פסקי דין על אלון עבו | פסקי דין על דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

666/08 ערר     03/08/2011




ערר 666/08 אלון עבו נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ






בעניין: אלון עבו


העורר

נ ג ד
דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

המשיבה
פ ס ק ד י ן

רקע עובדתי ודיוני
1. במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ.ר 2066788 (להלן: "הרכב הראשון", כהגדרתו בתגובת המשיבה לערר) ורכב מ.ר. 8625923 (להלן: "הרכב השני"). המשיבה, בעלת הזיכיון לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), חייבה את העורר בפיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובי אגרה שהושתו על העורר בגין נסיעות שבוצעו באמצעות כלי הרכב בכביש האגרה.
2. בכתב הערר, שהוגש ביום 27.7.08 טוען העורר כי ביום 29.6.08 הגיעה לידיו התראה לפני פתיחת תיק הוצל"פ בגין חוב של 2,942.23 ₪ למשיבה. לטענתו, הוא משלם כל חשבונית המגיעה אליו וכי אם לא מגיעה חשבונית הוא אינו מודע לחוב. העורר טוען כי: "נכון להיום אין בנמצא ברשותי שום מסמך אשר מבקש אותי להסדיר חוב... כמו כן אין בידי ובנמצא ברשותי שום מסמך אשר מזוהה כחשבון לתשלום". בסוף הערר מבקש העורר "לעצור את כל התהליכים נגדי ונגיד (כנראה צ"ל – "נגיע", הוועדה) להסדר על מנת לא להיגרר להליך ארוך".
3. המשיבה מצידה, בתגובתה מיום 4.9.08, טענה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחיית הערר. המשיבה טוענת כי פעלה כדין ובהתאם להוראות החוק והתקנות, בנוגע למשלוח החשבוניות, השתת החיובים, השתת הפו"ה ונקיטת הליכי הגביה. המשיבה מציינת, כי חלק נכבד מן החשבוניות לא נדרש על ידי העורר ויש לראותו כאילו נמסר. עוד מציינת המשיבה כי העורר שילם חלק מהחשבוניות בבנק ומכך אתה למד שקיבלן. כן טוענת המשיבה כי עשתה את כל שביכולתה על מנת ליידע את העורר אודות חיוביו. בנוסף, המשיבה מבקשת שהוועדה תבחן האם הוגש הערר במועד.
לתגובתה צירפה המשיבה את פרטי החשבוניות הרלוונטיות, את רישומי הדואר ביחס לחשבוניות שנשלחו בדואר רשום, את ריכוז החשבוניות, לרבות מועדי הפקה והתשלומים, וכן דו"ח ריכוז בקשות שירות לפי חשבון.
מנספחים אלו עולה, בין היתר, כי ביחס לרכב הראשון הופקו 10 חשבוניות, החל מיום 28.6.07 (חשבונית נספח א') ועד יום 30.3.08 (חשבונית י'). החשבוניות כללו חיובי אגרה בגין 39 נסיעות והן נשלחו כולן לכתובת ויצמן 18 30 קרית מלאכי (להלן: "הכתובת הרשומה"). מתוך החשבוניות נספחים ב', ד' – ח', י', כללו חיובי פו"ה ולפיכך נשלחו בדואר רשום, ולצד כל אלו רישום הדואר – "לא נדרש על ידי הנמען".
השימוש ברכב השני נעשה מוקדם יותר, ובגינו הופקו 4 חשבוניות, החל מיום 28.6.05 (חשבונית נספח יא') ועד יום 28.11.06 (חשבונית יד'). החשבוניות כללו חיובי אגרה בגין 2 נסיעות והן נשלחו כולן לכתובת הרשומה. חשבוניות נספחים יב' ו-יד' כללו חיובי פו"ה ונשלחו בדואר רשום, כאשר רישום הדואר מציין ביחס לשתיהן - "נמסר לנמען".
4. הדיון בתיק זה נקבע ליום 13.9.09. העורר לא התייצב לדיון ומשלא הודיע מאומה תוך הזמן שנקצב לו בהחלטה שניתנה בסיומו, ביום 4.11.09 הורינו על מחיקת הערר. ביום 23.11.09 הגיש העורר בקשה להחיות את הערר, וביום 8.3.10 הורינו על חידוש ההליכים בערר, לאחר שהמשיבה הגיבה לבקשה.
5. ביום 24.5.10 התקיים דיון בנוכחות העורר ובא כוח המשיבה. העורר העיד בפני
נו והשיב לשאלות הוועדה.
בעדותו, אישר העורר את האמור בערר וחזר והדגיש, כי אם לא שולמה חשבונית, הרי זה משום שלא הגיעה לידיו.
העורר ציין כי כתובתו הנכונה היא הכתובת הרשומה אולם טען - "באופן כללי כן יש לי בעיות בקבלת דואר כמו עם חברת פלאפון".
בנוגע לרישומי הדואר - "לא נדרש" - טען העורר, כי "כל דואר שמגיע אלי אני ניגש לקחת" והוסיף – "כן קיבלתי לפעמים דואר מהמשיבה".
כשנשאל בנוגע לחשבוניות הפו"ה של הרכב השני, שלכאורה נמסרו לו כבר בשנת 2005 ומדוע המתין 3 שנים, טען – "מה שקבלתי שילמתי והבלאגן התחיל כשקבלתי את מכתב ההתראה מ- 2008".
לשאלה מדוע שילם באיחור את החשבוניות (נספחים א', ג', ט', יא', יג' לתגובת המשיבה), אותן קיבל, השיב - "לא שלמתי באיחור אני כן שילמתי רק לאחר שקיבלתי אותן".
במענה לשאלה מדוע לא התקשר למשיבה על מנת לברר חיוביו, השיב העורר – "אני לא מתקשר לברר חיובי ואני ממתין לקבל בדואר, יש לי את החיים שלי והדברים הללו לא מעסיקים אותי ואני לא בקיא בהם".
לגבי רישום של המשיבה, בנספח 6 לתגובתה, המזכיר שיחה מיום 22.11.07, במהלכה הופנה העורר לפורום החייבים של המשיבה, אמר העורר – "יכול להיות שפניתי לפורום אני זוכר את רונן ואם פניתי יתכן שהתייאשתי מכל הטלפונים כל כך הרבה זמן אתה ממתין למענה. אני יכול להעיד על עצמי כאדם אמין ביום יום אני עוסק בעבודה שמחזיק בידיי אלפי שקלים ".

דיון – הרכב הראשון
6. לשאלה האם הערר הוגש באיחור נשוב לאחר שנבחן את הערר לגופו.
7. בכל הנוגע לחיובי הפו"ה שהושתו על העורר עקב אי תשלום במועד של חשבוניות אגרה שלטענת המשיבה נשלחו בדואר רגיל, יש לקבל עמדת העורר. ככל שביקשה המשיבה לשכנע כי יש להחיל את חזקת מסירת הדואר הרגיל על חשבוניות האגרה הנ"ל, היינו להביאנו לקבוע כי אלו נמסרו לעורר 4 ימים לאחר הוצאתן, כמפורט בתקנה 5(ב) לתקנות האכיפה, היה עליה להציג ראיות כלשהן בנוגע לעצם ולמועד משלוח החשבוניות. המשיבה לא עשתה כן וממילא לא ניתן לקבוע אימתי יש לראות בחשבוניות כאילו נמסרו לעורר. משכך, לא ניתן לקבוע כי לעורר ניתנה הזדמנות לשלם את החשבוניות קודם המועד האחרון לתשלומן ומבלי להיות מחוייב בפו"ה (להרחבה בסוגיית חזקת מסירת הדואר הרגיל, ראה למשל בערר 647/07 בעניין נסאסרה).
משכך, דין חיובי הפו"ה שבחשבוניות נספחים ב', ד', י' לתגובת המשיבה, ביטול.
8. בכל הנוגע ליתר חיובי הפו"ה, הרי אלו (חשבוניות נספחים ה' – ח' לתגובת המשיבה), באו לעולם עקב אי תשלומם במועד של חיובי אגרה שנכללו בחשבוניות "משולבות" (היינו הכוללות הן חיוב "נסיעות" והן חיוב פיצוי והחזר הוצאות בגין אי תשלום במועד), אשר נשלחו אל העורר בדואר רשום וחזרו לידי המשיבה מן הטעם "לא נדרש", כאמור. לכאורה, על פי תקנה 5(ג) לתקנות האכיפה יש לראות בחשבוניות הללו כאילו נמסרו לעורר.
העורר מצידו אמנם טוען, כי הוא דואג לאסוף כל דבר דואר רשום הנשלח אליו, ברם בנסיבות העניין יש להעדיף את רישומי הדואר. רישומי הדואר הינם עקביים וקשה להניח כי כולם, 7 במספר, שגויים. לא מדובר היה בכתובת שגויה של העורר או בכתובת שלא אפשרה כלל מסירת דואר לידיו ואין סיבה נראית לעין להניח שרישומי הדואר אינם משקפים את המציאות. בנסיבות אלו, אנו סבורים כי אין די בעדותו היחידה של העורר, ובטענתו הגורפת לאי קבלת הודעות על דואר רשום ביחס לכל החשבוניות הללו.
9. עם זאת, מטעם אחר, יש להקל עם העורר גם ביחס לחלק מחיובי הפו"ה הללו.
המשיבה מצידה, לא הראתה כי נקטה בפעולות כלשהן לאיתור העורר לאחר שהחשבוניות ששלחה אליו חזרו לידיה בזו אחר זו, החל מחשבונית נספח ב' לתגובתה. עמדת הוועדה בהקשר זה הובעה לא פעם והיא אף אומצה בעיקרה על ידי בית המשפט המחוזי [ברע 1173/04 (באיחוד דיון) דרך ארץ הייוייז ובע"מ נ' ראני נאסר ואח' תק'-מח' 2005 (2) 7359] בקובעו –
"מובן שאין לקבל גישה של התעלמות שיטתית מחזרת דברי דואר מהם משתמע שהחייב העתיק כתובתו... ובמסגרת סמכויותיה רשאית ועדת הערר לקבוע כי מירוץ החיובים הנוספים ייעצר מהשלב שבו היה על דרך ארץ לפעול לאיתורו של החייב ..." (עמ' 17)
במקרים אחרים קבעה הוועדה כי לאחר חזרתם של שני דברי דואר מסיבה כלשהי, לרבות "לא נדרש" (ולעתים, גם לאחר חזרת דבר דואר אחד מטעם המצביע על כתובת שגויה), על המשיבה לנקוט בפעולות לאיתור החייב. יתכן ואילו הייתה המשיבה נוקטת ביוזמה לאיתור העורר ומביאה לידיעתו את דבר חזרתם העקבית של דברי הדואר, היה נמנע מן העורר חלק נכבד מן החוב שבעטיו הוגש הערר.
בנסיבות המתוארות, אנו קובעים כי העורר חייב במלוא חיובי הפו"ה הכלולים בחשבונית נספח ה' לתגובת המשיבה, שכן הוא הושת עקב אי התשלום של חיוב האגרה שנכלל בחשבונית ד', שנשלחה בדואר רשום והייתה השניה שחזרה מן הטעם "לא נדרש" (חיוב הפו"ה שבחשבונית ד' גופה, מבוטל מטעם אחר, כאמור בסעיף 7 לעיל).
מתוך יתר חיובי הפו"ה הנוגעים לרכב הראשון, נוכח הימנעות המשיבה מלנסות ולאתר את העורר, מחד, ומאידך הימנעות העורר מאיסוף הדואר, אנו קובעים כי על העורר לשאת בסך השווה ל – 25% מהם.
10. לעניין חשבוניות הפו"ה כולן, נראה כי פורמאלית, הערר אכן הוגש באיחור וזאת בהתבסס על חזקת מסירת הדואר הרשום, כמצוין. עם זאת, בנסיבות העניין החלטנו להאריך את המועד להגשת הערר עד המועד בו הוגש, ובהתאם לסעיף 22 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב – 1992. בעניין זה נטלנו בחשבון את העובדה שהערר לגופו נמצא מוצדק, גם אם בחלקו. כן נתנו משקל לכך שלמשיבה לא נגרם נזק כתוצאה מן ההשתהות וכן את העובדה שסוף סוף העורר לא קיבל בפועל את החשבוניות.
כן יש לזכור שוועדה זו היא הערכאה השיפוטית הראשונה שדנה בהשגותיו של העורר.
בעניין זה ראוי להביא מפי בית המשפט העליון ב ברעא 4990/05 ממן יעקב ו-80 עוררים אח' נ' עיריית הרצליה, שם נאמר –
"יש לזכור כי ועדת הערר הינה הערכאה השיפוטית הראשונה בפני
ה יכול להביא האזרח את השגותיו נגד דרישת התשלום. הגבלת התקופה בגידרה ניתן להגיש ערר בצורה כה קשיחה, ללא הותרת פתח שבשיקול דעת להארכת זמן זה, עשויה להחשב כפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות. זכות זו הוכרה במשפטנו כזכות חשובה ובסיסית מן המעלה הראשונה"
וכן –
"בענייננו, הגם שיש לחתור לכך שהדיון לפני ועדת הערר יתקיים במהירות וביעילות ככל הניתן, אין מדובר בדחיפות כה חריגה ויוצאת דופן עד כי ראוי להגביל את התקופה בה ניתן להגיש ערר באופן כה דרקוני".

הרכב השני
11. ביחס לרכב השני, נותר למעשה חיוב פו"ה אחד ויחיד, בשיעור 32.34 ₪ בסך הכול, הכלול בחשבונית נספח יד' (חשבונית יב' בוטלה על ידי המשיבה מיוזמתה, במסגרת "גרייס").
12. חשבונית יד' זו, נמסרה לעורר עוד ביום 12.12.06 ואין אנו מקבלים את טענת העורר לכך שלא נמסרה לו. גם בהקשר אליה, אין די בעדותו היחידה של העורר ואנו מעדיפים את רישומי הדואר. ביחס לחשבונית זו קיים איחור ניכר מאוד בהגשת הערר, ולאור זאת ונוכח סכום החשבונית הנמוך, לא מצאנו טעם מספיק המצדיק הארכת המועד. מטעם זה הערר נדחה לגביה.

13. התוצאה היא שהערר מתקבל בחלקו, כדלקמן:
א. העורר חייב בכל חיובי אגרת הנסיעות שטרם שולמו, ככל שקיימים כאלה, שכן הם אינם במחלוקת.
ב. העורר חייב בחיובי הפו"ה שבחשבוניות נספחים ה', יד' לתגובת המשיבה.
ג. העורר פטור מחיובי הפו"ה שבחשבוניות נספחים ב', ד', י' לתגובת המשיבה.
ד. העורר חייב בסך השווה ל – 25% מיתר חיובי הפו"ה המתייחסים לרכב הראשון (אלו הכלולים בחשבוניות נספחים ו'-ח' לתגובת המשיבה).
ה. המזכירות תעביר לידי המשיבה את הפיקדון שהופקד על ידי העורר במסגרת הליכי עיכוב הביצוע, על פירותיו. חובו של העורר לפי פסק הדין ישולם מתוך הפיקדון. יתרת הפיקדון, ככל שתיוותר, תושב לו. במידה והחוב עולה על סכום הפיקדון, ישלם העורר את ההפרש תוך 30 ימים מעת שתימסר לו דרישה מפורטת מאת המשיבה.
ו. בנסיבות אלו, אין צו להוצאות. נבהיר, כי בענין זה נטלנו בחשבון את ריבוי ההליכים שנגרם על ידי העורר, כמפורט בסעיף 4 לעיל.
ערעור על

פסק דין
זה טעון רשות מבית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור יש להגיש בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום: ג' באב תשע"א, 03 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.


עו"ד אינגריד הר-אבן

עו"ד מנחם שח"ק
עו"ד שמרית שלומוביץ' - שטיין
חברת הועדה

יו"ר הועדה

חברת הועדה
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ערר מס' 666/08
(כביש ארצי לישראל) התשנה – 1995


1
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר מס'
(כביש ארצי לישראל התשנה) - 1995









ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 666/08 אלון עבו נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/08/2011)