פסקי דין על דינה נאור | פסקי דין על אנריקה זאיפרט

300222/98 עב     14/08/2001




עב 300222/98 דינה נאור נ' אנריקה זאיפרט




בית הדין האיזורי לעבודה בתל - אביב - יפו עב 300222/98

בפני
: כב' השופט יצחק לובוצקי
תאריך: 14/08/2001
נציגי ציבור: מר גורב ומר ארז

בעניין: דינה נאור

ע"י ב"כ עו"ד שמעון מזרחי
התובעת
נגד

אנריקה זאיפרט

("דגלים ודגלונים ומוצרי פרסום")
הנתבעת
פסק דין
הנתבע (להלן גם: "המעביד") הוא בעלים של עסק לייצור ושיווק של דגלים ודגלונים המשמשים בעיקר בענף הספורט.
התובעת (להלן גם: "העובדת") עבדה אצל הנתבע כאשר שיווק ומכירות, במשך כחודש ימים בלבד (מיום 8.6.97 ועד ליום 10.7.97).

השר ששולם לתובעת בקשר לעבודתה כאמור לעיל, הגיע למירב ל1,500-ש"ח, וזאת לאחר שהמעביד ניכה משכרה סך של 916 ש"ח בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מגניבת דגלונים שהושארו על ידי התובעת ברכב ששימש אותה. מדובר בדגלונים קטנים ששימשו להדגמת תוצרת המפעל. הם הושארו ברכבה של התובעת בניגוד להוראות המעביד. המכונית נפרצה, והדגלונים נגנבו.

התביעה המונחת לפני ביה"ד מסתכמת בשני נושאים: האחד, החזר של 916 ש"ח עלות הדגלונים הגנובים שהופחתה משכרה של התובעת, בצרוף פיצויי הלנת שכר; והשני, הפרשי שכר ועמלות. לדברי התובעת הובטח לה "עמלות" (5%) מכל המכירות ברחבי הארץ, ולא רק ממכירות באזור מסויים או ממכירות שבוצעו במפעל עצמו. בקשר לכך תבעה העובדת בכתב תביעתה כ- 5,000 ש"ח נוספים (בסיכומי התובעת התביעה צומצמה במקצת).
הצדדים הסמיכו את ביה"ד לפסוק לדין או לפשרה, על בסיס החומר הראייתי שהוגש, לרבות עדויות קצרות שנשמעו לפני ביה"ד.

שאלת מחוייבותו של עובד בשיפוי נזק שגרם למעבידו:

הפרת חוזה עבודה גוררת, בדרך כלל, שיפוי כספי של הצד הניזוק. כאשר המפר הוא המעביד, נמדד הפיצוי על פי נזקו של העובד, בהתחשב עם שכרו (דב"ע נג248/ - 3 המועצה המקומית כפר מנדא נ' עבד אל כרים קאסם, סע' 10 ל

פסק דין
מיום 23.6.94). אולם כאשר המפר הוא העובד, מתעוררת השאלה, "... אם באיזו מידה ובאילו נסיבות, חייב עובד לפצות - מדיני חוזים - את המעביד על נזק שנגרם למעביד עקב הפרת חוזה" (דב"ע מב3-18/ ג. את ר. אורבך, מהנדסים יועצים בע"מ נ' חיים גלנצר, פד"ע יד 92, 103). התשובה לכך תלויה במידת היקף חובת העובד לנהוג בזהירות במילוי תפקידו ולטפל ברכוש המעביד בזהירות סבירה. כך, לדוגמה, חויב שליח בפיצוי מסוים למעביד בשל נזק, שגרם למעביד בעת הובלת תכשיטים בניגוד להוראות חוזה העבודה - עובדה שהביאה לאובדן התכשיטים (דב"ע נז3-16/ אורי שיק נ' רונן שנטל, סע' 6 ל

פסק דין
מיום 14.9.97). לטעמנו, הטלת פיצוי כספי על עובד, שהפר את חוזה העבודה כתוצאה מרשלנותו, צריכה להיעשותך בזהירות ותוך כדי התחשבות בכך, שפעולה מוטעית - במסגרת יישום הסכם עבודה - היא חלק מסיכון, שהמעביד צריך להיערך לקראתו במסגרת הפעלת עסקו. זאת, בין בדרך של רכישת פוליסת ביטוח ובין על ידי נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים. לפיכך גם כאשר מחויב עובד בנזקי המעביד, שבוצעו על ידו אגב עבודתו, אין להסיק, כי בית הדין יחייב אותו לשאת במלוא נזקו של המעביד. ניתן לשקול יישומה של הגנת ה"אשם תורם בחוזה", (השווה: ד"ר א' פורת, "הגנת אשם תורם בדיני חוזים" המכון למחקרי חקיקה, 1997). מעביד שלא נקט באמצעים הדרושים לצמצום נזקים, שעלולים להיגרם בדרך הרגילה של ביצוע העבודה, אינו רשאי להטיל על העובד לשפותו בפיצוי על הנזקים הללו.

במקרה דנן, התובעת הועסקה כאשר מכירות. אשת מכירות תפקידה לשווק את מוצרי המפעל. שיווק מוצרים כרוך בהצגתם לפני לקוחות פוטנציאליים. הטובין הונחו ברכבה של התובעת לצורך הצגתם ללקוחות המפעל. אין מדובר באבנים יקרות, אלא בדגלונים ששווים פחות מ1,000- ש"ח.
כלומר, פעולת התובעת היתה פעולה סבירה ורגילה במהלך עבודתה. גם אם התובעת התרשלה בהשארת המוצרים ברכב ועשתה כן בניגוד להוראות המעביד, אין מדובר במעשה זדוני או בהתרשלות רבתית המטילה עליה חובה לשפות את נזקי המעביד. מדובר בהיסח הדעת של השארת סחורה לא יקרה בתוך רכב נעול. לא מדובר ב"הפרה בלתי סבירה" של חוזה העבודה (ר' להשוואה: ע"ע 71/99 אדם טל ואח' נ' סוזי ביטון, סעיף 16 ל

פסק דין
מיום 23.11.00). על המעביד היתה מוטלת אחריות לצפות אפשרות כי במהלך יום העבודה הרגיל, ישכח איש מכירות זה או אחר סחורה ברכב, והסחורה עלולה להגנב. מדובר במקרה שכיח למדי, שניתן לצפותו. כנגד מקרים כאלו ניתן להתגונן. למשל, באמצעות עשיית ביטוח מתאים. המעביד אינו רשאי להטיל על העובד את האחריות לכל נזק שנגרם במהלך עבודת העובד. המעביד רשאי להטיל על עובד אחריות לנזק, שהיווצרותו היא כתוצאה מזדון או רשלנות רבתית ("רשלנות פושעת") של העובד. נזק שלא ניתן למנוע באמצעים סבירים, שיינקוט המעביד בעוד מועד.

התוצאה דנן היא, שגם אם מדובר ברשלנות העובדת, אין מדובר ב"רשלנות רבתית". לפיכך לא היתה הצדקה להפחית משכרה של העובדת את הנזק שנגרם למעביד. המעביד יחוייב להשיב לתובעת את שכרה בסך 916 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10.7.97 ועד התשלום בפועל (פיצויי ההלנה הופחתו בשל המחלוקת הממשית בשאלת הטלת האחריות לשיפוי הנזק).

הפרשי שכר - "עמלות":

הכלל הוא שחוזה, לרבות חוזה עבודה, יפורש מתוכו על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד הדעת אינו אלא השערת בית הדין מה היתה כוונת הצדדים, שעה שהתקשרו בחוזה כפי שהתקשרו. הדרך הטובה ביותר לגילוי כוונת הצדדים היא בחינת התנהגותם (דב"ע נג3-101/ צבי אבנשפנגר נ. עוף ירושלים, עמ' 5 לפס"ד מיום 31.5.93).
מאחר ותקופת העבודה היתה קצרה מאוד, קשה לבחון את ההתנהגות. התובעת הבינה כי תזכה לעמלות מכל מה שימכר ברחבי הארץ מתוצרת המפעל ובכך תשפר את שכרה, לעומת מה שהשתכרה במקום עבודה קודם. הנתבע הבין שמדובר במכירות בגזרה גאוגרפית מסויימת, בה פעלה העובדת, או מתוצרת הנמכרת במפעל עצמו ולא מעבר לכך. מאחר והדעות חלוקות ואין אינדיקציה לברורה להכרעה, ראוי לפסוק לפשרה. זאת, בשים לב לכלל ש"המוציא מחברו עליו הראיה". התובעת הגישה מסמכים המלמדים על מחזור מכירות גדול משהוצהר על ידי הנתבע מלכתחילה. בשים לב לשיקולים הנוגדים, אנו פוסקים לפשרה באופן שהנתבע ישלם לתובעת בקשר ל"הפרשי עמלות", סך של 2,800 ש"ח צמודים למדד ונושאים ריבית חוקית מיום הפסקת העבודה (10.7.97) ועד ליום התשלום בפועל.

הוצאות:
הנתבע ישא בהוצאות חלקיות, וישלם לתובעת סך של 1,200 ש"ח בצרוף מע"מ כשכ"ט עו"ד.

ערעור: בזכות, תוך 30 יום.

ניתן 14/8/01, בהעדר הצדדים.
נ.צ. - מר גורב נ.צ. מר ארז יצחק לובוצקי
- שופט, אב"ד









עב בית דין אזורי לעבודה 300222/98 דינה נאור נ' אנריקה זאיפרט (פורסם ב-ֽ 14/08/2001)