פסקי דין על מרי בן שימול | פסקי דין על עיריית אשדוד

32395-09/10 תת     13/04/2011




תת 32395-09/10 מרי בן שימול נ' עיריית אשדוד






מספר בקשה:1
בפני

כב' הרשם יניב בוקר
המבקשת

מרי בן שימול
נגד
המשיבה

עיריית אשדוד
החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים
בפני
בקשתה של המבקשת, הגב' בן שימול מרי, כי אתיר לה להתגונן בפני
תביעתה של המשיבה, עיריית אשדוד
, אשר הוגשה כתובענה על סכום קצוב, על הסך של 8,278.40 ₪, בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק מס' 2501649106.

תמצית הטענות בכתב התביעה
בכתב התביעה טענה המשיבה כי המבקשת הייתה, בכל הזמנים הרלבנטיים לכתב תביעה זה, בעלת הזכויות בנכס המצוי ברח' אח"י אילת 7/11 , אשדוד (להלן: "הנכס").

עוד טענה המשיבה, כי בחודשים 12/2007-05/2008 או בסמוך לכך, בבניין בו מצוי הנכס, ביצעה עבודות שיפוץ ותיקון מבנה, להסרת סכנה מיידית, בתוקף סמכויותיה כרשות מקומית בכלל, ועפ"י חוק עזר לאשדוד (הריסת מבנים מסוכנים), בפרט.

לטענת המשיבה, על פי חוק העזר, זכאית היא לגבות את הוצאות ביצוע העבודות, מבעל הבניין כמשמעותו בחוק העזר, ומכוח סמכותה זו הטילה על בעלי הנכסים בבניין האמור, ובכללם הנתבעת, דמי השתתפות בהוצאות אלה.

על פי כתב התביעה, יתרת חוב המבקשת למשיבה, ליום 23.06.2010, בגין אי תשלום דמי השתתפות עפ"י חוק העזר, עמדה על סך 8,278.40 ש"ח.

לטענת המשיבה, פנתה במכתב למבקשת, בדרישה לתשלום חובה, אך לא נענתה.
תמצית הטענות בהתנגדות
המבקשת טענה בהתנגדותה, כי עובר לקבלת החלטת רשם ההוצאה לפועל בעניין בקשה שהגישה המשיבה לפטור מאגרה, לא קיבלה מהמשיבה כל הודעה ו/או התראה, לא על המפגע הנטען וכל שכן לא מכתב התראה כדין וכנדרש לשם פתיחת התובענה במסגרת ההוצאה לפועל.

עוד טענה המבקשת, כי לכתב התביעה צורף אך ורק דו"ח לקוני של יתרות מהמשיבה, כאשר לא ברור אילו תיקונים ביצעה המשיבה בנכס הנטען , מכוח מה וכן לא ברורות עלותם הכוללת והחלוקה הנדרשת בין כל בעלי הדירות וכן חובתה של המשיבה לשאת במימון כלשהו.

בנוסף, לטענתה, אף גורם מטעם המשיבה לא פנה אליה מעולם ולא יידע אותה כי המבנה בה
מצויה דירתה נתון בסיכון זה או אחר, המוכחש כשלעצמו, כלשונה.

עוד טענה המבקשת, כי לא ניתנה לה ההזדמנות לבדוק את אמיתות הליקוי הנטען, ולא התקבלה הסכמתה לביצוע התיקונים הנדרשים שעה שהמדובר בנכס בבעלותה, וכן לא נבחנה יכולתה הכספית לשאת בסכום זה ו/או לא ניתנה לה ההזדמנות לבחון את הצעת המחיר לתיקון או לתקן את הליקויים בעצמה.

המבקשת, לטענתה, אינה יודעת מה עשתה המשיבה בנכס, אולם היא יודעת, לדידה, כי המשיבה ו/או מי מטעמה, השאירו את סביבת המבנה מלוכלכת משיירי צבע וסיד ורווית מפגעים.

המבקשת הוסיפה כי נדרשה, על ידי חברת פרץ בוני הנגב ו/או מי מטעמה של המשיבה, לחתום על הסכם לבניית קומות נוספות על המבנה, ולפיכך, לטענתה, ככל הנראה אין המדובר על סכנה הקיימת במבנה, אלא על הצורך בחיזוקו לצורך הוספת קומות, ולפיכך, על הקבלן לשאת בהוצאות אלה.

המבקשת הוסיפה כי אין בידה את החומר הנוגע לעניין זה, וכי עד מועד הדיון תמציאו.

כמו כן טענה המבקשת כי אופן חישובו של הסכום הנתבע אינו ברור, ולפיכך אין המדובר בתביעה על סכום קצוב.

תמצית הדיון בפני

ביום 27/1/2011 התקיים בפני
דיון בבקשה, והמבקשת נחקרה על תצהירה.

המבקשת הודתה כי היא בעלת הנכס הנזכר בכתב התביעה, וטענה כי אינה זוכרת מי התגורר בדירה בשנים 2007 ו- 2008. לטענתה לא קיבלה בשנים אלה את הדואר ואף לא יצרה קשר, לשם קבלת הדואר, עם מי שהתגורר בדירה.

המבקשת טענה כי מאן דהוא הגיע אליה והחתימה על הסכמה לבניית בניין חדש במקום.

כאשר נשאלה המבקשת כיצד ידעה על התיקונים בנכס, השיבה: "אמרו לנו. לא ידעתי בכלל, הדיירים אמרו לנו, אחד מהם, אני לא יודעת מי, הדיירים בשיכון מתחלפים כל הזמן יש שם שוכרים שמתחלפים. בעלי ראה ואמר לי, הוא אמר שצבעו את השיכון וזה הכל, בשביל זה רוצים 10,000 ₪, אין לי כסף לשלם, אני פנסיונרית.".

המבקשת טענה כי ביקרה בנכס לפני כשנתיים-שלוש וכי לא ראתה בו כל שינוי. לטענתה, הטענות בתצהירה בדבר לכלוך שהותירה המשיבה בבניין, נאמרו לה על ידי מאן-דהוא.

המבקשת טענה כי לא ביררה בעצמה את סוגיית התשלום עבור התיקונים בנכס, וכי ילדיה פונים עבורה למוסדות שונים. המבקשת אישרה כי ייתכן שבעלה ניסה להגיע להסדר עם ב"כ המשיבה.

המבקשת העידה כי לא קיבלה לידה מסמך שיועד לבעלי הדירות, מיום 10/6/08, ובו תיאור של העבודות שנטען כי נעשו ועלותן.

המבקשת העידה כי חתמה על הסכם, עם גורם שלישי שלא ידעה לומר מיהו, בנוגע לבניית בניין חדש חלף הנכס הנזכר, ובו תיבנה עבור המבקשת דירת 4 חדרים, במקום דירת 3 החדרים הקיימת כיום.

המבקשת לא זכרה האם המסמך שהוגש לתיק בית המשפט זהה למסמך עליו חתמה.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

תמצית סיכומי המבקשת
המבקשת חזרה בסיכומיה על טענותיה כי לא יודעה בדבר הכוונה לבצע עבודות בנכס הנזכר בכתב התביעה, וכי לא קיבלה את מכתב ההתראה קודם להגשת התובענה ללשכת ההוצאה לפועל.

המבקשת חזרה וטענה כי אינה יודעת מה עשתה המשיבה בנכס, וכי לא צורף פירוט של ממש לכתב התביעה בעניין זה.

עוד, לטענתה, לא פנתה אליה המשיבה בכתובתה הרשומה במשרד הפנים.

המבקשת אף הוסיפה כי ככל הנראה נדרשו העבודות לחיזוק המבנה לשם בניית קומות נוספות, ולא בשל מסוכנותו הנטענת.

תמצית סיכומי המשיבה
המשיבה טענה בסיכומיה כי השאלה המרכזית שבמחלוקת בין הצדדים, היא אופן ההודעה על עצם החיוב ולא החיוב עצמו.

המשיבה חזרה על טענותיה בכתב התביעה, באשר לאופן התגבשותו של החיוב, וטענה כי פנתה בכתב למבקשת, כמו גם לבעלי הדירות הנוספים בנכס, בדרישה לתשלום חובה ("הודעת חיוב") אך המבקשת לא נעתרה לפניית המשיבה.

לעניין זה, ביקשה המשיבה להפנות למכתב אשר הוגש וסומן מב/1, אשר הופק ונשלח לכלל בעלי הדירות בבניין המבקשת, בו נזכרו אף פניות ומכתבים קודמים שנשלחו לבעלי הדירות בבניין ברח' אילת 7, וכן למכתב ב"כ המשיבה שנשלח למבקשת בדואר רשום וצורף כנספח ב' לכתב התביעה.

המשיבה טענה כי טענות המבקשת בדבר אי-ידיעתה המוקדמת הינן תמוהות, וזאת מאחר וילדיה התגוררו בדירה בחלק מן התקופה, ולא ייתכן שלא הבחינו בעבודות האינטנסיביות שבוצעו במקום.

ב"כ המשיבה הפנה לסע' 10 לחוק העזר הרלוונטי, הקובע, לעניין מסירת הודעה לפי חוק עזר זה, כי המסירה תהיה כדין בדרכים שונות ומגוונות, לרבות אם נשלחה בדואר רשום למען מגוריו או עסקיו הרגילים או הידועים לאחרונה של בעל הבניין, או אם הוצגה במקום בולט על הנכס שאליו היא מתייחסת או הוכנסה לתיבת דואר הנושאת את שמו.

כמו כן, לטענת המשיבה, ע"פ סעיף קטן 10 (ב) לחוק העזר, אין אף צורך לציין את שמו של בעל הבניין ודי אם הפנתה המשיבה אליו את ההודעה כ"בעל" או כ"מחזיק" אותו בניין, בלא שם או תואר נוסף.

לעניית טענות המבקשת בדבר חברת בניה כלשהי המעוניינת להוסיף ולבנות קומות על הנכס, טענה המשיבה כי אין לה כל ידיעה באשר לטענתה המופרכת, כלשונה, של המבקשת בדבר המסמך אשר הוגש, או בהקשר להסכם כלשהו הקשור בו וכי, מכל מקום, המרוויחה היחידה
מהסכם כאמור, אם אכן נחתם ויצא אל הפועל, היא המבקשת עצמה, שכן היא זו שלכאורה, ע"פ טענתה שלה, צפויה לקבל במקום דירתה הישנה בת 3 החדרים, דירה חדשה, בת 4 חדרים וכן דמי שכירות לשנתיים.

דיון והכרעה
ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:
"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי – י.ב.).

טענתה המרכזית של המבקשת כי מעולם לא נשלחה אליה הודעה בדבר כוונת המשיבה לבצע עבודות בנכס, לא נסתרה בחקירתה הנגדית ולא התבררה כהגנת בדים.

למעשה, המבקשת הכחישה, בעדותה בפני
, את קבלתו של מסמך מב/1 לידיה.

אמנם, הצדק עם ב"כ המשיבה כי חוק העזר מאפשר משלוח ההודעה בדרכים מגוונות, וראה לעניין זה הוראת סע' 10 לחוק עזר לאשדוד (הריסת מבנים מסוכנים), התשס"ג-2002:
"(א) מסירת הודעה לפי חוק עזר זה תהיה כדין אם נמסרה לידי האדם שאליו היא מכוונת או נמסרה במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגילים או הידועים לאחרונה לידי אדם מבני משפחתו הבוגרים או לידי אדם בוגר העובד או מועסק שם או נשלחה בדואר במכתב רשום לאותו אדם לפי מען מגוריו או עסקיו הרגילים או הידועים לאחרונה או אם הוצגה ההודעה במקום בולט באחד המקומות האמורים או על הנכס שאליו היא מתייחסת או אם הוכנסה ההודעה לתיבת דואר הנושאת את שמו של האדם או של עסקו או אם פורסמה ההודעה בשני עיתונים לפחות הנפוצים בתחום העיריה, שאחד מהם לפחות הוא בשפה העברית.
(ב) הודעה שיש למסור לפי חוק עזר זה לבעל בנין, תיראה כאילו נערכה כהלכה, אם הופנתה אליו כ"בעל" או כ"מחזיק" אותו בנין, בלא שם או תואר נוסף.". (ההדגשות שלי – י.ב.).

אולם, השאלה העובדתית בדבר מקום מגוריה הידוע או הרגיל האחרון של המבקשת, בעת משלוח ההודעה, והאם תיבת הדואר בנכס נשאה את שמה באותה עת, לא יכולה להיות מוכרעת בשלב דיוני זה, שכן היא מצריכה קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות שאינני מוסמך לעשות בשלב זה. כמו כן, מטבע הדברים טרם הוגשו ראיות מטעם המשיבה, באשר לאופן משלוח ההודעות והאם, למשל, ביצעה פרסום בעיתונים או פעלה בדרך אחרת המותרת על פי חוק העזר.

עוד יש לציין, כי על פני הדברים, סע' 3(ה) לחוק העזר דורש, כתנאי לביצוע העבודות על ידי המשיבה, כי בעל הנכס לא ימלא אחר דרישתה הראשונית לבצע עבודות או לנקוט אמצעי זהירות בעצמו, שכן לשון הסעיף היא: "לא מילא בעל בנין אחרי דרישת ראש העיריה לפי סעיף קטן (א), או ביצע את העבודות שלא באופן או בזמן המפורט בהודעה, רשאית העיריה לבצע את העבודות ולגבות מבעל הבנין את הוצאות הביצוע". (ההדגשות שלי – י.ב.).

לפיכך, יש להתיר למבקשת להתגונן בטענה כי המשיבה לא פעלה על פי סע' 3(ה) ו-10 לחוק העזר ולא מסרה לה הודעה, כנדרש בסעיפים אלה, בטרם ביצוע העבודות.

לעומת זאת, אין מקום להתיר למבקשת להתגונן בפני
התביעה בטענה כי התחשיב של המשיבה בדבר עלות העבודות איננו נכון או איננו מפורט, שכן המבקשת לא פנתה למשיבה בהליך גילוי מסמכים מוקדם, כדי לבסס טענה זו, והטענה אינה מפורטת כלל ואינה מציעה תחשיב נגדי.
זאת באנלוגיה מן ההלכה כי "...במקרה זה לא יוכל המערער להיאחז בטענה שהיעדר הפירוט נובע מחוסר אפשרות להשיג מסמכים מהבנק, שכן כאן לא עמד המערער בדרישה המקדמית לבקש את המסמכים מן הבנק. אילו עמד בכך, והבנק היה מסרב ליתן או להציג לו את המסמכים החיוניים, כי אז היה מקום ליתן לו רשות להתגונן חרף הצגת העובדות החלקית בשל היעדר מסמכים..."
(ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66 – ההדגשה שלי – י.ב.).

עוד אינני מתיר למבקשת להתגונן בפני
התביעה, בטענה כי העבודות נועדו לשם בנייה של קומות נוספות בבניין, שכן המדובר, למעשה, בטענת חמורה של מרמה, כלפי המשיבה, שלכאורה עושה שימוש בסמכויותיה באיצטלה שקרית, ולפיכך, הנטל לפרטה הינו נטל כבד.

כידוע, "חובה כפולה ומכופלת לפרט טענתו מוטלת על נתבע המתגונן בטענת תרמית או קנוניה; על יסוד טענה סתמית או מעורפלת של הגנה כזאת, לא יקבל רשות להתגונן" (ע"א 543/86 כלל נ. כלפון, פ"ד מ"ב (3) 339, עמוד 343)

המבקשת לא עמדה בנטל זה, עת צירפה מסמך שאין היא משוכנעת כלל שתוכנו זהה למסמך עליו חתמה, ואף לא פירטה מדוע יש להסיק ממסמך זה (המתייחס לעבודות שיבוצעו בעתיד) אודות טיבן של העבודות שבוצעו בנכס בעבר, וניכר מעדותה כי המדובר בהשערות בלבד.

עוד אינני מתיר למבקשת להתגונן בפני
התביעה בטענה שהעבודות לא בוצעו על ידי המשיבה, או לא בוצעו כראוי, שכן המבקשת הודתה בחקירתה בפני
כי מקור ידיעתה לטענות אלה, שהועלו בתצהירה, הוא סתמי, והדברים נאמרו לה על ידי מן-דהוא, שזהותו אינה ידועה. הטענה אף אינה מפורטת כנדרש בשלב זה.

לאור כל המקובץ, אני מתיר למבקשת להתגונן בפני
התביעה, אך ורק בטענה כי המשיבה לא פעלה על פי סע' 3(ה) ו-10 לחוק העזר ולא מסרה לה הודעה, כנדרש בסעיפים אלה, בטרם ביצוע העבודות בנכס.

התביעה תידון בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"א, 13 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום באשדוד
ת"ת 32395-09-10 (הנדסה) נ' בן שימול
1 מתוך 8









תת בית משפט שלום 32395-09/10 מרי בן שימול נ' עיריית אשדוד (פורסם ב-ֽ 13/04/2011)