פסקי דין על לירן שמולביץ | פסקי דין על עדי רזון | פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוחי רכב (ה"פול")

24032/07 א     23/05/2011




א 24032/07 לירן שמולביץ, עדי רזון נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (ה"פול")





תובעות
1. לירן שמולביץ

2. עדי רזון

ע"י ב"כ עו"ד דויטש
ממשרד עו"ד ד. שבח
נ ג ד
נתבעת
המאגר הישראלי לביטוחי רכב (ה"פול")

ע"י ב"כ עו"ד מצרי
ממשרד עו"ד א. דויטש
פסקֿֿדין
1. התובעות טוענות כי ביום 14.4.06 נפגעו בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), בעת נסיעה בטרקטורון שהשימוש בו בוטח על ידי הנתבעת בביטוח חובה תקף.

2. הנתבעת הכחישה את התאונה, את נסיבותיה הנטענות, ואת חבותה לפצות את התובעות על נזקיהן. כן חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק שנגרם לכל אחת מן התובעות.

אירוע התאונה והחבות

3. לטענת התובעות, במהלך בילוי עם חברים בצפון הארץ בקשו התובעות וחבריהן לערוך טיול טרקטורונים בשטח, ולצורך כך פנו לחברת "איגואנה" שעסקה בארגון טיולי טרקטורונים, בישוב "שאר ישוב". נציגי החברה העמידו לרשותם מספר טרקטורונים, ולאחר הדרכה קצרה שניתנה להם במקום יצאה שיירת הטרקטורונים לנסיעה. התובעות נסעו יחד בטרקטורון, כשהתובעת מס' 1 נהגה בו והתובעת מס' 2 ישבה לצידה. זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה איבדה התובעת 1 את השליטה על הטרקטורון, הוא התהפך והתובעות נפגעו.

4. התובעות העידו על נסיבות התאונה. בנוסף העידו מטעמן אלון ברכה וויטלי סטוטלנד, חברים לטיול שהיו עדים לתאונה עצמה כמו גם לנסיבות קבלת הטרקטורונים מחברת "איגואנה", ואלה אישרו בעדותם את גרסת התובעות כפי שהובאה לעיל.

5. עדויות התובעות והעדים מטעמן היו אמינות וקוהרנטיות, וקיבלתי אותן במלואן. איני מקבלת את טענת הנתבעת על סתירות שנמצאו בעדויות. ב"כ הנתבעת הצליחה להצביע על סתירה אחת או שתיים בעדויות, שאין להן משקל של ממש. מדובר בעדויות אודות פרטים שוליים שלא ניתן לצפות שהעדים יזכרו או ידעו לשחזרם במדויק נוכח הזמן הרב שחלף מאז התרחשה התאונה, כפי שהבהירו גם העדים עצמם בעדותם. כאמור, כל העדים הותירו רושם מהימן, העדויות היו קוהרנטיות ותמכו בגרסת התובעות לפיה הן קיבלו את הטרקטורון לנסיעה מחברת "איגואנה" ונפגעו כתוצאה מהתהפכות הטרקטורון תוך כדי נסיעה.

6. התובעות הגישו צילום של רשיון רכב של טרקטורון נושא מ.ר. 1043459 ושל תעודת ביטוח שהוצאה על ידי הנתבעת לכיסוי השימוש בו, תקפה למועד התאונה. מהמסמכים עולה כי מדובר בטרקטורון בבעלות חברת "איגואנה הרפתקאות בע"מ" שכתובתה ב"שאר יישוב", וכי הוא בוטח על ידי הנתבעת בביטוח חובה כטרקטורון להשכרה.

התובעת מס' 1 העידה כי מסמכי רשיון הרכב ותעודת הביטוח הועברו לאימה על ידי בעל חברת "איגואנה" וזאת בעקבות פנייתה אליו לאחר התאונה ובקשתה כי יעביר לה את פרטי הטרקטורון שהיה מעורב בתאונה.

אני מקבלת את עדות התובעת בעניין זה. עדותה לא נסתרה, והעובדה כי בעל הטרקטורון או מי מבעלי חברת "איגואנה" לא הובא לעדות כדי לסתרה, מהווה חיזוק לגרסתה לפיה המסמכים הם מסמכי הטרקטורון שהיה מעורב בתאונה.

בסיכומיה טענה ב"כ הנתבעת כי התובעות לא פירטו בכתב תביעתן את פרטי הטרקטורון שהיה מעורב בתאונה ובמיוחד את מספר הרישוי שלו, ועל כן יש לדחות את תביעתן. איני מקבלת טענה זו. בכתב התביעה פורט מספר הפוליסה שמכוחה בוטח השימוש בטרקטורון, כאשר בתעודת הביטוח מצויינים פרטי הרכב המבוטח. נוכח כך, ומשרשיון הרכב ותעודת הביטוח צורפו לתצהיר התובעות ולא הובאה כל ראיה שיש בה כדי לסתור את טענות התובעות בעניין זה, אני קובעת שהתובעות הוכיחו גם את הכיסוי הביטוחי ואת חבות הנתבעת.

7. לסיכום, התובעות הוכיחו את גרסתן אודות נסיבות התאונה, את היותה בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, ואת חבות הנתבעת לפצותן על נזקיהן כמבטחת השימוש ברכב המעורב בתאונה.

הנזק

התובעת מס' 1 – לירן שמולביץ
הפגיעה והנכות

8. ממקום התאונה פונתה התובעת מס' 1 לבית החולים "זיו" בצפת. היא סבלה מחזה אוויר מימין עם שבר בצלע ואושפזה עקב כך במחלקה הכירורגית שם הוכנס נקז לבית החזה. בנוסף סבלה משבר באיזור שורש כף ידה השמאלית אשר טופל על ידי קיבוע בגבס, וכן משטף דם גדול באיזור מותני שמאלי. התובעת שוחררה לביתה ביום 17.4.06.
ביום 19.4.06 פנתה התובעת לבית חולים "אסף הרופא" שם אובחן זיהום בפצע הניתוחי בבית החזה בעקבותיו טופלה באנטיביוטיקה.

9. ד"ר מריו אייכנבלט, אשר מונה כמומחה בתחום האורטופדי לבדיקת התובעת, מצא כי לתובעת הגבלה של יישור בשורש כף יד שמאל ללא דלדול שרירים או ממצא מקומי אחר. בצילומי רנטגן נמצא כי השבר ביד התאחה בהטייה וולרית קלה אך לא נראו שינויים ארטריטיים במפרק. בגב התחתון מצא המומחה גוש רך תת עורי במותן מצד שמאל ללא ממצא אובייקטיבי אחר. כן נמצאה צלקת באיזור בית החזה מימין.

לאור ממצאיו קבע ד"ר אייכנבלט כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 41(10)ה' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי) בגין הגבלת התנועה בשורש כף יד שמאל, ונכות נוספת בשיעור של 3% לפי סעיף 75(1) ב' חלקי ומותאם בגין הגוש הבולט במותן שמאל והצלקת בבית החזה.

עיסוק והשתכרות

10. במועד התאונה היתה התובעת, ילידת 1984, סטודנטית ב"בית ברל" במסלול הכשרה לחינוך מיוחד ובמקביל עבדה כמלצרית במסעדת "סושי יאמי". בחודש הקרוב עומדת התובעת להשלים את לימודיה לתואר ראשון. במסגרת לימודיה וכחלק ממסלול הלימודים, היא עובדת באופן חלקי כמורה לחינוך מיוחד (ר' עדותה בעמ' 5-6 לפרוטוקול).

11. התובעת בתחילת דרכה המקצועית, במועד התאונה היתה בת 22 שנים, ובהעדר ראיה סותרת חזקה שפוטנציאל השתכרותה הוא בגובה השכר הממוצע במשק.

נזקי התובעת

12. הפסדי שכר בעבר. ד"ר אייכנבלט קבע כי יש להכיר לתובעת בתקופת אי כושר מלא מיום התאונה ולמשך ששה שבועות. על-פי אישור מעסיקהּ נעדרה התובעת מעבודתה כמלצרית מיום התאונה ועד ליום 17.5.06. על-פי אותו אישור היא עבדה שלוש משמרות של שש שעות בשבוע, והשתכרה סך של 17.60 ₪ לשעה (ר' אישור המעסיק שצורף לתצהירה). הפסד השכר בתקופת ההעדרות מסתכם אפוא ב- 1,584 ₪ והתובעת זכאית לפיצוי על הפסדה זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית להיום, ובסך הכול סך של 2,100 ₪.

לא הוכחו הפסדי שכר מתום תקופת אי הכושר ולהיום.

13. פגיעה בכושר ההשתכרות. המגבלה ממנה סובלת התובעת בכף ידה השמאלית קלה ביותר, אך לא חסרת כל השפעה תפקודית. בהינתן שיעורה הנמוך של הנכות (5%) סביר כי השפעתה על כושר העבודה וההשתכרות של התובעת תהיה קלה עד מזערית, וזאת הן בעבודה כמורה או מטפלת בתחום החינוך המיוחד והן בכל עיסוק אחר שהתובעת עשויה לעסוק בו. אשר לצלקות, בגינן נקבעה לתובעת נכות בשיעור של 3%, לאלה אין ולא תהיה השפעה על כושר עבודתה והשתכרותה.
לאור האמור, אין מקום לחישוב אריתמטי לצורך הערכת הפגיעה האפשרית בהשתכרותה של התובעת בעתיד, ויש לפסוק לה פיצוי גלובלי על פגיעה זו.

בהתחשב בגילה, בפוטנציאל השתכרותה, ובמידת ההשפעה הקלה שתהיה לנכותה על כושר עבודתה והשתכרותה, ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסכום של 50,000 ₪ בראש נזק זה (יצוין כי חישוב אריתמטי על פי שיעור הנכות האורטופדית (5%) והשכר הממוצע במשק (לאחר ניכוי מס הכנסה) בהיוון עד גיל הפרישה המקובל, מסתכם ב- 112,000 ₪ במעוגל).

ניתן להניח כי הפגיעה הקלה בכושר ההשתכרות לא תתבטא בהפסד רציף וקבוע בבסיס השכר וכי זכויותיה של התובעת לפנסיה לא תפגענה, ועל כן לא ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי על הפסדי פנסיה.

14. עזרת הזולת. בהינתן הנכות המזערית והמגבלה הקלה ממנה סובלת התובעת, נראה כי היא לא נזקקה ולא תזדקק לעזרת הזולת בגינה, ועל כן התביעה בראש נזק זה נדחית.

15. הוצאות. סביר שלתובעת נגרמו הוצאות בסמוך לאחר התאונה, בתקופה בה עברה טיפולים רפואיים וטיפולי פיזיוטרפיה, בגין השתתפות החבר בקופת-החולים בטיפולים ובתרופות, בגין רכישת משככי כאבים, ובגין נסיעות לטיפולים. אני פוסקת לתובעת סכום גלובלי של 2,000 ₪ בגין הוצאותיה אלה, בערכי יום פסק הדין.

16. נזק לא ממוני. בהתחשב בשיעור נכותה הכוללת של התובעת, התרשמותי מן הגוש הבולט שנותר בגבה והצלקת באיזור בית החזה, השבר בצלע, ואשפוזה למשך ארבעה ימים, ראיתי לפסוק לתובעת את הפיצוי המקסימלי האפשרי על-פי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, במעוגל, ובסך הכול סך של 19,600 ₪ בערכי יום פסק הדין.

התובעת מס' 2 – עדי רזון
17. התובעת מס' 2, ילידת 1984, נחבלה בחלקי גוף שונים וסבלה בעיקר משריטות, שפשופים ופצעים חיצוניים. היא נבדקה בחדר המיון בבית החולים "זיו" בצפת, פצעיה חוטאו ונחבשו.
במשך כשבועיים לאחר התאונה טופלה התובעת במסגרת קופת החולים בין היתר לצורך מעקב רפואי למניעת הזדהמות הפצעים והחלפת תחבושות. עד לריפוי הפצעים נזקקה התובעת למשחות ולמשככי כאבים.

18. לא נותרה לתובעת נכות בעקבות התאונה. נותרו לה צלקות קלות בידה וברגלה. על פי התרשמותי מדובר בצלקות שטחיות וכמעט בלתי נראות.

19. לא הוכח כי נגרמו לתובעת הפסדי שכר בעקבות התאונה.

20. לתובעת נגרמו הוצאות בגין הטיפולים הרפואיים להם נזקקה בסמוך לאחר התאונה, לרבות נסיעות לקבלתם, ובגין משחות ומשככי כאבים. אני פוסקת לה פיצוי בסך 1,000 ₪ על הוצאותיה, בערכי יום פסק הדין.

21. בנוסף זכאית התובעת לפיצוי על הנזק הלא ממוני שנגרם לה. נוכח הפגיעה והצלקות המזעריות שנותרו על גופה, ראיתי לפסוק לה פיצוי בסכום של 9,000 ₪ בראש נזק זה.

סוף דבר

22. אני מקבלת את התביעה וקובעת כי התובעות נפגעו בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, וכי הנתבעת, כמבטחת השימוש ברכב המעורב בתאונה, חייבת לפצותן על נזקיהן, כפי שהוכחו.

23. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת מס' 1 סך של 73,700 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור כולל של 15.08% מהסכום שנפסק לה.

לתובעת מס' 2 תשלם הנתבעת סך של 10,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור כולל של 15.08% מהסכום שנפסק לה.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעות (יחד) את הוצאות המשפט.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"א (23 מאי 2011), בהיעדר הצדדים.
בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 24032-07
23 מאי 2011

לפני כבוד השופטת יעל אילני
1 מתוך 6









א בית משפט שלום 24032/07 לירן שמולביץ, עדי רזון נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (ה"פול") (פורסם ב-ֽ 23/05/2011)