פסקי דין על ג'ומעה אלצאנע | פסקי דין על דיף אללה אלאקרע | פסקי דין על שוק אלאקראע ואח' | פסקי דין על מועצה מקומית עומר

7500/07 תלפ     25/05/2011




תלפ 7500/07 ג'ומעה אלצאנע, דיף אללה אלאקרע, שוק אלאקראע ואח' נ' מועצה מקומית עומר




בפני

כב' השופט איתי ברסלר-גונן
מבקשים
1. ג'ומעה אלצאנע
– המבקש בתל"פ 7500/07 ו- 7501/07
ע"י ב"כ עו"ד ליאור אייזנפלד
2. דיף אללה אלאקרע
– המבקש בתל"פ 7502/07
3. שוק אלאקראע – המבקשת בתל"פ 7507/07
4. נאסר אלאקרע – המבקש בתל"פ 7505/07
5. פארס אלאקרע – המבקש בתל"פ 5427/09
6. פארס אלסנע – המבקש בתל"פ 7503/07 ו- 7516/07
המבקשים 2 – 6 ע"י ב"כ עו"ד יניב כהן
נגד

משיבה
מועצה מקומית עומר

ע"י ב"כ עו"ד שגב פלץ
החלטה
רקע ותיאור ההליכים עד כה
1. בפני
י שורה של בקשות, שהוגשו בכל התיקים שבכותרת, ובתיקים רבים נוספים, כמפורט להלן, לביטול צווי הריסה שיפוטיים שניתנו על ידי בית המשפט בהתאם לסעיפים 212 ו- 213 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 [להלן: "החוק"].
במקור, הוגשו כאמור בקשות רבות בתיקים רבים וכל המבקשים יוצגו על ידי עו"ד שמואל זילברמן. בין הצדדים נוהל מו"מ שעיקרו העברת שבט הטראבין ממוקמם ליד היישוב עומר ליישוב החדש שהוקם מדרום לרהט. ביום 12.3.2009 הגיעו הצדים להסכמה דיונית ולאחר מכן הגיעו להסכמה נוספת ולפיה יעוכבו הצווים עד ליום 1.11.09 והוסכם כי המבקשים ישמרו על זכותם לפנות לבית המשפט בבקשה לעיכוב נוסף בביצוע הצווים. עוד הוסכם כי "המשיבה תשקול בחיוב בקשות אלו ככל שהאשמה בעיכוב לא תרבוץ לפתחם של המבקשים".
המבקשים הגישו בקשה נוספת ביום 27.10.09 אולם זו נמחקה על ידי כב' השופטת חדד [בהחלטתה מיום 10.2.2010] ואז הוגשה בקשה נוספת ביום 9.3.2010, ונטען בה כי צורך בעיכוב נוסף על מנת לגבש הסדר סופי בין הצדדים.
בהחלטתי מיום 1.4.2010 עמדתי על כך שיש צורך לזהות את הקשיים ואת הטעמים העומדים מאחרי המבוי הסתום אליו הגיעו הצדדים במשא ומתן ביניהם, ועל כן הוריתי על קיום דיון בנוכחות הצדדים.
2. הדיון נדחה מעת לעת, ובין לבין הגיעו חלק מהמבקשים להסכמות עם המשיבה ואף התפנו ממקומם והוסכם על מחיקת בקשותיהם.
בהתאם לכך, וכיוון שחלק מהמבקשים אף לא נכח באולם במועד הדיון, הוריתי על מחיקת הבקשות שהוגשו בתיקים שאינם מנויים עם התיקים שבכותרת [ראו פרוטוקול והחלטה מיום 27.2.2011].
מתוך כלל הבקשות שהוגשו, נותרו תלויות ועומדות שש הבקשות ביחס למבקשים 1-5 שבכותרת, והמבקשים, אשר לא היו המבקשים במקור, הסדירו ייצוגם באופן נפרד.
לשם הנוחות, נפרט את הצווים, ההליכים והמבנים בטבלה שלהלן:
#
מבקש
תיק חדש (ב"ש)
מועד מתן הצו
נ.צ. המבנה
תיק מקורי (ב"ש)
הערות
1
ג'ומעה אלצאנע

7500/07
21.1.07
186828/575979
1233/07
מבנה פח 42 מ"ר
2
ג'ומעה אלצאנע

7501/07
18.1.07
186839/575984
1232/07
2 מבנים במקבץ
3
דיף אללה אלאקרע

7502/07
21.1.07
186874/575857
1227/07
מבנה פח 50 מ"ר
4
נאסר אלצאנע
7505/07
21.1.07
186861/575885
1234/07
3 מבנים במקבץ
5
אלאקרע שוק
7507/07
22.4.07
186547/575305
3252/07
3 מבנים במקבץ
6
פארס אלאקרע
5427/07
21.1.07
186882/575868
1222/07
מבנה מעורב 90 מ"ר

במסגרת החלטה זו כלולים גם תיקים נוספים שמספריהם ב"ש 7503/07 ו- 7516/07, אשר נמחקו בהחלטתי מיום 27.2.2011, אשר ניתנה בנוכחות ב"כ הצדדים, והיא נדרשת נוכח בקשה חדשה שהוגשה בימים האחרונים מטעמו של המבקש 6 לפי הרשימה בכותרת, ואליהם אתייחס בהמשך.

מהותה של המחלוקת בין הצדדים וסיכומי הצדדים
3. אין מחלוקת כי קיימים צווי הריסה למבנים שנותרו ואין מחלוקת כי הצדדים מנהלים ביניהם משא ומתן לשם מציאת פתרון חלופי למבקשים, אשר נדרשו לעזוב את המיקום בו הם מתגוררים מזה עשרות שנים. המחלוקת שבין הצדדים היא האם מוצה הליך המו"מ בין הצדדים או שהוא "נתקע" בשל טעמים הנעוצים בהתנהלות המבקשים. בדיון מיום 27.2.2011 ביקשתי לעמוד על הפתרון שניתן על ידי המשיבה למבקשים והוריתי לזמן לדיון את מי שלטענת המבקשים הוא שניהל עימם את המו"מ בשם המשיבה.
בסיומו של הדיון מיום 13.3.2011 הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב. המבקשים 2-5 לא הגישו סיכומיהם כלל ואילו המבקש 1 הגיש סיכומיו אולם החליט, על דעת עצמו, להגיש בקשה לצירוף תצהיר נוסף, ועוד טרם קיבל אישור לכך, צירף את התצהיר החדש לתיק בית המשפט.
המשיבה הגישה סיכומיה, וביום 5.5.2011 עתרה למתן החלטה תוך צירוף תצהיר מטעמה המצביע על הצורך הדחוף במתן ההחלטה, נוכח הליכי התכנון ועבודות העפר בשטח המיועד.
4. בסיכומיו, סקר ב"כ המבקש 1 את ההסטוריה של שבט הטראבין וחזר וטען טיעוני שבט הטראבין כנגד המועצה המקומית עומר והעומד בראשה, ובכלל זה טיעונים כנגד עצם העברתם של בני השבט ממקומם ליד היישוב עומר אל כפרם החדש [כפר טראבין]. המבקש 1 טען כי כיום, לאחר שהמקרקעין יועדו לבניה, הרי שגזלת קרקעותיהם של בני השבט היא בבחינת גזל כבשת הרש.
לטענת ב"כ במקש 1, הפתרון שהוצע על ידי המדינה לבני השבט שנותרו אינו נותן מענה, שכן המגרשים שהוצעו בכפר טראבין אינם יכולים לאכלס את המבקשים ובני משפחתם הגרעינית, ולא מוצע פתרון דיור הולם למבקשים באותם מגרשים. כך למשל נטען כי לחלק מילדיו של המבקש 1 זכויות, מכוח גילם, לחלקות קרקע, והוא מצביע על ההסכמים שעשתה המדינה עם קבוצת מתפנים אחרת [אותה קבוצה שבקשותיה נמחקו לאחר שהגיעה להסדר].
לטענת המבקש 1, למרות שבדיון הוצעו לו חמישה מגרשים, הרי שהוא בדק זאת ומצא כי במגרש אחד מתגוררת אימו, מגרש אחר לא נמצא על ידו ואילו המגרשים האחרים נמצאים בתחום משפחת בגעא וכניסתו של המבקש לשם עלולה להביא לסכסוך למול משפחה זו.
עוד טען המבקש 1 בסיכומיו, כי ראוי שפינויו יהיה לאחר שיוצע לו מקום מגורים זמני, כפי שהוצע וניתן בזמנו למפוני גוש קטיף.
לטענת ב"כ המבקשים, יש ללמוד מסעיף 194 לחוק התכנון והבניה המחייב מציאת פתרון דיור חלופי טרם הפקעת מקרקעין לצרכי ציבור.

דיון והכרעה
5. נקודת המוצא לדיון שבפני
י היא קיומם של צווי ההריסה, שעל עצם קיומם ומשמעותם אין מחלוקת. בהקשר זה, אני דוחה כל ניסיון מצד המבקש 1 לקשור את המקרה שלפנינו עם סוגייה של פינוי במקרה של הפקעה לצרכי ציבור. אין זה המצב כאן, ופינויים של המבקשים מן השטח אינו תוצאה של הפקעה לצרכי ציבור, שכן מלכתחילה אין למבקשים זכויות במקרקעין [או לפחות לא הוכחו זכויות שכאלה].
6. מדובר בצווי הריסה שניתנו לאחר שנמצא כי הוקמו מבנים בניגוד לחוק.
סוגיית אכלוסם של בני שבט טראבין, ביישוב קבע, העסיקה את בתי המשפט השונים, בכל הערכאות ואין צורך לחזור על הדברים. בני השבט זכו להקים יישוב מוכר ומתוכנן ובדין זכו. הניסיון של המבקש 1 להפנות זרקורי בית משפט זה, לחזור אחורה בזמן ולקבוע כי עצם מדיניות הפינוי לא היתה נכונה או חוקית, הינו ניסיון שלא יצלח.
כאמור בהחלטתי מיום 1.4.2010, הדיון נועד אך ורק להבטיח כי למבקשים יימצא פתרון ראוי. בהחלטה אחרת עמדתי כבר על כך שלצד זכותה של המדינה להסדיר את ההתיישבות של הבדואים בנגב ואת פינוי המקרקעין עליהם הם יושבים כפזורה ובונים שלא כחוק, יש גם לתושבים הבדואים זכויות אזרח ואדם ובכלל זה הזכות שלא להיות מסולקים מתחת לקורת גג, שעה שאין להם פתרון דיור חלופי, ולו ארעי. קל וחומר שעה שאין מדובר בפלישה טריה אלא בשהייה רבת שנים [ראו תל"פ 5795-06 ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' נ' ולידי ואח'
(פורסם במאגרים)]
נוכח זאת, ביקשתי לראות במו עיני האם קיים פתרון למבקשים. לא הסתפקתי באמירה בעלמא אלא ביקשתי לקבל מספרי מגרשים ביישוב כפר טראבין.
ודוק: יש להבחין בין מצב שבו קיים הסכם בין הצדדים, לבין מקום בו לא קיים הסכם. ההסכם מטבעו כורך סוגיות רבות, כאשר סוגיית המגרש החלופי הינה אחת מהן. כך למשל, ההסכם שבין הצדדים צריך לכלול את סוגיית הפיצוי, הגדרת המחוברים, מספר המגרשים ובשים לב למספר הילדים, ועוד ועוד . ואולם יודגש: בית משפט זה, במסגרת הדיונית הנוכחית, אינו דן ואינו עוסק בכל מכלול המשא ומתן.
בית המשפט צריך לוודא כי קיים פתרון בדמות מגרש חלופי למבנה הספציפי שאותו מבוקש להרוס וקיימת הסכמה להסדרה של דיור זמני עד להקמת מבנה הקבע בפועל. אין צורך שתהיה הסכמה על כל פרטי ההסכם ותוכנו ואין גם צורך שתהיה הסכמה מלאה על מספרי המגרשים, ואף לא על מספר המגרשים שיינתנו לילדי כל מבקש ומבקש.
תפקידה של המדינה ליתן פתרון דיור ראוי, ולא בהכרח פתרון מוסכם.
7. בפני
בית המשפט העיד מר אילן ישורון, סגן מנהל בפועל של הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב [להלן: "הרשות"], אשר העיד כי למשפחת המבקש 1 הוצעו שני מגרשים ביישוב כפר טראבין, מגרשים 271 ו- 272, וכי למשפחת אלאקרע [הכוללת את המבקש 4] הוצעו ארבעה מגרשים באותו יישוב [מגרשים 326 עד 329]. מר ישורון הוסיף עוד כי קיימים מגרשים סמוכים למגרשים המיועדים למבקש 1 שיוכלו לתת מענה לילדיו, והוסיף [פרוט' עמ' 17 ש' 10-13]:
"לגבי מגרשים 269, 271, 272, בוודאות אין תביעות של אחרים, הם שמורים אצלנו במערכת על שמו של ג'ומעה אלצאנע
[המבקש 1 – א.ב.ג]. במצב שג'ומעה אינו מעוניין באותם מגרשים, אנו מציעים לו מגרשים אחרים ריקים שעדיין לא הוקצו לאחרים ומגרשים אלו נמצאים בצד מזרח לאותם מגרשים שציינתי."
ובהמשך –
"ת: אלו מגרשים שאצלנו במערכת שמורים עבורו עוד משנת 2005, אין עליהם כרגע מבנים.
ש: הם לא תפוסים על ידי משפחה?
ת: לא.
ש: אני מציג לך את המפה [תשריט שהוגש מש/1 – א.ב.ג.] ומבקש שתראה לי על גבי המפה איפה המגרשים.
ת: אני מצביע לך על מיקום המגרשים.
ש: המגרשים האלו זה מגרשים שאחים שלו לקחו לו?
ת: הוא טוען כך.
ש: אפשר להיכנס למגרשים האלו?
ת: אפשר להיכנס באופן מיידי.
ש: המגרשים האלו שאתה אומר שהם פנויים, אתם מציעים להם מבנה ארעי, קראוילה או מבנה אחר?
ת: אנו מציעים להם פיצוי, כמו שקיבלו כל השבט.
ש: ואיפה יגורו בינתיים עד לסיום הבניה?
ת: במגרש. הוא יכול להקים מבנה, יכול להוציא היתר. אנו נסכים שהוא יציב מבנה ארעי, כמו שנמצא בשלב ד/1 על המגרש שלו, נתאם זאת עם הועדה המקומית אבו באסמה וזאת עד לסיום בניית הקבע.
ש: לגבי שלב ד/1, יש תכנון של שכונה והדברים מאושרים. במקרה של המבקש 4 יש תכנון או שזה מגרשים שאתם מציעים ועוד אין תכנון?
ת: במגרשים אלו יש תכניות והמגרשים מפותחים עוד יותר משלב ד/1, זה מוכן עוד משנת 2005.

8. אינני מקבל את תצהירו החדש של המבקש 1, אשר הוגש בשלב הסיכומים. אמנם מדובר בבדיקה שערך המבקש 1 לגבי מידע שנודע לו רק בדיון האחרון בעדותו של מר ישורון, אולם היה לו די זמן לבדוק זאת קודם לכן ובוודאי להגיש בקשה מסודרת ולבקש לקיים דיון נוסף.
זאת ועוד, ניסיונו של המבקש 1 להיבנות מפלישה של משפחה אחרת למגרשים המיועדים לו על ידי הרשות, אין בה ממש. בית המשפט מודע לאפשרות קיומן של מחלוקות בין משפחות אולם אין לדרוש ולקבל הסכמת כל בני השבט לכל פתרון שיהיה. בוודאי שבית המשפט לא יכריע במחלוקת בשים לב לאיומים של קבוצה אחת על רעותה.
9. מהתשריט מש/1 ומעדותו של מר ישורון - אשר הינה בבחינת עדות, עמדת המדינה והבטחה שלטונית גם יחד - יש ללמוד כי המדינה איתרה מגרשים עבור המבקשים, למול המבנים נשוא צווי ההריסה.
השאלה האם המדינה נתנה פתרון לכל הנושאים, אינה טעונה הכרעה במסגרת הליך זה. אף אם המבקש 1 למשל זכאי לקבל מהמדינה שלושה מגרשים, בשל מספר ילדיו לאחר גיל 18 [כטענתו], עדיין, במסגרת ההליך שלפניי, על בית המשפט לבחון פתרון למגרש אחד, למול המבנה נשוא צו ההריסה. יתר המגרשים, ושאלת הזכויות של המבקשים, הינם עניין לדיון בפני
ערכאה אחרת, ולא במסגרת הליך זה.
בעדותו של מר ישורון, הצביעה המדינה לא רק על קיומם של מגרשים, אלא גם על זמינותם המיידית, העובדה כי מדובר במגרשים מפותחים, ולא פחות חשוב – הסכמת המדינה להצבת מבנה ארעי, בתיאום עם הועדה המקומית, על גבי המגרש עצמו, עד לבניית הקבע, שתיעשה כמובן לאחר קבלת כל היתרי הבניה.
10. בשים לב להחלטתי מיום 1.4.2010, ולשאלה שעמדה לדיון בהליך זה, סבורני כי המדינה הצליחה להראות כי היא נתנה פתרון זמין ומיידי למבקשים בכפר טראבין.
למדתי, כי אין בכך כדי לפתור את כל הסכסוך והמחלוקות שבין הצדדים. ואולם, יש בכך כדי לאפשר קיומם של צווי ההריסה ואין לומר כי כיום קיימת עוד הצדקה לעיכוב ביצועם של צווי ההריסה.
11. אם בתחילת ההליכים בתיק זה נטה האיזון לצידם של המבקשים, אין כך היום. יש דרך לנהל משא ומתן ויש דרך. כיוון שהמדינה מציעה פתרון יישים ומיידי, יש לומר "הרף" להליך ולשים סוף פסוק לפרשת צווי ההריסה באזור. יש לעבור מדיון בנושא הצווים והארכת המועד לביצועם למעשה של הוצאתם אל הפועל.
האינטרס הציבורי מחייב כי המבנים יהרסו והוא מוצא ביטויו גם בהבטחת מקום חלופי למבקשים.

הבקשה הנוספת שהוגשה על ידי המבקש פארס אלאקרע בימים האחרונים (הבקשות בתיקים ב"ש 7503/07 ו- 7516/07 אשר נמחקו בהחלטתי מיום 27.2.2011)
12. בעת כתיבת החלטה זו, הוגשה בקשה בהולה נוספת על ידי חלק מהמבקשים [המבקשים 2, 4 ו- 5 לפי הרשימה בכותרת], שעניינה הודעה שקיבלו על ביצועם של צווי ההריסה. בתגובתה, השיבה המשיבה כי לא תבצע את הריסת המבנים נשוא הצווים שנותרו לדיון, עד להחלטתי בבקשות שהוגשו ונותרו לדיון. יחד עם זאת, השיבה המשיבה כי בקשתו של המבקש 5 עניינה בצווים שניתנו במקורן בתיקי ב"ש 1226 [הבקשה נפתחה כתיק ב"ש 7503/07] וב"ש 1225/07 [הבקשה נפתחה בתיק ב"ש 7516/07], ואשר הבקשות לגביהם נמחקו כאמור בהחלטתי מיום 27.2.2011.
לכך השיב ב"כ המבקשים כי כאשר הודיע המבקש 5 [פארס אלאקרע] כי הוא אינו עומד מאחרי הבקשות האמורות, לא ירד לדקויות העניין ולא הבין את המשמעות לכך.
13. עם כל הכבוד, איני יכול לקבל בקשתו הנוספת של המבקש 5, שמשמעה למעשה פתיחה מחדש של בקשה שנמחקה בהחלטת בית המשפט. איני יושב כערכאת ערעור על החלטותיי.
14. יתרה מכך, במהלך הדיון שהתקיים ביום 27.2.2011 ובעת בדיקת נוכחות המבקשים, נמצא כי המבקש שנרשם בתיקים ב"ש 7516/07 ו- 7503/07 לא נכח באולם. המבקש פארס אלאקרע טען כי אין זה הוא, ועל כן נדרש להציג תעודת זהות. בהציגו את תעודת הזהות התברר כי מספר הזהות שלו זהה למספר הזהות של המבקשת בתיקים אלו, אולם שם המבקש בתצהירים שצורפו לאותן בקשות היה שונה [שמו של המצהיר באותן בקשות הוא פארס אלסנע].
על התצהירים בבקשות בתיקים ב"ש 7516/07 וב"ש 7503/07 חתום אדם בשם פארס אלסנע הנושא ת.ז. מס' 029240850, ואילו על התצהיר בב"ש 5427/09 חתום אדם בשם אלאקרע פארס לכאורה בעל אותה ת.ז. מס' 029240850. אציין כי קיימת זהות לכאורה בין החתימות בתיקים ב"ש 7516/07 ו- 7503/07 אולם הם אינן זהו לחתימה על התצהיר בתיק ב"ש 5427/09.
כשנשאל מר פארס אלאקרע בדיון ביום 27.2.2011 אלו מבין הבקשות שייכות לו, השיב, בנוכחות בא-כוחו, כי –
"אני המבקש בב"ש 5427/09. למרות שבית המשפט מראה לי שכביכול הוגשה בקשה על ידי פארס אלצאנע בב"ש 7503/07 ו- 7516/07, אשר עליה חתום פארס אלצאנע הנושא ת.ז. שמספרה זהה לשלי, אני מצהיר שאני רק המבקש בתיק 5427/09 ולא בתיקים האחרים."

אין לקבל טענת ב"כ המבקש 5 כי אותו מבקש לא הבין את משמעות דבריו. הוצגו לו הבקשות והתצהירים ולמרות זאת השיב כי אין אלו בקשותיו.
לפיכך, אין לקבל כיום בקשתו, וממילא ונוכח החלטתי דלעיל ביחס לשאר הבקשות, לא יהיה בה להועיל למבקש.
סוף דבר
15. אני מורה על דחיית כל הבקשות, ואני קובע שבכפוף לאמור להלן - אין עוד מקום לעכב ביצועם של צווי ההריסה נשוא התיקים שבכותרת.
16. אני מאפשר למבקשים תקופת התארגנות אחרונה [לצורך התקשרות עם המשיבה, תיאום מול הועדה המקומית והקמת המבנים הארעיים בשטח המגרשים לאחר קבלת אישור מוסדות התכנון הרלוונטים], ולפיכך אני מורה על עיכוב ביצוע הצווים עד ליום 3.7.2011 בשעה 08:00.
17. לאחר מועד זה תהיה רשאית המשיבה לבצע את הצווים נשוא הבקשות, כולם.

המזכירות תרשום החלטה זו בכל אחד ואחד מהתיקים שבכותרת ותשלח בדחיפות העתק ההחלטה לצדדים ולבאי-כוחם.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"א, 25 מאי 2011, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בבאר שבע

תל"פ 7500-07, 7501/07, 7502/07, 7505/07, 7507/07, 5424/09, 7503/07, 7516/07 אלצאנע טראבין ג'ומעה ואח'
נ' מו"מ עומר, לפי פירוט להלן.
1 מתוך 8









תלפ בית משפט שלום 7500/07 ג'ומעה אלצאנע, דיף אללה אלאקרע, שוק אלאקראע ואח' נ' מועצה מקומית עומר (פורסם ב-ֽ 25/05/2011)