פסקי דין על מ.י. ענף תנועה ת"א | פסקי דין על טקלין אברה

24783/10 תתע     29/05/2011




תתע 24783/10 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' טקלין אברה





בפני
כב' השופטת נועה פראג לבוא

מ.י. ענף תנועה ת"א
ע"י ב" עו"ד ליאור

מאשימה

נגד
טקלין אברה
– בעצמו ע"י ב"כ עו"ד בר

נאשם/ת
<#2#>
החלטה

בפני
בקשה לחזרה מהודאה לפי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו נהיגה בשכרות.

ביום 8.4.10 התקיימה ישיבה ראשונה בתיק.
התובעת הודיעה כי בכוונתה לעתור לעונש של מאסר בפועל בין יתר העונשים.
הוריתי על מינויו של עו"ד בר
מטעם הסנגוריה הציבורית לייצג את הנאשם.
ביום 5.7.10 התקיימה ישיבה נוספת להקראה. הנאשם נוכח. ב"כ הנאשם מבקש דחייה נוספת להקראה.
ביום 6.10.10 בנוכחות הנאשם הודו ב"כ הנאשם והנאשם בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון. מפי הנאשם נרשם: "אני מודה. אני מודע לכך שביהמ"ש אינו כבול בהסדרי טיעון". עמ' 2 לפרוטוקול שורה 1.
במסגרת ההסדר נשלח הנאשם לקבלת תסקיר קצין מבחן.
ישיבת יום 2.1.11 נדחתה עפ"י בקשת ב"כ הנאשם ליום 6.2.11. מועד זה נדחה שוב לבקשת ב"כ הנאשם. ביום 28.2.11 התקיים דיון וזאת לאחר קבלת תסקיר קצין מבחן.
בתסקיר מצוין במפורש כי הנאשם הינו סטודנט שנה ג' להנדסת מכונות במכללה האקדמית סמי שמעון באשדוד. קצין המבחן התרשם מאדם בעל רמת אינטליגנציה ויכולת ורבלית תקינה. הנאשם הודה בפה מלא בפני
קצין המבחן בביצוע העבירה והביע צער על התנהגותו. הנאשם תיאר בפני
קצין המבחן את נסיבות התרחשות העבירה. קצין המבחן התרשים כי התייחסותו של הנאשם לעבירה היום הינה רצינית, כנה ואחראית.
יש להדגיש כי מדובר בהסדר טיעון אשר ביהמ"ש מכבד אותו.
ביום 28.2.11 נטען לעונש בנוכחות הנאשם אשר אמר: "אני מצטער. זה לא יקרה שוב. הפקתי את הלקחים. אני עובד ולומד". עמ' 4 לפרוטוקול שורות 24,25.
הנאשם ביקש לרצות את העונש בדרך של עבודות שרות. התיק נדחה לקבלת חוות דעת ממונה ליום 31.3.11.
הממונה ביקש דחייה והתיק נדחה להיום 29.5.11 למתן גזר הדין.
עתה, מבקש הנאשם לחזור בו מהודאתו.

סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

"הודה הנאשם בעובדה ... רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודאה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

בע"פ 3754/91 מ"י נ' ד"ר קאסם סמחאת (פ"ד מה(5) 798) קובע כבוד השופט גולדברג:

"בבוא בית המשפט לשקול אם לתת לנאשם רשות לחזור בו מהודאתו לפני גזר הדין, לא די, לדעתי, בבירור השאלה, אם ההודאה ניתנה בשעתה מרצונו הטוב והחופשי של הנאשם. סבורני, כי גם אם השתכנע בית המשפט מכך, עוד עליו לשאול עצמו, מהי הסיבה הכנה והאמיתית, אשר מביאה את הנאשם לבקש את החזרה מן ההודאה. אם סובר הנאשם, כי טעה בשיקוליו בעת שהודה, והמטרה אחת והיחידה העומדת ביסוד בקשתו היא, כי תינתן לו הזדמנות להוכיח את חפותו, כי אז נכון וראוי הוא, שלא להכביד תמיד במשקלם של אותם "נימוקים מיוחדים", הנדרשים בסעיף 153(א) הנ"ל.
ער אני לכך, כי גישה זו עלולה לפתוח פתח לנאשמים להתחרט על הודאתם. ואך נתתי דעתי על הפגיעה שב"רוחב לב" זה על ניהולו התקין של הדיון, ושיבוש סדריו של בית המשפט. אולם כשנשקל הצורך למנוע רעות אלה, לעומת הדרישה לעשיית צדק, חייבת לנטות כפר של האחרונה, חרף "המחיר", שמשלם הציבור מתוצאה זו".

בע"פ 70720/01 סילברמן נ' מ"י בבית המשפט המחוזי בת"א, קובע כבוד אב"ד השופט בר אופיר:

"הזכות הבסיסית לפנות לערכאות מקבלת משקל רב מבעבר, לאור חוקי היסוד, ויש להביא גם זכות זו בחשבון השיקולים, כאשר אנו באים לדון בנושא פלילי – דיוני. כלומר: מועדפת זכותו של הנאשם למצות את ההליכים העומדים לרשותו עד תום, על פני אינטרס הציבור בוודאות המשפטית".

בע"פ 3991/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים נקבע....
" המחוקק לא פירש בסעיף זה מהם אותם "נימוקים מיוחדים" שיצדיקו חזרה מהודיה. הפסיקה שדנה בסוגיה זו קבעה מספר קווים מנחים, גם אם לא ממצים, למתן היתר לנאשם לחזור בו מן ההודיה.

ככלל, נפסק, יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט רק בנסיבות חריגות (ראו: ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 572, 579; ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, 616-621; ע"פ 763/03 שמואל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 145, 152); י' קדמי על סדר הדין הפלילי (חלק שני, תשס"ג) 996-1002).

נסיבות חריגות כאלו, אשר מצדיקות חזרה מן ההודיה, מתקיימות כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו (ע"פ 1958/98 הנ"ל, בעמוד 621; ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 152). קיומו של חשש ממשי לכך שההודיה ניתנה בניגוד לרצונו החופשי של הנאשם ייבחן על-פי מכלול הנסיבות הנלוות להודיה (ע"פ 763/03 הנ"ל).

טענות נגד הייעוץ המשפטי שניתן לנאשם, יכול שיצדיקו, בעיקרון, חזרה מן ההודיה. הצדקה לכך תמצא, למשל, במקום שבו בא כוחו של הנאשם פועל מתוך מניעים זרים תוך הפרת אמונים כלפיו (ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 153). אולם, המלצתו של סנגור לנאשם להודות, תוך הבהרה שאם לא יודה צפוי לו עונש כבד יותר, אינה מצדיקה מתן היתר לחזור מן ההודיה. בהמלצה כזאת אין פסול, כל עוד אין בה כדי לשלול את הרצון החופשי של הנאשם וכל עוד ההכרעה והבחירה החופשית אם להודות נשארת בידי הנאשם (ע"פ 945/98 הנ"ל, בעמודים 577-578).

בבחינת הנסיבות הנלוות להודיה תבחן גם השאלה האם הודיית הנאשם נעשתה בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו (ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 153; ע"פ 763/03 הנ"ל).

שיקול נוסף בעניין זה עניינו במידת העוול שיגרם לנאשם באם לא יתאפשר לו לחזור בו מהודייתו וההשלכות של ההרשעה על שמו הטוב ומקצועו (ראו: דעת הרוב בע"פ 3754/91 סמחאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5) 798, 802-803 (להלן –

פסק דין
סמחאת); ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 153).

עיתוי הגשת הבקשה לחזור מן ההודיה מהווה שיקול מכריע בבחינת הבקשה. כאן יש להבחין בין בקשה לחזור מההודיה טרם מתן גזר הדין, ובין בקשה כזאת המוגשת לאחר שהדין נגזר. היתר לנאשם לחזור בו מן ההודיה לאחר שניתן גזר דין בעניינו, יינתן רק בנסיבות נדירות, "שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד" (ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 152). "'אפשרות תמרון' זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק" (ע"פ 945/98 הנ"ל, בעמוד 579).

בעפ"ת 31104-03-11 בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע:

ביהמ"ש העליון (מפי השופט א' רובינשטיין) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הלכה היא, כי בקשת רשות ערעור תישקל אך במקרים בעלי חשיבות משפטית או ציבורית, החורגים מעניינם הקונקרטי של הצדדים. מקרה זה אינו בא בגדרם של אלה.
אף לגופם של דברים, אין מקום להתערב בקביעותיהן של הערכאות הקודמות, לפיהן אין לקבל את חזרתו של המבקש מהודייתו. כידוע, חזרתו של נאשם מהודיה תיעשה בהתאם להוראות סעיף 153(א) לחסד"פ, וזאת רק "אם הרשה זאת ביהמ"ש מנימוקים מיוחדים שיירשמו". הלכה היא, כי "היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה". כפי שקבע בימ"ש השלום ניכר, כי בקשתו של המבקש לחזור מהודייתו ניתנה אך נוכח הבנתו שהמשיבה אינה מוכנה לבוא עמו בהסדר טיעון; בכך אין כדי לאפשר חזרה מהודיה. בבחינת מכלול הטענות המועלות בבקשה לא הובאו טעמים מיוחדים שיש בהם ממש המצדיקים חזרה מהודיה לפי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי" .

מן הכלל אל הפרט:
בתיק זה התקיימו ישיבות מרובות. הנאשם מיוצג. הנאשם משכיל. הנאשם סטודנט שנה ג'. הנאשם מבקש לחזור מהודאתו מאחר והוא קיווה כי עונש המאסר על תנאי יוארך. מבחינת העיתוי הרי שחלפה לה למעלה מחצי שנה מאז ההודאה ועד הבקשה.
הנאשם הבין היטב את משמעות הודאתו. הנאשם מבקש לחזור ממנה על מנת לדחות את הקץ, ואולי לקבל הסדר טוב יותר.
בע"פ 10478/09 נקבע: "ברי כי ההליך הפלילי אינו תוכנית כבקשתך ואין לאפשר לנאשם לתעתע בביהמ"ש ובתביעה".

הבקשה נדחית.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תשע"א, 29/05/2011 במעמד הנוכחים.
נועה פראג לבוא
, שופטת
גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שהודה בעבירה של נהיגה בשכרות.
ביום 30.1.10 בשעה 08:15 בכביש 20 לדרום, נהג הנאשם ברכב כאשר הוא שיכור וכאשר בליטר אוויר נשוף נמצאו 475 מיקרו גרם אלכוהול.
הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון,לפיו לאחר קבלת תסקיר, ייפגשו הצדדים, ויגיעו להבנות לעניין העונש. הבנות אלו לא הושגו. התביעה עתרה לעונש של מאסר בפועל, מאסר מותנה, הפעלת מאסר מותנה במצטבר, פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.
יש לציין כי ביום 15.7.07 בביהמ"ש לתעבורה באשדוד הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וזאת ביום 29.12.06 בשעה 00:45 כאשר כמות האלכוהול היתה 645 מיקרו גרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף. בין יתר העונשים נגזרו על הנאשם 3 חודשי מאסר מותנה שהינם בני הפעלה בתיק זה.
ב"כ הנאשם עותר להארכת המאסר המותנה. ב"כ הנאשם מסתמך על התסקיר החיובי, על אישיותו הנורמטיבית של הנאשם ונסיבותיו האישיות. הנאשם מבקש התחשבות ביהמ"ש בהיותו סטודנט השואף לסיים תואר ולהיטיב דרכיו.
זו פעם שנייה לנאשם לנהוג בשכרות או תחת השפעת משקה משכר.
מאסר מותנה לא היווה עבורו גורם מרתיע או מרסן.
ביום 28.2.11 הביע הנאשם הסמכתו לביצוע עונש מאסר בדרך של עבודות שרות ואף נשלח לממונה על עבודות השרות.
היום, ביקש הנאשם לחזור מהודאתו, וזאת לאחר שהבין שהמאסר המותנה לא יוארך. בהתנהגותו זו, אומר לנו הנאשם כי אינו מתחרט על מעשיו, וכי הוא עומד במריו.
אין ספק כי העונש הראוי הינו עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח. עם זאת, לאור התסקיר החיובי, וחרף התנהגות הנאשם בביהמ"ש, לא אמצה עמו הדין, ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים. המאסר ירוצה בדרך של עבודות שרות עפ"י החלטת הממונה על עבודות השרות בקרן לשיקום מוגבלים באשקלון. מועד תחילת ריצוי עבודות השרות 31.7.11.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה בן 3 חודשים כפי שנגזר על הנאשם בתיק 3020/07 בביהמ"ש לתעבורה באשדוד באופן חופף.

קנס בסך 4000 ש"ח או 40 ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשים שווים ורצופים החל מיום 3.7.11.
במידה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולמו במועד, תעמוד היתרה לפרעון מיידי.

אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 3 שנים.

אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

מאסר על תנאי של שנה למשך 3 שנים והתנאי שלא ינהג בעת פסילה, או בהיותו שיכור/ נתון להשפעת משקה משכר.

המזכירות תשלח פרוטוקול הדיון לממונה על עבודות השרות.

זכות ערעור כחוק.
ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תשע"א, 29/05/2011 במעמד הנוכחים.
נועה פראג לבוא
, שופטת

הוקלד על ידי: לימור אסף
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
תת"ע 24783-10 מ.י. ענף תנועה ת"א
נ' אברה
29 מאי 2011
7
7









תתע בית משפט לתעבורה 24783/10 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' טקלין אברה (פורסם ב-ֽ 29/05/2011)