פסקי דין על עבד משעל |

3983-07/11 תתע     23/08/2011




תתע 3983-07/11 עבד משעל נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בירושלים



תת"ע 3983-07-11 מדינת ישראל
נ' משעל

תיק חיצוני
:
61200792630




בפני

כב' השופטת
מרים קסלסי


המבקש (הנאשם)

עבד משעל
ע"י ב"כ עוה"ד חני דוד
ומרואן ג'רייסי


נגד


המשיבה (המאשימה)

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר כהן



החלטה

בפני
בקשת הנאשם לבטל את גזר הדין ולאפשר לו לחזור מהודייתו באשמה ומהסדר הטיעון החתום על ידו, בהתאם לסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ).

השתלשלות העניינים ארעה כדלקמן:
1.
ביום 19/7/11 בשעה 13:58 נתפס המבקש ב"שער הפרחים" כשברכבו נוסעים, הלה נחשד כמי שמסיע בשכר בניגוד לתקנה 84 א' לתקנות התעבורה ובנהיגה ללא פוליסת ביטוח מתאימה להסעות נוסעים בשכר.
2.
המבקש עוכב לחקירה ונחקרו אף הנוסעים. שוטר שנכח במקום שמע את המבקש כשהוא קורא בקול לרם לנוסעות בשפה הערבית: "אל תגידו כלום, תגידו שאתם שכנות שלי ומכירות אותי" (ראה עמ' 2 בגב כתב האישום). לטענת המאשימה יש בדבריו אלו של המבקש משום שיבוש הליכים והכשלת שוטר בתפקידו. דברי המבקש שנרשמו בגב כתב האישום הינם: "אלה שכנות שלי", כך נטען גם בבקשה לביטול גזר הדין.
3.
המאשימה הציעה למבקש הסדר טיעון לפיו יודה בביצוע עבירת הסעת נוסעים בשכר וללא ביטוח ועונשו יהיה פסילת רישיון הנהיגה ל- 45 ימים ופסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים.
לטענת המאשימה, על אף שהמבקש הסכים, שלחה אותו המאשימה לביתו שישקול את ההצעה וזאת בהנחיית רל"ת תעבורה ירושלים, עו"ד אודי רונן, אשר הגיש תגובתו בכתב, בו
הביע התנגדות לביטול גזר הדין.
4.
למחרת היום, ביום 20/7/11 בשעות הבוקר, הגיע המבקש למשרדו של ב"כ המאשימה, עו"ד אמיר כהן
וביקש לחתום על הסדר הטיעון שהוצע לו. הסדר הטיעון הודפס ונחתם ע"י המאשימה, המבקש ומתורגמן. מיד לאחר מכן נשלח הסדר הטיעון וכתב האישום לביהמ"ש לתעבורה בבקשה לכבד ההסדר ולגזור דינו של המבקש בהתאם למוסכם עמו, בהעדר הצדדים.
5.
במהלך אותו היום ה-20/7/11 כיבדתי את הסדר הטיעון, גזרתי דינו של המבקש והטלתי על הנאשם רק את העונשים שסוכמו עמו, דהיינו 45 ימי פסילה וחודשיים על תנאי למשך שנתייים.
6.
לטענת ב"כ המבקש עוד באותו היום הגיע המבקש למשרדם וביקש מהם לטפל בביטול גזר הדין וכך עשו. (יפוי הכח שצורף לבקשה נחזה להיות חתום ביום 20/7/11, הבקשה הוגשה ביום 26/7/11).

הדין הנוהג בענין חזרה מהודאה שניתנה במסגרת הסדר טיעון
לאחר שנגזר דינו של הנאשם

7.
סקירה נרחבת אודות מהותו של הסדר הטיעון, יתרונותיו וחסרונותיו, האינטרס הציבורי המחייב את בתי המשפט לעודד קיומם של הסדרי טיעון ועוד, ראה ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פד"י נז(1) 577, שם ישב ביהמ"ש העליון בהרכב מורחב של 9 שופטים והסכים פה אחד עם
דברי כב' השופטת ביניש כתוארה אז ועם גישת האיזון שהוצעה על ידה (שם בעמ' 604-611). על פי גישה זו יתן בית המשפט משקל רב להסדר הטיעון והעונש המוצע בו, אלא אם נוכח כי הינו קל באופן משמעותי, עד כדי פגיעה בעיקרון השוויון ובאינטרס הציבורי. בדרך זו יבואו לידי ביטוי שיקולים רבים כגון:
כיבוד עצמאותה ושיקול דעתה של התביעה, חסכון בזמן, הרחבת אכיפת החוק במסגרת המשאבים הקיימים וכיבוד ציפייתו של הנאשם לעונש מסוים או עונש בטווח מוגדר, עת הסכים להודות ובתנאי שמדובר בהודאת אמת.

8.
עמדה זו משתלבת עם עמדת המחוקק, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 153 א' לחסד"פ לפיה
חזרה מהודאה תיעשה "אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

9.
המחוקק לא פירש בסעיף 153 (א) לחסד"פ מה הם אותם "נימוקים מיוחדים" שיצדיקו חזרה מהודיה, אולם התפיסה הבסיסית שהחוק משמיע מצביעה לכאורה על כך שרק פגם או פסול שנפלו בהודאה מהווים עילה מיוחדת המצדיקה מתן אפשרות לנאשם לחזור בו מהודאתו. (ראה ע"פ 1958/98 הנ"ל).
10.
הפסיקה שדנה בסוגיה זו קבעה מספר קווים מנחים, גם אם לא ממצים, למתן היתר לנאשם לחזור בו מן ההודיה:
בע"פ 945/85 פלוני נ' מ"י, פד"י מא(2) 572 נקבע כי מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודאתו
שניתנה במסגרת הסדר טיעון ולאחר מתן גזר הדין צריכה להיבחן בעין קפדנית ביותר, שאם לא כן יפתח הפתח לתופעה בלתי רצויה של "תמרון" הנאשם בהתאם לעונש שנגזר עליו לאחר שהודה. "אם העונש הינו קל, אזי ישלים עמו אך אם הוא נראה כבד בעיניו, יבקש לבטל הודאתו מהטעם, שהיא לא נמסרה 'מרצון טוב וחפשי/ ויתבע ברור משפטו לגופו של ענין"
..."אפשרות תמרון זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק", ׁשם בעמ' 579).
ראה גם רע"פ 1682/11 ואיל מזערה נ' מ"י שם צוטט ע"פ 945/85 הנ"ל בהסכמה.

בע"פ 5583/08 פלוני נ' מ"י (ניתן ביום 13/4/10) נקבע:
"ההשקפה המקובלת היא כי חזרה מהודיה תתאפשר בנסיבות חריגות ורק מקום בו משקלם של הנימוקים המיוחדים הנדרשים מכוחו של סעיף 153 לחסד"פ הוא משמעותי. נימוקים כאלה עשויים להתקיים מקום בו מתעורר חשש ממשי כי...נפל בה
(בהודאה – מ.ק.)
פסול הנובע מפגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות ההודיה, או מכך שהיא הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה...קיומו של חשש ממשי לכך שהודיה ניתנה בניגוד לרצונו החופשי של הנאשם נבחן על פי מכלול הנסיבות האופפות את מסירתה..."
11.
בחינת הנסיבות הנלוות להודיה תיבחן גם השאלה האם הודיית הנאשם נעשתה בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו (ראה ע"פ 5622/03 פלוני נ' מ"י, פד"י נ"ח(4) 145, 152; ע"פ (עליון) 3991/04 מאהרן רגבי נ' מ"י.
12.
גישה מקילה כלפי נאשמים בנושא זה הובעה בע"פ 3754/91 סמחאת נ' מ"י, פד"י מה(5) 798, 802-803 , שם קבעה דעת הרוב כי גם אם התברר שהנאשם נתן את הודייתו מתוך רצון חופשי וללא כפייה, אין להכביד עמו ובלבד שבבסיס הבקשה עומדת כוונה כנה ואמיתית כי תינתן לו הזדמנות להוכיח את חפותו והיא אינה נובעת מתכססנות פסולה.

13.
נסכם סוגיה זו ונאמר כי הכללים אינם נוקשים וכל בקשה צריכה להישקל על פי נסיבותיה לגופה. יצוין עוד כי הפסיקה התייחסה רובה ככולה למצב בו הסדר הטיעון מוגש לבית המשפט בע"פ או בכתב בנוכחות הצדדים, לא היה
"סגור", הנאשם לא ידע מהו העונש שייגזר עליו ולביהמ"ש ניתן שיקול דעת,

הנאשם מוזהר כי ביהמ"ש אינו חייב לכבד ההסדר תוך שהוא מתרשם באופן בלתי אמצעי מהנאשם ומהבנתו את משמעות הודאתו באשמה, רק אז נגזר דינו.
14.
במקרה שבו עסקינן, מדובר בהודאה בכתב שניתנה מחוץ לכותלי בית המשפט ועוד בטרם הוגש כתב אישום. בניגוד לטענת ב"כ הנאשם לפיה חייב ביהמ"ש לראות את הנאשם, נזכיר כי רשאי נאשם בעבירות מסוג חטא או עוון להודות בכתב ולבקש כי ביהמ"ש ידון אותו אף ללא התייצבותו בפני
ו (ראה סעיף 128(1) לחסד"פ), במצב דברים זה סומך בית המשפט על שיקול דעתה של התביעה לאור חומר הראיות שהונח בפני
ה כי ההסדר תואם את אינטרס הציבור וכי הוא נחתם מתוך רצון חופשי של הנאשם, אשר מודה באשמה ומוותר על הסיכוי שיצא זכאי, אם ינהל ההליכים עד תומם.

15.
הפסיקה הבחינה בין חזרה מהודאה לפני שנגזר הדין ובין חזרה לאחר מתן גזר הדין, כאשר הקריטריונים לחזרה מהודייה אחרי גזר הדין נוקשים יותר, אולם בענייננו, מקום בו הנאשם חתם על הסדר טיעון בכתב וביקש להישפט בהעדרו, הרי שלמתן גזר הדין אין משמעות מיוחדת, במיוחד אם הוא ניתן באותו היום בו הושג ההסדר.
רוצה לומר, ככל שחולף הזמן בין החתימה על הסדר הטיעון ובין מועד מתן גזר הדין, ברור כי בית המשפט לא ייענה בקלות לבקשת נאשם לחזור בו מהודייתו. ראה לדוגמא תפ(טב') 2906-02-09 מ"י נ' ערן שלגי ואח' שם נתקיימו 4 ישיבות וחלפה כמעט שנה מיום ההודאה ועד הבקשה לחזור ממנה שהופעלה "כנשק יום הדין" במועד בו היה נוח לנאשם לטעון זאת.


טענות הנאשם
מדוע יש לבטל את הסדר הטיעון וגזר הדין שניתן על פיו
16.
אין ראיות מספיקות לאשמתו של הנאשם
ב"כ הנאשם מעלה טענה חמורה כנגד התביעה, לפיה על אף שאין בידיה די ראיות להרשעת נאשמים היא מטעה את הנאשמים, מפעילה עליהם לחץ וגורמת להם להודות.
בהעדר ראיות מספיקות מתכוונת ב"כ הנאשם לכך שהנוסעים שנגבתה מהם הודעה לפיה
שילמו לנאשם בגין הסעתם, אינם משתפים פעולה, לא ניתנים להשגה או מסרבים להגיע
לדיון ואז מזוכה הנאשם. ב"כ הנאשם הפנתה לבג"צ 5699/07 פלונית נ' היועמ"ש ואח' (בענין הסדר הטיעון של הנשיא לשעבר משה קצב) ולסעיף 62 (א) לחסד"פ לפיו יועמד חשוד לדין רק אם "הראיות מספיקות", אולם "ראיות מספיקות להגשת כתב אישום הן אלו המקימות סיכוי להרשעה, שאינו נופל מן הסיכוי לזיכוי". (בג"צ 5699/07 הנ"ל)

17.
יש להבחין בין ראיות לכאורה, שעל אף קיומן ישנה סבירות במידה כזו או אחרת, (שאגב קיימת כמעט בכל ניהול תיק פלילי), כי הנאשם יזוכה בשל הקושי בהצגתן או בשל ראיות חדשות שהציג הנאשם והיה בהן כדי לטעת ספק סביר, לבין היעדר ראיות ולו לכאורה הנובע מכך שהנאשם כלל אינו אשם. מובן שהמקרה השני, הוא המקרה ממנו על ביהמ"ש לחשוש שמא באישור הסדר הטיעון ייעשה עיוות דין וחף מכל אשמה יורשע.

18.
במקרה זה,
לא הוצג בפני
חומר הראיות, שהרי לצורך אישור הסדר טיעון, שנחתם אף בטרם הוגש כתב האישום,
אין ביהמ"ש נדרש לעיין בחומר הראיות כלל, הוא מסתמך בעיקר על הודאת הנאשם ועל כך שחזקה כי יודע הוא את האמת האם עבר עבירה אם לאו, ועל התביעה שמופקדת על שמירת עניינו של הציבור וממלאת תפקידה ללא משוא פנים.

מתוכן כתב האישום, ממספרם הרב יחסית של העדים הנקובים בו והראיות המופיעות בגב כתב האישום, קרי; עדות השוטר, לרבות הציון כי נתפסו שתי מחברות של קבלות על נסיעות, אני יכולה להתרשם כי הופעל על ידי התביעה שיקול דעת סביר ובהנחה שכל הראיות יוצגו ויוכרו כקבילות, הסיכוי שיורשע הנאשם גבוה מהסיכוי שיצא זכאי ועל כן היה מקום להעמידו לדין.
19.
הקושי הראייתי עליו הצביעה ב"כ הנאשמת, הנוגע לחוסר שיתוף הפעולה מצד הנוסעים, ידוע מן הסתם גם לתביעה ואין כל פסול ברצונה להגיע עם נאשמים כאלו
להסדרי טיעון, כאמור, בהנחה שאכן נעברה עבירה.


העונש חמור – טוען הנאשם
20.
טענה נוספת שנטענה כנגד קיומו של הסדר הטיעון היא שהעונש חמור.
טענה זו אינה עילה לביטול הסדר טיעון, נהפוך הוא אם ביהמ"ש העליון יוצא חוצץ כנגד נאשמים שמבקשים לחזור בהם מהודאתם משום שקיבלו עונש חמור מדי לטעמם, על אחת כמה וכמה שאין להתיר לנאשם שהסכים וידע מראש מה העונש שייגזר עליו, לחזור בו מהסכמתו, רק משום ששקל בשנית והגיע למסקנה, לבד או באמצעות עורכי דינו שלא היו מעורבים קודם להגעתו להסדר הטיעון, כי העונש חמור מדי.
ביטול הסדר טיעון מהטעם הזה מהווה תמרון לא לגיטימי הפוגע באינטרס הציבור.
21.
לגופו של העונש,
45 ימי פסילת הרישיון שהוטלו על הנאשם בהסכמתו, אינם מהווים עונש חמור, נוכח העבירות בהן מדובר (הסעה בשכר והעדר ביטוח בתוקף). גם
נוכח הסדרי טיעון שאושרו לאחרונה על ידי, לא התרשמתי כי הוחמר עם הנאשם יותר מאשר עם נאשמים אחרים כדוגמתו.
אני גם מקבלת את עמדת המאשימה לפיה ניתן לראות בוויתור על השבתת רכב, כפי שנעשה עם נאשמים אחרים ו/או באי הגשת כתב אישום חמור יותר הכולל בתוכו הכשלת שוטר בתפקידו ושיבוש הליכים, את התמורה הנאותה להסכמת הנאשם להודות ולהסכים לפסילת רישיון הנהיגה למשך 45 ימים.

הנאשם לא עבר העבירה
22.
לו היו טענות הנאשם מסתיימות כאן, הייתי דוחה את בקשתו לבטל את גזר הדין, אולם הועלתה טענה נוספת לפיה הנאשם חף מכל אשמה ולא ביצע כל עבירה.
טוענת ב"כ הנאשם (פרוטוקול עמ' 3 ש' 9) כי הנאשם לא עבר כלל העבירה וכי הוטעה ע"י ב"כ המאשימה אשר אמר לו "שלא משנה אם לקח כסף או לא, אסור להסיע אף אחד. לכן אמרו לו שיש עבירה ואם יגידו לי שיש עבירה ואני אדם פשוט ותמים, אני רואה את התמימות שלו באופן אישי". במלים אחרות, הטענה היא שהנאשם הוטעה לחשוב שיש במעשיו – הסעת שכניו ללא כל תמורה - משום עבירה ולכן הסכים להודות ומכאן שנפל פגם מהותי בהודאתו, פגם שיש בו כדי לפסול את הסדר הטיעון.
23.
ב"כ המאשימה בדיון שבפני
, ואשר במקרה הוא זה שהגיע עם הנאשם להסדר הטיעון, לא התייחס לטענות שהועלו נגדו (אולי בהיסח הדעת ונוכח התלהטות היצרים שהיתה באולם בין שני עורכי הדין) והתמקד בהוכחת טענתו כי העונש שסוכם עם הנאשם ביחס למה שצפוי לו אם יורשע בדין, הינו קל ביותר, שכן היה ויבוטל גזר הדין, יתוקן כתב האישום, יתווספו עבירות נוספות,
והנאשם יהיה צפוי לעונש חמור בהרבה מזה שסוכם.

24.
כאמור, אני מסכימה עם ב"כ המאשימה, כי לא מדובר בעונש חמור כשלעצמו, אולם נוכח הטענה לפיה נפל פגם בהבנת הנאשם את החוק או את דברי נציג התביעה, על אף שאלו תורגמו לו לערבית, וכי הוטעה ע"י נציג המאשימה לחשוב שגם הסעת נוסעים ללא תשלום מהווה עבירה, ובהתחשב בכך שלא היה מיוצג באותה עת ושחזר בו מהודאתו עוד באותו היום בו נחתם ההסדר,
הרי שבשל החשש ולו הקל שבקלים, שמא באמת ובתמים עומד לפני נאשם שהינו חף מכל עבירה, ואשר הסכים להודות מתוך טעות בסיסית במהות המעשה שעשה והעבירה שיוחסה לו, אני מתירה לנאשם לחזור בו מהודאתו ומבטלת את גזר הדין שניתן על ידי בהעדר הצדדים, ביום 20/7/11.

25.
בשולי הדברים ונוכח התנגדותה הנחרצת של המאשימה לביטול הסדר הטיעון בתיק שלפני, אבקש להפנותה לת"ת 7109-07-11 שהובא בפני
בימים אלו ממש ובו, על אף שניתן גזר דין כנגד הנאשם בהתאם להסדר הטיעון שנחתם עמו, הסכימה המאשימה לאפשר לנאשם לחזור בו מעסקת הטיעון, ולבקש מבית המשפט ביטול גזר דין ומתן גזר דין חדש קל יותר.


לסיכום, אני מורה על ביטול גזר הדין שניתן כנגד המבקש ביום 20/7/11 וקובעת את התיק להקראה ליום 20/11/11 שעה 11:00.

מיותר לציין כי המאשימה רשאית עד למועד זה ובטרם ישיב הנאשם על כתב האישום, להשלים חקירתה ולתקן את כתב האישום במידת הצורך.
לתשומת לב המאשימה אין מותב זה מוסמך לדון בעבירות שבסמכות בימ"ש שלום, במידה וכתב האישום יכלול עבירות כאלו, יועבר התיק לשופט מוסמך.

ניתנה היום, כ"ג אב תשע"א, 23 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.










תתע בית משפט לתעבורה 3983-07/11 עבד משעל נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 23/08/2011)