פסקי דין על אבראהים עראבה |

23696-01/10 קג     29/08/2011




קג 23696-01/10 אבראהים עראבה נ' מדינת ישראל - הממונה על תשלום הגמלאות








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בחיפה



29 באוגוסט 2011

ק"ג 23696-01-10




בפני

כב' השופטת
דלית גילה
נציג ציבור - גיורא רדר
נציג ציבור - יהושע פטוקה

המערער
אבראהים עראבה

,
ת.ז. 52534179
ע"י ב"כ עוה"ד אמיל נחאס
ואמיר פאח'ורי


-

המשיבה
מדינת ישראל - הממונה על תשלום הגמלאות
ע"י ב"כ עוה"ד אפרת פרוקצ'יה ואח'



פסק - דין
פתיח
1.
עניינו של ערעור גמלאות זה, בשאלה משפטית, בדבר אופן חישוב קצבתו של עובד מדינה, אשר פרש מהשרות עקב נכות וזכויותיו הפנסיוניות, לפני קבלתו לשירות המדינה, בוטחו גם בקרן פנסיה ועל כן, נחתם בעניינו הסכם להבטחת רציפות זכויות לפנסיה.


2.
העובדות הרלבנטיות להכרעתנו הן עובדות מוסכמות, כפי שפורטו בפרק העובדתי של כתב התשובה [ראו: הודעה מטעם המערער, מיום 23.12.10]; והן יובאו להלן. לאחר-מכן נכריע בטענות המשפטיות של הצדדים.

עובדות
3.
הצדדים הסכימו, כי התשתית העובדתית, המפורטת בפרק "רקע עובדתי", בכתב התשובה מטעם הממונה, תהא הבסיס לטיעוניהם המשפטיים; כדלקמן:

א.
המערער נולד ביום 2.2.1954.

ב.
במועד הצטרפותו של המערער לשירות המדינה, נקבעה לו נכות של 10%.

ג.
ביום 19.3.1996 ביקש המערער להחיל לגביו את ההסכם להבטחת רציפות זכויות הפנסיה במעבר עובדים משרות המדינה לקרנות הפנסיה של ההסתדרות ומהקרנות לשירות המדינה, שנחתם בין מדינת ישראל לבין ההסתדרות וקרנות הפנסיה הותיקות (להלן: הסכם הרציפות), ביום 31.5.1973, ובכללן קרן מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן: מבטחים).

ד.
ביום 31.8.2006 פרש המערער מעבודתו בשירות המדינה וזאת, לפי סעיף 15(2) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: חוק הגימלאות); במועד הפרישה נקבעה לו נכות של 80%.

ה.
ביום 14.8.2006 נשלח אל המערער אישור גמלאות (החלטת ביניים) לפיו תשולם לו קצבה לפי דרגת נכותו בשיעור של 44%. ביום 27.12.2006 נשלח אל המערער אישור דרגת הנכות אשר אושרה למערער על ידי מבטחים. בהתאם לאישור, נקבעה למערער דרגת נכות של 50%.

ו.
ביום 7.1.2007, ניתן אישורה של מבטחים בדבר זכאותו של המערער לקצבה המסתכמת בשיעור של 9.75% משכר קובע של 5,232.83 ₪, וזאת לתקופה שבין יום 1.9.2006 לבין יום 30.6.2007.

ז.
בעקבות אישורה של מבטחים, מיום 7.1.2007, נשלח אל המערער ביום 18.1.2007, אישור גמלאות לפיו תשולם לו קצבה, לפי דרגת נכותו בשיעור של 44%. כן נכתב, כי שיעור הקצבה המשולמת לו כולל את חלקה של מבטחים, בשיעור 9.75%.

ח.
ביום 19.6.2007, נשלח אל מנהלת הגמלאות אישור השתתפות מעודכן ממבטחים. בהתאם לאישור, המערער פנה לועדת העררים, לעניין קרנות הפנסיה שבהסדר, בערעור על דרגת הנכות שנקבעה לו. הערעור התקבל, כך שדרגת נכותו של המערער עודכנה, באופן רטרואקטיבי ליום הפרישה, ל-100%. לאור האמור - עודכנה השתתפותה של מבטחים באופן רטרואקטיבי למועד הפרישה, לשיעור של 19.5% [האישור העדכני של מבטחים צורף לכתב התשובה, כנספח א'].

ט.
לאור האמור - ביום 23.7.2007, נשלח אל המערער אישור גמלאות מעודכן, לפיו תשולם לו קצבת זקנה בשיעור של 44% ממשכורתו הקובעת, לפי החישוב של קצבת מינימום בגובה 20%, בתוספת 24% בגין נכות בשיעור 80%. בהתאם להחלטה זו, שיעור קצבה זה כולל את השתתפות מבטחים המעודכנת בגובה 19.5% משכר של 5,232.83 ₪, בהתאם לאישור מיום 19.6.2007.

י.
ביום 12.11.2009, נשלח אל המערער אישור גמלאות מתוקן, המתקן את אישור הגמלאות מיום 23.7.2007 [נספח א' לערעור (להלן: החלטת הגמלאות)]. בהתאם לתיקון, בהחלטת הגמלאות, מאחר שבזמן קבלתו לשירות המדינה נקבעה למערער דרגת נכות בשיעור 10%, חישוב קצבה בהתאם לדרגת נכות צריך להיות מחושב לפי ההפרש, שבין דרגת נכותו בזמן קבלתו לשירות, לבין דרגת נכותו בזמן פרישתו, דהיינו, לפי דרגת נכות בשיעור 70%.
לאור האמור - נכתב בהחלטת הגמלאות, כי חישוב קצבתו של המערער, בהתאם לדרגת נכות, תקנה לו קצבה בשיעור 41% ממשכורתו הקובעת.
מאחר ששיעור קצבתו של המערער, בהתאם לאורך שירות - המקנה קצבה בשיעור של 36% ממשכורתו הקובעת, בתוספת השתתפות מבטחים בגין תקופת ביטוחו בה, בשיעור 19.5% משכר קובע בגובה 5,232.83 ₪ - מקנה למערער סכום קצבה גבוה יותר מהחלופה של חישוב לפי דרגת נכות, החליט הממונה על הגימלאות (להלן: הממונה), כי יחשב את שיעור קצבתו של המערער בהתאם לאורך השירות [ההדגשות שלנו].

4.
המחלוקת בין הצדדים, סבה על אופן חישוב הקצבה של המערער, שפרש לגמלאות עקב נכות, כאשר הצדדים חלוקים על דרך היישום של ההוראות הקבועות בסעיף 20 לחוק הגמלאות, שכותרתו

"שיעור קצבת הפרישה"
; ואלה הן:

"
(א)
הזכאי לקצבת פרישה תשולם לו כל ימי חייו קצבה בסכום השווה לחלק השש מאות ממשכורתו הקובעת כפול במספר חדשי שירותו, ובלבד שלא יעלה על שבעים אחוז ממשכורתו זו ולא יפחת מעשרים אחוז ממנה; אולם אם הועסק העובד בכל תקופת שירותו או בחלק ממנה במשרה חלקית, יכולה הקצבה לעלות על שבעים אחוז ממשכורתו הקובעת, ובלבד שלא תעלה על שבעים אחוז מהמשכורת הקובעת של העובד המחושבת כאילו עבד במשרה מלאה בכל תקופת שירותו.
(ב)
אדם שוועדה רפואית קבעה, סמוך לפרישתו, כי הוא נכה בעל דרגת נכות של 50% או יותר, וכן אדם שפוטר מן השירות בגלל נכות בדרגה קטנה מזו, לא תפחת קצבתו מעשרים אחוז ממשכורתו הקובעת בצירוף שלושה פרומיל ממנה לכל אחוז מדרגת נכותו.
(ג)
מי שנתקבל לשירות כשהוא נכה, יראו כדרגת נכותו לעניין סעיף זה את ההפרש שבין דרגת נכותו בזמן קבלתו לשירות ובין דרגת נכותו בזמן פרישתו."

5.
שני הצדדים מסכימים, כי המתווה לחישוב קיצבת המערער מעוגן בס' 20 הנ"ל. לדעתם, החלופה הראשונה, בס"ק (א)
שלו, מבססת את החישוב על "תקופת שירות" ואילו החלופה השניה, בס"ק (ב)
שלו,
מבססת את החישוב על "דרגת הנכות"; ואין חולק, כי התובע זכאי לכך שיחילו עליו את שיטת החישוב המיטיבה עימו. ברם, המערער סבור, כי הממונה הגיע למסקנה, שהחלופה המיטיבה עימו היא זו שבס' 20(א), בטעות, שכן - הממונה הוסיף את חלקה של מבטחים בקצבת המערער רק לחלופה (א), וכך מצא שהיא גבוהה יותר מחלופה (ב), בעוד שלדעתו יש לחשב את קצבתו לפי כל אחת מהחלופות ולהוסיף להן את חלקה של מבטחים, לפי הסכם הרציפות, והתוצאה המתקבלת -

"במספרים"
, כלשונו - היא שהחלופה המיטיבה עם המערער היא זו הקבועה בס' 20(ב). נפנה, אפוא, לבחינת טיעוני הצדדים.

דיון והכרעה
6.
נקדים ונאמר, כי לאחר שעברנו על סיכומי הצדדים והמסמכים הרלבנטיים, דעתנו היא, כי הצדק עם הממונה; להלן תובא תמצית נימוקינו.

7.
לא שוכנענו, כי החלטת הגימלאות לוקה בחוסר סבירות או אינה עולה בקנה אחד עם תכלית הסכם הרציפות, כטענת המערער בסיכומיו. המבנה הלשוני של סעיף 20 לחוק הגמלאות מלמדנו, כי "דרך המלך" לחישוב שיעור קיצבת הפרישה הינה כמוסדר בס' 20(א) לחוק, וכאשר מחשבים קצבה לפי "תקופת שירות", ניתן להביא בחשבון גם תקופת עבודה אצל מעביד אחר, עימו יש למדינה הסכם לשמירה על רציפות זכויות לפנסיה, בהתאם להוראות אותו הסכם; ואילו ס' 20(ב) לחוק מטרתו לקבוע שיעור מינימאלי לקיצבת נכה, כהגדתו שם, העולה על קיצבת הפרישה המינימאלית שנקבעה בס' 20(א) לחוק. בעוד שלפי הוראת בס' 20(א) לחוק קיצבה מחושבת לפי

"משכורת קובעת"
ובלבד, שהסכום לתשלום:
"... לא יעלה על שבעים אחוז ממשכורת זו ולא יפחת מעשרים אחוז ממנה"
, הנה, כאשר מדובר בקצבת
"נכה"
, בתנאים המנויים בס' 20(ב) לחוק הגמלאות, קובע הסעיף קצבת מינימום גבוהה יותר מאשר זו הקבועה בכלל שבס"ק (א), שכן, נאמר בס"ק (ב), מפורשות, בזו הלשון:

"לא תפחת קצבתו מעשרים אחוז ממשכורתו הקובעת בצירוף שלושה פרומיל ממנה לכל אחוז מדרגת נכותו."
[ההדגשה הוספה].

8.
ס' 20(ב) לחוק הגמלאות כלל אינו קובע שיטת חישוב של קצבת פרישה, כללית

. סעיף משנה זה בא להבטיח דבר אחד בלבד, שכאשר עניין לנו בקצבת נכה, אשר מחושבת כמו כל קצבת פרישה, לפי האמור בס"ק (א), לא נסתפק ברף התחתון של הקיצבה, כפי שנקבע שם - 20% מהמשכורת הקובעת - אלא, נבטיח למי שמתקיימים בו תנאי הנכות, המפורטים בס"ק (ב), קיצבה מינימאלית גבוהה יותר. באופן פרקטי, נערכים שני חישובים אלטרנטיביים - לפי "תקופת שירות" ולפי "דרגת נכות" - כדי לראות איזו חלופה מיטיבה עם העובד הפורש, אולם, אין אלה שתי חלופות שוות מעמד. החלופה הקבועה בס' 20(א) לחוק היא הראשית וזו הקבועה בס' 20(ב) לחוק הינה חלופה למקרה פרטני, שהמחוקק בחר לא להסתפק לגביו בקצבה המינימאלית, שקבע לכל הפורשים לפי חוק הגימלאות.

9.
המערער שם יהבו גם על הוראות ס' 22 להסכם הרציפות, ברם, הוא קורא בסעיף את שאין בו [ראו: נוסח הסכם הרציפות בכתב התשובה, נספח ב'; יוער - כי העותק שצורף לערעור לא כלל תיקון משנת 1989, אף שהמערער פרש בשנת 2006]; וכך הוסכם בהסכם הרציפות:
"
עובד העובר מפנסיה מקיפה אחת לפנסיה מקיפה אחרת ללא הפסקות העולות על 30 יום,
ובעת

פרישתו

הוא

בעל

דרגת

נכות של

25%

לפחות (כאשר

המוסד

המשלם הוא

המדינה) או

נקבעה לו נכות

שחלקיותה

אינה

פחותה

מ
-
25%

מנכות

מלאה
)
כאשר המוסד

המשלם

הוא

הקרן),

יקבל

גימלת

נכות

מהמוסד

בו

הפך לנכה

בהתאם להוראות

הנהוגות

במוסד

זה

כאשר

כל

תקופת הביטוח

במוסדות

מובאת

בחשבון, בתנאי

שכל

מוסד

קודם

בו

היה העובד

מבוטח

ישתתף

בגימלת

הנכות

בשיעור

גימלת הזקנה המגיעה

במלואה

ממנו

לעובד

כמפורש

בסעיפים 6-13

לעיל.
היה

המוסד

המשלם

המדינה

יחולו

שינויים

אלה

כאמור

לעיל:

1.
נקבע

כי

יש

לשלם

קיצבה

לפי

אורך

תקופת

השירות

במדינה ובמוסד

קודם

-
תשלם

המדינה

קיצבה

בעד

תקופת

השירות מדינה

בשיעור

של

2%

מהמשכורת הקובעת

בעבור

כל

שנת שירות

(כולל

חלקי

שנים) כאמור

בסעיף 8(א), ואילו בעד תקופת

הביטוח

במוסדות

האחרים

תשלם

המדינה

לפי

אותו שיעור

קיצבה שבו

משתתפים

המוסדות

האחרים

בתשלום קיצבת

הנכות,

שלא

יעלה

על


2% מהמשכורת

הקובעת

לכל שנת

חברות

בקרן (כולל

חלקי

שנים) כל

עוד

לא

הגיע העובד העובר לגיל 65

לגבי

גבר,

או

לגיל 60

לגבי

אישה; החל

מהגיע העובד

לגיל 65 לגבי

גבר, או

לגיל 60

לגבי

אישה

תהא השתתפות

המוסדות

האחרים

בשיעור גימלת

הזיקנה

המגיעה במלואה

מכל

מוסד

לעובד

כמפורט

בסעיפים 6-13

לעיל אף אם

יעלה

על


2%

מהמשכורת

הקובעת

לכל

שנת

חברות

בקרן (כולל

חלקי שנים).
2.
'גימלה'

בסעיף

זה

משמעותה

קיצבה

בלבד
.
"

10.
המערער מבקש ליישם על עניינו הוראות אלה, אולם, הוא מתעלם מהשינויים שיש להכניס כאשר המוסד

המשלם הוא

המדינה - כמו במקרה שלו - והינו קורא רק את הרישא [ס' 18-15 לסיכומיו]. מהסיפא של הסעיף האמור, בה מפורטות ההוראות לפיהן יש לנהוג כאשר המוסד המשלם הוא המדינה, לומדים את ההפך מהנטען על-ידי המערער [בס' 20-19 לסיכומיו], קרי - ס' 22 להסכם הרציפות חל, כשהמדינה משלמת, מקום בו
"נקבע

כי

יש

לשלם

קיצבה

לפי אורך

תקופת

השירות

במדינה ובמוסד

קודם
"
, ואז הסכומים לתשלום הם כפי שנכתב באותו סעיף.

11.

כפי שהבהרנו, החלופה של ס' 20(ב) לחוק הגמלאות באה להבטיח מינימום של קצבה, שתשולם ל"נכה", כהגדרתו שם -

"אדם שועדה רפואית קבעה, סמוך לפרישתו, כי הוא נכה בעל דרגת נכות של 50% או יותר, וכן אדם שפוטר מן השירות בגלל נכות בדרגה קטנה מזו

"
- אין בסעיף זה קביעה של שיטת חישוב של קצבת פרישה, אליה ניתן לצרף תשלום ממעסיק אחר, בהתאם להוראות הסכם רציפות שנחתם עימו. זו קבועה רק בס' 20(א) לחוק הגמלאות.

12.
גם בנסיונו להקיש מס' 5 להסכם הרציפות [בס' 28-21 לסיכומים], שוגה המערער בהתעלמו מהסיפא הקובעת:

"... אלא אם נאמר אחרת בהסכם זה"
. בס' 22 להסכם הרציפות נקבע כיצד יש לחשב את תשלומי הקיצבה, שהמדינה משלמת -
"לפי אורך תקופת השירות במדינה ובמוסד קודם"
. בשום מקום, בחוק או בהסכם הרציפות, אין הוראה הקובעת שיש להוסיף את חלקו של המוסד הקודם, בעניינו של המערער - מבטחים, לסכום קצבת המינימום, שנקבעה בס' 20(ב) לחוק הגמלאות. הכלל הוא, כי אין להעניק לגמלאי של המדינה יותר מאשר קבוע בחוק הגמלאות, כך גם גמלאי של קרן פנסיה חברתית, כגון מבטחים, אינו זכאי לקבל יותר מהקבוע לגביו בהוראות מחייבות. זו המידה שנקבעה ולא מעבר לה.


סיכום
13.
החלטת הגימלאות בדין יסודה ואין מקום להתערב בה; כפועל יוצא ממסקנתנו זו, הערעור עליה - נדחה.

14.
כמקובל בתביעות גמלאים - כל צד ישא בהוצאותיו.

15.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין.


ניתן היום, 29 באוגוסט 2011 (כ"ט באב תשע"א), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום.





גיורא רדר
נציג עובדים

ישעיהו פטוקה
נציג מעבידים

דלית גילה

, שופטת







קג בית דין אזורי לעבודה 23696-01/10 אבראהים עראבה נ' מדינת ישראל - הממונה על תשלום הגמלאות (פורסם ב-ֽ 29/08/2011)