פסקי דין על עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל | פסקי דין על זוהר חי

48355-06/11 הפב     07/09/2011




הפב 48355-06/11 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' זוהר חי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



הפ"ב 48355-06-11 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל
בע"מ נ' זוהר חי






בפני

כבוד השופט יהודה זפט
– סגן נשיא


המבקשת

עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל
ע"י בא כח עוה"ד ד"ר גלעד וקסלמן ויניב וינוביץ'


נגד


המשיב

זוהר חי

ע"י בא כח עוה"ד ג. קירש




פסק דין



ביום 13.1.1991 נכרת בין המבקשת לבין המשיב הסכם לפיו התחייב המשיב להסב מבנה בבעלותו שהיה מיועד לתעשייה ל – 165 יחידות דיור בנות חדר אחד
והמבקשת התחייבה לשכור ממנו (להלן: "ההסכם") את כל היחידות.הועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים החליטה ביום 21.5.1991
לא לאשר את התכניות שהוגשו
לה על ידי המשיב, והתירה לבנות רק 48 יחידות דיור בנות 2 חדרים ומטבח המיועדות להשכרה.

ניסיונות לשנות את החלטת הועדה המחוזית ולעקוף את החלטת הועדה המחוזית בדרך של סגירת כל 2 יחידות בנות חדר אחד בדלת חיצונית נכשלו, וביום 15.11.1991 הודיעה המבקשת למשיב על ביטול ההסכם. על רקע ביטול ההסכם הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים
ביום 20.2.1992 תביעה נגד המבקשת ונתבעים נוספים. תביעה זו הועברה לבית משפט המחוזי כאן (ת.א 1014/92), וביום 16.6.1998 הועברה התביעה לבוררות בפני
עו"ד חירותה הראל (להלן: "הבוררת").

ביום 30.5.2000 נתנה הבוררת פסק בוררות חלקי בו קבעה כי המבקשת ביטלה את ההסכם שלא כדין ועליה לפצות את המשיב (להלן: "הפסק החלקי").

ביום 4.1.2006 ניתן פסק הבוררות המשלים בו חויבה המבקשת לשלם למשיב סך של 11,000,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.1997, ושכר טרחה והוצאות בסך 460,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "הפסק המשלים").

בקשה לביטול הפסק החלקי והמשלים נדחתה על ידי בית המשפט כאן ופסקי בוררות אלו אושרו (ה"פ 191/06 ו – ה"פ 387/06). המבקשת לא השלימה עם אישור פסקי הבוררות והגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט העליון (רע"א 10487/07).

ביום 5.5.2010 ניתן פסק הדין ברע"א 10487/07 ובדעת רוב הוחלט לבטל את הפסק המשלים ולהחזירו לבוררת כדי שתפסוק שנית את סכום הפיצויים בהתאם לפסקי הדין של כבוד השופטים פרוקצ'יה
ודנציגר.

לפניי בקשה להורות על העברת הבוררת מתפקידה, בשלכך שהמבקשת איבדה את אמונה בה.
טענות המבקשת

את חוסר אמונה בבוררת תולה המבקשת באופן ניהול הבוררות והחלטות שניתנו על ידי הבוררת לאחר ביטול הפסק המשלים והחזרתו לבוררת, כמפורט להלן:


א.
בית המשפט העליון ביטל כליל את הפסק המשלים והורה על החזרת התיק לדיון מחודש מראשיתו בכל שלב הנזק. למרות זאת, קבעה הבוררת כי ידון בפני
ה הליך מצומצם ביותר של הגשת חוות דעת שמאיות בלבד. הבוררת דחתה בקשות של המבקשת לזימון עדים וקיום חקירות נגדיות, למעט של המומחים, ואף דחתה בקשה לחקור את המשיב לגבי נזקיו הנטענים והשפעת פסק הדין של בית המשפט העליון. כן דחתה הבוררת בקשות של המבקשת לגילוי ועיון במסמכים ביחס לנזקים הנטענים, וקבעה כי הצדדים יסתמכו רק על הראיות שהוגשו בהליך שבוטל, ללא הגשת ראיות נוספות.


ב.
בדיון הוכחות שהתקיים ביום 21.6.2011, גילתה הבוררת דעתה שעמדתה "נעולה" ואין בכוונתה לסטות כמעט מכל שקבעה בהליך שבוטל על ידי בית המשפט העליון. הבוררת ציינה כי לגישתה, בית המשפט העליון החזיר אליה הדיון לבירור ראש נזק אחד – פיצויי קיום לעתיד לגבי דמי השכירות ואין בכוונתה לדון ו/או לשנות מפסק הבוררות שבוטל ביחס ליתר ראשי הנזק. כל זאת, עוד לפני שנשמע התיק לגופו ובניגוד להחלטה בה קבעה כי יוגשו שמאויות לגבי ארבעת ראשי הנזק שנתבעו.


ג.
אף ביחס לראש הנזק של דמי השכירות, חסמה הבוררת את זכות המבקשת לשאול שאלות בסיסיות ולעמת את השמאית עם מסמכים וראיות מזמן אמת, המשמיטים הקרקע תחת טענותיה, כאשר הבוררת, פעם אחר פעם מביעה עמדה שלילית נגד המבקשת.


ד.
לאורך כל הדיון, הבוררת גילתה עוינות כלפי עמידר וב"כ, חסמה כל אפשרות לקיום חקירה נגדית עניינית, העלתה מיוזמתה אינספור התנגדויות, קיבלה כל התנגדות מופרכת ככל שתהיה של הצד שכנגד, התערבה באופן בוטה בחקירה, "ודומה היה שהיא נוטלת חלק בהליך, כאילו היא מייצגת את הצד שכנגד".

טענות המשיב

המשיב דוחה את טענות המבקשת.

דיון

סעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), קובע:

"בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה:
(1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים;
..."

בפסק הדין ברע"א 296/08
ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק)
נ'
עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל
ואח
' (פורסם באתר בית המשפט העליון) (להלן: "רע"א 296/08"), דן כבוד השופט דנציגר בתנאים להעברת בורר מתפקידו מכוח הוראות סעיף 11 (1) לחוק הבוררות, וכך נקבע (פסקה 84):

הוראה זו, הקבועה בסעיף 11(1) לחוק הבוררות, הינה כאמור נגזרת של ההוראה הקבועה בסעיף 30 לחוק הבוררות. בעבר כבר נקבע על ידי בית משפט זה כי המבחן לבדיקת השאלה האם ראוי הבורר לאמון הצדדים אם לאו הינו מבחן אובייקטיבי, וכי אין די בתחושותיו הסובייקטיביות של מי מן הצדדים כדי לומר שהבורר אינו ראוי לאמונם [ראו: ע"א 75/89 צרפתי נ' צרפתי, פ"ד מז (5) 516, 518 (1993) (להלן: עניין צרפתי); ר"ע 21/82 ציון נ' אראל, פ"ד לו (4) 70, 75-74 (1993) (להלן: עניין ציון); ע"א 7298/00 סמואל נ' חממי (לא פורסם, 29.1.2002) בפסקה 5 להחלטת הרשם ע' שחם (להלן: עניין סמואל); וראו גם החלטתי ברע"א 9535/07 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 17.1.2008) בפסקאות 30-29 (להלן: עניין שרבט
).
...
בית-המשפט יבדוק אם קמה עילה להפסקת הבוררות או להעברת הבוררים מתפקידם. לשם כך ישקול בית-המשפט, לפי המקרה, את כל השיקולים הרלוונטיים, בין השאר את סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה, את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות, את שיקולי הצדק ואת כל השיקולים הבאים בחשבון כאשר מבקשים להעביר בוררים מתפקידם.

על אמות מידה אלה יש להוסיף ולציין כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 11(1) במקרים קיצוניים, שכן בקשה מסוג זה מקימה כאמור, חשש לפגיעה בשמו הטוב של הבורר (ראו: רע"א 1651/99
ר.ר חניונים בע"מ נ' הסתדרות העובדים החדשה בישראל
(לא פורסם, 16.5.1999); רע"א 9812/04
עברי נ' המועצה המקומית רמת ישי
(לא פורסם, 15.11.2004); (עניין
י. רוטשטיין מערכות מידע (1986) בע"מ
, לעיל).".

2.
בדיון מיום 29.7.2010 הורתה הבוררת לצדדים להגיש עמדתם באשר לאופן בו הם רואים את המשך הדיון בחלק מפסק הבוררות שהוחזר לבוררת (להלן: "הפסק החלקי") בהוראת בית המשפט העליון. הצדדים הגישו את עמדתם בעניין, וביום 6.9.2010 ניתנה החלטת הבוררת (נספח 6) בה נקבע
(סעיף 13):

"לאור כל האמור לעיל, ולנוכח העדר הסכמה בין הצדדים, הנני קובעת כדלקמן:

13.1 הצדדים יהיו רשאים להגיש חוות דעת מומחים לעניין הנזקים הנובעים מביטול ההסכם בהסתמך על

פסק דין
בית המשפט העליון כי מספר יחידות הדיור המכסימלי שניתן היה לאכלס בבניין הוא 48, בראשי הנזק הבאים: הוצאות התאמת המבנה לצרכי עמידר, הוצאות פירוק התאמת המבנה, אובדן דמי השכירות, ירידת שווי הנכס.

13.2 חוות הדעת יסתמכו על הראיות המצויות בתיק. המומחים יצרפו לחוות דעתם את מוצגי הראיות עליהם הסתמכו ו/או שנזכרים בחוות דעתם. אין בהחלטתי זו משום היתר לצרף ראיות חדשות שאינן מצויות בתיק, למעט חוות הדעת עצמן.

13.3 חוו"ד המומחה מטעם התובע תוגש, בשל תקופת החגים, עד ליום 15.12.2010. חוו"ד המומחה מטעם הנתבעת תוגש 45 יום לאחר קבלת חוות הדעת מטעם התובע. בקשות לארכה, אם תתבקשנה, תוגשנה ביחד עם עמדת הצד שכנגד.

13.4 הצדדים יגישו רשימה של מועדים מוסכמים לחקירות המומחים על חוות דעתם, בתוך 7 ימים מהגשת חוות הדעת מטעם הנתבעת, לדיוני החקירות ידאגו הצדדים להזמין שירותי הקלטה ותמלול."

3.
בסמוך לאחר מתן ההחלטה האמורה הגישה המבקשת בקשה לזימון עדים ולגילוי ועיון במסמכים, ולאחר השלמת הגשת התשובות לבקשה ניתנה החלטת הבוררת מיום 8.4.2011 (נספח 8), בה התייחסה הבוררת למסמכים אותם ביקשה המבקשת לגלות, ובין היתר הורתה למשיב להעביר לידי ב"כ המבקשת בתוך 7 ימים מוצגים שסומנו נ/2 ו – נ/3 שלב ב . אשר לבקשה לזמן עדים, זו נבחנה בהתחשב בטיעוני הצדדים קודם למתן פסק הבוררות שבוטל והחלטת הבוררת מיום 6.9.2010, ונדחתה על ידי הבוררת. באותה החלטה נקבעו סדרי חקירת השמאים מטעם הצדדים.

4.
מהאמור לעיל עולה שהבוררת נתנה לבעלי הדין הזדמנות ראויה להתייחס לאופן ניהול
המשך הבוררות לאחר החזרת פסק המשלים. בהחלטות שלעיל קבעה הבוררת את אופן בירור המחלוקות ביחס לראשי הנזק שנקבעו בהחלטתה מיום 6.9.2010 בהתחשב בראיות שהוגשו במסגרת הבוררות, תוך מתן אפשרות לצדדים להגיש חוות דעת ביחס לנזקים שנגרמו כתוצאה מביטול ההסכם בהתחשב בקביעת בית המשפט העליון לפיה ניתן היה לאכלס בבניין רק 48 דירות. בכך איני מוצא פגם.

יצוין, כי סמוך לאחר מתן החלטת הבוררת מיום 8.4.2011 פנתה המבקשת לבית המשפט העליון בבקשה למתן הוראות לבוררת באשר לאופן ניהול הבוררות. בקשה זו נדחתה על הסף מחוסר סמכות (נספח 9).

5.
כאמור, הצדדים הגישו חוות דעת מומחים מטעמם (נספח 10), וביום 21.6.2011 התקיימה ישיבת הוכחות בה נחקרה השמאית מטעם המשיב על ידי בא כח המבקשת במשך שעות ארוכות כאשר תמליל הקלטת הישיבה כולל 201 עמודים (נספח 11).

טענת המבקשת, כאילו בישיבה זו גילתה הבוררת כי גיבשה את דעתה והכריעה נגד המבקשת ברוב ראשי הנזק ובניגוד לפסק הדין של בית משפט העליון והחלטותיה, אינה מקובלת עליי .
קריאת תמליל הישיבה מעלה כי במהלך הדיון עשה בא כח המבקשת מאמץ מכוון לחלץ מהבוררת
אמירות עליהן יוכל לבסס בקשת פסילה בטענה שהבוררת
גיבשה את עמדתה בעניינים שנמסרו להכרעתה ולכן אינה ראויה לאמון. להלן אביא מבחר חלקי של קטעים
המאפיינים את
התנהלות בא כוח המבקשת כאמור.

במהלך חקירת השמאית מטעם המשיב (להלן: "העדה") העירה הבוררת כי בהחלטתה בפסק הבוררות ביססה את קביעתה ביחס להוצאות ההתאמה על "המכתב של ורדי" והוסיפה שנושא הוצאות ההתאמה היה בכלל לפני "הסיפור" של צו המניעה ובתחילת ביצוע ההסכם (ש' 22 ע 18 לתמליל). במענה להערה זו העיר בא כח המבקשת: "אם כבר גברתי הכריעה את התיק, אין טעם שאני אשאל שאלות". במענה אמרה הבוררת מפורשות: "אני לא הכרעתי את התיק", אולם בא כח המבקשת לא ויתר והוסיף: "זה נשמע ככה".

בהמשך ולפי בקשת בא כח המבקשת הוצאה העדה מהאולם וניתנה לבא כח המבקשת הזדמנות להסביר את קו החקירה בו נקט. הבוררת הסבירה את גישתה ביחס לאופן קביעת עלויות ההתאמה ואת עמדתה לפיה קביעה זו אינה נגועה באי חוקיות והציעה לבא כח להתקדם לכיוונים יותר רלוונטיים. בהמשך הוסיפה הבוררת (ש' 3 ע' 23): "...בית המשפט העליון החזיר לי את זה שאני אקבע מה אני חושבת שיכול להיות נגוע ולא נגוע והוא רמז לכמה דברים. עזוב, זה לא הנקודה. הנקודה של ההתאמה, קבעתי".
בא כח המבקשת לא הרפה והוסיף (ש' 7 ע' 23): "בלי ששמעת ראיות קבעת? איך את יכולה?" והמשיך: "עוד מראש קבעת?".

בהמשך חזרה הבוררת על עמדתה ביחס להוצאות ההתאמה, אולם הוסיפה (ש' 18 ע' 23): "אתה מבין? אז עכשיו אתה חושב שכן? תטען את זה בסיכומים. אין לי שום בעיה עם זה. אני לא אומרת לך שלא.". בא כח המבקשת לא אמר די והמשיך בהתנצחות ברוח זו, במשך זמן רב (9 עמודי תמליל) ולא נעצר כאשר הבוררת חזרה ואמרה במפורש (ש' 23 ע' 29): "אני נתתי לכם את האפשרות לטעון את כל הטענות שבעולם במה שאתה חושב שכן ובמה שאתה חושב שלא. אם תשכנע אותי, טוב. אם לא שכנעת אותי, אז לא טוב. זה הקטע".

מאוחר יותר אמר בא כח המבקשת (ש' 25 ע' 48 לתמליל): "בעניין הזה אני רוצה שגברתי תבין. עומדת על הפרק שאלה עקרונית. אם גברתי אומרת שהכריעה בה אני אמשיך הלאה". במענה אמרה לו הבוררת: "אל תכניס לי כל הזמן את המילה "הכריעה". תקשיב, יש לך ניסוחים, אני מציעה שתלך קצת בדחילו ורחימו, אתה יודע, גם במקצוע הזה. עם כל הכבוד לך. אל תכניס לי מילים לפה, ואל תגיד לי פסקת, והבעת את דעתך ואת כל הדברים האלה שאתה יודע לאן זה צריך להוביל, ... אני מנסה להסביר. את הכרעת, את הכרעת. אני לא הכרעתי עוד שום דבר. אני יושבת כאן. אני צריכה לשמוע דברים, אבל אני מנסה להסביר לך, זו לא בוררות בהתחלה. ...בסדר אז זו לא שאלה שהיא תקבע בשבילי. הבנת? לא היא ולא ארז תקבע. ועכשיו אתה תלך ותביא את כל הפסיקות שבעולם ותראה לי שאני אחרי שבן אדם חתם על חוזה והגיע ל – 165 לא מחשיבים לו את זה, זה נעלם ואנחנו מתחילים משלד. יש לך פסיקה על זה? תביא. הכל פתוח. אני רוצה שתראה לי שזה המצב המשפטי".

תוך כדי דיון שלא בנוכחות העדה, ביחס לראיות עליהן ביקש בא כח המבקשת להסתמך בשאלותיו לעדה, אמרה הבוררת (ש' 13 ע' 100 לתמליל): "אני לא מונעת ממך שום דבר". במענה אמר בא כח המבקשת: "רק קובעת מראש עמדות. זה לא רלוונטי, לא רלוונטי".

לאחר שהבוררת שמעה את טענות באי כח הצדדים וקבעה שלא ניתן לשאול את העדה ביחס למכתב מטעם המבקשת בדבר המחיר שלטענת בא כח המבקשת הסכימה עמידר לשלם בעד דירת שני חדרים, קודם לכריתת ההסכם, פתח בא כח המבקשת במונולוג ובין היתר, אמר (ש' 1 ע' 109 לתמליל): "חבל על הזמן שהאני יושב פה. אני אומר את זה הכי ברור שאפשר. גברתי תרשום, לא צריך להזמין שמאים, לא צריך להביא ראיות, בוא נלך הביתה". בא כח המבקשת לא הרפה ובינו לבין הבוררת התנהל דיון בשאלת הרלוונטיות של המכתב האמור. בסופו של דבר הותר לבא כח המבקשת לשאול את העדה שאלות בקשר לתוכנו של המכתב האמור (ע' 113 לתמליל).

דברים אלה, ונוספים אותם השמיע בא כח המבקשת (ע' 141, ע' 175 לתמליל), ואופן התנהלותו מלמדים שלמרות אורך הרוח שהפגינה הבוררת וניסיונותיה למקד את החקירה בשאלות הרלוונטיות, התמיד בא כח המבקשת בניסיונות לחלץ מהבוררת התבטאויות שיתמכו בטענתו כאילו גיבשה הבוררת את דעתה בעניינים שנמסרו להכרעתה.

אין כל בסיס לטענות המבקשת כאילו גיבשה הבוררת את דעתה בעניינים הרלוונטיים להכרעה.

כך גם אין בסיס לטענה כאילו הבוררת מנעה מבא כח המבקשת אפשרות לחקור את השמאית מטעם המשיב באופן מלא. אדרבא, כאשר בא כח המשיב התנגד להמשך החקירה בטענה שבא כח המבקשת הודיע על שאלה אחרונה וסיום החקירה, התירה הבוררת לבא כח המבקשת להמשיך ולחקור את העדה מטעם המשיב. אלא שאז וללא כל קשר להחלטת הבוררת, הודיע בא כח המבקש: "אני לא אמשיך לחקור, כי אני בדעה שחלק גדול מהשאלות הנוספות שיש לי עניינן נושאים שלפי מה שראיתי את עמדתה של גבירתי". כאן החל דין ודברים בין בא כח המבקשת לבין הבוררות במהלכו הודיעה הבוררת כי בא כח המבקשת רשאי להמשיך ולשאול את שאלותיו למרות התנגדות בא כח המשיב.

בסיום הישיבה ולפי דרישת הבוררת פירט בא כח המבקשת את כל השאלות שנותרו ולאחר שהבוררת מצאה שהתשובות לשאלות אינן רלוונטיות ו/או שהשמאית כבר ענתה עליהן או שאין ליתן משקל לאמירות השמאית ביחס לעניינים נשוא השאלות, הסתיימה הישיבה.

6.
תפקידו של הבורר לנהל את הליך הבוררות ביעילות, ונוכח האמור ולא עלה בידי המבקשת להראות כי נפל פגם בהתנהלות הבוררת, בוודאי לא פגם המבסס טענת פסלות בעילה של חוסר אמון.

7.

המבקשת שבה ומעלה טענות בנושא עוורונה של הבוררת.טענות המבקשת בעניין זה נבחנו ונדחו במסגרת החלטת כבוד השופט רנה משל מיום 7.3.2005 (בשא 23342/04 ת.א 1014/92), פסק הדין של הנשיא אורי גורן מיום 31.10.2007 (ה"פ 191/06
ו – 387/06) ופסק הדין של בית המשפט העליון מיום 5.5.2010 (רע"א 10487/07). טוב הייתה עושה המבקשת אילו לא חזרה על טענותיה אלה במסגרת בקשה זו או למצער מציינת שעניין זה נדון והוכרע במסגרת ההליכים הנזכרים לעיל.
8.
בסעיפים 31 ו – 32 לתשובתה ובסיכומיה (סעיפים 56 – 61) מלינה המבקשת על התנהלות הבוררת והחלטות שקיבלה לאחר הגשת הבקשה כאן, וטוענת שיש בכך כדי לתמוך בטענותיה בבקשת הפסילה . נוכח האמור לעיל ביחס להחלטת הבוררת באשר לאופן ניהול הדיון , אין בטענות אלה של המבקשת שנטענו על דרך הסתם כדי לשנות ממסקנותיי שלעיל.

סוף דבר

הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם למשיב את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך חמישים אלף ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים

ניתן היום ח' אלול, תשע"א, 7 ספטמבר, 2011, בהעדר הצדדים.








הפב בית משפט מחוזי 48355-06/11 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' זוהר חי (פורסם ב-ֽ 07/09/2011)