פסקי דין על מאיר קלטשי

31855-04/11 מת     19/05/2011




מת 31855-04/11 מדינת ישראל נ' מאיר קלטשי






בפני

כב' השופט ציון קאפח
מבקשת

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד גלית אפרתי
נגד
משיב

מאיר קלטשי
(עציר)
ע"י ב"כ עו"ד תמיר סננס
החלטה
החלטה לראיות.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), עבירה של החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא לחוק, ועבירה של נשיאת נשק, תחמושת, ואבזר לנשק בצוותא – עבירה לפי סעיף 144(ב) +(ג)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק.

העובדות על פי כתב האישום הן כדלקמן:

במהלך חודש אוקטובר 2009, בין יום 6.10.09 ליום 8.10.09, נגנב האקדח נשוא כתב האישום מדירה ברחוב הכרמל בגני תקווה. כ- 10 חודשים לאחר מכן, ביום 4.8.10, רכש המשיב את הקטנוע נשוא כתב האישום. במהלך תקופה זו, במועד שאינו ידוע למאשימה, החזיק המשיב באקדח שלא כדין, וסמוך ליום 27.8.10 מסרו למכרו, אדם בשם בורוכוב.
ביום 27.8.10 נעצר בורוכוב, לאחר שנמלט מזירת פשע, ונתפס עם הקטנוע האמור והאקדח. האקדח נתפס כשמחובר לו עמעם – "משתיק קול", עם מחסנית בה 9 כדורים וכדור בקנה.

העובדות המוסכמות

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של הראיות, כפי שאפרטן, אך טען שאין הן מקימות עבירות, ועל אחת כמה וכמה, שאין הן מהוות ראיות לכאורה לצורך מעצר.
הראיות עליהן אין חולק הינן: על קת האקדח הגנוב אשר נתפס על בורוכוב, נמצא ד.נ.א של המשיב. כמו כן, נמצאו טביעות אצבעו של המשיב על הקטנוע, ומוסכם כי זה האחרון היה והינו בחזקתו.
טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה טענה באשר לסבירות ההתרחשויות בדרך שונה מזו המנויה בכתב האישום. לשיטתה הקשר של המשיב לקטנוע אשר שימש לפשע, וכן ט.א על האקדח אשר נתפס על בורוכוב, מכרו של המשיב – מובילים למסקנה המתבקשת, וההכרחית – כי המשיב קָשַר קשֶר עם בורוכוב במסגרתו נשא והחזיק את האקדח שלאחר מכן עבר לרשות בורוכוב.

ב"כ המשיב טען מנגד, כי מכלול האפשרויות הקיימות לאור הראיות המנויות הינו רב מספור, וכי קיומו של ד.נ.א המשיב על קת האקדח, אין בו, כשלעצמו לחייב את המסקנה כי הלה החזיקו, כל שכן נשאו. המסקנה היחידה, כך ב"כ המשיב, הינה שבשלב כלשהו "בחיי" האקדח האמור, נגע בו המשיב. נגע בו ותו לא.
עוד הוסיף, כי שתיקתו של המשיב בחקירתו, אין בה לחייב מסקנה כזו או אחרת, וכי על בית המשפט לבחון - וככל הנדרש אף להמציא - הסברים חלופיים, סבירים, אשר יש בהם לעמוד לזכות הנאשם. ככל שקיימים הסברים כאמור, על אלו לעמוד לטובת הנאשם – ולשלול קיומה של תשתית ראייתית לכאורית.
הכרעה

הלכה פסוקה היא, כי שתיקתו של נאשם בחקירתו עומדת לחובתו, ויש בה כדי להוות חיזוק לראיות התביעה. לעניין זה ראו ע"פ 230/84 חג'בי נ מד"י, פ"ד לט(1) 785:

"כאשר נאשם טוען לחפות מוחלטת, והוא מעומת על ידי חוקריו במשטרה עם חומר המעיד על מעורבותו בפשע, כיצד יצפה שיאמינו לו, אם נמנע מלפקוח עיני חוקריו כשמטיחים הם בפני
ו את העובדות, הידועות להם מפי שותפו לעבירה והמסבכות אותו בכל אותן עבירות עצמן. בנסיבות כאלה יש בשתיקתו כדי להוות חיזוק מה לעדויות התביעה."

יתרה מכך, סירובו של נאשם לשתף פעולה עם פעולות החקירה, ולתרום להוכחת חפותו, הינה בבחינת "התנהגות מפלילה" (ראו בין היתר ע"פ 9439/06 איפרגן נ מד"י, מיום 10.4.08). שתיקתו זו, אשר ייתכן ויהיה בה כדי לסייע בידו לצאת זכאי בדין, אין בה כדי לסייעו בהליכי המעצר. אלו בוחנים את מסוכּנותו של המשיב, טרם הכרעת דינו, ושתיקתו בהם – אין בה כדי להפיג את חזקת המסוכנות העומדת לחובתו.

עוד על שתיקתו של נאשם כמוסיף לחשד הקיים נגדו, ראו ע"פ 1707/08 אריש נ מדינת ישראל
, ניתן ביום 25.11.08:

"אין צורך להכביר מלים על כך שככלל, והחריגים יהיו נדירים, יסבור בית משפט כי השותק – יש לו מה להסתיר."

מכאן כי שתיקתו של הנאשם עומדת לו לרועץ בהליכי המעצר הן במישור הראייתי, והן בבחינת המסוכנות, ולעניין זה ראו בש"פ 1748/11, יחזקאל נ' מד"י, ניתן ביום 3.2.11:

"אין זה סוד כי במישור הראייתי, זכות השתיקה היא בבחינת שטר ושוברו בצידו, באשר השתיקה יכולה לשמש חיזוק ואף סיוע לראיות התביעה. אך האם יש לזקוף את השתיקה לחובתו של נאשם גם במישור דיני מעצר עד תום ההליכים? שאם נאמר כך, נמצאנו מעמידים את הנאשם בדילמה קשה. מחד, זכותו של הנאשם לכלכל את הגנתו כפי הבנתו, ובמסגרת זו לשמור על זכות השתיקה, אם בהליכי החקירה ואם בהליכי המשפט. מנגד, וככל שנזקוף את השתיקה לחובת הנאשם גם בהליכי המעצר, משמעות הדבר היא שהנאשם נועל על עצמו את דלת תא המעצר ומפקיד את המפתחות בידי סוהריו עד אשר יתרצה ו"ישבור" את שתיקתו.
6. למרות זאת, מהפסיקה עולה כי בהליכי מעצר יש נפקות לשתיקה. ככלל, שתיקתו של נאשם מקום בו היה מתבקש הסבר מצידו, מחזקת עמדת התביעה לצורך שלב המעצר (בש"פ 970/04 סעדי נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 19.2.2004)). פשיטא כי כך במישור הראייתי בבוא בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה (בש"פ 7216/05 אגבריה נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 23.8.2005); בש"פ 4881/03 קביליו נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 9.6.2003), אך גם במישור עילת המעצר יש נפקות לשתיקתו של הנאשם."
הגיונם של דברים מוליך לכלל מסקנה שיש להימנע מקביעות גורפות וכי כל החלטה, תלוית נסיבות היא. ההנחה היא, כי בחברה חפצת חיים אנו מצויים, לצד שמירת זכויות הנחקר והנאשם כמובן. אולם, עלינו להימנע מהעדפת זכות המשיב למלא פיו מים מול הצורך בהגנה על הפרט ועל החברה בשעה שמתקיים קונפליקט בין השניים.

מקום בו חוזר אדם מזירת פשע בקטנוע שבבעלות המשיב ובאמתחתו כלי משחית הנושא את סימניו של המשיב, המסקנה ההגיונית האחת והיחידה הינה כי השניים קשרו קשר. אם לא כך הוא, יתכבד המשיב ויזעק את זעקתו. מדוע על השופט לתור אחר הסבר תמים, כשהמשיב נמנע מעשות כן. אם אלה הם פני הדברים במישור הראייתי, קל וחומר יש להחילם בדיני המעצרים, בגדרם החברה מתגוננת בפני
מבקשי נפשה.

סוף דבר: אני קובע כי קמה תשתית ראייתית לכאורית המבססת את הנטען כלפי המשיב.
ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"א, 19 מאי 2011, במעמד הצדדים.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
מ"ת 31855-04-11 מדינת ישראל
נ' קלטשי(עציר)
1 מתוך 4









מת בית משפט מחוזי 31855-04/11 מדינת ישראל נ' מאיר קלטשי (פורסם ב-ֽ 19/05/2011)