פסקי דין על מ.י. ענף תנועה ת"א | פסקי דין על אברהם ציוני

11204/09 תד     06/09/2011




תד 11204/09 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' אברהם ציוני





בפני
כב' השופטת נועה פראג לבוא

מ.י. ענף תנועה ת"א
ע"י ב" עו"ד – אין הופעה
מאשימה

נגד
אברהם ציוני
- בעצמו ע"י ב"כ עו"ד זמיר עזריה

נאשם/ת
<#2#>
<#3#>
הכרעת דין

הנאשם זכאי בדין.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי ציות לתמרור ב-37 עבירה לפי תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, ונהיגה בקלות ראש, עבירה לפי תקנה 62(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.
לשתי הוראות חיקוק אלו הוספה הוראת סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, שעניינה גרם תאונת דרכים, בה נחבל אדם וניזוק רכוש.

להלן בתמצית עובדות כתב האישום:

ביום 05.11.08 בשעה 15:50 או בסמוך לכך, נהג הנאשם בקטנוע ברח' בר יוחאי בתל אביב מכיוון מזרח למערב , והתקרב לצומת עם רח' שוקן.

ברח' בר יוחאי בכיוון נסיעת הנאשם, בשני צידי הדרך, מוצבים תמרורי ב- 37.

אותה שעה רכב ניסים מסיקה ( להלן: "המעורב") בקטנוע ברח' שוקן,מכיוון צפון לדרום, מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם.

הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, נכנס לצומת מבלי שנתן זכות קדימה לקטנוע שהגיע מימינו ושני כלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה נחבלו הנאשם והמעורב, וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

בישיבת ההקראה, השיב הנאשם לאשמה כדלהלן: "הייתה התנגשות. זה צומת בעייתי. עצרתי פעמיים. האחר עקף אוטובוס מצד ימין".

להוכחת האשמות, המיוחסות לנאשם, העידה התביעה את העדים הבאים:
עת/1, רס"ר אלברט חמו שערך דו"ח פעולה שהוגש וסומן ת/1.
עת/2, רס"ב רוני מרחבי, בוחן התנועה, העד ערך המסמכים הבאים: דו"ח בוחן תנועה, תרשים, לוח תצלומים, הודעת נאשם, הודעת נאשם מיום 06.11.08, דו"ח פעולה ותעודות רפואיות של הנאשם שהוגשו וסומנו ת/2 – ת/8.
עת/3, מסיקה ניסים, המעורב.

אין חולק, כי בכיוון נסיעת הנאשם מוצב תמרור ב-37. אין חולק כי התרחשה תאונה, שהנאשם מודה בתוצאותיה.
השאלה השנויה במחלוקת הינה שאלת האחריות לתאונה.

לאחר ששמעתי הראיות, ובחנתי סיכומי הצדדים, הגעתי למסקנות הבאות:

התמרור בכיוון נסיעת הנאשם מורה על חובתו לעצור, ולתת זכות קדימה לרכב המגיע אל הצומת.
הזכות לדרך למעורב (בתנאי שהוא רוכב כדין). תקנה 64(א)(ד) שני יסודות לה. החובה לעצור והחובה לתת זכות קדימה. אין די בעצירה.
התרחשות תאונה בצומת, בה מוצב תמרור ב-37, הינה בבחינת "הדבר מדבר בעד עצמו". לו ניתנה זכות הקדימה, לא הייתה מתרחשת תאונה.

עם זאת, וחרף האמור לעיל, המעורב , שנסע בנתיב הימני, עקף אוטובוס מצד ימין והקדימו במעט, בשל מכוניות חונות שלא כדין, שחסמו נתיב נסיעתו.
המעורב לא רשאי לעקוף מימין. המעורב אינו רשאי לעקוף בצומת.
אומנם רשלנות תורמת אינה מנתקת הקשר הסיבתי, אך בנסיבות שנוצרו, עקיפה מימין ובצומת, לא יכול היה הנאשם להבחין במעורב, ולכן לא ניתנה למעורב זכות הקדימה.

עת/1, המעורב, מתאר: "עליתי ברחוב שוקן מכיוון סלמה לכיוון קיבוץ גלויות, קצת לפני רחוב בר יוחאי , הכביש בין שני נתיבים, אני הייתי בנתיב הימני, בנתיב השמאלי היה אוטובוס, נאלצתי להאיץ על מנת לחצות את הצומת לפני האוטובוס. הנתיב שלי נגמר בגלל מכוניות חונות. זה היה ממש סמוך לפני הצומת, כשהגעתי לצומת נפגשתי עם הנאשם. לא הייתה לי הזדמנות לראות אותו מכיוון שהאוטובוס הסתיר לי את שדה הראיה. מהרגע שהבחנתי בו ועד להתנגשות היינו במרחק של 4,5 מטרים. ניסיתי לבלום ולסטות שמאלה...נפלנו שנינו מהקטנועים." (עמ' 5. שורות 20-25).

מעדותו של המעורב עולה כי הוא הגיע לקו הצומת לפני האוטובוס ונסע במהירות של 30 קמ"ש.
המעורב מסביר בחקירתו הנגדית:"אני לא חושב שיכולתי להימנע מהתאונה הזו. הזמן בין הרגע שנפתח לי שדה הראיה לזמן שיכולתי לפעול היה קצר מידי" (עמוד 7 שורות 10-11).

המעורב מסביר מדוע היה עליו לעקוף את האוטובוס: "אני חייב להימנע ממפגע, יש רכב שחונה באדום לבן. עקפתי את האוטובוס בשלב מסוים לפני הצומת" (עמ' 7 . שורות 1-2).

עת/2, בוחן התנועה, אומר בעדותו:"בצומת יש תמרור, אם הוא הבחין באוטובוס שמתקרב והקטנוע נסע במקביל לאוטובוס היה עליו לתת זכות קדימה לאוטובוס אך הוא לא חיכה לשניהם. אם הקטנוע השיג את האוטובוס הוא היה צריך לראות אותו." (עמ' 3 . שורות 10-12).
אלא שהקטנוע השיג את האוטובוס בסמוך מאוד לצומת ומצידו הימני, בה בעת שהנאשם בעיצומה של חציית הצומת.
הנאשם העיד להגנתו. הוא עצר: "כשהגעתי לעצור עצרתי. נכנסתי לכביש בקו ההפרדה השני עצרתי. היו עוד רכבים. אחרי 3 רכבים שחלפו נכנסתי לצומת. האוטובוס היה במרחק של 20 מטר, היה לי זמן לעבור. כשהוא פגע בי, הוא אמר שהאוטובוס היה צמוד אליו, זה לא נכון, האוטובוס היה במרחק 5,7 מטר ממנו בזמן הפגיעה. האוטובוס נסע לאט. אני עמדתי בקו ההפרדה השני וראיתי את האוטובוס." (עמ' 7 שורות 23-26).
הנאשם מכיר את מקום התאונה, ויודע כי ישנם רכבים החוסמים את הנתיב הימני לרכבים המגיעים מכיוון שוקן, לדבריו: "יש שם שני נתיבים, תמיד בשעות הצהריים הנתיב הימני חסום בגלל מכוניות חונות. מאחר ויש מכוניות חונות, הנחתי שיש רק אוטובוס." (עמ' 8 . שורות 2-4).

בהודעתו במשטרה (ת/6) אומר הנאשם:"הגעתי לצומת עם שוקן, הגעתי לתמרור עצור שעצרתי בו, ראיתי שאני יכול לעבור, עברתי לנתיב ועצרתי, כי הגיעו רכבים מימין, אחרי שהרכבים עברו, הגיע אוטובוס ממרחק של 50 מטר לערך מצד ימין שלי, התחלתי שוב נסיעה לקראת סוף הצומת האופנוע עקף אוטובוס מצד ימין שלו, לא הצלחתי להבחין בו, והוא שפשף אותי מאחורה".

המעורב עקף האוטובוס מצד ימין וזאת בניגוד לתקנה 47(א) לתקנות התעבורה:
"נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב-נסיעה ובין אם לאו, אלא מצדו השמאלי".

המעורב עקף בצומת. לא עלה בידו להשלים העקיפה לפני הצומת, וזאת בניגוד לתקנה 47(ה)(4) לתקנות התעבורה:
"הוא עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת".

לא נותר ספק בלבי, כי הנאשם עצר, ונתן זכות קדימה לכלי הרכב הבאים אל הצומת. הנאשם הבחין באוטובוס. הנאשם העריך, כי בידיו די והותר זמן לחצות הצומת, ולראייה, האוטובוס לא פגע בנאשם. הנאשם לא יכול היה להבחין ברוכב, כשם שהרוכב לא הבחין בו. האוטובוס חסם שדה הראייה לשניהם. המעורב התנגש בחלקו האחורי של האופנוע של הנאשם. המעורב הודה, כי האיץ, על מנת להגיע לצומת לפני האוטובוס.
כאמור לעיל, אני מזכה הנאשם מהאישומים, שיוחסו לו בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"א, 06/09/2011 במעמד הנוכחים.
נועה פראג לבוא
, שופטת

הוקלד על ידי: לימור אסף
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
ת"ד 11204-09 מ.י. ענף תנועה ת"א
נ' ציוני
06 ספטמבר 2011
10
10









תד בית משפט לתעבורה 11204/09 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' אברהם ציוני (פורסם ב-ֽ 06/09/2011)