?
הנתבע טוען שפעילותה של הנתבעת 3 ו-4 שפעלו דרך מועדון חברים "מועדונוע" אינה מנוגדת לחוק וכי אין הוראת חוק ספציפית האוסרת על כך.
הנתבע טוען כי ניתן לתובעת הסבר מלא כיצד המועדון פועל. התובעת כבר ביטחה את רכבה שנה קודם לכן, באמצעות מועדון החברים כך שהדבר לא היה חדש לה. הוא העיד בעניין כך:

"...אנו מציגים את הנתונים ללקוח וזה מה שנעשה כאן עובדה שהיא עשתה
ביטוח גם בשנה שניה..,
(ע"מ 4 שורות 9-10 לפרוטוקול בית המשפט).

ואולם אין די בכך, סעיף 15 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח ) התשמ"א- 1981 אוסר על הפצת פוליסות של מבטחים לא מורשים. לחברה זו אין רישיון מבטח חוץ כנדרש בסעיף 15 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) והיה על הנתבע 1 להסביר לתובעת עניין זה לעומקו.

2. האם הנתבע 1 יידע את התובעת על אזהרת המפקח על הביטוח משנת 2005?
הנתבע מספר כי לא אמר לתובעת על האזהרה משום שלא ידע עליה:

"האזהרה לציבור שלא לבטח דרך החברה הזו התפרסמה באינטרנט.
אני לא גולש באינטרנט ולא ידעתי על האזהרה הזו.
מדובר באזהרה אשר הוצאה על ידי המפקח על הביטוח.
המשכתי לבטח גם אחרי אותה אזהרה כי לא ידעתי עליה ובכל השנים
בוצעו על ידי החברה תשלומים והכל היה בסדר".
(ע"מ 3 שורות 18-21 לפרוטוקול בית המשפט).

אני מאמין לנתבע כי לא ידע על אזהרת המבטח, אך טענתו אינה פוטרת אותו מאחריות שכן מתוקף תפקידו, עליו לבדוק ולברר פרטים בנוגע לחברות עימן הוא עובד וממליץ ללקוחותיו. לטעמי עצם העובדה שהנתבע 1 לא הכיר את אזהרת המפקח על הביטוח מהוה רשלנות שלו כלפי לקוחותיו שבוטחו דרך הנתבעת 3 ו- 4.

3. האם הנתבע 1 הבהיר לתובעת את משמעות הביטוח על ידי חברה זרה, על כל הסיכונים הכרוכים בכך?

התובעת טוענת כי הנתבע 1 לא הסביר לתובעת כי מדובר בחברה שלא קיבלה רשיון מבטח בישראל, לא הבהיר את משמעות הביטוח על ידי חברה זרה ולא העמיד אותה על הסיכונים שבעסקה ולא הפנה אותם להודעת על המפקח על הביטוח משנת 2005 שלטענתו לא הכיר אותה.
הנתבע 1 טוען כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה הרי שמדובר בחברת ביטוח אשר מצטרפים למועדון החברים שלה (מועדונוע). מועדון חברים הינו התאגדות של אנשים פרטיים בחברה אשר מבטחים את עצמם באמצעות חברת ביטוח. סוכן הביטוח אינו זה שמנפיק פוליסה של חברת ביטוח, אלא המועדון מנפיק את הפוליסה עבור חבריו. לדבריו, כל הנ"ל הוסבר היטב לתובעת אשר ביטחה בחברה זו את רכבה שנה שנייה.

סעיף 55 לחוק הפיקח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 קובע כך:

"מבטח או סוכן ביטוח לא יתאר תיאור מטעה עסקת ביטוח המוצגת לפני
לקוח פלוני ויכלול תיאור מטעה בפרסום לציבור".

תיאור מטעה הוגדר בסעיף 55 ב' כפרט שיש בו להטעות בעניין מהותי בעסקה, לרבות שם מבטח או הסוכן, ותקו , הצטיינותו, המוניטין שלו, מצבו הכספי, והיקף עסקיו.

וראה לעניין זה תא"מ 56757/08 (תל אביב) אמפא קפיטל קאר ליס בע"מ נ' סיון מלכה ואח'
שם נקבע כך:

" ...אין חולק שתמרי לא הסביר למבוטחים כי מדובר בחברות שלא קיבלו רישיון מבטח בישראל, לא הבהיר להם את משמעות הביטוח על ידי חברה זרה, לא העמיד אותם על הסיכונים שבעסקה, וממילא לא הפנה אותם להודעת המפקח על הביטוח משנת 2005- שלטענתו הוא עצמו כלל לא הכיר אותה"
"...ניתן לקבוע שתמרי גם התרשל בהתנהלותו... הפצת פוליסות ביטוח ללקוחות הפונים אליו כסוכן ביטוח מטילה עליו חובות זהירות ואמון כלפי הלקוחות, ולמיצער היה עליו לדעת כי חוק הפיקוח קובע בסעיף 14 כי לא יעסוק אדם בביטוח, אלא אם יש בידו רישיון לפי סעיף 15 ובהתאם לתנאי הרישיון ואוסר על הפצת פוליסות של מבטחים לא מורשים. תמרי לא נהג אפוא כפי שסוכן ביטוח סביר היה נוהג בנסיבות העניין, ובכך גרם לנזק למבוטחים. עוד אוסיף כי לטעמי, תמרי התרשל בתפקידו גם משום שלא הכיר את אזהרתו הברורה והמפורשת של המפקח על הביטוח שפורסמה באתר האינטרנט של משרד האוצר כבר בשנת 2005."

נראה כי במקרה דנן, לא הציג הנתבע 1 מספיק נתונים לתובעת ואף לא ערך בעצמו בירור מעמיק דיו לגבי החברה הנידונה.

ברע"א בהא סייף נ פוזי מרע ואח'
תק-על 2009 (3) ,4184 נסקרו בהרחבה חובותיו של סוכן הביטוח כלפי המבוטח :

"עיקרן של חובותיו של סוכן הביטוח כלפי המבוטח עוסק בחובות גילוי והסבר שונות. חובות אלו נובעות מחובת תום הלב החלה על כל משתתף במשא ומתן לאור סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.במסגרת חובה זו נקבע כי על סוכן הביטוח לגלות את עיני הלקוח ולהסביר לו את ההבדל בין הביטוח שביקש מחברת הביטוח לבין מה שקיבל. כן נקבע כי על סוכן הביטוח לפרוש בפני
המועמד לביטוח את מגוון האפשרויות המתאימות לבקשתו ולגלות כל מידע רלבנטי בקשר לצורות התקשרות שונות אפשריות..."

הפצת פוליסות ביטוח ללקוחות הפונים אל הנתבע 1 כסוכן ביטוח מטילה עליו חובות זהירות ואמון כלפי הלקוחות .

במקרה דנן הנתבע 1 התרשל בכך שלא הסביר לתובעת אודות החברה המבטחת די פרטים וכי לא הכיר את אזהרתו הברורה והמפורשת של המפקח על הביטוח שפורסמה באתר האינטרנט של משרד האוצר כבר בשנת 2005. כך גם היה עליו לדעת כי החוק אוסר על הפצת פוליסות של מבטחים לא מורשים. למרות שהייתה זו שנה שנייה בה הלקוחה ביטחה את רכבה בביטוח זה היה על סוכן הביטוח להבהיר לה את כל הסיכונים שבכך, מכיוון שלא עשה כן התרשל בתפקידו.

באשר לנזקים:

אין ספק שעל הנתבע 1 לשלם לתובעת את הסכומים שזו שילמה לחב' ביטוח שומרה וכן את ההשתתפות העצמית ששילמה דרכו לנתבעים 3 ו- 4. אין ספק גם שעל הנתבע 1 להחזיר לתובעת את סכום הפרמיה שזו שילמה עבור ביטוח שלמעשה לא היה בעל ערך. ואולם באשר לנזקים הנתבעים בגין הפסד ימי עבודה לא הומצאו ראיות המאשרות את עצם העדרות ואת שווי ימי ההעדרות כמו"כ הסכום הנתבע בגין עגמת נפש מוגזם כשלעצמו וגם ביחס לסכום התביעה.

התוצאה היא איפוא שאני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת את הסך של 20,000 ₪, סכום זה הינו ביחד ולחוד עם הנתבעות 3 ו- 4 . יש לציין כי התובעת לא תהיה זכאית לגבות סה"כ מכל הנתבעים יותר מסכום התביעה כפי שנפסק נגד הנתבעות 3 – ו- 4. כמו"כ אני מחייב את הנתבע 1 בהוצאות אגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום, כ' סיון תשע"א, 22 יוני 2011, בהעדר הצדדים.
חתימה
קלדנית: כרמלה עובדיה
בית משפט השלום בירושלים
תא"מ 30331-12-10 רבי נ' הירשפלד ואח'
1 מתוך 7








תאמ בית משפט שלום 30331-12/10 נעה רבי נ' צבי הירשפלד, ענת הירשפלד, עוז ניהול סיכונים בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 22/06/2011)