פסקי דין על שרון קדוש | פסקי דין על גבריאל אלמקייס |

23650-08/11 מת     25/08/2011




מת 23650-08/11 מדינת ישראל נ' שרון קדוש, גבריאל אלמקייס




לך



st1\:*{behavior: }



בית המשפט המחוזי בבאר שבע

מ"ת 23650-08-11 מדינת ישראל
נ' קדוש(עציר) ואח'



25 אוגוסט 2011


בפני
כב' השופטת יעל רז-לוי


המבקשת
מדינת ישראל


נגד

המשיבים
1.
שרון קדוש
(עציר)
2.
גבריאל אלמקייס
(עציר)


<#1#>
נוכחים
: ב"כ המבקשת עו"ד ודים סיגל


המשיב 1 וב"כ עו"ד רפי ליטן


המשיב 2 וב"כ עו"ד אוחנה


<#2#>
החלטה

בפני
בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"א – 1996.


כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 274 לחוק ונשיאת נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק.


בהתאם לכתב האישום, בתאריך 8.8.11 בשדרות בן גוריון באשקלון, נשאו המשיבים שלא כדין אקדח תופי מסוג
colt
, שאיננו רשום במרשם כלי הנשק במשטרה או במשרד הפנים (להלן: "האקדח"), כשהם נוסעים ברכב מסוג מיצובישי (להלן: "הרכב"), כאשר המשיב 2 נהג ברכב ולידו ישב המשיב 1. במקום ובמועד הנ"ל, בוצעה חסימה משטרתית בכביש והמשיבים נאלצו לעצור ולעמוד במקום. השוטרים נדב יוסף ורן מלכה ניגשו אל הרכב, תוך שהם חובשים כובעי זיהוי משטרתיים והורו למשיבים לצאת מהרכב. משהבחינו המשיבים בשוטרים, האיץ המשיב 2 את הרכב בפתאומיות, הסיט את הרכב בחדות לימין לכיוונו של השוטר נדב שעמד מימין לרכב, עלה על המדרכה והחל לנסוע במהירות תוך שהוא מנסה להימלט מהשוטרים. במהלך האצת נסיעתו של הרכב, נאלץ השוטר נדב לקפוץ ימינה בכדי שלא להיפגע מהרכב, ופגיעתו נמנעה אך ורק בשל כך. לאחר שנסעו כ-20 מטרים על המדרכה, השליכו המשיבים את האקדח אל מחוץ לרכב, וזאת בכדי למנוע תפיסתו על ידי השוטרים. השוטרים אריאל אדרי וחווה ישראלי, נעמדו רגלית אל מול נתיב נסיעתו של הרכב על המדרכה, כשהם חובשים כובעי זיהוי משטרתיים והשוטרת חווה אף לובשת אפודה זוהרת משטרתית, והורו למשיבים לעצור. המשיבים המשיכו בנסיעה מהירה לכיוון השוטר אריאל והשוטרת חווה, אשר נאלצו להשליך אלות ניפוץ על חלונות הרכב בכדי לעצרו, וכן נאלצו לקפוץ לצדדים בכדי לחמוק מהרכב ששעט לכיוונם, בכדי שלא להיפגע. בשלב זה נעצר הרכב והשוטרים הורו למשיבים לצאת מהרכב. המשיבים סרבו לצאת מהרכב, התנגדו למעצרם ותקפו את השוטרים בדחיפות ובבעיטות, והמשיב 1 אף קרע את חולצתו של השוטר אריאל.


4.
ב"כ המבקשת טען, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסת למשיבים בכתב האישום,
תוך שהפנה לעדויות שונות בתיק החקירה מהן עולה מעורבותם של המשיבים בביצוע העבירות. בטיעוניו הפנה לדו"חות הפעולה והודעות השוטרים אשר השתתפו במעצרם של המשיבים, להודעת השוטר עומר אלזיאדנה (להלן:"עומר") המעיד כי זיהה את המשיב 1 משליך אקדח מתוך הרכב ולעובדה כי המשיב 1 שמר על זכות השתיקה ולא מסר כל גרסה במשטרה.

ב"כ המשיב 1 מנגד טען כי לא קיימות ראיות לכאורה לביסוס העבירות בהן מואשם המשיב 1. לטעמו, כתב האישום מתבסס ברובו על עדויות סותרות של השוטרים, תוך שהפנה להודעותיהם של השוטרים ולדו"חות הפעולה. כך, למשל, נטען בקשר לאקדח כי רק שוטר אחד מתוך שמונת השוטרים שהיו באירוע ראה את השלכת האקדח מהרכב, ולא נמצאו ממצאים של מתכת או טביעות אצבע הקושרים את האקדח למשיב 1. עוד נטען לעניין הפגיעה של רכב המשיבים ברכב המשטרה, כי עולה מבדיקת הרכב בדו"ח התפיסה והסימון שאין פגיעות פח או פגיעה ברכב. עוד הטעים כי למעשה כל העובדות המצויות בכתב האישום, לרבות העבירות כנגד המשיבים, נועדו להצדיק את ההתנהגות הברוטאלית של השוטרים, תוך שהפנה לתמונות שאינן מצויות בתיק החקירה המתעדות פציעות את המשיב 1 לאחר ניסיון ההשתלטות של השוטרים על הרכב. מכאן טען כי אין מקום להורות על מעצרו של המשיב 1 והגיש אסופת פסיקה לתמיכה בטיעוניו.


ב"כ המשיב 2 הצטרף לנימוקיו של ב"כ המשיב 1 וטען אף הוא כי לא קיימות ראיות לכאורה לביסוס העבירות בהן מואשם המשיב 2. לטעמו, עולות סתירות בין עובדות כתב האישום לממצאים בשטח. כך, למשל, מרחק הנסיעה מהמקום בו עצר הרכב לראשונה ועד למקום עצירתו השנייה, הינו 7 – 8 מטרים ובמרחק קצר זה, לא ניתן לפתח מהירות נסיעה כנטען בכתב האישום. עוד הפנה לסתירות בהודעותיהם של השוטרים ביחס לניסיון הבריחה לכאורה. ב"כ המשיב 2 הגיש אף הוא אסופת תמונות של המשיב 2 לאחר מעצרו על מנת לעמוד על הפגיעות שנגרמו למשיב.


בחינת חומר הראיות מעלה, כי אין חולק כי במועד האמור נשלח צוות של מספר שוטרים לכביש בן גוריון בכניסה לאשקלון על מנת לזהות רכב מיצובישי אפור מספר 4234866, הרכב בו נסעו המשיבים, כאשר נאמר שבאותו רכב אמורים להימצא המשיב 1 ואדם נוסף, ולעצור את הרכב בשל חשד כי מצוי בו אמל"ח. על מנת לעצור את הרכב, יצרו השוטרים חסימה משטרתית, רכב המיצובישי הגיע ונעמד בפקק שנוצר מהמחסום ובסופו של דבר המשיבים נעצרו ברכב המיצובישי, כאשר המשיב 2 נוהג ברכב והמשיב 1 לצידו. בשלב מסוים, לאחר שהשוטרים ניסו לעצור את הרכב, הרכב עלה על המדרכה כשהשוטרים עומדים מולו. עוד לא היה חולק על כך שבשלב מסוים נופצו זכוכיות הרכב על ידי השוטרים, באמצעות אלות ניפוץ, בניסיון להשתלט עליו ובסופו של דבר הרכב נעצר לאחר שהשוטר אריאל שלף את נשקו והמשיבים הוצאו מן הרכב ונעצרו.


ב"כ המשיבים לא חלקו על הימצאות המשיבים ברכב, או על העובדה כי בשלב מסוים הרכב נסע על המדרכה בניסיון להימלט, אלא ציינו כי המשיבים לא ידעו כי המדובר בשוטרים וכי המשיב 2,
שהוא בעל צ'יינג' הנוהג להעביר סכומי כסף גדולים ברכבו, לכן האיץ את מהירות הרכב ונמלט מאחר וחשש כי מתנכלים לו. ביחס לאקדח שנטען כי נזרק מן הרכב, הכחישו המשיבים האמור וטענו כי לא היו דברים מעולם, ולא נמצאו על האקדח טביעות אצבע של המשיב 1. עוד הדגיש כי העובדה שרק שוטר אחד ראה זאת אין די בכך.


עיון בתיק החקירה מלמד כי חומר הראיות בתיק זה מבוסס בעיקרו על עדויות השוטרים שהיו במקום. מעדות קצין הבילוש אריאל אדרי, עולה כי הוא קיבל הנחייה לבצע חסימת רכבים עקב מידע מודיעיני, כי המשיב 1 ואחר ביצעו עסקת אמל"ח. לאחר שביצע חסימה, הבחין ברכב מיצובישי מגיע לכיוונו, ובשוטר עומר כשהוא נוהג בג'יפ משטרתי דולק אחר הרכב ובשוטרים נוספים שדולקים אחריו וצועקים לו "תעצרו משטרה", כשהרכב נוסע על המדרכה ומסכן השוטרים. הרכב התקרב לעברו והוא ראה כי הנהג בידו הימנית, והנוסע שלצידו בשתי ידיו, מתעסקים עם דבר מה ובהמשך הנוסע שלף את ידו הימנית החוצה והשליך חפץ כהה מחוץ לרכב, כאשר באותו שלב הוא היה במרחק של כ- 10 מטרים מן הרכב. עוד ציין כי תוך כדי כך הנהג המשיך לנסוע לכיוונו, כאשר הוא מסמן לו עם הידיים לעצור וצועק "משטרה" וחובש כובע
זיהוי, נהג הרכב לא נעצר אלא התקדם לעברו. אז הוא שלף את אקדחו וכיוון לעבר הרכב תוך שהוא הולך לאחור על מנת שהרכב לא יפגע בו, כאשר בשלב זה הרכב נעצר בחריקת בלמים חזקה ושני נוסעי הרכב הרימו את ידם. עוד ציין כי הוא שלף את הנוסע – המשיב 1 מן הרכב, אשר התנגד ונתן לו אגרופים, ולכן השתמש בכוח במעצר.


השוטרת חווה מציינת בדו"ח הפעולה כי לאחר שביצעה חסימה בכביש על מנת לאתר את רכב המיצובישי הנדון, קיבלה דיווח כי הוא מתקרב לעברם, ואז ראתה את הג'יפ הלבן בו נהג השוטר עומר, ואת רכב המיצובישי עולה על המדרכה והשוטרים נדב דסאלי ורן רצים לעברו. בשלב זה רצה עם השוטר אריאל לכיוון הרכב על מנת לעצרו כשהיא לובשת אפודה זוהרת, ואריאל חובש כובע בילוש כשהיא צועקת בקול רם "משטרה". הרכב נסע לכיוונם במהירות, השוטר אריאל שלף אקדח, והיא "נזרקה" אל מחוץ למדרכה, מחוץ לכביש, כי חששה לחייה אך לא היה לה מקום כי הכביש היה חסום, לכן זרקה את אלת הניפוץ לכיוון הרכב על מנת לנפץ את השמשה, כאשר בשלב הזה נהג הרכב כבר הוצא מהרכב. בשלב זה השוטר עומר הצביע על דבר מה שנזרק מהרכב ואז התבוננה וראתה אקדח סמוך לעצים בין השיחים.

השוטר קובי בלחשאי אשר אף הוא השתתף בחסימת התנועה באופן יזום, לאור אותו מידע, ציין כי הוא חבש אפודה זוהרת וכובע בילוש וכאשר דווח לו כי הרכב נכנס לאשקלון חסם את הכביש בצורה מלאה. אז ראה בלש רץ לעבר הרכב כשהוא חובש כובע בילוש וכן את השוטרים אריאל וחווה שאף הם רצים לעבר הרכב כשהם חובשים כובעי בילוש וחווה אף אפודה זוהרת, הרכב עולה על המדרכה, נוסע לכיוון אריאל וחווה, אשר נזרקו על המדרכה ואז הוא רץ תוך שהוא שולף אקדח ומנפץ את השמשה הקדמי בכדי שהנהג לא יוכל לראות דבר, ואז הבלשים הוציאו אותם מהרכב תוך מאבק.


השוטר עומר אלזיאדנה מעיד כי הגיע למקום לאחר שקיבל דיווח על החשד וכי הרכב נעצר במחסום יזום, והוא זיהה את רכב המיצובישי שבתוכו המשיב 1 כשהוא יושב ליד הנהג. אז הניח אור כחול על גג רכבו וחבש כובע משטרתי. תוך כדי כך השוטר דסאלי ירד לכיוון הרכב כשהוא חובש כובע בילוש והצטרפו אליו השוטרים מלכה, נדב ויגאל. בשלב זה הוא נסע על המדרכה ואז הבחין ברכב החשוד עולה על המדרכה, ואת השוטר נדב קופץ אל תוך השיחים. עוד ציין כי הרכב המשיך לעלות על המדרכה תוך שהוא מסכן את השוטרים באופן ממשי, ואף שפשף את הרכב שלו. בעדותו הסביר כי הרכב החשוד חלף על פניו והמשיך בנסיעה על המדרכה, הוא נסע אחריו במרחק קצר ואז ראה את המשיב 1 מוציא את היד מחלון הרכב בצדו הימני ומשליך אקדח. הוא המשיך ללוות את האקדח במבטו עד נפילתו לאדמה, הגיע למקום הנפילה ולאחר מכן ראה את ביצוע המעצר, תוך שציין כי הייתה לו התנגדות. הוא הדגיש כי המרחק בינו לבין הרכב בשלב זריקת האקדח היה כמטר, שכן הוא היה צמוד אליו וכי מדובר באור יום והוא היה בקשר עין רצוף מרגע זריקתו מהרכב ועד לנחיתתו לרצפה.


השוטר נדב יוסף אשר היה עם השוטר רן מלכה מספר כי התבקש לשמש כצוות מעצר ברכב מוסווה, כאשר נאמר כי ברכב אמור להיות המשיב 1 המוכר לו מעבודתו ואדם נוסף. בזמן שישב ברכב זיהה את רכב המיצובישי שנמצא בפקק תנועה. הוא רץ לכיוון הרכב שהיה מלפניו כשהוא חובש כובע משטרתי וצועק "משטרה", וניסה לפתוח את דלת הנוסע ללא הצלחה. בשלב זה הרכב התחיל בנסיעה בניסיון להימלט, והוא הצליח לנפץ את חלון הנוסע וזיהה את המשיב 1 כנוסע. עוד ציין כי הרכב כמעט עלה לו על הרגל והוא נאלץ לקפוץ הצידה על מנת שלא להיפגע. לאחר מכן ראה את הרכב עולה על המדרכה ונותן מכה לרכב המשטרתי שעל גגו היה אור כחול, ממשיך בנסיעה במהירות על המדרכה ושם הוא רואה את השוטרים אריאל וחווה עם כובע משטרתי על ראשם והרכב נוסע לכיוונם, השוטר אריאל שולף אקדח לכיוון הרכב והם נזרקים לצדדים על מנת לא להיפגע. הוא המשיך בריצה לכיוון הרכב, ניפץ את החלון האחורי על מנת לפתוח הדלתות שהיו נעולות, וביחד עם השוטר אריאל ניסו להשתלט על המשיב 1 שהתנגד למעצר.


גם שוטר רן מלכה שהיה עימו מתאר את השתלשלות האירועים, כאשר אף הוא מספר כיצד לאחר שזיהה את הרכב החשוד רץ לעברו כשהוא חובש כובע משטרתי, הגיע לצד של נהג הרכב, ניסה לפתוח הדלת שהייתה נעולה וכאשר הוא צועק "משטרה" ופותח את דלת הרכב, נהג הרכב הסתכל עליו, שבר את ההגה, נתן גז ועלה על המדרכה ונסע במהירות על מנת להימלט. אז הבחין בשוטרים אריאל וחווה, כשחווה לובשת אפוד משטרתי זוהר, עומדים על מנת לעצור את הרכב אשר נסע לכיוונם. הוא רץ אחרי הרכב שנעצר כעבור 30 מטר, הוציא את הנהג מן הרכב וזה
התנגד למעצר.


גם מהדו"ח של השוטר דסאלי אשר היה בצוות, עולה כי כשהתקרב למקום הבחין בשוטרים רן ונדב יורדים מן הרכב, שאת מספרו קיבל קודם בתדרוך, רצים לעברו כשהם צועקים "משטרה". הוא ראה את נדב מנסה לפתוח את דלת הנוסע, אז הרכב חתך ימינה עלה על המדרכה כאשר באותו שלב נדב ניפץ את החלון של הנוסע תוך שהוא קפץ הצידה. ציין כי ירד מן הרכב כשהוא עם כובע בילוש, ובשלב מסוים הבחין שהרכב נעצר. אז הלך לדלת הנהג עם השוטרים רן וחווה אשר הוציאו מהרכב את החשוד, לאחר שהוא התנגד למעצר.


אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תוכחנה בסוף ההליך הפלילי ראיות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר. עם זאת בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י).


בחנתי את תיק החקירה, עיינתי בחומר המצוי בתיק, בחנתי טיעוני הצדדים ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים, כנדרש בשלב זה.

ואפרט: בענייננו מצויים דוחות והודעות של מספר רב של שוטרים שהיו במקום, המדברים על כך שהמשיבים נמלטו מן השוטרים, אשר נגשו לרכב כשהם חובשים כובע זיהוי, עלו על המדרכה בנהיגה מהירה באותו ניסיון להימלט, ואף נסעו לעבר השוטרים באופן שהשוטר אריאל היה צריך לשלוף את נשקו, זכוכיות הרכב נופצו בשל אותו חשש, עד שבסוף הרכב נעצר. בעניין זה אציין כי מקרא עדויות השוטרים, כפי שפורטו לעיל, אינו מגלה על פניו סתירות מהותיות, כפי שטענו ב"כ המשיבים. אכן חלק מהשוטרים לא ראו פרטים מסוימים, אך גם אם כל אחד מהשוטרים מתאר את האירועים באופן שאינו תמיד זהה, יש לזכור כי המדובר בשוטרים שהיו פרושים במספר מקומות, כאשר השוטר עומר היה ברכב תחילה מאחורי רכב המיצובישי, והשוטרים חווה ואריאל היו מקדימה. מכאן, ברי כי כל אחד ראה את הדברים מזווית שונה וממקום אחר.

מעבר לכך, גם אם קיים שוני מסוים בתיאור האירוע בין השוטרים השונים, הרי לא מצאתי שיש באמור כדי לפגום בעוצמת הראיות הקיימות.

משלא מצאתי סתירות מהותיות בין העדויות, ניתן אף לומר כי דווקא העובדה כי אין התאמה מלאה בין דו"חות השוטרים, נראית אותנטית יותר, שהרי ברור כי באירוע כזה, שאין ספק שאף מבחינת השוטרים הוא מאיים באותה נסיעה לכיוונם כשהרכב מנסה להימלט, כל אחד מתרכז במשהו אחר ובניסיון למלא את חלקו ולעצור את הרכב.

כך למשל, ביחס לעובדה שרק השוטר עומר ראה כי נזרק אקדח, הרי אכן רק הוא ציין כי ראה שהחפץ שנזרק הוא אקדח. עם זאת, לעצם העובדה כי נזרק דבר מה מן הרכב אין עדותו עדות יחידה, אלא אף השוטר אריאל ציין כי הנוסע ליד הנהג השליך חפץ כהה מחוץ לרכב. מכאן, עדות השוטר עומר ביחס לכך שהושלך אקדח, מתחזקת ועולה בקנה אחד עם עדות השוטר אריאל שמציין כי היה במרחק של 10 מטר באותו שלב מן הרכב, אך הבחין כי הושלך חפץ, המדובר בחפץ בצבע כהה, דבר שתואם את צבע האקדח – צבע כהה
ושהחפץ הושלך על ידי הנוסע כשהוא מוציא את ידו הימנית החוצה. מכאן הרי המדובר בתיאור דומה.

באשר לטענת ב"כ המשיב 1 כי על האקדח לא נמצאו טביעות אצבעות ואף לא שרידי ירי על ידיו של המשיב 1, עניין זה אכן מעורר תמיהה מסוימת, משלא נמצאו ברכב אף כפפות. עם זאת, עדיין לא ראיתי שיש בכך כדי לפגום, לפחות לא באופן משמעותי בעוצמת הראיות הנדרשת בשלב זה.

לעניין השוני המסוים בין עדויות השוטרים, אליו התייחסו באריכות באי כוח המשיבים, זה יתברר בוודאי במהלך המשפט, במהלך שמיעת הראיות והעדויות. עם זאת, בבחינה לכאורית לא מצאתי כל כרסום בראיות, משעדויות השוטרים באופן כללי משתלבות זו בזו, כשכל אחד מתאר את חלקו ומיקומו באירוע.


עוד יצוין כי המשיבים לא חלקו על כך שבמקום נמצא אותו אקדח, כאשר מקום מציאת האקדח אף תועד בתמונה הקיימת בתיק ואף הוגש סרט שצולם על ידי השוטרים לאחר מספר ימים במקום האירוע, אשר בו נראה המקום עליו מצביע השוטר עומר אליו נזרק האקדח והמקום תואם את הנראה בתמונות בהן נראה האקדח כשהוא מוטל על הרצפה בשיחים בין העצים.

באשר לטענה כי השוטרים חנה ואריאל לא יכלו לראות את האירוע כפי שתואר כיוון שעמדו במחסום והיו רחוקים, הרי מהתמונות שהוגשו ע"י ב"כ המשיבים, בהם נראים סימני הזכוכית על הכביש במקום בו עצרו תחילה, טרם עלו על המדרכה ובמקום בו נסעו בסוף, ברור כי מדובר במרחק גדול של כמה עשרות מטרים, כעולה אף מסרטון שערכו השוטרים במקום לאחר מס' ימים. יש לזכור כי מדובר באור יום ובשדה ראיה פתוח
בכביש ישר.


באשר לגרסת המשיבים, הרי המשיב 1 לא מסר כל גרסה ושמר על זכות השתיקה ואילו המשיב 2 ציין כי הוא בעל צ'יינג' ומשום כך חשב שתוקפים אותו כי הוא נוהג להסתובב מידי יום עם הרבה כסף. לכן חשב שבאו במטרה לשדוד אותו ועל כן עלה על המדרכה והחל לברוח והאנשים היו צמודים לאוטו ולכן לא ראה את הזיהוי שלהם וכאשר ראה משטרה ממולו עם כובע זיהוי ונשקים עצר.


למשיבים מיוחסות עבירות של נשיאת נשק, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות וחבלה בכוונה מחמירה המתייחסת לנסיעתם ברכב על המדרכה לכיוון השוטרים אריאל וחווה עד שנאלצו לקפוץ לצדדים.

באשר לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה זו ביחס לשני המשיבים. באשר למשיב 1, הרי אכן לא הוא נהג ברכב אלא היה נוסע בלבד. עם זאת, הרי ממקרא העדויות בתיק, מהעובדה כי המשיב נראה מתעסק עם דבר מה ואח"כ משליך אקדח מן הרכב, עולה כי המשיב היה שותף לאותו רצון וניסיון להימלט מן השוטרים. לכך מצטרפת העובדה כי המשיב לא מסר כל גרסה או כל הסבר לכל שארע במפגש עם השוטרים ואף לא לאותה נסיעה על המדרכה אל מול השוטרים. מכאן, המשיב 1 לא הרים את הנטל להראות כי הוא פעל למניעת הסיכון או לא נטל חלק ביצירת אותו סיכון. ודוק, דווקא העובדה כי ברכב היה מצוי אקדח שהוחזק שלא כדין, דבר שעל פי הראיות, היה בידיעתו של המשיב והוא אף ניסה להיפטר ממנו, מלמדת כי המשיב אף רצה להימלט מן המשטרה. מכאן אותו ניסיון הימלטות מן השוטרים בנסיעה על המדרכה הוא ניסיון שעולה בקנה אחד עם אותו רצון, הן של המשיב 1 והן של המשיב 2, להימלט אף במחיר סיכון חיי השוטרים.


באשר לטענת המשיב 2 אשר נהג ברכב כי הוא עלה למדרכה כיוון שחשש שמדובר בשודדים ולא הבין שמדובר בשוטרים, הרי גרסתו עומדת בניגוד לעדויות ברורות של השוטרים אשר ציינו שבכל השלבים חבשו לראשם כובע משטרתי, השוטרת חווה שהייתה מולו הייתה עם אפוד זוהר, וכל העת צעקו משטרה. מעבר לכך, המשיב טען כי חשב שמנסים לשדוד אותו כיוון שהוא נוהג להוביל כסף רב ברכבו, כאשר באותו מועד לא נמצאו סכומי כסף גבוהים ברכב כלל ועיקר, דבר שאף הוא מחליש במידה מסוימת את הטענה. טענתו כי לא ראה את הכובע המשטרתי כיוון השוטרים באו מאחור והוא ישב בתוך הרכב תבחן במהלך המשפט, כאשר בשלב זה הדבר אינו עולה בקנה אחד עם עדויות השוטרים, שאחד מהם אף ציין כי המשיב 2 ראה אותו ואז החל לעלות על המדרכה, משמע, נוצר קשר עין ברור. לכך מצטרפת העובדה כי המשיב 2 עלה עם הרכב על המדרכה בניסיון ברור להימלט מן השוטרים שניסו לעצור אותו, דבר שהוא אינו חולק עליו, אלא טוען שהוא חשש וחשב שהוא נמלט משודדים. עדיין, העובדה כי בדיוק באותו קטע בו עולה הרכב על המדרכה בניסיון להימלט נזרק האקדח שהיה קודם לכן ברכב, יש בו כדי ללמד על כך שההמלטות לא הייתה תמימה, אלא היה מדובר בניסיון המלטות מכוון, אף במחיר סיכון השוטרים. מעבר לכך, קיימות עדויות השוטרים על כך שהיו צריכים לזוז הצידה והם "נזרקו" מחשש לפגיעה בהם.


באשר לעבירה של נשיאת נשק, הרי ביחס למשיב 1 מצאתי כאמור כי קיימות ראיות לכך שלא רק שנשא את הנשק אלא אף השליך אותו מתוך הרכב על מנת להיפטר מאותו אקדח מפליל.


באשר למשיב 2, הרי כיוון שהאקדח, לכאורה, הושלך מהרכב, הרי ברור שנשיאתו קודם לכן הייתה ברכב בו נהג המשיב 2. מעבר לעובדה כי הנשק הוחזק ברכב שהוא נהג בו והיה בשליטתו, הרי אף העובדה כי המשיב 2 ניסה להימלט מן השוטרים מחזקת את אותה חזקה הקיימת ממילא, משהנשק הוחזק ברכבו, כאשר אף מעדות קצין הבילוש אריאל עולה כי ממש לפני השלכת האקדח על ידי המשיב 1, נראה אף המשיב 2 מתעסק בדבר מה.

באשר לעבירה של תקיפת שוטרים, הרי אין חולק כי
במהלך מעצרם של המשיבים היה שימוש בכוח על ידי השוטרים, וקיים תיעוד אף על פציעות מסוימות אצל המשיבים ובאי כוח המשיבים אף הגישו תמונות המתייחסות לכך, כאשר אכן באותן תמונות נראים על המשיבים שפשופים וחתכים. לטענת המשיבים בעניין זה, השוטרים הם שהכו אותם, כאשר מדו"חות השוטרים מנגד, עולה כי המשיבים התנגדו למעצר, הכו אותם באגרופים, היו אלימים כלפיהם ולכן היה צורך להשתמש בכוח וכי כל כתב האישום הוא ברצון השוטרים לחפות על אותה אלימות קשה שנקטו כלפי המשיבים.


בחינת עדויות השוטרים אל מול עדות המשיבים תיערך בבית המשפט אשר ישמע את העדויות ויקבע ממצאי מהימנות, כאשר בעניין זה יהיה עליו להחליט למי להאמין בשאלה האם השימוש בכוח על ידי השוטרים היה בתגובה להתנגדות המשיבים שתקפו אותם אם לאו. אציין כי נמסר שאף הוגשה תלונה למח"ש על ידי המשיבים בעניין זה ומכאן שטענתם כי הותקפו על ידי השוטרים תבורר בוודאי באופן הראוי על ידי מח"ש.

עם זאת, בשלב זה של בחינה לכאורית בלבד, הרי קיימות עדויות של מספר רב של שוטרים המדברות על שימוש בכוח אשר לטענתם בא בתגובה לאלימות והתנגדות מצד המשיבים ותקיפתם על ידם. על כן, ברמה הלכאורית הנדרשת לעת הזאת, קיימות ראיות לתקיפת השוטרים כנטען בכתב האישום.

מכל האמור לעיל, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים ואף קיימת עילת מעצר של מסוכנות לאור המעשים המיוחסים להם.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אב תשע"א, 25/08/2011 במעמד הנוכחים.



יעל רז-לוי
, שופטת



<#4#>
החלטה

החלטה זו הינה בהמשך להחלטתי בה קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיבים ואף קיימת עילת מעצר של מסוכנות, בשים לב לעבירות המיוחסות למשיבים.

המשיבים מואשמים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה בכך שניסו שלא כדין לפגוע בשוטרים באמצעות רכב בו נסעו, בנשיאת נשק בכך שבאותו רכב הוחזק אקדח והושלך ממנו ובתקיפת השוטרים.

באשר למשיב 1, הוצעה בפני
חלופת מעצר בדמות אשתו וחמתו, כאשר הוצע שהן יחד יפקחו עליו בבית חמתו.

בעניינו של משיב זה מדובר במשיב יליד 1981, היינו, כבן 30, אשר לחובתו רישום פלילי החל משנת 1995 מבית משפט לנוער, כאשר בסך הכל לחובתו 15 רישומים פלילים, חלקם ללא הרשעה בהיותו נער שעניינם עבירות אלימות, איומים, עבירות סמים ורכוש, בריחה ממשמורת חוקית, הפרעה לשוטר, כאשר המשיב אף נדון וריצה עונשי מאסר בפועל אף לתקופה לא קצרה.

אכן, כפי שציין ב"כ, הרשעתו האחרונה הינה משנת 2007, אך עדיין באותה הרשעה נדון למאסר בפועל של כ-40 חודשים. עניין זה יש בו כדי להשליך על מסוכנותו ועל מידת האמון שניתן ליתן בו.

מכאן, אבחן את החלופה שהוצגה בפני
. שמעתי הן את אשתו והן את חמתו ולא מצאתי כי יהא בהן כדי להוות חלופה ראויה שתוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו כאמור. התרשמתי שעמדתה של אשתו הינה מגוננת, היא התקשתה להשיב ולומר במה המשיב מואשם עימה התגורר טרם ביצוע העבירות וכל האמור מעיד על הקושי שיהיה בה כדי להציב לו גבולות ולהבטיח שלא יפר את תנאי השחרור. אף ביחס לחמה התרשמתי מרצונה הטוב, אך לא ברור אם אף היא תוכל להוות דמות סמכותית, כנדרש בנסיבותיו של המשיב 1, לאור שתואר לעיל.

בשים לב לאמור, לא מצאתי שיש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופה שהוצעה.

אשר על כן, בשים לב למעשים המיוחסים למשיב, למסוכנותו ובהעדר חלופה ראויה, מורה על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

באשר למשיב 2, אכן מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום, מהעובדה שהוא נהג ברכב ובשים לב לעובדה שמאותו רכב אף הושלך האקדח, כל אלו יש בהם כדי ללמד על מסוכנותו. עם זאת, יש לזכור שמדובר במשיב כבן 40 נעדר עבר פלילי. בפני
הוצעה חלופה בדמות אשתו, אחותו ואדם נוסף אשר עובד אצל המשיב.

ביחס לערב הנוסף שהוצע, אף אני התרשמתי, כפי שציין ב"כ המבקשת, כי עמדתו כלפי המשיב מגוננת וכי הוא חזר כל העת וציין כי המדובר בטענות של המשטרה ולא מעבר לכך. גם אם זו עמדתו, הרי קיים קושי בכך שזה יהיה הערב המפקח.

ביחס לשתי הערבות האחרות, הרי אכן מדובר בחלופה משפחתית, מטבע הדברים קיים קושי מסוים בכך. עם זאת, בשים לב לעובדה שמדובר במשיב נעדר עבר פלילי, הנני סבורה שטרם מתן החלטה סופית יש מקום להורות על תסקיר מעצר של שירות המבחן אשר יבחן את שאלת מסוכנות ושל המשיב, את הערבים שיוצעו, כאשר ב"כ המשיב 2 יעשה כדי להציע ערבים נוספים לעיבוי החלופה ושירות המבחן יבחן אף אפשרות של איזוק אלקטרוני וייתן המלצתו לבית המשפט.

לאור האמור, הנני קובעת דיון לצורך הגשת תסקיר מעצר ביחס למשיב 2 ליום 13.9.11 בשעה 14:00.

שירות המבחן יגיש תסקיר עד למועד האמור.

המשיב 2 יובא באמצעות שב"ס.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אב תשע"א, 25/08/2011 במעמד הנוכחים.



יעל רז-לוי
, שופטת


הוקלד על ידי: מאור מורגנשטרן







מת בית משפט מחוזי 23650-08/11 מדינת ישראל נ' שרון קדוש, גבריאל אלמקייס (פורסם ב-ֽ 25/08/2011)