פסקי דין על שי שגב

38758-11/10 פ     07/09/2011




פ 38758-11/10 מדינת ישראל נ' שי שגב





בית משפט השלום בתל אביב - יפו
7.9.11

ת"פ 38758-11-10 מדינת ישראל
נ' שגב

כב' השופט בני שגיא

בפני

מדינת ישראל
המאשימה:

ע"י ב"כ עו"ד מאיה מלאכי
נגד
שי שגב
הנאשם:

ע"י ב"כ עו"ד בני נהרי
גזר דין

כללי

1. הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בכתב אישום מתוקן המונה 13 אישומים. רובו המכריע של כתב האישום מתאר מגוון עבירות אלימות שביצע כלפי מי שהייתה זוגתו כשנתיים, ואם בתו.

אסקור להלן את עובדות האישומים השונים, אך אעשה זאת שלא בהתאם למספור האישומים בכתב האישום, אלא על פי המועדים הכרונולוגים בהם ביצע הנאשם את העבירות השונות בהן הורשע.

סקירת האישומים

2. על פי כתב האישום, החל מסוף שנת 2008 ניהל הנאשם וא.ב.ט (להלן - המתלוננת) קשר זוגי, כאשר בסוף שנת 2009, נולדה בתם המשותפת.

מקרה האלימות הראשון (אישום 12) התרחש בחודש נובמבר 2009, או בסמוך לכך, שאז תקף הנאשם את המתלוננת במקום העבודה, בכך שסטר לה ואמר לה כי "יצאה בזול ומגיע לה יותר".

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה סתם (בן זוג).

מקרה האלימות השני (אישום 11) התרחש בחודש מאי 2010, או בסמוך לכך, שאז סירבה המתלוננת לפתוח לנאשם את דלת ביתם, עד שנאלצה לעשות כן נוכח צעקותיו של הנאשם. הנאשם נכנס לבית, נטל סכין ואיים באמצעותה על המתלוננת כי יחתוך אותה וידקור אותה. המתלוננת הצליחה להוציא את הסכין מידו של הנאשם, אולם נחתכה בידה במהלך נסיונה. בהמשך, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהיכה אותה ושבר את דלת הכניסה לשירותים ואת משקוף הדלת.

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של בעבירות של תקיפה סתם (בן זוג), איומים והיזק לרכוש במזיד.

מקרי האלימות השלישי (אישום 10) התרחש בחודש יולי 2010, או בסמוך לכך, שאז תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהטיח את ראשה בקיר וכתוצאה מכך נגרמה לה נפיחות בראשה שהינה חבלה של ממש.

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג).

מקרה האלימות הרביעי (אישום 9) התרחש בחודש יולי 2010, או בסמוך לכך, שאז תקף הנאשם את המתלוננת בכך שסטר לה בפני
ה, הפילה לרצפה והמשיך להכותה אף לאחר שהקיאה.

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה סתם (בן זוג).

מקרה האלימות החמישי (אישום 8) התרחש בחודש יולי 2010, או בסמוך לכך, שאז נכנס הנאשם לבית כאשר על גופו סכין יפנית אותה הראה למתלוננת תוך שאמר לה: "הסכין הזאת פה, אני לא יודע מה אני עושה איתה, אני עישנתי משהו טוב יש לך מזל". במהלך הלילה לן הנאשם במיטתו עם המתלוננת כאשר הסכין על גופו וזאת במטרה להפחיד או להקניט את המתלוננת.

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של בעבירה של איומים.

מקרה האלימות השישי (אישום 7) התרחש בחודש אוגוסט 2010, או בסמוך לכך, שאז תקף הנאשם את המתלוננת במקום העבודה בכך שזרק עליה שולחן, תקיפה בעקבותיה נגרמו למתלוננת סימנים כחולים על גופה.

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג).

מקרה האלימות השביעי (אישום 6) התרחש בחודש אוגוסט 2010, או בסמוך לכך, שאז איים הנאשם על המתלוננת, בעודו אוחז סכין בידו, בכך שאמר לה "את יודעת מה את צריכה לקבל", וכן אמר כי "ברגע שתהיה חתוכה בפני
ם אז יידעו שאסור להתקרב אליה".

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של איומים.

מקרה האלימות השמיני (אישום 5) התרחש בחודש מאי 2010, או בסמוך לכך, בפתח ביתה של אם המתלוננת, שאז ניסה הנאשם לתקוף את המתלוננת בכך שיידה אבנים גדולות לעברה. בהמשך, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שאחז בידה, אחיזה אשר כתוצאה ממנה נגרמו למתלוננת סימנים כחולים שהינם חבלה של ממש.

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג), ונסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות.

מקרה האלימות התשיעי (אישום 4) התרחש ביום 25.10.10 שאז הסיג הנאשם את גבול מקום עבודתה של המתלוננת כאשר נכנס לבניין המשרדים בו עבדה, ואיים עליה בכך שאמר לה: "אני אפוצץ אותך ליד הבנות שלך וארביץ לך". בהמשך, ולאחר שהמתלוננת ביקשה מהנאשם שיירגע, אמר לה הנאשם: "ראית שאני מסוגל כבר עברנו את זה", וכן שבר מחשב שהיה במקום.

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של הסגת גבול כדי לעבור עבירה, איומים, והיזק לרכוש במזיד.

מקרה האלימות העשירי (אישום 3) התרחש ביום 5.11.10, שאז שבר הנאשם את הטלפון הנייד של המתלוננת, וכן איים עליה בכך שאמר לה כי ביקש מאביו נשק על מנת להרוג אותה.

במסגרת אישום זה, הורשע הנאשם בעבירות של איומים והיזק לרכוש במזיד.

מקרה האלימות האחד עשר (אישום 2) התרחש ביום 8.11.10, שאז איים הנאשם על אביה של המתלוננת כי ישרוף אותו ואת ילדיו וכן אמר לו כי אם יפגע בו, אף אחד לא יידע מכך.

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירת איומים.

מקרה האלימות השנים עשר (אישום 1) התרחש ביום 9.11.10, שאז ראה הנאשם תמונת גבר על גבי צג המחשב בבית, ואיים על המתלוננת בכך שאמר לה: "עומד ליפול לי התריס", "אני עומד להשתגע" ובהמשך אף שבר מסרק שהיה בבית. הנאשם יצא מן הבית ובמהלך הלילה התקשר אל המתלוננת ואיים עליה כי ירצח אותה ואת אימה.

במסגרת אישום זה, הורשע הנאשם בעבירות של איומים והיזק לרכוש במזיד.

אישום 13 מתאר מגוון איומים שהשמיע הנאשם כלפי המתלוננת בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, בכך שאמר לה, במועדים שונים, את הדברים הבאים:

א. הכתובת כתובה על הקיר ושהוא יהרוג אותה.
ב. ישלח וישלם כסף ללסבית כדי שתחתוך לה את הפנים ותשאיר אותה מצולקת ונכה, רק ככה היא לומדת ורק ככה אף אחד לא יסתכל עליה.
ג. לא אכפת לו לשבת בכלא והוא יודע שהוא ישב בכלא.
ד. צריך לתכנת אותה מחדש ולעשות לה restart ולהרביץ לה ולמחוק את כל העבר שלה ורק בצורה כזו היא מבינה.
ה. כל יום שהוא (הנאשם) לא בבית זה יעלה לה ביוקר.
ו. אם יתאבד ייקח אותה ואת אמא שלה.
ז. ישלח מישהו לדקור את אמא שלה כי היא מתערבת.

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירת איומים.

עתירת התביעה

3. התובעת, עו"ד מאיה מלאכי
, עתרה להטלת עונש מאסר ממושך על הנאשם, וכן רכיבי ענישה נוספים. התובעת התייחסה לריבוי העבירות, לחומרתן, לטרור הפיזי והמילולי שהשליט הנאשם על המתלוננת, ולחבלות שגרם למתלוננת. נטען כי מאחר ונכשלו הנסיונות לשלב הנאשם בהליך טיפולי משמעותי, כעולה מתסקיר שירות המבחן, על בית המשפט ליתן משקל מכריע לשיקולי הגמול, ההרתעה, והרחקתו של הנאשם מן הציבור בכלל, ומן המתלוננת בפרט.

התובעת סיכמה טיעונה ואמרה: "בעידן של אלימות גואה של בעלים כלפי נשים, בית המשפט צריך לצאת במסר חד משמעי שהנשים לא יופקרו לגורלן".

עתירת ההגנה

4. הסניגור, עו"ד בני נהרי
, עשה כל שניתן על מנת ללמד זכות על הנאשם. הסניגור ביקש ליתן משקל משמעותי ומכריע להודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, הודאה שיש בה הן כדי ללמד על נטילת אחריות מצד הנאשם, והן כדי לחסוך את ניהול ההוכחות ושמיעת עדות המתלוננת ומשפחתה. נטען כי רוב העבירות בהן הורשע הנאשם הן עבירות איומים, וכי הפסיקה הרלוונטית לענישה בתחום האלמ"ב הינה מגוונת, ולוקחת בחשבון אף את שיקום התא המשפחתי. בעניין זה ביקש הסניגור ליתן משקל לעדותה של המתלוננת שהעידה בשלב העונש לטובת הנאשם, וביקשה כי תינתן לה ולנאשם הזדמנות לחזור ולהיות ביחד ולשקם את חייהם.

בשים לב לעובדה כי עברו הפלילי של הנאשם, כולל רישום ללא הרשעה משנת 1991, והרשעה מבית דין צבאי בעבירה של היעדרות מן השירות משנת 1994, ביקש הסניגור לראות בנאשם כנעדר עבר פלילי, וטען כי קיים פער משמעותי בהתייחסות בית המשפט לעבריין חוזר, לבין מי אשר נותן את הדין בפעם הראשונה, בוודאי כאשר נשקלת הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל.

ביחס להיבט השיקומי, עתר הסניגור לשילובו של הנאשם, עוד טרם מתן גזר הדין, במסגרת המרכז הטיפולי "קרבה בטוחה". הוסבר כי הצלחת הטיפול בנאשם תהא לטובת הצדדים כולם, ובעניין זה אף הוגש מכתבו של מנהל המרכז הטיפולי (נע/1).

תסקיר שירות המבחן

5. שירות המבחן סקר בתסקירו את נתוניו של הנאשם: בן 37, גרוש ואב לילדה בת 10 מנישואים קודמים, ואב לילדה בת שנה וחצי מהקשר עם המתלוננת, הנמצאת בחודשי הריון ראשונים. הנאשם גדל במשפחה מאמצת, והתקשה לאורך השנים להתמיד במסגרות. משיחה עם גרושתו של הנאשם עלה כי מערכת היחסים הקודמת בה היה מעורב הייתה נטולת היבטים אלימים.

6. במסגרת הליכי המעצר שולב הנאשם בטיפול במסגרת "בית נועם". כבר בימים הראשונים דווח כי הפר את תנאי ההרחקה מהמתלוננת, אולם הצוות הטיפולי החליט שלא להרחיקו מהמוסד. אף בהמשך ההליך הטיפולי גילה מנהל ההוסטל כי הנאשם אינו שוהה אצל הוריו, כמתחייב, ובעקבות כך הורחק הנאשם מההוסטל לאחר כחודשיים מתחילת הטיפול. בשים לב להערכת שירות המבחן כי הוריו אינם מהווים גורם סמכותי, סבר שירות המבחן, עת עזב הנאשם את בית נועם, כי נשקף סיכון למתלוננת.

7. במסגרת פגישותיו עם שירות המבחן, הכחיש הנאשם את מרבית העבירות בהן הודה והורשע. אעיר במאמר מוסגר כי במסגרת ישיבת היום, בחנתי פעם נוספת, עם הנאשם, את כנות הודאתו, והנאשם חזר והדגיש כי הוא מודה בעבירות המיוחסות לו ואף הביע צער על מעשיו. הנאשם הסביר כי בעת הנוכחית הוא משתתף בקבוצה טיפולית חד שבועית במרכז הטיפולי "קרבה בטוחה", אליו פנה מיוזמתו, והוא חש כי המסגרת מתאימה לו ומעוניין להשתלב בטיפול ארוך טווח. מדיווח שהתקבל ממנהל המרכז הטיפולי עולה כי הנאשם מצוי בראשיתו של ההליך הטיפולי, ממעט להשתתף ולהביא את עצמו, מצב אשר תואם את זמן השתתפותו בקבוצה. מנהל המרכז העריך כי לא נשקף סיכון למתלוננת.

שירות המבחן מתאר בתסקיר את דמותה של המתלוננת, ואת מצבה. משיחה שערכה קצינת המבחן עם העובדת הסוציאלית המטפלת במתלוננת עלו מספר נתונים המפורטים בתסקיר, וכן הובהר כי המתלוננת סירבה מספר פעמים לעבור למקלט לנשים מוכות.

8. קצינת המבחן ציינה כי להתרשמותה, הנאשם הינו גבר אלים ומניפולטיבי, אשר מנסה ליצור רושם של אדם אשר נענה לכללים ולמגבלות החוקיות, אך בפועל, נשקף ממנו סיכון ברמה גבוהה למתלוננת. להערכת קצינת המבחן, הטיפול בו החל להשתלב הנאשם, הכולל מפגש שבועי אחד, אינו מהווה פתרון הולם ומתאים בהקשר לסיכון הנשקף מן הנאשם. עוד צוין כי מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת מאופיינת בקנאה הדדית, התנהגות אובססיבית באופן הדדי ותלות כלכלית ורגשית.

9. בסיכומו של תסקיר, ולמרות הסיכון העולה מהתנהגותו כלפי המתלוננת, סבר שירות המבחן כי אין בידו להוות גורם משמעותי ומקדם להפחתת הסיכון, ועל כן נעדר התסקיר המלצה טיפולית.

דיון

10. החומרה הרבה הטמונה במעשיו של הנאשם נלמדת הן מעיון בעובדותיו של כל אישום ואישום, והן מצירופם של כל האישומים לכלל תמונה טראגית אחת של חיי סבל וטרור שהיו מנת חלקה של המתלוננת.

פעם אחת סטר לה הנאשם ואמר לה כי "יצאה בזול"; פעם שניה איים עליה באמצעות סכין ולאחר מכן היכה אותה; פעם שלישית הטיח את ראשה בקיר; ברביעית סטר לה והמשיך להכותה אף לאחר שנפלה על הרצפה והחלה להקיא; בחמישית איים עליה באמצעות סכין, ואף הלך לישון לידה כאשר הסכין על גופו מתוך מטרה להפחיד ולאיים עליה; בשישית זרק עליה שולחן וגרם לה לחבלות; בשביעית איים עליה איומים קשים בעודו מחזיק בסכין; בשמינית זרק לעברה אבנים גדולות, ולאחר שאלה לא פגעו, אחז בידה וגרם לה חבלות; ובמקרים רבים נוספים - איים על חייה, על שלמות גופה, על משפחתה ואף שבר חפצים שונים שהיו בסביבתה.

סה"כ 13 אישומים חמורים, קשים, ומצמררים, אשר התרחשו בפרק זמן של כשנה - שנה בה הפך הנאשם את המתלוננת לשק החבטות האישי שלו, ואת האלימות כלפיה לדרך חיים.

11. כאשר נחשף בית המשפט לאלימות חמורה וכה שיטתית, אין הוא יוצא ידי חובתו באמירת מילים קשות על חומרת המעשה, ואזהרת העבריין שמא יחזור על מעשיו המכוערים. בית המשפט חייב במקרים אלה, לשדר מסר ברור ונחרץ לאותו עבריין, ולאלה שכמותו, לפיו בסופם של מעשיו האלימים ממתין עונש מאסר ממשי וחמור.

12. אדם המכה את מי שאמורה להיות שותפתו לחיים, וממשיך לעשות כן גם לאחר שהיא נופלת על הרצפה ומתחילה להקיא, הוא אדם אכזרי.

אדם המטיח את ראשה של אם בתו בקיר, וגורם לה חבלה של ממש, הינו אדם מסוכן.

אדם המאיים על זוגתו כי "ישלח וישלם כסף ללסבית כדי שתחתוך לה את הפנים ותשאיר אותה מצולקת ונכה, רק ככה היא לומדת ורק ככה אף אחד לא יסתכל עליה", הוא אדם אלים. התרשמות זהה מתקבלת אף ביחס לאדם המאיים על זוגתו ואומר לה כי "צריך לתכנת אותה מחדש ולעשות לה restart ולהרביץ לה ולמחוק את כל העבר שלה ורק בצורה כזו היא מבינה".

ואלה, כאמור, דוגמאות בלבד למגוון הפעולות האלימות בהן נקט הנאשם כנגד המתלוננת.

13. נטען על ידי הסניגור, כנימוק לקולא, כי רוב העבירות בהן הורשע הנאשם הינן עבירות איומים. סבורני כי אין בכך כדי למתן את החומרה העולה מכתב האישום. ראשית, עבירת האיומים, בוודאי כאשר היא מבוצעת "בתוך המשפחה", הינה עבירה חמורה בפני
עצמה. שנית, תוכנם של האיומים הינו קשה ביותר, כאשר חלקם בוצעו תוך שהנאשם עושה שימוש בסכין. שלישית, יש לזכור כי לצד האיומים, ובמקרים רבים, הפעיל הנאשם אף אלימות פיזית כלפי המתלוננת. לטעמי, קיים שוני מהותי בין השפעת איומים הנשמעים מפיו של נאשם "הנוהג להסתפק" באלימות מילולית, לבין השפעת איומים הנשמעים מפיו של נאשם המוכיח למתלוננת, פעם אחר פעם, כי ביכולתו לממש את איומיו. כאשר הנאשם נכנס למיטתו וישן לצד המתלוננת כשסכין מוחזקת על גופו, לא ידעה המתלוננת, אשר קשה לדמיין מה חשה באותן שעות, האם מעשיו של הנאשם באותו לילה יסתכמו באיומים, בתקיפה, או שמא יחליט הפעם לממש איומיו ולגרום למותה.

14. בית המשפט העליון עמד פעמים רבות על החומרה המיוחדת הקיימת בעבירות אלימות במשפחה, ועל הצורך בהחמרת הענישה משיקולי גמול והרתעה.

כך לדוגמא פסק כב' השופט חשין בע"פ 2057/96 מדינת ישראל
נ' אבשלום (21.5.1996, פורסם במאגרים המשפטיים):
"... מעשי אלימות קשים אלה, לא יוכל בית משפט לעבור עליהם לסדר היום בלא לומר את דברו. מנהג בעלים זה שנהג המשיב באשתו, לא יקום ולא יהיה במקומנו; אישה אינה חפץ שבעלה ינהג בה כך... אדם אלים ראוי שידע כי החברה תגיב על מעשיו בחומרה יתרה".

וכך פסקה כב' השופט ביניש (כתוארה אז) בע"פ 9621/02 מדינת ישראל
נ' פלוני, (3.11.2004, פורסם במאגרים המשפטיים):

"התופעה של אלימות כלפי נשים אשר במקרים רבים אף מסתיימת במעשי רצח מחייבת תגובה מחמירה ומרתיעה... בנסיבות אלה מצווים אנו לתת ביטוי עונשי הולם לחומרת המעשים, באופן שיהיה בו כדי להרתיע את המשיב מפני חזרה על מעשים מסוכנים אלה, ואף להרתיע עבריינים בכוח".

וכך פסקה כב' השופטת פרוקצ'יה במסגרת ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל
(11.10.2007, פורסם במאגרים המשפטיים):

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".

15. כמובן, כי לצד שיקולי הגמול וההרתעה המתחייבים ממעשיו של הנאשם, יש לבחון אף סיכויי שיקומו של העבריין, כאשר במקרים המתאימים - יתכן ויש בשיקול השיקומי כדי למתן מאד את רף הענישה. בעניין זה, אין לי אלא להפנות לתסקיר שירות המבחן המתאר את הנאשם כמי שמנסה ליצור רושם של אדם אשר נענה לכללים והמגבלות החוקיות, אך בפועל, הינו גבר אלים ומניפולטיבי, אשר מעשיו הובילו לכשלון ההליך הטיפולי בבית נועם. שירות המבחן לא מצא לכלול בתסקיר המלצה טיפולית כלשהי, ודומני כי עיון בתסקיר, בשורות ובין השורות, מלמד על הסיכון הגבוה הנשקף למתלוננת, ועל הסיכויים הנמוכים בשינוי דפוסי חשיבתו והתנהגותו של הנאשם, בשלב זה של חייו.

16. באשר לאותו הליך טיפולי עצמאי אותו החל הנאשם במסגרת המרכז הטיפולי "קרבה בטוחה", הרי שאינני סבור כי יש בו כדי להצדיק מתן מעמד בכורה או מעמד משמעותי לשיקולי שיקומו של הנאשם. ראשית, מדובר בטיפול בו החל הנאשם ביוזמתו רק בחודש מאי 2011 (שאז הורשע בכתב האישום המתוקן) ולאחר שבחודש אפריל 2011 נפלט מבית נועם. שנית, מדובר בהליך טיפולי, שמעבר להיותו ראשוני, רחוק מלהיות אינטנסיבי (טיפול קבוצתי חד שבועי, ללא טיפול פרטני). אינני מטיל ספק בכנות האופטימיות של מנהל המרכז כעולה ממכתבו נע/1, אך נראה על פניו, וכך סבור אף שירות המבחן, כי סוג זה של מסגרת טיפולית אינו הולם את חומרת מעשיו של הנאשם, היקפם, ואת הסיכון הגבוה הנשקף ממנו.

17. נתתי דעתי לעובדה כי הנאשם נעדר הרשעות קודמות רלוונטיות או משמעותיות, ובעניין זה, אני מסכים עם הסניגור כי ניתן לראותו כנעדר עבר פלילי. אין חולק כי נתון זה רלוונטי ובעל משקל לא מבוטל במסגרת שיקולי הענישה. יש שוני משמעותי בין הענשת נאשם אשר עברו הפלילי מלמד כי הפך את העבריינות לדרך חיים, לבין הענשת נאשם בפעם הראשונה. יש מקום אף להתחשב בעובדה כי הנאשם מעולם לא ריצה עונש מאסר, ותקופת המאסר אשר תוטל עליו בעת הזו הינה תקופת המאסר הראשונה אותה ירצה בחייו. חזקה כי קיים קושי מיוחד בהתמודדות עם תקופת המאסר הראשונה, ויש משקל בעיני אף לאותו זעזוע המאפיין מאסר ראשון.

18. זקפתי לזכותו של הנאשם אף את הודאתו בכתב האישום המתוקן - הודאה אשר מכילה סממנים של נטילת אחריות, הובילה לחסכון ניכר בזמן ציבורי, ובעיקר, היה בה כדי לחסוך את עדותה של המתלוננת ובני משפחתה. בתיקים מסוג זה, יש משקל משמעותי להודאה בהיבט של חסכון בעדות המתלוננת, וסבורני כי אף הנאשם זכאי לאותה הקלה בעונשו נוכח הודאתו.

19. נתתי דעתי אף לאותם נתונים אישיים העולים מתסקיר שירות המבחן, וכן לעדותה של המתלוננת, המצויה בהריון, אשר ניסתה לעזור לנאשם וביקשה במסגרת עדותה כי תינתן לה ולנאשם הזדמנות לחזור ולהיות ביחד ולשקם את חייהם. ברי כי על רקע מכלול הנסיבות, והתרשמותי מהאופן בו העידה המתלוננת, יש לבחון את כנות העדות בזהירות רבה, ודי בדברים אלה.

20. התובעת, כתמיכה בטיעוניה, הגישה מספר גזרי דין בהם הושתו על גברים אלימים, עונשי מאסר לא קצרים. אף שנכון אני להסכים עם טיעונו של הסניגור בדבר היותה של הענישה בתחום האלמ"ב מגוונת, וכזו המביאה במסגרת כלל שיקוליה אף את שיקום התא המשפחתי, דומני כי הקו המנחה שהתווה בית המשפט העליון, הינו כזה המחייב, בהיעדר נסיבות חריגות או הליך שיקום משמעותי, הטלת עונשי מאסר משמעותיים ומרתיעים על גברים אלימים.

כך לדוגמא דחה בית המשפט העליון, במסגרת רע"פ 3483/06 חדר מסאלמה נ' מדינת ישראל
(30.4.2006, פורסם במאגרים המשפטיים), בקשה להקל בעונש של 24 חודשי מאסר שהושת על נאשם שהורשע ב-3 מקרים של תקיפת רעייתו. בית המשפט העליון התייחס אף לעונש המקורי שהוטל על הנאשם בבית משפט השלום (30 חודשי מאסר) וציין:

"דין הבקשה להידחות על הסף. מסכת האירועים הנגלית מכתב האישום שבעובדותיו הודה המבקש, היא חמורה וקשה עד למאוד. אין זאת אלא שהמבקש הפך את בני משפחתו, ובעיקר את רעיתו, למושא לפורקן יצרים אלימים, ואת קשר הנישואין בשבחו הוא מדבר עתה - לרצף של מעשי תקיפה חוזרים ונשנים, מהם לא היה בכוחה של האישה לחמוק ולוּ בשל חששה מפירוקו של התא המשפחתי. בתוצאותיהם הקשות של אירועים מעין אלה אנו חוזים, למגינת הלב, פעם אחר פעם שעה שמערכת יחסים אלימה בין בני זוג, בה האישה הופכת קורבן אילם למעשי בעלה, נגלית על פני השטח רק עם גרימתה של פגיעה שאינה הפיכה עוד. וכפי שנפסק לא אחת, מצווים בתי-המשפט להילחם בתופעה זו בחורמה, ולנקוט יד קשה כלפי בני זוג אלימים (ע"פ 7147/96 אזואלוס נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(2) 412, 418; ע"פ 9469/03 מדינת ישראל
נ' אזולאי, לא פורסם, 4.3.04; ע"פ 70/04 פורידין נ' מדינת ישראל
, טרם פורסם, 19.1.06). בדין שימשה, אפוא, גישה זו נר לרגליו של בית-משפט השלום בבואו לגזור למבקש את עונשו, ולו נדרשתי לכך, הייתי סומך ידי ללא היסוס על התוצאה שנקבעה שם. לפיכך, אין שחר לטענות שמעלה המבקש בבקשתו".

וזוהי, כאמור, תוצאה שהתקבלה רק בגין 3 אירועים אלימים, בעלי קווי דמיון ברורים לענייננו. אף באותו מקרה דובר על נאשם שהורשע על יסוד הודאתו ובטענה לפגיעה בתא המשפחתי היה ויוטל על הנאשם עונש מאסר משמעותי.

כך לדוגמא דחה בית המשפט העליון, במסגרת רע"פ 1826/11 סולומון אהרון נ' מדינת ישראל
(4.1.2009, פורסם במאגרים המשפטיים), בקשה להקל בעונש של 9 חודשי מאסר שהושת על נאשם שהורשע באישום אחד. באותו מקרה דובר בויכוח קולני שבמהלכו ביקשה המתלוננת לצאת את הבית בו שהו השניים, ואף פתחה את החלון על מנת לצעוק לעזרה. המבקש, תקף את המתלוננת בכך שדחף אותה מן החלון והפילה על הרצפה. כתוצאה מכך, נגרמה למתלוננת חבלה של ממש. עוד עולה מכתב האישום, כי במסגרת אותם האירועים, איים המבקש על המתלוננת, בעודו אוחז בסכין מטבח, באומרו: "אני אהרוג אותך ואת עצמי".

בית המשפט העליון קבע כי: "...ועל אף נכונותו של המבקש לפנות כעת לטיפול, לא מצאתי כל פסול בקביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר למסוכנותו. מסוכנותו של נידון איננה נלמדת מנכונותו או אי נכונות להשתלב במסגרת טיפולית לבדה, אלא שהיא נלמדת גם מחומרתם של המעשים המיוחסים לו, מעברו הפלילי, ומההערכה הניתנת בעניינו על ידי שירות המבחן. במקרה דנן, הערכאות שקדמו לי התרשמו, על בסיס הנתונים שהוזכרו לעיל, כי מסוכנותו של המבקש רבה וכי "רק לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח תהיה השפעה משמעותית וממשית בהבנת המערער את אחריותו וחומרת מעשיו" (ראו פס' 11 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). בהתרשמות זו לא מצאתי כל פסול. יוצא אם כן, שבעניינו של המבקש שיקול ההרתעה האישית הינו שיקול כבד משקל, וקיימת חשיבות להרחקתו (הזמנית) ממשפחתו. לכך מצטרף שיקול חשוב בדבר ההרתעה הציבורית בעבירות החמורות בהן הורשע המבקש, ונמצא לנו כי על אף השיקולים הקיימים לזכותו במקרה זה - בהם, בין היתר הודייתו, והתנהגותה הנטענת של המתלוננת - העונש שהוטל עליו הינו עונש ראוי, המגלם בתוכו את מכלול השיקולים הצריכים לענין".

לא יכולה להיות מחלוקת כי עניינו של הנאשם שלפניי, שהורשע ב-13 אישומים שונים, חמור לאין שיעור מעניינו של אותו נאשם עליו הוטלו 9 חודשי מאסר בגין אירוע אלימות אחד. בגדר מושכלות יסוד כי ענישה איננה "מתמטית", אולם ברור כי יש ליתן משקל לריבוי המקרים בעניינו.

סיכום

21. לאחר ששקלתי את השיקולים השונים, מצאתי כי יש מקום להטלת עונש מאסר אשר ייתן ביטוי לחומרת מעשיו של הנאשם, להיקפן ולעובדה כי בעת הזאת, גוברים שיקולי הגמול וההרתעה על השיקולים השיקומיים. משקלם של הנתונים העומדים לזכותו של הנאשם, ובמיוחד הודאתו והיותו נעדר הרשעות קודמות (רלוונטיות), יבוא לידי ביטוי בקיצור תקופת המאסר אותה סברתי כי יש להטיל על הנאשם.

לאור האמור לעיל, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 3 שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת המעצר שבין יום 16.11.10 ליום 29.12.10.
ב. 10 חודשי מאסר אולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם תוך 3 שנים מיום שחרורו יעבור עבירה אלימות לרבות איומים.
ג. 3 חודשי מאסר אולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם תוך 3 שנים מיום שחרורו יעבור עבירה של היזק לרכוש במזיד או הסגת גבול כדי לעבור עבירה.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, 7 ספטמבר 2011, במעמד הצדדים.
בני שגיא
, שופט








פ בית משפט שלום 38758-11/10 מדינת ישראל נ' שי שגב (פורסם ב-ֽ 07/09/2011)