פסקי דין על משה ניסן | פסקי דין על עליז ויויאן ניסן |

45553-07/11 הת     25/08/2011




הת 45553-07/11 משה ניסן, עליז ויויאן ניסן נ' מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בראשון לציון



ה"ת 45553-07-11 ניסן ואח' נ' מדינת ישראל




בפני

כב' השופטת
שירלי דקל נוה


המבקשים:

1
.
משה ניסן

2
.
עליז ויויאן ניסן


נגד

המשיבה:
מדינת ישראל





החלטה
כללי



1. זוהי בקשה להורות על השבת התפוסים שבידי המשיבה, שהוגשה על פי הוראת סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן: "פקודת סדר הדין הפלילי").


2.
על פי האמור בבקשה, בחודש יולי 2010, במסגרת תיק חקירה פ"א 257440/2010, נתפסו על ידי המשיבה: מחשב ביתי, כסף וקלסרים עם מסמכים (להלן: "התפוסים").
3.
בתאריך 17.1.11 נדונה במעמד הצדדים בקשת המשיבה להאריך תוקפם של התפוסים. כב' השופטת נחמן הורתה על הארכת תוקף תפיסת המוצגים למשך 180 ימים, דהיינו, עד ליום 16.7.11, ומאז לא הוארך המועד פעם נוספת (להלן: "ההחלטה למתן ארכה").


4.
בתאריך 8.2.11 הגישו המבקשים ערר על ההחלטה למתן ארכה לבית המשפט המחוזי, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה לגבי החזרת חלק מהתפוסים, ובתאריך 15.8.11 מחקו המבקשים את הערר.
5. בקשה זו הוגשה עוד ביום 26.7.11.

6. עד היום טרם הוגש כתב אישום נגד המבקשים.
טענות הצדדים


7. לפי טענת המבקשים, צו התפיסה הוארך עד ליום 16.7.11. באותו מועד היה על המשיבה להשיב להם את התפוסים, או לפנות לבית המשפט ולקבל החלטה המתירה הארכת התוקף, אך המשיבה לא עשתה כן.
לטענת המבקשים, לאחר תום התקופה שנקבעה במסגרת ההחלטה למתן ארכה, דהיינו, מיום 17.7.11, מוחזקים התפוסים על ידי המשיבה בניגוד לדין ועליה להחזירם לידיהם לאלתר.
8.
המשיבה טענה כי כל עוד היה תלוי ועומד ערר על ההחלטה למתן ארכה, כי אז לא היה עליה להגיש בקשה למתן ארכה נוספת, והסתמכה על הוראות סעיפים 35 ו – 36 לפקודת סדר הדין הפלילי וסעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").


9. המשיבה טענה כי המבקשים הגישו בקשה זו עוד בחודש יולי 2011, עת הערר היה תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי, ובחרו למשוך את הערר לאחר שנקבע מועד לדיון בבקשה זו, ויום אחד טרם מועד הדיון.



הפלוגתא שבמחלוקת בין הצדדים


10. השאלה שבמחלוקת, כפי שעלתה מטענות הצדדים במהלך הדיון, הינה האם מאחר שהוגש על ידי המבקשים ערר על החלטת בית המשפט, וכל עוד לא הוכרע הערר, הייתה רשאית המשיבה להחזיק בידיה את התפוסים ולא לפנות לבית המשפט בבקשה למתן ארכה.



דיון והכרעה


11. סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי שכותרתו "החזרת תפוס על ידי המשטרה", קובע:



"

אם תוך ששה חדשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח; אך רשאי בית משפט שלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע

".

סעיף 36 לפקודת סדר הדין הפלילי שכותרתו "הכרעת בית-המשפט בתפוס", קובע:


"

הוגש החפץ כראיה לבית המשפט, רשאי בית המשפט, בין בפסק דינו בענין הנדון ובין בצו מיוחד, לצוות מה ייעשה בו; הוראות סעיף זה באות להוסיף על סמכויות בית המשפט לפי כל דין אחר, ולא לגרוע מהן

".


12. לאור הוראת סעיפים 35-36 לפקודת סדר הדין הפלילי, לאחר שחלפה התקופה שנקבעה בהחלטה על הארכת צו התפיסה, ללא שהוגש כתב אישום, היה על המשיבה להפעיל את סמכויותיה בקפדנות, תוך עמידה בהוראות החוק, ולהחזיר למבקשים את התפוסים, כאשר לא הוארך המועד בהחלטה של בית משפט השלום, כאמור בסיפת סעיף 35 הנ"ל.


13.
המשך החזקת התפוסים, ללא הגשת כתב אישום, וללא קבלת ארכה המאפשרת את המשך תפיסתם, כרוכה בפגיעה בזכות הקניין של המבקשים המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיו אין לפגוע בזכויות קניין, אלא בחוק ההולם את ערכי מדינת ישראל
, לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו (סעיפים 3 ו-8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו).
כך נקבע ב-בש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל
ואח', פ"ד נב (1) 14, 17:



"הפגיעה ברכושו של אדם על ידי נטילתו ממנו...היא פגיעה ברכושו ובקניינו ולפיכך יש לנקוט אותה רק כאמצעי אחרון ובהיעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על-פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו...".

14. זכות הקניין אינה זכות מוחלטת, ועל בית המשפט ליישם את הוראות הסעיפים 35-36 לחוק המעצרים תוך איזון ראוי בין ההגנה על זכות הקניין לבין האינטרס הציבורי. האינטרס הציבורי עשוי לגבור על זכות הקניין למשל במקרה בו החזקת התפוסים או השימוש בהם אסורים על פי חוק או מותנים בהיתר.



ב-בש"פ 6686/99, אליהו עובדיה נ' מ"י, פ"ד נד (3) 464, 470-471 (להלן: "פס"ד אליהו עובדיה"), נקבע–
"תפיסת חפצים והחזקתם בידי המשטרה וכן חילוטם על ידי בית המשפט נבחנת לאור תכליתן של הוראות הדין הרלבנטי, הזכויות המהותיות והאינטרסים השונים המשמשים בזירה. כל זאת במסגרת העקרונות הכלליים של השיטה. בכל מקרה יש לערוך איזון ראוי בין ההגנה על הזכות הקניינית של הפרט לבין האינטרס הציבורי שבמניעת ביצוע עבירות בעזרת חפצים המאפשרים את ביצועם. עמדתי על כך בבש"פ 7715/97 חג'ג' ואח' נד מדינת ישראל
ואח' (טרם פורסם) בו אמרתי: 'תפיסה בפועל של הרכוש היא האמצעי הדרסטי ביותר להשגת התכלית של האפשרות לחלט בעתיד. היא שוללת מן הבעלים שהועמד לדין ובטרם נחרץ דינו, את השימוש בכלי הרכב בעצמו או באמצעות אחרים למשך תקופה ארוכה, וזאת, כאמצעי בטחון....
...הפגיעה ברכושו של אדם על ידי נטילתו ממנו, על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד היא פגיעה ברכושו ובקניינו ולפיכך יש לנקוט בו רק כאמצעי אחרון ובהעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו

'.

ב

לא הרי תפיסת חפץ כהרי המשך ההחזקה בו. המשך החזקת החפץ בידי המשטרה, כך נקבע, יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים, מעבר לפגיעה שנגרמה לו כתוצאה מעצם התפיסה. לפיכך, לא די שתפיסת הנכס נעשתה בעילה מבוררת אלא יש לבחון אם הפגיעה נעשתה לתכלית ראויה ואם המשך החזקת החפץ בידי המשטרה אינו פוגע בבעל הזכות בנכס במידה העולה על הדרוש".
יישום העקרונות שנקבעו בפסיקה מלמד כי לאור מהותם של התפוסים, אין מדובר בחפצים שמעצם טיבם וטבעם הם אסורים להחזקה, ויש לאפשר למבקשים להשתמש בהם למטרה החוקית לה הם נועדו

.
15. סעיף 54 לחוק המעצרים עליו הסתמכה המשיבה, כותרתו "הסמכות בעיון חוזר ובערר" ובו נקבע –

"בעיון חוזר ובערר רשאי בית המשפט לקיים את ההחלטה שעליה עוררים, לשנותה או לבטלה ולתת החלטה אחרת במקומה".



אין בהגשת הערר על ידי המבקשים כדי להאריך למשיבה את התקופה שנקבעה בהחלטה למתן ארכה.

המשיבה לא הייתה רשאית להמשיך להחזיק את התפוסים מעבר לששה חודשים ללא הגשת כתב אישום, וללא קבלת ארכה כאמור, ורק לאחר הגשת בקשת המבקשים להחזיר את התפוסים לידיהם, להתנגד לכך בנימוק שהיה ערר תלוי ועומד.
יפים לענייננו דברי בית המשפט ב

פסק דין
אליהו עובדיה הנזכר לעיל, בעמ' 477 –

"

סעיף 35 מורה לנו, כי המחוקק קצב פרק זמן של שישה חודשים שאחריו אין המשטרה רשאית להמשיך ולהחזיק בתפוסים. אם המשטרה מבקשת להמשיך ולהחזיק בהם או לחלטם או להשמידם, עליה להזדרז ולפנות לבית המשפט במהלך ששת החודשים מאז התפיסה ולבקש את המשך החזקת התפוסים ולהראות כי הדבר דרוש למטרה ראויה המצדיקה שלילתם זמנית או לצמיתות מבעליהם. לא עשתה כן במהלך ששת החודשים, רשאית המשטרה על פי סעיף 35 לבקש אורכה ובית המשפט יתננה אם ישתכנע שאכן קיימים נימוקים המצדיקים זאת. במהלך ששת החודשים ובתקופת ההארכה אם ניתנה, אין מניעה לפנות לבית המשפט בבקשה לפי סעיף 34. המשטרה לא עשתה דבר מכל אלה. היא לא ביקשה צו לפי סעיף 34 במהלך ששת החודשים, היא לא ביקשה אורכה לאחר תום ששת החודשים וממילא לא ניתנה כזו. היא "ישבה על הגדר" החזיקה בחפצים ומשהגיש המבקש בקשה להחזירם, התנגדה לכך בטענה שיש להשמידם. קיצור דרך זה אינו ראוי ולא נראה כי ניתן לעקוף בו את הוראות החוק ולהפעיל את סעיף 34 לאחר חלוף שישה חודשים ומבלי שהתקופה הוארכה ובמסגרת בקשה שהגיש המבקש להחזרת החפצים

".


16.
כמו כן, לא מצאתי בהליך שהתנהל במסגרת הערר הסכמה של המבקשים, מפורשת או משתמעת, לפיה התפוסים יוחזקו על ידי המשיבה ללא כל הגבלת זמן, ומעבר למועד שהותרה תפיסתם בהחלטה נשוא הערר.

התנהלות ההליכים

17.
לא אוכל לסיים החלטה זו מבלי להתייחס להליכים שהתנהלו בעניין בבית המשפט.


בדיון שהתקיים בבקשה זו ביקש ב"כ המשיבה שהות להציג פסיקה התומכת בטענתו המשפטית, ובית המשפט נענה לבקשתו זו והורה כי תוך 48 שעות יוכל לעשות כן. ב"כ המשיבה לא פעל בהתאם לבקשתו, ולא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט, אלא לקח חירות לעצמו, והגיש "תגובה ובקשה להארכת תוקף מוצגים".

יצוין כי במסגרת החלטה שניתנה עוד ביום 26.7.11, כלומר, טרם מועד הדיון, נדרשה המשיבה להגיש תגובתה "עד ולא יאוחר מיום 31.7.11", אך לא עשתה כן, ומשכך, בהחלטה מיום 7.8.11 נקבע מועד לדיון במעמד הצדדים.

18.
כפי שנקבע בפס"ד עובדיה אליהו הנזכר לעיל ובהחלטה ב-הת (ת"א) 40969-08-10 יצחק מוסלטי נ' מדינת ישראל
אליו הפנו המבקשים, אין מקום להגשת "בקשה אגבית" המצויה במסגרת תגובה לבקשה שיזמו המבקשים להחזרת התפוסים. כמו כן, 'מעין-בקשה' זו הוגשה לאחר תום המועד, ולאחר תום הדיון בבקשת המבקשים, והנימוק לפיו היה ערר תלוי ועומד, אינו נימוק המצדיק הגשתה באיחור.


19. עוד ובנוסף, המשיבה נקטה הליך מקביל בעניין אותם התפוסים, מבלי ליידע את בית המשפט בכך במהלך הדיון.



באותו יום ממש בו התקיים הדיון, 16.8.11, הוגשה לבית המשפט על ידי המשיבה בקשה להארכת תוקף החזקת תפוסים עד תום ההליכים "בתיקי משטרה הרשומים בדו"ח המצורף".

הבקשה והדו"ח אינם מציינים את שמות המבקשים אלא את מספר תיק המשטרה, מס' התפיסה, תאריך התפיסה, תיאור הפריטים והערות. לא צוין בבקשה זו כי המבקשים הגישו בעניין זה בקשה התלויה ועומדת בבית המשפט, וכמו כן, הבקשה לא הוגשה לבית המשפט במסגרת אותו התיק.


למעשה, באופן זה, היו עלולות באותו יום להתקבל שתי החלטות סותרות התפוסים.

20.
זאת ועוד, ב"כ המשיבה לא יידע את בית המשפט במהלך הדיון כי הוגשה הבקשה הזו להארכת תוקף התפוסים.

21.
ההחלטה שניתנה בבקשה ביום 16.8.11 הייתה כדלקמן: "לא ניתן לתת החלטה גורפת מבלי שהמבקשת תפרט בכל אחד מהתיקים עד איזה מועד קיים תוקף הצו, את נסיבות תפיסת הפריטים בכל אחד מהתיקים, ואת עמדת בעל הזכויות בפריטים השונים. אם לא קיימת הסכמה, יש צורך בקיום דיון".

22.
בתאריך 21.8.11 הגישה המשיבה "תשובת המשיבה להחלטה בעניין בקשה בהתאם לסעיף 35 בפקודת סדר הדין הפלילי", בהתייחס להחלטה הנ"ל.


שוב, המשיבה לא טרחה לציין בבקשתה כי הוגשה בקשה זו להחזרת התפוסים, כי התנהל בעניין דיון בבית המשפט, וכי היא ממתינה להכרעת בית המשפט.
המשיבה הסתפקה בכך שציינה בתשובתה כי - "בעלי הזכויות מתנגדים להמשך החזקת התפוסים", זאת ותו לא. גם בנקודת זמן זו עלול היה בית המשפט ליתן החלטות סותרות ביחס לאותם מוצגים.

23.
לאור כל האמור, אין מקום להתייחס לבקשה זו, שהוגשה ללא קבלת רשות בית המשפט, ולאחר תום הדיון שהתקיים במעמד הצדדים באותו עניין, תוך מתן יתרון לא הוגן למשיבה.



לסיום


24.
מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה למשיבה להשיב למבקשים לאלתר את התפוסים נשוא הבקשה.


25.
אני מעכבת את ביצוע ההחלטה למשך 24 שעות.


26.
המזכירות מתבקשת לשלוח עותק ההחלטה לצדדים באמצעות הפקסימיליה, וכן תעדכנם טלפונית.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"א, 25 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.








הת בית משפט שלום 45553-07/11 משה ניסן, עליז ויויאן ניסן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 25/08/2011)