פסקי דין על אחמד נג'מה רשיד | פסקי דין על מוחמד עלי קאסם | פסקי דין על מחמוד עלי קאסם | פסקי דין על אחמד עלי קאסם ואח' |

2691/05 תלא     31/05/2011




תלא 2691/05 אחמד נג'מה רשיד נ' מוחמד עלי קאסם, מחמוד עלי קאסם, אחמד עלי קאסם ואח'






בפני

כב' השופטת עפרה אטיאס
תובעת

אחמד נג'מה רשיד
נגד
נתבעים

1. מוחמד עלי קאסם

2. מחמוד עלי קאסם

3. אחמד עלי קאסם
4. חוסין עלי קאסם
5. יוסף עלי קאסם
6. קאסם רשיד קאסם
7. אלחאג' אחמד מוסטפא חוסין
8. אל חאג' מוחמד מוסטפא חוסין
9. ח'אזי חאג' מוחמד
10. מוחמד מאג'ד אבראהים אלחאג'
11. עלי רוזית קאסם
12. קרן קיימת לישראל
13. אלנאיף מוהיב אחמד
החלטה

1. תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 8, גוש 17693, בכפר כאוכב (להלן: "המקרקעין").
2. הדיון בתביעה זו אוחד עם שתי תובענות נוספות, האחת, התביעה נשוא ת.א. 2826/05 קאסם נ' עלי מוהיב ועלי אחמד (להלן: הנתבעים 2-1 בת.א. 2826/05), וכן נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה, שעניינה תביעה למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים 2-1 בת.א. 2826/05 לבצע פעולות בנייה בתחום המקרקעין, והאוסר על הוועדה המקומית לתכנון ובניה משגב, ליתן לנתבעים 2-1 היתר בניה כל עוד לא בוצע פירוק שיתוף במקרקעין; והשנייה, התביעה נשוא ת.א. 3507/06 אלנאיף נ' קאסם בה מבוקש על ידי הנתבעים 11 ו- 13 בכותרת תובענה זו לעיל, ליתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים 2-1 האוסר על ביצוע עבודות בניה במקרקעין. אין צורך לומר כי עם פירוק השיתוף במקרקעין התייתר הצורך להכריע בתיקים מסונפים אלו, והכרעתי זו מביאה לכדי סיום גם את התביעות הנ"ל.
3. בתיק מונתה מומחית מטעם בית המשפט, המודדת, ד"ר ופא אליאס, אשר הניחה בפני
י שתי הצעות חלוקה לשם פירוק השיתוף במקרקעין, והותירה להכרעתי רק שאלה אחת שנותרה במחלוקת, והיא: מי יזכה במגרש הפינתי המכונה בנספח 2 "מגרש 8/2", ובנספח 1 - "מגרש 8/6" (להלן: "המגרש הפינתי"), האם יהא זה הנתבע 5 או שמא תהא זו הנתבעת 11.
4. אקדים ואציין כבר עתה כי לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות הענין, הגעתי לכלל דיעה כי יש להכריע במחלוקת היחידה שנותר לדון בה, בשאלה מי יזכה במגרש הפינתי, על דרך של "הגרלה".
5. ואולם בטרם אכנס לעובי הקורה ואפרט את השיקולים שעמדו ביסוד הכרעתי, אי אפשר שלא לספר, בקצרה, את קורות ההליכים בהליך פירוק השיתוף שבפני
י.

השתלשלות ההליכים בתיק זה:

6. ביום 24.5.07 מונתה המודדת, ד"ר ופא אליאס, כמומחית מטעם בית המשפט בתיק זה (להלן: "המומחית") לבדיקת אפשרויות פירוק השיתוף במקרקעין, עריכת תוכנית חלוקה וקביעת תשלומי איזון, ככל שיידרש.
7. לאחר מתן חוות דעת המומחית ביום 6.9.07, בה הוצעו שתי הצעות חלוקה (האחת, לפי תוכנית מתאר מאושרת שמספרה ג/11158; והשנייה, לפי תוכנית מפורטת מופקדת שמספרה ג/16746), התברר כי אין היגיון בפירוק שיתוף בשלב זה הואיל וצפויה להיות מאושרת תוכנית נוספת שמספרה ג/15607, ולכן הוריתי על התליית ההליכים בתיק ביום 11.2.08.
8. לאחר שאושרה התוכנית ג/15607, חודשו ההליכים בתיק, והמומחית התבקשה בתום הישיבה מיום 24.6.09, להיפגש פעם נוספת עם הצדדים ועם בעלי הדין, לשמוע את הסתייגויותיהם ולהגיש הצעת חלוקה סופית המתיישבת עם התוכניות ג/16746 ו- ג/15607.
9. ביום 25.5.10 הגישה המומחית הצעת חלוקה סופית, לפיה שתי חלופות: החלופה הראשונה מפורטת בחוות דעת המומחית ומוצגת בטבלה מס' 1 המצורפת לחוות הדעת (טבלה 2 מפרטת את תשלומי האיזון) (להלן: "ההצעה הראשונה"); והחלופה השנייה שצורפה לחוות הדעת כנספח 2 (להלן: "ההצעה השנייה").
10. כאמור, המחלוקת היחידה בתיק זה הינה מי יקבל את המגרש הפינתי המכונה בנספח 2 "מגרש 8/2", ובנספח 1 - "מגרש 8/6" (להלן: "המגרש הפינתי").
11. בישיבה מיום 13.12.10 שמעתי טענות ארוכות מטעם הצדדים, מהן עלה כי הן משפחת קאסם (יוסף עלי קאסם, הנתבע 5), והן גב' רוזית עלי (הנתבעת 11) ובעלה (הנתבע 13) מעוניינים במגרש הפינתי. לפיכך, ביקשתי מן המומחית, בתום הישיבה, להודיעני האם יש מקום לתשלומי איזון כלשהם שעל מי מן הצדדים לשלם למשנהו בגין קבלת מגרש 8/2 לפי נספח 2 (מגרש 8/6 לפי נספח 1), כאשר ככל שתסבור המומחית כי יש מקום לתשלומי האיזון בגין אפשרויות הניצול של מגרש 8/2 ביחס למגרש 8/3 (לפי ההצעה השנייה), תפנה המומחית לשמאי על מנת שיעריך את תשלומי האיזון הנ"ל.
12. ביום 3.1.11 הגישה המומחית לתיק הודעה, לפיה, בין היתר, "הצעת החלוקה העיקרית והקובעת מבחינתי היא ההצעה הראשונה שנשלחה לכל הצדדים", כי ניתן לחלק את מגרש 8/2 לארבעה מגרשים שווים, וכי אין מקום לתשלומי האיזון בכלל ובין שני המגרשים בפרט. יצויין כי אף צד מן הצדדים לא ביקש לחקור את המומחית בעקבות תשובתה זו.
13. ביום 1.2.11 התקיימה ישיבה מקדמית נוספת אשר בסיומה נקבע התיק להוכחות, בהתייחס למחלוקת היחידה שנותרה בשאלה מי יזכה במגרש הפינתי.
14. ביום 23.3.11 התקיימה ישיבת הוכחות בה נחקרו מוהיב אחמד אלנאיף, הנתבע 13 (על תצהירו, נ/1; במהלך חקירתו הוגשה תוכנית שהגיש לקבלת היתר בניה, נ/2); ומחמוד עלי קאסם
(על תצהירו, נ/4). הצדדים ויתרו על הגשת סיכומים בתיק זה.

טענות הצדדים:

15. הנתבע 13 בתצהירו, נ/1, טען כי יש למסור לו ולאשתו, הנתבעת 11, את המגרש הפינתי. לטענתו, הוא ואשתו הינם הבעלים של שטח בן 1,600 מ"ר, אשר מתוכם 600 מ"ר נרכשו ממשפחת קאסם בשנת 2001 (על שטח זה הגישו הנתבעים 11 ו- 13 בקשה למתן היתר בניה שאושרה), ו- 1,000 מ"ר (במגרש הפינתי נשוא המחלוקת) נרכשו מהתובעת. הנתבע 13 טוען כי בתחילה מסרה המומחית לו ולאשתו כי יקבלו לידיהם את שני השטחים (600 מ"ר ו- 1,000 מ"ר) במיקומם כפי שנרכשו על ידיהם, ובהמשך הציעה המומחית כי כל השטח של 1,600 מ"ר יימסר במגרש הפינתי בשל התנגדות משפחת קאסם למסירת המגרש בשטח של 600 מ"ר, כאשר המומחית הסבירה להם מהם יתרונות המגרש הפינתי ושהינו המתאים ביותר לדרישות ולניצול מקסימאלי של ארבעה מגרשים באופן שלא יהא צורך בדרכים בתוך החלקה. לטענת הנתבע 13, לאחר שהודיע למומחית על הסכמתו להצעתה האחרונה, מסרה המומחית כי משפחת קאסם מתנגדת למסירת המגרש הפינתי לנתבעים 11 ו- 13, וביקשה לשנות את מיקומם למקום אחר. הנתבעים 11 ו- 13 התנגדו לכך והודיעו למומחית כי, לכל היותר, הם מוכנים "לחזור" להצעתה הראשונה (שני מגרשים – 600 מ"ר ו- 1,000 מ"ר), אך המומחית טענה כי כבר מסרה את השטח של 600 מ"ר למשפחת קאסם.
16. הנתבע 13 הוסיף וטען בתצהירו, נ/1, כי התנהלות זו של המומחית ומסירת המגרש שרכש הנתבע 13 ממשפחת קאסם, בחזרה לידי משפחת קאסם, מעידה על יחס מועדף של המומחית למשפחת קאסם, על אף שהוסבר למומחית כי קיים סכסוך בין המשפחות. כמו כן, בניהם של הנתבעים 11 ו- 13 הינם בגיל מתקדם יחסית, והם מעוניינים להתחיל בעבודות הבניה בעוד שבניו של יוסף קאסם הינם קטינים כך שאין להם דחיפות בבניה.
17. בישיבה מיום 13.12.10 העלה ב"כ הנתבעים 11 ו- 13 טעמים נוספים לכך שעליהם לקבל את המגרש הפינתי, ולא את מגרש 8/2 לפי החלופה הראשונה. ראשית, המגרש 8/2 נמצא בסמוך למגרשו של אביה של עלי רוזית עימו נמצאת היא בסכסוך מזה שנים ואינה מדברת עימו (פרו', עמ' 5, ש' 13-12). שנית, משפחת עלי רוזית מתכוונת לבנות במגרשה שלושה מבנים, כאשר מגרש 8/6 ניתן לחלוקה לשלושה מגרשים (גם לפי דברי המומחית שטענה כי מגרש 8/6 הוא הטוב ביותר למשפחת עלי רוזית), ואילו מגרש 8/2 לא ניתן לחלוקה לשלושה (פרו', עמ' 5, ש' 24-16). שלישית, למשפחת קאסם יש שלושה מגרשים, כך שהיא תוכל לחלק אחרת את המגרשים לצורך ניצול מיטבי (פרו', עמ' 6, ש' 23-21).
18. הנתבעים 6-1, בני משפחת קאסם, טענו בהודעתם מיום 16.1.11 כי יש לאשר את ההצעה הראשונה, לפיה הנתבע 5 (ולא משפחת עלי רוזית) זכאי לקבל את המגרש הפינתי, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, לפי הודעת המומחית מיום 3.1.11, הצעת החלוקה הקובעת הינה ההצעה הראשונה שהיא היחידה שנשלחה לצדדים (ראו, לעניין זה, גם: פרו' מיום 13.12.10, עמ' 5, ש' 9-8, עמ' 9, ש' 6-5), לפיה נמסר המגרש הפינתי למשפחת קאסם. עוד נטען כי העובדה שההצעה השנייה לא נשלחה לצדדים, מעידה על כך שלא הייתה כוונה מצד המומחית לתת להצעה זו מעמד כלשהו ביחס להצעה הראשונה, כאשר, לפי דברי המומחית בהודעתה, רק לאחר הכנת ההצעה הראשונה פנתה אליה משפחת עלי רוזית בטענה כי רכשה דונם נוסף מהתובעת ללא הצגת הוכחה לכך.
19. שנית, בהעדר רישום בטאבו ו/או אסמכתא לרכישת הדונם הנוסף הנטען על ידי משפחת עלי רוזית, היה מקום לדברי המומחית בהודעתה, שלא להתייחס כלל לטענה זו. אף על פי כן, הוסיפה המומחית את הדונם הנוסף לשטח של 600 מ"ר (שנרשם בטאבו ונרכש באופן פרטני מהנתבע 4 בלבד), בכפוף לכך שמשפחת עלי רוזית תקבל את מגרשה (מס' 8/2) הצמוד וגובל עם מגרש התובעת (מס' 8/1). לטענת הנתבעים 6-1, מהצעת המומחית עולה כי אם תוכח רכישת הדונם הנטען על ידי משפחת עלי רוזית או תירשם בטאבו בעתיד, הרי שמשפחת עלי רוזית קיבלה כבר את מלוא זכויותיה, אך אם לא תוכח העסקה או תתבטל או תתקיים בעייתיות כלשהי, ניתן להחזיר לתובעת דונם זה על ידי סיפוחו למגרש התובעת והותרת משפחת עלי רוזית עם השטח של 600 מ"ר.
20. שלישית, העסקה הנטענת בין התובעת למשפחת עלי רוזית (רכישת הדונם), אינה מחייבת את יתר הצדדים בהעדר רישום בטאבו, ואין להתחשב בה בעת פירוק השיתוף הואיל ולפי סעיף 7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, אין מדובר בבעלות, אלא בהתחייבות לעשות עסקה. לכן, זכותה של משפחת עלי רוזית מוגבלת בעילה חוזית נגד התובעת, ואין בה לחייב את יתר הבעלים השותפים או להתחרות בהם במיקום שיקבל כל שותף בעת פירוק השיתוף.
21. רביעית, בין הבעלים המקוריים של המקרקעין (משפחת רשיד- התובעת והנתבע 6, משפחת קאסם- הנתבעים 5-1 ומשפחת חאג' מוחמד- הנתבעים 10-7) היו הבנות והסכמות לגבי עקרונות החלוקה מבחינת מיקום וחזיתות, שהובאו לידיעת המומחית בטרם הכנת ההצעה, בטרם רכשה משפחת עלי רוזית את הדונם הנטען מהתובעת ולאחר שנשמעה עמדת כל הצדדים (הודעת המומחית מיום 3.1.11), והיוו את הבסיס להצעה הראשונה של המומחית. כך, למשל, סוכם כי משפחת קאסם תקבל את החזית המערבית, הסכמה שהובאה לידיעת המומחית והשתקפה הן בהצעת החלוקה מיום 6.9.07, והן בהצעה הראשונה (מגרש 8/6 הינו בחזית המערבית). בנוסף, שיקולי הצדק וההגינות מחייבים כי משפחת קאסם (יוסף קאסם) תקבל את המגרש הפינתי הן משום שלא יתכן כי הנתבע 4 יקבל את המגרש הפינתי מס' 8/9 עליו הקים את ביתו, וימכור למשפחת עלי רוזית את ה- 600 מ"ר במגרש 8/6, והן משום שהתובעת אינה יכולה להפר את ההסכמות שבין הצדדים בטרם רכישת הדונם הנטען בכך שמחד, תקבל את המגרש הפינתי 8/1, ומאידך תמכור למשפחת עלי רוזית את ה- 1,000 מ"ר הנטענים במגרש הפינתי 8/6.
22. חמישית, משפחת קאסם זכאית לקבל את המגרש הפינתי 8/6 מכח הפעלת עקרון השוויון והיחסיות בחלוקת החזיתות, היינו: היחסיות בין גודל זכותו של כל שותף לבין אורך החזית לה הוא זכאי. לפי עקרון זה, יש להתייחס בשוויון למשפחת עלי רוזית ולמשפחת קאסם להם הוקצו מגרשים 8/6-8/2 ששטחם הכולל הינו 7,060 מ"ר, כך שכל משפחה תקבל את חלקה היחסי בחזית המערבית של המגרש הפינתי 8/6 שאורכה כ- 50 מ'. נטען כי בני משפחת קאסם ויתרו על זכותם לקבל חלק במגרש הפינתי 8/6 לטובת הנתבע 4, יוסף קאסם, ולכן הוא קיבל את המגרש הפינתי 8/6. הנתבעים 6-1 טוענים כי משפחת עלי רוזית זכאית להחזיק ב- 22.6% מן החזית המערבית - אורך של 11.3 מ', ואילו הנתבע 4 זכאי להחזיק ב- 77.4% מחזית זו - אורך של 38.7 מ'. הנתבעים 6-1 הוסיפו וטענו כי אם נתעלם מן הדונם שנטען על ידי משפחת עלי רוזית כי נרכש מהתובעת, משפחת עלי רוזית תיוותר עם השטח של 600 מ"ר שנרכש ממשפחת קאסם, המהווה כ- 9.9% מן החזית המערבית, ולכן מגיע למשפחת עלי רוזית אורך של 5 מ' בלבד מהחזית המערבית של המגרש הפינתי.
23. שישית, אין לקבל את טענת משפחת עלי רוזית בדבר ניצול יעיל יותר של המגרש הפינתי 8/6 שכן לפי הודעת המומחית מיום 3.1.11, ניתן לחלק את מגרש 8/2 שקיבלה משפחת עלי רוזית, לארבעה מגרשים שווים. זאת בניגוד לטענת משפחת עלי רוזית כי הם מתכוונים לבנות שלושה מבנים, וכי את המגרש הפינתי 8/6 ניתן לחלק לשלושה מגרשים בעוד שאת מגרש 8/2 לא ניתן לחלק לשלושה מגרשים (פרו' מיום 13.12.10, עמ' 5, ש' 17-16). כמו כן, המומחית ציינה בהודעתה כי לא השתכנעה מבקשת משפחת עלי רוזית לקבל את המגרש הפינתי בטענה כי ניתן לנצלו בצורה יעילה יותר. לטענת הנתבעים 6-1, עת משפחת עלי רוזית קיבלה את מלוא זכויותיה הנטענות (1,600 מ"ר) במגרש 8/2, הרי שאין זה מעניינם של יתר הצדדים או של בית המשפט כיצד ינוצל מגרש זה.
24. שביעית, יש להתחשב בעת עריכת החלוקה בכך שמערכת היחסים בין משפחת קאסם למשפחת עלי רוזית אינה תקינה, ולהימנע מלהקצות להן מגרשים שכנים עם גבול משותף על מנת שיקטן או יימנע החיכוך בין הצדדים. לטענת הנתבעים 6-1, יש לאשר את ההצעה הראשונה שהקצתה את מגרש מס' 8/1 לתובעת, את מגרש 8/2 (שנמצא על כביש ציבורי, בין מגרש 8/1 למגרש 8/3) למשפחת עלי רוזית ואת מגרש 8/3 לאביה של גב' עלי רוזית הואיל והמגרש האחרון יפריד בין מגרש משפחת עלי רוזית למגרש משפחת קאסם, כאשר מערכת היחסים בין עלי רוזית לבין אביה תקינה וטובה.

דיון והכרעה:

25. פירוק השיתוף במקרקעין צריך להיעשות על ידי בית המשפט תוך התחשבות במשאלותיהם של השותפים. כך נקבע מפורשות בסעיף 43 לחוק המקרקעין. ואולם, מה יעשה בית המשפט כאשר שיקוליהם של השותפים מנוגדים ואינם עולים בקנה אחד האחד עם השני? גם אז, ודווקא אז, אין בית המשפט פטור מן ההכרעה, ומוטלת עליו החובה לבחון את טענות השותפים ולהכריע זכותו של מי עדיפה. כך, למשל, עשוי בית המשפט למצוא כי לנכס מסויים תועלת רבה יותר לצד מסויים או כי לצד מסויים יש ערך רגשי רב יותר לנכס הספציפי. רק כאשר בית המשפט משוכנע כי אין בטענות של הצדדים שהובאו בפני
ו, כדי להעדיף האחד על פני רעהו, רק אז פונה בית המשפט לבחון, כמוצא אחרון, חלוקה על פי גורל [ראו והשוו: החלטתו של כב' סגן הנשיא, כב' השופט שנהב, בבש"א (משפ' ת"א) 1604/07 עזבון המנוח ש.א. ז"ל נ' י.א. (לא פורסם, 3.9.2007)].

אין הבדל בשווי המגרשים:
26. נקודת המוצא בהכרעתי היא כי אין הבדל בשווי המגרשים, וכי בשני המגרשים ניתן לבנות ארבעה בתים, ולא רק במגרש הפינתי. המומחית קבעה זאת באופן חד משמעי, ואף צד מן הצדדים לא ביקש לחקור אותה על כך. מטעם זה, אין זה משנה כלל ועיקר שילדי הנתבעים 11 ו- 13 בוגרים יותר מילדיו של הנתבע 5. מה לי גיל הילדים ומספרם, אם ניתן לבנות בשני המגרשים מספר זהה של בתים?!

אין חשיבות לשאלה כיצד נרכשו הזכויות במקרקעין:
27. אין חשיבות, מבחינתי, גם לשאלה האם הזכויות הגיעו לידי הצדדים בירושה או בתמורה. כך או כך, מדובר בזכויות במושע של שני הצדדים, ואין מקום ליתן העדפה כזו או אחרת על בסיס זה.

הסכסוכים המשפחתיים אינם אלו העומדים ביסוד ההעדפה של המגרש הפינתי:
28. לא התרשמתי מכנות טענות שני הצדדים בדבר הסכסוכים המשפחתיים שבגינם יש להרחיקם מן המגרש הלא פינתי: לא מטענת הנתבעים 11 ו- 13 בדבר הסכסוך המשפחתי בינם לבין אביה של הנתבעת 11 לו הוקצה מגרש 8/3 (בהצעת החלוקה הראשונה), ולא מן הטענה שהסכסוך המשפחתי בין הנתבעים 11 ו- 13 לבין הנתבעים 6-1 מצדיק קבלת המגרש הפינתי על ידי הנתבע 5, כדי להפריד, כביכול, בין הניצים.
29. התרשמותי היא כי שני הצדדים, ובמיוחד הנתבעת 11, הופכים את הסכסוך הנטען, ככל שקיים, "קרדום לחפור בו", כאשר טעם זה אינו מהווה הטעם האמיתי להעדפתם את המגרש הפינתי. יצוין כי הנתבע 5 אשר עימו מתחרה הנתבעת 11 על המגרש הפינתי, כלל לא הגיש תצהיר ולא התייצב לדיון. יש להניח כי אם הסכסוך המשפחתי בינו לבין הנתבעים 11 ו- 13 היה "בנפשו", היה טורח להגיע לדיון כדי להשמיע את אשר על ליבו. אין זאת אלא שלמרות קביעת המומחית כי מדובר במגרשים שווי ערך, סבורים שני הצדדים שהמגרש הפינתי בעל ערך רב יותר, וזו הסיבה האמיתית להעדפתו על ידי שני הצדדים, ולא כל סיבה אחרת.

לא הוכחה ההסכמה ההיסטורית באשר לאופן החלוקה וידיעת הנתבעת 11 על הסכמה שכזו:
30. טענת הנתבע 5 בנוגע להסכם ההיסטורי בעניין חלוקת המקרקעין, אין בה לסייע לנתבע 5 ולהטות את הכף לזכותו הואיל ולא עלה בידו להוכיח, לא את ההסכמה הנטענת, ולא כי הנתבעת 11 אכן ידעה על קיומה של ההסכמה בין הבעלים ההיסטוריים בדבר אופן חלוקת המגרשים. ב"כ הנתבע 5 לא זימן לעדות את התובעת כדי להוכיח את אותה הסכמה ו/או כדי שתחשוף את טיב ההתקשרות בינה לבין הנתבעת 11, ולמעשה אין בפני
י כל בסיס ראייתי לקביעה כי הנתבעת 11 הייתה מודעת להסכמה שכזו בעת הרכישה; מה גם שהנתבעת 11 טוענת כי רכשה את זכויותיה בשטח של 1.6 דונם, לא רק מאת התובעת (ממנה רכשה דונם), אלא גם מאת משפחת קאסם.
31. זהו המקום להתייחס לטענת משפחת קאסם לעניין "עקרון השוויון והיחסיות" בקשר לחזיתות ולמגרשים הפינתיים. איני יודעת מאין נשאב עקרון זה (המתעלם מכך שלמשפחת קאסם הוקצו גם חזיתות אחרות שכלל לא נלקחו על ידי ב"כ הנתבעים 6-1 בחשבונותיו...), ומהיכן ועל מה נסמכת טענת משפחת קאסם כי למשפחת קאסם "זכות" במגרש הפינתי עליה "ויתרו" כביכול רק לטובת אחיהם, הנתבע 5, ומדוע הם סבורים כי אלמלא "הוויתור" הנטען, היה המגרש הפינתי נופל דווקא בחלקו של אחד מהם.
32. גם לא ברור לי מדוע סבורה משפחת קאסם כי יש להתייחס אליה כדבוקה אחת, בפרט כאשר אין מדובר בטענה עקבית ושיטתית. כך, למשל, כאשר הזכיר ב"כ הנתבע 5 בהקשר לטענת משפחת קאסם לעניין החלוקה ההיסטורית בין התובעת למשפחת קאסם, כי הנתבעת 11 לא רכשה את מלוא זכויותיה מאת התובעת, אלא רכשה גם 600 מ"ר ממשפחת קאסם, דאגו הנתבעים 6-1 להזכיר לו כי אותם 600 מ"ר לא נרכשו מכל בני משפחת קאסם, אלא רק מאחד האחים, הנתבע 4 בלבד.

משמעות החתימה של הנתבע 5 על בקשת ההיתר שהגישה הנתבעת 11:
33. הנתבע 5 חתום על בקשה להיתר שהוגשה על ידי הנתבעים 11 ו- 13 בה ביקשו לאשר בניה על המגרש הפינתי. נטען כי ההסכמה ניתנה על יסוד טענת הנתבעים 11 ו- 13 כי רכשו דונם נוסף מאת התובעת בעוד שהתברר בדיעבד כי אותה שעה לא נרכשו זכויות נוספות על ידי הנתבעים 11 ו- 13, מלבד 600 מ"ר שנרכשו מאת הנתבע 4. ואולם, מי שצריך היה להעיד בפני
י כי הוטעה, הוא הנתבע 5 שכלל לא טרח להגיש תצהיר ולא התייצב לעדות, ונראה, לאור התנהלותו, כי הסכסוך דנא הוא ממנו והלאה, וכי אחרים הם אלו הבוחשים בקדירה במקומו. הנתבע 5 גם לא הוכיח כי אכן בעת שנתן הסכמתו, טרם נרכשו זכויות הנתבעת 11 בדונם הנוסף, כפי שטען המצהיר מטעמו.
34. ואולם, למרות האמור, איני סבורה שיש ליתן משמעות מכרעת לחתימה זו, ואיני סבורה כי טענה זו, כשהיא עומדת לבדה, יש בה להכריע את הכף, לטובת הנתבעת 11. הוכח כי עוד בטרם ניתן ההיתר, הוגשה התנגדות לבקשת ההיתר מטעם משפחת קאסם. עוד יש לזכור כי החתימה על כתב ההסכמה, ניתנה בפברואר 2005, עוד בטרם הוגשה התובענה לפירוק השיתוף במקרקעין, כאשר באותה עת חלה על המקרקעין תוכנית שונה, וניתן היה לבנות רק בארבעה דונם; יש להניח כי מסמך זה נחתם ברגע נתון, כאשר הייתה, כפי הנראה, הבנה כזו או אחרת באשר לאופן חלוקת המגרשים. ואולם, התביעה לפירוק השיתוף, הצווים הזמניים שניתנו במסגרתה והצעות החלוקה השונות שהוגשו על ידי המומחית, במהלך השנים, טרפו את הקלפים. כך, למשל, בהצעת חלוקה, נ/3, "זכו" דווקא בני משפחת קאסם במגרש הפינתי. יתר על כן, כאשר נפגש המשיב 13 עם המומחית, הוא לא ביקש לקבל דווקא את המגרש הפינתי (פרו', עמ' 17, ש' 2-1) ללמדך שגם הוא סבר כי ההסכמה שניתנה בזמנו, אינה מחייבת במסגרת הליך פירוק השיתוף.

משמעות סירובה של הנתבעת 11 להציג המסמכים המעידים על רכישת דונם נוסף מאת התובעת:
35. הנתבעים 6-1 טוענים כי המשיבה 11 לא הוכיחה את זכויותיה בדונם הנוסף שלפי טענתה, רכשה מן התובעת. בהודעתה מיום 30.12.10 ציינה המומחית כי למרות פניותיה למשיבה 11 שתמציא בידיה אסמכתא המעידה על הרכישה הנטענת, לא הומצאו המסמכים, ולכן בחרה המומחית להצמיד את המגרש הצמוד למגרש התובעת, היינו: את המגרש הלא פינתי שבמחלוקת, למגרשה של התובעת. וכך ציינה המומחית בהודעתה:

"בזמן הכנת התשריט אני התחשבתי בזכויות הצדדים הרשומים בטאבו, או בעסקאות שקיבלתי עבורן ראיות או הסכמים בלבד. לאחר הכנת הצעת הראשונה פנתה אלי משפחת עלי רוזית בטענה שרכשה עוד דונם מהתובעת אולם לא הוצג לי שום מסמך או הסכם המעיד על העסקה הנטענת, אבל כן היתה הסכמה בע"פ מהתובעת. לאור מצב זה ולמען הזהירות והצדק, בחרתי למסור למשפחת עלי רוזית את מגרש מס' 8/2 הגובל למגרשה של התובעת שמספרו 8/1 כפי שצויין בחוות הדעת...".

וכן:

"בזמן הכנת תשריט החלוקה הדגשתי לנתבעת רוזית עלי כי אני לא יכולה להקצות לה שטח שלא רשום בטאבו ושאין שום מסמך או ראייה המעידים על כך ועד היום לא קבלתי שום ראייה על זכותם בדונם הנוסף".

ולבסוף:

"בהעדר מסמכים שמעידים על בעלות משפחת רוזית על עוד דונם, לא הייתי צריכה להתייחס לטענתם והייתי מסתפקת בהקצאת 600 מ"ר המוכחות. למען ההגינות ועל אף עמדתי כי משפחת רוזית תקבל את מגרשה צמוד למגרש התובעת (8/1) ראיתי למען ההגינות להכין עוד תשריט שיוצג רק לכבוד בית המשפט ואשר משקף אך ורק את רצון משפחת רוזית עלי".

36. אף שאני שוללת את טענות הנתבעים 11 ו- 13 בדבר יחס מועדף כביכול של המומחית כלפי משפחת קאסם, טענה שלא הוכחה ולו בנימה, אין ספק כי נימוקי המומחית אינם עומדים בפני
הביקורת. אם סברה המומחית כי אין להתחשב בזכויות המשיבה 11 בדונם הנוסף, אזי היה עליה לצרף את הדונם הנוסף למגרש של התובעת. ואם בכל זאת, השתכנעה המומחית, לאור אישור התובעת, כי הדונם הנוסף נרכש, הרי שהעובדה שהמסמכים לא הוצגו, אינה מהווה טעם המצדיק הקצאת המגרש הלא פינתי למשיבה 11.
37. דעתי היא שאישור התובעת כי הנתבעת 11 רכשה ממנה דונם נוסף, משמעו שאין פלוגתא בעניין זה בין התובעת לנתבעת 11, ולכן נקודת המוצא בהכרעתי תהא שהנתבעת 11 אכן רכשה מאת התובעת את הדונם הנוסף, גם אם לא הוצגו המסמכים המעידים על כך, כפי שמאשרת התובעת. אמנם, פירוק שיתוף נעשה בין בעלי זכויות בעלות במקרקעין (ראו: סעיף 37(א) לחוק המקרקעין). ואולם, בית המשפט לא יוכל להתעלם מזכויותיהם של צדדי ג' שאין להן ביטוי בנסח הרישום, מקום בו לא קיימת מחלוקת בין הקונה למוכר.
38. יחד עם זאת, אני מסכימה בהחלט שלא ניתן להתעלם מן העובדה שהנתבעים 11 ו- 13 לא טרחו להציג את המסמכים המעידים על הרכישה גם לאחר הרמיזות העבות של הנתבעים 6-1 כי מתחת לפני השטח מסתתרת "קנוניה" בין התובעת לנתבעים 6-1 אשר כל מטרתה לאפשר לתובעת ו/או מי מטעמה לזכות במגרש הפינתי הנכסף.
39. אף לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעים 11 ו- 13 בחרו שלא לקיים החלטה מפורשת של בית המשפט המורה להם להמציא את המסמכים המעידים על הרכישה, למרות ארכה שניתנה להם להמצאתם.
40. אין צורך לומר כי סירובם של הנתבעים 11 ו- 13 מלהציג את המסמכים התומכים בטענותיהם לעניין רכישת הדונם הנוסף מאת התובעת, אומרת "דרשני" ו- "פרשני", שלא לומר "חשדני". וזאת, גם אם לא עלה בידי משפחת קאסם להוכיח קנוניה בין הנתבעת 11 לתובעת, לא ברף הראיתי הנדרש להוכחת טענה מעין זו, ולא בכלל...
41. איני יודעת ואיני מתיימרת לדעת מדוע הנתבעים 11 ו- 13 כה עיקשים בסירובם להציג את המסמכים המעידים על רכישת הדונם הנוסף. ואולם, ברור כי התנהלות זו מלמדת כי יש להם מה להסתיר, וכי חשיפת המסמכים אינה משרתת את עניינם של הנתבעים 11 ו- 13 לזכות במגרש הפינתי. ניסיון החיים והשכל הישר מחייבים את המסקנה שאילו מסמכים אלו היו משרתים את מטרתם של הנתבעים 11 ו- 13 לזכות במגרש הפינתי, היו המסמכים מוגשים לעיוני מזמן.
42. ואולם, הימנעות זו מהצגת המסמכים אין בה לבדה כדי להטות את הכף לזכות הנתבע 5, גם אם היא מהווה משקל-נגד לחתימתו של הנתבע 5 על בקשת ההיתר שהוגשה בזמנו על ידי הנתבעת 11.
43. בנסיבות אלו, סבורני כי אין מקום להכריע לטובת צד זה או צד אחר, הכרעה שממילא הייתה נופלת, לכאן או לכאן, על "חוט השערה", ושוכנעתי כי בנסיבות העניין, הדרך הנכונה, הראויה וההוגנת ביותר היא להכריע במחלוקת על דרך של "הגרלה".

פירוק שיתוף על דרך של הגרלה:
44. אכן קיים קושי רעיוני מובנה בהכרעה שיפוטית הקובעת שהמחלוקת בין הצדדים תוכרע על פי מנגנון של "הטלת מטבע", מנגנון שאין בו שיקול דעת, שהרי שיקול הדעת השיפוטי מהווה את המסד ואת הטפחות של ההכרעה השיפוטית. ואולם, מנגנון זה אינו זר להליכי פירוק שיתוף, ויש לו עוגנים היסטוריים1 ומשפטיים2 כאחד כאשר ההחלטה לבחור במנגנון הכרעה של הגרלה אינה חפה משיקול דעת שיפוטי, אלא נעשית רק לאחר שבית המשפט שוכנע, תוך הפעלת שיקול דעת שיפוטי, כי אין בנמצא שיקולים המצדיקים העדפתו של פלוני על אלמוני, ועל כך כבר עמדתי לעיל.
סוף דבר:
45. אשר על כן, אני מורה כי ההכרעה בשאלה מי יזכה במגרש הפינתי, תהא על דרך של הגרלה. ההגרלה תבוצע באולם בית המשפט ביום 11.7.11, שעה 13:00.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשע"א, 31 מאי 2011, בהעדר הצדדים.
1 ראה למשל אסמכתאות מן המשפט העברי שהובאו בקובץ חוק לישראל בעריכת נחום רקובר "פרוק השיתוף" ספרית המשפט העברי, 2008.
2 ראה למשל סעיף 116 לחוק הירושה וסעיף 70 לפקודת הסדר זכויות במקרקעיו [נוסח חדש] התשכ"ט- 1969.
??

??

??

??
בית משפט השלום בקריות

תל"א 2691/05 נג'מה רשיד נ' עלי קאסם ואח'

ת"א 2826/05 קאסם נ' עלי ואח'
תל"א 3507/06 אלנאיף ואח' נ' קאסם ואח'
1 מתוך 10








תלא בית משפט שלום 2691/05 אחמד נג'מה רשיד נ' מוחמד עלי קאסם, מחמוד עלי קאסם, אחמד עלי קאסם ואח' (פורסם ב-ֽ 31/05/2011)