פסקי דין על אבו מוך אחמד | פסקי דין על אבו מוך אמג'ד | פסקי דין על אבו מוך מג'די ואח' | פסקי דין על עבד אלקאדר עסאם

4083/09 א     29/05/2011




א 4083/09 אבו מוך אחמד, אבו מוך אמג'ד, אבו מוך מג'די ואח' נ' עבד אלקאדר עסאם






בפני

כב' השופטת רחל קרלינסקי
מבקשים
1. אבו מוך אחמד

2. אבו מוך אמג'ד

3. אבו מוך מג'די
4. קשקוש מהא

נגד
משיב
עבד אלקאדר עסאם
החלטה

1. שתי בקשות מקדמיות הניחו המבקשים בפני
בתיק שבו המשיב הגיש כנגדם תביעה כספית לתשלום שיק על סך 1,100,000 ₪ .
הבקשה הראשונה היא בקשה לדחיית התביעה על הסף בהעדר בסיס לעילה שטרית והשניה בקשה להפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשים בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

2. תביעת המשיב נפתחה כאמור בהליך לביצוע שיק בסך של 1,100,000 ₪ אשר נמשך מחשבונו של המבקש 1. זמן פירעונו של השיק היה 10.5.08 והסכום הנתבע מתוך הסך הכולל הנקוב בשיק הוא 441,855.1 ₪ (להלן: "השיק").
הבקשה לדחייה על הסף

טענות הצדדים

3. לטענת המבקשים, הכיתוב "מוגבל" המופיע על גבי השיק נכתב בכתב ידו של המשיב או מי מטעמו. בנוסף, השיק לא הוצג לפירעון על ידי המשיב ובהתאמה אינו נושא חותמת של הבנק המעידה על כך. המבקשים מציינים כי במועד הגשת בקשת ההתנגדות לביצוע לא שמו לבם לעובדה הנ"ל והדבר נודע להם רק בעת שערכו השוואה בין השיק לשיקים נוספים שנמשכו מאותו חשבון.

4. חשבון הבנק של המבקש 1, ממנו נמשך השיק, לא היה מוגבל נכון למועד הפירעון הנקוב וזאת כאמור בניגוד לכיתוב "מוגבל".
המבקשים תומכים טענותיהם בהוראת סעיף 44 לפקודת השטרות [נוסח חדש] אשר קובעת את חובתו של האוחז בשטר להציגו לפירעון כראוי, ס"ק (ב)(2) המפרט את המועד להצגת השטר וס"ק (ג) הנוקב במקום הצגת השטר לפירעון. ולכן מסקנתם היא ,כי המשיב לא הציג את השיק לפירעון בבנק ולמעשה לא הציגו לפירעון כדין. יתר על כן ,סעיף 45(ב) קובע באלו נסיבות יהיה האוחז בשטר פטור מהצגתו לפירעון אולם אף אחת מהן אינה מתקיימת בענייננו.
לאור האמור טוענים המבקשים כי משלא הוגש השיק לפירעון הרי, שלא חולל ואין לאוחז בו הזכות לשוב בתביעה למושך או המסבים הם המבקשים.

5. מנגד טוען המשיב ,כי הבקשה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה ובמסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן. לגופו של עניין, טוען המשיב, כי לבקשת ביצוע השיק צורף אישורו של בנק ישראל להיות החשבון מוגבל. מכאן, כי לא היה צורך בהפקדה פיסית על מנת שהבנק ישיב את פניו ריקם בעילה זו.

6. המשיב הבהיר בדיון האחרון כי הסכום הנתבע אכן נמוך מהסכום הנקוב בשיק וזאת לאור העובדה כי השיק ניתן לביטחון כנגד מתן הלוואה וכי המבקשים פרעו חובם באופן חלקי. לפיכך, הסכום הנתבע הוא יתרת החוב.

הבקשה להפקדת ערובה

טענות הצדדים

7. לטענת המבקשים, המשיב איננו תושב מדינת ישראל ואין לו מען או נכסים קבועים בתחומי המדינה אשר מהם יוכלו להיפרע במידה וייפסקו הוצאות לטובתם. ממילא לא הציג תעודת זהות ישראלית הגם שטען כי מצויה ברשותו. בנוסף, סיכויי התביעה נמוכים לאור טענותיהם המבוססות של המבקשים בדבר זיוף חתימות המסבים ולאור העובדה כי אין למבקשים חוב כלפי המשיב, כפי שפירטו בכתב הגנה שהוגש מטעמם.
8. מנגד, טוען המשיב כי הינו תושב העיר "טייבה" וכי טענות ההגנה של המבקשים הינן קלושות.

דיון

הבקשה לדחייה על הסף

9. ההלכה הפסוקה איזנה בין האינטרסים הקוטביים של זכות התובע לגישה לערכאות לבין זכות הנתבע שלא להגרר אליהם ללא עילה כנגדו. לכן נקבע כי לא ימהר ביהמ"ש למחוק תביעה על הסף והסעד הנ"ל ינתן במקרים מיוחדים ביותר. כנקבע:

"כלל הוא כי בית המשפט לא יסלק על הסף תביעה בגין העדר עילה אלא במקרים נדירים בהן התביעה על פניה אינה מגלה ולו צל של עילה. כך למשל, נאמר בע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, מג(3) 124, כי די באפשרות קלושה שהתובע יקבל את הסעד לו הוא עותר כדי שבית המשפט ימנע ממחיקת התביעה על הסף...". ו

(רע"א 10091/02, siemens aktiengesellschaft נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (פורסם בנבו)
בהמשך לכלל זה, ברע"א 1383/07, חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (פורסם בנבו), מתאר בית המשפט העליון את הדילמה בפני
ה ניצב ביהמ"ש עת שמובאת בפני
ו בקשה לדחיית תביעה על הסף בשלב מקדמי של המשפט לאור הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות אשר הינה זכות חוקתית.
וכך דבריו (פסקה 13):

בהליכים אשר לפנינו עלינו לבחון את החלטות בית המשפט המחוזי בסוגיות של דחייה ומחיקת תובענה על הסף...מצויים אנו בפתחו של ההליך המשפטי. במסדרון המוביל אל הטרקלין. ההליך המשפטי הוגש, אך הנתבעים באים לבית המשפט וטוענים כי אין מקום, מטעמים אלו ואחרים, שהליך זה יכנס אל תוך הטרקלין השיפוטי. האם ראוי כי תינתן לנתבעים בהליכים השונים הזכות לנעול את הדלת בפני
ההליך המשפטי עוד לפני בירורו לגופו של עניין?".

10. המבחן הרלבנטי הוא האם כתב התביעה משכלל עילה וזאת בהנחה כי יעלה בידי התובע להוכיח את זכאותו לקבל סעד. בשלב, זה, בו נדרש בית המשפט לשאלת דחיית התביעה על הסף הרי :

"שאלת קיומה של עילה אינה נוגעת ישירות להוכחות שיובאו במשפט. הבחינה של קיום עילה נעשית אך ורק על יסוד האמור בכתב התביעה........מכאן שמחיקת תובענה על הסף מחמת העדר עילת תביעה תעשה במקום שברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי התובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש. כאשר אנו בוחנים בקשה לסילוק תביעה על הסף עלינו "לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט.......הכלל הוא, שהעדר העילה צריך להתגלות על פני כתב התביעה עצמו מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל-פי העובדות, המהוות את עילת התביעה, יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק באיבה"
(ראה שם בע"א 1383/07 )

ישום כללים אלו בענייננו הביאני למסקנה כי אין זה מאותם מקרים בהם אין סיכוי קלוש לקיומה של עילת תביעה.
הסוגיות העומדות לדיון מחייבות בירור עובדתי באשר להיות החשבון מוגבל, באלו מועדים, אמיתות חתימות המסבים, התקיימותן של נסיבות הפוטרות מהגשת השיק לפירעון בהתאם לסעיפי פקודת השטרות ועוד. כל אלו טעונים שמיעת ראיות לגופו של עניין.
לאור האמור יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף.
הבקשה להפקדת ערובה

11. על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 נקבע כי :

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

תכליתה של קביעה זו נועדה למנע תביעות סרק בפני
הן יעמוד הנתבע ויאלץ לשאת בהוצאות .
(ראה ברע"א 1007/08, עיזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) )

בהעדר פירוט תנאים ספציפיים להפעלת תקנה 519 נתנה הפסיקה כלים להפעלת שיקול הדעת ביסוד התקנה הנ"ל תוך הקפדה על ישום זהיר ומתון שלהם וביניהם סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים.

המסקנה היא כי אין להפעיל את תקנה 519 אלא בזהירות רבה ובמשורה שמא תיפגע יתר על המידה זכות הגישה לערכאות של תובע אשר כידוע הינה זכות חוקתית רמת מעלה. (וראה עוד בעניין זה רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב ואח'
, פ"ד נד(2) 845; רע"א 7543/04, שמואל ליסטר נ' אשר ליסטר (פורסם בנבו); רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורות בע"מ ואח'
(טרם פורסם)).

12. ככלל, שיקול דעתו של בית המשפט אינו מוגבל ויש לשקול כל מקרה על נסיבותיו הייחודיות ( ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995) 901 - 900).
בבואנו לבחון את הנסיבות עלינו להידרש לשני מדדים כפי שהגדירה אותם כבוד הנשיאה השופטת גרסטל במסגרת ה"פ (ת"א( 265/03, מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'
נ' דיאמנט יוסף ואח'
(פורסם בנבו):

"הראשון: בדיקת יכולת הפרעון (להלן: "מבחן יכולת הפרעון"), היינו, האם יש בידי המשיבים די משאבים כלכליים לתשלום הוצאות המשפט אם וכאשר יושתו עליהם...
השני: הוא בדיקת סיכויי התביעה (להלן: "מבחן סיכויי התביעה"). אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519, היא למנוע תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים ..."

ברע"א 321/07, אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא (פורסם בנבו) התייחס בית המשפט למבחן יכולת הפירעון של התובע וציין כי:

"...הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני
מי שאין ידו משגת...האיזון שבתקנה 519 הוא כך ש"השימוש בה מודרך אף הוא לאורה של זכות הגישה לערכאות ולאור הצורך להגן במקרים מסוימים על זכותו של הנתבע כי לא יצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו"..."הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד"...על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע... אכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות".

13. הפסיקה הכירה במספר חריגים בהם יטה בית המשפט לקבל את הבקשה להפקדת ערובה והם המקרים בהם תובע לא המציא את מענו, כדרוש לפי תקנה 9(2), או שהמציא מען לא נכון, אשר עלול להכשיל את הנתבע בגביית הוצאותיו וכן כאשר תובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ו/או אין בידיו נכסים הנמצאים בארץ שמהם יוכל הנתבע להיפרע. בכלל אלה נכנס תובע תושב הרשות הפלשתינאית, שלגביו נאמר לא אחת כי די בעובדה שהתובע הינו תושב הרשות הפלשתינאית על מנת לחייבו בהפקדת ערובה.

ראה רע"א 5693/07, קמחאוי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) )

מן הכלל אל הפרט

14. ב"כ המשיב טען בדיון שנערך בפני
ביום 27.2.11 כי מרשו היה בעבר תושב יהודה ושומרון וכי קיבל תושבות במסגרת איחוד משפחות וכיום מתגורר בטייבה. לטענתו המשיב בעל תעודת זהות של תושב השטחים אולם בפועל הינו תושב הארץ. ביום 24.5.11 צירף התובע הודעה לה צורף מסמך שהונפק במשרד הפנים ולפיו לתובע הרשאה לשהות באופן זמני בארץ. הרשאה זו, ככל הנראה, עשויה להתחדש מדי שנה. בהתאמה, מסמך נוסף שצורף, אשר הונפק מאת מנהלת הקישור והתיאום באיו"ש, מאשר כניסה לישראל למשך שנה בלבד.

15. אני סבורה כי אין במסמכים אלו כדי להסיר לחלוטין את הספק הקיים לגבי יכולתו הכלכלית של המשיב. האישור שהומצא על ידו הינו אישור זמני ותוקפו לעוד פחות משנה. ההליכים המשפטיים – מעצם טיבם וטבעם – אורכים זמן ואין לדעת מה ילד יום.
מעבר לאמור, המשיב טוען בהודעתו מיום 24.5.11 כי בבעלותו ובבעלות רעייתו בית מגורים בטייבה וכן רכוש רב נוסף במקומות שונים, כלשונו. טענות אלו לא גובו במסמכים כלל ואף לא גובו בתצהירו של המשיב לאימות האמור.
באשר לסיכויי התביעה, אנו מצויים בשלב מקדמי וטרם תחילתו של שלב ההוכחות בתיק ונראה כי מאזני הטענות שקולים.
לפיכך, כשאני נותנת דעתי לספק בעניין מקום מושבו הקבוע של המשיב , הספק בדבר יכולתו הכלכלית ולאור האיזון בסיכויי התביעה, אני מוצאת בהתאמה לכך לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים בשיעור נמוך מהנוהג בפסיקה.

סוף דבר

16. לאור האמור אני קובעת כלדקמן:
א. הבקשה לדחיית התביעה על הסף נדחית.
ב. אני מורה למשיב להפקיד ערובה להוצאות המבקשים בסך של 5,000₪ עד ליום 7.7.11בין במזומן ובין בערבות בנקאית צמודה שאינה מוגבלת בזמן.

לעיוני ביום 15.7.11 לבדיקת הפקדת הערובה והמשך מתן הוראות בתיק.
ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"א, 29מאי 2011, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בכפר סבא
ת"א 4083/09 עבד אלקאדר עסאם
נ' אבו מוך אחמד
ואח'


ת"א 2179/09 עבד אלקאדר עסאם
נ' אבו מוך מגדי
1 מתוך 7








א בית משפט שלום 4083/09 אבו מוך אחמד, אבו מוך אמג'ד, אבו מוך מג'די ואח' נ' עבד אלקאדר עסאם (פורסם ב-ֽ 29/05/2011)