פסקי דין על מתתיהו אסייג | פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ

922-12/08 א     06/09/2011




א 922-12/08 מתתיהו אסייג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 922-12-08 אסייג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ


בפני
כב' השופטת שולמית ברסלב



התובע

מתתיהו אסייג
ת.ז. 028590271
ע"י ב"כ עוה"ד י. ריינפלד ואח'


נגד

הנתבעת

כלל חברה לביטוח בע"מ
ח.פ. 520024647
ע"י ב"כ עוה"ד וסים אבו חאטום ואח'


פסק דין



1.
עסקינן בתביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע (יליד 17/9/71), לטענתו, עקב תאונה מיום 29/2/08 (להלן: "התאונה").

2.
עיקר המחלוקת בעניין דא נסובה סביב עצם קיומה של התאונה.

ויאמר מיד – מצאתי כי התשובה לכך חיובית היא ובהתאמה, דין התביעה להתקבל.

נסיבות התאונה
3.
התובע תיאר את נסיבות התאונה באורח עקבי לפני מספר גורמים.
3.1
בתעודה מחדר המיון נכתב, בין היתר, כי (ראה: נספח ה' לתצהיר התובע – הוצג וסומן ת/1):
"ת.ד. – כאבים בצוואר וגב...

"לדבריו מעורב בת"ד היום.."


3.2
בהודעתו על התאונה למשטרת ישראל מיום 5/3/08 (ראה נספח א' לתצהיר התובע - הוצג וסומן ת/1) תיאר התובע את התאונה כדלקמן:

"בתאריך 29/2/2008 בשעה 16:00 במקום: צומת מקסים חיפה עמדתי ברמזור אדום. תיאור המקרה: לפתע הגיע רכב מסוג מרצדס פגע בי מאחור יצאתי להחליף פרטים אך סירב הרכב הפוגע נסע עבר את הצומת והגיע ברגל לעבר הרכב הניפגע תוצה
[כך במקור – ב.ש.] מהמכה אני ניפצעתי פוניתי ע"י אמבולנס לרמבם...".

3.3
תאור זה תואם את תיאור התאונה בהודעה לחברת הביטוח מיום 3/3/08 (ראה נספח ב' לתצהיר התובע - הוצג וסומן ת/1):
"עמדתי בצומת רמזור אדום, רכב צד ג' שהיה מאחורי לא שמר מרחק והתנגש בי בעוצמה".

ובהמשך (עמוד 2 להודעה):
"בעת עצירה מוחלטת לפני רמזור אדום, רכב צד ג' לא שמר מרחק והתנגש בי מאחור".

3.4
לתיאורים אלה, בסמוך למועד האירוע, יש ליתן משקל יתר (ראה: ע"א 8388/95, הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 688; ע"א (חיפה) 2618/04, שלזינגר נ' זידאן (2005); י. קדמי "על הראיות" חלק שלישי, עמוד 1247).
אמנם, מידת הסיוע של הגרסה הנמסרת בחדר המיון או הדיווח למשטרה על ידי בעל הדין אינה גבוהה במיוחד, מאחר וניתן לטעון "... כי המדובר ב"סיוע עצמי" בבחינת "הבור מתמלא מחוליתו"...." (ראה: ת.א. (חיפה) 1130/05, אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
-ת"א (2008)). ברם, הוכח כי התובע לא ביקש להעצים את פגיעתו ולגרסתו, שלא נסתרה, הוא פונה לבית החולים בהמלצת המשטרה.

3.5
בתצהיר התובע מיום 11/12/10 (הוצג וסומן ת/1) נאמר:

"... הייתי מעורב בתאונת דרכים ברח' ההגנה בחיפה, לאחר שעצרתי את רכבי לפני קו העצירה ועמדתי בזמן שאור הרמזור היה אדום, רכב צד ג' שלא שמר מרחק הגיע מאחור והתנגש ברכבי בעוצמה".


3.6
בחקירתו הנגדית, העיד התובע (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורה 30 עד עמוד 9
שורה 2):
"ת. אני הייתי בקוו עצירה של הרמזור הייתי ראשון, כשהוא פגע בי הוא חזר רברס הוא הזיז כבר את האוטו וצעקתי עליו ואמר קח את הפרטים וצעק, אחר כך הזיז האוטו עצר ליד הטרמפיאדה וחזר ברגל. בין לבין הזמנתי המשטרה כי חשבתי שהוא ברח ואז הגיע האמבולנס".

4.
מנגד, הנהג הנוסף המעורב בתאונה ומבוטח על ידי הנתבעת, מר יעקב שיינדל (להלן "מר יעקב" או "הנהג המעורב") תיאר את התאונה בהודעה לחברת הביטוח מיום 5/3/08 (הוצג וסומן מש/1) כדלקמן:
"תאריך האירוע 29/02/08 שעה 16:30 מקום האירוע: עמדתי ברמזור אדום אחר רכב מס'
תיאור האירוע: 81-215-27
[כך במקור – ב.ש.] ולאחר שקיבלנו רמזור ירוק הרכב... התחיל לנסוע וללא סיבה עצר היספקתי לעצור את ריכבי ללא כל פגיעה בו יש צילומים. ברצוני לציין לא פגעתי בו – לא פגעתי בו
לא היה כל מגע פיזי בין הרכבים. הנהג היתפנה עם אמבולנס ללא כל סיבה...
כ-תיאור הנזק: אין נזק לא היה כל מגע בין הרכבים יש צילומים"
[ההדגשות בקו נמצאות במקור - ב.ש.].


בתצהירו (הוצג וסומן נ/5), תיאר מר יעקב את התאונה באופן הבא:
"... עמדתי ברמזור של מסעדת "מקסים" בחיפה, ולפני עמד רכב פרטי אחר שאיני זוכר כיום את פרטיו במדויק.
4. לאחר שהרמזור "התחלף" לירוק, החל הרכב שלפני בנסיעה איטית, ולפתע שב ועצר.
מכיוון שהרכב הנ"ל בו נהגתי אני הינו רכב כבד, שמנועו כבר בלוי וישן יחסית, ומד האוץ של הרכב עמד בזמנו על כ-1,500,000 (!!!) ק"מ, מדובר ברכב שתאוצתו איטית למדי, והודות לכך הספקתי לשוב ולעצור מבלי להתנגש ברכב שלפני, ובמרחק של כ-80 ס"מ מאחוריו".

ובחקירתו הנגדית (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 19-28):

"ת. הרמזור היה ירוק, הוא התחיל בנסיעה ונעצר, האוטו שלי אחרי מליון וחצי ק"מ (שנת ייצור 1995) הוא החל בנסיעה איטית והוא נעצר ואני עצרתי. המרחק היה כ-80 ס"מ עד מטר (מדגים לבית המשפט). אני ישבתי על מכסה המנוע ומשם צילמתי את הרכב של התובע.
ש. בסעיף 4 לתצהירך – מתי עצרת בפעם הראשונה או השנייה?
ת. אין פעם ראשונה פעם שנייה יש פעם אחת. מקריא – הוא עצר סתם ולמה הוא עצר תשאלי אותו.
ש. למה אתה עצרת?
ת. התחלתי לנסוע ועצרתי.
ש. אז מה היה המרחק?
ת. לא היתה תאונה, הייתי רחוק ממנו כ-80 ס"מ."

5.
לאחר ששמעתי את עדות שני הנהגים ושני עדים נוספים: נהג הגרר מטעם התובע והמתנדבת מטעם הנתבעת, אשר הודו כי הם לא היו עדים להתרחשות התאונה אלא הגיעו לזירה לאחר מכן -
מצאתי לבכר את עדות התובע.

אמנם המדובר בעדות יחידה של בעל דין הנוגע לעניין, ביחס אליה מצווים אנו בזהירות יתירה בטרם אימוצה כמצוות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות"). כדברי כבוד הש. עמית בת"א (חיפה) 719/96, דיאב נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (2002):
"..סעיף 54 הוא מעין אזהרה שהפנה המחוקק לבית המשפט, כי נדרשת דרגה גבוהה יותר של מהימנות ואמון, שעה שבית המשפט מבקש להסתמך על עדותו היחידה של בעל דין".

(וראה גם: ע"א 295/89, רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733; ע"א 761/79, פינקל נ. הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48; ת.א. (ת"א) 2879/99, כהן נ' כהן (2011); ת.א. (חיפה) 1130/05, אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
-ת"א (2008); ת.א. (חיפה) 961/02, פיאד נ' סאלח (2003); ע"א (חיפה) 4367/07, ש.א.ח.פ הנדסה בע"מ נ' אלדין (2008), על האסמכתאות המצויינות דשם; ת.א. (ת"א) 1710/05, הלר נ'
כהן (2009);
ע"א 1548/96, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו (2000); ת.א. (ת"א) 1950/01, בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' קרליץ (2008); ת.א. (חיפה) 669/98, מתקאל נ' מדינת ישראל (2005); ת.א. (באר שבע) 7162/99, ד"ר אלן נ' ביטוח ישיר (2003); י. קדמי, בספרו "על הראיות", התש"ע-2009, חלק שלישי עמוד 1443 ואילך; והשווה: ע"פ 10357/06, טאהר אבו דיב נ' מדינת ישראל (2007), על האסמכתאות הנזכרות בו; והשווה: ע"פ 4844/09, מסעאד נ' מדינת ישראל (2010). ובאשר לאופי האזהרה ראה למשל: ע"א 79/72, האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768; ה"פ (מרכז) 8765-05-09, בן חיים נ' לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ (2009)).

ברם, מצאתי את עדות התובע אמינה ומתיישבת עם הגיונם של דברים (להבדיל מגרסת הנהג המעורב).

לעניין זה יוער כי על פסק הדין שנזכר בסיכומי ב"כ הנתבעת הוגש ערעור (רע"א 33/07, רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ (2007)), אשר חרף דחייתו הדגישה ערכאת הערעור כי:
"... יש להבהיר, כי מתן אמון מלא בעדותו של בעל-דין, כשהטעמים העומדים מאחורי מתן האמון מנומקים ומוסברים די הצורך, עשוי לקיים את דרישות הדין (ראו ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' זוטא, פ"ד כז(1) 679)...".

וכאמור ב-ע"א (מרכז) 2708-08-07, נאות ארז לבנין והשקעות בע"מ נ' ן מימון (2007):
"... דין הוא אפוא שלצורך התנאי שבסעיף 54 לפקודת הראיות ניתן להסתפק במתן אמון מלא בעדותו של בעל-הדין. אמנם על בית-המשפט לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה של בעל-דין, וברוב המקרים יידרש סיוע חיצוני לעדות. עם זאת, מתן אמון מלא בגירסת בעל-הדין, לעצמו, יכול אף הוא להוות הנמקה מספקת לצורך סעיף 54. מתן אמון מלא בעדותו של בעל-הדין משמע כי בסופו של דבר, לאחר שבית-המשפט צירף דבר לדבר ומצא כי מבחינת הגיונם של דברים, סבירותם והשתלבותה של העדות במכלול הראיות והנסיבות אין בה מתום, עדיין מוטלת עליו חובה לפרט ולנמק מסקנתו זו.".


אך אין אנו צריכים להרחיק לכת מאחר ומצאתי לגרסתו של התובע מספר חיזוקים במכלול הראיות שלפני.

6.
ראשית, הוכח לפני כי גם לאחר התאונה עמד רכב התובע לפני קו העצירה.
6.1
בדו"ח הפעולה של משטרת ישראל מיום 29/2/08
(הוצג וסומן – נ/7 - להלן "דו"ח הפעולה") מצוין מפורשות:
"הגענו לצומת מקסים הרכב ה"נפגע"
[כך במקור – ב.ש.] טויוטה קורולה מס' .... עמד ראשון ברמזור במסלול השני מצד ימין...".

6.2
כך גם, הגב' אייזנבוים עידית, מתנדבת במשטרת ישראל שמילאה את דו"ח הפעולה (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורה 21 – להלן "המתנדבת"), העידה כי (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 17-18):
"...הרכב הראשון עמד ראשון ברמזור והרכב של שיינדל הוזז מהמקום."

ובהמשך עדותה (ראה: עמוד 18 לפרוטוקול שורה 22):
"האוטו של התובע לא זז. הוא עמד ראשון ברמזור. הוא נשאר שם".

6.3
כך גם בתמונות שצילם הנהג המעורב, מר יעקב (התמונות צורפו כנספח לתצהירו – נ/5 וכן הוצגו וסומנו נ/4), לשיטתו, מיד לאחר התאונה כאשר הוא יושב על מכוניתו (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורה 21), ניתן לראות בבירור כי כלי הרכב של התובע עומד לפני מעבר חצייה.


ראיות אלה תומכות בגרסת התובע כי התאונה התרחשה עת רכבו היה בעצירה מוחלטת לפני קו העצירה. בד בבד ראיות אלה סותרות מניה וביה את עדותו של מר יעקב, אף היא עדות של מעוניין בדבר (בין אם מחזיק הוא בביטוח רכב מקיף, שלא הוצג לפני, כטענת מר יעקב – ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורה 24; ובין אם לאו, כטענת התובע - ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 20-21), כי התאונה ארעה לאחר שהאור ברמזור בכיוון נסיעתם התחלף מאדום לירוק והתובע החל בנסיעתו, אך ללא כל סיבה נעצר. אם וככל שהתאונה התרחשה באורח זה היינו מצפים לראות את רכב התובע בתוך צומת מקסים או לכל הפחות חוצה את מעבר החצייה הנצפה בתמונות (הוצגו וסומנו נ/4 וכן צורפו כנספח ל-נ/5).

7.
שנית, מר יעקב הודה כי מיד לאחר התאונה, ובטרם הגיעו מתנדבי משטרת התנועה, הוא הזיז את כלי רכבו ממקום התאונה (ראה למשל סעיפים 9, 10 לתצהירו - נ/5).
בנסיבות שהוכחו לפני, יש לראות בכך משום חיזוק לגרסת התובע כי לאחר הפגיעה מר יעקב "חזר רברס הוא הזיז כבר את האוטו ..." (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 30-31).

ויובהר - לדברי המתנדבת היא ומתנדב נוסף הגיעו למקום התאונה כ-10 דקות לאחר מועד הדיווח (ראה: עמוד לפרוטוקול שורות 5-6) ואכן, בדו"ח הפעולה (נ/7) מצוין כי האירוע היה בשעה 16:20, נמסר על האירוע בשעה 16:26 והמתנדבת הגיעה עם מתנדב נוסף למקום בשעה 16:40.
אין תמה כי המדובר בצומת, יחד עם זאת משהתובע לא הזיז את כלי רכבו, ונוכח סמיכות הזמנים עד להגעת המתנדבים, מן הראוי היה כי מר יעקב ישאיר את כלי הרכב במקום על מנת שנציגי המשטרה יגיעו ויתעדו את מיקום שני כלי הרכב. הדברים אמורים במיוחד בשים לב שמר יעקב חלק על עצם התרחשות התאונה ואף טרח, כעדותו, לתעד את הדברים במצלמתו.

זאת ועוד. לשיטת מר יעקב מיד לאחר התאונה התבצעו לא פחות משלוש שיחות טלפון למשטרת ישראל – בוצעה הראשונה על ידי התובע ושתי שיחות טלפון מאוחרות יותר שבוצעו
על ידו (ראה: סעיפים 5, 9, 11 לתצהירו - נ/5). המתנדבת העידה לפני כי (ראה: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 25-26):
"..בדרך כלל לא מורים להזיז את הרכב וגם איני יודעת למי אמרו את זה. אנחנו לא אמרנו להזיז את כלי הרכב. כשאנו באנו הרכב של שיינדל כבר היה מחוץ לצומת".


ולמטה משם, במענה לשאלת ב"כ הנתבעת (עמוד 18 לפרוטוקול שורה 31 עד עמוד 19 לפרוטוקול שורה 3):
"ש. מה הנהלים לגבי הזזת כלי רכב כשיש נפגעים או כשאין נפגעים?
ת. כשיש נפגעים בתאונה אנו בדרך כלל משאירים הזירה ובמקרה הצורך קוראים לבוחן. כשאין נפגעים אנו מזיזים הרכב כדי לא להפריע לתנועה. כשיש מחלוקת אם יש או אין נפגעים ההנחיה להוציא את כלי הרכב עד שנגיע".


עדות המתנדבת מזה 16 שנה (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורה 28; עמוד 17 לפרוטוקול שורה 2) בדבר הנהלים אינה מתיישבת עם טענת מר יעקב כי חרף טענת התובע לפגיעה הרשתה לו המשטרה להזיז את כלי רכבו בטרם בואם של המתנדבים. מה גם, שמר יעקב לא טען כי בשיחתו הראשונה עם המשטרה, לגרסתו, בטרם הזזת כלי הרכב, הוא הודיע למשטרה שיש טענה לפגיעה ובתצהירו אין כלל התייחסות לכך (ראה: סעיף 9 לתצהירו - נ/5;
וראה גם: עמוד 13 לפרוטוקול שורה 15). נהפוך הוא. מר יעקב מודה כי בשיחתו השנייה עם המשטרה, ומשהודיע כי הגיע אמבולנס לזירה, נאמר לו "לא לזוז מהמקום מגיעים שני שוטרים" (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 1-8). מכאן, או שהשיחה הראשונה כלל לא בוצעה או שמר יעקב לא פירט בה את מכלול הטענות ועל כן לא יוכל לכסות בצילו של אישור משטרתי להזיז את כלי רכבו.
כך או כך, בדו"ח הפעולה מצוין: "פרטי המקרה: ת.ד. עם נפגע בצומת מקסים לכוון חיפה. פרטי המודיע: צפון". מכאן, הדיווח היה על תאונה עם נפגע - דבר שכשלעצמו תומך בגרסת התובע כי הוא התקשר למשטרה ונשאל האם נפגע והאם הוא זקוק לאמבולנס (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורה 14-16). מכל מקום, דיווח זה במקובץ עם ההנחיות סותר את עדות מר יעקב לפיה המשטרה, שבשלב זה כבר היתה מיודעת מפי התובע על אירוע עם נפגע, אישרה לו להזיז
את כלי הרכב.
בנסיבות אלה הזזת
כלי הרכב
תפעל לחובתו של מר יעקב ויש בה הן חיזוק (חיובי) לגרסת התובע כי הנהג המעורב הזיז את רכבו מיד לאחר התאונה והן חיזוק (שלילי) לכך שהלה נסע אחורנית מיד לאחר פגיעתו ברכב התובע.

8.
שלישית, בניגוד לטענה העיקרית של הנתבעת, הוכח לפני כי בתאונה נגרם לכלי רכב התובע נזק.
8.1
אין מחלוקת כי במקום התאונה היו פזורים על הכביש חלקי פלסטיק שחור שבורים (ראה למשל: דו"ח הפעולה – נ/7; תצהיר נהג הגרר – סעיף 6 לת/2; ועדות התובע בעמוד 8 לפרוטוקול שורות 8-18). נשאלת השאלה האם חלקי פלסטיק אלה קשורים לתאונה. בדו"ח הפעולה שמילאה המתנדבת (נ/7) נרשם: "..על הכביש היו מס' חלקי פלסטיק שחור שלא היו שייכים לא למרצדס ולא לטויוטה...".
וכך גם העידה המתנדבת לפני (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורה 30 עד עמוד 18 לפרוטוקול שורה 2):
"ש. את מציינת שנמצאו במקום מספר פרטי פלסטיק, לקחת החלקים איתך?
ת. לא. זה היה חלקים שלא קשורים לשום דבר. בדקתי המכוניות.
ש. יכול להיות שאלה היו חלקים פנימיים?
ת. אם היו חלקים אז הטמבון היה צריך להיות שבור. לא בדקתי פנימה ברכב אני רק בדקתי מסביב."
ברם, בחקירתה הראשית הודתה המתנדבת, ברוב הגינותה, כי היום, שלוש וחצי שנים לאחר האירוע, אין היא יכולה להוסיף על האמור בדו"ח הפעולה (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 25-28):
"ש. מה זכור לך על המקרה המופיע בדוח הפעולה?
ת. לא זכור לי הרבה, אני קראתי את דוח הפעולה ואני עומדת מאחורי הדברים, האירוע היה לפני שלוש וחצי שנים כך שזה מה שזכור לי. אני ממלאת את הדוח בדרך כלל חצי שעה אחרי התאונה. בדרך כלל מאוד קרוב לזמן האירוע ואני מניחה שכך היה גם במקרה זה."

(וראה גם: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 10-11) והדברים עולים בקנה אחד עם ההיגיון.
עוד הודתה המתנדבת, כי בהיותה מורה במקצועה וכיום עיסוקה בקוסמטיקה (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורה 31), אין לה כל ידע מקצועי בתחום זה. היא אינה בוחנת מורשה אלא רק עשתה קורסים במשטרה (ראה: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 12-13) וכל שנאמר על ידה הוא מניסיונה כמתנדבת במהלך 16 שנה (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורה 28; עמוד 17 לפרוטוקול שורה 2).
מכאן, בכל הקשור לעניין זה ולנזק בכלל (ואדרש לכך גם להלן) אין בעדות המתנדבת כדי לסייע בידי הנתבעת.
בחקירתה הנגדית הוסיפה המתנדבת והודתה כי בעת הגעתה לזירה התובע כבר לא נכח שם אלא רק מר יעקב ועל כן, כל האמור בדו"ח הפעולה ביחס להתרחשות התאונה או מצבו של התובע הוא בבחינת עדות שמיעה (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורה 30; עמוד 16 לפרוטוקול שורות 14-20; עמוד 18 לפרוטוקול שורות 3-11; וראה גם עדותו מרדכי כי הוא לא יודע כלל מה המתנדבת רשמה מאחר והוא התרכז בהזזת כלי הרכב מהצומת כבקשת המתנדבים בעמוד 10 לפרוטוקול שורה 30 עד עמוד 11 לפרוטוקול שורה 1).
8.2
יחד עם זאת, נהג הגרר, מר מוטובה מרדכי (לעיל ולהלן "נהג הגרר" או "מר מרדכי"), הודה בחקירתו הנגדית כי (ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 16-17):
"הפלסטיקים היו בצבע שחור ולא יודע מאיפה נפלו. אם בגלל התאונה הזו או תאונה אחרת. יש שם כל יום שני וחמישי תאונות. בצומת הזו מפורסמת בתאונות".

וכפי שציין בדייקנות (ראה: למעלה משם בעמוד 10 לפרוטוקול שורות 9-10):
"ש. אתה מציין בתצהירך על משהו שמצאת בכביש?
ת. היו פתיתים של פלסטיק, לא אמרתי פגוש..".

משכך, הייתי נכונה לקבל כי, למצער, לא הוכח לפני כי חלקי הפלסטיק שנמצאו על הכביש קשורים לפגיעה ברכב התובע, אך אין בכך כדי לסתור את טענת התובע בדבר נזק שנגרם לכלי רכבו עקב התאונה.
נהפוך הוא. קבלת עדות מר מרדכי לעניין זה, משמעה גם קבלת עדותו באשר לאופי הנזק (הפנימי) שנגרם לרכב התובע עקב התאונה ומועד גילויו.
מסקנה זו מתחזקת נוכח הרושם שהותיר מר מרדכי כמו גם היותו איש המקצוע היחיד בתחום מבין כל העדים שהעידו לפני.
8.3
מר מרדכי העיד בשפה פשוטה ולא היסס להשיב גם כאשר הדברים לא עלו בקנה אחד עם אינטרס התובע (כך למשל לעניין מקורם של שברי הפלסטיק) ו/או סתרו את עדות התובע (כך למשל לעניין המקום בו צולמו התמונות שהוצגו על ידי התובע – נספח ג' לת/1), במטרה להביא לפניי את מהלך הדברים במדויק.

מר מרדכי העיד כי זומן על ידי מעבידו, חמו לשעבר של התובע (וראה גם עדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול שורות 6-7 כי התקשר לחמו). גם כאן מר מרדכי לא הכחיש כי בתצהירו כתוב אחרת (כי התובע הזמין אותו), אך הדגיש כי אם התובע היה מזמין אותו הוא כלל לא היה מגיע "כי אין מי שישלם לי שעות נוספות, נדמה לי שזה יום שישי בצהריים" (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 7-8). מר מרדכי תיאר את הגעתו למקום האירוע וגרירת הרכב כדלקמן (ראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 28-31):
"ת. אני עובד אצל חמו לשעבר, הוא אמר לי שמתי
[התובע – ב.ש.] עשה תאונה ולך תפנה את האוטו. נמצא בצומת מקסים לך תראה מה קרה ותפנה את האוטו. הגעתי לשם, שיחקו עם הקודן ולא הצליחו להתניע, אמרתי לדחוף אותו הצידה עד לתחנת הדלק. אחר כך פינינו אותו למגרש והחלפנו פגוש אחורי".

אין מחלוקת כי מר מרדכי הגיע למקום התאונה על מנת לגרור את רכב התובע וכי במועד זה היו במקום רק המתנדבים ומר יעקב. כעדותו (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 25-29):
"ש. במקום התאונה את מי ראית?
ת. השוטרים, המתנדבים יותר נכון ובעל האוטו השני.
ש. גם השוטרת שראית כאן בחוץ, אתה מכיר אותה?
ת. עכשיו כשראיתי אותה נזכרת היא ביקשה ממני תעודת זהות כי לקחתי את הרכב. את הנהג אני לא מצליח לזכור."

המתנדבת מצידה אישרה כי ראתה את מרדכי במקום התאונה ואישרה לו לגרור את כלי הרכב, אלא שהיא סברה כי המדובר בקרוב משפחה, כפי שציינה בדו"ח הפעולה (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 25-29).
8.4
עוד הודה מר מרדכי, עובד מוסך במקצועו (ראה: סעיף 3 - לתצהירו – הוצג וסומן ת/2), כי אכן תחילה לא ניכר היה שנגרם נזק לרכב התובע, אך עת פתחו במוסך את ארגז המטען (הבגז') נתגלה הנזק. כעדותו (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 10-11 ולמטה משם שורות 20-24):
"... העלינו את האוטו על הליפט ביום שבת, ראינו שהחלק הפנימי של הפגוש מפורק מרוסק."
ולמטה משם (שורות 20-24):

"ש. הטמבון עצמו נשבר או רק הפלסטיקים?
ת. בפני
ם היה מרוסק. החלק החיצוני חלק ובפני
ם יש צלעות כאלה וכל החלק הפנימי היה מפורק".



עדות זו מתיישבת הן עם עדות מר מרדכי שלא נהיר כלל כי שברי הפלסטיק שעל הכביש קשורים לתאונה זו, הן עם עדות המתנדבת כי מבדיקה חזותית חיצונית היא לא ראתה כל נזק והן עם התמונות שהוצגו לפניי.
8.5
יתירה מכך. מר מרדכי העיד כי הוא זה שתיקן את הפגוש והחליפו בפגוש משומש (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 20-21):
"ש. ואז הזמנת חלק חדש?
ת. לא חדש, משומש מהמגרש. לא היה במלאי במגרש.
....
ש. מי החליף לו?
ת. אני.
ש. בסעיף 7 לתצהירך כתבת "ככל הידוע לי"?
ת. אני החלפתי אותו ביום ראשון, אולי לא הבינו אותי."

גם בעניין זה דייק מר מרדכי באומרו שהחלק לא היה במלאי ולכן הביאו את החלק מתל אביב, אך הוא לא יודע מי שילם עבורו ואין זה
מעניינו (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 12-17).
כאמור עדותו, שלא נסתרה, עוררה אמון בפשטותה ובישירותה, גם מקום בו עומת עם ניסוח שונה בתצהיר עליו הוא חתום (ולעניין אי דיוקים שאינם חלק מהגרעין הקשה של העדות, ראה גם להלן).
יוער כי לא נעלם מעיני כי מר מרדכי עובד אצל חמו לשעבר של התובע, אלא שאין די בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להימנע ממתן משקל לעדותו (וראה גם: עמדת י. קדמי
בספרו "על הראיות", התש"ע-2009, חלק שלישי עמוד 1443 ואילך כי יש להימנע מהרחבת הרשימה הנקובה בסעיף 54 לפקודת הראיות). מה גם שבין לבין כבר התגרש התובע מבת מעבידו של מר מרדכי.
עדות מר מרדכי גם תומכת בעדות התובע כי חמו לשעבר, בעליו של מגרש לחלקי חילוף, טיפל בכל הקשור לתיקון כלי הרכב (ראה: עמוד 7 לפרוטוקול שורות 11-12, 22-29; עמוד 9 לפרוטוקול שורות 10-11).
בנסיבות אלה, סביר כי התובע יפנה לחמו, בפרט נוכח רצונו להקטין עלויות משסבר כי אין למר יעקב ביטוח מקיף (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורה 21). משכך, אף בהעדר חשבונית או קבלה בדבר עלות הפגוש, יש לאמר כי התובע עמד בנטל הרובץ לפתחו ולמצער, אין בהעדר החשבונית/קבלה כדי להזים את עצם התרחשות התאונה.
8.6
זאת ועוד. הוכח לפני כי הנזק שנתגלה בארגז המטען מתאים לגרסת התובע בדבר אופי הפגיעה. כהסברו של מר מרדכי (ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 13-18):
"אני מסתכל על התמונה האחרונה שצורפה נספח ג' ל-ת/1 – פחות או יותר כך נראה הרכב שפיניתי אותו. נכון שבחוץ לא רואים כלום אבל בפני
ם התרסק ואני יודע למה, הוא קיבל לחיצה קטנה וחזר חזרה זה פלסטיק וזה נשבר, זה לא אוטו חדש והחלקים כבר יבשים.
.....
אני מעיין ב-נ/4 – המכה היא לכל האורך בפני
ם, לא רואים בחוץ. זה אותו האוטו".

עדותו של מר מרדכי, עובד מוסך במקצועו (ראה: סעיף 3 לתצהירו – הוצג וסומן ת/2) - לא נסתרה.
המתנדבת אישרה כי אין לה כל ידע מקצועי בתחום זה ומסקנתה כי לא נגרם כל נזק לרכב והוא, כלשונה, "אוטו בריא ושלם ללא סימן" (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורה 8), מתבססת על כך, שלשיטתה, אין אפשרות שתהיה תאונה בלי פגיעה. כעדותה (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורה 25 עד עמוד 17 לפרוטוקול שורה 11):
"ש. את יודעת איך רכב מורכב ואיזה חלקים?
ת. אני בודקת אם אין סימני פגיעות.
ש. בצורה חובבנית?
ת. אם יש פגיעה אני רואה. אני 16 שנה עושה זאת. אני לא ראיתי בחיים תאונה שאין בה פגיעות.
ש. את יודעת מניסיון, אין לך תעודת שמאי?
ת. לא. כל אדם יודע איך נראה רכב עם מכה או בלי מכה.
ש. יש רכבים שלא ניתן לראות הפגיעה מבחוץ?
ת. לא זכור לי מאז שאני עובדת במשטרה שהיה רכב שנפגע ללא שרואים זאת. אני תמיד רושמת שריטה קטנה או כיפוף קטן. לא נתקלתי במשך 16 שנה בתפקידי זה.
....
ש. מאיפה את יודעת שלא היה נזק?
ת. כתבתי שאיני רואה נזק. שום סימן של פגיעה לא מאחור ולא מהצד רק פגיעה ישנה בכנף ימנית קדמית.".

יתירה מכך. המתנדבת הודתה כי: "... לא בדקתי פנימה ברכב אני רק בדקתי מסביב." (ראה: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 1-2).
בשים לב לפער במומחיות בין השניים, כמו גם המידע שנפרש לפניהם משהמתנדבת לא בדקה את פנים הרכב ואמינות העד מרדכי - אני מקבלת את הסברו, העולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים.
לא זו אף זו. משעומתה המתנדבת עם עדות מר מרדכי היא הודתה, ברב הגינותה, כי (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 12-14):
"ש. נאמר על ידי עד שפינה הרכב, הוא טען שהחליף הטמבון כי החלקים הפנימיים היו מרוסקים, לכן לא נראה מבחוץ, יכול להיות דבר כזה?
ת. אני לא יכולה לענות על כך, זה פעם ראשונה שאני שומעת על כך."

ודוק: הנהג המעורב אמנם העיד כי לא ראה כל נזק, אך מעבר להיותו בעל עניין ולמרות שהציג עצמו כמי שעיסוקו בהסעות ומוניות המבין בכך (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 22-23, עמוד 13 לפרוטוקול שורות 4-5), הרי שאף הוא, על פי הודאתו, חסר כל מומחיות פורמאלית בתחום זה (ראה: עמוד 14 שורות 15-16). מכל מקום, הוכח לפניי כי סברתו - "אני לא חושב שיכולה להיות מכה מאחור לנזק בלי שיראו" (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורה 27) - שגויה.

9.
רביעית, אופי הפגיעה בתובע – בצוואר ובגב כעולה מהתיעוד הרפואי שהוצג לפני (נספח ה' לתצהיר התובע – ת/1) - תואם את גרסת התובע בדבר פגיעה מאחור.

10.
לפיכך, אני קובעת כי, כגרסת התובע, הוא נפגע עקב פגיעת כלי הרכב הנהוג על ידי מר יעקב ברכבו מאחור.

לעניין זה לא נעלם מעיני כי נמצאו אי התאמות מסוימות בין האמור בתצהיר התובע לבין עדותו לפניי. ברם, כאמור ב-ע"פ 5612/92, מ"י נ' בארי, פ"ד מח(1) 302:
"... בית המשפט רשאי להסתמך על קטעי עדותו של עד גם אם אינו מקבל את דבריו כאמינים בשלמותם וכמקשה אחת. נסיון החיים מלמד שנדירים המקרים בהם אין בתום עדות, בייחוד עדות ארוכה, קטע זה או אחר של אי-דיוק, שיכחה או אף הינתקות מתיאור האירועים לאשורם, בדרך כלל שלא מדעת, ולעתים אף מדעת - במיוחד מקום שהמדובר בעדות שנמסרה זמן רב לאחר האירוע עצמו. אמרנו על כן בע"פ 71/76 ... כי עדות שיש בה סתירות, רשאי בית המשפט לנסות ולבור בה את הבר מן התבן, היינו לחלק את העדות באופן שבית המשפט יתן אמונו בחלק מן הדברים וידחה יתרתם. סתירה כשלעצמה איננה חייבת להוליך לשלילת דברי העדות אם יש הסבר סביר לסתירה ...".

(וראה גם: ע"פ 71/76, מכלוף נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 813; ד"נ 3081/91, קוזלין נ' מ"י, פ"ד מה(4) 441).


בענייננו - מצאתי כי הסתירות, אינן פוגמות במכלול עדותו של התובע ובאמון בה נתתי. כדברי
כבוד השופט י. עמית ב-ת"א (חיפה) 1130/05, סאלם נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
(2008): "לעיתים האמת העובדתית מסתתרת בתוך הפרטים, וידועה האמרה כי "השטן נמצא בפרטים הקטנים". אך לעיתים ים של פרטים וסתירות משניות ומלאכותיות עלול לערפל את התמונה...". המקרה שלפנינו נופל בגדר החלופה האחרונה.

מה גם שהתובע הבהיר בחקירתו הנגדית כי (ראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 8-11):
"ש. מדוע את ההתרחשויות שאחרי התאונה שהנהג האחר נסע רברס ושלא רצה לתת פרטים לא כתב בתצהירך?
ת. לא נכנסתי לפרטי פרטים מבחינתי כשהוא הזיז את האוטו ועבר הצומת הוא ברח. אם לא היה פוגע בי הוא היה משאיר האוטו במקום".

סוגיית הנזק
11.
ואלה העובדות שהוכחו לפניי לעניין הנזק:
11.1
התובע פונה ממקום התאונה באמבולנס, לדבריו, לפי המלצת המשטרה.
11.2
התובע הגיע לחדר המיון במרכז רפואי רמב"ם בשעה 16:53. בהתאם לתעודת חדר המיון (צורפה כנספח ה' לתצהירו ת/1), התובע התלונן על כאבים בצוואר ובגב ולדבריו, עבר זעזוע בצווארו. בבדיקה: ללא סימני חבלה, ללא חוסר נוירולוגי, טווח תנועות תקין, צילום עמוד שדרה צווארי וגבי - תקין, צילום עמוד שדרה מותני - ללא עדות לשבר. התובע שוחרר בו ביום עם הוריה למנוחה במשך שלושה ימים, מעקב אצל רופא הקופה ונטילת משככי כאבים, במידת הצורך.
11.3
התובע עבר 14 טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי ועיסוי חשמלי החל מיום 7/4/08 ועד ליום 2/5/08 (ראה: נספח ו' לתצהיר התובע - ת/1; וכן תשובה לשאלה מספר 8 בשאלון הנתבעת – השאלון והתשובות הוצגו וסומנו נ/2 ו-נ/3, בהתאמה).
אמנם, התובע הודה כי התאונה התרחשה עת היה בשלבי החלמה ושיקום עקב פגיעה קשה בתאונת דרכים מיום 8.10.06 (להלן "התאונה הקודמת") במהלכה נגרמו לו שברים בצלעות, עצם הבריח, שבר בקירות האף וארובת העין (ראה: סעיף 21 לתצהיר התובע - ת/1; עמוד 9 לפרוטוקול שורות 14-15; וכן: תשובה לשאלות 6.ז, 7.ז, 8.ג ו-8.ה בשאלון הנתבעת - נ/2 ו-נ/3).


ברם, הנתבעת, אשר טענה כי התובע היה מעורב בתאונות דרכים רבות נוספות (טענה בה הודה - ראה עמוד 5 לפרוטוקול שורות 21-25; וכן: תשובה לשאלות 6.ז, 7.ז, 8.ה, בשאלון התובע - נ/2 ו-נ/3), כשלה מלהוכיח את פרטי התאונה הקודמת כדבעי כמו גם להוכיח כי תלונות התובע וטיפולי הפיזיותרפיה קשורים לתאונה הקודמת, שהתרחשה כמעט שנה ומחצה קודם לכן, או לתאונות אחרות בהן היה התובע מעורב.
לפיכך, אני קובעת כי התובע נזקק לטיפולי הפיזיותרפיה עקב התאונה.
11.4
התובע הצהיר כי במשך 3 חודשים סבל מכאבים בצוואר ובכתפיים (ראה סעיפים 22, 23 לתצהירו - ת/1) והיה במעקב רפואי. אמנם לא הוצג לפני כל תיעוד רפואי נוסף אך, חרף חקירה נגדית, ארוכה יחסית, התובע לא נשאל לעניין דא. מה גם שהדבר מתיישב עם תקופת הטיפולים שהוכחה לפניי.
11.5
התובע לא הציג תלושי שכר (וראה גם בעמוד 6 לפרוטוקול שורות 30-31) וחשוב מכך - בחקירתו הנגדית הודה התובע כי הפסיק לעבוד כשליח עקב התאונה הקודמת ושב לעבודתו רק בשנת 2008. כעדותו (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 25-29):
"ש. במה עבדת בחודשים האחרונים לפני התאונה?
ת. שליח. ב-06 עברתי תאונת דרכים קשה ולא זוכר בדיוק מתי התחלתי לעבוד לפני או אחרי התאונה הזו. אני כל הזמן עובד כשליח.
ש. בתשובה 15 לשאלון כתוב "ומאז לא עבדתי"?
ת. ב-08 התחלתי עבודה חדשה, תמיד שליח.".

יוער כי תשובתו הישירה של התובע לשאלה זו אך תמכה באמינותו.
משכך, לא הוכח כי התובע נעדר מעבודתו עקב התאונה ו/או בסמוך לאחר התרחשותה.
11.6
בשלב זה, אין טענה לנכות צמיתה.

12.
בהתאם לנתונים אלה, נזקו של התובע עומד על סך 6,000 ₪, לפי הפירוט הבא:
12.1
כאב וסבל -
בנסיבות, ובשים לב לגילו של התובע, אופי הפגיעה, והטיפולים שעבר, כמו גם משנהיר שהפגיעה לא סייעה להחלמתו מהתאונה הקודמת - מועמד ראש נזק זה על סך של 4,500 ₪.
12.2
הפסד שכר לעבר - התובע הודה, כאמור, כי במועד התאונה היה בהליכי שיקום עקב תאונה קודמת ומכל מקום, התובע חדל מלהוכיח כי שב לעבודתו טרם התאונה נשוא התביעה. מה גם שהטענה נזנחה בסיכומים. לפיכך, אין מקום לפסוק כל סכום בגין ראש נזק זה.
12.3
הוצאות - אמנם, עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראה: ד. קציר "דיני הנזיקין" עמוד 11; 480 ואילך, 486 ואילך; ע"א 357/80, נחום נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762; ע"א 4986/91, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (1994)) והתובע כשל מלהציג קבלות. ברם, הוכח לפניי כי התובע הגיע הן לחדר המיון והן ל- 14 טיפולי פיזיותרפיה וטענתו למעקב רפואי במשך 3 חודשים (התואם את תקופת הטיפולים) לא נסתרה.
מנגד, הנתבעים, הטוענים לכיסוי מלא של ההוצאות הרפואיות על ידי קופות החולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994, לא עמדו בנטל המוטל לפתחם להוכיח שהתובע קיבלם ללא עלות מקופת החולים (ראה:
ע"א 5557/95, ע"א 6881/95, סהר חברה לביטוח בע"מ נ'
אלחדד, פ"ד נא(2) 724; וראה גם: ת.א. (ת"א) 394/98, אלטאוויל נ' נחמיאס (2006); ת.א. (ירושלים) 1686/96, אבישג נ' בית רפואה מעייני (2003)).
כך או כך - משהוכחה בפני
נחיצות הטיפולים, המעקב הרפואי וממילא ההשתתפות העצמית והנסיעות הכרוכות בכך, ובשים לב לכך כי מדובר בהוצאות עבר ביחס אליהן הגישה ליבראלית
– אעמיד רכיב זה על דרך אומדנא על סך של 1,500 ₪ המהווה את "הצד הנמוך והבטוח" לשם שמירה על האיזון הראוי (וראה:
למשל:
ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ, פ"ד לב(1) 654; ע"א 77/67, מ"י נ' דהאן, פ"ד כא (2) 128; ת.א. (ת"א) 394/98, אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2006); ת.א. (ת"א) 1616/04, שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ (2009); ת"א (ירושלים) 1515/96, יהושוע נ' הסתדרות (1999); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך).
12.4
עזרת צד ג' – לטענת התובע הוא הסתייע בבני משפחתו בתקופה הסמוכה לתאונה. ברם, בני משפחתו לא התייצבו למתן עדות; וחשוב מכך – אופי הפגיעה אינו מחייב עזרת צד ג'. הדברים אמורים במיוחד נוכח מצבו הכללי אותה עת (הליכי שיקום עקב תאונה קשה קודמת). לפיכך, אין מקום לפסוק בגין ראש נזק זה.

סוף דבר
13.
דין התביעה להתקבל.
אני מחייבת את הנתבעת לבצע את הפעולות הבאות:
13.1
לשלם לתובע פיצוי בסך של 6,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין על פי חוק הפלת"ד. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומן בפועל; וכן
13.2
להשיב לתובע את אגרת בית המשפט והוצאות העד בהן נשא התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם בפועל על ידי התובע ועד להשבתם בפועל; וכן
13.3
להשיב לתובע את התשלומים בגין הביקור חדר המיון במרכז הרפואי רמב"ם ודמי פינוי למד"א מיום התאונה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם בפועל על ידי התובע ועד להשבתם לידיו ובלבד שהתובע ימציא לנתבעת קבלות בדבר התשלום תוך 30 יום מהיום. אם התובע לא שילם את התשלומים הנ"ל, יודיע על כך לנתבעת תוך 30 יום מהיום והנתבעת תשלם את הסכומים ישירות למרכז הרפואי רמב"ם ולמד"א.

לצדדים נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין
לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,
ז' אלול תשע"א, 06 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 922-12/08 מתתיהו אסייג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/09/2011)