פסקי דין על יגאל אליהו | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1602-05/11 בל     05/09/2011




בל 1602-05/11 יגאל אליהו נ' המוסד לביטוח לאומי




בפני




st1\:*{behavior: }
בפני

כב' הנשיאה
ורד שפר
נציג ציבור (עובדים): מר יוסי עבאדי
נציג ציבור (מעבידים): מר ישראל פרידמן


התובע

יגאל אליהו


נגד


הנתבע

המוסד לביטוח לאומי




פסק דין


1.
ביום 19/01/10 התובע מעד בבואו להיכנס לרכבו הפרטי, אשר חנה בחניה הפרטית שליד
ביתו.
התובע ניסה לבלום את הנפילה בעזרת ידו השמאלית ונחבל בשורש כף היד
(להלן:"האירוע").

מאחר והתובע התעתד להיכנס לרכבו כדי לנסוע לעבודתו – פנה התובע לנתבע וביקש להכיר
באירוע כתאונת עבודה.

התביעה נדחתה, מהנימוק שהאירוע התרחש כאשר התובע היה עדיין בתחום מעונו, כך
שטרם התחיל את דרכו לעבודה, ועל כן אין לראות אותו כתאונת עבודה.


מכאן התביעה שבפני
נו.

2.
הצדדים הגיעו לידי הסכמה דיונית לפיה הסמיכו את בית הדין להכריע בתביעה לאור
המסמכים שיציגו וסיכומים בכתב.

מטעם התובע הוגשו תמונות של החניה בה מעד, ומטעם הנתבע הוגשה הודעה שמסר התובע
לחוקר המל"ל ביום 07/04/10 בביתו (להלן:"ההודעה").

3.
עיון בהודעת התובע לחוקר המל"ל מראה כי אמר, בין היתר, את הדברים הבאים –

א.
החניה בה חנה הרכב מצויה בבעלותו, ואפילו רשומה על שמו בלשכת רישום
המקרקעין.

ב.
מאחר וקיימים הפרשי גובה בין החניה הפרטית לבין המדרכה הציבורית, עשה הוא
עצמו שיפוע מבטון שאורכו כ – 40 ס"מ, כדי שהיציאה עם הרכב מהחניה תהא
נוחה.
השיפוע עצמו מצוי בשטח הפרטי של התובע (להלן:"השיפוע").

ג.
בבואו לפתוח את דלת הרכב מעד בשיפוע, שהיה חלק מאחר והיה זה יום גשום,
ונפל לכיוון הרכב, שכאמור עמד בחניה הפרטית, תוך שהוא בולם את הנפילה בידו
השמאלית - שנחבלה.

4.
לטענת התובע, מאחר והשיפוע בו מעד מצוי בתפר שבין המדרכה שהיא שטח ציבורי לבין
החניה הפרטית שלו, הרי שיש לראות את השיפוע כמצוי ברשות הרבים ואינו בשליטתו
הבלעדית ועל כן יש לראותו, בעת שהיה בשיפוע, כחשוף לסיכוני הדרך.

התובע ביקש לטעון כי מאחר וכבר יצא למדרכה, שהיא רשות הרבים, והאירוע אירע
כשביקש להיכנס למכוניתו (הגם שהייתה בחניה הפרטית) – הרי שהוא בגדר מי שכבר היה
בדרכו למקום העבודה.

5.
לטענת הנתבע – מאחר והחניה והשיפוע היו בשטחו הפרטי של התובע, והייתה לו השליטה
המלאה על הנעשה בהם – הרי שאין לראותו כמי שהיה חשוף לסיכוני הדרך, ואין מדובר
בתאונת עבודה.

6.
הדין החל -

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995
(להלן: "החוק") קובע כי:
"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו
אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו.



סעיף
80 לחוק קובע כי:
"חזקת תאונת עבודה

רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –
(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו ועקב נסיעתו או הליכתו זו.".



כפי שצויין לעיל, גישת התובע הינה שנפילתו אירעה לאחר שכבר יצא ממעונו ומחוץ
לתחום מעונו, בהיותו בדרכו לעבודה, ועל כן יש לראותה כתאונת עבודה.



נשאלת השאלה מהו הגבול בין רשות היחדי ותחום מעונו של אדם, לבין רשות
הרבים, וכיצד ניתן להבחין בניהם בכל מקרה נתון.

עמדה על כך כב' השופטת ארד כתוארה אז,
בעב"ל 19/99

המוסד לביטוח לאומי
- משה רונן
, פד"ע לז 721 (להלן – פרשת
רונן).

"ככלל, על פי "מבחן דלת המעון" נקבע את הגבול החוצץ בין רשות היחיד של המבוטח לבין רשות הרבים, כקצה הדרך שבין המעון לעבודה. במקרים היוצאים מן הכלל, בהיותנו מונחים ב"מבחן השליטה המלאה על סיכוני הדרך" יורחבו תחומי המעון, ובאופן מושגי, תוסט הדלת אל החצרים שמחוץ למעון, באופן שנראה אף בהם את רשות היחיד של המבוטח."


אשר לשאלה באלו מקרים תאונה שאירעה למבוטח בחצרים הסמוכים למעונו - תחשב כתאונה שאירעה ברשות היחיד?
"רק אם ניתן יהיה לקבוע, על-פי עובדות המקרה כפי שיוכחו, כי ניתן לייחס למבוטח שליטה מלאה על החצרים בהם נפגע בתאונה ממין אותה שליטה שיש לו בביתו פנימה, יורחב שובל רשות היחיד ודלת המעון תועתק עד לאותו גבול בו ניתן יהיה לקבוע כי אין הם נתונים עוד בשליטתו, כאמור."

ומהי אותה "שליטה מלאה"?
"המדובר הוא במקום בו יכולים אנו לקבוע כי למבוטח ישנה אותה יכולת של שליטה מלאה על המתרחש בגבולותיו, לרבות על הסיכונים הגלומים בה, כשם שיש לו בביתו פנימה. כזו עשויה להיות רחבה הסמוכה לבית הפרטי, מדרגות, שביל או חצר סגורים ומגודרים בשער, שבהם למבוטח בלבד היכולת לקבוע את מצב התחזוקה שלהם, או את פתיחת השער ונעילתו, כדרך שעושה הוא בדלת ביתו." (
פרשת רונן
).

7.
בענייננו, כאמור אין חולק שהשיפוע עליו החליק התובע , אשר היה חלק עקב הגשם, מצוי פיסית בשטח של ביתו הפרטי, הוא זה שבנה אותו, והוא מיועד אך ורק לרכבו של התובע ונוחות נסיעתו והכניסה לחניה.

מוצאים אנו שבנסיבות אלה, אין מקום לספק שהשליטה עליו ועל הסיכונים הגלומים בו – היא בידי התובע.

איננו סבורים שהעובדה שהתובע היה כבר מצוי על המדרכה שהיא רשות הרבים ועבר עליה כדי להגיע למכוניתו רלבנטית, שכן הנפילה הייתה על השיפוע שמצוי, כאמור, בשטח הפרטי.

מאותה סיבה איננו סבורים שיש נפקות לעובדה שהמכונית הוחנתה כך שחלקה עמד על השטח הציבורי בשל פסולת שהייתה מונחת בחניה ותפסה חלק משטחה, מאחר וכאמור – הנפילה עצמה הייתה בשטח הפרטי.


לפיכך יש לראות את התובע כמי שנפל בתחום מעונו, ולא ניתן, בנסיבות העניין, לראותו כמי שנפגע בדרכו לעבודה.

על כן אין לראות באירוע כתאונת עבודה.

8.
משכך, לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה שבפני
נו.

משמדובר בתביעה למימוש זכויות בתחום הביטחון הסוציאלי – לא יינתן צו להוצאות.

9.
במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על

פסק דין
זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי
לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום ו' באלול תשע"א, 05 בספטמבר 2011 בהעדר הצדדים.





ורד שפר

– שופטת נשיאה

נציג ציבור (עובדים) מר יוסי עבאדי

נציג ציבור (מעבידים) מר ישראל פרידמן







בל בית דין אזורי לעבודה 1602-05/11 יגאל אליהו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 05/09/2011)