פסקי דין על נחום רחמים | פסקי דין על אורטל רחמים | פסקי דין על רועי רחמים | פסקי דין על אריאלה הירשמן | פסקי דין על עדנה לוי | פסקי דין על דפנה אלנתן ואח' |

29375-01/10 הפ     26/08/2011




הפ 29375-01/10 נחום רחמים, אורטל רחמים, רועי רחמים נ' אריאלה הירשמן, עדנה לוי, דפנה אלנתן ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ה"פ 29375-01-10 רחמים נ' הירשמן




לפני כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן




המבקשים
1. נחום רחמים
2. אורטל רחמים
3. רועי רחמים


ע"י ב"כ עו"ד יוסף בנקל

נ
ג
ד

המשיבים
1. אריאלה הירשמן
2. עדנה לוי
3. דפנה אלנתן
ע"י ב"כ עוה"ד גיל הירשמן וענבל נוה
4. עדי (המבורגר) שמאלי (התביעה נדחתה)
5. אמיר שמחה שמאלי (התביעה נדחתה)
ע"י ב"כ עו"ד ערן יעקובוביץ



פסק דין


המשיבות 1-3 החליטו למכור את בית הוריהם שנפטרו. הם סיכמו עם המשיבים 1-3 את התנאים למכר הבית. לפגישה שנועדה לחתימה על החוזה, הגיעו המבקשים ללא המחאה בנקאית עליה סוכם ובהעדר המבקשים 2 ו-3. החוזה לא נחתם. מאוחר יותר מכרו המשיבות את הבית למשיבים 4 ו-5 (שהתביעה נגדם נדחתה בשלב מוקדם יותר בהסכמה). עניינה של המרצה זו בבקשת המבקשים כי בית המשפט יצהיר כי בינם לבין המשיבות נכרת הסכם מחייב ויורה על אכיפתו. זאת, על אף שחוזה לא נחתם ותמורה לא שולמה.

1. רקע הדברים
הבית נשוא התובענה
הינו בית פרטי ברחוב פתחיה 19 בשכון דן בתל אביב (להלן: הבית). הבית היה בית מגוריהם של המנוחים, יפה ואליעזר אברמוביץ, מאז 1949 ועד לפטירתם בקיץ 2009. עם מותם ירשו את הבית בנותיהן, המשיבות 1-3 (להלן: המשיבות) שהחליטו למכור את הבית. את המשיבות ייצג עו"ד גיל הירשמן
, בנה של המשיבה 1, אריאלה הירשמן
(להלן: עו"ד הירשמן).

המשיבות פנו לסוכנות תיווך, ומתווכת בשם נאוה, מסוכנות דניס ברק, פנתה למשיבה 2, גב' עדנה לוי
,
ומסרה לה כי יש מתעניין ברכישת הבית. גב' לוי הפנתה אותה למשרדו של עו"ד הירשמן. לאחר שיחה זו פנה סמי הרוש, שותפו לעסקים של מר נחום רחמים
(המבקש 1, להלן: המבקש או מר רחמים) והתעניין ברכישת הבית. המשיבות ביקשו לסיים את העסקה במהירות. בעקבות שיחות הטלפון בן מר הרוש לעו"ד הירשמן, ביום רביעי בשבוע, 23.12.09 נשלחה טיוטת הסכם בכתב למר הרוש. ביום ראשון, 27.12.09 קיבל עו"ד הירשמן טיוטה עם הערות ב"כ המבקשים עו"ד יעיש. היו חילפו דואר אלקטרוני ובהמשך אותו יום, 27.12.09 נשלחה טיטה מתוקנת לעו"ד יעיש ותואם מועד לחתימה, יום רביעי ה-30.12.09 בשעה 17:00 במשרדו של עו"ד הירשמן.

ביום קודם לחתימה, ה-29.12.09 הוחלפו תכתובות דוא"ל, עו"ד יעיש התבקש ע"י משרדו של עו"ד הירשמן להוסיף את שמות הקונים ומספר תעודות הזהות שלהם, ותשובת עו"ד יעיש ממנה התברר כי לא מר הרוש קונה את הנכס אלא המבקשים.

ביום החתימה 30.12.09 בשעה 17:00 הגיעו למשרדו של עו"ד הירשמן מר הרוש, עו"ד יעיש, ומר רחמים ואשתו (על פי הנטען המבקשים 2 ו-3, ילדיהם של הזוג רחמים, המתינו בסמוך). במשרד נכחו המשיבות 2 ו-3 ועו"ד בן ישראל ממשרדו של עו"ד הירשמן. המשיבה 1 הותירה יפוי כוח לצורך החתימה. על מה שהתרחש באותה ישיבה חלוקים הצדדים. אולם, אין מחלוקת כי המבקשים לא המציאו שיק בנקאי במעמד החתימה, שהתחייב מטיוטת החוזה. כן אין מחלוקת כי החוזה לא נחתם, וכי הישיבה הסתיימה שלא ברוח טובה.

למחרת הישיבה, ביום חמישי, ה-31.12.09 הגיעה למשרדו של עו"ד הירשמן המחאה בנקית על סך שני מיליון שקלים. ללא מכתב נלווה. בירור עם סניף הבנק העלה כי מדובר בחברה הקשורה למבקש. בהמשך אותו יום בשעה 14:37 הגיע דוא"ל מעו"ד יעיש, ובו כותב עו"ד יעיש כי בעקבות העברת השיק הבנקאי הוא מבקש לקבוע מועד לחתימה.

בבוקר יום ראשון, ה-3.1.10 הוחזרה ההמחאה הבנקאית לעו"ד יעיש בצירוף מכתב המבהיר כי עמדתן של המשיבות היא כי אין חוזה בינם לבין המבקשים וכי הן רשאיות לנהל מו"מ עם אחרים.

בין לבין, בשבת, ה-2.1.10 הציגה מתווכת את הבית למשיבים 4 ו-5 (הזוג שמאלי). הבית נמכר לזוג שמאלי, וביום 14.1.10 נרשמה הערת אזהרה לטובתם על הנכס.

2. טענות הצדדים
המבקשים טוענים כי המו"מ הושלם וכי למעשה קיים הסכם תקף בין המבקשים למשיבות למכירת הבית. לטענתם, המשיבות נתלו בעובדה שהמבקשים לא הביאו שיק בנקאי, כדי לא לחתום על החוזה ובהמשך לסגת ממנו. לטענתם המשיבות ניהלו במקביל מו"מ עם משפחת שמאלי, ומשאלו הציעו מחיר גבוה יותר עבור הבית – נמכר הבית למשפחת שמאלי. לטענתם, משנשלח השיק הבנקאי למחרת היום, הרי גם אם נפל פגם בכך שהשיק לא הובא לישיבה, העניין בא על פתרונו מספר שעות לאחר מכן.

המשיבות טוענות כי התכוונו למכור את הבית למבקשים, ולו המבקשים היו מגיעים עם שיק בנקאי באמתחתם וכל המבקשים היו נוכחים, היה נחתם ההסכם. לטענתן, הן נפגשו עם משפחת שמאלי בשבת, רק בעקבות העובדה שהישיבה ביום רביעי הסתיימה בלא שנחתם חוזה בין הצדדים. המשיבות טוענות כי המבקש 1, מר רחמים ומר בן הרוש הגיעו לישיבה במטרה להמשיך לנהל מו"מ וכי לא הייתה להם כל כוונה לחתום על החוזה.

לטענתן, משלוח השיק הבנקאי למחרת, היווה מעשה כוחני, שמטרתו הייתה לחייב אותן להסכם שלא היו מחויבות אליו עוד בשל התנהלות המבקשים.



3. המו"מ בין הצדדים
מהראיות עולה כי המו"מ בין הצדדים התנהל למעשה בתחילה בין עו"ד הירשמן למר הרוש, ולאחר שסוכמו התנאים העקרוניים, הטיוטות הוחלפו בין עו"ד יעיש מטעם מר רחמים ומר הרוש לבין עו"ד בן ישראל ממשרדו של עו"ד הירשמן.
יש לציין כי עו"ד הירשמן, שניהל את המו"מ בשלב בו סוכמו התנאים העקרוניים לא העיד בבית המשפט, ועל כן לעניין זה אקבל את עדותו של מר הרוש, אם כי אין הבדלים מהותיים בן העדויות). מר הרוש בתצהיר מציין כי הוא ניהל את המו"מ המסחרי עם עו"ד הירשמן (סעיף 1 לתצהירו). על פי תצהירו סוכם כי המבקשים ירכשו את הנכס מהמשיבות בסכום של 6,600,000 ש"ח.

טיוטת הסכם ראשונה נשלחה על ידי עו"ד תמר בן ישראל
למר סמי הרוש ביום 23.12.09
(נספח 1 לתצהירי המשיבות). במכתב הלוואי שצורף לטיוטה ציינה עו"ד בן-ישראל כי:
"רצ"ב טיוטת חוזה בקשר לבית בפתחיה ת"א.
הטיוטה אינה מחייבת עד חתימת כל יחידות המוכר עליה.
למען הסדר הטוב, ככל שההסכם לא יחתם ע"י הקונה עד ליום 28.12.09 יראו עצמן מרשותי המוכרות חופשיות למכור את הבית לאחרים"

היינו, המשיבות אכן רצו לסים את העסקה במהירות. התנאים שנכללו בטיוטה הועברו ע"י עו,ד הירשמן לעו"ד בן ישראל ממשרדו.

בטיוטה שצורפה נכתב בסעיף 4 סכום התמורה – 6,600,000 ש"ח
שישולם בהמחאות בנקאיות. עוד נקבע כי במועד חתימת ההסכם ישולם סכום של שני מיליון ש"ח בהמחאה בנקאית אשר יוחזק ע"י עו"ד הירשמן בנאמנות במשך שני ימי עסקים, על מנת לאפשר לקונה לרשום העת אזהרה לטובתו.

ביום ראשון, ה-27.12.09 הגיע דוא"ל מעו"ד יעיש לעו"ד בן ישראל עם הערות. עו"ד יעיש מציין כי: "רצ"ב הערותי לפני הערות ארוש שעדיין לא ראה את הערותי וטרם העביר לי את הערותיו" נספח 2 לתצהירי המשיבות).
ההערות אינן מתייחסות לסכום התמורה ואף לא לעניין השיק הבנקאי.

בהמשך אותו יום ביקש עו"ד יעיש מעו"ד בן ישראל הבהרות לעניין שטח המגרש וההקלה הנדרשת (נספח 3 לתצהירי המשיבות).
עו"ד בן ישראל השיבה מייד וציינה כי נושא ההקלה: "סוכם במפורש בין הלקוח שלך לבין גיל הירשמן והלקוח שלך הבין זאת. גיל ציין זאת בפני
הלקוח שלך, אשר אמר שיבדוק זאת ויחזור לגיל. הלקוח שלך אכן חזר לגיל עם תשובה חיובית לגבי העסקה לאחר שטען כי בדק זאת". עוד הוסיפה כי תעביר טיוטה מתוקנת (נספח 4 לתצהירי המשיבות)

אכן, מיד בהמשך העבירה עו"ד בן ישראל טיוטה מתוקנת לעו"ד יעיש והבהירה אלו תיקונים הכניסה, ואלו תיקונים לא קיבלה (נספח 5 לתצהירי המשיבות). שוב יש להדגיש כי עניין התמורה, מועדי התשלום והשיק הבנקאי לא זכו לכל הערה.

יומיים לאחר מכן, ביום 29.12.09
בשעה 15:00 כתבה עו"ד בן ישראל לעו"ד יעיש דוא"ל בו ביקשה כי היא מחכה לקבל ממנו את שמות הקונים. כן ציינה שתנסה לתאם חתימה ליום המחרת, ה-30 לחודש בשעות אחה"צ (נספח 6 לתצהירי המשיבות).

בשעה 22:13 באותו יום השיב עו"ד יעיש בדוא"ל המפרט את שמות המוכרים (המבקשים בהמרצה) וביקש כי תעדכן אותו האם החתימה תתקיים ביום רביעי אחה"צ או ביום חמישי בבוקר. כן ביקש לדעת אם כל המוכרות בארץ (נספח 7 לתצהירי המשיבות).

ככל הנראה כבר בשלב זה תואם מועד, שכן למחרת ה-30.12.09 בשעה 11:55 שלח עו"ד יעיש דוא"ל ובו ביקש הסכם מתוקן (נספח 7 לתצהירי המשיבות). בשעה 15:16 שלחה עו"ד בן ישראל טיוטת הסכם מתוקנת עם שמות המוכרים. בדוא"ל ביקשה לפצל את ההמחאה הבנקאית לשלוש המשיבות וציינה "אם זה לא מאוחר מדי". זאת, לאור העובדה שהפגישה נועדה לשעה 17:00.

מהאמור לעיל עולה כי לאורך המו"מ הקצר בין הצדדים סוכם מלכתחילה כי במעמד החתימה תמסר המחאה בנקאית בנאמנות לעו"ד הירשמן על סך שני מיליון ₪ כחלק מהתמורה. המבקש 1 או מר הרוש מעולם לא העירו או ביקשו לשנות עניינים אלו, לא באופן ישיר ולא באמצעות בא כוחם.

4. הישיבה לחתימת ההסכם
אין מחלוקת כי בסיומה של הישיבה שנועדה לחתימת ההסכם, ההסכם לא נחתם לא על ידי המבקשים ולא על ידי המשיבות. המשיבות טענו כי לא חתמו על ההסכם משלושה נימוקים. הראשון, כי המשיבים 2 ו-3 לא הגיעו למעמד החתימה. השני והעיקרי, כי המבקשים לא הציגו במעמד החתימה שיק בנקאי. והשלישי, כי המשיבים בפתח הישיבה ניסו להמשיך במו"מ לתנאי התשלום, ולמעשה, מסיבה זו לא הביאו עמם שיק בנקאי. המשיבים טענו טענות שונות לגבי הנימוק לכך שלא הביא שיק בנקאי, וטענו כי משלוח השיק למחרת הביא לתיקון המצב. עוד טענו כי גם המשיבה 1, גב' הירשמן לא הייתה במעמד החתימה, ולא השאירה ייפוי כוח כדין.

א.
מדוע לא הגיעו המבקשים עם שיק בנקאי לישיבה
בסעיף 21 להמרצה ציינו המבקשים כי המשיבות סרבו לחתום על ההסכם כיון שלא הוצג שיק בנקאי בישיבה. המבקשים מנמקים מדוע ניתן היה לחתום על ההסכם ללא המחאה בנקאית, ומדוע משלוח ההמחאה הבנקאית למחרת, מביא לתיקון המצב. המבקשים לא מציינים מדוע מלכתחילה לא הגיעו עם שיק בנקאי כפי שהיו אמורים לעשות. המבקשים חוזרים על האמור בתצהיריהם (סעיפים 85-86 לתצהיר מר רחמים וסעיפים 22-23 לתצהיר מר הרוש), וגם שם אין כל הסבר או הבהרה מדוע לא הגיעו עם שיק בנקאי למעמד החתימה כפי שסוכם.

ההסבר היחיד שמציינים המבקשים, נוגע לבקשתה של עו"ד בן ישראל,לפצל את ההמחאה הבנקאית לשלש המחאות. עו"ד בו ישראל ביקשה זאת בשעה 15:00 שעתיים לפני מועד הישיבה המיועד, תוך שהיא
מציינת: "אם זה לא מאוחר מדי". המבקשים טוענים כי כיוון שכבר לא יכלו לפצל לא הביאו שיק בנקאי. טענה זו אין לקבל. ראשית, טענה זו נסתרת בעדותו של עו"ד יעיש שהעיד כי יצא לישיבה לפני שקיבל את המייל האמור, והבהיר כי הורה למבקשים לא להכין שיק בנקאי כיון שלא הצליח ליצור קשר עם עו"ד בן ישראל ולא ידע לפקודת מי להכין את השיק (עדותו בעמ'
9 לפרוטוקול, ש' 1-9). טענה זו של עו"ד יעיש תמוהה כשלעצמה, קודם כל לאור העובדה כי הוחלפו בינו לבין עו"ד בן ישראל מיילים באותו יום, ובנוסף כיון שבטיטוה לחתימה נכתב כי ההמחאה תהיה בנאמנות לעו"ד הירשמן.

שנית,

בכך אין תשובה לשאלה מדוע לא הביאו שיק אחד כפי שסוכם. יש להדגיש כי מר הרוש ומר רחמים בעדותם לא טענו כי עו"ד יעיש הורה להם לא להכין שיק ותלו את הדבר בקשיים בעקבות שהותו של מר רחמים בירושלים באותו היום.

בנוסף, יש לציין כי השיק שנשלח למחרת נושא תאריך של אותו יום, היינו, ה-31 לחודש. כלומר, המבקשים לא דאגו להכין שיק בנקאי כפי שנקבע בטיוטת חוזה.

במהלך העדויות נשמעו הסברים אחרים לעובדה שלא הובא שיק בנקאי. טרם אנתח את העדויות אציין כי תצהיריהם של מר רחמים ומר הרוש זהים
לחלוטין וכי מר רחמים היה נוכח באולם בעת עדותו של מר הרוש. זאת, על אף שבית המשפט הבהיר כי הדבר עלול להשפיע על משקל העדות.

לענייננו,
מר הרוש
נשאל מדוע לא הגיעו עם שיק בנקאי לחתימה והשיב (עמ' 3 לפרוטוקול, ש'
4-7):
"אם זכרוני אינו מטעה אותי מועד החתימה נקבע יום קודם למועד החתימה, נחום (רחמים – מ' א' ג') היה בירושלים ביום החתימה ועו"ד שי (יעיש) ביחד עם עורך הדין שלך עוד היו בדין ודברים לתקן ולסדר דברים והוא קיבל בשעה שלוש מייל לתקן את החוזה. אני יצאתי מנקודת הנחה שזה לא כזה נורא שבשעה 5 בערב נקבעה החתימה, ובשעה כזו אי אפשר להשתמש בשיק ממילא."

מר הרוש נשאל אם ידע כי אין שיק בנקאי מדוע לא ביקש לדחות את מועד החתימה והשיב (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 17-18):
"ההיגיון שלי אמר לי מאחר וכל התנאים מוסכמים ומילא אמרתי מה הוא יעשה עם שיק בנקאי אני אתן שיק פרטי שלי ולמחרת אתן לו שיק בנקאי, וכך היה."

כלומר מר הרוש היה ער לכך שעל המבקשים להמציא שיק בנקאי לחתימה, ומחליט על דעת עצמו כי אין בכך חשיבות ומגיע למעמד החתימה ללא השיק. דבריו אלו אינם מתישבים עם העדויות, אותן אישר מר הרוש, כי בפתח הישיבה ניסה לשנות את תנאי התשלום. מר הרוש נשאל מדוע ביקש בישיבה לשנות את תנאי התשלום והשיב (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 1-3):
"כשהגעתי לפגישה אמרתי לעורכת הדין שהייתה, אני ושי הגענו קודם ואח"כ הצטרף, נחום ורעייתו עם הילדים ודיברתי עם עו"ד וביקשתי ממנה שכל התנאים מקובלים ואם אפשר לשנות שני סעיפים שאם יהיה מקובל עליכם אני אשמח ואם לא, אני אחתום על ההסכם"

מר הרוש נשאל מדוע אמר בפתח הישיבה שהוא בא לדבר על הכסף והשיב (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 16-19):
"אני לא יודע מה היה הניסוח המדויק, אני בפתח הישיבה אמרתי לה שאני מקבל את כל התנאים בעסקה. אני מבקש שני דברים, שבתשלום הראשון יהיה במקום 2 מיליון, יהיה מיליון וחצי, והיתרה יהיה במקום 60 יום, 90 יום. נעניתי בשלילה ואמרתי בסדר. תודה רבה בואי נתקדם."

מר הרוש נשאל איך הוא מבקש לשנות את התשלום הראשון כאשר היה אמור להביא שיק בנקאי לאותו מועד והשיב (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 22-23):
"גם אם הייתי מביא שיק בנקאי לפגישה הזו, יכולתי לבקש לשנות, מה הבעיה אני מחליף את השיק."

נראה כי מר הרוש לא ייחס חשיבות לטיוטת החוזה ולעובדה שהיה עליו להגיע עם שיק בנקאי. מר הרוש היה מעונין לשנות את התנאים ובכך פתח את הישיבה. מסיבה זו גם לא הגיע
עם שיק בנקאי לישיבה. לאור האמור לא ניתן לקבל את טענתו כי כל התנאים היו מוסכמים. הם היו מוסכמים כטיוטה להמשך מו"מ, כך לפחות מבחינתו.

דברים דומים העיד גם מר רחמים. מר רחמים נשאל על אותו טיול בירושלים ביום החתימה עליו סיפר מר הרוש והעיד כי לא יכול היה לבוא לבנק לצורך הסדרת השיק הבנקאי, כיון שהיה בירושלים. מר רחמים נשאל מדוע לא הודיעו על כך למוכרות והשיב (עמ' 5 לפרוטוקול, החל בשורה 29):
"מאחר וכל ההתנהלות של העסקה הזו, אני לא שוחחתי אתכם, מי שעמד בפרונט היה שלום (סמי). אני לא מצאתי לנכון להתקשר למי מהצדדים, סמי או עו"ד אבישי יעיש יודיעו שאין שיק בנקאי... מאחר ויום לפני רק נקבעה פגישת חתימות ומאחר וזה היה כל כך צפוף ואני בא מהעולם העסקי ואני יודע קצת איך הדברים מתנהלים חשבתי ביחד עם סמי והבעתי את דעתי שלא יהיה אסון אם לא יהיה שיק בנקאי באותו מועד, אני אתן או סמי יתן שיק פרטי ולמחרת בבוקר נשלח שיק בנקאי וכך היה".
יש לציין כי לא ניתן שיק פרטי בשל אי הסכמת ב"כ המשיבות.

מר רחמים נשאל למה התכוון כשציין בסעיף 73 לתצהירו כי חתימה על חוזה היא רק אקט פורמלי והשיב:
(עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 4-5):
"האמת היא שרק בימים האחרונים למדתי שיש הבדל בתחום הנדל"ן לבין העסקים הרגילים, שאומר הסכם בעל פה הוא כמו הסכם בכתב, רק לא בנדל"ן. אני ראיתי את זה כאילו זה גם בנדל"ן.

היינו, מר רחמים סבר כי אין משמעות לחתימה על ההסכם, וגם לא ייחס חשיבות לתנאים שנקבעו בטיוטת ההסכם בנוגע להמצאת השיק הבנקאי במועד החתימה.

עו"ד יעיש שהעיד מטעם המבקשים הציג, כפי שהזכרתי לעיל, גרסה אחרת לחלוטין בעדותו לפיה המבקשים לא הביאו שיק בנקאי כיון שלא ידעו לפקודת מי לרשום את השיק. עו"ד יעיש העיד כי חיפש את עו"ד בן ישראל מספר פעמים באותו בוקר, כדי לברר לפקודת מי לרשום את השיק אך לא הצליח לדבר אתה (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 29-32). עו"ד יעיש העיד כי הוא זה שאמר להרוש ורחמים לא להוציא את השיק (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 4-6):
"הנושא של הוצאת השיק הבנקאי עלה בשיחות שלי עם מי מהם ובמסגרת השיחות האלה אמרתי להם שאני לא יודע על שם מי להוציא את השיק, ואמרתי להם לא להוציא את השיק, אמרתי להם לחכות עם השיק הבנקאי."

לאור העובדה שהן הרוש והן רחמים לא הזכירו כי מדובר היה בהוראה של עורך דינם,
ולאור העובדה שהייתה לכך התייחסות בטיוטת החוזה, לא אקבל גרסה זו.

לסיכום, מהעדויות לעיל עולה כי בכל הטיוטות שהוחלפו בין הצדדים היה סעיף שחייב את הרוכשים להגיע במעמד החתימה עם שיק בנקאי על סך שני מיליון ש"ח. מר הרוש, המבקש 1, או בא כוחם, עו"ד יעיש, במסגרת הטיוטות ותכתובות הדוא"ל שהוחלפו מעולם לא ביקשו לשנות תנאי זה. מר הרוש שניהל את המו"מ, היה מעונין לשנות את תנאי התשלום, והניח כי לכל היותר יתן שיק בנקאי למחרת, או על הסכום המתוקן, או על הסכום שנקבע מראש. גם מר רחמים ששוחח אתו היה סבור כי לא יגרם נזק ממשי את יגיעו לחתימה ללא שיק בנקאי וכך עשו.

היינו מבחינתם של מר הרוש ומר רחמים ההסכם לא היה הסכם גמור אלא טיוטה להמשך מו"מ. טיוטה כזו וודאי אין לאכוף. בנוסף, בכך, הפרו המבקש 1 ומר הרוש את חובת תום הלב במו"מ. הצדדים הסכימו על מועדי ותנאי תשלום, ועל כך שבמעמד החתימה יובא שיק בנקאי. מר הרוש והמבקש 1, על דעת עצמם, ותוך זלזול בהסכמות אליהם הגיעו ושהתגבשו בטיוטה שהייתה מוכנה לחתימה, הגיעו ללא שיק בנקאי, ולמעשה במטרה לשנות את מועדי התשלום. זאת, במעמד החתימה, לאחר שלמשיבות ובאי כוחן היה ברור שההסכם סופי ומוכן לחתימה.

יש להדגיש כי הן מר הרוש, הן מר רחמים הן עו"ד יעיש חזרו וציינו בכתבי הטענות, בתצהירים ובעדויות כי כל התנאים היו מוסכמים. מכוח הסכמות אלו הם טוענים לאכיפת ההסכם. אולם, לא ניתן לטעון מחד כי כל התנאים מוסכמים, ומאידך, להגיע לישיבת החתימה ללא השיק הבנקאי עליו סוכם, ובניסיון לשנות את התנאים. זוהי אינה התנהלות ראויה במו"מ.

במצב דברים זה סבירה תגובתן של המשיבות 2 ו-3, עו"ד בן ישראל ועו"ד הירשמן שלא רצו לחתום על החוזה באותו מועד. המבקשים לא ראו בכך חוזה, ועל כן גם באי כוח המשיבות לא התייחסו לכך כאל חוזה.

ב.
העדרם של המשיבים 2 ו-3 במעמד החתימה
המבקש 1, מר רחמים, העיד כי ילדיו, המבקשים 2 ו-3 אמנם לא הגיעו למשרד ב"כ המשיבות במעמד החתימה, אך היו בבית קפה או במסעדה סמוכה.

משני טענים אין לקבל טענה זו. ראשית, המבקשים 2 ו-3, שהם ילדיו של המבקש 1 לא הגישו תצהיר לעניין זה ולא הובאו לעדות. מובן שהעדרו של תצהיר פשוט כאמור, מחזק את העמדה לפיה לא היו במקום. שנית, כפי שהעידו כל הצדדים, ועל כך אין מחלוקת, כשהחלה האווירה להתחמם נקרא עו"ד הירשמן להגיע למשרד. הצדדים המתינו לו כעשרים דקות. משראו כי האווירה הופכת בעייתית וחשדנית, ומשנשאלו היכן המשיבים 2 ו-3, וכיוון שממילא הכל המתינו, יכול היה מר רחמים לקרוא לילדיו, ולהסיר לפחות את החשדות בעניין זה. משכך לא עשה, קשה לקבל את הטענה כי המשיבים 2 ו-3 היו במקום.
עו"ד בן ישראל
נשאלה האם הייתה חשיבות שהמשיבים 2 ו-3 המתינו בבית קפה סמוך והשיבה (עמ' 32 לפרוטוקול, ש'
10-15):

"לדעתי, כן ואני אומר למה. כי בן-אדם שבא לחתום על החוזה – לא נאמר לנו שהם בדרך... שהם מתעכבים... בן אדם שבא לחתום על החוזה... וזה הגינוי כי איני עושה הרבה מאוד עסקאות מסוגים שונים – ואז הבן אדם שחותם אמור להופיע. אם באים באמת לחתום על ההסכם אין דין ודברים. פשוט צריך לחתום. פה, במקרה הזה דווקא זה בדיעהד מלמד שלא הייתה כוונה לחתום. כי קודם רצו לדבר ורצו לראות..."

עובדה זו מחזקת את המסקנה אליה הגעתי לפיה מר הרוש ומר רחמים לא ראו בטיוטת החוזה, חוזה מחייב לחתימה, אלא בסיס להמשך מו"מ. נראה כי מר הרוש ומר רחמים לא התייחסו למעמד החתימה ברצינות, חשבו שיבואו, ימשיכו במו"מ, ואם הדבר לא יצלח ישלימו את העסקה בתנאים המקוריים למחרת.

עם זאת, אמשיך בניתוח העדויות בהנחה שהמשיבים 2 ו-3 יכולים היו להגיע. שכן, הבעיה המרכזית הייתה העדר ההמחאה הבנקאית.

המבקשים טוענים כי מה שגרם לאווירה החשדנית ואולי אף העוינת מצד המשיבות שהביאה לכך שלא חתמו על החוזה, היא התבטאות של מר הרוש כלפי המוכרות, בכך שהשיבו לשאלתן מה יעשה בבית כי יהפכו אותו למגרש כדורגל. גם אם הדברים נכונים, הרי אין למבקש 1 ולמר הרוש להלין אלא על עצמם. לו היו מגיעים למעמד החתימה עם כל הרוכשים, היינו, גם עם המשיבים 2 ו-3, וכאשר בידם שיק בנקאי, אזי אם המשיבות היו מסרבות לחתום בגלל התבטאות זו או אחרת שלהם, סביר להניח כי באת כוחם הייתה מורה להן לחתום. אם לא היו חותמות אז אולי היה בסיס לטענה נגדן. אולם כאשר למעמד החתימה מגיע קודם כל מר הרוש ופותח את המו"מ, לאחר מכן מגיע מר רחמים עם אשתו, כאשר ילדיו, הרוכשים, המשיבים 2 ו-3 אינם מגיעים, ואין בידם שיק בנקאי, אי החתימה הייתה סבירה ביותר בנסיבות העניין.

ג. יפוי הכוח של אריאלה הירשמן
המבקשים טוענים כי גם המבקשת 1 נעדרה ממעמד החתימה. אולם, אין מחלוקת כי הדבר היה ידוע לב"כ המבקשים וכי גב' הירשמן הותירה יפוי כוח בידי בנה, עו"ד הירשמן, לחתום במקומה על ההסכם. עו"ד יעיש לא העלה כל התנגדות לעניין זה עובר לפגישה או במהלכה.

ד. מה סוכם בישיבה לגבי המשך המו"מ
סלע המחלוקת הוא בשאלה כיצד הסתיימה הישיבה, ומה סוכם לגבי המשך המגעים בין הצדדים. המבקשים טוענים כי למעשה היה ברור כי החוזה מוסכם וכי קיימת בעייה טכנית של העדר שיק בנקאי. לטענתם ציינו המבקשים כי יעבירו שיק בנקאי וסוכם כי הצדדים ידברו שוב ביום ראשון. המשיבות טוענות כי הובהר למשיבים כי טיוטת החוזה ביניהם שוב אינה מחייבת, כי המו"מ הופסק, וכי רק אם יהיו מעונינות בכך יחזרו למבקשים ביום ראשון וישוחחו עמם.

אין מחלוקת כי האווירה הייתה מאד טעונה וכי עו"ד הירשמן שהגיע במיוחד בעקבות העובדה שהמשיבים לא הגיעו עם שיק בנקאי, התפרץ בצעקות על הנוכחים.
מר רחמים ומר הרוש טוענים כי סוכם, או הובן כי הם ישלחו שיק בנקאי ולאחר מכן יקבע מועד חלופי לחתימה. המשיבות טוענות כי עו"ד בן ישראל ועו"ד הירשמן הבהירו למר רחמים ומר הרוש כי מבחינתם המו"מ הסתיים וכי טיוטת ההסכם אינה מחייבת. להלן אביא את העדויות במלואן לעניין זה.


בפתח הדברים אדגיש כי בתצהירים לא ציינו מר רחמים ומר הרוש דבר לעניין זה. בתצהיר מר רחמים (סעיף 85) נאמר כי הקונות סרבו לחתום בשל העדרו של השיק הבנקאי וכי השיק הבנקאי נשלח למחרת היום. כך גם בתצהירו של מר הרוש (סעיף 22). רק בתצהירו של עו"ד יעיש יש התייחסות לדברים (סעיף 9):

"בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם יוער כי גם טענתם של המוכרים לפיה אני, המבקש 1 ומר הרוש "הסכימו" כביכול, לדבריו של עו"ד הירשמן, כי "אין עסקה וכל צד חופשי לדרכו" איננה מדויקת, לשון המעטה, שכן המבקש 1 ומר הרוש לא הסכימו לכך, והח"מ, כאמור במכתבי מיום 7.1.10... הכחיש את ההסכמה המיוחסת לו תוך שהוסיף וציין כי נדהם "מן הדרך שבחרתם שלא לקיים את העסקה"...."

תצהירים אלו הוגשו עם הבקשה לצו מניעה.

תצהיריהן של המשיבות, שהוגשו עם התגובה לצו מניעה, מפורטים בעניין זה. גב'
עדנה לוי
פרטה בתצהירה את השתלשלות העניינים בישיבה (סעיפים 12-15):
"12. עו"ד בן ישראל מטעמנו... שאלה היכן ההמחאה הבנקאית בסך של 2 מליון ש"ח שהיה עליהם להביא למעמד החתימה.
מר הרוש השיב: לא באנו עם המחאה בנקאית.
13. משכך הודיעה לאלתר עו"ד בן ישראל מטעמנו, כי לא ייחתם הסכם. הן באשר אין חתימות בלא המחאה בנקאית. הן באשר מתבקשים שינויים בתנאי תשלום שסוכמו מראש ואשר לא קיבלו הערות כלשהן בטיוטות שהוחלפו.
14. עו"ד הירשמן שהיה בדרכו לישיבה, עודכן טלפונית על-ידי עו"ד בן ישראל בהתפתחויות – ועו"ד בן ישראל הודיעה לנו, כי עו"ד הירשמן מגיע למשרד בתוך מספר דקות. ואכן בשעה 17:30 לערך הצטרף עו"ד הירשמן לישיבה.
15. בהגיעו לישיבה – תואר בפני
ו אשר ארע בישיבה עד אותו מועד, ועו"ד הירשמן הודיע לכל הנוכחים, שבהעדר המחאה בנקאית ולאור הניסיון לשינו תנאי התשלום – אין עסקה.
עוד אמר עו"ד הירשמן מפורשות, כי כל צד חופשי לדרכו ואין מחויבות כלשהי זה כלפי זה. וככל שמי מהצדדים ירצה בעסקה, אזי שבאי כוחם יוכלו ליצור קשר ביום ראשון על מנת לשוחח בעניין. עו"ד יעיש לא העלה טענה כלשהי כי מבחינתו יש עסקה וכיוב'. מר הרוש ביקש לאפשר המצאת המחאה בנקאית בבוקר למחרת, אך נחום רחמים
היסה את מר הרוש ואמר לכל הנוכחים, כי מקובל עליו הסיכום של עו"ד הירשמן.
המאמר מוסגר יצוין, כי נזכר יום ראשון, ולא יום חמישי, לאור היעדרותו הצפויה מהמשרד של עו"ד הירשמן במשך כל יום חמישי."

דברים זהים הצהירה עו"ד בן ישראל (סעיפים 18-21 לתצהירה).

במהלך העדויות העידו מר רחמים, מר הרוש ועו"ד יעיש בעניין. מר הרוש נשאל ע"י עו"ד הירשמן לגבי הסיכום (עמ' 4 לפרוטוקול החל משורה 24):
ש. נכון שבסוף הישיבה אני אמרתי שכל צד חופשי לדרכו שאין בינינו שום דבר, יכול להיות שביום ראשון נדבר ויכול להיות שלא.
ת. לא נכון.
גם עו"ד שלך וגם עו"ד בן ישראל שמעו את זה.
ת. מה שאתה אמרת שאנחנו לא נחתום בגלל שלא הבאנו שיק בנקאי בואו נתפזר ונדבר ביום ראשון, אמרתי לך שאם הסיבה היחידה שאתה לא חותם אתי בגלל שיק בנקאי אמרתי אין בעיה נפגש ביום ראשון ונדבר, אני לא חיכיתי ולמחרת שלחתי על הבוקר – 11 בבוקר – שיק בנקאי"

מר נחום רחמים
העיד גם הוא. אחזור ואציין כי מר רחמים היה נוכח באולם בזמן עדותו של הרוש על אף שבית המשפט הבהיר לו כי הדבר עלול לפגוע במשקל שינתן לעדותו (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 6-8):
"בשלב מסוים הגעת למקום והתפרצת אם יש שיק בנקאי. לא הספקנו להגיד משהו, אמרת אין עסקה אתם הוצאתם אותי עכשיו מעסקה של 14 מיליון דולר היית כועס ועצבני, הייתי בהלם, נעתקו מילים מפי באותו רגע"

והוסיף (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 23-24):
"קבענו באותו יום לפני שנכנסת שכל התנאים סוכמו ומאחר ואתה אמרת שנדבר ביום ראשון סברתי שביום ראשון תדברו ויקבע מועד שנחתום ביחד."

עו"ד יעיש בחקירתו הנגדית נשאל והעיד על שהתרחש (עמ' 10 לפקוטוקול, ש' 11-13):
"היתה התנשאות. עו"ד הירשמן הגיע בסוף הפגישה כרוח סערה ואמר שאתם מפריעים לי בפגישה גדולה והייתה התנשאות, היה ברור שמישהו בא לפוצץ את החוזה, בין אם בנושא "שנעלבו" לא היה כוונה לפגוע בהם. כל הפגישה התחילה ברגל שמאל בגלל העניין הזה (תשובתו של הרוש למשיבה 2 כשנשאל מה יעשה עם הבית מ' א' ג')

והוסיף בעמ' 11 לפרוטוקול, ש' 23-31:
"אני לא זוכר של מי היה הרעיון לשלוח למחרת את השיק, ברור שהנושא עלה, שנוכיח את הרצינות על ידי שליחת שיק בנקאי, וגם אמרנו בפגישה שנשלח שיק למחרת בבוקר. למיטב זכרוני שגם במהלך הפגישה באותה סערת רגשות אני חושב שזה נאמר שנשלח את השיק למחרת.
ש. את המכתב ששלחת באותו יום (נספח 10 לתצהירי המשיבות) – למה אתה לא כותב מצ"ב השיק בהתאם לסיכום מאתמול.
ת. אני לא שלחתי את השיק, והם העבירו את השיק ישירות. לא אמרתי שזה היה הסיכום, אמרתי שהתעוררה השאלה של השיק הבנקאי אמרנו שנשלח למחרת.
ש. אני אומר לך שאתה לא דובר אמת. הנושא של לשלוח שיק למחרת בבוקר לא עלה.
ת. אני אומר לך שאתה לא דובר אמת.

המשך הדברים בעניין בעמ' 12 לפרוטוקול, ש' 20-28:
"ש. בסוף הישיבה אני אמרתי כל צד ילך לדרכו, אין מחויבות אחד כלפי השני ונדבר ביום ראשון. זוכר?
ת. מה שאני זוכר שהייתי בהלם גמור, ויכול להיות שאמרת את זה או לא אמרת את זה, אנחנו אמרנו שמבחינתנו העסקה הזו שרירה וקיימת, העסקה מבחינתנו גמורה ומוחלטת. מכוח זה שכל האווירה שהיתה שם, כשאתה הגעת הייתה אווירה של בוא נפוצץ את החוזה. אני לא הסכמתי לזה באופן מוחלט, אני לא זוכר מה אמרתי, אך אני לא הסכמתי לכך שכל צד ילך לדרכו. הרוח של מה שאמרתי שאני לא מבין את זה, שמבחינתנו העסקה קיימת. לא הסכמתי לשום דבר ממה שאמרת. ההתנהגות שלך הייתה התנהגות לא נאותה, ומתנשאת שבאה במטרה לפוצץ את החוזה, לא ניסית להבין לא ניסית למצוא פתרון"

מצב הדברים בו שני עורכי דין מטיחים האחד ברעהו כי אינו דובר אמת הוא חמור, ללא קשר רק לתיק שלפניי. לעניין זה יש להדגיש כי עו"ד הירשמן, שהוא זה שלכאורה אמר את הדברים, בחר שלא להגיש תצהיר ולא להחקר על תצהירו.

העדות מטעם המשיבות גב' עדנה לוי
ועו"ד בן ישראל חזרו בחקירה על שאמרו בתצהיריהן. גב' עדנה לוי
העידה (עמ'
22 לפרוטוקול, החל בש' 32):
"אני יודעת שמר הירשמן לא התחייב לשום דבר. הפגישה ביננו באותו יום של מעמד החוזה, או האין-חוזה, הייתה שאין שום מחויבות בין הצדדים וכל אחד רשאי ללכת לדרכו, והיה ואם מישהו ירצה ליצור קשר זה עם זה נדבר על זה ביום ראשון. לא הייתה שום מחויבות מצדנו ולא מצד גיל הירשמן לאנשים."

בהמשך אשרה העדה את הדברים שכתבה בתצהירה (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 33).

עו"ד בן ישראל נשאלה והשיבה לעניין המשך הקשר בין הצדדים ביום ראשון:
ש. למה עורך הדין הירשמן הודיע, כמו שאת אומרת, שהוא יהיה ביום ראשון במשרד? לאיזה צורך?
ת. מה שאני אומרת הוא שהוא אמר בסוף אותה פגישה שכל צד חופשי לדרכו, ואם מישהו מהצדדים ארצה, יוכלו לשוב ולדבר ביום ראשון.
ש. הוא גם אמר שביום ראשון ניתן יהיה לשוחח בעניין
ת. אם וככל שמישהו מהצדדים ירצה. ושנייה קודם הוא אמר שכל צד חופשי לדרכו. וזה היה מקובל על כולם באותה ישיבה".

בהמשך נשאלה עו"ד בן ישראל מה ארע כשהגיע עו"ד הירשמן לישיבה והשיבה:
"תיארו לפניו את מה שהיה... ואז עורך דין הירשמן אמר: אין המחאה בנקאית לא ייחתם ההסכם, כל צד חופשי לדרכו. ואני עוד זוכרת שרחמים... לא, רחמים, סליחה, הרוש, ביקש שיביאו המחאה בנקאית למחרת בבוקר, ורחמים תפס לו את היד ואמר: "עזוב. גיל הירשמן אומר – אני מסכים עם גיל הירשמן". שכל צד חופשי לדרכו ושאם, וככל שירצו, ידברו ביום ראשון."

יש להדגיש כי גב' עדנה לוי
העידה, כשנשאלה אם אמרה משהו בישיבה, כי לאחר שהתברר שאין שיק בנקאי ולא יחתם הסכם (קודם לבואו של גיל הירשמן) כי היא מתכוונת ללכת הביתה. עוד העידה (כפי שיפורט בהרחבה להלן) כי מיד בצאתה מהישבה התקשרה למתווכת ואמרה לה שהיא מוכנה להפגש עם אחרים המעונינים בבית.

עולה מהעדויות כי לאחר שמר הרוש ומר רחמים הגיעו ללא שיק בנקאי, ללא המשיבים 2 ו-3, שהיו אמורים לחתום על החוזה, וענו לשאלות המשיבות בזלזול, התעכרה האווירה. עו"ד בן ישראל הבהירה כי לא יחתמו על ההסכם בהעדר המחאה בנקאית. בשלב זה עודכן עו"ד הירשמן, והכל המתינו לבואו לישיבה. עו"ד הירשמן הגיע, התפרץ ככל הנראה (על כך העידו מר הרוש, מר רחמים ועו"ד יעיש), והישיבה "התפוצצה". לא ברור בדיוק באיזה מילים השתמש עו"ד הירשמן, ייתכן כי אמר שמבחינתו אין הסכם והצדדים אכן משוחררים מהמשא ומתן, אך מכל מקום זו הייתה ההבנה של כל המעורבים.

גב' לוי הבינה כך ומייד התקשרה למתווכת ואמרה שהם כבר לא מצויים במו"מ, כך גם הבינו מר הרוש ומר רחמים שטכסו עצה כיצד אפשר להסיר את רוע הגזירה, והחליטו לשלוח למחרת שיק בנקאי.

לסכום ניתן לומר כי מר הרוש ומר רחמים, לא ראו בטיוטות שהוחלפו חוזה מחייב אלא בסיס למו"מ. מר הרוש הגיע לישיבה ומיד ביקש לשנות מהתנאים בטיוטה. בשל כך נעדרו ממעמד החתימה המשיבים 2 ו-3, ומר הרוש ומר רחמים לא הביאו עמם המחאה בנקאית. עו"ד בן ישראל פעלה כראוי כשהודיע שבהעדר המחאה לא ייחתם ההסכם. כך ככלל, כך בפרט בסיטואציה זו שאחת המוכרות היא אמו של עורך הדין שבמשרדו היא מועסקת.

עוד ניתן לקבוע כי על אף שהישיבה הסתיימה בטונים רועמים, הזכיר עו"ד הירשמן אפשרות שישובו לשוחח ביום ראשון. עניין זה חשוב הן לעניין השיק הבנקאי שנשלח למחרת, יום ה', הן לעניין חלופת המכתבים והשתלשלות העניינים לאחר הישיבה. עם זאת, לא היה בכך כדי להסכים לכך שהחוזה מסוכם וכי מדובר רק בפגם טכני זניח. לעניין זה יש להדגיש כי מדובר בשליש מהתמורה ולא בסכום סמלי.

5. השתלשלות העניינים לאחר הישיבה
א. משלוח השיק למחרת הישיבה, ביום ה'
אין מחלוקת כי ביום ה', בשעות הבוקר המאוחרות הגיע שיק בנקאי על שני מיליון ש"ח למשרד עו"ד הירשמן ללא ספח או מכתב מלווה שיבהיר למה השיק מיועד. בירור עם הבנק המושך העלה כי מדובר בחברה הקשורה למר רחמים. בהמשך היום,
בשעה 14:37 הגיע דוא"ל מעו"ד יעיש שאליו נצורף מכתב והעתק השיק הבנקאי (נספח 9 לתצהירי המשיבות). בהודעת הדוא"ל ציין עו"ד יעיש: "רצ"ב מכתבי בעניין הנ"ל לאחר העברת העברת השיק הבנקאי היום. אודה לתאום חתימה בעניין. תודה. שי יעיש."


במכתב שצורף נכתב:
"הנדון: ארוש ורחמים – הירשמן ואח'
1.
מרשי העבירו למשרדכם הבוקר מקור המחאה בנקאית על סך 2,000,000 ש"ח בנאמנות לעו"ד גיל הירשמן
בגין הבית ברחוב פתחיה מספר 19 בתל אביב, הידוע כגוש 6623 חלקה 420.
2.
אודה אם נתאם פגישה לחתימה ביום ראשון או שני הקרובים (3-4/1/2010)."
שני הצדדים
מתייחסים לשיק בנסיון להוכיח את עמדתם. המבקשים מתייחסים לכך וטוענים כי משלוח השיק מלמד על כך כי גם המשיבות ובאי כוחן ראו בהעדר השיק הבנקאי פגם טכני, ולכן נשלח השיק למחרת, כששני הצדדים התכוונו כי ההסכם יחתם ביום ראשון. כפי שציינתי, עמדה זו אין לקבל.

המשיבות טוענות כי מר הרוש ומר רחמים הבינו כי המשיבות אכן אינן מעונינות לכרות עמם חוזה בעקבות מה שארע ובנסיון להתניע מחדש את המו"מ ואת הקשר בין הצדדים שלחו את השיק. גרסה זו סבירה יותר לאור העובדה שהשיק הבנקאי הועבר ישירות ע"י מר הרוש או מר רחמים, ללא מכתב לוואי, ומכתב לוואי הגיע בדוא"ל לאחר מספר שעות. בנוסף, גם באותו דוא"ל עו"ד יעיש אינו כותב משהו שיעיד כי משלוח השיק סוכם בין הדברים בסיום הישיבה. עו"ד יעיש נשאל על כך (עמ' 11 לפרוטוקול, החל בשורה 26):
"ש. את המכתב ששלחת באותו יום – למה אתה לא כותב מצ"ב שיק בהתאם לסיכום מאתמול?
ת. אני לא שלחתי את השיק, הם העבירו את השיק ישירות. לא אמרתי שזה היה הסיכום, אמרתי שכשהתעוררה השאלה של השיק הבנקאי אמרנו שנשלח למחרת..."

היינו, גם עו"ד יעיש מאשר כי הצדדים לא סיכמו כי המבקשים ישלחו שיק למחרת היום, וכי לא הייתה הסכמה לדחייה בקבלת השיק הבנקאי. על כן אין במשלוח השיק הבנקאי כדי לשנות מהמסקנה הקודמת, לפיה מר הרוש ומר רחמים אחראיך לכך שחוזה לא נכרת, בשל כך שלא עמדו בתנאי הראשון והמרכזי עליו סוכם. בעצם משלוח השיק למחרת היום, ללא סיכום, ואפילו מבלי להתקשר ולשאול אם הדבר מקובל, אין בכדי לרפא את הפגם.

ב. השתלשלות הדברים מיום חמישי עד יום ראשון
אין מחלוקת כי ביום חמישי השיק לא הוחזר ועו"ד יעיש לא קיבל תגובה על מכתבו. המבקשים טוענים כי הדבר מעיד על כך שלמעשה נכרת הסכם. לטענתם למעשה סוכם בסוף הפגישה כי ידברו ביום ראשון. הם מצדם שלחו שיק כבר ביום ה'. הרוכשות ידעו ביום ה' כי מתוכננת להם פגישה עם קונים פוטנציאליים ליום שבת ולכן המתינו. המבקשים טוענים כי המשיבות המתינו לראות אם מתגבשת עסקה חלופית עם הקונים הפוטנציאלים, שאז יחזירו את השיק כפי שעשו, ואם לא, יפגשו עם המבקשים ביום א' או ב' ויחתמו עמם על החוזה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי ההסכם עם הרוכשים, מש' שמאלי, היה למכירת הבית בסכום גבוה יותר, ולכן החליטו המשיבות כפי שהחליטו.

למעשה על מרבית העובדות אין מחלוקת. ביום רביעי התקשרה גב' לוי למתווכת וביום חמישי סיכמו להפגש עם קונים פוטנציאליים בשבת. ביום חמישי הגיע השיק ולא הוחזר. ביום ראשון הוחזר השיק ע"י עו"ד גיל הירשמן
עם מכתב לואי בו עו"ד הירשמן כותב שהמו"מ הופסק בסיום הפגישה בשל מחדלי המבקשים.

האם נכונה פרשנותם של המבקשים כי המשיבות החזיקו בשיק עד יום א' כדי לראות אם יצליחו לקשור עסקה? נראה כי מרבית העובדות אינן תומכות בכך.

ראשית
, אין מחלוקת כי כבר בישיבה לחתימה שהתפוצצה ביום רביעי בערב, התייחס עו"ד הירשמן לאפשרות של שיחה ביום א' כיון שידע שלא יהיה במשרד ביום ה'. כלומר בזמן אמת, לפני שנשלח השיק, ולפני שנקבעה הפגישה עם הקונים הפוטנציאליים הובהר כי עו"ד הירשמן לא יהיה במשרד ביום ה'. כאשר השיק הגיע והתבררו הפרטים (לפני המייל של עו"ד יעיש) עדכנה עו"ד בן ישראל, את עו"ד הירשמן, שביקש ממנה להשאיר את העניין לטיפולו.
על כן העובדה שעו"ד הירשמן התפנה לטפל בשיק ביום א' כשחזר למשרד הינה סבירה.

שנית
, עו"ד בן ישראל נשאלה מדוע לא השיבה למייל שהגיע בשעות העבודה (14:37 והשיבה שאלו אינן שעות העבודה שלה (עמ'
38 לפרוטוקול, ש' 33) ומכל מקום, כבר כשהגיע השיק, קודם למייל, ושוחחה על כך עם עו"ד הירשמן, הוא הורה לה להשאיר את העניין לטיפולו.

שלישית,
אכן נקבעה פגישה עם הקונים הפוטנציאליים ליום שבת, אולם, משלוח השיק הבנקאי העיד יותר מכל כי המבקשים מאד מעונינים בעסקה. לכן ניתן היה להחזיר את השיק, להפגש עם המוכרים הפוטנציאליים, ואם לא הייתה מתממשת עסקה לחזור ולפנות למבקשים ולשאול האם הם מעונינים בבית. כך למעשה עשה עו"ד הירשמן במכתב אותו שלח ביום א' במצורף להחזרת השיק הבנקאי. ביום א', ה-3.1 שלח עו"ד הירשמן שליח למשרדו של עו"ד יעיש בצירוף השיק הבנקאי. במכתב שצורף נכתב:
"הנדון: הבית ברח' פתחיה 19
הריני לפנות אליך בעניין שבנדון כדלקמן:
1.
רצ"ב מוחזר לך השיק הבנקאי ע"ס 2,000,000 ש"ח שהועבר למשרדי ביום 31.12.09 בשעות אחה"צ באמצעות שליח – וזאת ללא כל תיאום עמי או בקשה מצדי
2.
ככל שהיה ברצונך לקבוע עובדות בשטח כאילו יש בינינו הסכמות כלשהן – הרי ניסיון זה נדחה.
3.
ככל שהיה ברצונך להציג את רצינות מרשך – לאחר שלישיבה ביום 30.12.09 הגיעו ללא השיק הבנקאי כמוסכם. רשמתי זאת לפני, על אף שהדבר אינו מקנה למרשך זכות כלשהי.
4.
במהלך השבוע נתאם פגישה בינינו, ככל שהדבר יהיה רלבנטי להמשך המו"מ.
5.
למען הסר ספק, אין מרשותי מחויבות כלפי מרשך והן רשאיות לנהל מו"מ עם אחרים לגבי מכר הנכס, ככל שיחפצו לעשות כן.
היינו, בשלב זה יודע עו"ד הירשמן כי יש קונים פוטנציאליים הוא מחזיר את השיק ומשאיר פתח לחזרה.

בנוסף
, ביום שבת לא היה ברור אם תהיה עסקה. המתווכת העידה כי פנתה לגב' לוי בשם משפחת שמאלי ב-27 לחודש והגב' לוי מסרה לה כי אין טעם להראות את הבית לאור העובדה שמתקיים מו"מ למכירתו עם אחרים (עדותה של המתווכת גב' יונה גרשי בעמ' 18 לפרוטוקול, ש' 1-3).
בהמשך העידה כי גב' לוי השאירה הודעה במשרדה לסוכן ביום רביעי בערב ואמרה שניתן להראות את הבית. לאחר מכן העידה כי תיאמה פגישה לשבת (עמ' 18 לפרוטוקול, ש'
16-18). בשבת ראו מש' שמאלי את הבית והביעו עניין אך היה מו"מ על המחיר (עדותו של מר שמאלי בעמ' 14 לפרוטוקול, ש' 33).

עולה מהעדויות כי היה ביקוש רב לבית גם לפני וגם אחרי שהמבקש 1 ומר הרוש גילו בו עניין. בשל מחדליהם של מר הרוש ומר רחמים הפסיקו הרוכשות את המו"מ בדין וכדין. המבקשים,על דעת עצמם שלחו ביום חמישי שיק למשרדו של עו"ד הירשמן, כשידעו שהוא לא יהיה במשרד. עו"ד הירשמן עודכן וביקש לטפל בעניין ביום א' ואכן ביום א' החזיר את השיק.

גם אם יתכן כי לו היו הקונים הפוטנציאלים מסרבים לרכוש את הנכס, היה נקבע תאריך לחתימה, אין במעשיהן של המשיבות באי החזרת השיק כדי להעיד שקיים חוזה מחייב בין הצדדים.

אני מקבלת ומאמינה לעדותה של הגב' לוי, כי לאחר מה שקרה, ובעיקר לאחר שמר הרוש ענה לשאלותיה בנוגע לבית הוריה המנוחים בזלזול, אבדה אמון במבקשים ולא הייתה מעונינת למכור להם את הבית.

ההתכתבויות שלאחר מכן כבר נוגעות לכוונת המבקשים לפנות לבית המשפט לאכוף את ההסכם ולדחית טענותיהם בידי ב"כ המשיבות, ועל כן אינן רלבנטיות.

6.
אכיפת הסכם מכר מקרקעין בהעדר הסכם בכתב
במקרה שלפניי אין להגיע לשאלה האם יש מקום לאכוף את ההסכם בהעדר כתב, כיון שהסכם לא נכרת בשל מחדלם של מר הרוש ומר רחמים, שלא הגיעו למעמד החתימה עם שיק בנקאי על שליש מהתמורה.

יש להדגיש
כי המקרים בהם הוכר הסכם במקרקעין בהעדר הסכם בכתב הם נדירים ובנסיבות קיצוניות בהן ההסכם למעשה בוצע, על אף שלא נחתם ( ראו: ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ (1) 185 (1996) וע"א 8234/09 לילי שם טוב נ' כדורי פרץ (2011). בעניין שם טוב נ' פרץ נקבע כי יש לאכוף את ההסכם בשל "זעקת ההגינות", כיון שהעיסקה למעשה בוצעה והמשיב תפס חזקה בנכס.

הכלל לעניין העדר חתימה הוא הפוך. העדר חתימה מעיד על העדר גמירות דעת. בית המשפט העליון הדגיש כי
המקרים בהם תוכר גמירות דעת חרף היעדר חתימות
צריכים להיות נדירים, וכי יש לבחון קיומוה של גמירות דעת אובייקטיבית. היינו, כי אדם סביר היה למד על כוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים (ראו ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז (1) 589 (1983).

בע"א 8320/09 אלי אלחדד נ' מרדכי שמיר (מיום 29.3.11)
עמד כב' השופט י' דנציגר בהרחבה על
ההלכות בדבר הסכם או זכרון דברים מוקדם (הסכם שלא התקיים במקרה שלפניינו). נקבע, כי גם כאשר נחתם זכרון דברים או הסכם מקדמי ההנחה היא כי הצדדים: "לא ראו בהסכם המוקדם בסיס להתקשרות מחייבת" ( פיסקה 24 לפסק הדין). חזקה זו ניתנת לסתירה, ואז ההסכם המוקדם או זכרון הדברים עונים על דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין (שם).
במקרה שלפנינו
לא נחתם הסכם מוקדם. המו"מ בין הצדדים היה קצר. הוחלפו שלש טיוטות, כאשר המבקשים העלו מספר הערות, שאף אחת מהן לא נגעה לסוגית מועדי התשלום והשיק הבנקאי. משכך, משהגיע מר הרוש ופתח את הדיון, והמבקשים לא הביאו שיק בנקאי, לא ניתן לראות את המוכרות המשיבות כמי שגמרו בדעתם למכור את הנכס. ההפך הוא הנכון. מהעדויות עולה בברור כי רק העובדה שמר הרוש הגיע ללא שיק בנקאי ופתח
במו"מ על תנאים שסוכמו הביאו לכך שחוזה לא נחתם.

במקרה שלפניי, ההסכם לא נחתם אך ורק בשל מחדלים מהותיים של מר הרוש ומר רחמים, שבניגוד לאמור בטיוטות שהוסכמו עליהם הגיעו למעמד החתימה בהעדר שניים מהרוכשים וללא המחאה בנקאית. כיון שהעדר ההסכם החתום רובץ אך ורק לפתחם שלהם, וכל תמורה לא שולמה, גם כן בשל מחדלם שלהם, אין מקום להורות על אכיפת ההסכם.

7.
אכיפת הסכם מכוח הפרת חובת תום הלב במו"מ
במקרה שלפניי לא הפרו המשיבות את חובת תום הלב במו"מ ועל כן השאלה באילו מצבים יש להורות על אכיפת הסכם בשל הפרת תום לב במו"מ כלל אינה מתעוררת. עם זאת, אציין כי ככלל, הסעד בגין הפרת תום לב במו"מ הוא של פיצויי הסתמכות שיפצו על הנזק שנגרם מקיומו של המו"מ. רק במקרים נדירים של חוסר תום לב קיצוני הורה בית המשפט על תשלום פיצויי קיום או אכיפת ההסכם בשל הפרת חובת תום הלב (ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ (1) 85, שם דובר גם בהעדר מסמך בכתב אך ההסכם למעשה בוצע וע"א 6370/00 קל בנין נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו (3) 289 (2002)). במקרה שלפניי ככל שהיה חוסר תום לב הוא היה מצד מר הרוש והמבקש 1 ולא מצד המשיבות.

8.
סיכום
לאור כל האמור לעיל התובענה נדחית במלואה.

לאור הממצאים העובדתיים לפיהם האחריות הבלעדית לאי חתימת ההסכם מוטלת על המבקשים, וכן כי המבקשים הם אלו שהפרו את חובת תום הלב במו"מ, אין מקום להגיש תביעה נוספת לפיצויי הסתמכות ועל כן אני דוחה את בקשת המבקשים לפיצול סעדים, לעניין תביעת פיצויי הסתמכות.

באשר להוצאות
– אני מחייבת את המבקשים בהוצאות המשיבים 4-5, שאף אם צורפו בתחילה כדין כמשיבים במסגרת הבקשה לצו מניעה, הרי משהבקשה נדחתה והתובענה נוהלה לגופה היה מקום לבקש את מחיקתם. המבקשים ישלמו למשיבים 4-5 סכום של 30,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אשר למשיבות 1-3 איני עושה צו להוצאות. זאת, לאור העובדה שעו"ד הירשמן שייצג את המשיבות במו"מ, בחר לייצג את המשיבות במשפט ושלא להעיד, על אף שבחלק מהסוגיות דבריו ומעשיו הם אלו שנדונו, ועדותו יכולה הייתה לשפוך אור על שהתנהל.

ניתן היום,
כ"ו אב תשע"א, 26 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 29375-01/10 נחום רחמים, אורטל רחמים, רועי רחמים נ' אריאלה הירשמן, עדנה לוי, דפנה אלנתן ואח' (פורסם ב-ֽ 26/08/2011)