פסקי דין על עיד אבו רמילה | פסקי דין על אלומתריס בע"מ

2940/07 תעא     26/04/2011




תעא 2940/07 עיד אבו רמילה נ' אלומתריס בע"מ






בפני

כב' השופטת שרה שדיאור

נ.צ. (מ) לוי אילן
נ.צ. (ע) מר אפיק זאב
תובע
עיד אבו רמילה

ע"י ב"כ עו"ד דראושה עבד אל כרים


נגד

נתבעת
אלומתריס בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עמוס אגרון

פסק דין
בפני
בית הדין תביעת התובע לתשלום ימי חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים, לאחר שלטענתו, התפטר כתוצאה ממחלת מקצוע שנבעה כתוצאה ישירה מעבודתו בנתבעת.
הנתבעת – חברת אלומתריס בע"מ
(להלן: "החברה") טוענת כי כי התובע נטש את מקום עבודתו ללא הודעה מוקדמת ובלא הצדקה רפואית ומבלי ליתן לה את האפשרות לבדוק טענותיו בנושא או לשלבו בעבודה אחרת ולפיכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

העובדות
1. התובע עבד בנתבעת 216 חודשים ברציפות.
2. התובע הודיע לנתבעת במכתבו מיום 1.8.07 על הפסקת עבודתו.

המחלוקת
1. האם לתובע מחלת עור. ככל שכן, האם קיים קשר סיבתי בין דלקת עור הידיים לבין החשיפה לחומרים בסביבת העבודה בנתבעת.
2. מהן נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת, דהיינו האם התובע התפטר עקב מצב בריאותו הלקוי.
3. האם התובע מיצה את אפשרויות ההעסקה החלופיות בנתבעת.
4. האם התובע זכאי לתשלום עבור דמי חופשה והבראה.
5. ככל שיקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, מהו שכרו הקובע לעניין זה.


הכרעת הדין
נסיבות סיום עבודת התובע –אבחנה רפואית
1. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלת נסיבות סיום עבודתו של התובע. בעוד שהתובע טוען כי התפטר מחמת מצב בריאותו ועקב מחלת המקצוע בה נדבק, טוענת הנתבעת כי התובע לא חלה במחלת מקצוע, ולחילופין במידה וחלה, אין לכך כל קשר לעבודתו ולפיכך אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

2. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"), קובע את התנאים לפיהם ניתן לראות התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי, כפיטורים:
"6. התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".

נטל ההוכחה כי העובד התפטר עקב מחלתו, מוטל על העובד (דב"ע נג/3-210 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ).

3. נפסק כי עובד המתפטר לרגל מצב בריאותו צריך שיודיע על סיבת ההתפטרות עם התפטרותו, על מנת לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה ולהשפיע על שאר הנסיבות, כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות (דב"ע לג/3-2 חיים זילבר נ' גלובוס בע"מ).
עוד נפסק כי "יתכנו מקרים שבהם אין ליקוי הבריאות כשלעצמו משמש סיבה מספקת להתפטרות, באשר ניתן לקבוע סדרי עבודה אשר יענו על צרכיו של העובד והוא יוכל להמשיך בעבודתו על אף מחלתו. למצבים שכאלה מכוונת הפסיקה הקובעת שיש ליתן למעביד אפשרות ליצור תנאים שימנעו את הצורך להתפטר" (דב"ע לו/3-13 אתא בע"מ נ' בן חדר).
משמע, כל מקרה יש לציין לפי נסיבותיו, מהות הליקוי הבריאותי והאפשרויות אשר במפעל בו מדובר להמשיך לעבוד במצב בריאותו של העובד, תוך שקילת מכלול העובדות הבאות בחשבון ליישום הוראות החוק.
נבחן את נסיבות התפטרות התובע במקרה שלפנינו.

4. ביום 1.8.07 הודיע התובע לנתבעת על הפסקת עבודתו בשל מצב בריאותו וכך הוא אומר:
"לפני כשלוש שנים התחלתי לסבול מאקזמה בידיים. הלכתי לבדיקות רפואיות רבות, ביניהם מומחים למחלות עור בבי"ח ורופאים תעסוקתיים, אשר קבעו כי אינני מסוגל לעבוד עוד במקצוע האלומיניום, בשל החשיפה לחומרים כימיים הקשרים לייצור אלומיניום. לפני קביעת פרופ' אריה אינגבר, מומחה למחלות עור בבי"ח הדסה, עלי לשנות מקצוע או מקום עבודה... הפסקת עבודתי במפעל נובעת מסיבות בריאותיות בלבד, ולא משום סיבה אחרת..." (נ/4 המצורף לתצהיר התובע).

5. על פי תצהירו של התובע חלה התדרדרות במצבו הרפואי. לכן, הוא פנה לרופא המשפחה שלו והחל להשתמש במשחה כנגד מחלת העור בידיו, אך הדבר לא הואיל ומצב הורע ורופא המשפחה שלו הפנה אותו לרופא תעסוקתי .
הרופאה התעסוקתית, ד"ר פולק סבטלנה, בדקה את התובע והפנתה אותו לבדיקה במחלקה הדרמטולוגית בבי"ח הדסה עין כרם.
התובע נבדק על ידי פרופ' אריה אינגבר, מנהל המחלקה הדרמטולוגית בבי"ח הדסה עין כרם, אשר קבע במפורש כי המדובר במחלת מקצוע וכי התובע "עונה על 4 קריטריונים של mathias פריחה המתאימה לדלקת עור שממגע, מופיע במקום המגע בידיים... אי לכך מדובר במחלת עור מקצועית ועליו לשנות מקצוע או מקום עבודה" (נ/1 לתצהיר התובע, (דגש שלי – ש.ש.))
בנוסף, לתובע אושרה חופשת מחלה בת שלושה חודשים (נ/2).

6. כאשר התובע שהה בחופשת מחלה, הנתבעת שלחה לו מכתב מיום 11.6.07 לפיו מאחר והינה מעוניינת בהמשך העסקתו, תפקידו ישונה לאלתר והוא לא יעסוק עוד בייצור מוצרי אלומיניום אלא בהתקנה בלבד (סעיף ה' לנספח ג' בתצהיר הנתבעת).
התובע חזר לאחר סיום חופשת המחלה לנתבעת בתפקידו החדש, אולם חלה התדרדרות נוספת במצבו. בעדותו, התובע הסביר כי גם בעבודת המתקין נעשה שימוש בחומרים כימיים (עמ' 7 ש' 12-21).
התובע פנה שוב לרופאה התעסוקתית אשר קבעה כי גם עבודתו בתור מתקין מרעה את מצבו ובטופס סיכום מחלה רפואית מחודש יולי 2007 (נ/3 לתצהיר התובע) קבעה כי "הנ"ל סובל מבעיות עור כרונית, הקשורה למגע עם חומרים כימיים שונים בסביבת עבודתו. קיבל הפניה למל"ל לשם הכרת מחלת מקצוע. אחרי חזרה לעבודה בתפקיד של מתכין (צ"ל – מתקין, ש.ש.) חלה התלקחות של מחלתו. אי לכך הנ"ל אינו מסוגל להמשיך בכל התפקידים, הכרוכים במגע עם כל החומרים, הקשורים ליצור והתקנת חלקים מאלומיניום. הערות: אבקש לאפשר לנ"ל מימוש כל זכויותיו הסוציאליות." (דגש שלי – ש.ש.)

7. לאור חוות הדעת הרפואיות החד משמעיות המורות לו להחליף עבודה, התובע הודיע לנתבעת על התפטרותו ביום 1.8.07.

8. מהמסמכים הרפואיים האובייקטיבים של רופאים מקצועיים שהוצגו בפני
נו עולה תמונה חד משמעית וברורה כי התובע אכן סבל ממחלת מקצוע שנגרמה באופן ישיר מעבודתו בנתבעת.בכך הרים את הנטל המוטל עליו על פי הפסיקה לעיל.
9. הנתבעת הכחישה כי התובע חלה במחלת מקצוע עקב עבודתו. לשם כך, הגישה הנתבעת חוות דעת מטעמה של ד"ר אריה י. ליפשיץ, מומחה למחלות עור (נ/1), אשר מסקנתו היתה כדלקמן:
"אמנם בסביבת העבודה באלומתריס קיימים חומרים שעלולים פוטנציאלית לגרום לדלקת עור ממגע בידיים, אולם המסמכים המצורפים אינם מעידים באופן ישיר על רגישות כנ"ל (כמו ממצאי תבחינים) אלא רק בעקיפין (קריטריוני מתיאס). לכן ללא גיבוי בתיעוד מדויק של אירועי ההחלמה לאחר הפסקת החשיפה לסביבת העבודה באלומתירס וההתלקחות לאחר החשיפה החוזרת, לא ניתן לדעתי, לקבוע בוודאות שאכן דלקת עור הידיים של מר עיד אבורמילה נגרמה דווקא עקב החשיפה לחומרים בסביבת העבודה באלומתריס."

10. דהיינו, ד"ר ליפשיץ אינו חולק על המסקנה כי סביבת העבודה בנתבעת יכול לגרום למחלת העור בידי התובע, אולם טוען כי התיעוד שהוצג בפני
ו, חסר.וכיניתן להסיק בעקיפין.הוא אינו שולל זאת.
אולם מעדותו עולה תמונה חדה יותר . ד"ר ליפשיץ אמר כי אין הוא חולק על מקצועיותו של פרופ' אינגבר וכי פרו' אינגבר הינו מהמובילים בתחום דלקות עור ממגע ומחלות עור מקצועיות (עמ' 25 ש' 19).

בעדותו פירט לטענתו את הפגמים שהתגלו במכתבה של ד"ר פולק (עמ' 26 ש' 19). אולם ד"ר ליפשיץ לא טען כי מסקנתה מוטעית או כי פעלה באופן לקוי, אלא רק טען כי המסכת העובדתית חסרה:
"ש. ניתן לומר שד"ר פולק פעלה בצורה לקויה אל מול התובע
ת. לא. לגופו של עניין, גם כשאני רואה מכתב של פרופ' אינגבר אני נמלא יראת כבוד. הוא כמעט חותמת. אורים ותומים...
...
ש. ד"ר אנגבר הטעה את הרופאה התעסוקתית והיא הטעתה את ד"ר תלחמי
ת. אני לא אומר שהיא הטעתה, אני אומרת שמסכת העובדות חסר."
(עמ' 27 ש' 5-14)(דגש שלי ש.ש.).

11. בהמשך עדותו אמר כי אין ספק שלתובע יש מחלת עור:
"ש. הגענו לגורם הרביעי, שהגיע למסקנה שארבעתם שונה מהמסקנה שונה משלך
ת. לא הגיעו למסקנה שונה. אם האיש במהלך עבודתו נפגע בדלקת עור בידיים, עבר טסטיים שליליים, ובמהלך חופשת המחלה והתנתקות מסביבת העבודה חלה החלמה ספונטנית של עור הידיים ועקב חזרה לעבודה חלה פגיעה נוספת אין ספק שלאיש יש מחלת עור הקשורה לסביבת עבודתו דאז, הבעיה היחידה שהדברים אינם מתועדים בשום מקום והחלטות על סך מכתב מסכם בלבד של פרופ' אינגבר שמכתב זה אינו מפרט את מסכת העובדות שצריכה להיות עם תאריכים והמדגישה את התקיימות המחלה."
(עמ' 28 ש' 10-16, דגש שלי – ש.ש.).כלומר המומחה מטעם הנתבעת למעשה תומך בכך שאם חלה הטבה שעה שהתובע לא עבד מדובר במחלת מקצוע. ההטבה עוה ממכתב ד"ר פולק.

12. על דברים אלו חזר גם בהמשך עדותו (עמ' 29 ש' 10-16), וכאשר נשאל האם הוא מתחייב שבמידה והתובע יחזור לעבודתו והמחלה לא תתעורר מחדש, השיב בשלילה (עמ' 29 ש' 17-18).
בכך בעצם ד"ר ליפשיץ חיזק את המסקנה הרפואית כי אכן מדובר במחלת מקצוע וכי ישנו קשר סיבתי מובהק בין עבודתו של התובע לבין מחלת העור בידיו.
נדגיש כי ד"ר ליפשיץ הינו עד מטעם הנתבעת אשר ביקשה להביא את חוות דעתו לשם ערעור הקביעה כי לתובע נגרמת מחלת מקצוע עקב עבודתו בנתבעת, אולם עדותו דווקא חיזקה את גרסת הרופאים שהביא התובע והמסמכים מטעמם .על כן נשמטה הקרקע תחת טענות הנתבעת כנגד קביעותיהם של פרופ' אינגבר, ד"ר פולק והוועדה הרפואית מטעם ביטוח לאומי, כי לתובע מחלת מקצוע שנגרמה באופן ישיר מעבודתו בנתבעת.התובע הרים את הנטל.

13. נדגיש כי התובע הגיש תביעה למחלת מקצוע למוסד לביטוח לאומי, והוועדה הרפואית של ביטוח לאומי הכירה במחלתו של התובע, קונטקט דרמטיטיס – אקזמה בכפות הידיים, כמחלת מקצוע ונקבע כי הינו זכאי לדמי פגיעה (ת/1 ות/2). הנתבעת הבמכתבה מיום 11.6.07 (נספח ג' לתצהיר התובעת) המליצה לתובע לפנות לביטוח לאומי, ומנהל הנתבעת העיד כי עשה זאת מאחר וביטוח לאומי הוא הגוף המוסמך להחליט בעניין (עמ' 36 ש' 9 וכן עמ' 38 ש' 24).די בכך להצביע כי התובע היה עקבי בטענתו שהוכרה ע"י גופים בלתי תלויים ביחסי העבודה נשוא ההליך או ברופאים מטעם מי מהצדדים.
גם מנהל הנתבעת מקבל את מסקנת המוסד לביטוח לאומי ואינו חולק על סמכותו של המוסד להחליט בעניין.

העסקה בתפקיד אחר
14. עוד טענה הנתבעת כי היה על התובע, לאחר שעבר תפקיד, ליתן לנתבעת אפשרות נוספת להעסיקו בתפקיד אחר ומשלא עשה כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים.
אין בידינו לקבל טענה זו.
התובע הוכיח כי מצב בריאותו כשלעצמו הינו בגדר סיבה מספקת להתפטרות. כן הוכיח כי נתן אפשרות לנתבעת להמשיך להעסיקו בתפקיד אחר, אולם משהדבר לא פתר את הבעיה הרפואית,ששוב החמירה ועל כך מעידים חוות הדעת הרפואיות שהוצגו בפני
נו, הודיע על התפטרותו ובכך עמד בתנאי החוק. לא מצאנו כל תימוכין לטענת הנתבעת כי על התובע מוטלת החובה ליתן לנתבעת אפשרות נוספת עד בלי די, להעסיקו.

15. יתר על כן, התובע בתצהירו העיד כי לאחר שחזר לעבוד כמתקין והמחלה חזרה, נפגש עם המנהל והבעלים של הנתבעת ועם עורך דינו אשר עיין במסמכים הרפואיים ובדק אפשרות שהתובע יעבור לתפקיד אחר, אולם מנהל הנתבעת השיב בשלילה (סעיף 32 לתצהירו). הנתבעת לא סתרה גרסתו זו.
הנתבעת הציעה לתובע לעבוד בתור נהג, אולם התובע בעדותו אמר כי גם בתפקיד של נהג מתעורר הצורך במגע עם אלומיניום (עמ' 10 ש' 6) ולכן לא היתה קיימת כל אפשרות של העסקה חלופית ראויה.

העבודה במעסיק החדש
16. הנתבעת טענה כי יש לדחות את תביעת התובע מאחר והתובע עבר לעבוד בחברת "טובול" ומוכר בין היתר חומרי מתכת ואלומיניום דהיינו כי נותר באותו עיסוק ולכן אין ממש בטענה הרפואית.אנו מוצאים כי יש לדחות טענה זו מכל וכל.

17. התובע העיד כי עובד בחברת טובול בתור מחסנאי ואינו עוסק כלל בדברי אלומיניום או בחומרים כימיים הוא הבחין בין הרכבה הצורכת מגע ישיר ומגע עם דבקים וכד' לבין חומרים ארוזים. בדבריו אלו תמך גם מר יהושע קיסינג, עובד החברה שאמר באופן חד משמעי כי טובול לא עסקה ולא החזיקה מוצרים מאלומיניום וכי התובע לא עוסק בכך.(עמ' 23 ש' 7-12).כלומר הוכח כי עבודתו בטובול היתה שונה מעבודתו בנתבעת במחסן בחומרים ארוזים ולא בהתקנה במגע ישיר.

פיצויי פיטורים

18. התובע הציג בפני
נו מסמכים רפואיים מרופא המשפחה ד"ר תלחמי, הרופאה התעסוקתית ד"ר פולק ומפרופ' אינגבר, מנהל המחלקה הדרמטולוגית בבי"ח עין כרם, הקובעים כי באופן חד משמעי כי התובע סובל ממחלת מקצוע הנובעת מעבודתו בנתבעת ומהחומרים להם נחשף בעבודה זו. כך קבעה גם הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי אשר אישרה לו דמי פגיעה. יתרה מכך, אף העד המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר ליפשיץ תמך בגרסת התובע כי הינו סובל ממחלת מקצוע, אף אם חלק על הדרך הפרוצדורלית,ובסיס המסמכים , אולם לא חלק על התוצאה של חוות הדעת.
עוד הוכח בפני
נו כי התובע נתן הזדמנות לנתבעת להעבירו לתפקיד אחר, אולם משהמחלה חזרה, לא היתה בידי התובע כל ברירה אלא להפסיק את עבודתו בנתבעת, בהתאם להמלצות הרפואיות.
הוכח גם השוני המהותי בין עבודתו בנתבעת לעבודתו בטובול.
משהוכח כל האמור לעיל ומשהביא התובע אישור לגבי מחלת המקצוע בה לקה, עמד התובע בנטל ההוכחה כי התפטר מחמת מצב בריאותו ולפיכך נחשב למתפטר בדין מפוטר.

19. לאור האמור, התובע עומד בתנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, על כן זכאי לפיצויי פיטורים.
20. שכרו הקובע של התובע על פי תלושי שכרו (נספחים א'-ב' לתצהיר הנתבעת) עמד על סך של 5,350 ₪. משאין מחלוקת כי התובע עבד 216 חודשים (מוסכמה מיום 18/2/09), על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסכום של 96,300 ₪.

דמי חופשה
21. התובע טען כי מגיע לו תשלום בגין 93 ימי חופשה עבור שלוש השנים האחרונות לעבודתו וכן 50% מהסכום המגיע לו בגין דמי הבראה מאחר ולא קיבל את מלוא התשלום בגין זכות זו (עמ' 8 ש' 24 וכן עמ' 11 ש' 16).הנתבעת טענה להתיישנות החופשה ע"פ חוק . התובע חדל לעבוד ביולי 2007 והגיש תביעה ב-11/07.על כן לא חלה התיישנות.טענה זו נדחית ומכל מקום תביעתו מתקבלת רק בחלקה המתייחס לסוף תקופת עבודתו.

22. מתלושי השכר שהוצגו בפני
נו (נספחים א'-ב' לתצהיר הנתבעת) עולה כי התובע בשלוש השנים האחרונות לעבודתו ניצל כ-59 ימי חופשה בסך הכל. לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובע עבור 34 ימי חופשה הנותרים סך של 6,800 ₪.

דמי הבראה

23. מריכוז תלושי השכר שהוצג בפני
נו (נספחים א'-ב' לתצהיר הנתבעת), עולה כי לתובע שולם בגין דמי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתו סכום של 5,510 ₪. מאחר והתובע לא עבד בשנתו האחרונה שנה מלאה, הינו זכאי לתשלום של 13.5 ימי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתו בערך של 307 ₪ ליום הבראה, מכאן כי הסכום בגין דמי הבראה שולם לתובע במלואו ואף ביתר. לאור האמור, תביעתו לתשלום דמי הבראה, נדחית.

סוף דבר
24. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. סך של 96,300 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
ב. סך של 6,800 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.
ג. התביעה לדמי הבראה נדחית.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי עובד-מעביד (1.8.07 ) ועד ליום התשלום בפועל.

25. מבלי לגרוע מהסכומים הנ"ל, מצאנו כי על הנתבעת לשלם שכ"ט עו"ד התובע בגין הליך זה בסך של 6,000 ₪.זאת גם לנוכח סירבולו במהלכו וגם נוכח שאלת ניהולו מחדש עם הוכחות עקב פטירת נציג הציבור.מצאנו כי בהתקיים ראיות אובייקטיביות וחוו"ד רפואיות מקצועיות לא היתה כל הצדקה לבקשה לשמיעת ההליך מחדש. (ראה החלטה מיום 4/4/11).
סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. אם לא ישולם במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כב' ניסן תשע"א, 26 אפריל2011 , בהעדר הצדדים.
נציג ציבור עובדים
אפיק זאב

נציג ציבור מעבידים
אילן לוי

שרה שדיאור
, שופטת
בית דין אזורי לעבודה בירושלים
תע"א 2940-07 אבו רמילה נ' אלומתריס בע"מ
1 מתוך 8








תעא בית דין אזורי לעבודה 2940/07 עיד אבו רמילה נ' אלומתריס בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/04/2011)