פסקי דין על אנדרי טוקר | פסקי דין על "מנורה" חב' לביטוח בע"מ

1129/08 א     04/05/2011




א 1129/08 אנדרי טוקר נ' "מנורה" חב' לביטוח בע"מ






בפני

סגן הנשיא, כב' השופט ח' חדש
התובע

אנדרי טוקר
ת.ז. 321173221
[ע"י ב"כ עוה"ד יעקב עוז ואח'
]

נגד

הנתבעת
"מנורה" חב' לביטוח בע"מ

[ע"י ב"כ עוה"ד נועם פרץ ואח'
]
פסק דין
א. מבוא

1. המדובר בתובענה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים (להלן גם: "חוק הפלת"ד"), בגין נזקי-גוף שנגרמו, עפ"י הטענה, לתובע, בתאונת דרכים מיום 28/3/08 בשעות הבוקר, בא.ת. בראשון-לציון (להלן: "התאונה").

1.1 המדובר בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, שכן ארעה במהלך עבודתו של התובע בחב' א.ד.ר מערכות אזעקה בע"מ.

1.2 המוסד לביטוח לאומי שילם לתובע, בגין התאונה, דמי פגיעה בסך נטו של 5,687 ₪ אחרי הניכויים.

2. הנתבעת הודתה בחבות ובכיסוי הביטוחי ועל כן, המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת לשאלת הנזק.

3. בישיבת קדם המשפט הראשונה, לאחר שהציג שאלות לב"כ הצדדים, הציע להם בית המשפט הצעת פשרה וכדי לאפשר להם לשקול אותה, נקבעה ישיבת תזכורת.

4. בישיבת התזכורת הודיע ב"כ התובע, כי מרשו איננו יכול לקבל את ההצעה והוא העביר הצעה אחרת לב"כ הנתבעת.

4.1 הנתבעת דחתה את ההצעה שהוצעה ע"י התובע, אך הסכימה להצעת בית המשפט.

5. בניסיון נוסף להביא את הצדדים לכלל הסדר, התיר בית המשפט לתובע לומר דברים, תחת אזהרה, בנוסף לדברי ב"כ הצדדים, אך לאחר שמיעת דבריו, הגיע בית-המשפט למסקנה, כי אין מקום לשנות את ההצעה המקורית שניתנה לצדדים.

6. בהעדר הסכמה בין הצדדים, נקבע התיק להוכחות ובמסגרתן, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית ונחקר בחקירה נגדית.

7. בתום פרשת ההוכחות, ביקש ב"כ הנתבעת לסכם בע"פ, אולם ב"כ התובע ביקש לאפשר הגשת סיכומים בכתב.

8. ב"כ הנתבעת הציע שיינתן פסק-דין בהתאם להוראות סעיף 4(ג) לחוק הפלת"ד – אולם גם הצעה זו נדחתה ע"י ב"כ התובע.

9. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט על הגשת סיכומים בכתב.

10. אחרון הסיכומים הוגש ביום 7/2/2011.
ב. טיעוני הצדדים

1. לטענת התובע, הוא נפגע בתאונה בחלקי גופו השונים – בעיקר לאורך העמ"ש הצווארי, הגבי והמותני – ובכתף שמאל, אך קיווה שהזמן ומנוחת סוף השבוע ייטיבו עמו.

1.1 על כן, לא התפנה לבית-החולים ולא פנה לקבלת טיפול רפואי בסמוך לאחריה.

1.2 משהחריפו הכאבים, פנה ביום ראשון למוקד רפואי של "מכבי שירותי בריאות" בחולון, לקבלת טיפול רפואי לראשונה, שם נערכו לו בדיקות-עזר שונות ואובחנו רגישות ומגבלה בתנועות הכתף והצוואר.

2. לטענת התובע, הוא היה, לאחר התאונה, בטיפול ומעקב רפואי במסגרת קופת-החולים, במהלכם קיבל 9 טיפולי פיזיותרפיה, היה במעקב רופא-אורטופד ורופאת-משפחה וצרך תרופות ומשככי-כאבים.

2.1 לטענתו, הטיפולים הופסקו, בשלב מסוים, למרות הכאבים והמגבלות, וזאת משום שהרופאים הסבירו לו, שאין מה לעשות והזמן יעשה את שלו.

3. לטענת התובע, אכן השתפר מצבו הרפואי והוא חזר לעצמו – אך זאת כעבור מספר חודשים נוסף, אם כי, גם היום הוא פונה, בעת הצורך לטיפול רפואי בקופת-החולים וצורך משככי-כאבים.

4. לטענת התובע, הפסדי שכרו לעבר מסתכמים ב- 7,113 ₪ (נומינלית); הוא עותר לפצותו בסך של 1,500 ₪ בגין הוצאות-רפואיות ונלוות; 1,000 ₪ בגין הוצאות-נסיעה וב- 2,000 ₪ בגין עזרת-הזולת או שוויה.

5. בנוסף, הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו הוצאות-משפט (אגרת בית-משפט) ושכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

6. הנתבעת טוענת, כי מדובר בפגיעה קלה מאוד ועל כן, ב"תיק של כאב וסבל", כדברי ב"כ הנתבעת בעמ' 1 לפרוט', ש' 34.

7. לטענת הנתבעת, לא הפריעה התאונה לתובע להשלים את יום עבודתו לאחר קרות התאונה – וגם לאחריה הוא לא פנה לטיפול רפואי, אלא המשיך בשגרת יומו.

7.1 העובדה, כי פנה למוקד הרפואי רק ביום ראשון בשעה 18:42, מוכיחה – לטעמה של הנתבעת – כי התובע עבד גם ביום א', כרגיל, ורק בתום יום העבודה הנוסף, פנה לטיפול רפואי.

7.2 בבדיקה הרפואית, באותו מועד, אכן לא נמצאה כל חבלה של ממש ולתובע אפילו לא הומלץ על חופש מחלה.

8. גם העובדה שהתובע פנה למוסד לביטוח לאומי וקיבל דמי פגיעה, אך נמנע מלפנות לקביעת נכות מעבודה, מדברת – לטעמה של הנתבעת – בעד עצמה.

9. לטעמה של הנתבעת, לא הוכיח התובע כל הפסד-שכר בפועל, בתקופה שלאחר התאונה, וסכום דמי-הפגיעה פיצה אותו באופן מוחלט, אם אכן נגרם הפסד שכר, כאמור.

10. לטעמה של הנתבעת, גם טענות התובע לקיומם של נזקים בשל הוצאות-רפואיות, נסיעה ועזרת-זולת – נטענות בעלמא ומאחר והוא זכאי להחזר מלוא הוצאותיו מן המוסד לביטוח לאומי, הוא איננו יכול לעתור לפיצוי גם מאת הנתבעת.

10.1 אשר לעזרת-הזולת, טוענת הנתבעת, כי גם בתצהירו אין התובע טוען, כי ניתנה לו עזרת-זולת בתשלום או שנגרמה הוצאה כלשהי בגין עזרת-הזולת.

11. בגין נזק בלתי ממוני מציעה הנתבעת לפצות את התובע בסך של 5,000 ₪, שהוא שליש מן התקרה הקבועה בחוק (במקרים של העדר נכות).

ג. הפסדי שכר

1. אין חולק על כך, כי לתובע לא נגרמה בתאונה נכות רפואית וגם לא קיימת נכות תפקודית.

2. על כן, הוא איננו עותר לפצותו בגין הפסדי-שכר לעתיד.

3. נותרה, איפוא, מחלוקת לעניין גובה הפסדי השכר בעבר.

4. התובע טוען, כי שכרו הממוצע, עובר לתאונה, הסתכם ב- 7,321 ₪ ברוטו לחודש ולאחר ניכוי מס הכנסה: 6,723 ₪ - זאת, בהתאם לממוצע השכר בחודשים 12/07 (מצטבר)
ו- 1/08.

4.1 לטענת התובע, הוא לא לקח בחשבון, לצורך חישוב שכרו הממוצע, את גובה השתכרותו בחודש פברואר 2008, כיוון שבאותו חודש לא עבד באופן מלא, בשל מחלה.

5. לטענת התובע הוא נעדר, בעטיה של התאונה, במשך 33 ימים, החל מיום 31/3/08 ועד ליום 2/5/08:

5.1 בחודש התאונה הופחת שכרו, בשל היעדרותו, בסך של 301.61 ₪;

5.2 בחודש 4/08 לא עבד כלל ומשכך, לא הונפק לו תלוש שכר ולא שולם לו שכר ומכאן שנגרם לו הפסד שכר מלא בסך 6,723 ₪;

5.3 בחודש 5/08 השתכר התובע סך של 6,634 ₪ ומכאן, שנגרם לו הפסד של 89 ₪ מסכום הממוצע.

6. על כן טוען התובע, כי נגרם לו הפסד שכר נומינלי בסך 7,113 ₪ - ובשערוך מאמצע התקופה, לרבות ריבית והצמדה, עומד נזקו, בראש נזק זה, על הסך של 8,327 ₪ - והוא מבקש לחייב בו את הנתבעת.

7. הנתבעת טוענת, כאמור, כי התובע לא הצליח להוכיח כל הפסד שכר בעקבות התאונה, שכן לא טרח להציג אישור המעביד בדבר היעדרות מן העבודה.

7.1 לטעמה, אין בתעודות-מחלה כדי להעיד על היעדרות של עובד בפועל.

8. לטענת הנתבעת, בתלושי השכר שצירף התובע, רב הנסתר על הגלוי:

8.1 תלוש חודש 3/08 מלמד על הפחתת סך של 301 ₪ בגין היעדרות בת יום אחד;

8.2 תלוש חודש 4/08 לא צורף כלל והתובע טוען, כי לא קיבל אותו;

8.3 תלוש חודש 5/08 אינו מצביע על הפסד שכר כלשהו.

9. על כן – טוענת הנתבעת – גם אם תתקבל טענת התובע, לפיה הוא נעדר מעבודתו בתקופה הנטענת, הרי שהפסדיו הינם בשיעור שכר-הבסיס החודשי (5,600 ₪) ובתוספת 301 ₪.

10. מאחר וגובה דמי הפגיעה ששילם המוסד לביטוח לאומי עומד על 5,971 ₪, הרי הוא עולה על שיעור ההפסד הנטען.

11. על כן סבורה הנתבעת, כי לתובע לא נגרם כל הפסד שכר בגין התאונה.

12. הפסדי שכר הם נזק מיוחד ובהתאם לפסיקה, נזק מיוחד טעון הוכחה "ברחל בתך הקטנה".

13. וכך נקבע, למשל, בע"א 379/74, 525/74 אסבסטוס נ' פזגז, פד"י ל(3) 281, 284:
"'נזק מיוחד' חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנתו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד, חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו הנזק, אלא גם את היקפו או שיעורו".

14. בענייננו, ניתנו לתובע 33 ימי מחלה, מיום 31/3/08 ועד ליום 2/5/08 והאמנתי לגרסתו, לפיה לא עבד בתקופת המחלה.

14.1 גם עפ"י השכר המצטבר בחודשים מרץ ומאי 2008, ניתן לראות, כי בחודש אפריל לא עבד התובע כלל.

15. מקובלת עלי גם עמדת התובע, לפיה לא ניתן לחשב את שכרו החודשי הממוצע מתחשיב ענף נפגעי עבודה, המבוסס על שכרו של התובע ברבע השנה שקדם לתאונה, שכן בחודש פברואר 2008, לא עבד חודש מלא בשל מחלה.

15.1 יחד עם זאת, מתלוש חודש ינואר 2008 עולה, שקיבל בונוס חד-פעמי בסך 1,000 ₪, אותו, מן הסתם, לא ניכה.

16. על כן, הגעתי למסקנה, כי ממוצע השכר של התובע בחודש 12/07(מצטבר) וינואר 2008 עומד על 6,223 ₪ לחודש.

17. מאחר ובחודש מרץ 2008 הופחת שכרו של התובע ב- 301.61 ₪, ובחודש אפריל 2008 הוא לא השתכר כלל, נגרמו לו בגין התאונה הפסדי שכר לעבר בסך 6,613 ₪ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה, הוא עומד על כ- 8,000 ₪ (שמונת אלפים).

18. לתובע לא ייגרמו הפסדי שכר לעתיד ובהגינותו הוא אף נמנע מלדרשם במסגרת סיכומיו.

עזרה לזולת לעבר

1. לטענת התובע, הוא סבל, במשך תקופה ארוכה לאחר התאונה, מקשיי תפקוד – בעיקר לאחר מאמץ פיזי ונזקק לעזרה, אותה קיבל מבני משפחתו.

1.1 בין היתר, התקשה בעת ביצוע פעולות שגרתיות ויומיומיות בבית ובעבודה, כגון: הליכה, עמידה וישיבה לאורך זמן וקשיים בעת הרמת חפצים ומשאות עם ידו השמאלית.

1.2 לטענתו, גם התקשה לשכב על צד שמאל – במיוחד על הכתף; סבל מהפרעות בשינה ולא אחת, התעורר תוך כאב ואח"כ התקשה להירדם.

1.3 על כן, לטעמו, לא יכולה להיות מחלוקת שהוא נזקק לעזרת זולת.

1.4 התובע עותר לפצותו, בראש נזק זה, בסך של 2,000 ₪.

2. גם עזרת-זולת לעבר היא נזק מיוחד, אותו יש להוכיח "ברחל בתך הקטנה".

3. שני תנאים מצטברים נקבעו בפסיקה לצורך פיצוי בראש נזק זה:

א. שלמושיט העזרה נגרמו הפסדים ו/או הוצאות בגין מתן העזרה.

ב. שמדובר בעזרה בהיקף החורג מגדר העזרה שיכול אדם לצפות לו מבני משפחה בעת צרה (ע"א 177/98 עוז נ' לזרוס, פד"י נב (3) 193; ע"א 327/81 כרמלי נ' חפוז פד"י ל"ח (3) 380 ועוד).

4. בע"א 810/81, לוי נ' מזרחי, פד"י ל"ט (1) 447 נקבע, במפורש, כי "אין לפסוק לאשת הנפגע כל פיצוי מאחר והעזרה שהגישה לבעלה הייתה עזרה מקובלת הניתנת במסגרת חיי משפחה תקינים ולא מעבר לזה".

5. בתצהירו של התובע, ההתייחסות היחידה לעזרת-זולת מופיעה בסעיף 6: "במשך תקופה ארוכה לאחר התאונה סבלתי מקשיי תפקוד בעיקר לאחר מאמץ פיזי ונזקקתי לעזרה אותה קיבלתי מבני המשפחה".

5.1 אין טענה, כי ניתנה עזרה בשכר.

5.2 אין טענה, כי הייתה זו עזרה בהיקף החורג מעזרה מקובלת במסגרת חיי-משפחה תקינים.

5.3 איש מבני המשפחה לא הגיש תצהיר ולא נקרא להעיד על אופי והיקף העזרה שהגיש לתובע.

6. הדברים לא עלו כלל במסגרת העדות בבית-המשפט.

7. אין, איפוא, מנוס מן המסקנה, כי התובע לא הוכיח עזרת בני-משפחה בהיקף ובאופי החורגים מעזרה מקובלת שבני-משפחה זכאים לצפות לה כשהם נזקקים לה בשל פגיעתם בתאונה.

8. על כן, תביעתו בראש נזק זה – נדחית.
הוצאות רפואיות ונלוות והוצאות נסיעה לעבר

1. לטענת התובע, נגרמו לו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה "אולם ככל נפגעי ת.ד. לא ידע ולא השכיל לשמור... על כל הקבלות ולכן צירף קבלות חלקיות בלבד – נספח "ח" לת/2, שכן היה טרוד באופן טבעי בשיקומו והחלמתו" (סעיף 3 ג' לסיכומי התובע).

2. גם ראשי נזק אלו –לעבר – הם ראשי נזק מיוחד הדורשים הוכחה ברמה פרטנית.

3. המדובר, במקרה זה, בתאונת עבודה, וחוק הביטוח הלאומי ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול לנפגעי עבודה) התשכ"ח – 1968 חייבו את המוסד לביטוח לאומי לממן, בין היתר, תרופות, טיפולים רפואיים, סייעות וכדו' – וכן נסיעות לטיפולים אלו.

4. עוד בע"א 570/75 דוד סייג נ' נתן לוי, פד"י ל"ו (2) 541 נקבע, מפי כב' השופט ברנזון, כי "כשיכול התובע לקבל טיפול רפואי מלא מן המוסד, לא נגרם לו נזק בר-פיצוי בגין טיפול רפואי".

5. בעקבות חוק ההסדרים (התייעלות), נוטלות על עצמן קופות החולים את מלוא הטיפול בנפגעי ת.ד. ומימון עלות הטיפול.

6. על כן, אין הצדקה לפסוק פיצוי בראשי נזק אלו, ככל שהם קשורים בטיפול הרפואי.

7. בענייננו צירף התובע צילומי שתי קבלות – אחת מהן, בין היתר, בגין "נטורל פורמולה" ו"סטרה ק. חמצן 6%" שלא ברור הקשר שלהן לתאונה נשוא התובענה.

8. בכל הנוגע להוצאות נסיעה לטיפולים או לרופאים, צורפו חמש קבלות בגין רכישת עשרות ליטרים של דלק.

8.1 במסגרת חקירתו הנגדית של התובע הסתבר, כי רכבו צורך כ- 10 ק"מ לליטר.

8.2 עוד הסתבר, כי מטענתו כי "אני נוסע פעמיים בשבוע לרופא משפחה. הרופא נמצא בחולון" (עמ' 10 לפרוט', ש' 22), הסתבר, לאחר שעומת עם רישום הרופא, לפיו ביקר אצלו רק פעמיים, כי "אני הייתי פעם אחת אצל ד"ר דיאנה ופעם אחת הייתה מחליפה, אני גם נסעתי לאורטופד" (עמ' 11 לפרוט', ש' 1).

9. כאמור, אין הצדקה לפיצוי בגין הוצאות רפואיות במסגרת תאונת עבודה, בהיות כל ההוצאות ברות החזר – והוצאות מוגברות אחרות לא הוכחו.

10. בנסיבות אלה, נדחית דרישת התובע לפצותו גם בראשי נזק אלו.

כאב וסבל

1. כאמור עותר התובע לפצותו, בגין ראש נזק זה, בסך של 13,000 ₪.

2. לטעמו, יש לפסוק לו פיצוי מוגבר מכוח תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פיצויים בשל נזק גוף שאיננו נזק ממוני).

2.1 התובע מפנה לבדיקות ולטיפולים שביצע ולכאב ולסבל שנמשכו מספר חודשים – לטענתו – כמפורט, בין היתר, בסעיפים 5 ו- 6 לתצהירו.

3. אשר למדיניות בשאלת הפעלת התקנה הנ"ל, קובעת הפסיקה, כי "תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א), לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' פוגל יוסף ואח', פד"י מ"ו (4) 837, 842).

4. בע"א 583/89 כראדי נ' דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח', פד"י מ"ה (3) 133, 135, נקבע, כי "מבחינה משפטית...בית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים כאמור בתקנה 2(ב)... אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו. תקנה 2(ב) קובעת את מכסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני, באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם על פי נסיבותיו של העניין הנדון בפני
ו".
5. בהתחשב במהות הפגיעה, הסבל והכאב ומספר הטיפולים שקיבל – ולאחר שעיינתי בתצהירו ושמעתי את עדותו, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לו, בראש נזק זה, סך
של 5,000 ₪.

ד. סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 13,000 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן:

1.1 הפסדי שכר לעבר - 8,000 ₪

1.2 כאב וסבל - 5,000 ₪
סה"כ - 13,000 ₪

2. מסכום זה, יש לנכות את ערכם של תקבולי המוסד לביטוח לאומי להיום.

3. בנוסף, הנני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובענה כחוק ובשכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ.

4. זכות ערעור – בתוך 45 יום מהיום.
ניתן, בהעדר הצדדים, ביום 4/5/2011.
בית משפט השלום באשדוד
ת"א 1129-08 טוקר נ' "מנורה"חב' לביטוח בע"מ
1 מתוך 7









א בית משפט שלום 1129/08 אנדרי טוקר נ' "מנורה" חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/05/2011)