פסקי דין על פורן בן חיים | פסקי דין על סאוסירי סוראסק ואח' | פסקי דין על משרד הפנים

38552-06/11 עתמ     30/08/2011




עתמ 38552-06/11 פורן בן חיים, סאוסירי סוראסק ואח' נ' משרד הפנים








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
לפני כב' השופט ד"ר יגאל מרזל



עת"מ 38552-06-11 בן חיים ואח'
נ' משרד הפנים




העותרים
:
1
.
פורן בן חיים
2
.
סאוסירי סוראסק
על-ידי ב"כ עוה"ד גיל קריספין ואח'


- נ ג ד -

המשיב
:
משרד הפנים
על-ידי ב"כ עו"ד עמיצור איתם
פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)



פסק-דין

1.
העתירה שבכותרת – עניינה שאלת מעמדו בישראל של העותר מס' 2, מר סאוסירי סוראסק, שהוא בנה של העותרת מס' 1 – אזרחית ישראל. כמתואר בעתירה, העותרת הגיעה לישראל מתאילנד בשנת 1998 כשהיא גרושה ואם לשני ילדים שנותרו בתאילנד אצל הוריה. העותרת נישאה לבן-זוג ישראלי – מר אורי בן חיים. במסגרת ההליך המדורג, הוענקה לה אזרחות ישראלית. לה ולבן-זוגה הישראלי, נולדו תאומים. בשנת 2006 הוזמן העותר 2 (בנה כאמור, מנישואין קודמים) לחיות עמה ועם משפחתה בישראל. אותה העת, היה העותר קטין כבן 16 שנה. בקשה להסדרת מעמדו הוגשה ביום 16.7.2006. לטענת העותרת, רק ביום 5.11.2008 ולאחר שמלאו לו 18 שנה והפך לבגיר, נתקבלה בידה החלטת המשיב, בה דחה את בקשת העותר למעמד והורה לו לעזוב את ישראל. על החלטה זו הוגש ערעור שנדחה ביום 18.3.2009. בהחלטה נוספת שמיום 3.5.2009, נמסר לעותרים כי עניינם הובא לדיון בוועדה הבין-משרדית, אשר לא מצאה מקום להעניק לעותר מעמד בישראל.

2.
בהמשך לכך, הגישו העותרים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (עת"מ 2007/09). בפסק הדין התקבלה העתירה באופן חלקי. נקבע בפסק הדין (כב' השופטת שרה גדות, סגנית נשיא), כי לא ניתן לקבל את עמדת הוועדה הבין-משרדית (והמשיב שהחליט על יסודה), לפיה יש מקום לדחות את הבקשה למעמד, רק בשל הטעם שהעותר "מטפל באחיו למחצה ומשמש להם כשמרטף". צוין בפסק הדין, כי בקשת המעמד של העותרים מבוססת על רצונו של העותר לשהות בקרבת אמו ורצון אמו לשהות במחיצתו. אולם, משעה שבקשת המעמד נדחתה מן הנימוק שעניינו אי-קבלת הטעם של הטיפול באחיו למחצה, הוחלט לבטל את החלטת המשיב ולהחזיר את בקשת העותרים למעמד, להחלטה מחודשת. בפסקה 14 לפסק הדין צוין עוד, כי "העותרים יהיו רשאים להגיש בקשה חדשה, לרבות התייחסות לביטול ההחלטה מיום 10.5.2007, לפיה אושרת בקשתו של העותר למעמד".

3.
ומה הוא אותו אישור בקשה של העותר למעמד? מסתבר מן החומר שלפניי וכתבי הטענות, כמו גם מהדיון שהתקיים במעמד ב"כ הצדדים, כי ביום 10.5.2007 החליט ראש צוות אשרות במטה מינהל האוכלוסין, לאשר את בקשת העותר למתן מעמד. אלא שהחלטה זו, מעולם לא נשלחה לעותרים. מעבר לכך, כעבור מספר ימים היא בוטלה, וזאת, לפי הנטען, משהסתבר שהעותרת ובן-זוגה הישראלי, עומדים להתגרש. כל האמור לעיל, נתברר לעותרים רק במהלך עתירתם הקודמת בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב. מטעם זה, ציין בית המשפט לעניינים מינהליים את שציין וצוין לעיל, ומטעם זה שבו העותרים ופנו אל המשיב בבקשה מחודשת להסדיר את מעמדו של העותר. בבקשה אחרונה זו (נספח ט"ו לתגובה לצו בינים) נטען בהרחבה, כי יש להעניק לעותר מעמד מכוח מעמדה של אמו, שהיא אזרחית ישראל. לפי הנטען במכתב, חל על העותר "נוהל קטין נלווה". הבקשה בעניין הוגשה עת היה העותר בן 16 שנה. הבקשה אף אושרה, וזאת על בסיס הטעמים והראיות שהיו בעת ההיא. גירושיה של העותרת מבן-זוגה הישראלי לאחר אישור הבקשה, לא היו צריכים להשפיע על מעמדו של העותר, הנלווה לאמו. כך או כך, ודאי שאין מקום לקבוע כי בנסיבות אלה, הגם שהעותר הפך לבגיר, שאין המדובר בטעמים הומניטאריים.

4.
הוועדה הבין-משרדית שבה ונתכנסה בעקבות פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים והפנייה המחודשת של העותרים ביום 27.3.2011. המלצת חברי הוועדה הייתה, פה אחד, "לדחות את הבקשה". בנימוקים נרשם, כי העותר שוהה בישראל מאז 2006 בלא אשרה וכי העותר גדל למעשה אצל סביו. עוד צוין, כי לאחר גירושי בני הזוג, היה זה בן-זוגה לשעבר של האם, אשר פנה בבקשה להסדרת מעמדו של העותר, שכן הוא עוזר לו בגידול התאומים אשר היו באותה עת בחזקתו. צוין עוד, כי כיום העותר בגיר והוא מתגורר עם אמו ועם בן-זוגה הזר ויש לו גם אח נוסף המתגורר אצל הורי העותרת בתאילנד. על יסוד זה, החליט יו"ר הוועדה כי אין בבקשה טעמים הומניטאריים מיוחדים, המצדיקים מעמד בישראל. מכאן העתירה שבכותרת.

5.
טוענים העותרים, כי חרף האמור בפסק-דינה של כב' השופטת גדות בעת"מ 2007/09, לא נתקבלה למעשה החלטה חדשה על-ידי הוועדה הבין-משרדית, וגם בהחלטה האחרונה שבה הוועדה והתייחסה לעניין הנימוק בדבר עזרתו של העותר בגידול התאומים. בעתירה נטען עוד, ועניין זה זכה להרחבה בטיעון שלפניי, כי יש לבחון את מעמדו של העותר באספקלריית מעמדה של אמו, שהיא אזרחית ישראל, ולהחיל עליו את "נוהל קטין נלווה". ממילא, היה העותר זכאי לקבל מעמד כבר עת הגיש את הבקשה בשנת 2006 (והיה בן 16), לא כל שכן, נוכח העובדה שהבקשה עצמה אושרה. אלא שעניין זה, לא מצא ביטוי בהחלטת הוועדה הבין-משרדית. מטעמים אלה, נתבקש לבטל את ההחלטה ולהורות למשיב להקנות לעותר 2 מעמד בישראל.

6.
המשיב ביקש כי העתירה תידחה. נטען בעתירה, כי החלטת המשיב היא החלטה סבירה וכי אין עילה בנסיבות המקרה להתערבות בשיקול דעתה של הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים. המדובר בבגיר. לבד מרצונו שלו ורצונה של העותרת כי יהיו יחדיו, אין המדובר במקרה בעל מאפיינים הומניטאריים מיוחדים. נטען עוד, כי אין מקום לטענה בעניין גזירת מעמדו של העותר ממעמדה של העותרת. "נוהל קטין נלווה" חל רק במקרה בו הבקשה להסדרת מעמדה של בת הזוג כוללת בתוכה גם בקשה להסדרת מעמדם של ילדים. אלא שבמקרה שלפניי, הוגשה הבקשה להסדרת מעמדו של העותר – שנים מספר לאחר הגשת הבקשה מטעם העותרת, ומטעם זה הנוהל האמור אינו חל כל עיקר. נטען עוד, כי אין מקום לטיעון בעניין זה בעת הזו (ובבית-משפט זה), משעה שהדבר הפך חלוט והעתירה הוגשה נגד החלטת הוועדה הבין-משרדית. אשר לנתון שעניינו העובדה שבשלב מסוים אושרה בקשתו של העותר למעמד ולאחר מכן בוטלה, הרי שנטען כי לעניין זה אין משמעות בנסיבות המקרה. המדובר בעניין פנימי של הרשות. המדובר בטעות. ההחלטות בנדון לא הועברו לעותרים בזמן אמת והם לא הסתמכו עליהן; לא כל שכן אין ביכולתם להיבנות מהן בעת הזו. צוין עוד והודגש, כי ימים ספורים לאחר אישור הבקשה, התגרשו העותר ובן-זוגה הישראלי, ובכך יש גם חוסר ניקיון כפיים בעצם הגשת הבקשה למעמד. מטעמים אלה, התבקש לדחות את העתירה.

7.
לאחר עיון במכלול החומר שלפניי ושמיעת טענות ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי בנסיבות המקרה אין מנוס מביטול בשנית של החלטת המשיב בנסיבות העניין ושיקול דעת מחודש, על מנת שתתקבל החלטה חדשה בנדון. מוכן אני לקבל את עמדת ב"כ המשיב בדיון שהיה לפניי, ולפיה אין זהות בין החלטת הוועדה הבין-משרדית בגלגולה הראשון, לבין ההחלטה המאוחרת יותר. ההחלטה האחרונה לא התבססה על דחיית הבקשה, כנימוק של ממש – ואף כנימוק בכלל – על עזרה זו או אחרת שנותן העותר לבן הזוג הישראלי בגידול הילדים התאומים. אלא שבכך לא מתמצה העניין. כעולה, הן מן הסיפא של פסק הדין בעת"מ 2007/09, הן מן הבקשה שהוגשה לאחר מכן למשיב והן מן הטיעון שנשמע לפניי – שבים העותרים וטוענים כי לא ניתן להתעלם בנסיבות המקרה מן העובדה הפשוטה, והיא שהבקשה בעניינו של העותר הוגשה עוד בהיותו קטין, וכי בקשה זו אף אושרה. אלא שהוועדה הבין-משרדית שדנה בעניינו של העותר, ציינה אמנם נתון זה במסגרת סקירת העובדות. אולם, מן ההחלטה עצמה עולה כי לא ניתן משקל לנדון ולא באה התייחסות לעניין בהנמקה. אכן, ב"כ המשיב בטיעונו לפניי ציין בהגינותו, כי אין הוא יודע מדוע אושרה הבקשה מלכתחילה (עמ' 3 ש' 1-2; ש' 10). הוא אף הוסיף וציין, כי הוא מסכים שעניין הגירושין כעבור מספר ימים, אינו סיבה לדחיית הבקשה. אלא שדי היה, לדבריו, בחוסר תום הלב והמצג העובדתי הבלתי מדויק שהוצג בפני
הרשות, כדי להצדיק בחינה מחודשת של העניין (עמ' 3 ש' 10-13). לעניין זה, חשיבות בנסיבות המקרה שלפניי. נכון שהעותר בגיר בעת הזו, אולם היה על הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים לנמק איזה משקל יש ליתן לעובדה שהעותר הגיש את בקשתו בהיותו קטין, ושבקשה זו אף אושרה – והכל במסגרת שיקול הדעת הרחב, המסור בידיה בעניינים הומניטאריים (ומבלי שאביע בשלב זה כל עמדה בשאלת מעמדו של העותר לגופה). אוסיף ואציין, כי גם תשובה לשאלה אם אכן זכאי היה העותר למעמד לפי "נוהל קטין נלווה" מדעיקרא, אם לאו, לא מצאה ביטוי בהחלטת הוועדה הבין-משרדית, וגם בדיון שהיה לפניי, עניין זה שהצדדים התייחסו אליו בשלהי טיעונם, לא זכה להבהרה.

8.
התוצאה היא אפוא, כי החלטת המשיב בעניינו של העותר, מושא העתירה (נספח א' לעתירה מיום 5.4.2011) – מבוטלת, והעניין יושב לבחינה מחודשת של המשיב, על יסוד כלל נסיבות העניין ושיקול הדעת המסור בידיו. בנסיבות העניין הכוללות, לא מצאתי מקום לעשיית צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.
ניתן היום, ל' באב תשע"א, 30 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.













עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 38552-06/11 פורן בן חיים, סאוסירי סוראסק ואח' נ' משרד הפנים (פורסם ב-ֽ 30/08/2011)