פסקי דין על אהליאב ליצי | פסקי דין על דוד ביטון

9409-07/08 א     31/08/2011




א 9409-07/08 אהליאב ליצי נ' דוד ביטון








בית משפט השלום בקריית שמונה



ת"א 9409-07-08 ליצי נ' ביטון

תיק חיצוני
:


בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג

התובע
אהליאב ליצי


נגד

הנתבע
דוד ביטון


החלטה

1.
בפני
בקשה לפסילת חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש – רו"ח אהרון ישראל (להלן: "המומחה"), אשר מונה בהתאם להסכמת הצדדים, כמפורט בפרוטוקול מיום 15.6.09. עניינה של התביעה בהסכם שנכרת בין התובע לנתבע לכריתת עצים במסגרת מכרז לכריתת עצים של הקק"ל בו זכה הנתבע.


עפ"י ההסכם, התחייב התובע לשלם לנתבע 25,000 ₪ בתמורה לקבלת 800-1000 טון עצי אורן ושילם 15,000 ₪ על החשבון. בין הצדדים סוכם על חלוקה שוויונית של הוצאות והכנסות. הצדדים הגישו תביעות כספיות הדדיות הנוגעות להתחשבנות הכספית בין הצדדים.


בהתאם להסכמת הצדדים, מונה המומחה על מנת שיבדוק את השאלות השנויות במחלוקת. הצדדים הסכימו כי: "קביעת המומחה תהא מכרעת ומחייבת את הצדדים. הצדדים יוכלו להפנות שאלות הבהרה ולהמציא כל מסמך למומחה אשר ימונה על ידי ביהמ"ש. המומחה רשאי לפנות לכל גורם כולל קק"ל לצורך קבלת מסמכים הנוגעים למחלוקת בין הצדדים".

2.
לטענת התובע יש להורות על פסילת חוות הדעת שכן המומחה נכשל בעריכתה.
לטענת התובע, המומחה טעה בשני נושאים:

א.
בכך שלמרות שקבע, כי בתקופת ההסכם נכרתה כמות של 161 עצים בלבד (ראה עמ'
5 לחוות הדעת) ולמרות שהתמורה ע"ס 25,000 ₪ היתה אמורה להשתלם ביחס לכמות של 900 עצים, לא קבע כי על הנתבע להשיב לתובע את ההפרש מתוך הסכום ששולם. התובע טען כי המומחה היה צריך לקבוע שעל הנתבע להשיב לתובע סכום של 10,500 ₪(שכן ביחס לכמות העצים שנכרתה היה אמור התובע לשלם לנתבע 4,500 ₪ בלבד,בעוד ששילם 15,000).
ב.
בנוסף טען התובע, כי המומחה טעה עת קבע כי התובע נטל עץ כרות בשווי של 56,290 ₪ והנתבע נטל עץ כרות בשווי של 7,992 ₪ בלבד. בעניין זה הפנה התובע למסמך "גמר חשבון" שצורף לכתב התביעה (נספח ג' לחוות הדעת), בו הודה הנתבע, כי הוא חייב לתובע סכום של 7,300 ₪ ובכך הודה,לטענת התובע, כי
הוא זה שנותר חייב לתובע בגין העצים. לטענת התובע,למרות טענת המומחה כי לא הוצגו בפני
ו ראיות לחלוקת העצים, הרי משהוצג מסמך גמר חשבון, לא היה צריך המומחה לערוך אמדנים אלא היה צריך להסתמך על המסמך.

3.
הנתבע התנגד לבקשה. לטענת הנתבע, המדובר במומחה שהינו מעין בורר, הנתבע הפנה להחלטת ביהמ"ש מיום 29.4.10 וכן להסכמת הצדדים בעת מינוי המומחה. הנתבע הוסיף שהמומחה פנה מס' פעמים לבאי כח הצדדים להמצאת חומר הנחוץ לשם הכנת חוות הדעת ורק משכשל מלקבל חומר מהצדדים, נאלץ לבדוק בכוחות עצמו נתונים במשרדי הקק"ל ואצל קבלני עץ.

הנתבע הפנה להלכה הקובעת כי פסילת חוות דעת של מומחה תעשה רק במקרים חריגים כגון ניגוד עניינים, חוסר תום לב וכיו"ב.
הנתבע טען, כי במקרה דנן לא התקיימו נסיבות חריגות אלו.

דיון:
4.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהסכמתם מכוחה מונה המומחה, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

מהסכמת הצדדים, כמפורט בפרוטוקול מיום 15.6.11, עולה כי הצדדים הסכימו שמעמדו של המומחה לא יהיה כשל מומחה רגיל אלא כי: "הכרעתו תהיה מכרעת ומחייבת את הצדדים". יצוין כי גם במקרים בהם המדובר במומחה רגיל, הנטייה הינה שלא לפסול את חוות דעתו וזו תעשה רק במקרים חריגים. הלכה זו מקבלת משנה תוקף וחיזוק במקרה שהצדדים הסכימו מפורשות לכבול עצמם להכרעה סופית ומחייבת של המומחה. במקרה כזה, ההלכה הינה שביהמ"ש לא יתערב אלא במקרים בהם מדובר בחריגה מכללי הצדק הטבעי או חריגה מסמכות. לעניין אופיו המיוחד של מינוי המומחה במקרה דנן ראה גם החלטת כב' השופט טאהא מיום 29.4.10: "מעיון בהסכמת הצדדים שנרשמה בפרוטוקול מיום 15.6.09 עולה כי מעמדו של המומחה לא היה כמומחה רגיל אלא מעין בורר שמונה בהסכמת הצדדים..."

5.
בע"א 241/81 שמן תעשיות בע"מ נ' חברת תבלין בע"מ, הבחין השופט שמגר בין תפקיד בורר לתפקיד של מעין בורר. במקרה דנן, אין ספק כי אין המדובר בבורר, שכן המומחה לא הוסמך לגבות ראיות. יחד עם זאת, תפקידו של המומחה דכאן היה מעבר למומחה רגיל והגיע עד כדי "מעין בורר". בעניין זה ראה ע"א 821/88 לוי קבלי בניין בע"מ נ' שמי את סמי אבו חמוד פד"י מד'(2) 771.
באותו מקרה הסכימו הצדדים, כי הסכסוך יימסר להכרעת מהנדס שימונה ע"י ביהמ"ש. הוסכם כי החלטתו תהיה סופית ומכרעת ולא ניתנת לערעור. ביהמ"ש קבע:
"במקרה דנן לא ניתן לומר שהמהנדס הינו מומחה גרידא שכן הצדדים הסכימו
להקנות לו סמכות הכרעה בסכסוך שביניהם וכפי שראינו מומחה גרידא מתאפיין דווקא בהעדר סמכות כזו..."

גם במקרה דנן הסכימו הצדדים מפורשות כי הכרעת המומחה תהיה סופית ומכרעת ומכאן כאמור שאין המדובר במומחה רגיל.

ראה גם ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה פד"י מח'(5) 381, שם קבע ביהמ"ש מה הוא התנאי ההכרחי לקיומו של מומחה שהינו מעין בורר: "תנאי נדרש הוא שהצדדים להסכם יקבלו על עצמם כי יהיו כבולים לפסיקתו של ה"מעין בורר" וזו תהיה סופית ומכרעת ". באותו מקרה קבע ביהמ"ש כי גם אם התפקיד שהטילו הצדדים על המומחה לא התאפיין דווקא במאפייניו של "מעין בורר", הרי שהצדדים כבלו עצמם לפסיקתו. דבריו של ביהמ"ש שם מתאימים גם למקרה שבפני
:

"בהוראות ההסכם ניתן למצוא ביטוי לרצון הצדדים לשים קץ להתדיינות שביניהם ולקבל על עצמם את פסקת השמאי כסופית ומחייבת. גם אם לא ציינו מפורשות בהסכם כי הם יקבלו את הכרעתו ללא עוררין. פרשנות אחרת שנקט ביהמ"ש קמא אינה מתיישבת עם רצון הצדדים כפי שעולה מן ההסכם, לקבוע מנגנון הכרעה יעיל, מהיר וסופי. קביעתם כי הערכת השמאי תחייב אותם, וכי המשיבה תשלם למערערת את המחיר למבנים שייקבע ע"י השמאי, אינה מותירה ספק בכוחה הכובל של הערכת השמאי.

במקרים כאמור, היקף ההתערבות של ביהמ"ש בהחלטות המומחה ובוודאי פסילתו של המומחה, תעשה רק במקרים קיצוניים. וראה בהמשך פסק הדין את המקרים אותם מנה ביהמ"ש ככאלו בהם ניתן יהיה לתקוף את חוות הדעת:
"אך מובן הוא כי על אף זאת ניתן לתקוף את חוות הדעת אם פעלו השמאי או המעריך בחריגה מסמכות שלא בהגינות, בחוסר תום לב, במרמה או תחת השפעה בלתי הוגנת, או שחוות הדעת הושגה באמצעים בלתי כשרים".

כן ראה ע"א 160/82 ברקוביץ נ' קופת תגמולים של פקידי בנק פד"י לח'(2) 177: "אין באמור לעיל כדי להביא למסקנה כי החלטתו של "מעין בורר" חסינה מפני תקיפה בבית המשפט, אלא שהיקף התערבותו של ביהמ"ש מצומצם ומוגבל (לפחות לגבי החלטות "אילמות") למקרים חריגים, כגון, אם נהג ה"מעין בורר" בחוסר תום לב מרמה או
עקב השפעה בלתי הוגנת".

6.
במקרה דנן, לא טען המבקש, כי המומחה נהג במרמה, חוסר תום לב, השפעה בלתי הוגנת, או כיוצ"ב. כל שנטען בבקשה הינן טענות לעניין קביעתו המקצועית וטעויות שנפלו, לטענת התובע, בחוות הדעת ובשיקול דעתו של המומחה.

עיון בחוות הדעת, בחקירת המומחה ואף בטענות התובע, אינו מעלה חשד שהמומחה פעל תוך משוא פנים או שלא בהגינות. נהפוך הוא, ניכר כי המומחה השתדל לפעול באופן נטראלי והוגן. לדוגמה,ראה
השוואת המחירים לטון עץ כרות בין 3 קבלני עץ (עמ' 6 לחוות הדעת).


עיון בתשובות המומחה ובחוות הדעת מעלה, כי הפעיל את שיקול דעתו לפי מיטב הבנתו ואינני מוצאת כי התנהגותו עונה למתחם השיקולים הנדרשים, כמפורט לעיל, לצורך פסילת חוות הדעת של מומחה בעל אופי מינוי מיוחד כאמור.


עוד אוסיף, כי טענת התובע, כי היה על המומחה להסתמך דווקא על מסמך גמר החשבון כבסיס לקביעותיו אינה מובנית: הרי ככל שדי היה במסמך גמר החשבון בהיותו (לטענת התובע),הודאה מצד הנתבע, לא היה צורך כלל במינוי המומחה. התובע יכול היה לעמוד על טענותיו תוך הסתמכות על המסמך ולא להסכים למינוי מומחה, אשר לדידו אמור היה להתבסס על מסמך ממנו עולה לטענתו, כי לגרסתו הוא הצודק. אלא שלמרות מסמך זה, הסכים התובע כי ימונה המומחה ואף הסכים מפורשות שהכרעתו של המומחה תחייב את הצדדים ותסיים את המחלוקת.


בקשת התובע הינה למעשה כי ביהמ"ש יפסול את חוות הדעת בגין הפעלת שיקול דעת לא נכון מצד המומחה (כך לטענת התובע). אולם, אין בכך עילה עפ"י הדין לפסילת חוות דעת מומחה שמונה לסמכות מכרעת כאמור.


גם לעניין השבת הכספים אשר לטענת התובע, הנתבע חב לו כתוצאה מכך שבסופו של יום נכרתה כמות קטנה יותר של עצים מזו עליה הוסכם מראש, לא מצאתי כי המומחה נהג בחוסר יושר, חריגה מסמכות, או תחת השפעה בלתי הוגנת.לפיכך,אין עילה בנסיבות דנן,עת מדובר
במומחה שהינו מעין בורר, להתערבות בחוות הדעת גם בעניין זה.

יחד עם זאת ככל שהתובע סבור כי בעניין ספציפי זה חזר בו המומחה במהלך החקירה מקביעתו, יוכל התובע לטעון לכך במהלך ישיבת קדם המשפט הקבועה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

התובע יישא, בנסיבות, בהוצאות הנתבע בסכום כולל של 1,000 ₪.





ניתנה היום, א' אלול תשע"א, 31 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 9409-07/08 אהליאב ליצי נ' דוד ביטון (פורסם ב-ֽ 31/08/2011)