פסקי דין על נאזרין טורס בע"מ | פסקי דין על חאתם דוחא | פסקי דין על זוהיר פרנסיס |

4059-01/09 א     01/09/2011




א 4059-01/09 נאזרין טורס בע"מ נ' חאתם דוחא, זוהיר פרנסיס








בית משפט השלום בקריות



ת"א 4059-01-09 נאזרין טורס בע"מ
נ' דוחא ואח'






בפני

כב' השופט
ערן נווה


תובעת

נאזרין טורס בע"מ


נגד


נתבעים

1.חאתם דוחא
2.זוהיר פרנסיס




פסק דין


בפני
י תביעה כספית אשר הוגשה על סך של 90,000 ₪, נכון למועד הגשתה.

הצדדים
התובעת היא חברת תיירות, העוסקת בין השאר בשיווק חבילות נופש לחו"ל.
הנתבע מס' 1 עובד (על פי מה שנמסר בחקירתו) כחוקר פרטי וכגובה בהוצל"פ, ובזמן הרלוונטי לתביעה זו יזם מופע משותף לזמרת הלבנונית הייפא והבי (להלן: "הזמרת הלבנונית") ולנתבע מס' 2 אשר התקיים במלון "לה-רויאל" ברבת עמון ביום 30.4.2005 (להלן יכונה האירוע "המופע").
הנתבע מס' 2, כאמור, זמר במקצועו, היה אחד משני הזמרים המשתתפים באירוע, ולמצער לטענת התובעת, היה מיוזמי המופע, יחד עם הנתבע מס' 1.

ההסכם
במהלך חודש אפריל (יום בחודש איננו מצוין על גבי המסמך) התקשרו הנתבע מס' 1 והתובעת בהסכם, אשר נועד להסדיר את ההתחייבויות ההדדיות ביניהם ביחס למופע (להלן יכונה מסמך זה "ההסכם").
בין השאר כולל ההסכם את הסעיפים הבאים, אשר החשובים מביניהם לענייננו יוצוטטו להלן:

"...
והואיל ונזארין מצהירה כי הינה בעלת הכישורים והאמצעים המתאימים לביצוע מכירת הכרטיסים למופע...
לפיכך הוסכם הוצהר והותנה בין הצדדים כדלקמן:

3.
בלעדיות
א.
המזמין נותן לנזארין את הזכות הבלעדית למכירת הכרטיסים של המופע למעט כרטיסים שימכרו באמצעות המזמין באישור נזארין בכתב ומראש.

4.
התחייבות נזארין
א.
נזארין מתחייבת לפעול בשקדנות ובמסירות לצורך מכירת כרטיסים למופע
ומתחייבת לעשות את מירב האמצעים ל קידום ומכירת מירב הכרטיסים.

ב.
למען הסר ספק מוסכם בזאת כי תפקידה של נזארין הינו מכירת כרטיסים הן בקמעונאות והן בסיטונאות למשרדי תיירות רבים.

ג.
נזארין תהיה אחראית על מכירת כרטיסים וגביית תמורתן.

ד.
למען הסר כל ספק מובהר בזאת כי אין נזארין אחראית לקיום המופע ו/או ל שלום כל הוצאה מכל מין וסוג שהוא הכרוכה בביצועו ובקיומו במועדו.
...

ו.
נזארין תדווח למזמין, לפי דרישתו, אודות מצב מכירת הכרטיסים.

6.
פדיון ותמורה

א.
נזארין תהיה אחראית למכירת הכרטיסים וגביית תמורתן
(כך במקור –
הש' נ.ע.).

ב.
מוסכם בזאת בין הצדדים כי מחיר הכרטיסים לציבור יהיו
(כך במקור – הש'
נ.ע.) כדלקמן: כרטיס רגיל סך של 150$, כרטיס דרגה
vip
סך של 180$.
ג.
תמורת שירותי מכירת הכרטיסים, תקבל נזארין סך של 20$ עבור כל כרטיס שתמכור מלבד הכרטיסים אשר ימכרו על ידי המזמין לאחר שקיבל אישור נזארין כאמור בסעיף 3.
ד.
בנוסף תנכה נזארין ממכירו של כל כרטיס סך של 29$ עבור עלות הארוחה במופע שהתחייבה נזארין לשלם לבית המלון לרבות מהכרטיסים שימכור המזמין באופן ישיר.
ה.
כל סכום שיוותר ממכירת הכרטיסים בידי נזארין, לאחר ביצוע התשלומים כאמור לעיל וניכוי החלק המגיע לה מהפדיון, ישולם למזמין.

8.
מיסים
מוסכם בין הצדדים כי כל צד להסכם ישא במיסים החלים עליו על פי החוק בגין כל סכום שיקבל כאמור בהוראות הסכם זה.

9.
הוצאות
מוסכם בזאת כי כל ההוצאות מכל מין וסוג שהוא הכרוכות בארגון וקיום המופע במועדו וכסדרו הינם באחריות המזמין ועל חשבונו הבלעדי.

13.
הוראות כלליות

א.
הסכם זה משקף נאמנה ובשלמות את כל אשר סוכם בין הצדדים...".


מסמך ההתחייבות
נוסף לאמור הציגה הנתבעת מסמך, ערוך בכתב יד, ועליו חתימות הנחזות להיות חתימות הנתבעים (נספח ז' לכתב התביעה), אשר לשונו, בתרגום לעברית, כדלקמן:
"אני החתום מטה דוחא חאתם ת.ז. 3424978 קבלתי יחד עם פרנסיס זוהיר ת.ז. 05938222 ממר עפיפי עזמי מחברת נזרין טוריס סכום של 19,000$ תשעה עשרה אלף דולר על"מ לכסות חשבון המופע של "הייפא והבה" ברבת עמון בבית מלון "רויאל" ואנחנו הח"מ נחזיר את הכסף במשרדי נזרין טריס בנצרת.
החתומים:

זוהי פרנסיס

חאתם דוחא
"


באשר לאותנטיות של מסמך זה נחלקו הצדדים; התובעת טוענת כי מדובר במסמך מקורי, בעוד הנתבעים מכחישים מכל וכל את מהימנותו ואת מקוריות חתימתם הנחזית עליו.
חוות דעת מטעם התובעת, ערוכה בידי המומחית פנינה אריאלי, הוגשה ביום 21.2.2011. לפי חוות דעת זו, אמיתות החתימה של נתבע מס' 1 הוגדרה כ"בסבירות גבוהה" ואמיתות החתימה של הנתבע מס' 2 הוגדרה כ"בסבירות גבוהה מאוד"; חוות דעת מטעם הנתבעים לא הוגשה, חרף ארכה שניתנה לנתבעים (בהחלטתי מפרוטוקול 30.6.2011) להגשת חוות דעת נגדית מטעמם.

שיק הביטחון
כן הוצג בפני
י שיק ביטחון (שיק מס' 64301306, אשר העתקו בנספח ו' לכתב התביעה), על סך 90,000 ₪, משוך על שם הנתבע מס' 1 ורשום לפקודת התובעת.

הליכים קודמים
שיק הביטחון הוצג לביצוע בלשכת ההוצל"פ בנצרת (תיק הוצל"פ 10-02552-06-7), וכן ניתן, בהליך נפרד פס"ד כנגד הנתבע מס' 2. בסופו של דבר, עוכבו ההליכים, התיקים אוחדו במסגרת ת.א. 5388/06 (שלום נצרת), ביום 23.10.2008 ניתן על ידי כב' השופט יוסף סוהיל

פסק דין
המוחק את ההליך האמור, תוך עיכוב הליכים מתן אפשרות להגיש תביעה חדשה זהה (אודה שלא הבנתי את הטעם למחיקת התובענה בדרך זו, אך לא זה ענייננו כעת), והתביעה שבפני
י אינה אלא המשכו של אותו התיק, תחת "מספר חדש".
דיוני הוכחות בהליך נערכו בפני
י ביום 7.9.2010 (ביום זה העידו שני עדי התובעת, מר עזמי עפיפי ומר ג'נאם אבו סף) וביום 30.6.2011 (אשר בו העידו שני הנתבעים). סיכומי הצדדים הוגשו ביום 16.8.2011. בכוונתי היה לאפשר לצדדים באותו היום להשלים סיכומיהם בע"פ; לצערי, עקב קיומם של כמה דיונים דחופים באותו היום הדבר לא צלח. אפשרתי לב"כ התובעת, לבקשתו, להגיש סיכומי תגובה בכתב למחרת. בפועל הודיע ב"כ התובעת ביום 23.8.2011, כי הוא מסתפק בסיכומים שהוגשו מטעמו.

טענות הצדדים
טענות התובעת
:
לטענת התובעת, שיק הביטחון אשר הוצג על ידיה ניתן להבטחת החזר הלוואה על סך 19,000 דולר, שניתנה על ידי התובעת לנתבעת ביום ההופעה. התובעת טוענת כי זמן קצר לפני המופע המתוכנן דרשה הזמרת הלבנונית תשלום מזומן בסך 19,000 דולר, ומשלא נמצא הסכום בידי הנתבעים, ועל מנת שלא לפגוע בקיומו של המופע ובשמה הטוב, נעתרה התובעת לבקשת הנתבעים והלוותה להם את הסכום האמור. לאישור נוסף של טענתה זו מבקשת התובעת להסתמך על מסמך (נספח ה' לכתב התביעה, נושא תאריך 19.5.2005) המתעד העברה בנקאית ע"ס 20,000 דולר מבנק לאומי/בנק ערבי-ישראלי, כאשר גרסת התובעת היא כי מרביתו של סכום זה נועדה להעברה בפועל של הסכום אשר נדרש על ידי הזמרת הלבנונית כאמור.
טענות הנתבעים
:
מנגד מעלים הנתבעים שתי טענות מקבילות, אשר יש בכל אחת מהן לבדה, לטעמם, כדי להדוף את טענות התובעת.
ראשית
, הנתבעים טוענים, כי הנתבע מס' 1 שילם את מלוא שכרה של הזמרת הלבנונית מכיסו. הנתבעים מכחישים מכל וכל את עצם קיומה של ההלוואה (תוך שהם מעליים טענת זיוף, כאמור, בעניינו של מסמך ההתחייבות). "שיק הביטחון", לגרסת הנתבעים (ולהלן עוד יורחב בעניין) ניתן להבטחת קיום התחייבויותיהם כלפי התובעת ביחס להסכם כולו, ומשקוימו ההתחייבויות, לא עמדה לתובעת הזכות להציג שיק זה לפירעון.
שנית
, הנתבעים טוענים, כי בפועל הצליחה התובעת למכור 350 כרטיסים למופע (100 כרטיסי
vip
ועוד 250 כרטיסים רגילים), והנתבע מס' 1 הוסיף ומכר בעצמו עוד 50 כרטיסים.
שווי הכרטיסים, על פי סעיף 6(א) להסכם הינו, בסך הכל, 55,500 דולר.
על התובעת היה לנכות לעצמה מן הסך האמור, ועל פי סעיף 6(ג) להסכם, 20 דולר עמלה, עבור כל אחד מ-350 הכרטיסים שמכרה בעצמה. בנוסף, היה על התובעת לנכות לעצמה, על פי סעיף 6(ד) להסכם, סך נוסף של 29 דולר עבור כל אחד מן הכרטיסים. בסך הכל היה על התובעת לנכות לעצמה, לגרסת הנתבעת ועל פי התחשיב הנ"ל, 18,600 דולר. את יתרת 36,900 הדולר הנותרים היה על התובעת, לגרסת הנתבעים על פי תחשיבם ובהתאם לסעיף 6(ה) להסכם, להעביר לנתבעים.
מדובר, אם כן, לגרסת הנתבעים, בסכום העולה מעל ל-19,000 הדולר הנתבעים, ועל כן עומדת לנתבעים טענת קיזוז מלא אם לא למעלה מכך (יש לציין כי לא הוגשה תביעה שכנגד).
כאן המקום להשלים את התמונה ולציין כי לטענת התובעת, בניגוד גמור לטענת הנתבעים, הצליחה היא למכור, בסך הכל, 36 כרטיסים בלבד.

דיון והכרעה
המחלוקת בין הצדדים משתרעת, כאמור לעיל, הן בשאלת עצם קיומו של חיוב והן בשאלה האם עומדת לנתבעים זכות קיזוז מלאה, כטענתם. להלן אתייחס לשתי השאלות ואתן הכרעתי בהן, על ראשונה ראשונה ועל אחרונה אחרונה.

באשר לשאלת עצם קיומו של החיוב
עניין לנו, למעשה, בשני מסמכים בכתב, שיק הביטחון, ושטר ההתחייבות, המגובים במסמך נוסף, המצביע על העברה בנקאית של מזומנים במועד קרוב.
התובעת, בניגוד לנתבעים, תמכה את טענותיה בחוות דעת גרפולוגית, בעוד שבעדות הנתבע מס' 1 נמצאו סתירות, למצער באשר לאופן שבו מולא שיק הביטחון.
זאת ועוד: לא מצאתי טעם מדוע עניין חשוב כמו הפקדת שטר ביטחון לא הותנה מלכתחילה בחוזה (המפורט למדיי!) שנערך מבעוד מועד בין הצדדים, ואין זה כי אם ראיה נוספת לכך שמדובר בשטר שנמסר לאחר אותה הלוואה, שלא נצפתה מראש, ובאה לנתבעים בהפתעה, לאור דרישתה של הזמרת הלבנונית כתנאי להופעתה.
גרסת התובעת, ולפיה נאותה להלוות סכום זה לנתבעים, על מנת שלא לקעקע את קיומו של המופע נשמעת בעיניי הגיונית. הזמרת הלבנונית יועדה להיות "מסמר הערב", ומשהתנתה ה"פרימה בלרינה" את הופעתה בתשלום מזומן מראש, לא הייתה ברירה אלא להיעתר לתנאי זה. סביר שהתובעת, העוסקת באופן קבוע בתיירות בינלאומית היא זו שיכולה הייתה לפתור את המשבר, וסביר גם, שמכיוון שהתשלום לא היה מחובתה, התנתה התובעת את העברתו בהתחייבות מפורשת ובשטר ביטחון.
גרסת הנתבעים, לגופה, עומדת בסתירה פנימית אפילו בין התצהירים בכתב שנמסרו על ידי הנתבע מס' 1. כפי שטען ב"כ התובעת, ובצדק, בתצהירו של הנתבע מס' 1 מיום 4.7.2006 (במסגרת תיק ההוצל"פ) הודה הנתבע מס' 1 כי הוא זה שרשם את הסכום של 90,000 ₪ על גבי השיק, בעוד שבתצהיר מהליך זה, (מיום 16.9.2009) טען אותו הנתבע, כי השיק הופקד מבלי לציין סכום כלשהו על גביו.
בין אם תהיה זו הגרסה שנדרש מן הנתבע מס' 1 שיק ביטחון בלתי ממולא (על מה ולמה? ומדוע לא נזכר עניין זה בחוזה?) ובין אם תהיה זו הגרסה שנדרש ממנו באורח פלא סך של 90,000 ₪ (הוא הסכום שדרשה לאחר מכן הזמרת הלבנונית, תוך המרתו לשקלים) תמוהה, מתמיהה, ולמצער לא משכנעת.
בעניין זה, העדות שמסר הנתבע מס' 1 בבית המשפט (פרוטוקול הדיון, עמ' 20 שורה 1) היא כי "רשמתי בטחון בלבד על השיק וחתמתי" נראית כסותרת את שתי העדויות שבתצהיר, ולפיה גם שם המוטב לא מולא על ידי התובע, מה שרק מוסיף לחוסר האמון שגורר ריבוי הגרסאות מצד הנתבע מס' 1 בעניין זה.
ויש להזכיר: מי שאסף לידיו סכומי כסף שהיה עליו להעביר את חלקם בהמשך לצד השני הוא דווקא התובעת ולא הנתבעים. לכן, אם מי מהצדדים היה צריך להפקיד סכום לביטחון לצד השני, הרי שלא היו אלה דווקא הנתבעים, ובוודאי שלא התובעת. על אחת כמה וכמה כאשר סעיף 13 להסכם, המצוטט לעיל, מורה במפורש, כי ההסכם "משקף נאמנה ובשלמות את כל אשר סוכם בין הצדדים", היינו: נכון למועד חתימת ההסכם לא היה כל חיוב בהפקדת כל שטר ביטחון, מה שמוכיח שמסירת השיק נולדה כתוצאה מנסיבה שלא הייתה צפויה בשעתו, קרי: דרישתה המפתיעה של הזמרת הלבנונית.
בעניין זה גרסת נציגי התובעת הייתה אמינה בהרבה מעדות הנתבעים, המגומגמת והרצופה סתירות, עדות זו משתלבת עם ההיגיון והשכל הישר ומשתלבת בלשון ההסכם בין הצדדים, ועל כן מקבל אני את גרסת התובעת על עצם קיומה של ההלוואה (והחוב כתוצאה ממנה) ככתבה וכלשונה.

שאלת קיומו של קיזוז
בשונה מן השאלה הקודמת, אשר לגביה העמידה התובעת חומר מספיק שיהיה בו כדי לשכנע את בית המשפט באמיתות עמדתה, הרי שבעניין שאלת קיומו של הקיזוז היו הראיות חסרות וקלושות למדיי.
ראשית אציין, כי דומני שהראיה הטובה ביותר שיכלו להעמיד שני הצדדים לא הוצגה על ידי אף לא אחד מהם.
בסופו של דבר מדובר בעסקה אשר אמורה הייתה להניב רווח (ולו בדמות מכירת כרטיסים בודדים). הייתי מצפה, אם כן, ללמוד מהדו"חות, שהיה על שני הצדדים להגיש כדין לרשויות המס, על הנתונים האמיתיים, על הפרטים המלאים ועל הרווחים המדויקים שהניב המופע לצדדים. מכיוון שאין חולק כי מרכז פעילותם של שני הצדדים הוא מדינת ישראל, היה זה אך טבעי הוא שהמידע הרלוונטי צריך היה להיות מועבר לרשויות המס בישראל, וממידע זה ניתן היה להסיק בעקיפין כמה הרוויח כל צד מהמופע נושא ענייננו.
וראה זה פלא: דו"ח מסודר באשר לתוצאות אותו המופע לא הוגש על ידי אף לא אחד מן הצדדים.
הנתבעים
נוקבים בסכומים "עגולים" (100 כרטיסי
vip
; 250 כרטיסים "רגילים"; 50 כרטיסים שמכר הנתבע מס' 1), ללא כל אסמכתאות, כאילו מדובר בהערכה בלבד, ולא בהתנהלות הדורשת רישום ברור ודין וחשבון בדוק.
אין להתעלם גם מחוסר האמינות ש"קנו" להם הנתבעים מצד בית המשפט, כאמור לעיל, בהכחישם את עצם טענת החוב. דבר זה משליך, מטבע הדברים, על האמון שייטה להם בית המשפט גם בהמשך עדותם.
התובעת
, מצדה, נוקבת אף היא בסכום תמוה של 36 כרטיסים בלבד, ללא כל גיבוי ממשי (מעבר לעדות מנהליה). סכום זה, שהוא ללא ספק נמוך ביותר, מעמיד את התובעת כמי שלא הצליחה למכור כרטיסים אפילו בשיעור זעום, ביחס לנתבעים (ובניגוד לסעיף 3(א) לחוזה, המציב את התובעת כמשווק הכרטיסים העיקרי).
זאת ועוד, תוצאת מכירות עלובה שכזו, מעמידה בספק גדול, לכאורה, את הצהרת התובעת במבוא להסכם המצוטט לעיל כי "הינה בעלת הכישורים והאמצעים המתאימים לביצוע מכירת הכרטיסים למופע".
בעניין זה, עדות עזמי עפיפי, המאשימה את הנתבעים בכך שהתובעת מכרה רק 36 כרטיסים, ולפיה:
"יש לנו את הכישורים והאמצעים. השיווק לא נעשה על ידינו ובאחריותינו. שימשנו כעמדת מכירה. זאת אומרת הם היו צריכים לשווק את העניין ואז אנשים פונים אלינו. הם לא עשו די מספיק" (פרוטוקול הדיון עמ' 9 שורות 9-11)
אינה אלא עדות בעל פה הסותרת התחייבות מפורשת של התובעת, בהסכם שבכתב.

הוסף לכך את הראיות שהציגו הנתבעים, ולפיהן התובעת המשיכה לנהל עמם מגעים אף לאחר המופע המדובר, ושירותיו של הנתבע מס' 2 נשכרו למופע אחר אחד לפחות, כמו גם לשם שמחות משפחתיות של גורמים הקשורים לתובעת, וגם גרסת התובעת מוטלת בספק.

במצב דברים זה, דומני, רב הנסתר על הגלוי, שני הצדדים זוכים לחוסר אמון בעיני בית המשפט, וסכום הקיזוז לא הוכח על ידי מי מהצדדים כדבעי. כמו כן, ייתכן שתחשיב מדויק באשר למכירת הכרטיסים לא נעשה כלל, וזאת לאור העובדה שחלק גדול מן הכרטיסים נמכר בלחץ, וברגע האחרון, בבית המלון, ערב ההופעה.
לשון אחר: מסתבר שהחוב לתובעת לא כוסה במלואו על ידי הנתבעים, אך מסתבר גם שלאור מחדל התובעת, שהביא לכישלון, או לכישלון יחסי, של ההופעה נושא ענייננו, ראוי היה לקזז סכום כלשהו.
לכאורה, ורק לכאורה, "המוציא מחברו עליו הראיה", וכל עוד לא הוכיחה התובעת את הסכומים המדויקים שהנתבעת חייבת לה, ידה על התחתונה. אולם, למעשה, לא כך הוא: התובעת הוכיחה גם הוכיחה את עצם ההלוואה, ומשכך נקודת המוצא היא שהנתבעת חייבת לה את החזר ההלוואה, תוך ניכוי מסוים ממנו. ניכוי זה, העומד בבסיס טענת הקיזוז, חובה על הנתבעים להוכיח את ערכו.
אגב, את עצם העובדה שהצדדים ציפו שתחשיב סופי ייערך באשר למלוא התחייבויותיהם (לרבות החזר שיק הביטחון) ניתן להוכיח גם שמועד פירעונו של שיק הביטחון היא יום 7.3.2006, מועד רחוק מיום מתן ההלוואה, ואין זה כי אם ראיה נוספת, שכבר באותו המועד הבינו הצדדים, שיהיה עליהם לערוך התחשבנות עובר למועד הפירעון (התחשבנות שמן הסתם עתידה לקזז סכומים מן הסך הרשום על גבי שיק הביטחון ולייתר את פירעונו).
יצוין גם, כי התובעת לא הראתה כיצד נערכה בפועל ההתחשבנות, וכיצד, למשל, שולמו על ידה (בניכוי הסכומים המגיעים לה) הסכומים שנגבו עבור 36 הכרטיסים שנמכרו, על פי גרסתה.
בנסיבות אלה, ולאור השיקולים שהוצגו לעיל, לרבות אי-עריכת כל קיזוז שהוא על ידי התובעת ומכירת הכרטיסים הזעומה מצד התובעת, עמדתי היא, כי אין לקבל את התביעה במלואה, ויש לקזז מן הסכום הנתבע סך כלשהו שיבטא אומדן כללי של הסכומים שהיה לקזז ו/או את חלקה של התובעת באי-הצלחת המופע.
מכל מקום, ולאור הכשלים שמצאתי בהתנהלות הנתבעים, עמדתי היא שיש לקבל את התביעה ברובה המכריע, ולהעמיד את סך הקיזוז על סכום נמוך.
אני סבור, כי יש ליתן משקל משמעותי ומכריע לכך שגרסת הנתבעים נמצאה רוויית סתירות, הכחשתם את עצם קיומו של החוב לא עמדה במבחן הסבירות, והתנהלותם הכללית של הנתבעים, לרבות הרושם שהתקבל מעדותם בפני
י, יש בה כדי ללמד על ניסיון לחמוק מחוב ממשי ומשמעותי (אף לאחר קיזוז כלשהו מן החוב המקורי). בית המשפט איננו יכול להתעלם מכך שמצא את עדות הנתבעים הבסיסית כבלתי אמינה, ומהרושם שאליו מובילה מסקנה זו באשר לעצם קיומו של בסיס החוב שבגינו הוגשה התובענה.
לאחר ששקלתי בדבר, אני מעמיד את הסכום על סך של 75,000 ₪ (דהיינו מנכה 15,000 ₪ בלבד מהסכום המופיע על גבי שיק הביטחון), ומורה כי סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההלוואה, 30.4.2005, ועד למועד התשלום בפועל.
לאור העובדה שמסמך ההתחייבות (שמצאתי, כאמור, כאמין) חתום על ידי שני הנתבעים, לא מצאתי כל מקום לפטור מי מהם מן החוב לתובעת.
כן לא מצאתי כל משמעות לשאלת כיסוי הוצאות הנתבע מס' 2 והתזמורת, באשר אין הנושא מוסדר בחוזה בין הצדדים, ובמצב דברים זה, כל עוד לא הוכחה התחייבות כלשהי מעבר לחוזה, אין כל מקום להתחשב או לקזז את דמי מימון אירוח האומנים במלון.
באשר להוצאות המשפט, ננתי דעתי לכך שדיון ההוכחות השני נדרש לאור אי-התייצבות הנתבע מס' 2 לדיון הראשון, ואף בכך התחשבתי.
לאור האמור אני מורה כי הנתבעים 1 ו-2, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת בית המשפט, עלות שכר טרחת המומחית אריאלי (בכפוף להמצאת קבלה באשר לגובה התשלום), וכן שכר טרחת עו"ד בסך 14,000 ₪, כולל מע"מ.
הסכומים האמורים ישולמו על ידי הנתבעים לתובעת בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.








ניתן היום,
ב' אלול תשע"א, 1 בספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 4059-01/09 נאזרין טורס בע"מ נ' חאתם דוחא, זוהיר פרנסיס (פורסם ב-ֽ 01/09/2011)