פסקי דין על יאלנה רבינוביץ' | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על עו"ד יהודה המאירי | פסקי דין על עו"ד המאם ג'סאן ואח' |

1608-11/08 א     04/09/2011




א 1608-11/08 יאלנה רבינוביץ' נ' מדינת ישראל, עו"ד יהודה המאירי, עו"ד המאם ג'סאן ואח'








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 1608-11-08 רבינוביץ' נ' המאירי ואח'






בפני

כב' השופט
אחסאן כנעאן


תובעים

יאלנה רבינוביץ'

ע"י עוה"ד דניאל דרבקין


נגד


נתבעים
1. מדינת ישראל
– נדחה

2.עו"ד יהודה המאירי

נ'2 ע"י עוה"ד שמעון אייל ואח'

3.עו"ד המאם ג'סאן

4.עו"ד סיגל אלון

5.עו"ד יהושע רובין – נדחה




פסק דין


רקע

1.
לפני תביעה כספית לתשלום נזקים שנגרמו לתובעת בשל טענה לייצוג משפטי רשלני מצד נתבעים 2 - 5.

2.
התובעת הינה
אמו של המנוח מיכאל רבינוביץ ז"ל (להלן:"המנוח"), הגישה תביעה חוזית-נזקית בעילת רשלנות כנגד הנתבעת מס' 1 - מדינת ישראל
- מכוח אחריותה למעשיו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט רינאל), בפני
ו התנהל תיק ת.א. 17748/97 פאק לריסה ואח'
נ' מיכאל רבינוביץ, ובו נתן

פסק דין
במעמד צד אחד לחובתו של
המנוח, זאת על פי הנטען , מבלי שנתן דעתו לחומרת מצבו של המנוח ובתוך זה מסוגלותו להמשיך להתגונן בפני
התביעה. כמו כן תבעה התובעת בעילת רשלנות את עורכי הדין- הנתבעים מס' 2-5 בתיק זה, שייצגו לטענתה את המנוח בתיק הנ"ל.

3.
כנגד הנתבעת מס' 1 ניתנה על ידי החלטה ביום 7.6.2009 המסלקת את התביעה על הסף מפאת חסינות שיפוטית.

4.
בשנת 1997 הוגשה בבית משפט השלום בחיפה במסגרת תיק 17748/97 הנ"ל, תביעה ע"י בני הזוג לריסה וולדימיר פאק (להלן:"בני הזוג"), כנגד המנוח
בשל הפרת הסכם מכר דירה, בכך שעיכב את מסירת הדירה לבני הזוג כחצי שנה שבה השכיר את הדירה לאחרים. בני הזוג ביקשו לחייב את המנוח לשלם להם פיצויים בגין ירידת ערך, הוצאות ערבות בנקאית ופיצוי מוסכם, המסתכמים בסכום של 60,703 ₪.

5.
עם הגשת תביעת בני הזוג שכר המנוח את שירותיו של עו"ד גסאן המאם (להלן: "המאם") על מנת שייצגו בהליכים אלו. באותה עת עבד המאם עשכיר במשרד עו"ד המאירי הנתבע מס' 2.

6.
בין לבין, חלה המנוח בשנת 1998 במחלת סרטן המוח וביום 20.6.04 כארבעה שנים לאחר שלקה במחלה זו, הלך לעולמו.

7.
בדיון שהתקיים ביום 28.3.00 בפני
בית משפט השלום בחיפה בתביעת בני הזוג,
הודיע ב"כ בני הזוג כי הצדדים מנהלים משא ומתן, אולם מצבו הבריאותי של המנוח מקשה על קידומו של המשא ומתן; מצד שני
הודיע המאם, כי המנוח משותק ומתקיים הליך של מינוי אפוטרופוס בעניינו.

8.
בסופו של יום, ניסיון הפשרה לא צלח וזאת בשל מחלתו של המנוח שהקשתה עליו לשתף פעולה עם בא כוחו דאז.

9.
ביום 5.11.00 הורה בית המשפט לצדדים להגיש ראיות לרבות, מוצגים, תצהירים וחוות דעת ; בני הזוג הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ביום 11.12.00, בעוד שב"כ המנוח עו"ד המאם, הודיע ביום 18.12.00, כי אין באפשרותו לגבות עדותו של המנוח בתצהיר או כל דרך אחרת בשל היותו של המנוח מרותק למיטתו בבית החולים ואין מי שישתף פעולה איתו לשם עריכת תצהירים.

10.
בתגובה להודעת ב"כ המנוח עו"ד המאם הנ"ל, נתן בית המשפט החלטה ביום 18.1.01, לפיה העניק למנוח הזדמנות נוספת "להגיש ראיותיו וזאת תוך 45 ימים, שאם לא כן, לא יהיה רשאי להוכיח עובדה כלשהי על פי תקנה 168ב";
המנוח לא הגיש ראיותיו במועד.


11.
ביום 26.3.01 הגיש עו"ד המאם בקשה לשחרור מייצוג, וזאת בשל מחלתו של המנוח שמונעת שיתוף פעולה איתו (בש"א 6466/01).

12.
בדיון שהתקיים ביום 12.6.01 קבע בית המשפט את התיק לתזכורת מעקב ליום 1.8.01, "על מנת שעד 15 יום לפני כן יגיש ב"כ הנתבע את תגובת הנתבע לבקשה לשחרורו מייצוג. אם יש ספקות בדבר מצבו של הנתבע יש לצרף אישור של רופא על כך שהוא כשיר לתת הסכמה כאמור". לדידה של ב"כ התובעת, הבקשה לשחרור מייצוג הומצאה ככל הנראה לבית המנוח- ולא למנוח עצמו- והתקבלה/נחתמה ככל הנראה ע"י אמו הקשישה- התובעת בתבעיה שלפני.

13.
בהתאם להחלטת בית המשפט הנ"ל, הגיש עו"ד המאם ביום 4.7.01 הודעה לה צירף אישור מסירת המצאת הבקשה לשחרור מייצוג למנוח, ובתוך כך טען שהמנוח לא התייחס לבקשה. בית המשפט נתן באותו יום על גבי אותה הודעה, החלטה לפיה הוא משחרר את עו"ד המאם מייצוג המנוח, זאת על אף שלא הוגש, לטענת התובעת בכתב התביעה, אישור בדבר מצבו של המנוח.

14.
מצד שני, בהחלטת מאוחרת יותר מיום 25.7.01, קבע בית המשפט, כי: "ב"כ הנתבע לא הגיש את תגובת הנתבע לבקשה לשחרור מייצוג ועל כן אני דוחה את הבקשה לשחרור מייצוג שהוגשה בבש"א 6466/01.

15.
בגדרי אותה החלטה נתן בית המשפט למנוח ארכה נוספת להגשת ראיותיו עד 23.8.01. ברם, החלטה אחרונה זו, כך לטענת התובעת, לא הומצאה למנוח.

16.
המנוח לא הגיש ראיותיו ומשכך קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 6.9.01 את התיק לקדם משפט ליום 5.11.01. גם החלטה זו, לא הומצאה, לטענת התובעת, למנוח.

17.
ביום 5.11.01 בהעדר התייצבות מטעם המנוח, נתן בית המשפט

פסק דין
על סמך כתב התביעה והראיות שבתיק. בפסק הדין, חייב בית המשפט את המנוח לשלם לבני הזוג סך של 60,703 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.


18.
ביום 7.4.02 נפתחו בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה הליכים למימוש פסק הדין.

19.
על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת שכרה את שירותיה של עו"ד סיגל אלון, נתבעת מס' 4 בתיק דנן, על מנת לטפל בענייניו של המנוח לרבות הסכסוך שפרץ בין המנוח לבת זוגתו וכן הליכי הוצאה לפועל שנפתחו כנגד המנוח על סמך פסק הדין, ומשלא טיפלה כדבעי על פי הנטען בכתב התביעה, העבירה המשיבה את הטיפול בענייניו של המנוח לעו"ד יהושע רובין, הנתבע מס' 5 בתיק דנן. ברם גם הלה, על פי הנטען בכתב התביעה, לא טיפל כראוי ומשכך העבירה המשיבה את הטיפול בענייניו של המנוח לעו"ד דניאל דרבקין
, בא כוחה בתיק דנן (להלן:"עו"ד דרבקין").

20.
עו"ד דרבקין הגיש ביום 9.11.05 לבית השלום בחיפה, בקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד יחד עם בקשה להארכת מועד להגשתה; בית המשפט דחה בהחלטה מנומקת מיום 22.12.05 את הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. על החלטה זו, הגיש עו"ד דרבקין לבית משפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור. בית משפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור ביום 17.1.06. ושוב, על החלטת בית משפט המחוזי בחיפה הוגשה בקשת רשות לערעור לבית משפט העליון. אולם, גם בית משפט העליון דחה בהחלטתו מיום 22.1.06 את בקשת רשות הערעור.

21.
במצב דברים זה, החוב הפסוק נותר על כנו ובסופו של דבר שולם על פי הנטען בתביעה לבני הזוג.

22.
בשל כך
הגישה התובעת התביעה המונחת לפני.

23.
אוסיף עוד כי במהלך שמיעת הראיות ובהסכמת התובעת ונתבע מס' 5 נדחתה התביעה כנגד נתבע זה ללא צו להוצאות.

שמיעת הראיות ותיק המוצגים

24.
מטעם התובעת הוגשו שני תצהירים: תצהיר שלה עצמה ותצהיר בנה, אחיו של המנוח מר לאוניד רבינוביץ.

25.
כאשר התייצבה התובעת על דוכן העדים היא לא אישרה את חתימתה על התצהיר ובעקבות כך הוריתי על הוצאת תצהירה מתיק בית המשפט. לבקשת בא כח התובעת איפשרתי לו לחקור את התובעת בחקירה ראשית בעלפה. כמו כן העיד בנה מר לאוניד רבינוביץ'.

26.
לאחר שמיעת עדי התביעה הוגשה בקשה על ידי בא כח התובעים לצרף תיק מוצגים הכולל מסמכים שונים מתיק בית המשפט בתביעה שהתנהלה מול בני הזוג. בשל אי התנגדות הנתבעים התיק הוגש בהסכמה.

27.
הנתבעים מצידם לא הביאו עדים ולאור עדויות התביעה, אשר לשיטתם לא הרימה את נטל ההוכחה כלפיהם, משכו תצהירי עדות שהוגשו על ידם.

טענות הצדדים

28.
התובעת טוענת כלפי הנתבעים את הטענות כדלקמן:

א.
על אף שהמנוח חתום על תצהיר בצירוף לבקשה לרשות להגן הנתבע מס' 3 טען בכתב ההגנה כי כבר בפגישה הראשונה במשרד ועם קבלת הייצוג המנוח לא דיבר לעניין ולא השיב לשאלות שהופנו אליו ומי שניהלה את העניינים הייתה בת זוגו דאז. ולכן הכיצד אם כך הוא הוחתם על ידי תצהיר?

ב.
עוד עולה מכתב ההגנה של נתבעים 2 – 3 כי המקור לאינפורמציה בכל הקשור לאמור בבקשה לרשות להגן הייתה בת זוגו דאז של המנוח ולמעשה היא הייתה המקור היחיד להגנה. חרף זאת בעת הנתבע מס' 3 הופיע בפני
בית המשפט לא מצא לנכון לשתף את בית המשפט בדבר קיומה.

ג.
הנתבעים 2 -3 התרשלו באופן בו השתחררו מייצוג שכן בשל מצבו הם ידעו כי הסיכויים אפסיים שהמנוח ישכור שירותי עו"ד חלופי.

ד.
חובתם של עורכי הדין נ' 2 – 3 היא לא לגרום נזק ללקוח באופן בו השתחררו. משמעותם השתחררותם מהייצוג בעצם היא סתימת הגולל בפני
המנוח להביא את עניינו בפני
בית המשפט בשל מצבו הבריאותי.

ה.
אילו הנתבעים 2 – 3 היו דואגים להביא בפני
בית המשפט את התמונה האמיתית אודות מצבו של התובע הם לא היו משתחררים מייצוג.

ו.
על הנתבעים 2 – 3 לדאוג למינוי אופטורופוס למנוח.

ז.
משלוח שלושה מכתבים למנוח בכתובת אימו אין משום קיום חובת הנאמנות המוטל על הנתבעים 2 – 3 כלפי המנוח.

ח.
הנתבעת מס' 4 התרשלה בכך שלא דאגה להגיש בקשה לביטול

פסק דין
לאחר שהטיפו בעניין נמסר לה.

ט.
למנוח הייתה הגנה מצוינת לכאורה נגד תביעת בני הזוג כעולה מהסכם המכר ומהבקשה לרשות להתגונן.

29.
הנתבעים 2 -3 מעלים מאידך את הטענות כדלקמן:

א.
הגורם היחידי במסכת האירועים שהביאה להגשת כתב התביעה היא התנהלותו של כבוד השופט רניאל אשר היה מודע למצבו של המנוח שחרר את הנתבעים מייצוג אך לא דאג לחלופת ייצוג שתמנע את התוצאה שארעה בסופו של הליךבשל החלטותיו השגויות.

ב.
ההחלטה השניה אשר לא משחררת את הנתבע 3 מייצוג כלל לא הומצאה לו או לחילופין לא הוכחה כי הומצאה לו.

ג.
עדותוה של התובע הייתה עדות מפי השמועה אשר לא נרימה את הנטל כלפי הנתבעים.

ד.
הנתבעים טוענים כי לא התרשלו בהבאת עניינו הרפואי של המנוח בפני
בית משפט הראיה התובעת טוענת בעצמה בכתב התביעה כי הובאו פרטים אודות מצבו הקשה של המנוח באותה עת ולכן לא היה מקום לתת

פסק דין
כנגדו. עוד נטען בכתב התביעה כי בית משפט היה מודע לקושי הרב במצבו של התובע.

ה.
בתסוגבת התובעת לבקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת מס' 1 נטען כי בית משפט התעלם ממצב בו היה נתון המנוח על ערש דווי ומכאן שהתובעת מודה בעצם כי הנתבעים הביאו את מצב המנוח לאושרו בפני
בית המשפט.

ו.
יש לדחות את טענתה הנוספת של התובעת בכל הקשור לאופן השתחררות ההנתבעים מייצוג.

ז.
השתחררות עו"ד מייצוג מוסדרים בתקנות סדר הדין האזרחי שם נקבע כי עו"ד ישתחרר מייצוג ברשות בית המשפט. הנתבעים הגישו בקשה מנומקת להשתחרר מייצוד ומשצא לנכון בית מהמשפט לשחררם מייצוג נסתם הגולל על טענת התרשלות בנושא זה.

ח.
הנתבעים עמדו בפני
מצב בלתי אפשרי כאשר לא היה ניתן לתקשר עם המנוח, גרושתו נעלמה והתובעת לא ידעה דבר וחצי דבר על נסיבות התביעה.

ט.
ייצוג משפטי אינו בבחינת "נשואים קתוליים" ומותר לעו"ד בשלב מסוים להרים ידיים ולומר שמבחינתו נעשה די ושמישהו אחר יקח את המושכות לידיו , אם בכלל, או שביהמ"ש ידאג להמשך ההליך תוך שמירה על זכויות הצד שבא כוחו שוחרר מייצוג.

י.
התובעת העלתה בסיכומיה טענות חדשות אשר זכרן כלל לא בא בכתב התביעה ובית משפט מתבקש להתעלם מהן בהיותן הרחבת חזית.

יא.
התנהלות כבוד השופט רניאל ניתקה את הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעים המוכחשת לבין נזקי התובעת.

יב.
הוכח במהלך המשפט כי גרושתו של המנוח שילמה מחצית מפסק הדין שניתן על ידי השופט רניאל. למרות זאת התובעת לא היססה לכלול במסגרת כתב התביעה כנזק את הסכום המלא של פסק הדין.

יג.
היה ניתן לסגור את החוב נשוא פסק הדין בסכום של 55,000 ₪ אולם הדבר טורפד בשל סירוב התובעת.

יד.
לא הוכח כי אילו המנוח היה מנהל את המשפט הוא היה זוכה בתביעה שהוגשה נגדו.


30.
הנתבעת מס' 4 טוענת בסיכומיה את הטענות כדלקמן:

א.
הנתבעת מס' 4 טוענת כי ייצגה בזמנו את המנוח בהליך שהתקיים בבית משפט לענייני משפחה מול גרושתו.

ב.
הנתבעת מס' 4 מוסיפה וטוענת כי במהלך ייצוג זה הגישה באופן חד פעמי וכמחווה של רצון טוב בקשה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד המנוח בעקבות קבלת פסק הדין כנגדו על ידי בני הזוג.

ג.
הנתבע מס' 4 טוענת כי למעט הבקשה שהגישה וצורפה לכתב הגנתה היא לא נקטה שום פעולה נוספת. הנתבעת מס' 4 לא קיבלה כל שכר טרחה בשל הגשת בקשה זו.

ד.
התובעת לא מסרה פרטים כלשהן לנתבעת מס' 4 אודות פסק הדין והראיה השוואת הבקשנ לביטול עיקול זמני אל מול פסק הדין שניתן מעלה כי הנתבעת מס' 4 לא ידעה מאומה אודות פסק הדין.

דיון והכרעה

אחריות הנתבעים 2 – 3

יסוד ההתרשלות

31.
בעת הרלוונטית לניהול התביעה על ידי המאם עבד האחרון במשרד הנתבע מס' 2. לכן במידה וימצא המאם אחראי אחריות הנתבע מס' 2 נובעת מאחריותו השילוחית למעשי המאם.
לכן מכאן ואילך אתייחס אל נתבעים אלו כאחד.

32.
טענת הנתבעים 2 – 3 לפיה על השתחררות מייצוג חולשת הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") אינה מתארת באופן ממצה את מערכת הדינים החלה על
השתחררות עורך דין מייצוג לקוח. הוראת תקנה
473 (ב) לתקנות אכן קובעת כי עו"ד ישתחרר מייצוג ברשות בית המשפט. אולם תקנה זו עוסקת בפאן הפרוצדוראלי ואינה עוסקת בהיבט המהותי של השתחררות מייצוג.

33.
על מערכת היחסים בין עו"ד ללקוח חלות באותו זמן מערכות דינים מתחומים שונים: חוק השליחות, כללי פרוצדורה מהתחום האזרחי או הפלילי בהתאם לטיב העניין בו מטפל העו"ד וכן כללי האתיקה
(ראה:

בג"ץ 4974/92
יעקב רובין נ' יאיר לוי, פ''ד מו(5) 772).
כללי האתיקה מסדירים את מערכת הנורמות המצופה מעו"ד בין היתר כאשר הוא פועל אל מול הלקוח ובעניינו של הלקוח.

34.
כלל 13 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 מסדיר את נושא הפסקת הייצוג בקובעו כדלקמן:

"הפסקת טיפול
13.


(א)
קיבל עורך דין ענין לטיפולו, אינו רשאי להפסיק את הטיפול בו אלא אם כן נתגלעו חילוקי דעות בינו ובין לקוחו בנוגע לאופן הטיפול, או שנוצרה מניעה מבחינה חוקית או מבחינת האתיקה המקצועית, או בשל אי תשלום שכר טרחה והוצאות, או מחמת סיבה אחרת המצדיקה את הפסקת הטיפול.

(ב)
החליט עורך דין להפסיק טיפול בענין לפני סיומו, יתן, ללא דיחוי, הודעה על כך ללקוחו, וחובה עליו, במידת האפשר, להפסיק את הטיפול באופן שלא יפגע בעניניו של לקוחו.

(ג)
היה ענין תלוי ועומד לפני בית המשפט, לא יפסיק עורך דין לייצג את לקוחו אלא בכפוף להוראות כל חיקוק."


35.
קרי חובתו של עו"ד לוודא כי הפסקת הטיפול בעניינו של הלקוח לא יפגע בעניינו.

36.
האם הפרה של כללי האתיקה מהווה הפרת חובת
העו"ד כלפי לקוחו לנהוג בנאמונת
או הפרה של סטנדרט התנהגות סביר? תשובה לכך ניתן למצוא בע"א 37/86


משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ''ד מד(4) 446
בו נקבע כי חובות אלה עומדות כל אחת בפני
עצמה, והפרתה של אחת אינה מביאה בהכרח

להפרתה של השנייה. אם כי יש שאותה התנהגות עצמה תביא להפרתה של יותר מחובה אחת.

37.
הכלל לפיו הפסקת הייצוג אינה אמורה לפגוע בעניינו של הלקוח הינה נורמה ראויה אשר לדעתי משקפת סטנדרט התנהגות סביר מלקוח אשר בהפרתה יחוב העו"ד ברשלנות.

38.
תחילה אציין כי לא, הוכח על ידי התובעת כי הנתבעים 2 – 3 קיבלו את ההחלטה השניה אשר לא משחררת אותם מייצוג. בעניין זה מקובלת עליי הטענה כי הנטל מוטל על התובעת והיא לא הרימה נטל זה ולא הביאה כל אסמכתא מתיק בית המשפט לפיה ההחלטה נמסרה לנתבעים. באופן דומה לא הוכח על ידי התובעת כי הנתבעים 2 – 3 קיבלו זימון לישיבת יום 5.11.2000 בה ניתן פסק הדין לכן טענתה להתרשלות בגין אי התייצבותם לאותה ישיבה.

39.
לכן נותרנו עם השאלה האם האופן בו השתחררו הנתבעים 2 – 3 פגעה בעניינו של הלקוח?

40.
במקרה הניצב לפני נטען כי בשל מצבו הרפואי של המנוח, בו היה נתון ערב התפטרות המאם מייצוג, האופן בו השתחרר מייצוג הייתה בלתי ראויה ופגעה בעניינו של המנוח.

41.
אתחיל בכך שהנתבעים 2 -3 אינם יכולים להטיל את יהבם על התנהלות בית משפט בעניין המנוח. כאמור לעיל דחיתי את התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 בשל חסינות שיפוטית. מה שמבקשים כעת הנתבעים 2 – 3 כי אקבע שהגורם היחיד שהביא להגשת כתב התביעה הוא התנהלות כבוד השופט רניאל אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם החלטתי כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 בשל חסינות. משנדחתה התביעה בשל חסינות שיפוטית בית משפאט לא יכנס שוב לטרטוריה זו ועל אחת כמה וכמה שהצד הדרוש לצורך כך סולקה התביעה כנגדו ולא נשמעה עמדתו לגופו של עניין.

42.
אוסיף עוד
כי גם אם הייתה בטענת הנתבעים 2 – 3 ממש, להתנהלות בלתי ראויה של צד כזה או אחר, הדבר אינו מסיר מעליהם אחריות. האחריות בראש ובראשונה לדאוג לענייניו של המנוח הייתה מוטלת על כתפיהם כבאי כוחו והם אינם יכולים להסתתר אחרי ההחלטה הפרוצדוראלית לשחררם מייצוג כאשר שחרור כזה עשוי להסב ללקוח נזק. הנתבעים 2 – 3 הם הגורמים אשר ידעו או אמורים היו לדעת בצורה הקרובה ביותר את מצבו של המנוח והם אינם יכולים לגלגל את האחרוית בעניין זה לפתחו של בית המשפט. האחריות להתפטרות מייצוג באופן שלא תפגע בלקוח מוטלת על שכמיהם בראש ובראשונה.

43.
אין חולק בין הצדדים כי מצבו של המנוח בזמן בו הנתבעים 2 -3 התפטרו מייצוג היה מצב קשה והוא לא שיתף פעולה. אני מסכים עם טענת הנתבעים 2 – 3 כי אין לכפות עליהם לייצג את המנוח. אולם בטרם יסתלקו מייצוג היה עליהם לוודא כי הוא מקבל ייצוג הולם או לפחות ימונה לו אופוטרופוס.

44.
עיון במוצגים אשר הוגשו לתיק בית המשפט מעלה כי הנתבעים 2 – 3 חשבו על האפשרות למנות למנוח אופוטרופוס. מפרוטוקול הדיון שנערך ביום 28.3.2000 בבית משפט השלום בחיפה הצהיר המאם לפרוטוקול את הדברים הבאים:

"הנתבע משותק ואנו מנסים לראות מי מבני משפחתו יכול לשתף פעולה. אנו
בהליך של מינוי אופטרופוס."

45.
למרות הצהרתו של המאם לפרוטקול הדיון לא הוכח בפני
כי הוגשה בקשה למינוי אופטרופוס אם בכלל הוגשה בקשה כזו. הנתבעים 2 – 3 לא מצאו לנכון להעיד לפני אם הגישו בקשה למינוי אופטרופוס ומה עלה בגורל אותה בקשה למרות שבמקרה הניצב לפני היה מתבקש כי ימונה למנוח אופטרופוס. בהחלטת כבוד השופט רניאל מיום 18.1.2001, אשר ניתנה בעקבות הודעת המאם כי אין באפשרותו להגיש תצהירי עדות ראשית של המנוח בשל מצבו, הופנה תשומת ליבו של המאם לכך שהצהיר כי כנראה ימונה אופוטרופוס. למרות זאת המאם החריש וגם אז לא עשה כל פעולה למינוי אופוטרופוס.

46.
אילו הנתבעים 2 – 3 היו דואגים כי ימונה אופטורופוס לדין למנוח בעת השתחררותם מייצוג, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאופוטרופסות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הכשרות"),
היה האחרון נכנס לתמונה והיה אמור לדאוג למנוח לייצוג משפטי הולם. משלא דאגו הנתבעים 2 – 3 למנות לו אופוטרופוס לדין הפרו את חובתם לפעול באופן שלא יגרום נזק לעניינו של הלקוח והתוצאה העגומה של מתן

פסק דין
הייתה בלתי נמנעת.

47.
הנתבעים 2 – 3 היו מודעים למצב הרפוא יבו היה נתון המנוח. למעשה הסיבה להתפטרותם מהייצוג הינה בשל המצב הרפואי בו היה נתון המנוח אשר גרם לטענתם לחוסר שיתוף פעולה מצידו. לכן שומה עליהם בטרם יתפטרו מייצוג כי ידאגו שאדם אחר יקח את המושכות לידיו בין אם מדובר בייצוג משפטי אחר או אופטרופוס לדין. לא הייתה כל מניעה ולא נטען כי הייתה מניעה להגיש לבית המשפט בקשה למינוי אופטרופוס לדין. במקרה כזה ובמידה ולא ימצא אדם קרוב למנוח שיכול לטפל בענייניו רשאי בית משפט למנות את האופורופוס הכללי כאופוטרופוס עליו בהתאם להוראות סעיף 34 (3) לחוק הכשרות.

48.
הנתבעים לא יכולים להסתרר מאחורי העובדה כי שלחו מכתבים למנוח בו הם מודיעים לו כי הם מבקשים להתפטר מייצוגו והתרים בפני
ו כי אינו משתף פעולה. בעניין זה אני יוצא מנקודת הנחה כי אלו נשלחו לכתובת כדין. אולם ההתפטרות מייצוג היא בשל העובדה שהמנוח לא שיתף פעולה בשל המצב בו היה נתון אשר לא איפשר לו לטפל בענייניו ולכן משלוח מכתב כאמור אין בו די על מנת לצאת ידי חובה.

49.
אדגיש כי בתקופה בה התפטרו הנתבעים 2 – 3 מייצוג התובעת לא הייתה אופטרופסית של המנוח ואף לא היה לא מעמד כלשהו. יש לזכור כי רק לאחר פטירת המנוח בשנת 2004, מספר שנים לאחר שהנתבעים 2 – 3 התפטרו מייצוג, הפכה להיות ליורשת. לכן טענתם כי הודיעו לה על התפטרותם מייצוג (סעיף 40 עמ' 8 לסיכומי הנתבעים 2 – 3) אינה מועילה להם שכן היה עליהם ללכל הפחות להודיע למנוח עצמו על התפטרותם מייצוג.

50.
אציין עוד כי התובעת בחרה להרחיב את החזית במסגרת סיכומיה בכל הקשור לטענה כי היה על הנתבעים לדאוג לגבות תצהיר מבת זוגו של המנוח ועל כן בקשתם להשתחרר מייצוג מאחר ולא היה מי שישתף פעולה לא הייתה במקומה. טענה זו כלל לא נטענה במסגרת כתב התביעה ומהווה הרחבת חזית ולכן הנני מתעלם ממנה ולא אכריע בה.

51.
מאידך הנתבעים 2 -3 מצאו לכלול טענות עובדתיות במסגרת סיכומיהם אשר כלל לא הוכחו על ידם ובעיקר בשל משיכת תצהירי עדות הראשית מטעמם. כך לדוגמא סעיף 9 לסיכומי הנתבע מס' 2 טוען כי לאחר תקופה ביקשה בת זוגו של המנוח להפסיק ולהתעדכן בתבוענה מאחר ולא הייתה בקשר עוד עם המנוח. לכן מסרה להם את מספרי הטלפון של התובעת. הנתבעים ניסו להיות בקשר עם בת הזוג על אף בקשתה אך ללא הועיל שכן מספר הטלפון שלה הוחלף והיא שינתה את מקום מגוריה. ברי כי טענות אלו כלל לא הוכחו על ידם.

52.
בשים לב לכך אני סבור כי הנתבעים התרשלו בעת שהתפטרו מייצוג המנוח ולא דאגו כי בטרם יתפטרו מייצוג ימונה לו אופוטרופוס.

קשר סיבתי

53.
השאלה הבאה אשר עליי להידרש לה האם קיים קשר סיבתי בין מעשי ההתרשלות לבין הנזק שאירע. לעניות דעתי התובעת לא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי וכוונתי היא שהיא לא הראתה כי אילו המנוח היה מיוצג כדבעי והיה ניתן

פסק דין
לגופה של תובענה הוא היה מצליח להדוף את התובענה.

54.
התובעת לא הצליחה להביא ולו בדל של ראיה אשר תרים את הנטל, במאזן של הסתברויות, לכך למנוח הייתה הגנה בפני
התביעה
שהוגשה כנגדו.

55.
התובעת טוענת בלהט במסגרת סיכומיה כי בעת שהוחתם המנוח על תצהיר שצורף לבקשה למתן רשות להגן הוא לא דיבר לעניין זאת בהסתמך על האמור בכתב ההגנה מטעם המאם. לכן טוענת התובעת כי הגרסה אשר הובאה באותו תצהיר הינה גרסתה של בת זוגו. ראשית, לא הוכח שאכן
מדובר בגרסת בת זוגו של המנוח ומדובר בספקולציה. גם אם אניח שזה אכן המצב התובעת לא טרחה במסגרת התביעה המונחת לפני לזמן לעדות את בת זוגו של המנוח על מנת שתוכיח
כי הגנת המנוח בתביעה שם הייתה הגנה מבוססת.

56.
כל שהוגש לעיוני הוא תצהיר של המנוח בבקשה לרשות להגן, חוזה במכר שנכרת בין המנוח לבני הזוג וכתב התביעה שהגישו בני הזוג.

57.
בסיכומים טענה התובעת בסעיף 93 לעניין האחריות כדלקמן:

דא עקא, שכעולה מסעיף 12 לכתב – ההגנה מטעם נתבע 1, שהינו זהה בעניין זה לכתב ההגנה מטעם הנתבע 2, המנוח מעולם לא היווה את המקור לגרסה העובדתית שביסוד הגנתו בתיק, היות שהוא לא דיבר לעניין ולא הצליח להשיב לשאלות שנשאל כבר בפגישה הראשונה במשרד הנתבעים 1 ו- 2, כאשר מכלול החומר והנתונים לגיבוש ההגנה נמסרו ע"י אשת המנוח דאז, אשר ניהלה את 'העניינים' בתיק בעצמה, עד שעזבה את המנוח ואת ניהול התיק גם יחד !!"
(ההדגשה במקור – א.כ.)

58.
קרי המשמעות של טענה זו כי לא ניתן לסמוך על תצהיר המנוח בבקשה לרשו להגן מאחר והוא אינו המקור למוצהר באותו תצהיר.

59.

מאידך לצורך הקשר הסיבתי טענה התובעת באופן סותר בסעיף 105 לסיכומים:

"דא עקא, שכעולה מהסכם המכר ומהבקשה למתן רשות להתגונן, למנוח הייתה הגנה מצוינת, לפחות לכאורה, נגד התביעה ובפרט נגד זכותם של התובעים שם לדרוש מן המנוח פיצוי כלשהו עקב הביצוע המאוחר של ההסכם." (ההדגשה במקור – א.כ.)

60.
אולם הבסיס לנטען בבקשה לרשות להגן הוא תצהיר המנוח אשר נטען קודם לכן בסיכומים כי אינו מהווה גרסת המנוח. לכן שומה היה על התובעת במסגרת התביעה המונחת לפני להביא ראיות ישירות להוכחת הקשר הסיבתי ולא להסתפק בהבאת תצהיר המנוח שהתובעת בעצמה טוענת כי הוא עדות מפי השמועה.
לכן התובעת לא יכולה באמצעות תצהיר המנוח להרים את הנטל להוכחת הקשר הסיבתי.

61.
התביעה של בני הזוג פאוק ההוגשה
בשל נזקים שנגרמו להם לטענתם בגין הפרת חוזה מכר בו התחייב המנוח למכור להם דירה. מאחר והמנוח רכש בזמנו את הדירה מכונס נכסים והיא עדיין לא הייתה רשומה על שמו בעת עריכת ההסכם עם בני הזוג התחייב המנוח במסגרת ההסכם עם בני הזוג להעביר את הדירה על שמו עד לתאריך מסויים כאשר עד לאותו תאריך החוזה יהיה מותלה. בפועל הדירה הועברה על שם המנוח רק לאחר שלושה חודשים כאשר לטענתם המנוח מסר להם את החזקה רק לאחר שלושה חודשים מהעברת הדירה על שמו, זאת בניגוד לאמור בחוזה.

62.
המנוח טען בבמסגרת התצהיר שצורף לבקשה לרשות להגן כי היה סיכום עם בני הזוג שלמרות האיחור בהעברת הדירה על שמו העסקה ביניהם תמשך והם התחייבו שלא להגיש תביה כנגדו. לטענת המנוח לחילופי דברים אלו הייתה עדה
עו"ד תמר פלד אשר
ייצגה את שני הצדדים. דא עקא, התובעת במסגרת התביעה שלפני לא מצאה לנכון לזמן לעדות את עו"ד תמר פלד על מנת שתאשש את טענות המנוח בתצהיר. המנוח בסעיף 12 לאותו תצהיר
מסר שבמידת הצורך עו"ד פלד תעיד מטעמו. לכן זימונה להעיד לפני אודות טענות אלו הייתה מתבקשת.

63.
בשים לב לאמור לא הוכח קשר סיבתי על ידי התובעת בין מעשי ההתרשלנות לנזק ודין תביעתה כלפי נתבעים 2 -3 להידחות מטעם זה.

אחריות הנתבעת מס' 4

התרשלות

64.
עיון בתיק המוצגים שהוגש על ידי התובע מעלה כי המנוח חתם לטובת הנתבעת מס' 4 (להלן: "הנתבעת") יפוי כח ביום 24.12.2002 (מסמך יט לתיק המוצגים).
על פי יפוי הכח נמסר לטיפולה של הנתבעת הטיפול ב-
"הליכים בלשכת הוצאה לפועל בחיפה".

65.
אמנם הנתבעת טוענת בסיכומיה , כפי שטענה בכתב ההגנה, כי הייצוג נמסר לה אך ורק לצורך הגשת בקשה חד פעמית ללשכת ההוצאה לפועל הא ותו לא. יחד עם זאת, הנתבעת בחרה שלא להעיד, משכה את תצהירה ולמעשה לא הוכיחה את הנטען על ידה בכתב ההגנה ובסיכומים.
טענתה סותרת את האמור ביפוי הכח עליו החתימה את המנוח ש םמסירת הייצוג הייתה ללא כל הגבלה.
לכן טענתה כי הייצוג היה אך ורק לצורך הגשת בקשה זו לא הוכחה על ידה והיא סותרת כאמור את האמור ביפוי הכח.

66.
אולם יפוי הכח מגביל את הנתבעת לייצג אך ורק במסגרת תיק ההוצאה לפועל. המנוח לא הסמיך אותה על פי אותו יפוי כח לייצגה בתובענה האזרחית אשר במסגרתה ניתן פסק הדין כנגד המנוח ולכן לא היה בכחה מכח אותו יפוי כח להגיש בקשה לביטול פסק הדין.

67.
הנטל להוכיח את
היקף הייצוג מוטל על שכמי התובעת. כאשר התובעת טוענת כי ייצוגה של הנתבעת אמור לכלול בקשה לביטול פסק הדין עליה להוכיח טענה זו. התובעת בעדותה נשאלה במפורש איזה עניינים נמסרו לטיפולה של הנתבעת ועל כך השיבה שלא היא הייתה בפגישה אלא בנה (עמ' 13 ש' 9 – 10). עדותה של התובעת לפיה הנתבעת אמרה שכל מה שיש למנוח היא תטפל אינה מרימה את הנטל (עמ' 13 ש' 12 – 13). גם אם אקבל עדות זו כנכונה,
לא ברור באיזה שלב זה היה ומה ידעה באותו שלב הנתבעת על ההליכים העומדים ותלויים כנגד המנוח והאם באותו שלב כבר נמסר לה הטיפול בתיק ההוצאה לפועל.

68.
התובעת אף סתרה את עצמה כאשר מצד אחד העידה בתחילת עדותה כי לא ידעה אלו עניינים נמסרו לנתבעת לייצוג מאחר ולא הייתה בפגישה הראשונית אלא בנה לאוניד אולם בהמשך אמרה כי כן מסרה לנתבעת את הייצוג בתביעה של בני הזוג זאת כאשר יצרה איתה קשר טלפוני בעקבות הגעת מעקלים לביתה והנתבעת אמרה לה שהיא מטפלת בתיק (עמ' 14). לא ברור בשלב זה כיצד נוהלה אותה שיחה כאשר התובעת אינה שולטת בשפה העברית ומי תירגם את אותה שיחה אם בכלל.

69.
יתרה מכך בנה של התובעת מר לאוניד אשר הגיש תצהיר וסומן על ידי ת/3 כלל לא העיד כי היה בפגישה כלשהי עם הנתבעת. תצהירו עוסק אך ורק במגעים אל מול עו"ד רובין (שהתביעה נגדו נדחתה) כאשר לגבי הנתבעת הוא מעיד שהתובעת טענה בפני
ו שאינה מטפלת כמו שצריך בחוב ההוצאה לפועל. ברי כי עדות זו הינה מפי השמועה. אילו אכן מר לאוניד היה במגעים אל מול הנתבעת סביר הוא כי עניין זה יועלה בתצהירו.

70.
לכן אינני יכול לתת אימון בעדות התובעת לגבי היקף הייצוג שניתן על ידי הנתבעת למנוח בכל הקשור לפסק הדין ולביטולו.

71.
עדותה זו של התובעת אף סותר את האמור ביפוי הכח לפיו הייצוג נמסר אך ורק לצורך הליכי ההוצאה לפועל.

72.
בשים לב לכך, לא שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי נמסר לנתבעת ייצוג בכל הקשור לביטול פסק הדין שניתן כנגד המנוח בהעדר התייצבות ולא אוכל לקבוע כי היא התרשלה בטיפול כלפי המנוח.

קשר סיבתי

73.
בנוסף לא שוכנעתי כי הוכח קשר סיבתי בין מעשי התרשלות אם היו כאלה לבין הנזק שאירע לתובעת.

74.
ראשית, לא הוכחו סיכויי ההגנה של המנוח בתביעה של בני הזוג בדומה לקביעה כלפי הנתבעים 2 – 3 בנושא הקשר הסיבתי.

75.
שינית, הטיפול בנושא ההוצאה לפועל נמסר לנתבעת ביום 24.12.2002 למעלה משנה לאחר שפסק הדין ניתן על ידי כבוד השופט רניאל. על פי החלטת כבוד השופט רניאל מיום 22.12.2005 , בבקשה לביטול

פסק דין
, פסק הדין נמסר למנוח ביום 15.4.2002. גם אם הנתבעת הייתה מגישה בקשה לביטול

פסק דין
ביום 24.12.2002, כשמונה חודשים לאחר שזה נמסר למנוח, היה עליה באותו מעמד להגיש בקשה להארכת מועד והיה עליה לציין טעם מיוחד מדוע הבקשה מוגשת באיחור.

76.
לא הובא לפני כל טעם מיוחד שכזה, אשר אלמלא צויין בפני
בית משפט השלום היה בכוחו להוביל לכך שהבקשה להארכת מועד תתקבל. מצבו הרפואי של המנוח היה קשה ביום קבלת פסק הדין כמו שהיה קשה בעת שהטיפול נמסר לנתבעת. אדגיש כי הנתבעת טיפלה בתביעה שהגישה בת זוגו של המנוח בבית משפט לענייני משפחה לפחות החל מחודש ינואר 2002, ארבעה חודשים לפני שפסק הדין נמסר לו כדין. זאת אני למד מהתכתבות בין הנתבעת לעו"ד פיינסוד מיום 21.2.2002 אשר צורף לתיק המוצגים מטעם התובעת (נספח כ"ט לתיק המוצגים). כל שהשתנה בין מסירת פסק הדין לבין המועד בו נמסר לטיפולה של הנתבעת תיק ההוצאה לפועל הוא חלוף הזמן. ברי כי מחלתו
של המנוח במקרה זה אינה יכולה להוות טעם מיוחד שכן באותה תקופה בה קיבל את פסק הדין ואף לפני כן הוא מצא לנכון ליפות את כחה בכל הקשור לתביעה בבית משפט לענייני משפחה אך לא מסר לה את הטיפול בתיק ההוצאה לפועל אלא רק כעבור שמונה חודשים מיום קבלת פסק הדין, ככל הנראה על רקע ביצוע עיקולים בבית התובעת.
לכן גם אם הנתבעת הייתה מגישה בקשה לביטול פסק הדין בצירוף בקשה להארכת מועד סיכויי הבקשה לא היו גבוהים ולכן לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מחדלה של הנתבע , במידה והיה רשלני, לבין הנזק שאירע לתובעת.

77.
לכן גם מטעמי העדר קשר סיבתי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת.

התוצאה

78.
התוצאה היא שאני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 3 – 4.

79.
מאחר והתובעת כבר חויבה בהוצאות הנתבעים במסגרת ניהול התיק בשל התנהלותה אינני עושה צו להוצאות מעבר לאלו שפסקתי עד כה.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים


ניתן היום,
ה' אלול תשע"א, 04 ספטמבר
2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1608-11/08 יאלנה רבינוביץ' נ' מדינת ישראל, עו"ד יהודה המאירי, עו"ד המאם ג'סאן ואח' (פורסם ב-ֽ 04/09/2011)