פסקי דין על ניסים אימה לוי | פסקי דין על רונה אימה | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי - הדרום | פסקי דין על עו"ד איתי הס |

5060/09 פשר     31/07/2011




פשר 5060/09 ניסים אימה לוי, רונה אימה נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום, עו"ד איתי הס








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



31 יולי 2011

פש"ר 5060-09 אימה לוי נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום
ואח'
פש"ר 5190-09 אימה נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום
ואח'




בפני

כב' השופטת
נחמה נצר


חייבים

1. ניסים אימה לוי

, ת"ז: 017949082
2. רונה אימה
, ת"ז: 017949090


נגד


משיבים

1. כונס הנכסים הרשמי - הדרום
3. עו"ד איתי הס
– מנהל מיוחד



החלטה

פתח דבר:

החייבים – בני זוג, ביקשו להכיר בזכותם להיכנס להליך פשיטת רגל. במסגרת זו, ניתנו, לבקשתם, צווי כינוס האחד מיום 1.2.09 – לבקשת החייב והאחר – מיום 25.3.09 – לבקשת החייבת.
במהלך החקירות שקיים הכונ"ר ובמסגרת אסיפת נושים שהתקיימה בעניינם, הגיש הנושה – שפיר שיקום מבנים בע"מ, התנגדות ברורה ומנומקת לבקשת החייבים ובהמשך, אף הכונ"ר גיבש עמדה השוללת זכותם של החייבים להימצא בהליך.
לנוכח התפתחות זו, נקבע דיון במהלכו נחקרו החייבים, עדים מטעמם ובהמשך נחקר אף נציג הנושה. לאחר החקירות סוכמו הטיעונים והמנהל המיוחד פעל להגיש חוות-דעת משלימה ביחס לאפשרות הכרזתם של החייבים פושטי רגל.
לעת הזו, על בית המשפט להכריע בזכותם של החייבים להוסיף ולהימצא בהליך.

הרקע והטיעון הדרושים להכרעה:

כאמור, ביום 1.2.09 ניתן לבקשת החייב צו לכינוס נכסיו והכונ"ר מונה ככונס נכסיו.

במסגרת צו הכינוס, הוטלה על החייב חובת תשלום בסך של 400 ₪ לחודש.

בת זוגו של החייב, הגישה אף היא בקשה למתן צו כינוס (פש"ר 5190/09) וביום 25.3.09 ניתן לבקשתה צו כינוס במסגרתו, היא חויבה בתשלום חודשי של 250 ₪.

בהחלטת ביניים מיום 11.1.10 (פש"ר 5190/09) קבעתי, כי הואיל והחייב, על-פי הנטען עשה שימוש בהמחאות של החייבת לצורך התנהלותו העסקית, הרי שלא יהיה זה נכון ואף בלתי יעיל, לברר בקשות החייבים במנותק זו מזו,
כך שלמעשה, שאלת זכותה של החייבת להיכנס להליך תוכרע בד בבד עם ההכרעה בעניינו של החייב.

באותה החלטה,
אף ראיתי לנכון למנות מנהל מיוחד לשני החייבים, יחד, וזה הוסמך להעמיק חקירתו במיוחד ועל רקע הטענות שהשמיעו הנושים והכונ"ר כנגד החייבים.

החייב בבקשתו הצהיר על חובות בסכום כולל של כ-2 מיליון ₪ לטובת 42 נושים, והחייבת, הצהירה על חובות בסכום כולל של כ-1.5 מיליון ₪ לטובת 11 נושים. יצוין, כי החוב כלפי הנושה – בנק לאומי בע"מ (להלן: "בל"ל"), העומד על סך של 1,266,410 ₪, הינו חוב משותף לשני החייבים.

יצויין, כי חרף היקף החובות המוצהר, הוגשו כנגד החייב (נכון ליום 18.4.10) 5 תביעות חוב המייצגות נשיה נטענת בסך של 105,562 ₪ וכנגד החייבת, הוגשו 4 תביעות חוב המייצגות נשיה נטענת בסך של 165,547 ₪.

בחוות דעתו, ציין המנהל המיוחד, כי בל"ל, פעל להגיש תביעת חוב כנגד החייבים בסך של למעלה מ-1.5 מליון ₪ ואולם זו הוחזרה.

החייב יליד 1952 והחייבת ילידת 1958 ולהם שתי בנות בגירות, אשר אינן מתגוררות עמם.

החייב על-פי הנטען עובד כמנקה בסופרמרקט "ויקטורי" בגדרה והכנסתו החודשית, עומדת על כ-3,700 ₪ בממוצע. החייב טען כי מאז חודש 3/10, הוא חדל לעבוד כעצמאי בתחום הניקיון ואחזקת מבנים.
החייבת, סובלת ממחלת
rsd
(מחלה הפוגעת במערכת העצבים האוטונומית), בעטייה היא אינה יכולה לעבוד ובשל מצבה היא זכאית לקצבה חודשית מהמל"ל בסך של – 1,600 ₪.

החייבים מתגוררים בדירה בבעלותם ברח' שפירא באשקלון, עבורה הם משלמים משכנתא בסך של 250 ₪ לחודש. מעבר לנכס האמור, לא רשומים על שם החייבים נכסים נוספים (כגון: רכב, חסכונות ו/או פקדונות).

באסיפת הנושים שהתקיימה ביום 26.8.09 בנוכחות החייב, הוחלט, כי החייב אינו ראוי לזכות בהגנות ההליך, על רקע טענות בדבר התנהלות חסרת תום לב מצידו אשר באה לידי ביטוי, בין היתר בהברחת כספים שיטתית של סכומים להם הוא זכאי באמצעות הפקדתם לחיסכון המתנהל על שם בתו. עוד נטען כי החייב ניהל עסק עצמאי, מבלי שניהל ספרים כדין ומעל לכל, התחמקות שיטתית בכל דרך אפשרית, מלשלם לנושיו הכספים, המגיעים להם עבור עבודות ושירותים, שביצעו בעבור החייב.
באסיפת הנושים שהתקיימה בעניינה של החייבת, התקבלה החלטה דומה.

על-פי הנתונים שמסרו החייבים, הוצאותיהם החודשיות מסתכמות ב-7,700 ₪ בממוצע, כאשר סכום של כ-1,000 ₪, הינו בעבור סיגריות וכ-1,500 ₪ "החזר הלוואה". בעניין זה, ציינו החייבים, כי המדובר בהלוואה בנקאית שנטלו במסגרת פעילותם בחשבון הבנק על שם בתם וכי על מנת, כדבריהם, שלא "לסבך אותה", הם ממשיכים לפרוע את ההלוואה.

החייבים טענו, כי חובותיהם נובעים מניהול כושל של משק הבית בתקופה הסמוכה לאחר עלייתם ארצה מטורקיה, בשנת 1986 ומניהול כושל של עסק לאחזקת בתים משותפים ובנייני משרדים שניהל החייב בשנים 2009-2006.

החייבים טענו, כי עם עלייתם ארצה ניתנה להם האפשרות לנהל חשבון עו"ש, כולל מסגרת אשראי וזכות זו עמדה בעוכריהם, שכן החייבים התחילו להתנהל ללא גבולות, תוך שהם צורכים אשראי בנקאי, בסכומים מופרזים.

עוד טענו החייבים, כי סמוך לאחר עלייתם ארצה, הם ביקשו לממש זכויות והטבות כעולים חדשים ובתוך כך, רכשו החייבים מוצרי חשמל, עליהם שילמו את מלוא התמורה, אלא שלאחר ביצוע הרכישה, "נעקצו", כך על-פי הנטען, בידי חברת מוצרי החשמל, ממנה רכשו המוצרים ולמעט תנור חשמלי, לא קיבלו הם דבר ממה שהוזמן ושולם על ידם.

החייבים ציינו, כי עוד בשלהי שנות ה-80, נפתחו כנגד החייב תיקי הוצל"פ מטעם גופים בנקאיים, שקם בע"מ, תנובה בע"מ ונושים נוספים והחייב מתנהל מזה שני עשורים ויותר, במסגרת איחוד תיקים בהוצל"פ.

לזכותו של החייב יאמר, כי על-פי ממצאי המנהל המיוחד, בשנים 1998 עד 2008 קיים החייב חיוביו במסגרת תיק האיחוד.
באשר לעסקו של החייב צוין, כי עד לפני כחמש שנים, ניהל החייב עסק לנקיון מדרגות בבנייני מגורים ובמבני משרדים ואולם עקב הופעתן בשוק של חברות אחזקה בתחום בנייני המגורים, נאלץ החייב להרחיב את עסקו אף לתחום של אחזקת בניינים, כך שבפועל נדרש החייב לדאוג
לתחזוקה שוטפת של אותו בניין.

החייב טען, כי עקב מצבם הרעוע של הבניינים, בהם טיפל וההוצאות, אותן נדרש לשלם בגין תיקונים נדרשים, כמו גם בעיות גבייה קשות, הוא נקלע, עד מהרה, לחובות כספיים, בעטיים הוטלו עליו הגבלות שונות בחשבונו, ובעקבות כך, הוא נאלץ להעתיק פעילותו הכספית לחשבונות בנק על שם אשתו ובתו.

באשר לחובות, אותם צבר כלפי הנושה – שפיר שיקום מבנים בע"מ, טען החייב, כי בחודש 07/2007, אירעה שריפה באחד הבניינים, בהם טיפל ובעקבות הנזק הרב שנגרם, הוא פנה לנושה וביקש ממנו לבצע את עבודות השיקום לבניין. במקביל פנה החייב לחברת "שינדלר-נחושתן" בע"מ המתחזקת את המעליות בבניין, זאת לצורך ביצוע תיקונים נדרשים במעליות המבנה. גם כלפי חברה זו, יצר החייב חוב, אשר טרם נפרע.

אין חולק, כי בעבור עלויות התיקון ועל-פי חשבוניות של הנושה, שהציג החייב, זה האחרון, קיבל תשלום בסך של כ-75,000 ₪ מחברת הביטוח, בה היה מבוטח. אלא שהחייב לא ייחד את כספי הפיצוי לתשלום לנושה, אלא בחר לשלם באמצעותם חובות אחרים, שנוצרו במהלך השנים. החייב טען, כי חלק ניכר של הכספים הללו יועד על ידו לצורך תשלום משכורות לעובדים, תשלום לגננים ולחברת מעליות אחרת, מלבד "שינדלר-נחושתן" בע"מ.

החייב לא כפר בחבותו כלפי הנושה, כמו גם כלפי נושים נוספים, ובכלל זה חברה לאחזקת מעליות, אינסטלטורים, גננים, רואי-חשבון וגורמים מוסדיים שונים. אלא שלשיטתו, הוא בחר לעשות שימוש בכספי הפיצויים לצורך כיסוי חובות "חשובים" מאלה שצויינו לעיל כגון: חובות לעובדים וחובות ישנים, לנושים אשר המתינו, עד אז, שנים רבות, לתשלום ולו חלקי.

הנושה מצידו טען, כי חרף טענת החייב לפיה כספי הפיצויים שמשו לפירעון חובות אחרים קודמים, לא הציג החייב ולו בדל של מסמך או ראיה המעידים על תשלום כאמור. בו בזמן, שתדפיס תנועות מלמד כי החייב משך עשרות אלפי שקלים במזומן, מבלי לייחד ולו חלק מהם, לתשלום לנושה שבגין עבודתו ומאמציו לשיקום הבניין, התקבלו כספי הפיצויים.

הנושה סבור כי החייב משך את הכספים במזומן, לצורך הברחתם מנושיו השונים, הא ותו לא!

הנושה הוסיף וטען, כי החייב הבריח נכסיו באופן שיטתי באמצעות חשבון בנק על שם בתו וכן, כי דיווח דיווחים כוזבים ביחס להכנסותיו, בעודו נהנה מהגנת תיק האיחוד ואף מתחמק מתשלום מיסים בגין חובות אלו.

בהקשר זה טוען הנושה, כי החייב נמנע מלהנפיק חשבוניות מס הואיל והניח כי הכספים המגולמים בדרישה זו יועברו לחייב באמצעות תיק ההוצל"פ ועל כן, נמנע החייב מלהנפיק החשבוניות ובכך, פעל להוסיף ולהבריח נכסים.

עוד ובאותו עניין טען נושה אחר של החייב – מר אהרון עמרם (אינסטלאטור שהיה מבצע עבודות אינסטלציה שונות בבניינים שתיחזק החייב), שאף הוא ביקש להתנגד להכרזת החייבים, כי החייב עשה שימוש, בכספים אותם קיבל מחברות הביטוח עבור תיקון תקלות, לצורך פירעון חובות אחרים.

לטענת נושה זה, החייב "גלגל" מחזור חודשי של כ-100,000 ₪ ובמשך למעלה משנה, הוא נמנע כמעט לחלוטין, מלשלם לעובדיו ו/או לספקי שירותים, שעבדו עבורו.

מר עמרם טען, כי לחייב חוב כלפיו הנובע מכך שהחייב שילם לו עבור עבודות שביצע עבורו במהלך שנת 2007, באמצעות המחאות שנמשכו מחשבון על שם אשת החייב, בבנק הדואר והוחזרו, ללא פירעון.

הנושים טענו, כי לסברתם, החייבים גבו גם גבו כספים מדיירים ומחברות ביטוח עבור תיקונים ושירותים שנתנו להם הנושים אך נמנעו ביודעין מלשלם לנושים את התמורה בעבור כך.

יצויין, כי בטרם מונה מנהל מיוחד בעניינם של החייבים, הגיש הכונ"ר חוות דעת במסגרתה ביקש להורות על ביטול ההליכים בעניינו של החייב ואילו באשר לחייבת, סבר הכונ"ר כי בכפוף להסרת מחדלים (ככל שקיימים), הוא אינו מוצא מקום להתנגד לבקשתה להכריז עליה כפושטת רגל.

המנהל המיוחד ביצע פעולות חקירה מקיפות ביחס לחייבים, בכלל זה, חקירות של החייב, החייבת (טלפונית, בשל מצבה הבריאותי), הנושים המתנגדים וכן, של זו ששימשה כרואת החשבון של החייב לצורך עסקו – הגב' סבטלנה מיש.
המנהל המיוחד בחוות דעת, מפורטת ומנומקת, התנגד להכרזתם של שני החייבים כפושטי רגל, אמנם תוך הסתייגות מעמדתם הנחרצת של הנושים המתנגדים ולו בשים לב לשיתוף הפעולה שהפגינו החייבים, ככל שהדבר נוגע להתייצבותם לחקירה ולהמצאת מסמכים.

המנהל המיוחד הדגיש, כי להתרשמותו, החובות שנוצרו לאחר שנת 2006, נוצרו שלא בתום לב, שעה שהחייב שב וצבר חובות חדשים בעת שהיה מצוי בהליך של איחוד תיקים; בשעה שהחייב ניהל עסק באמצעות חשבונות בנק על שם אשתו ובתו, הגם שבאותה עת היה החייב נתון בהגבלת אמצעים
ועל מנת להימנע מעיקולים שהוטלו על התמורות הכספיות שקיבל; זאת, לצד ציון העובדה כי החייב עשה שימוש בכספי פיצויים מחברת הביטוח שהתקבלו בגין עבודות שבוצעו על-ידי הנושים – חברת שפיר וחברת "שינדלר- נחושתן" בע"מ, לצורך העברתם לצדדים עלומים, תחת תשלומם לנושים הנזכרים; עוד נטען, כי החייב דיווח לשלטונות המס על הוצאות בסך של מאות אלפי שקלים, שמעולם לא הוציא ונדמה שאף לא נתכוון להוציא; שלא לדבר על כך שהחייב הודה, כי נהג שלא להנפיק חשבוניות עבור עבודות ניקיון שביצע, על מנת שלא להעביר לרשויות מע"מ את המס שגבה; ולצד כל אלה את העובדה כי החייבים אינם עומדים בהוראות צו הכינוס ואינם משלמים תשלומיהם לקופה, באופן סדיר.

המנהל המיוחד הסתייג מעמדת הנושים לפיה, החייבים הבריחו מאות אלפי שקלים אם לא מיליונים וכי כספים אלה נמצאים ברשותם של החייבים ו/או סייעו בידם לשם רכישת דירה לבתם. המנהל המיוחד ביקש להטיל ספק בנכונות הנטען אלא שלשיטתו, יש בנתונים האחרים כדי להניח בסיס להתרשמותו ולסברתו כי החייבים ובעיקר החייב, פעל בחוסר תום לב במידה ובעוצמה שאינה מאפשרת המצאותו בהליך.

ראוי לציין כי באשר לחייבת, התנגדותו של המנהל המיוחד הייתה נחרצת פחות. אמנם ניתן לדייק ולומר, כי החייבת הייתה מעורה, במידה כזו או אחרת, בעסקו של בעלה – החייב, מה גם שישנו נושה, המחזיק בהמחאות אישיות שלה. מאידך, כך נטען, לא הוכח שהחייבת הייתה מודעת להתנהלות, בעטייה מיוחס לה חוסר תום לב. על כן ביקש המנהל המיוחד לחדד ולהדגיש, כי הינו מתקשה לקבוע באופן נחרץ, כי יש אכן לשלול מהחייבת "כרטיס כניסה" להליך.

דיון והכרעה:

הוראת החוק הרלוונטית לענייננו, היא זו המצויה בסעיף 18ה'(א)(2) לפקודה, הדנה, בבקשת חייב להכרזתו כפושט רגל. וכך מורה המחוקק:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל, ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1)......
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו."

השופטים ש' לוין וא' גרוניס, בספרם פשיטת רגל, מהדורה שלישית, עמ' 173, מדגישים, כי קביעת בית המשפט בדבר התנהגות תמת לב של החייב, המבקש את הכרזתו כפושט רגל, יכול ותתקבל על יסוד נתונים קונקרטיים שבכל מקרה ומקרה וכי המושג תום לב בהקשר זה, "הוא מושג רחב, שיכול לכסות סוגים שונים של התנהגויות".

אין חולק, כי קיומו או העדרו של תום לב בהתנהגותו של חייב, כאמור, נבחן ביחס לשתי תקופות זמן שונות, האחת – טרם מתן צו כינוס והאחרת – לאחריו.

סוגיית תום הלב, עוברת כחוט השני לכל אורכה ורוחבה של הפקודה ויהיה זה נכון לומר, כי תום הלב מזכה את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת הרגל, כשם שהוכחת קיומו הינה הכרחית לצורך "זכייה בכרטיס יציאה" מהליך פשיטת הרגל (ראה בהקשר זה ע.א. 6021/06 דגנית פיגון נ' הכונ"ר (פורסם במאגר נבו)).

יהיה זה נכון גם לומר, כי תכליתם המשפטית והחברתית של הליכי פשיטת רגל הינה, עידוד ומתן תמריץ חיובי לחדלי פירעון, המבקשים לפרוע חובותיהם או להסדירם, מבלי שהליכי הגבייה וההוצל"פ ישבשו באופן בלתי מידתי את יכולתם להוסיף ולנהל שגרת חיים, כאשר המטרה היא צמצום ההוצאות האישיות והמשפחתיות, לשם הגדלת ההכנסה שתעמוד לרשות הנושים.

לא יהיה זה מופרך לומר, כי חברה דמוקרטית מחוייבת להבטיח זכויות אדם בסיסיות, גם לאנשים שבכשלונם הכלכלי, צברו חובות כספיים לגורמים שונים בבחינת "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עימך והחזקת בו" (ויקרא כה', פס' ל"ה). לכן ראוי והכרחי להבטיח, כי הליכי הגביה לא ישמשו לשם ירידה לחייו של החייב, אלא ובעיקר, לשם כינוס נכסיו וזכויותיו, על מנת שאלה ישמשו לטובתם של כלל הנושים.
אלא שמשום ההגנה הרחבה והמשמעותית, המוצעת לחייבים חדלי פירעון, יש להקפיד עימם בתנאי הכניסה להליך ובפרט, הצורך לוודא, כי החובות מושא ההליך, לא צמחו בנסיבות המטילות לפתחו של החייב את החובה להוכיח כי לא נפל פגם או רבב בהתנהלותו הכספית.

אכן, מקובל לומר כי תיקון מס' 3 לפקודה, מבטא התחשבות רבה יותר מבעבר, באינטרס של החייבים ובלבד, שאלו ימצאו תמי לב (ראה בהקשר זה ע.א. 9782/05 טנג'י נ' אלון קריספין (פורסם במאגר נבו)).

חרף חלוף עשורים לא מעטים, מאז נחקקו החוקים המסדירים את הליך פשיטת רגל, עדיין לא ניתן לדבר על רשימה סגורה של תנאים או יסודות לשם יציקת תוכן משפטי למונח "תום לב" בהקשר של חדלות פירעון.
יחד עם זאת, ניתן בהחלט לדייק ולומר, כי בין כלל המרכיבים והיסודות, עוברת כחוט השני, חובתו של חייב חדל פירעון, להוכיח ולשכנע, כי חובותיו נוצרו שלא בדרך המבטאת מצידו נטילת סיכונים באופן בלתי מבוקר או תוך זלזול חד וברור באינטרס המוגן של הנושים ובציפייתם הסבירה, כי החובות כלפיהם, יסולקו תוך זמן סביר.

כפי שנאמר לא אחת, "אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לביהמ"ש בידיים שאינן נקיות ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר." (מתוך ע.א. 7113/06 אביגדור ג'נאח נ' הכונ"ר, תק-על 2008(4), 2057).



בענייננו:

בקשת החייב

אין ספק, כי אבני נגף רבות, עומדות בדרכו של החייב ובכלל זה התנהלותו הקלוקלת, כך שבעודו שרוי בחובות ואף מוגבל באמצעים, לא נרתע הוא להגדיל פעילותו העסקית, התנהלותו בכל הקשור לאירוע השריפה והתקבולים שנתקבלו מחב' הביטוח בעבור הנזקים שתוקנו ובה בעת שהחייב מנצל תמימותם ורוחב ליבם של נותני השירותים שהסכימו, על יסוד אמונתם בו, להעניק לו משירותיהם הטובים, תוך שהם תולים יהבם בהטחות החייב ובציפייה כי הנזקים אכן יפוצו על-ידי חברות הביטוח, כפי שאכן אירע בפועל. אלא שהחייב, באופן בלתי ראוי, בחר להקצות הכספים למטרות אחרות, עלומות, תחת העברת ולו חלק מהם לנותני השירותים, שעד לאותו שלב, לא רק שביצעו עבודות עבור החייב, אלא אף הציעו לו מימון, על חשבונם, של עלויות ביצוע אלו.

התנהגות החייב הינה בבחינת "הרצחת וגם ירשת" וצר לי לומר, כי החייב לא התמודד עם הנטען כלפיו והסבריו, מעבר להיותם דחוקים ביותר, גם לא נתמכו במסמכים העשויים ללמד, כי אכן החייב הוצרך או חוייב להעביר התגמולים לנושים אחרים, תחת תשלום לאותם הספקים שרק בזכות פועלם, זכה החייב לקבל את אותם כספים.
שלא לדבר על התנהלותו הקלוקלת והלא ראויה של החייב כלפי רשויות המס ובעיקר, הימנעותו של החייב מלדווח על שירותים אותם סיפק בכוונה ברורה להתחמק מתשלום מס בגין התמורה שהוא צפוי לקבל בהמשך ותוך שהוא כורך את אשתו ובתו להרפתקה כלכלית, שהסיכון בה הוא רב ומשמעותי.

אכן, עצם היותו של החייב מוגבל באמצעים, היא, כשלעצמה לא שוללת אפשרותו להיחשב כמי שיצר חובותיו בתום לב ובוודאי, שאין להקל ראש בכך שעל פני שנים לא מעטות, לא נצברו לחייב חובות חדשים והוא אף שילם באופן סדיר ורצוף את תשלומיו החודשיים לתיק האיחוד. אלא שמצופה היה כי בהתנהלותו המעותדת, יזהר החייב שבעתיים וימנע מלקבל על עצמו התחייבויות מסופקות. והנה נמצא, כי החייב לא רק שב ויצר חובות, אלא שהפעם, הוא בחר להערים על רשויות החוק, ניהל פעילות כלכלית ענפה, מבלי לדווח עליה כנדרש ושיעבד את חשבונות אשתו ובתו למימון פעילות עסקית זו.

החייב, דבק בתוכניתו לפצוח בעיסוק עצמאי, התעלם לחלוטין מחובות עבר, הרודפים אותו מזה למעלה משני עשורים, כמו גם מהגבלות ברורות החלות עליו כחייב מוגבל באמצעים, תוך שהוא מסתתר מאחורי בתו ואשתו באמצעות חשבונות בנק על שמן. במסגרת זו, נטל החייב הלוואה ממוסד בנקאי (בעטיה שילם עד לחודש 07/2010 החזר חודשי בסך של 1,500 ₪), שעה שידע כי הינו נעדר יכולת כלכלית עצמאית. על אף האמור ותוך התעלמות מכוונת מחומרת מצבו, נטל החייב התחייבויות נוספות לספקים שונים במסגרת עיסוקו כ"מתחזק בניינים", תוך שהוא מנהל אורח חיים בזבזני, בדמות הוצאות חודשיות בסך של כ-8,000 ₪.

החייב הודה בפה מלא גם בחקירתו המוקלטת (ת/1), כי חובותיו נצברו בשנים 1989-1990 וכי בשנים האחרונות, הוא צובר חובות נוספים בעסקו העצמאי, אותו מצא לנכון להוסיף ולנהל מבלי לאחוז באמצעי זהירות מינימאליים, לשם הקטנת הסיכון לספקים ולנושים.

וכך נשמע החייב מצהיר באסיפת הנושים מיום 26.08.09:

"אני התנהלתי באמצעות החשבון של הבת שלי בבנק הפועלים. מזמן הפסקתי.
הפקדתי שיקים שקבלתי בעד השירותיים שנתתי בחשבון של הבת בבנק הפועלים."

בחקירתו בפני
י, ביום 1.6.10, החייב נשמע אומר, בין היתר, כך:

"ש. למרות שבפועל לחשבון הרשום על שם בתך, אתה הפקדת 30,000 ₪ בחודש?

ת. נכון.

ש. למה בכל אחד מהחודשים הללו, יש הוצאות בכרטיס אשראי על סך 7,500 – 8,000 ₪?

ת. אני גם צריך לחיות מהסיפור הזה. חלק מההוצאות שולמו בכרטיס אשראי וחלק במזומן.

ש. תסכים איתי שבאותה תקופה יש לך חשבון גם בבנק הדואר?

ת. נכון.

ש. בחודש נובמבר 2007 אתה מפקיד לפקדון 11,000 ₪. למה אדם שמצבו לא כל כך טוב, יפקיד לפקדון 11,000 ₪?

ת. (העד מעיין) פקדון זה כאילו צ'ק שצריך להפרע. זה לא פקדון שצריך להיות בצד.

ש. לזה קוראים צ'קים למשמרת.

ת. בבנק הדואר לא יכול להיות צ'קים למשמרת.

ש. אני אומר לך שהתדפיס הוא לא מחשבונך בבנק הדואר אלא מחשבונך בבנק הפועלים וכתוב שזה הפקדה לפקדון.



ת. האמת היא שאני לא זוכר, אני צריך לבדוק. אולי אותו זמן לקחתי הלוואה וחלק שמתי. אני לא זוכר"
(פרוטוקול – עמוד 10 שורות 17-3).

נדמה כי לנוכח דברים מפורשים אלו, היוצאים מפי החייב, אין צורך בעדויות נוספות או בראיות אחרות לצורך הדגשת התעלמותו המודעת והמכוונת של החייב מהשלכות התנהגותו ומהיותו שב ויוצר סיכונים בלתי ראויים לספקים ולנושים שפעלו בעבורו.

טענות הנושה שפיר, אמנם, אינן חושפות אותנו למציאות אחרת שאינה אופיינית לחייב, אלא שיש בה כדי להדגיש ולהעצים את חוסר הסבירות ואף ללמד עד כמה שערורייתית התנהלות זו.

החייב יכול היה בנקל, להפריך הנטען כלפיו, אילו היה עושה מאמץ כן, להסביר ולפרט השימוש שעשה בכספים שהעבירה חב' הביטוח בעבור נזקי השריפה. אלא שהחייב, מלבד שורות מתחמקות בנוסח "לא זוכר"; "אני לא ביחסים טובים עם החברות וכן לא יכולתי לקבל לידי חשבוניות", לא הציג משנה סדורה ולמצער ראשית ראיה לתמיכה בטענותיו ונראה, כי החייב סבר כי ניתן יהיה להסתפק בדבריו הכוללניים ומעורפלים, אלא שאין בכוונתי לאפשר לחייב להוסיף ולהתחמק מליתן דין וחשבון על התנהגות זו.

וכך נשמעו הדברים מפי החייב באסיפת הנושים, מיום 26.8.09:

"ב-31.12.07 הופקד בחשבוני סך של 74,000 ₪ מחברת הביטוח לא משכתי את הכסף בפעם אחת אלא בכמה משיכות, לישראליץ הייתי חייב כמה חודשים לנחושתן שילמתי 1,200 ₪ לחודש. תוך שבועיים אני מתחייב להמציא חשבוניות על הכספים ששילמתי באמצעות כספים אלה."

בהחלט סביר היה לצפות כי החייב יעמיד לרשות נושיו, חשבוניות כמוצהר על ידו ואולם מסמכים אלו בוששו מלהגיע ולמעשה, לא הוצגה ולו חשבונית אחת ולמצער, תצהיר מטעם נושה, אשר אכן זכה לקבל לידיו, חלק
מכספי התקבולים שמקורם בחב' הביטוח.

החייב נדרש ושב ונדרש לפרט זהותם של הנושים הללו וכך השיב:

"ש. אני חייב לשאול אותך, אתה טענת גם בתצהירים השונים שלך וגם כשחקרתי אותך במשרדי הכונ"ר שאת הכספים של חב' שפיר אתה שילמת לכל מיני נושים שלך ובין היתר הזכרת שמות של שלוש או ארבע חברות מעליות?

ת. נכון.

ש. אני רוצה שתספר לי שילמת וכמה שילמת?

ת. כמה אני לא זוכר. שילמתי בתקופה שקיבלתי את הכסף, תוך שבועיים מיום שקיבלתי את הכסף.

ש. איך שילמת את הכסף?

ת. משכתי את הכסף במזומן וחלק מהכסף הפקדתי בבנק. למשל, ישרא-ליפט שולח את הטכנאי ואני נתתי לו את הכסף ואת הקבלה הם שולחים לי אח"כ. לחב' על-רד אני הפקדתי לחשבון שלו בבנק לאומי. עשיתי העברה בנקאית.
...

ש. אני אומר לך שמהדפים שאתה צירפת עולה שלכל החברות האלו שהזכרת בתצהירך שילמת כספים דרך החשבון שלך בבנק הפועלים עוד לפני שקיבלת את הכסף של חב' שפיר.

ת. גם אחרי, שילמתי.

ש. כשקיבלת בדואר את החשבוניות של ישרא-לפיט ועל-רד, איפה החשבוניות?

ת. אני במצב לא טוב איתן. אתה מדבר על חשבוניות, הן אצל רואה החשבון. אצל רו"ח מיש.

ש. כן."
(פרוטוקול – עמוד 11 , שורות 31-11).

ובהמשך:

"ש. צירפת לתצהיר שלך רשימה בכתב יד של גורמים שאתה טוען ששילמת להם כסף אחרי שקיבלת את כספים מחב' הביטוח ואני שואל אותך האם סיפרת למנהל המיוחד ונתת לו רשימה של הגורמים ששילמת להם כסף מחב' הביטוח.

ת. כן, הוא עשה רשימה. אני אמרתי לו בעל פה והוא רשם. אמרתי לו שיש חברות מעליות, יש גנן, אינסטלאטור ששילמתי לו וגם חלק מהעובדים. לא זוכר יותר."
(פרוטוקול – עמוד 18, שורות 9-5).

נכון כי החייב מסר לידי הנושה המחאת זכות ביחס לתקבולים מחברת הביטוח ואולם, אין חולק כי חב' הביטוח לא פעלה ע"פ המחאת הזכות והכספים, הועברו במלואם לידי החייב.
מציאות הזויה זו שבה זוכה החייב בכספים, בזכות פועלה של הנושה ומאמצי התיקון שהפגינה, אך לא טורח להשיב לנושה כגמולה, היא מציאות שאין להשלים עמה ובוודאי, שאין להצדיק מתן הגנה לחייב שפועל כפי שפעל, כמפורט לעיל.

גם אם נכונה, כשלעצמה, טענת החייב כי הנושה – שפיר לא פעל באופן סביר להבטיח קבלת כספי הפיצויים ע"י פנייה מקדימה לחב' הביטוח מכח המחאת הזכות שניתנה לו, עדיין אין בכך כדי לפטור החייב מהצורך להוכיח כי השימוש שנעשה בכספים, גם אם לא לידי הנושה, היה נכון וסביר בנסיבות העניין.

להבנתי, אילו האמין החייב באמת ובתמים, כי השימושים שעשה בכספים היו צודקים ונכונים, הוא לא היה ממלא פיו מים, אלא היה טורח ושוקד על איסוף מסמכים לתמיכה בטענותיו.
התחמקות החייב וערפל הקרב שיצר, מעצימים ומדגישים החשש, כי הכספים הוברחו ע"י החייב.

באשר להתנהלות החייב כלפי רשויות המס ומע"מ
– כידוע, צבירת חובות מס אגב ביצוע עבירות מס, אינה יכולה להיחשב, בכל מקרה, כיצירת חובות בתום לב. בענייננו, לא זו בלבד שהחייב נמנע מלנהל דיווחיו כנדרש ובכלל זה דיווח נכון ושלם לרשויות המס, אלא שהחייב נמנע מלנהל דיווח כלשהו על עסקיו והתקשרויותיו העסקיות בכוונה להימנע מלשלם את המס המתחייב ובכך לאפשר לו לשלשל לכיסו הפרטי, את מלוא הכספים תמורת הממכר ו/או השירות (ראו בנדון
פש"ר (חי') 85/03
טבה נ' כונס הנכסים הרשמי
, [פורסם בנבו]).

החייב הצהיר, קבל עם ואולם, כי נמנע מלהנפיק חשבוניות מס בעבור כספים שגבה מלקוחותיו, כאשר תחילה טען כי המדובר במקרה נקודתי, פעם אחרת טען כי יתכן ואירעו מספר מקרים בודדים, בהם נמנע מלהנפיק חשבוניות ופעם נוספת ציין, כי אם ינפיק חשבוניות ללקוחות "לא יהיה לו כדאי לעבוד". אמירות ברורות יותר, אינן צריכות עוד.

באסיפת הנושים מיום 26.08.09, הצהיר החייב כדלקמן:

"הוצאתי עבור השיקים האלה חשבוניות לכולם. לבעל הבית של רח' הנשיא לא הוצאתי חשבונית כי וועד הבית לא רוצה, אני מתקן את עצמי לא היה כדאי לי לעבוד אם הייתי מוציא חשבונית. עבור התשלומים אלה לא הפרשתי ביטוח לאומי ולא שילמתי מס הכנסה. יכול להיות שהיו לי לקוחות במהלך השנים שקבלתי מהם כספים ולא הוצאתי חשבוניות."


ובאותו עניין, הוסיף החייב בהמשך דבריו:

"לא הגשתי חשבונית כי הכסף מעוקל ואם אני יוציא חשבונית אצטרך לשלם מס. רק למטי לא הוצאתי חשבוניות."

ניתן להוסיף ולאזכר "אמרות שפר" מפי החייב, אלא שברור כי די במקצת הדברים כדי ללמד על התנהלותו הלא ראויה והבלתי חוקית בעליל של החייב וכשאלה פני הדברים, יהיה זה מעשה איוולת ואף עיוות של תכלית החקיקה, באם לחייב שכזה, תוצע החסות וההגנה, כפי שהיא ניתנת לחדלי פירעון שכשלו בתום לב.

לטעמי, מעבר לעובדה כי נושיו הגדולים של החייב (שפיר ואהרון) מתנגדים באופן נחרץ להכרזתו, הרי שהחייב עצמו אינו יכול "לרחוץ בניקיון כפיו". שלא לדבר, על כי כשל ושב וכשל בניסיונותיו להסביר ולמצער, לתרץ אופן התנהלותו הכספית.

אינני רואה כל דרך וכל שכן הצדקה, להותיר החייב בהליך ולזכותו בכרטיס כניסה להליך פשיטת רגל, במיוחד משלא ניצל החייב ההזדמנויות שניתנו לו להסביר ולפרש אופן התנהלותו הכספית.

בנסיבות אלו, בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל – נדחית.

צווי הכינוס ועיכוב ההליכים שניתנו להגנתו ביום 1.2.09 – בטלים.
צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד החייב, יבוטל בתוך 90 יום, על מנת לאפשר לנושים בתיקים הפרטניים לחדש הליכי גבייה כנגדו.

הסכומים הצבורים בקופת החייב ישמשו לתשלום שכרו של המנהל המיוחד על פי הכללים והתקנות ולתשלום אגרת השגחה לכונ"ר.

יתרת הכספים, לאחר תשלום שכר והוצאות, תועבר לרשות האכיפה והגביה לשם חלוקתם בין תיקי ההוצל"פ של החייב.

פוסקת לנושה – שפיר שיקום מבנים, הוצאות ההליך בסך של 3,000 ₪ ואלה ישולמו
מתוך הכספים שבקופת החייב.




באשר לחייבת,
צודקים הנושים, כי החייבת ידעה גם ידעה אודות המהלכים שנקט בעלה במסגרת עסקו העצמאי ולו בחלקם. ניתן להוסיף ולומר, כי החייבת אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה, שהרי הייתה מעורבת בפעילות הכלכלית של בעלה.

יחד עם זאת ואף בשים לב לכך, כי מרבית הטענות העומדות ביסוד ההתנגדות לבקשת החייב, נוגעות במישרין לחייב, כמו גם העובדה כי הנושים המתנגדים וכן המנהל המיוחד אינם מצביעים על טעם מיוחד, המצדיק שלילת זכותה של החייבת להיכנס להליך. על כן סברתי, כי לא יהא זה נכון וצודק לגזור על החייבים, גזירה שווה, באשר לזכאותם לבוא בגדרו של ההליך.

אופן יצירת החובות והנסיבות הרלוונטיות מעידים, מניה וביה, כי החייב היה הרוח החיה מאחורי יצירת החובות המשותפים וניתן בהחלט להניח, כי הסתבכותו הכלכלית של החייב, עומדת ביסוד ובלב הסתבכותה הכלכלית של החייבת.

עסקינן בחייבת בשנות ה-50 לחייה, הסובלת ממחלה קשה שבעטייה מחוייבת היא להיות מחוברת, כל העת, לבלון חמצן ונראה כי לחייבת אין אופק תעסוקתי ו/או זכויות, העשויים לשמש את נושיה במסגרת הליכי גבייה פרטניים.

על כן, באתי לכלל דיעה, כי לא יהיה זה נכון וצודק לשלול מהחייבת הזכות להימצא בהליך.

אשר על כן, מכריזה על החייבת כפושטת רגל.
מורה כי עו"ד הס יתמנה כנאמן לנכסי החייבת.
פוסקת למנהל המיוחד שכר מימוש בשיעור של 20 אחוז.
החייבת תשלם לכונ"ר לטובת נושיה, סך של
500 ₪
לחודש, צמוד למדד החל מהיום, כאשר התשלומים בסכום האמור, ישולמו החל מחודש 08/2011.
החייבת תקפיד לדווח על הכנסותיה והוצאותיה באופן חודשי, כמתחייב.
יציאת החייבת מן הארץ - אסורה.

ניתנה היום,
כ"ט תמוז תשע"א, 31 יולי 2011, בהעדר הצדדים.











פשר בית משפט מחוזי 5060/09 ניסים אימה לוי, רונה אימה נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום, עו"ד איתי הס (פורסם ב-ֽ 31/07/2011)