פסקי דין על מחמד סיאח | פסקי דין על מחמוד תרשיחאני | פסקי דין על סמיון גרפל | פסקי דין על האני רובי | פסקי דין על ד"ר שמריהו בירן ראש עיריית עכו | פסקי דין על עיריית עכו | פסקי דין על הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב גליל מערבי |

1447/01 עב     26/01/2003




עב 1447/01 מחמד סיאח, מחמוד תרשיחאני, סמיון גרפל, האני רובי נ' ד"ר שמריהו בירן ראש עיריית עכו, עיריית עכו, הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב גליל מערבי




1
בתי הדין לעבודה
עב 001447/01
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
26/01/03

כב' השופטת נאוה וימן

בפני
:
ונציגי הציבור: מרדכי הייטנר וקובי עזרא
1 . מחמד סיאח

2 . מחמוד תרשיחאני

3 . קופנס שושנה (תביעתה נמחקה, בהסכמה)
4 . סמיון גרפל

5. האני רובי
התובעים
איאל סבית

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
הנתבעים
נתבעים פורמליים
1 . ד"ר שמריהו בירן ראש עיריית עכו
2 . עיריית עכו

שניהם ע"י עו"ד אריאל פלביאן


3 . הסתדרות העובדים הכללית החדשה
מרחב גליל מערבי

4 . ועד העובדים של עיריית עכו

פסק דין
1. בתביעה שלפנינו מבקשים התובעים לבטל את החלטת הנתבעים בדבר הפסקת עבודתם החל מ- 1.5.2001, ולהורות על החזרתם לעבודה בעירית עכו
.

2. משהתברר על פי כתבי הטענות והתצהירים שהוגשו לבית הדין, כי לגבי כל אחד מהתובעים מדובר בעובדות שונות הדורשות בירור ושמיעת ראיות, הן לגבי ההליך שבו התקבלה ההחלטה בדבר פיטוריהם, לרבות ההזמנה לוועדת השימוע והדיון בוועדת השימוע, והן לגבי סיבת הפיטורים, לרבות טענות התובעים כי מדובר למעשה בהליך משמעתי שראוי היה להגישו לבית דין משמעתי, ולאחר שב"כ הנתבעים הצהירה כי אם יוחלט ב

פסק דין
בדבר ביטול פיטורי התובעים, או חלק מהם, יכבדו הנתבעים כל החלטה שתינתן, לרבות החזרתם לעבודה של עובדים שפיטוריהם יבוטלו ותשלום שכרם עד מועד חזרתם לעבודה, וכי משרתם לא תאוייש על ידי עובדים אחרים במינוי של קבע, באופן שלא תהיה מניעה להחזירם לעבודה ולתפקידם עובר לפיטורים - החליט בית הדין ביום 6.5.01 לאחד את הדיון בבקשה לצו מניעה זמני עם התביעה העיקרית.

לאחר תיקון כתבי טענות והגשת תצהירים משלימים, התקיים הדיון בתביעתם של התובעים מס' 1, 2, 4 ו- 5, ונמחקה (בהסכמה) התביעה של התובעת מס' 3 (ראה עמ' 1 לפרוטוקול מיום 26.6.2001).

3. עובדות הרקע לתביעה:
(1) בשנת 1999, או בסמוך לכך, יזמה הנהלת עירית עכו
תוכנית לפיטורי עובדים, במסגרת
תוכנית הבראה שגובשה והונהגה בעירייה באותה שנה (להלן - "תוכנית 1999").

(2) הנהלת העירייה הכינה רשימה שכללה שמות של 65 עובדים, אותם דרשה העירייה לפטר
במסגרת תוכנית ההבראה.
במשא ומתן שהתקיים בין הנהלת העירייה לבין וועד העובדים הסכים הוועד לפיטוריהם
של 40 עובדים אשר שמותיהם נכללו ברשימת ההנהלה ונותרה מחלוקת לגבי 25
הנותרים.

הצדדים החליטו להעביר את המחלוקת שנתגלעה ביניהם, להכרעת וועדה
פרטיטית.
ביום 2.5.99 התכנסה הוועדה הפריטטית שדנה בנושא תוכנית ההבראה
והחליטה, לעניין המחלוקת האמורה (נספח א' לבקשה לצו מניעה זמני -
להלן: "הבקשה"):
"מאחר וקיימת דרישה של ההנהלה לפיטורים/פרישה של עד
65 עובדים, ומתוכם קיימת הסכמה עם הוועד מיום 11.4.98 על
40 שמות העובדים - מחליטה הוועדה הפרטיטית כדלקמן:
א) על השמות הנותרים של עד 65 עובדים הצדדים ינהלו
דיון מקומי של עד חודש ימים מיום החלטה זו.
ב) בהעדר הסכמה לשמות העובדים הנותרים, המחלוקת
תועבר להכרעתה של הוועדה הפרטטית ולפסיקתה,
אשר תכריע גם בשאלת מספר המפוטרים, שבכל מקרה
יהיו בין 40 ל- 65 מפוטרים.
ג) (כפי שתוקן בהחלטה של הוועדה הפרטיטית מיום
10.6.99 - נספח ב' לבקשה):
הוועדה הפרטיטית קובעת שבמקום העובדים
המפוטרים/הפורשים לא יכנסו עובדים חדשים, עובדי
חברות כח אדם, קבלן וכדומה, למעט 10 עובדים
שיקלטו בתיאום עם וועד העובדים".

הועדה המשותפת שדנה בנושא תכנית ההבראה, השלימה את החלטתה, בהחלטה נוספת,
מיום 10.6.99 (נספח ב' לבקשה), שם נקבע, בין השאר, מועד לסיום הדיונים לגבי יתרת
מכסת המפוטרים:
"הוועדה רושמת בפני
ה שנית, שעל הצדדים, קרי: העירייה,
ועד העובדים ומועצת הפועלים, ימשיכו בדיונים עד לא יאוחר
מסוף יוני 1999, לגבי דרישת העירייה להשלים את מכסת
המפוטרים/ פורשים עד ל- 65 במספר".

(3) רשימת 65 העובדים שהנהלת העירייה ביקשה לפטר במסגרת תוכנית ההבראה של שנת
1999, לא הוגשה לבית הדין.
טענת התובעים, כי שמותיהם לא הופיעו באותה רשימה, מוטלת בספק, משהוכח, לגבי
חלקם, כי הוזמנו כבר אז לוועדת שימוע בהליך של פיטורים, במסגרת אותה תוכנית
הבראה (ראה הזמנות שנשלחו לתובע רובי האני: "במסגרת תוכנית ההבראה של עירית
עכו
לשנת 1999, הנני מצטער להודיעך כי שמך נכלל ברשימה שהוסכמה עם וועד
העובדים..." (מוצג ת/18) והזמנה דומה שנשלחה לתובע מחמד סיאח
, מוצג ת/6).
סיאח אף אישר בעדותו (עמ' 59) כי "לי אמרו שאני מפוטר לפי תכנית ההבראה משנת
1999", הגם שהוא עומד על כך ששמו לא נכלל ברשימת העובדים שהוסכם לגביהם אז על
פיטורים, ושההזמנה נשלחה אליו בטעות, כפי שאישר בפני
ו, לדבריו, יו"ר הועד דאז,
מה גם שהסכם ההבראה גובש במאי-יוני 1999, וההזמנה מתייחסת לועדת שימוע באפריל
1999, שלדבריו כלל לא התקיימה.

(4) אין מחלוקת כי הוועד והנהלת העירייה לא ניהלו משא ומתן לגבי 25 העובדים שנותרו
מתוך הרשימה שהגישה ההנהלה, ואין גם מחלוקת כי הוועדה הפרטיטית לא נדרשה
להכריע בעניין זה.
לטענת העירייה, ועל כך נפרט להלן, עובדים רבים פנו ביוזמתם אל ההנהלה וביקשו
להצטרף להליך הפיטורים ו/או פרישה לגימלאות במסגרת הסכם ההבראה, ולהנות
מהתנאים המטיבים לפורשים על פי ההסכם. משהגיעו להסכמות לגבי חלק מאותם
עובדים, התמלאה המכסה של 65 עובדים שביקשה הנהלת העירייה לפטר, וממילא לא
היה עוד צורך בהמשך המשא ומתן לגבי 25 העובדים ששמותיהם הופיעו ברשימה המקורית.

(5) בשנת 2000, משנדרשה עירית עכו
לקצץ בעלויותיה בסכום של 2 מיליון ₪, התעורר צורך
בפיטורים של עובדים נוספים. התובעים טוענים, כי מדובר בהמשך של תוכנית 1999, ועל
כן, לטענתם, משביקשה העירייה לפטר עובדים נוספים, היה עליה לפטר עובדים מתוך 25
השמות שנותרו מתוך הרשימה המקורית של תוכנית 1999, לגביהם היה צריך לנהל משא
ומתן עם וועד העובדים, ומתוכם לבחור את המפוטרים.
העירייה טוענת מנגד, כי תוכנית 1999 בוצעה במלואה והסתיימה, וכי "אין קשר בינה
ובין התוכנית לשנת 2001, שהונהגה עקב צורך בקיצוצים".
לטענת העירייה, פיטורי העובדים, ובכללם התובעים, בשנת 2001, היו במסגרת תוכנית
הבראה חדשה (להלן - "תוכנית 2001").
(6) במסגרת התוכנית לפיטורי עובדים בשנת 2001, הכינה הנהלת העירייה רשימה של 22
עובדים שהומלץ לפטרם.
מנכ"ל העירייה פנה אל מנהלי המחלקות וראשי האגפים, ועל פי בחירתם, בהתחשב
בצרכי המחלקה מחד גיסא, ובתפקוד העובדים מאידך גיסא, גיבשה ההנהלה את רשימת
העובדים שביקשה לפטר.
לאחר משא ומתן עם וועד העובדים, ולאחר התערבות נציגי האיגוד המקצועי
וההסתדרות (שבינם לבין עצמם התעוררו חילוקי דעות) - הגיעו הצדדים לרשימה
מוסכמת של 14 עובדים, ביניהם נכללו התובעים בתיק זה (ראה ההסכם מיום 25.3.01,
נספח 2 לתצהיר יוסף שדה, מנהל כח אדם בעירייה).
ההסכם האמור, אושר ביום 26.3.2001 על ידי הועדה הפריטטית, כתכנית הבראה.
(7) בין סוף חודש מרץ, עד מחצית אפריל 2001, נמסרו לכל אחד מהתובעים הזמנות
להופיע בפני
"וועדת שמיעה לפיטורים" (למעט התובע מס' 4, סמיון גרפל
, אשר לדבריו לא קיבל את ההזמנה לשימוע).
בהזמנות לא צויינה סיבה ספציפית לפיטורי כל אחד מהתובעים, אלא, צויין כי מדובר
בפיטורים במסגרת "תוכנית הבראה", כפי שנוסחה ההזמנה שנשלחה לכל אחד מהתובעים:
"במסגרת תוכנית ההבראה של עירית עכו
לשנת 2001, הרינו
מצטער להודיעך כי שמך נכלל ברשימה שהוסכמה עם וועד
העובדים ועם מזכיר הסתדרות הפקידים במרחב הגליל.
לאור הנ"ל ניתנת לך בזאת הזדמנות להופיע בפני
וועדת
השמיעה לענייני פיטורין שמונתה על ידי מועצת העירייה, כדי
לאפשר לך להשמיע את טענותיך במידה ותרצה/י בכך כנגד
כוונת הפיטורין/הפרישה.
המועד שנקבע לכך הוא..."

(8) התובעים הופיעו בפני
וועדת השימוע, למעט התובע מס' 4 (סמיון גרפל
) שלדבריו לא קיבל
את ההזמנה, ורובי האני שהעביר את הערותיו וטענותיו בכתב.

(9) על פי המלצת ועדת השימוע, החליט ראש העירייה להפסיק את עבודתו של כל אחד
מהתובעים, החל מיום 1.5.2001, משהוחלט כי התובעים מס' 1, 4 ו- 5 - יפוטרו ולתובע
מס' 2 נשלחה הודעה בדבר הוצאתו לגימלאות החל מיום 1.5.2001.

4. טענות התובעים:
(1) התובעים טוענים כי הליך הפסקת עבודתם, בין בפיטורים ובין בהוצאה לגימלאות -
נעשה שלא כדין, מתוך שיקולים פסולים, לא ענייניים ומפלים, בחוסר תום לב, תוך פגיעה
בעיקרי הצדק הטבעי, במסגרת פקטיבית של "תוכנית הבראה".

(2) למעשה, כך טוענים התובעים, פיטוריהם באו כהמשך לתוכנית ההבראה של שנת 1999,
וכחלק מביצועה של אותה תוכנית. משכך, היה על העירייה, בבואה לפטר עובדים נוספים,
לבחור את המפוטרים, מתוך רשימת 25 העובדים שנכללו ברשימת המיועדים לפיטורים
בתוכנית 1999, אך הנהלת העירייה, בשיתוף עם הוועד, בחרה בדרך פסולה, של הוספת
שמות עובדים אחרים, שלא נכללו ברשימה של תוכנית 1999, ובכללם התובעים, במקום
לבחור את המפוטרים מבין 25 השמות שנותרו ברשימה המקורית.

(3) לתובעים טענות קשות, לא רק כלפי הנהלת העירייה וראש העירייה, אלא גם כלפי וועד
העובדים וההסתדרות, אשר לטענת התובעים הפרו את חובת הנאמנות שלהם כלפי
העובדים, משחברו להנהלת העירייה "ומעלו בתפקידם" כמי שאמורים לייצג את
האינטרסים של העובדים.

(4) התובעים טוענים עוד, כי פיטוריהם לא נעשו משיקולים כלכליים במטרה לצמצם את עלויות השכר שלהם, כטענת העירייה, אלא מסיבות אחרות, הנוגעות לתפקודם בעבודה, לרבות טענות בדבר עבירות משמעת שעניינן צריך להתברר בבית דין משמעתי, ולא במסגרת של "פיטורי צמצום", במסווה של תוכנית הבראה.
נציין כבר כאן כי לגבי התובע מס' 5, האני רובי
, אין מחלוקת כי פיטוריו לא נבעו משיקולים כלכליים ואינם בגדר "פיטורי צמצום", משהצהירו הנתבעים כי בכוונתם לאייש את תפקידו של האני, כקב"ס למגזר הערבי, בקבלת עובד אחר במקומו.

(5) יתר על כן, לטענת התובעים, פיטוריהם לא יביאו לצמצום בעלויות שכר, משפעלה העירייה, בניגוד לתוכנית ההבראה של שנת 1999 וקיבלה, לטענתם, "עשרות עובדים חדשים", חלקם בתפקידים בכירים, לרבות מנהלי מחלקות, שעלות שכרם גבוהה בהרבה משכרם של התובעים.
התובעים טוענים כי העירייה נהגה בחוסר תום לב, משיקולים זרים ופסולים, ונקטה בצעד בלתי חוקי, בכך שפיטרה עובדים וותיקים, העובדים שנים רבות בעירייה, וקלטה במקומם עובדים "טריים" "ויקרים".

(6) התובעים טוענים גם לפגם בהרכב וועדת הפיטורים שהמליצה על פיטוריהם בפני
ראש העירייה, משנכח בישיבת הוועדה גם יו"ר הוועד, אשר לקח חלק פעיל בדיון וגם בהחלטה.

(7) גם באשר ל"הסכם ההבראה", על פיו הם פוטרו, טוענים התובעים כי ההסכם חסר תוקף
ויש לראותו כבטל, משום שנציגי העובדים אשר חתומים על ההסכם (נציג הוועד ונציג
ההסתדרות), הפרו את חובת הנאמנות ואת חובת הייצוג ההולם שהם חייבים כלפי
העובדים.
בנסיבות אלה, טוענים התובעים כי חתימתם של "נציגי העובדים" על ההסכם שהביא
לפיטוריהם - חסרת נפקות משפטית.

(8) לכל אחד מהתובעים טענות נוספות, המתייחסות באופן ספציפי אליו, הן באשר לזימון לוועדת השימוע ולאופן בו התקיימה וועדת השימוע, והן באשר לטענות שהועלו כלפיהם בוועדת השימוע ביחס לתפקודם בעבודה, על פיהן החליטה וועדת הפיטורים להמליץ על פיטוריהם, המלצה שנתקבלה, לטענתם, ללא בדיקה וללא שיקול נוסף על ידי ראש העירייה.
5. בפסק הדין שלהלן, נדון בטענות הכלליות הנ"ל, ובטענות המתייחסות לכל אחד
מהתובעים באופן ספציפי, בהתייחס לתשובות הנתבעים, לכל אחת מהטענות, כפי
שפורטו טענות הצדדים בהרחבה בסיכומיהם.

6. מטעם התובעים, העידו, בנוסף לתובעים עצמם, גם העדים הבאים:
1. עירית בירן, מי שכיהנה בתפקיד המפקחת על נשירה בבתי הספר במחוז חיפה,
והיתה אחראית, מבחינה מקצועית, על התובע רובי האני.
2. שולמית בוחבוט, המפקחת על נשירת תלמידים, שהחליפה את גב' בירן בתפקידה.
3. חיים חליוה, מזכיר הסתדרות הפקידים, מועצת פועלי עכו
.
4. מג'ד אל דין מוסא - מנהל בית הספר של חטיבת הביניים
5. אהרון לחיאני - שימש בתקופה רלבנטית לתביעה כמחזיק תיק החינוך בעירייה וכסגן
ראש העיר.

מטעם הנתבעים, העידו העדים הבאים:
1. חיים דיין - מנהל מחלקת הגינון בעירית עכו

2. פלו בן אהרון - יו"ר ועד העובדים בעירית עכו

3. רונית מלאך - חשבת אגף החינוך בעירייה
4. חיים אסולין - מנהל אגף החינוך בעירית עכו

5. סמואיל בולוס - מנהל בית הספר המקיף בעכו

6. יוסף ברזק - יו"ר האגף לאיגוד מקצועי (מרחב גליל מערבי
)
7. משה דוידוביץ - מנכ"ל עירית עכו

8. דני ספנדי - מנהל מחלקת מב"ת (מים, ביוב, תיעול) באגף ההנדסה בעירייה
9. יוסף שדה - מנהל כח אדם בעירית עכו
בקביעת העובדות, ככל שהיו במחלוקת, שקלנו את העדויות, אשר חלקן הוגשו בתצהירים במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני, ובתצהירים משלימים שהוגשו במהלך הדיון בתביעה, ונתנו דעתנו למסמכים למכביר שהגישו הצדדים כראיה, ולטענות באי כח הצדדים בסיכומיהם.

7. "תכנית ההבראה לשנת 2001" - האם מדובר בפיטורים על רקע כלכלי שמטרתם
צמצומים וחסכון בעלויות?
התובעים טוענים כי הנהלת העירייה , בשיתוף עם יו"ר ועד העובדים ונציגי ההסתדרות, גמרו אומר "לחסל את מקום עבודתם" וכי פיטוריהם נעשו למראית עין בלבד, במסגרת של "תכנית הבראה".
לטענתם, לא רק זאת שהיוזמה לפיטוריהם לא נבעה משיקולים כלכליים הקשורים במצבה הכלכלי של העירייה, אלא אף זאת שפיטוריהם לא יביאו כלל לחסכון בעלויות השכר, משקיבלה העירייה, לטענתם, עשרות עובדים חדשים, חלקם עובדים שנתקבלו לתפקידים בכירים, לרבות מנהלי מחלקות, אשר שכרם גבוה בהרבה מהשכר "שנחסך" בפיטורי התובעים.
בכך, לטענת התובעים, פעלה העירייה בניגוד לתכנית ההבראה של שנת 1999, משנקבע שם כי "במקום העובדים המפוטרים/הפורשים לא יכנסו עובדים חדשים, עובדי חברות
כח אדם, קבלן וכדומה, למעט 10 עובדים שיקלטו בתיאום עם וועד העובדים".
בתמיכה לטענה זו, מסתמך ב"כ התובעים בסיכומיו, בין השאר, על מכתבו של יו"ר ועד העובדים, מיום 4.2.00, אל מנכ"ל העירייה הקודם (נספח ג' לכתב התביעה) המתריע על כך ש"הנכם ממשיכים לקלוט עובדים חדשים בשכר גבוה בהשוואה לעובדים וותיקים..." וזאת סמוך לאחר שהסתיימה, לכאורה, תכנית 1999, ולתגובת מזכ"ל הסתדרות הפקידים, אשר ביקש לנקוט בצעדים משפטיים כנגד קליטת עובדים חדשים בניגוד לתכנית ההבראה, משדרש להפסיק מיד את עבודתם של העובדים החדשים.
בעדותו בבית הדין, חזר יו"ר הועד, פלו בן אהרון, על גירסתו (בעמ' 167), כי "נכון שנקלטו עשרות עובדים חדשים בניגוד להחלטת הועדה הפריטטית, והם עדיין עובדים".
גם יוסף ברזק, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, שהעיד מטעם הנתבעים, הסתייג מגירסת הנתבעים, המייחסת את פיטורי התובעים לתכנית הבראה כלכלית, כדבריו (בעמ' 247):
"לי לא ידוע שתכנית ההבראה הזאת נעשתה על רקע כלכלי.
... אם הרקע הוא כלכלי - לא יתכן לקלוט עובדים חדשים "יקרים"
ולפטר עובדים וותיקים...
... אני כן יודע שנקלטו מספר עובדים בכירים ששכרם הוא יחסית
גבוה, לכן זה פשוט מחזק את מה שפלו אמר לי שהפיטורים במקרה זה
הם לא על רקע מצבה הכלכלי של העירייה...".

אלא שברזק הודה כי מצב הדברים לאשורו, למעשה אינו ידוע לו, כדבריו:
"אין דרישה של משרד הפנים. אני לא מכיר את המצב
הכלכלי של עירית עכו
. אין לי נתונים...".

יתר על כן, מעדותו של מר ברזק עולה כי הגם שלא היה מעורב בגיבוש תכנית ההבראה,
נודע לו על התכנית (לדבריו ב- 22.2.01) והוא נכנס לתמונה, וביקש לבדוק את פרטי
ההסכמים, את הרקע להסכמה לפיטורי כל אחד מהמפוטרים, ואת ותנאי הפרישה של
כל אחד מהם, כדבריו (בעמ' 237):
"הבנתי שיש תכנית הבראה, כלומר שהרקע הוא צמצום בכח אדם,
ולכן ביקשתי לברר מה נתנו לכל אחד".

8. טענות התובעים בעניין זה אינן מקובלות עלינו, מששוכנענו כי פיטורי התובעים, ועובדים
נוספים שפוטרו באותה עת, אכן היו חלק מתכנית הבראה, שהתגבשה בסוף שנת 2000,
תחילת 2001, בשל המצב הכלכלי הקשה בעירית עכו
, כפי שהעיד מנכ"ל העירייה
בתצהירו:
"בסוף שנת 2000, עקב צורך בקיצוץ תקציבי וקיצוץ בעלויות שכר,
התחיל מו"מ עם ועד העובדים לתכנית הבראה.
אני התחייבתי בפני
הנהלת העיר להביא לייעול המערכת ולקיצוץ
בעלויות השכר בסך של 2 מיליון ש"ח לשנת 2001, עקב מצבה הכספי
הקשה של עירית עכו
..."

בהצעת התקציב לשנת 2001 (המצורפת לתצהיר דוידוביץ) אכן נכללה התחייבות העירייה
להתייעלות ולחסכון בשכר, משהוצהר כי "העירייה שוקדת בימים אלו על צעדי התייעלות
וחסכון בשכר, אשר יניבו חסכון של כ- 2 מיליון ש"ח, בנוסף לקיטון של כ- 1.5 מיליון
ש"ח עקב משרות שבוטלו בפועל".
הצעת התקציב קיבלה את אישור מועצת העיר (ראה עדות מנכ"ל העירייה, בעמ' 265).

ברי כי במסגרת תכנית ההבראה, הנהלת העירייה קיבלה על עצמה גם התחייבויות,
הכרוכות בהוצאה כספית, כגון ההתחייבות (בסעיף 6) "כי יתוקנו עיוותים ויקודמו
עובדים שקופחו במהלך השנים שעברו", והרי זה "מחיר" שחייבת העירייה לשלם תמורת
הצמצום והחסכון בשכר העובדים שפוטרו.
אפשר שהחסכון בעלויות שכר העובדים בעקבות תכנית 1999 טרם בא לידי ביטוי
בתקציב, כפי שניסה מר לחיאני להסביר בתצהירו ובעדותו. גם בכך אין כדי להפריך את
גירסת הנתבעים, כי מטרת תכנית ההבראה בשנת 1999 כמו גם תכנית 2001, היתה
לצמצם את ההוצאות ועלויות שכר העובדים, לטווח ארוך (בהתחשב גם בעלות תכנית
ההבראה כשלעצמה, הכרוכה בתנאי פרישה מיטיבים, שעלותם גבוהה).

תכנית הבראה לשנת 2001, כמו תכנית 1999, היתה על פי דרישה של משרד הפנים,
והתגבשה בהסכמת ועד העובדים וההסתדרות ובאישור הועדה הפריטטית, כפי שהעיד
מנכ"ל העירייה (בעמ' 253).
בהתייחס לדברי מר ברזק, כי מדובר בפיטורי עובדים בשל תפקוד לקוי או אי התאמה,
וכי "לא ידוע לו" כי מדובר בתכנית הבראה, הסביר מנכ"ל העירייה בחקירתו הנגדית
כי מטרת הפיטורים אכן היתה להביא לחסכון כלכלי, במסגרת של תכנית הבראה, הגם שאין מחלוקת כי בקביעת רשימת המפוטרים, הובאו בחשבון שיקולים של התייעלות, בין השאר בפיטורי עובדים שתפקודם לקוי, כדבריו (בעמ' 254):
"אני בדיונים שנכח בהם מר מרזק, הבהרתי, הן בעל פה והן בכתב.
הועד קיבל גם מכתב, שבעקבות תכנית הבראה שמתגבשת, הן על ידי הנהלת העירייה והן על ידי משרד הפנים שדרש מאתנו לעשות תכנית הבראה, אנחנו מבקשים לעשות תכנית זאת, בשני ראשים: גם בקיצוץ של התקציב וגם בפיטורי עובדים על רקע תפקוד לקוי".
9. גירסת מנכ"ל העירייה, כי התובעים פוטרו במסגרת תכנית הבראה, משיקולים של
התייעלות וחסכון, וכי בהסכמת ועד העובדים וההסתדרות הוחלט לכלול ברשימת
המפוטרים עובדים שתפקודם לקוי, מקובלת עלינו, והיא נתמכת גם בהסכם בכתב, כפי
שנחתם ביום 25.3.01, בין העירייה לבין ההסתדרות וועד העובדים (נספח 2 לתצהיר מר
שדה, מנהל כח אדם), שם נאמר במבוא:
"...
הואיל: והעירייה ביקשה לפטר עובדי עירייה מחמת צימצומים
ו/או אי התאמה:
והואיל: והצדדים העבירו המחלוקות ביניהם לועדה הפריטטית
העליונה על פי ההסכם מ- 3.3.99.
והואיל: והצדדים ניהלו מו"מ בנדון.
והואיל: ומתוך רצון טוב של הצדדים ושאיפה לייעול המערכת העירונית
וקידומה הגיעו הצדדים להסכמה כמפורט בהסכם זה...".

חיזוק נוסף לכך שההסכם האמור נחתם במסגרת תכנית לצמצומים, היא התחייבות
העירייה, באותו הסכם:
" לא לקלוט עובדים חדשים במקום העובדים המפוטרים, אלא אם הדבר
הוסכם עם ועד העובדים, כגון: עובדים סטטוטוריים או בעלי משרות יעודיים
הממומנים ע"י משרדי הממשלה".
בהסכם האמור, הסכימו הצדדים על הפסקת עבודתם של 14 עובדים, חלקם בפיטורים
וחלקם בפרישה לגימלאות, ונקבעו תנאי פרישה מיטיבים - הכל בכפוף לאישור משרד
הפנים.
ואכן, לאחר שנחתם על ידי הנהלת העירייה, חברי הועד ומזכיר ההסתדרות - הועבר
ההסכם לאישור הועדה הפריטטית.
באישור, שכותרתו "הסכם מיום 25.3.01 - תכנית הבראה עירית עכו
" - אושר ההסכם
על ידי הועדה הפריטטית המורכבת מנציג מרכז השלטון המקומי ונציג מרכז הסתדרות
הפקידים.

10. טענת התובעים, שנתמכה, כביכול, במכתביהם של יו"ר הועד ושל מזכ"ל הסתדרות
הפקידים ובעדותם של פלו בן אהרון, של יוסף ברזק ושל אהרון לחיאני, כי בניגוד
להתחייבות על פי הסכם ההבראה משנת 1999, העירייה קיבלה "עשרות" עובדים
חדשים, חלקם לתפקידים בכירים כמנהלי מחלקות - אינה מדוייקת.
מעדותו של מנכ"ל העירייה, המקובלת עלינו כעדות אמינה, עולה כי ככל שנתקבלו
עובדים חדשים בשנת 1-2000, קבלתם לעבודה לא נעשתה בניגוד למוסכם בתכנית 1999,
אלא בהתאם לתכנית, כדבריו (בעמ' 256):
"ההנהלה קיימה את החלטת הוועדה הפריטטית ככתבה וכלשונה.
לפי ההחלטה הפריטטית אפשר היה לקלוט 10 עובדים ואנחנו אפילו
לא קלטנו אותם".

אין מחלוקת כי נתקבלו מספר עובדים לעירייה מאז תכנית ההבראה של שנת 1999,
חלקם למשרות בכירות, בודדות, אף כי לא כולם על חשבון תקציב העירייה, כפי שהסביר
מר דוידוביץ (בעמ' 255):
"כל עובד שנקלט, עד לתכנית ההבראה (תכנית 2001 - נ.ו) אינו
שייך כלל לסוגיה בנושא הפיטורים, מכיוון שהעובדים שנקלטו,
הם באו במקום מנהלים הכרחיים שיצאו.
אני למשל, הייתי מנהל אגף בעירייה, בתפקידי הקודם, והיו צריכים
לקלוט במקומי מנהל אגף אחר, והיה מנהל אגף נוסף שנקלט.
כל העובדים שנקלטו היו דרושים למערכת...
בכל שנת 2001 קלטתי עובד אחד, מנהל אחד, שזה רכז תיאום סמים
שלא היה בעירית עכו
. חצי מהעלות של השכר שלו ממומנת על ידי
הרשות למלחמה בסמים. רבע נוסף על ידי "מצילה" (במימון המשרד
לבטחון פנים) והעירייה משלמת רק רבע משכרו".

בנוסף לכך, נתקבלו גם מספר עובדים בכירים נוספים, בדרגה של מנהל מחלקה, או בדומה
לכך, לפני שמר דוידוביץ מונה כמנכ"ל (באוקטובר 2000), למשרות נצרכות, חדשות, כגון
מנהל מחלקת מוקד עירוני, שהוקמה בשנת 1999, או במקום משרת מנהל מחלקה אחר
שהתפנתה.

להזכירך, שגם יו"ר הועד, פלו בן אהרון, אשר התריע במכתבו הנ"ל נגד קבלת עובדים
חדשים, לדבריו בניגוד לתכנית ההבראה של 1999, ציין כי אין כל קשר בין העובדים
החדשים שהתקבלו, לבין פיטורי העובדים בתכנית 2001, כדבריו (בעמ' 167):
"אין שום קשר בין תכנית ההבראה שהיתה ב- 1999 והסתיימה,
לבין תכנית ההבראה החדשה, משום שהעובדים שהציעו להפסיק את
עבודתם בתכנית ההבראה החדשה, אין שום קשר בין העובדים האלה,
לבין העובדים החדשים שהתקבלו בניגוד לועדה הפריטטית במסגרת
ההבראה הראשונה.
לא הביאו עובדים חדשים באותם תחומים שביקשו לפטר במסגרת
התכנית החדשה".

בהתייחס לדבריו, כי "עשרות" עובדים התקבלו בניגוד לתכנית 1999, הסביר יו"ר
הועד בעדותו :
"כאשר דיברתי על עשרות עובדים שהתקבלו בניגוד להחלטת הועדה
הפריטטית בתכנית ההבראה של שנת 1999, היו ביניהם עובדי נקיון
למשל.
לא כל עשרות העובדים היו מקורבים והתקבלו משיקולים זרים".

מדברים אלה של יו"ר הועדה, מבקש ב"כ התובעים ללמוד, כי "רוב העובדים שנתקבלו היו
מקורבים והתקבלו משיקולים זרים" - ולא היא. מה שניתן להבין הוא, שדבריו, כי היו עובדים שנתקבלו בניגוד לתכנית 1999, אינם מתייחסים לכל העובדים אלא לחלק מהם בלבד, וגם זאת בספק.
טענת התובעים, כי פיטוריהם נעשו במטרה לקבל במקומם "מקורבים", בידיעתו ובהסכמתו של הועד, "בכדי לרצות את השותפים הקואליציוניים", כדברי מר לחיאני בתצהירו - לא הוכחה בפני
נו ואין לקבלה.

11. טענת ב"כ התובעים בסיכומיו, כי המטרה העיקרית של הסכם ההבראה היתה להביא לפיטוריהם של התובעים, בשל טענות שהיו להנהלה כלפיהם בגין תפקודם, נכונה, אפוא, רק בחלקה.
אין מחלוקת כי בין השיקולים לבחירת אותם עובדים שפוטרו במסגרת תוכנית 2001, היה השיקול של אי התאמה ותפקוד לקוי, כפי שהתגבש, לטענת העירייה, בגין תלונות שנתקבלו בקשר לעבודתם. אלא, ששיקול זה הביא לבחירת סדר העדיפויות בשמות העובדים שנכללו ברשימה המוסכמת, וזאת לאחר שנתקבלה החלטה עקרונית בדבר פיטורי עובדים, שמטרתה העיקרית היתה צמצום כלכלי וחסכון בעלויות במסגרת תוכנית הבראה.
שיקולים אלה, הם שיקולים לגיטמיים, גם במקרה של פיטורי צמצום, כפי שנאמר
בדב"ע מב/117-3, מדינת ישראל נ' יואל שקד פד"ע י"ד 169 (ראה גם דבע מז/ 132-3
מלכה אנגלסמן נ' אורי עמית ועירית רמת גן, פדע י"ט 225 ודב"ע שן/ 158-3 עווד ודאח נ'
מדינת ישראל, פד"ע כג 124):
"אין ספק כי עובד גרוע אינו חסין מפני פיטורים שעה שמתבצע קיצוץ
במנגנון ויש להחליט את מי לפטר.
ההיפך הוא הנכון: עובדת אי ההתאמה מהווה שיקול לגיטמי לגמרי,
לצד שיקולים אחרים, עת באים לקבוע את המועמדים לפיטורים".

12. ב"כ התובעים טוען בסיכומים כי לפחות חלק מהתובעים פוטרו בגין תלונות שהועלו נגדם
אשר עניינן עבירות משמעת, שמקומן בבירור משמעתי ולא בפיטורים בשל אי התאמה או
תפקוד לקוי, לא כל שכן בפיטורי צמצום כלכליים.
בטענה זו מסתמך ב"כ התובעים, בין השאר, על רשימה שהכין יו"ר הוועד לעיונם של יו"ר
האגף לאיגוד מקצועי (ברזק) ומזכיר הסתדרות הפקידים (חליווה), שבה פורטו שמות
העובדים שלגביהם הסכים הוועד לפיטורים וצויינה גם "סיבת הפסקת העבודה" של כל
אחד מהם, ולגבי התובעים מס' 1 ו- 5 צויינה הסיבה "חוסר תפקוד - הפרת משמעת".
אין בידינו לקבל את הטענה, משהוכח כי למעשה לא מדובר כלל בעבירות משמעת, ולא זו
הסיבה לפיטורים, כפי שהסביר יוסף ברזק, בהתייחס לאותה רשימה (בעמ' 237):
"כשקיבלתי את המסמך רציתי ללמוד אותו, להבין על סמך מה הוסכמו
הדברים, ומאחר ויו"ר הוועד כתב את המסמך וכתב את ההערות שלו,
שאלתי אותו מה היה הרקע לפיטורים, האם מדובר בעבירות משמעת
או בצמצום כח אדם או העברות במסגרת תוכנית הבראה.
התשובה היתה שאכן כתוב בכתב ידו עבירות משמעת, אבל יו"ר הוועד
אמר שלמרות שכך נאמרו הדברים והוא בעצמו כתב אותם, ההגדרה
שלו היא שהפיטורים היו על רקע תפקוד לקוי או אי תפקוד, במסגרת
תוכנית התייעלות והבראה.
שאלתי אותו למה כתוב "עבירות משמעת", מפני שאז ההליך הוא שונה
לחלוטין. ואז הוא השיב שלא זה הרקע, אלא התפקוד הלקוי או אי
תפקוד והתייעלות במסגרת תוכנית הבראה.

...אם הייתי מבין ממנו שאפילו חלק מהאנשים מפוטרים על רקע של
עבירות משמעת - לא הייתי מאשר את התוכנית כולה, גם לא של
האנשים האחרים.
הייתי מבטל את המסמך ומפנה אותם להליך של בית דין משמעתי".

בתשובה לשאלת בית הדין, חזר ברזק על עמדתו, משהדגיש כי לפני שאישר את התוכנית
ביקש לברר באופן וודאי שלא מדובר בפיטורים על רקע עבירות משמעת, כדבריו:
"כשקיבלתי את המסמך, נספח ה' (לתביעה), מאחר ואני יודע
שברשויות מקומיות יש הליך אחר לפיטורים של עבירות משמעת,
קראתי לפלו וביקשתי הסבר והוא אמר שאף אחד לא מפוטר על רקע
משמעתי, ומבחינה זו, הדברים שלו סיפקו אותי... קיבלתי את ההסבר
שלו".

יו"ר הוועד, פלו בן-אהרון, שכתב את הרשימה האמורה, מחזק בעדותו את דברי ברזק
(בעמ' 136):
"אני חושב שלא הייתי צריך לכתוב "הפרת משמעת". לא אלה הסיבות
שהביאו להחלטה לפטר את רובי האני וסיאח מוחמד.
כל העובדים שאנחנו קיבלנו החלטה להפסיק את עבודתם, זה על חוסר
תפקוד ולא על הפרת משמעת".

ככל הנראה, איזכור הסיבה של הפרת משמעת, ליד שמותיהם של רובי האני וסיאח
מחמד קשור לתלונות שהיו לגביהם בעבר, לפני תוכנית 2001 מצד מנהלי בתי הספר.
להזכירך, שהתובע הראשון, מוחמד סיאח, הוזמן בראשית שנת 2000 ל"בירור משמעתי"
בגין התלונות האמורות (ראה נספחים ה' וה'1 לתצהיר התובע).
אלא, שבמסגרת הפיטורין הפעם, על פי תוכנית 2001, בתיאום עם וועד העובדים
וההסתדרות ובהסכמתם נכללו שמותיהם של מוחמד סיאח ורובי האני ברשימת
המפוטרים, בשל תלונות בדבר תפקוד לקוי, ולא בשל עבירות משמעת, כפי שנפרט להלן
בהתייחס לכל אחד מהם.

13. תוכנית 2001 - האם היא תוכנית הבראה חדשה, או המשך של תוכנית 1999?
כפי שצויין לעיל, התובעים טוענים כי משהחליטה הנהלת העירייה בתחילת שנת 2001
לפטר עובדים, גם אם מדובר בתוכנית הבראה משיקולים כלכליים, היה על הנהלת
העירייה, במסגרת הדיונים לקביעת רשימת המפוטרים, לנהל משא ומתן עם וועד העובדים ולבחור את העובדים המוסכמים לפיטורים, מתוך רשימת 25 העובדים שנותרו
מהרשימה המקורית של ההנהלה, בתוכנית ההבראה של שנת 1999,כפי שהוחלט ואושר על ידי הוועדה הפרטיטית במסגרת תוכנית 1999, שחייבה את הצדדים לנהל משא ומתן "על השמות הנותרים של עד 65 עובדים".
משאין מחלוקת כי לא נוהל משא ומתן כאמור, כי אז לטענת התובעים תוכנית ההבראה משנת 1999 לא הסתיימה, ולכן היה על הנתבעים לבחור מועמדים לפיטורים מתוך אותה רשימה.
גם טענה זו אין בידינו לקבל, משהוכח, כפי שטוען ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי תוכנית ההבראה לשנת 1999 הסתיימה זמן רב לפני "שנולדה" תוכנית ההבראה החדשה, בשנת 2001.
ראשית, עולה מהחלטת הוועדה הפרטיטית שם (נספחים א' וב' לכתב התביעה), כי נקבע מועד "של עד חודש ימים" מיום החלטת הוועדה הפרטיטית (2.5.99), לסיום המשא ומתן לגבי 25 השמות הנותרים, ובהחלטה מיום 10.6.99 חזרה הועדה הפריטטית והדגישה כי יש להשלים את מכסת המפוטרים לא יאוחר מסוף יוני 1999.
שנית, כפי שעולה מעדותם של של יו"ר וועד העובדים, ושל מר ברזק, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי במרחב הגליל המערבי, במסגרת תוכנית ההבראה של 1999 פוטרו 65 עובדים, כפי שדרשה ההנהלה, ועובדים רבים נוספים, בסך הכל, הרבה מעבר ל- 65, כדברי יו"ר הוועד (בעמ' 171):
"הגענו ליותר מ- 65 עובדים, אולי 90.
אנשים התחננו לצאת, לפרוש לגימלאות בתנאים של תוכנית ההבראה.
אנשים באו מיוזמתם וביקשו להיכלל בתוכנית ההבראה, כדי לקבל את
התנאים המשופרים שלה.
אני פניתי לראש העיר וביקשתי לאפשר לעוד ועוד עובדות שפנו אלי
ורצו לפרוש באותם תנאים".

משאושרה בקשתם של עובדים אחרים לפרוש במסגרת תוכנית ההבראה, במקום 25 העובדים שנותרו במחלוקת, ואף מעבר לכך, לא היה עוד צורך לקיים משא ומתן לגבי יתרת הרשימה המקורית של 65 שמות, ובכך הסתיימה תוכנית ההבראה לשנת 1999, כפי שהעיד גם ברזק (בעמ' 242):
"פוטרו 40 עובדים מתוך דרישה של 65. נשארו בעתודה 25.
הוועדה הפרטיטית הגדירה עתודה של 25 עובדים, שתוך חודש ימים,
ההנהלה יכולה לדרוש לפטר מתוכם, ואז יהיה משא ומתן לגביהם.
מה שאני יודע, שההנהלה לא עמדה על הדרישה הזאת ולא המשיכה
את המשא ומתן. מה שקרה בפועל, שלאחר מכן היתה פרישה נוספת
של עובדים בהסכמת הרשות, לאו דווקא מהרשימה, בצורה פרטנית.
הוסכם לגביהם על פרישה עם תנאי הפרישה של 1999, אבל מבחינה זו,
לא היתה דרישה של ההנהלה להמשיך את המשא ומתן לגבי ה- 25
מתוך הרשימה שמיועדים לפיטורים בהסכם 1999.
מבחינתנו, בשלב הזה, תוכנית ההבראה של 1999 הסתיימה".

מקובלת עלינו עמדת העירייה, שהיתה מקובלת גם על דעת נציגי הוועד וההסתדרות, כי
במסגרת תוכנית ההבראה החדשה, בשנת 2001, לא היה עוד מקום לחזור לרשימה
הישנה של 25 המיועדים לפיטורים בתוכנית הראשונה, כפי שאמר גם מר ברזק, בהמשך
עדותו שם:
"האנשים לא חטאו שצריך לרדוף אחריהם, אחרי שתוכנית ההבראה
כבר הסתיימה.
אולי הם טובים, אולי הם השתפרו, אולי המערכת לא רוצה לפטר
אותם... מבחינתנו תוכנית ההבראה של 1999 הסתיימה, וזה מקובל גם
על דעת וועד העובדים..."

משחלפו חודשים רבים מאז שהסתיימה תוכנית ההבראה הראשונה, ממילא השתנו
צרכי העירייה, התפנו משרות, אויישו משרות אחרות, אפשר שעובדים שתפקודם היה
לקוי שיפרו את עבודתם, אפשר שמנהלי מחלקות היו מרוצים מעובדים אשר בשנת 1999
היו טענות כלפיהם, וכיוצא באלה גורמים שונים שעשויים להשפיע על החלטה משותפת
של הנהלת העירייה ושל וועד העובדים, בבואם להחליט כעבור למעלה משנה, על פיטורים
של עובדים נוספים.
מקובלת עלינו, אפוא, גירסת הנתבעים, כי תוכנית ההבראה לשנת 1999 מוצתה
והסתיימה ואין לה קשר לפיטורי העובדים, והתובעים בכללם, שנעשו בשנת 2001, במסגרת תוכנית ההבראה החדשה.

14. ב"כ התובעים העלה בסיכומיו טענות חמורות הן כנגד העירייה והן כנגד וועד העובדים
ונציגי ההסתדרות, עד כדי האשמתם בפלילים, משטען, בין השאר, כי הצדדים להסכם
מיום 25.3.01 הטעו במתכוון את הוועדה הפריטטית, משהציגו בפני
ה את ההסכם,
כהמשך של תוכנית ההבראה 1999 וכחלק ממנה, בעוד שבפועל לא כך היו פני הדברים,
כדבריו:
"ההנהלה והוועד התעלמו במתכוון ובמזיד מהרשימה של 25 עובדים
שהיתה במחלוקת ואשר ביניהם היו חייבים לבחור את המפוטרים,
ובמקום זאת הגיעו לסיכום לגבי התובעים, שלא הופיעו באותה רשימה,
הגישו את ההסכם לוועדה הפריטטית, כאילו זה המשך להחלטתה,
ותוך הצגת מצג זדוני המראה כי הגיעו להסכמה לגבי יתרת המפוטרים
מבין 25 העובדים שהיו במחלוקת בשנת 1999!
התנהגות זו הינה חמורה ביותר, פסולה, גובלת בפלילים ויש מקום כי
בית הדין יתן את דעתו עליה, ידחנה בשתי ידיים, וינהג בחומרה רבה
עם הנתבעים שרקמו, תיכננו, יזמו והוציאו לפועל תוכנית "חיסול" זו".

לא מניה ולא מקצתיה. בהסכם מיום 25.3.01 (נספח 2 לתצהיר שדה) לא הוצגה רשימת
המפוטרים בשנת 2001, כחלק מ- 25 העובדים שנותרו ברשימת תוכנית 99, ולא עולה
מההסכם כי היתה כוונה כלשהי, לא כל שכן "תרגיל זדוני" להציג מצג כזה.

בהסכם נאמר אמנם, בין השאר:
"הואיל: והעירייה ביקשה לפטר עובדי עירייה מחמת צימצומים
ו/או אי התאמה:
והואיל: והצדדים העבירו המחלוקות ביניהם לועדה הפריטטית
העליונה על פי ההסכם מ- 3.3.99.
והואיל: והצדדים ניהלו מו"מ בנדון..."

אלא, שהצדדים להסכם לא מתייחסים להסכם ההבראה של שנת 1999, כפי שכנראה
סבור ב"כ התובעים בטעות, אלא "להסכם מ- 3.3.99", שהוא הסכם קיבוצי אשר נחתם
בין ההסתדרות לבין מרכז השלטון המקומי בשמו, ובשם הרשויות המקומיות החברות
בו, וצדדים לו גם: שלוש הערים הגדולות, מרכז המועצות האזוריות, חבל המועצות
הדתיות בישראל, ואיגודי ערים לכבאות.
בהסכם קיבוצי זה נקבע, בסעיף 16, תחת הכותרת "תוכניות הבראה":
"מוסכם ומובהר בזאת כי במסגרת תוכנית הבראה בעניין עובדים ברשות
ספציפית, יהיו יחידי הצדדים רשאים לסטות מהתנאים בעניין שכר
הקבועים בהסכם זה, באופן המפחית או מוסיף עליהם, ובלבד שכל

סטייה המוסיפה על התנאים כאמור, תובא לאישור הממונים.
תוכנית הבראה כאמור, במידה ותחתם, תכנס לתוקף רק לאחר הוספת
חתימת ההסתדרות מצד אחד, ומרכז השלטון המקומי, שלוש הערים
הגדולות, מרכז המועצות האזוריות, חברי המועצות הדתיות, לפי
העניין, מצד שני".

לסעיף זה התכוונו הצדדים בהסכם מיום 25.3.01, משקבעו בו תנאי פרישה משופרים
ומיטיבים עם המפוטרים ו/או הפורשים לגימלאות במסגרת תוכנית הבראה 2001 ולא
לתוכנית ההבראה של 1999.
ברי, אפוא, כי עדות יו"ר הועד בעניין זה (בעמ' 173) היא נכונה, ומתיישבת עם הצהרות
הצדדים בהסכם ההבראה, ואין לקבל את טענת ב"כ התובעים בסיכומיו, בהתייחס
לעדות פלו בן אהרון, כי "אין ולא כלום" בין הסכם ההבראה לבין ההסכם הקיבוצי.

ואכן, על פי ההסכם הקיבוצי האמור, משנחתם הסכם ההבראה על ידי הנהלת העירייה, ועד העובדים וההסתדרות במרחב גליל מערבי
, הועבר ההסכם לאישור מרכז השלטון המקומי ומרכז הסתדרות הפקידים, וקיבל את אישורם.
באישור, שכותרתו "הסכם מיום 25.3.01 - תוכנית הבראה עירית עכו
", צויין במפורש כי תוכנית ההבראה הובאה לאישור "בהתאם לסעיף 16 להסכם הקיבוצי מיום 3.3.99".

15. חתימת נציגות העובדים על הסכם ההבראה
התובעים טוענים, כי להסכם ההבראה של שנת 2001 אין כל תוקף, מאחר ונציגי העובדים
שחתמו עליו (ועד העובדים וההסתדרות) "הפרו את חובת הנאמנות וחובת הייצוג
ההולם" שהם חבים כלפי העובדים.
מקובלת עלינו טענת ב"כ התובעים בסיכומיו, כי טוב היה עושה יו"ר ועד העובדים אילו
בדק את הנסיבות הספציפיות לגבי כל אחד מהעובדים שהנהלת העירייה ביקשה לפטר
במסגרת הסכם 2001, מברר את סיבת הפיטורים ובוחן אם היא מוצדקת, בין השאר
בשיחה עם העובד עצמו ועם הממונים הישירים עליו, דבר שלא עשה בכל המקרים.
יחד עם זאת, עולה מעדות יו"ר הועד, כי הוא היה מעורב בגיבוש רשימת המפוטרים,
שוחח עם מנהלי המחלקות, קיבל אינפורמציה לגבי כל אחד מהם, ניהל משא ומתן עם
ההנהלה, ובסופו עלה בידיו להפחית את מספר המפוטרים מ- 22 ל- 14.

אין ספק, כפי שהגיב יו"ר הועד להערות שהופנו כלפיו בעניין תמיכת הועד בעובדים, כי
"אני ער לכך שכיו"ר הועד אני צריך לדאוג לעובדים", אלא, שאין לצפות מועד העובדים
ומהעומד בראשו, להתנגד "אוטומטית" לפיטוריו של כל עובד, ומקובלת עלינו הצהרת
פלו בן אהרון, כי "גם כיו"ר ועד - יש לי אחריות כלפי המערכת".
בסופו של דבר, משגזירת הפיטורים כבר נתקבלה, כחלק מתכנית הבראה, ברי כי בין
המפוטרים ישנם גם כאלה שלא היה מקום לנקוט נגדם בהליכי פיטורים, אלמלא
הצורך בצימצומים, כדברי מר ברזק: "כאשר מגיעים בסופו של דבר לרשימה מוסכמת,
צריך להבין שאלה הכי פחות טובים, גם אם אובייקטיבית הם עובדים טובים".

בחירת העובדים המפוטרים במסגרת תכנית ההבראה היא, אפוא, יחסית, משבוחרת
הנהלת העירייה, בהסכמת הוועד, במספר עובדים ששביעות הרצון מעבודתם ומתרומתם
למערכת נמוכה, בהשוואה לעובדים אחרים.

ככל שנתגלעו חילוקי דעות וסתירות בעדויותיהם של יו"ר הועד (פלו בן אהרון), ושל נציגי
האיגוד המקצועי וההסתדרות (חיים חליוה ויוסף ברזק), התרשמנו כי מדובר ב"מאבקי
כח" בינם לבין עצמם, ואין להסיק מהתבטאויותיהם זה כלפי זה, לגבי נאמנותם ומילוי
חובתם כלפי העובדים.
להזכירך, שועד העובדים נתן הסכמתו לפיטורי התובעים במסגרת הסכם ההבראה, וכי התערבות מזכיר האיגוד המקצועי באה לאחר מכן, בעיקר לעניין אישור תנאי הפרישה במסגרת הסכם ההבראה.
נחה דעתנו, כי יו"ר הועד ומזכיר האיגוד המקצועי, לקחו חלק בגיבוש הסכם ההבראה,
בתום לב, מתוך כוונה להגן על העובדים, בין אם בדרך של נסיון למניעת הפיטורים (לגבי
חלקם) ובין אם בדרך של השגת תנאי פרישה משופרים לאלה שעבודתם הופסקה, בפיטורים או בפרישה לגימלאות.

16. מהאמור עד כה, עולה, כי התובעים פוטרו במסגרת של הסכם ההבראה מיום 25.3.01,
שהוא הסכם חדש, ואין לו קשר להסכם ההבראה משנת 1999 אשר מוצה והסתיים זמן
רב לפני תוכנית 2001.

הגם שאין מחלוקת כי שמו של כל אחד מהתובעים נכלל ברשימת המפוטרים כפי
שהוסכמה על ידי הנהלת העירייה וועד העובדים, בהסכמת ההסתדרות, בין השאר,
בטענות של אי התאמה ותפקוד לקוי - אין ספק כי הצורך בפיטורים בכלל, והסכם
ההבראה בפרט, תחילתם בצורך כלכלי, לצמצומים וחסכון, משהתחייבה הנהלת
העירייה, בין השאר, לצמצם גם את עלויות השכר. שיקולים אלה הם, כאמור לעיל,
שיקולים ענייניים ולגיטימיים.
17. הוראות החוק הרלבנטיות:
הכללים לפיטורי עובד עירייה, נקבעו בסעיף 171א(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש]
ובסעיפים 70 ו- 71, לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות.
סעיף 171א לפקודת העיריות:
"עובד העירייה שאינו מהעובדים המנויים בסעיף 171 -
(1) יפטרו ראש העירייה על פי החלטת בית דין למשמעת לפי חוק
המשמעת;
(2) רשאי ראש העירייה לפטרו באישור המועצה או ועדה שהמועצה
מינתה לכך - אם הפיטורים היו שלא מחמת עבירת משמעת
כמשמעותה בחוק המשמעת".

סעיף 70 לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות:
"פיטורי עובדים בהסכמת נציגיהם -
פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת נסיונם, ייעשו רק
מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים
או מרכז הסתדרות הפקידים, ובאין הסכמה עוברת ההכרעה לבוררות
מוסכמת בהתאם לסעיף 84.

מתן ההזדמנות להשמיע טיעונים-
בהתאם להוראות החוק, לפני שהרשות מחליטה לפטר את העובד
היא חייבת לתת לו הזדמנות להשמיע טענותיו".

סעיף 71 לחוקת העבודה:
"עיקרי התור לפיטורים -
א) העובדים יפוטרו על פי חוקת הפיטורים הנהוגה על פי חוק שרות
התעסוקה, ובהתחשב בעיקרים הבאים:
(1) כושר העובד לעבודתו
(2) שנות עבודתו ברשות
(3) מצבו המשפחתי

ב) על כל הצעת פיטורים של עובד שהרשות תציע, ישאו ויתנו
באי כח הרשות מצד אחד, ובא כח המרכז או וועד עובדי הרשות
מצד שני. לא הושג הסכם בין שני הצדדים הנ"ל בעניין פיטורים
עובדים, תקויים בוררות בהתאם לסעיף 84.

ג) פיטורים מסיבת צמצום בעבודה יבוצעו אף הם לפי שלושת
העיקריים האמורים ובשים לב לצורכי העבודה".
על הוראות אלה, שהן הבסיס החוקי לפיטורי עובד עירייה (למעט העובדים המנויים בסעיף
171), נאמר בדבע נא/ 112-3 עירית קרית גת נ' משה גוזלן, פדע כג 238:
"הסייגים וההוראות לגבי פיטורי עובד עירייה עולים מפקודת העיריות
[נוסח חדש] (להלן - פקודת העיריות), מחוקת העבודה של עובדי
הרשויות המקומיות (ראה סעיף 71 לחוקה) ומן הדין המינהלי.
לעניין זה נקבע בסעיף 171א(2) לפקודת העיריות כי פיטורי עובד
עירייה שלא מחמת עבירת משמעת נעשים על ידי ראש העירייה
באישור מועצת העירייה או באישור ועדה שהיא מינתה לכך. הוראה זו
נועדה "להבטיח הן דרך יעילה לפיטורי עובדי העיריות והן הגנה לעובדי
העירייה נגד פיטורים שרירותיים על ידי איש אחד, אפילו הוא ראש
העיר" (דב"ע מז/82-3 עירית תל-אביב יפו - אברביה, פד"ע י"ט, 291,
296). כמו כן, דרוש כי יתקיימו כללי הצדק הטבעי בהליכים שקדמו
לפיטורים, וכי תינתן לעובד המועמד לפיטורים הזדמנות אמיתית
נאותה להשמיע את טענותיו, קודם לפיטורין, לפני מי שמוסמך
להחליט על הפיטורים או לפני מי שהוא יקבע לעניין זה. יודגש כי
אי-הסכמתו של עובד רשות מקומית לפיטוריו, אין בה כשלעצמה סיבה
לביטול הפיטורים. לאור זאת, פגם בהליך הפיטורים, שהוא בניגוד
לפקודת העיריות והדין המינהלי, עשוי להביא לביטול פיטורי העובד
(דב"ע מז/132-3 אנגלסמן - עמית ואח', פד"ע י"ט, 225, 229)".

18. אף שקיבלנו את עמדת הנתבעים, כי עבודתם של התובעים הופסקה, על רקע צורך
כלכלי בצימצומים, אין בכך כדי לפטור את העירייה מהליך תקין של פיטורים, תוך
שמירה על הוראות החוק וחוקת העבודה, משיקולים ענייניים ולא זרים, בהפעלת שיקול
דעת בתום לב ושמירה על עיקרי הצדק הטבעי, לרבות מתן זכות שימוע לכל מי שעומדים
לפטרו, כמתחייב בכל מקרה של פיטורים.
להזכירך, שלא מדובר במקום עבודה שנסגר, או במחלקה שתחום פעולתה הסתיים או
נפסק, ולא בשינויים במסגרת האירגונית של העירייה, אלא, בפיטורים מסיבה הנעוצה
בעובדים עצמם, על רקע של צמצומים, ובעניין זה מחוייבת העירייה להקפיד על שמירת
כללי הצדק הטבעי, כפי שנאמר בדבע נג/80-3, המועצה המקומית אופקים נ' זיוה לוי
ואח', פד"ע כ"ו 63:
"בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי המועצה לא קיימה לגבי המשיבות
את כללי הצדק הטבעי לפני פיטוריהן. בית הדין ציין כי אכן ישנם
מקרים שבהם אין פגם בפיטורים שלא קדם להם הליך של שימוע,
וזאת כאשר מקום העבודה נסגר. בענייננו, לא נסגר מקום עבודתן של
המשיבות...
...
על טענות אלה ועל טיעוני ב"כ המועצה ייאמר כי זכות השימוע של
עובד רשות מקומית אשר פיטוריו נעשים מכח סמכות על פי חיקוק,

היא בעלת אופי משמעותי ויסודי בהגנת מעמדו של העובד, מפני
פיטורים שרירותיים.
במהלך יישום זכות השימוע העומד בפני
פיטורין הזדמנות לשמוע על
הסיבות לפיטורין, להעמיד דברים על מכונם, ולעשות לשם שיכנוע בעל
הסמכות לגבי כל חלק אשר בהחלטה שהוא עומד לקבל.
יחד עם זאת, האבחנה אשר נטענה על ידי ב"כ המועצה, לגבי זכות
השימוע במקרים של פיטורים אישיים, מול פיטורים הנובעים מסגירת
מפעל, היא אבחנה העומדת במבחן ההגיון".

בענייננו, וזאת באבחנה מהמקרה של זיוה לוי הנ"ל, לא נסגר "המפעל"' לא נסגרה
המחלקה, ולא הופסקה עבודתם של כל הסגל המקצועי או צוות המחלקה.
הפיטורים במקרה של התובעים, היו פיטורים במסגרת פיטורי צמצום, בשל סיבה
הנעוצה בעובדים עצמם, ומכאן החובה שהיתה מוטלת על העירייה לקיים שימוע לכל
עובד, ולשקול את השיקולים הענייניים והרלבנטיים לפני קבלת החלטה לגבי כל אחד
מהם.

ככל שמדובר בתוכנית ההבראה עצמה, לא מקובלת עלינו, אפוא, טענת התובעים, כי
בתוכנית ההבראה הובאו בחשבון שיקולים פסולים וזרים, שעמדו גם בבסיס הסכמת
הוועד וההסתדרות.

יחד עם זאת, לא די בכך שהסיבה לפיטורי 14 עובדים, במסגרת הסכם ההבראה, היתה
סיבה כלכלית, בשל צורך להפחית בהוצאות העירייה, אלא שחייבת להיות גם "סיבה
מספקת" לפיטוריו הספציפיים של כל עובד, כאמור בסעיף 70 לחוקת העבודה.
בבואנו לבחון את נסיבות הפסקת עבודתו של כל אחד מהתובעים, האם ניתנה לו זכות
השימוע, האם נשקלו לגביו שיקולים ענייניים בלבד, או שמא שיקולים זרים ופסולים,
כטענת התובעים, ואם נעשו הפיטורים מסיבה מספקת - הגענו למסקנה כי לגבי חלק
מהתובעים נעשו הפיטורים שלא כדין, בהפרה של עיקרי הצדק הטבעי, כפי שנפרט להלן
בהתייחס לכל אחד מהתובעים בנפרד.

19. התובע הראשון - מחמד סיאח

עובדות הרקע
(1) מחמד סיאח
(להלן-"סיאח") עובד בעירית עכו
מזה כ- 17 שנה (משנת 1984).
כ- 10 שנים הוא עבד במחלקת הכבישים והביוב, והגיע לתפקיד של סגן מנהל מחלקה,
ובשנת 1995 מונה סיאח לתפקיד מנהלן בבית הספר תיכון ערבי מקיף עכו
.
במסגרת תפקידו כמנהלן, היה סיאח אחראי על תחום השירותים והנקיון בבית הספר,
ממונה על עובדי המשק והנקיון (לרבות קבלני הנקיון) ואחראי גם בנושא נוכחות
העובדים והמשמעת של עובדות מזכירות בית הספר (ראה הגדרת הסמכויות, במכתבו של
מנכ"ל העירייה דאז, נספח ד' לתצהיר סיאח).

בנוסף לעיסוקיו במסגרת התפקיד, הוא נבחר גם, בתקופות שונות, כחבר בועד העובדים.

מהתעודות והאישורים שצרף סיאח לתצהירו, עולה כי הוא רכש נסיון והסמכה בתחומים
מגוונים, בין השאר: קורס שרטוט בניין אדריכלי, קורס הנהלת חשבונות סוג 3
ממוחשבת, קורסים להכרת המחשב, קורס בחבילת "אופיס", קורס ליחסי אנוש, לשיפור
השירות בארגון וכיוצ"ב קורסים והשתלמויות בנושאים הקשורים לתפקידו כמנהלן.

במהלך תקופת עבודתו כמנהלן, זכה סיאח להערכת מנהלי בתי הספר הממונים עליו, ואף
להערכתם של המורים, התלמידים, ועד ההורים, וכיוצ"ב גורמים שהיו קשורים לעבודתו,
כפי שניתן ללמוד ממכתבי הוקרה והמלצה רבים שצורפו לתצהירו הראשון (מצורף
לבקשה לצו מניעה זמני).
מטעם הנתבעים, לא הוצגו בפני
נו ראיות כלשהן, בדבר טענות או תלונות שהיו כנגד
סיאח, במהלך כל שנות עבודתו בעירייה, עד סוף שנת 1999.
(2) בסוף שנת 1999 ובתחילת שנת 2000, פנו מנהל בית הספר המקיף, מר בולוס סמואל
(להלן-"בולוס") ומנהל חטיבת הביניים, מר מג'יד אלדין מוסא (להלן-"מג'יד"), במכתבים
שכתבו במשותף, אל מר חיים אסולין, מנהל מחלקת החינוך בעירית עכו
(ראה המכתב,
מוצג נ/5) ואל מר יוסי שדה, מנהל אגף כח אדם בעירייה (ראה המכתב, מוצג ת/5) -
וביקשו להעביר מתפקידם את המנהלן (סיאח) ואת השרת, מחמוד תרשחאני (התובע
מס' 2), לדבריהם "היות ואנחנו רוצים לקדם את בית הספר".
במכתביהם העלו שני מנהלי בתי הספר טענות ותלונות שונות כנגד סיאח, באשר לתפקודו
כמנהלן, הן לגבי המטלות שהוא חייב לבצע בעצמו במסגרת התפקיד, והן באשר
לסמכויותיו כמי שמפקח ואחראי על עובדים.
בין השאר, ציינו מנהלי בתי הספר במכתביהם אל מנהל מחלקת החינוך ואל מנהל אגף כח אדם, את התלונות הבאות: המנהלן אינו מתפעל כראוי את השרתים, לא נותן להם תכנית עבודה ולוח זמנים ברור ולא עומד על ביצוע העבודות הנדרשות מהם. הוא מתחמק
מהבטחותיו כלפי המורים לספק ציוד וחומרים על פי בקשתם, מזניח ציוד יקר של בית
הספר ולא פועל לשמירה על הציוד, מגיע באיחור לבית הספר ונעדר לפרקי זמן ארוכים במהלך יום העבודה, ועוד הוסיפו כי הוא חסר כושר מקצועי לבצע עבודות תיקון ושיפוץ קטנות, ככל שהן במסגרת תפקידו.
במכתבם אל מנהל אגף כח אדם האשימו מנהלי בתי הספר את סיאח ואת תרשיחאני, גם בכך שהם החתימו תושבים ותלמידים על עצומה שקרית נגד מנהל חטיבת הביניים, במטרה "לפגוע בשמו ובתדמיתו של המנהל".

(3) ביום 29.2.2000, סמוך לאחר קבלת המכתבים הנ"ל, נערך בירור בעניינם של סיאח ושל
תרשיחאני (ראה פרוטוקול הדיון, מוצג ת/3).
בישיבת הבירור השתתפו שני מנהלי בתי הספר, יו"ר ועד העובדים, פלו בן אהרון, מר
יוסף שדה, מנהל אגף כח אדם, מנהל אגף החינוך, חיים אסולין, וחבר הועד, מר אפריאט.
במהלך הישיבה הכחיש סיאח כל קשר לעצומה נגד מנהל חטיבת הביניים, ואף הדגיש כי
"אני מגנה הדבר ואני נגד עצומה כלשהיא. גם יו"ר ועד העובדים התייחס לעניין זה,
כדבריו שם:
"בדקתי את נושא החתמת פטיציה. מצאתי כי לא היו דברים מעולם, ולא
הוכח שאכן היתה החתמה.
העובדים עצמם הכחישו מכל וכל את הנושא".

גם באשר לתלונות האחרות שהועלו כלפיו, בקשר לתפקודו כמנהלן, יצא יו"ר הועד
להגנת סיאח בצורה נחרצת:
"יש לי רושם כי רוצים להתנכל לעובד ומבקשים "לתפור" לו תיק...".

סיאח, מצידו, הסביר לועדת הבירור כי הוא מתקשה לבצע את תפקידו כהלכה ולהעתר
לדרישות המורים , משלא מעמידים לרשותו כלים ואמצעים כספיים מספיקים.

בסיומה של ישיבת הבירור, הגם שמנהל אגף החינוך בעירייה חזר על עמדתו, כי "מקומו
של סיאח לא בבית הספר" - דעתו לא נתקבלה.

החלטת ועדת הבירור היתה, לאפשר לסיאח להמשיך בתפקידו, הגם שצויין בהחלטה כי
"לגבי תפקודו - יש לפנות אליו לשפר את עבודתו".
(לעניין העצומה, הגם שהוטל על מנהל ביה"ס לבדוק שנית את העניין - עולה מעדות מר
שדה (בעמ' 271) כי מנהל בית הספר לא חזר לעניין זה, ומכל מקום לא הביא הוכחות
כלשהן לגבי מעורבות של סיאח בהחתמה על עצומה - הנושא ירד מן הפרק, ואין צורך
שנדון בכך).

(4) בין אם ישיבת הברור ביום 29.2.00 היתה במסגרת של דיון משמעתי, כפי שעולה, מההזמנה שנשלחה לסיאח לאותה ישיבה (נספח ה' לתצהירו), ובין אם מדובר בבירור תלונות בדבר תפקוד לקוי - הפרשה הסתיימה, כאמור לעיל, בהחלטת ועדת הברור אשר קראה לסיאח לשפר את תפקודו , באותה משרה ובאותו תפקיד, כמנהלן בבית הספר, על שני אגפיו (ביה"ס המקיף וחטיבת הביניים).
לדברי סיאח, עותק פרוטוקול הישיבה והחלטתה - לא נמסרו לו, אלא רק במהלך הדיון בתביעה זו, משנשלח עותק ההחלטה לב"כ התובע, לפי בקשתו.

(5) במסגרת תכנית 2001, משכללה הנהלת העירייה את שמו של סיאח בין שמות העובדים שביקשה לפטר - הוזמן סיאח להופיע בפני
"ועדת שמיעה לפטורים", ב- 18.4.01 (ההזמנה, נספח ב' לבקשה לצו מניעה זמני).
ועדת השימוע דנה ביום 18.4.01 בעניינו של סיאח, ושמעה את טיעוניו, וביום 29.4.01 החליטה הועדה, ברוב דעות, לפטרו.
ברי כי הסמכות לפטר עובד עירייה נתונה לראש העיר, ולא לועדה, ומכאן שיש לראות את החלטת ועדת הפיטורים כהמלצה שהובאה בפני
ראש העירייה, וככל הנראה התקבלה על ידו (הגם שמכתב פיטורים, חתום על ידי ראש העירייה - לא הוגש לבית הדין).
20. החלטה בדבר פיטורי עובד, על פי החוק, היא בסמכותו של ראש העירייה, הגם שאין
מחלוקת כי המלצת ועדת הפיטורים היא הבסיס המונח בפני
ראש העירייה, שבלעדיו אין
תוקף חוקי לפיטורים, כמתחייב לפי סעיף 171א(2) לפקודת העיריות (נוסח חדש), שצוטט
לעיל: "רשאי ראש העירייה לפטרו באישור המועצה או ועדה שהמועצה מינתה לכך..."

עלינו לבחון, אפוא, את החלטת ועדת הפיטורים, אופן קבלת ההחלטה, השיקולים
ששקלו חבריה והנימוקים שעמדו ביסוד ההחלטה - כאבן בוחן לנתונים שהיו לפני ראש
העירייה, בבואו להחליט בדבר פיטורי העובד (ראה דב"ע נו/ 6-3 עירית נהריה נ' בנימין
אוסמו, פד"ע כ"ט 530, ודב"ע לז/ 93-3 מדינת ישראל נ' יואל חנוכי, פדע ט' 14 המוזכר
שם).

21. בעניינו של סיאח, דנה ועדת הפיטורים, כאמור לעיל, ביום 18.4.01.
בראש ועדת הפיטורים ישב סגן ראש העיר המנוח, חלמי שאפעי ז"ל, ובהרכבה נכללו גם: זאב נוימן (מ"מ ראש העיר), רחמים הררי (סגן ראש העיר), פלו בן אהרון (יו"ר ועד העובדים), יוסף שדה (מנהל כח אדם בעירייה) וכן הצטרף לישיבה מנכ"ל העירייה, משה דוידוביץ.
נציין כבר כאן כי מנהל אגף החינוך, חיים אסולין, אשר עדי הנתבעים מסתמכים על חוות דעתו ביחס לתפקודו של סיאח בעבודה, לא הוזמן להופיע בפני
וועדת הפיטורים ודעתו לא נשמעה שם.

מפרוטוקול ועדת הפיטורים, כפי שנרשם על ידי מנהל כח אדם, יוסף שדה (נספח לתצהיר שדה), ומתמליל הישיבה, כפי שהוקלטה על ידי סיאח (נספח יא לתצהיר שני של סיאח) עולה כי הנימוקים שהובאו בפני
הועדה לפיטוריו של סיאח, כפי שהעובד נתבקש להגיב עליהם, התייחסו "למכתבים של הנהלת בית הספר", שהם המכתבים הנ"ל, אשר כתבו מנהלי בית הספר המקיף וחטיבת הביניים בדצמבר 1999 ובפברואר 2000, היינו למעלה משנה לפני מהלך הפטורים במסגרת תכנית 2001.

לא נעלמה מעינינו עדות מנהל אגף החינוך, חיים אסולין, בתצהירו ובעדותו בבית הדין, כי תלונות בדבר אופן תפקודו של סיאח התקבלו גם לאחר שהסתיים הדיון בשתי התלונות הנ"ל של מנהלי בתי הספר, כפי שציין אסולין בתצהירו:
"... התלונות היו על בעיות של אי ביצוע הוראות מנהלים בצורה
נאותה, יחסי אנוש וסכסוכים בינו ובין המנהלים ועובדי המנהלה,
תחזוקת בית הספר והפעלת הצוות באופן ירוד וכיוצ"ב.
הדרישות להפסקת עבודתו חזרו ונשנו מעת לעת וקוימו בירורים
שבסיומם יושבו ההדורים, ואולם התלונות חזרו על עצמן מעת לעת.
אני אישית ביקרתי בביה"ס וכן קיימתי שיחות בירור עם המנהלים
יחד עם מר מחמד סיאח
במשרדי ובביה"ס, ולמרות זאת חזרו ונשנו
הטענות כלפי מר מחמד סיאח
.
בביקורי בביה"ס נוכחתי לראות שהאחזקה ירודה ואף יש הזנחה.
הדבר התבטא בבלאי שלא טופל, לכלוך, מפגעים שלא הוסרו, ריהוט
שלא תוקן.
ביקורי בביה"ס המקיף ערבי תכופים יותר מכל בית ספר אחר, לאור
בעיות שהתעוררו בביה"ס והובאו לידיעתי.
לדעתי, לאור המלצות מנהלי בתי הספר שעבדו עם מר מחמד סיאח
-
היה מקום להעבירו מתפקידו".

אלא, שהתלונות "הנוספות" עליהן העיד אסולין, אשר לדבריו "חזרו על עצמן מעת לעת",
אם וככל שהיו כאלה - לא הובאו בפני
ועדת הפיטורים, ואף דעתו והתרשמותו של חיים
אסולין לא הובאה בפני
הועדה, וממילא אלה לא הובאו בחשבון שיקוליה של ועדת
הפיטורים, כל שכן שלסיאח לא ניתנה הזדמנות להגיב עליהן ולהתייחס אליהן בועדת
השימוע.
מקובלת עלינו טענת ב"כ התובעים בסיכומיו, כי בית הדין, בבואו להעביר תחת שבט
ביקורתו את החלטת ראש העירייה בדבר פיטורי העובד, יבחן וישקול את הנימוקים
שעמדו בפני
ראש העירייה בעת קבלת ההחלטה, היינו אותם נימוקים שהיו בבסיס
החלטת ועדת הפיטורים שאת המלצתה הוא קיבל.
בעניינו של סיאח - כפי שעולה מפרוטוקול ועדת הפיטורים, לא הובאה כלל חוות דעתו
של מנהל אגף החינוך, ולא הובאו תלונות אחרות, למעט "המלצות מנהלי בתי הספר
שעבדו עם מחמד סיאח
", כפי שהזכיר מר אסולין בתצהירו - שהן ההמלצות אשר הועלו
במכתביהם של מנהלי שני בתי הספר למנהל אגף החינוך וראש אגף כח אדם - למעלה
משנה לפני הדיון בועדת הפיטורים.

22. גם בהנחה שתלונותיהם של מנהלי בתי הספר, כפי שהועלו במכתביהם הנ"ל היו
מוצדקות בזמנן - הרי שתלונות אלה כבר נדונו בועדת הברור ב- 29.2.00, כמפורט לעיל,
ובאו על פתרונן, משהוחלט לפנות אל סיאח ולדרוש ממנו לתקן את דרכיו, ו"לשפר את
עבודתו" - ומאז המשיך לעבוד, למעלה משנה, לשביעות רצונם של מנהלי בתי הספר.
כאשר התקיימה ועדת הפיטורים באפריל 2001 - לא הובאו בפני
ה תלונות כלשהן בדבר
חוסר תפקוד, או תפקוד לקוי של סיאח, במהלך אותה שנה.
נהפוך הוא. מנהלי שני בתי הספר, הביעו שביעות רצון מעבודתו של סיאח וציינו לשבח
את המאמצים שהשקיע בעבודתו, כפי שכתבו למנכ"ל העירייה, במכתב שביקשו למסור
לו באמצעות מר חליוה, מזכיר האיגוד המקצועי, במהלך ביקור שערך בבית הספר,
משביקש לעמוד על תפקודו של סיאח, בעת ששמו אוזכר כמועמד לפיטורים.
אלא שמכתבים אלה - לא הוצגו בפני
ועדת הפיטורים על ידי מנהל אגף כח אדם שהביא
את החומר בפני
חברי הועדה, ומשהוצגו על ידי סיאח - עולה מפרוטוקול הועדה כי היא לא נתנה להם משקל כלשהו בשיקוליה.
במה דברים אמורים? -
במכתב מיום 14.3.01 (נספח ח' לתצהיר סיאח), פנה מג'יד אל דין מוסא, מנהל חטיבת
הביניים, אל מנכ"ל העירייה (באמצעות חליוה, מזכיר הסתדרות הפקידים), והביע את
חוות דעתו החיובית על עבודת המנהלן, מחמד סיאח
:
"ברצוני לציין באופן הברור ביותר את חוות דעתי הבלתי מתפשרת והחד
משמעית בעניינו של העובד סיאח מחמד, שהינו מנהלן בבית ספרי, "בית
הספר המקיף בעכו
":
1. מר סיאח מחמד מבצע את תפקידו בצורה הטובה והיעילה
לטובת בית הספר.
2. פתיחת שנת הלימודים היתה מוצלחת, עקב עבודתו לקראת הפתיחה
ואחריה.
3. המאמצים שהוא משקיע, חרף אי הענות מיידית של העירייה של
ציוד והחומר ההכרחית לעבודתו, מדברת בעד עצמה.
4. סיאח מחמד מסייע גם למזכירות בית הספר, בידע ונסיון.

עקב כך, מצאתי לנכון להעביר את דברי שוב, באמצעותו של מר חיים
חליוה, מזכיר האיגוד, שביקר בבית הספר, כדי למנוע אי הבנה מיותרת.
זו עמדתי, שהיא לטובת בית הספר, לא פחות מהדאגה למר סיאח
מחמד".

על מכתב זה, הוסיף גם בולוס, מנהל בית הספר מקיף, את חתימתו, משהוסיף הערה:
"מצטרף לחוות הדעת, מר סמואיל בולוס - מנהל המקיף".

חוות דעתם של מנהלי שני בתי הספר, לגבי תפקודו של סיאח, בשנת 2-2001, לאחר ועדת
הברור מפברואר 2000 ובעקבות ההחלטה שנתקלה שם, היתה, אפוא, חוות דעת חיובית
מאוד, משהביעו שביעות רצון והערכה לעבודתו, משמע שתיקן את דרכיו ושיפר את
עבודתו, כפי שנדרש.
מנהל חטיבת הביניים, מג'יד אל-דין מוסא, חזר על האמור במכתבו מיום 14.3.01 גם,
בתצהירו (כעד מטעם התובע), משהדגיש כי סיאח "מבצע את תפקידו בצורה הטובה
והיעילה ביותר, לטובת בית הספר", וכי המחלוקת שהיתה ביניהם בעבר, בגינה הוגשו אז
התלונות, "יושבה והסתיימה מלפני שנה וחצי".
מג'יד ציין גם את שיתוף הפעולה בין התובע לבין מנהלי בית הספר, הן בביה"ס המקיף
והן בחטיבת הביניים, שהם, כדבריו: "משתפים פעולה באופן נפלא, הכל לטובת בית
הספר ותלמידיו", כפי שפירט והסביר בחקירתו הנגדית (בעמ' 33):
"בעבר היו לנו תלונות נגדו, לפני כשנה וחצי. לאחר הברור הזה...
ראיתי שיפור מצויין אצלו ובתפקודו. הוא התחיל להבין מה בעדיפות
ראשונה אצלנו, גם מבחינה בטיחותית וגם מבחינה פדגוגית.
בהתחלה, בשנת 1999, הוא לא הבין את סדר העדיפויות, ועל זה היו לנו
בזמנו תלונות.
היה תהליך, הוא למד לדעת מה חשוב אצלנו: בטיחות התלמידים, נושא
הפדגוגיה והחינוך, ושאר הדברים הם בסדר עדיפות שני.
...
אחרי התהליך הזה, כשהוא השתפר, לא היו לנו יותר תלונות כלפי
תפקודו. כל יום היינו יושבים לקראת סוף היום, מתכננים דברים למחר,
וכך הוא היה פועל, בתיאום איתי.
במזכירות בית הספר, בספריה, במעבדות, באחזקה - כל אלה הוא פעל.
הוא דאג להדרכת העובדים במיחשוב, את המזכירות, הספריה
והמעבדות - הוא הוביל את מהלך המיחשוב.
הוא עשה חלוקת תפקידים בין המזכירות - והצליח גם בזה.
בספריה - הוא דאג והביא ריהוט חדש, דבר ששיפר את הנגישות של
התלמידים, עזר לניהול הספריה בצורה טובה ביותר.
...
מבחינת אחזקת בית הספר - הוא דאג שהכל יהיה בסדר... הוא ערך
תכניות שיפוצים. דאג להשלים כח אדם באמצעות מתנדבים ובצע עבודות
שיפוצים, הביא אנשי מקצוע שיעשו את העבודה, חלקם בהתנדבות.
הוא עבד מעבר לשעות העבודה המחוייבות. עבד גם בשעות הערב. חיכה
עד סיום הישיבות... הגיע גם בימי שישי למרות שלא היה חייב...".

מג'יד הוסיף בחקירתו הנגדית, עוד כהנה וכהנה דברי שבח לסיאח, בדוגמאות ספציפיות
המצביעות על שיפור משמעותי בתפקודו בבית הספר, לעומת תפקודו בשנת 1999 - 2000
(בעת שנכתבו, אז, מכתביהם של מג'יד ושל בולוס אשר ביקשו להעביר את סיאח
מתפקידו).
לא רק זאת שמג'יד לא תמך בפיטורי סיאח, אלא שעולה מעדותו כי הוא מתנגד לפיטורים
נחרצות, הן מבחינת הפגיעה בעובד, שאין לה כל הצדקה, והן מבחינת טובת בית הספר,
כדבריו (בעמ' 37):
"לדעתי, אם אתה שואל לעמדתי לגבי פיטוריו של סיאח - אני מאוד
מצטער שפיטרו אותו... אני בדעה מאוד נגד פיטוריו של סיאח.
הייתי מעדיף שיישאר... היום, אחרי התלונות שהיו (בשנת 1999 - נ.ו)
הגענו להבנות, לדרך עבודה משותפת טובה ולתוצאות טובות בבית
הספר".

גם מר סמואיל בולוס, שהעיד מטעם הנתבעים, אישר בתצהירו כי סיאח השתפר
בעבודתו, מאז התלונות שהיו נגדו בשנת 1999, הגם שסייג את דבריו והוסיף
כי היו לו מידי פעם תלונות כלפי סיאח, גם לאחר ועדת הברור בפברואר 2000, בעיקר
בתחום של יחסי אנוש, במגעיו עם השרתים, הלבורנטיות והמזכירות.
אלא, שעולה מעדות מג'יד כי לא מדובר בבעיה של סיאח בתחום יחסי אנוש, אלא במלוי
חובותיו, כמי שאחראי על עובדות המזכירות והמעבדה, אשר נאלץ לנזוף בהן מידי פעם,
משדרש מהן, על פי הוראותיו של מג'יד, מנהל בית הספר, לשבת במקומן ולמלא את
תפקידן, ולא להסתובב או לשבת בטלות, במזכירות בית הספר.
בחקירה הנגדית "התפתל" בולוס, משהודה כי סיאח שיפר את עבודתו ואת תפקודו
בעקבות שיחת הברור לפני למעלה משנה, אך לדבריו "אחרי שהוא השתפר, אחרי תקופה
מסויימת, שוב היו תלונות נגדו".
גירסה זו, שבאה לתמוך, כביכול, בעמדת הנתבעים, קשה לקבל, שהרי מכתב ההמלצה
שכתבו מג'יד ובולוס, שאת תכנו אישר בולוס גם בחקירתו הנגדית - נכתב במרץ 2001,
היינו סמוך מאוד לדיון בועדת הפיטורים, שאז, גם לדברי בולוס (בעמ' 192) "היה טוב וראוי לטובת בית הספר שסיאח ימשיך בעבודתו" - וברי כי סיאח לא "חזר לסורו" בחודש אחד.

כאמור, גם אליבא דבולוס "אחרי אותה תלונה מ- 1999 ישבנו עם סיאח ודיברנו איתו
ואכן הוא השתפר ונתנו לו מכתבי המלצה בהתאם לכך".
להזכירך, שגם היום מאשר בולוס את המלצתו במכתב מ- 14.3.01, כדבריו: "אני בהחלט
מסכים עם מה שכתוב שם".
אין זאת אלא, שמה שאמר בולוס, למעשה, לגבי סיאח הוא - שסיאח השתפר, וכי הוא עובד טוב, "אבל תמיד יש עוד מקום לשיפור".
בכך בוודאי, אין כדי להצדיק החלטה בדבר פיטוריו של מנהלן, העובד בעירייה למעלה
מ- 17 שנה, בעילה של חוסר תפקוד או תפקוד לקוי, כפי שמסכים גם בולוס, שאינו תומך בפיטוריו, כדבריו (בעמ' 5-194):
"ש. אתה יזמת את הפיטורים שלו?
ת. חס וחלילה. לא היתה לי שום סיבה לפטר אותו או לבקש לפטר
אותו.
....
כאשר היו לי טענות נגדו העלתי אותן על הכתב.
זה לא היה המצב בחודש מאי 2001, ואחרי המכתב שלנו ממרץ 2001".

הנה כי כן, עמדת מנהלי בית הספר, לגבי המשך עבודתו של סיאח, אינה מתיישבת כלל
וכלל עם עמדת הנהלת העירייה, ומנהל אגף החינוך, חיים אסולין.
לא רק זאת שחיים אסולין לא הוזמן להופיע בפני
ועדת הפיטורים, כל שכן שלסיאח לא
ניתנה הזדמנות להתייחס לטענות של אסולין כלפיו, משלא הועלו שם טענות מצידו
והועדה לא דנה בטענות כאלה, אלא אף זאת שעולה מעדותו של אסולין כי גם הוא סומך
ידיו על דעתם של מנהלי בית הספר, "משהופתע" לגלות, במהלך הדיון בבית הדין, כי
מנהלי בית הספר אינם עומדים עוד על התלונות שהיו להם בעבר נגד סיאח, לפני למעלה
משנה, וכי שניהם אינם סבורים כי יש סיבה מוצדקת כלשהי לפיטוריו, כדברי אסולין
(בעמ' 182):
"אני מאוד מופתע מעמדת המנהלים.
אם המנהלים היו מסכימים או רוצים שהוא ימשיך לעבוד, אני
בוודאי לא הייתי יוזם את הפסקת עבודתו.
... צריך לשמוע גם את סמואיל בולוס. אם הוא יגיד שהוא רוצה שסיאח
יחזור - אני בוודאי לא אביע עמדה נגדית".

להזכירך, שמג'יד, מנהל חטיבת הביניים, הביע "צער רב" על פיטורי סיאח, וגם בולוס,
מנהל בית הספר המקיף, הצהיר בעדותו כי לא היה שותף להחלטה לפטר את סיאח,
ואינו יודע כלל מה היו השיקולים לפיטוריו.
לגופו של עניין - חזר בולוס בעדותו ואישר את מכתב ההמלצה, הכולל חוות הדעת
חיובית מאוד על עבודתו ועל תפקודו של סיאח.

23. יתר על כן, בתמיכה לחוות דעתם החיובית של מנהלי בית הספר, הצטרף גם סגן ראש
העיר, חלמי שאפעי ז"ל, אשר שימש גם כיו"ר ועדת הפיטורים.

במכתבו מיום 25.4.2001 (לאחר הדיון בועדת הפיטורים) כתב חלמי שאפעי אל מנהלי
בתי הספר (ראה המכתב, נספח ז' לתצהיר סיאח):
"קבלתי את מכתבכם לגבי ההערכה וההוקרה של העובד הנ"ל
(המנהלן - סיאח מחמד). אני שותף מלא להערכתכם, כי חשתי
כי בשנתיים האחרונות חלה הטבה משמעותית ושינוי בתפקודו של
המנהלן, וזה קיבל ביטוי והמחשה ושינוי בתוך בית הספר.
די אם אני אזכיר כמה דברים:
א. ניהול תכניות שיפוצים קיץ בשנתיים אחרונות בצורה יעילה
ומוצלחת.
ב. שיפור בניהול תקציב בית הספר מול הרשות המקומית.
ג. גיוס קבלן לבניית קיר דקורטיבי לבית הספר.
ד. סיוע במחשוב המערכת והשתלמויות שהוא עבר בתורת המחשב.
ה. נוכחות בבית הספר בימי שישי ובשעות נוספות שאינן משולמות
בפועל, ועוד...
לסיום, אני כסגן ראש העיר האחראי על תחום חינוך במיגזר הלא יהודי
ומלווה את המערכת שנים רבות, אני יכול לציין בצורה חד משמעית שאני
מרוצה מתפקודו ומאחל לו ולכל מערכת החינוך המשך עבודה טובה
ופוריה".

מר סמואיל בולוס, מנהל בית הספר המקיף, שהעיד מטעם הנתבעים, אישר בחקירתו
הנגדית כי הוא מסכים עם תוכן מכתבו של סגן ראש העיר, כדבריו (בעמ' 192):
"ש. מה שכתוב בו מקובל עליך?
ת. כן. אלה הנושאים שבטיפולו של סיאח ובהם הוא טיפל ואני מסכים
שהוא עשה את זה טוב. לא התלוננתי בתחומים האלה".

24. משזו היתה דעתם של מנהלי בתי הספר לגבי תפקודו של סיאח, בשנה שקדמה לתכנית
2001, ביקשו נציגי ההסתדרות, חיים חליוה ויוסף ברזק, להוציא את שמו של סיאח
מרשימת המפוטרים (ראה עדות ברזק, בעמ' 244).
מנכ"ל העירייה, התנגד לפנייתו של חליוה, משסבר כי המניע להתערבותו לא היה קשור
בסיאח, אלא בחליוה עצמו, כדברי מר דוידוביץ (בעמ' 261):
"אני חשבתי שהנימוקים שחליוה מביא נגד פיטוריו של סיאח אינם
נימוקים ענייניים, אלא נובעים משיקולים אישיים שלו.
ש. ומה לגבי חוות הדעת של המנהלים?
ת. זאת היתה חוות דעת מוגזמת...".

עולה מדברי המנכ"ל, בהמשך עדותו, כי לדעתו מנהלי בית הספר שינו את עמדתם,
משכתבו את מכתב ההמלצה "המוגזם" על סיאח, בעקבות לחצים שהופעלו עליהם,
במיוחד מצד סגן ראש העיר המנוח, חילמי שאפעי.
דברים אלה אינם מקובלים עלינו, במיוחד נוכח עדותם של מנהלי בית הספר, כמפורט
לעיל, וגם עדותו של מנהל אגף החינוך, חיים אסולין, שאישר כי חלמי שאפעי ז"ל היה
מעורב בפעילות בית הספר והכיר היטב את סיאח ואת התלונות שהיו כלפיו בעבר, וכי
הוא מכבד את הערכתו של חלמי שאפעי ומסכים לה, כדבריו (בעמ' 182):
"ש. חילמי אמר שסיאח הצליח בגדול, אתה מאשר שמה שהוא כתב שם
נכון?
ת. אני חושב שכן ...".

25. אף שאין אנו מתעלמים מביקורת שנשמעה כלפי סיאח, ומקובל עלינו כי גם לאחר
מכתביהם של מנהלי בתי הספר, מדצמבר 1999 - פברואר 2000 היו למנהלי בתי הספר,
וגם לאחרים, פה ושם, תלונות לגבי תפקודו של סיאח, לרבות טענות בדבר מצב התחזוקה
של בית הספר, כפי שציין ב"כ הנתבעים בסיכומיו - מקובלת עלינו טענת ב"כ התובעים
כפי שעולה גם מפרוטוקול ועדת השימוע ומתמליל הישיבה, כי תלונות אלה לא הובאו
בפני
ועדת הפיטורים, כל שכן שלא ניתנה לסיאח הזדמנות להגיב עליהן.
אין זאת אלא, שועדת הפיטורים דנה והחליטה על פיטוריו של סיאח, על סמך תלונות
שהועלו נגדו למעלה משנה לפני תכנית 2001, בעוד שהמתלוננים עצמם, שהם מנהלי
בתי הספר האחראים הישירים על סיאח בעבודתו, אינם סבורים כי הדברים שנאמרו
אז - נכונים גם היום. נהפוך הוא, עולה מעדותם, כאמור לעיל, כי סיאח פעל על פי
המתחייב מהחלטת ועדת הברור בפברואר 2000, נתן דעתו לתלונות, שיפר בצורה
משמעותית את תפקודו ואת עבודתו, הן מבחינת ביצוע העבודה, הן מבחינת האחריות
לעובדים תחתיו, הן מבחינת יחסי אנוש והן מבחינת המשמעת - משמע שנשמט כליל
הבסיס להחלטת ועדת הפיטורים.
בנסיבות אלה, ברי כי החלטת ועדת הפיטורים נגועה בפגמים חמורים, הן משום
שהשיקולים אשר הביאו להחלטה בדבר פיטורי סיאח היו שיקולים פסולים ולא ענייניים,
והן משום שלא ניתנה לסיאח זכות בסיסית להגיב לטענות שהועלו כלפיו, ככל שהיו
טענות כאלה, מעבר למכתבי התלונה הנ"ל, שאבד עליהם הכלח.

טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי "תפקידה של הועדה היה לשמוע האם בעובד
מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את אי הכללתו ברשימת המפוטרים במסגרת
פיטורי הצמצום" - אינה מדוייקת.
הגם שהפיטורים נעשו במסגרת של תכנית הבראה, מחמת הצורך בצמצומים, ועדת
הפיטורים אינה פטורה מהחובה לנהוג על פי כללי הצדק הטבעי, ולאשר פיטורי עובד
רק אם הם נעשו "מסיבה מספקת".
בעניינו של סיאח - לא שוכנענו כי היתה סיבה מספקת לפיטוריו, בהתחשב גם בכך
שמדובר בעובד וותיק, המשרת בעירית עכו
למעלה מ- 17 שנים, בעל כישורים, נסיון וידע
בתחום עיסוקו כמנהלן, שזכה במשך שנים להערכה והוקרה, מצד גורמים רבים, בתוך
בית הספר ומחוץ לו, מילא תפקידיו בנאמנות ובמסירות, ומשנטענו כלפיו תלונות - הוא
קיבל על עצמו את החלטת ועדת הבירור, תיקן את דרכיו ושיפר את הדרוש שיפור,
לשביעות רצונם של מנהלי בית הספר.

26. משהגענו למסקנה כי החלטת ועדת הפיטורים נגועה בפגמים הנ"ל - והיא הבסיס היחיד
לפיטורי סיאח במסגרת תכנית ההבראה, ולא שוכנענו כי פיטוריו היו משיקולים ענייניים
ומסיבה מספקת, תוך שמירה על כללי הצדק הטבעי - די בכך כדי לבטל את מעשה
הפיטורים.

אשר על כן, בהתחשב בהצהרת העירייה כי לא תהיה מניעה להחזרת העובד לעבודתו, אם
יוחלט בדבר ביטול הפיטורים - אנו מורים על החזרתו המידית של מחמד סיאח
לעבודתו כמנהלן בבית הספר תיכון מקיף עכו
(כולל חטיבת הביניים).
העירייה תשלם לסיאח שכר עבודה, החל מיום שהופסק תשלום השכר.

27. התובע השני - מחמוד תרשיחאני

(1) מחמוד תרשיחאני
(להלן-"תרשיחאני"), יליד 1950, עובד בעירית עכו
מזה כ- 20 שנה
(משנת 1982).
במשך למעלה מ- 15 שנים הוא עבד כפועל במחלקת המים, ומשנת 1997 הוא עובד כאיש
אחזקה בבית הספר המקיף ערבי בעכו
.
(2) תרשיחאני אב לארבעה ילדים, אשר שניים מהם סובלים ממחלת טלסמיה ונזקקים
בקביעות לטיפולים במרפאות קופת חולים ובבתי חולים.
(3) במשך שנים רבות, עוסק תרשיחאני גם באגרוף, כמדריך ומאמן בקבוצת "כפפות הזהב",
פעילות שהוא מבצע בהתנדבות, ללא שכר, מחוץ לשעות העבודה.
בנוסף לאימונים ותחרויות בארץ, משמש תרשיחאני גם כמאמן בין-לאומי ומייצג את
המדינה בתחרויות בחו"ל.
אין מחלוקת כי במהלך השנים, הן בעבודתו במחלקת המים והן בעבודתו בבית הספר,
תרשיחאני נעדר מידי פעם מהעבודה, משיצא למחנות אימונים באגרוף, בימי העדרות
שתואמו ואושרו מראש ונזקפו על חשבון חופשתו השנתית.
(4) בתקופת עבודתו במחלקת המים (למעלה מ- 15 שנים) ביצע תרשיחאני את עבודתו,
לשביעות רצונו של מנהל המחלקה, העד דני ספנדי.
מהעדויות והמסמכים שהוגשו לבית הדין עולה, כי בעבר, לפני שנים רבות, היו מידי פעם
תלונות כנגד תרשיחאני בגין העדרויות ואיחורים לעבודה, הקשורים בהשתתפותו
בתחרויות אגרוף, כפי שצויין במזכר של מנהל מחלקת אחזקה אל מהנדס העיר משנת
1984 (נ/26) ומפרוטוקול דיון משמעתי מ- 3.1.85 (מוצג נ/25).
בתקופה הרלבנטית לתביעה, ובשנים הסמוכות לה, לא היו למנהל המחלקה תלונות לגבי
תפקודו של תרשיחאני כעובד המחלקה, למעט התלונה היחידה לגבי העדרויותיו
מהעבודה, בימי החופשה שניצל לצורך יציאה למחנות אימונים, כפי שאישר מנהל
המחלקה בתצהירו ובעדותו (בעמ' 267):
"תרשיחאני היה פועל פשוט. הטענות שלי רק לגבי ההעדרויות שלו".

טענת התובע, כי ביצע את תפקידו במחלקת המים על הצד הטוב ביותר, וזכה להערכת
מנהל המחלקה האחראי עליו, אינה עומדת, אפוא, בסתירה לחוות דעתו של מנהל
המחלקה, כפי שטוען ב"כ הנתבעים בסיכומיו.
כאמור, הטענה היחידה שהיתה למנהל המחלקה כנגד התובע, היתה בעניין ימי
ההעדרויות מהעבודה.

אין מחלוקת כי כל ימי ההעדרות לצורך אימונים, אושרו על ידי מנהל המחלקה, ונזקפו
על חשבון חופשתו השנתית של העובד, הגם שלדברי ספנדי, הוא נאלץ לאשר לתובע את
החופשות, על פי הוראת סגן ראש העיר, חלמי שאפעי ז"ל, כדבריו (בעמ' 267): "סגן ראש
העיר, חלמי שאפעי ז"ל, ניצל את תפקידו ונתן לי הוראה לתת לו חופשות ואני פעלתי
בהתאם וחתמתי על האישור".
בגין העדרויותיו התכופות של תרשיחאני, אשר לטענת מר ספנדי פגעו בעבודת המחלקה,
ביקש מנהל המחלקה להעבירו מתפקידו במחלקת המים למחלקה אחרת.
(5) באוגוסט 1996 פנה מנהלן בית הספר (מחמד סיאח
הנ"ל) אל מר לחיאני, מחזיק תיק
החינוך בעירייה, וביקש ממנו לשבץ עובד בתפקיד אחזקה בבית הספר התיכון ערבי מקיף
(ראה המכתב, מוצג ת/7).
במכתבו ביקש המנהלן "להקציא לבית הספר עובד אחזקה, מסגר, בדרגה ראשונה, ידע
בנגרות ותחזוקה כללית, ורצון לעבודה".
משלא הובאה בפני
נו עדות או ראיה כלשהי לגבי שיבוצו של עובד אחזקה אחר, מקובלת
עלינו טענת ב"כ התובעים, כי תרשיחאני אכן הועבר לשמש כאיש אחזקה בבית הספר,
ככל הנראה על פי הבקשה הנ"ל, הגם שהודעה פורמלית בדבר העברתו נשלחה לו רק
בנובמבר 1987 (ראה הודעת ההעברה, מוצג נ/27):
"הריני להודיעך כי בהסתמך על מזכרו של מנהל אגף החינוך הועברת
לבית ספר מקיף ערבי בתור איש אחזקה".

(6) אין מחלוקת כי תרשיחאני איננו בעל מקצוע בתחומים שאוזכרו במכתבו של המנהלן,
ככישורים הנדרשים מאיש אחזקה, כגון: מסגרות, נגרות ותחזוקה כללית.
משהועבר לשמש כאיש אחזקה בבית הספר, התקשה תרשיחאני לבצע עבודות תחזוקה
הדורשות ידע מקצועי, ומילא בעיקר תפקידים של שרת, כפי שעולה גם מתצהירו של
המנהלן, סיאח, האחראי עליו.

(7) העדרויותיו של תרשיחאני מהעבודה, בימי חופשה שניצל מפעם לפעם לצורך אימונים או
תחרויות באגרוף, וחוסר הידע המקצועי שלו בתחום האחזקה, הפריעו גם לעבודתו בבית
הספר.
בשל כך פנו מנהל בית הספר (בולוס) והמנהלן (סיאח) אל מר חיים אסולין, מנהל מחלקת
החינוך, וביקשו להחליפו בעובד אחר, כפי שציינו במכתבם מיום 19.7.99 (מוצג נ/7):
"...הנ"ל נתקבל לעבודה בבית ספרנו כאיש אחזקה.
אמנם בתקופת עבודתו לא הוכיח את עצמו מחוסר ניסיון ומקצועיות
בעבודה. בנוסף להעדרויות רבות בגלל קבוצות האגרוף אשר מאמן.
הנ"ל פוגע רבות בעבודתנו הסדירה בבית הספר, במהלך זמן הלימודים
או בתקופת השיפוצים שנאלץ הוא לנסיעות לחו"ל בליווי הקבוצות
שמאמן.
לכן נבקש העברתו חזרה לעירייה, וקבלת עובד מקצועי בעל ניסיון
בעבודות תחזוקה כללית כנדרש".

לדברי סיאח, המכתב האמור לא נענה, תרשיחאני לא הועבר למחלקה אחרת, אלא
המשיך בעבודתו בבית הספר.
(8) בסוף שנת 1999 ובתחילת שנת 2000, פנו מנהל בית הספר המקיף ומנהל חטיבת הביניים
(מר בולוס ומר מג'יד הנ"ל), אל מנהל מחלקת החינוך ואל מנהל כח אדם בעירייה,
במכתבים שאוזכרו לעיל, בעניין סיאח (מוצגים ת/5 ו-נ/5).
במכתבים אלה, ביקשו מנהלי בית הספר להעביר מתפקידו גם את מחמוד תרשיחאני

(שתפקידו הוגדר במכתבם כ"שרת").
ככל שניתן להבין מהמכתבים, התלונות כנגד תרשיחאני (כמו גם נגד שרתים אחרים), היו
ש"אין להם שום ידע מקצועי לבצע תיקונים קטנים... לכן ראוי להחליפו באיש מקצוע -
נגרות ומסגרות".
בנוסף לכך האשימו מנהלי בית הספר, כאמור לעיל, גם את תרשיחאני, בהחתמת תושבים
ותלמידים על עצומה נגד מנהל חטיבת הביניים, במטרה "לפגוע בשמו ובתדמיתו של
המנהל".
בישיבת הבירור שנערכה ביום 29.2.2000, עליה הרחבנו לעיל בענייננו של סיאח - לא הועלו ממצאים ולא נתקבלו מסקנות כלשהן ביחס לתרשיחאני.
שאלת ההחתמה על העצומה - הסתיימה , כאמור, בהפניית מנהל בית הספר לבדוק שנית את העניין - ומאז לא נשמע דבר בעניין זה והפרשה נזנחה.
בשאלת תפקודו של תרשיחאני, הגם שמר בולוס חזר על הטענה כי "הוא אינו מסוגל לבצע עבודות הכי פשוטות בבית הספר. הוא נעדר רבות מהעבודה - על כן אני מבקש להעביר אותו למקום אחר" - וועדת הבירור לא קיבלה את הבקשה, לא החליטה להעביר את תרשיחאני מתפקידו ולא היו לה המלצות כלשהן לגביו.

(9) מאז ישיבת הבירור בפברואר 2000, ממשיך תרשיחאני לעבוד בבית הספר, כאיש
תחזוקה, תחת פיקוחו ובאחריותו של המנהלן, מחמד סיאח
, וממלא את תפקידו כהלכה,
לשביעות רצונו של המנהלן, כפי שהסביר סיאח בעדותו (בעמ' 56):
"היינו אמורים ליישב את הדברים בתוך המערכת. ניהלתי שיחות עם
תרשיחאני, הסברתי לו מה משמעותה של מערכת פדגוגית, מה מהות
התפקיד בבית הספר.
בעקבות השיחות שלי - הבעיה נפתרה, והוא נתן עדיפות למערכת.
היציאות שלו למחנה אימון - נעשו בהתאם לצרכי (...) והזמן הפנוי
שאפשר לתת לפי צרכי המערכת - והבעיה לא היתה קיימת עוד".

לסיאח, כמי שממונה על תרשיחאני - לא היו תלונות כלשהן לגבי תפקודו של תרשיחאני,
לאחר המכתב הנ"ל מיולי 1999.
אין זאת אלא, שסיאח הכשיר את תרשיחאני לעבודות תחזוקה קלות, הציב בפני
ו משימות אותן הוא ביצע בהצלחה, ומבחינתו לא היתה עוד כל סיבה להעבירו מתפקידו.
גם מבחינת העדרויותיו לצורך אימונים ותחרויות באגרוף - תואמו החופשות עם הממונים, באישור המנהלן, ובהתחשב בצרכי בית הספר, כדברי סיאח (בעמ' 58):
"ההעדרויות שלו היו מתואמות איתי. אף פעם לא פגעו במערכת. ואם היו
פוגעות במערכת - לא הייתי מאשר אותן, והוא לא היה יוצא".

עולה מעדותו ומתצהירו של סיאח, כי הבעיות שהתעוררו בתקופה הראשונה לעבודתו של תרשיחאני בבית הספר, בגינן הוא ביקש בשנת 1999 להעביר את תרשיחאני מתפקידו, בעיקר העדרויותיו בתקופות הלימודים, או בימים שבהם נערכו שיפוצים בבית הספר, באו על פתרונן, כדבריו (בתצהיר הראשון):
"מר תרשיחאני יצא לחופש רק אחרי שהודיע לי מראש וקיבל אישור
ממני מראש, והוא היה מנצל ימי החופש העומדים לרשותו...
לא ניצל את מכסת ימי החופש העומדים לרשותו ונותרה לו יתרה בלתי
מנוצלת.
למר תרשיחאני נוכחות מרשימה בימי העבודה, והינו עובד ממושמע,
מסור ונאמן.
...העניין הובהר ולובן ומזה שנתיים מר תרשיחאני עושה הכל על מנת
לנצל את ימי החופש שיש לו בתקופה ובמועדים מקובלים ונכונים,
לאחר קבלת אישור מראש".

(10) על פי דו"חות נוכחות עובדים, שחלקם הוגש לבית הדין (מוצג נ/6), פירט סיאח בתצהירו
את ימי ההעדרות של תרשיחאני בשנים 1999 עד 2001.
בשנת 1999 - ניצל תרשיחאני 38 ימי חופשה, במהלך כל השנה.
בשנת 2000 - לאחר מכתבי התלונה, בעקבות וועדת הבירור, ולאחר שיחה ויישוב העניין
עם המנהלן, צמצם תרשיחאני את ימי העדרותו לצורך אימונים ותחרויות, משיצא, בכל
השנה, ל- 10 ימי חופשה בלבד (ראה דו"ח הנוכחות, מוצג נ/6 ופירוט בתצהיר סיאח).
בשנת 2001 - נותרו לתרשיחאני ימי חופשה רבים, בלתי מנוצלים, משנת 2000, והוא
הספיק לנצל מתוכם שני ימים בלבד (ראה תלוש שכר לחודש אפריל 2001) המצורף
לתצהיר סיאח).

אין, אפוא, ממש בטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי פיטורי תרשיחאני נעשו בגין
"העדרויות תכופות מן העבודה לצורך יציאה לתחרויות ומחנות אימונים", משלא
מדובר בהעדרויות רבות ותכופות, כפי שעולה מגיליונות הנוכחות.

הגם שמקובלת עלינו הטענה כי במערכת החינוך נהוג לצאת לחופשה בתקופת פגרת
הקיץ, שבה לא מתקיימים לימודים בבית הספר, ואין ספק כי יציאה לחופשה בכל
מערכת, ובמיוחד במערכת החינוך, צריכה להיות מתואמת עם הממונה - יש לזכור,
כי במקרה של התובע תואמו כל ימי ההעדרות עם המנהלן, שהוא הממונה הישיר עליו,
אושרו על ידו ונזקפו על חשבון ימי החופשה השנתית, מה גם שלא מדובר במורה, מדריך,
או איש חינוך, אלא באיש אחזקה ושרותים, שהמערכת יכולה ללא קושי להערך להסתדר
בלעדיו בימי העדרות ספורים, גם במהלך שנת הלימודים.

(11) במסגרת תוכנית הבראה 2001, משנכלל שמו של תרשיחאני בין שמות העובדים שביקשה
הנהלת העירייה לפטר, בתאום ובהסכמת וועד העובדים ומזכיר הסתדרות הפקידים
במרחב הגליל, הוזמן תרשיחאני להופיע בפני
"וועדת שמיעה לפיטורים ביום 29.3.2001".
הגם שנאמר בהזמנה לוועדת הפיטורים, כי "ניתנת לך בזאת הזדמנות להופיע בפני
וועדת
השמיעה לענייני פיטורים, שמונתה על ידי מועצת העירייה, כדי לאפשר לך להשמיע את
טענותיך במידה ותרצה בכך כנגד כוונת הפיטורין/הפרישה" - לא צויין במכתב ההזמנה
מהי הסיבה בגינה הוסכם בדבר הכללת שמו ברשימת המיועדים להפסקת עבודה, ומהן
התלונות שהועלו כלפיו, אם הועלו, בטענה של חוסר תפקוד, או בכל טענה אחרת.

ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו, כי העובדה שבמכתב ההזמנה לשימוע בפני
ועדת הפיטורים
לא פורטו הסיבות בגינן מבקשת העירייה (בהסכמת הועד) להפסיק את עבודתו - אין בה
כדי לפגוע בכללי הצדק הטבעי. לדבריו, תרשיחאני ידע מהן התלונות שנטענות כלפיו,
וזאת על פי מכתבי התלונה שכתבו המנהלן ומנהלי בית הספר ועל פי הדיון בועדת הברור
שנערכה בעניינו ב- 29.2.00, שאז נאמרו בפני
ו תלונות המנהלים, הן בנוגע לתפקודו והן
בנוגע להעדרויותיו.
גם טענה זו אינה מדוייקת, שהרי מדובר במכתבי תלונה משנת 1999, ובועדת ברור
שנערכה בתחילת 2000, אשר כבר נדונו והסתיימו מבלי שנתקבלה אז החלטה לפטרו
מהעבודה, ומאז חלפה שנה, מבלי שהועלו כלפיו טענות או תלונות כלשהן.
(12) עולה מפרוטוקול ישיבת וועדת הפיטורים מיום 29.3.2001, כפי שהודפס על פי הרישום
של מנהל כח אדם, מר שדה (ישיבה זו, לא הוקלטה), כי תרשיחאני לא אמר בוועדת
הפיטורים, אלא זאת:
"הופתעתי לקבל זימון לוועדת שימוע...
אני יוצא למחנות אימון על חשבון ימי חופשה ובאישור הממונים".

עולה, אפוא, לפי פרוטוקול ישיבת הוועדה, כפי שגרס תרשיחאני בתצהירו, וכפי שטען ב"כ התובע בסיכומיו, כי הטענה היחידה שהועלתה כלפי תרשיחאני היתה העובדה שהוא
נעדר מעבודה בימי מחנות האימונים והתחרויות באגרוף, ועל כך הוא השיב, כי העדרויותיו תמיד על חשבון ימי חופשה שנתית ובאישור הממונים עליו.

גירסת מר שדה בתצהירו כי בוועדת השמיעה מיום 29.3.2001, הועלו כנגד תרשיחאני
"תלונות בקשר לתפקודו, והיה חוסר שביעות מתפקודו" - אין לה כל בסיס בפרוטוקול
וועדת השמיעה, משלא נאמרו שם דברים כלשהם, בעניין תפקודו של תרשיחאני כאיש
תחזוקה, כל שכן, שלא ניתנה לו הזדמנות להתייחס ולהשיב לטענות כאלה.
להזכירך, שאין מחלוקת כי הפרוטוקול המודפס של וועדת הפיטורים, משקף נאמנה את
מה שנאמר בה, כפי שהעידו גם יו"ר הוועד (בעמ' 153, שורה 22), ומנהל כח אדם, יוסף
שדה אשר רשם את הפרוטוקול (בעמ' 268, שורה 7).

(13) משקיבל תרשיחאני את הזימון לוועדת השמיעה, והבין כי שמו נכלל ברשימת
המפוטרים, הוא הביא עימו לוועדת השימוע מכתב שכתב באותו יום, לפיו הוא
הסכים לפרוש לגמלאות, בתנאי שתשולם לו פנסיה בשיעור 70%, לאחר "יישור קו"
הדרגה, מדרגה 7+ לדרגת פרישה 10".
גם אם היתה בכך הסכמה מצד העובד, בשלב כלשהו, לפרוש לגימלאות - משלא התקבל
התנאי שהציב במכתבו, ממילא אין לראות את תרשיחאני כמי שהסכים לפרוש לגימלאות
במסגרת תוכנית הבראה של 2001, כפי שהוא הודיע לוועדת הפיטורים, כדבריו (בסעיף
10) לתצהירו:
"בוועדה שאלו אם הנני מסכים לצאת לפרישה מוקדמת, ואני הודעתי
להם כי איני מסכים, כיוון שאינני בגיל פרישה, אלא בסך הכל בן 51
ויש לי 4 ילדים שמהם שני ילדים חולים בטלסמיה ומטופלים בקביעות
בקופת חולים ובבתי חולים.
אני הסברתי לוועדה כי אהיה מוכן לצאת לפרישה מוקדמת, רק במידה
ואקבל תנאים טובים מאוד (כפי שביקשתי במכתב ששלחתי להם), שכן
בגיל 51 לא ניתן למצוא עבודה ולא אוכל לקיים את משפחתי ולסעוד את
שני ילדי".

כפי שציין ב"כ הנתבעים בסיכומיו, "תכליתה של ועדת השימוע היתה לשמוע את התנגדותם של עובדים שהתנגדו לעצם פיטוריהם". כאמור, ככל שתרשיחאני יכול היה להבין את הטענות שהועלו נגדו (שלא אוזכרו כלל בהזמנה), ואלה היו בעניין ההעדרויות בלבד - הוא התנגד לפיטורים, וניסה לבטל את רוע הגזירה, משהסביר כי "אני יוצא למחנות אימון על חשבון ימי חופשה ובאישור הממונים".

אין, אפוא, ממש בטענת הנתבעים בסיכומים, כי תרשיחאני לא הביע כל התנגדות לעצם
פרישתו, וכי דרישתו היחידה היתה לשפר את תנאי הפנסיה.

(14) אשר להרכב ועדת הפיטורים - מקובלת עלינו טענת ב"כ התובעים בסיכומיו, כי נפל פגם בהרכב הועדה אשר דנה והחליטה בעניין פיטוריו של תרשיחאני, הן משום שנעדר ממנה יו"ר הועדה, סגן ראש העיר, חלמי שאפעי (עקב מחלתו), והן משום שיו"ר הועד, פלו בן אהרון, לקח חלק פעיל בדיוני הועדה ואף השתתף בקבלת ההחלטה, כדבריו (בעמ' 153):
"ש. בועדה מתאריך 29.3.01 השתתפת בהצבעה וגם כן הצבעת בעד הפיטורים?
ת. כן".

הגם שבגין פגם זה, כשלעצמו, לא היינו מוצאים לנכון לפסול את החלטת ראש העירייה, המבוססת על החלטת ועדת הפיטורים - אין להתעלם מהפגם, המצטרף לפגמים מהותיים בהליך פיטוריו של תרשיחאני (בדרך של הוצאתו לגימלאות).

(15) על פי פרוטוקול וועדת הפיטורים, החלטת הוועדה בענייננו של תרשיחאני היתה: "הוחלט
לאשר את פיטוריו".
בפועל, מה שהוחלט לגביו, הוא מה שהוסכם כבר בהסכם ההבראה מיום 25.3.2001, כי
תרשיחאני יפרוש לפנסיה, בתנאים הבאים, כפי שפורטו במכתב שכתב לו ראש העיר,
שכותרתו "פרישה לגימלאות" (נספח י"א לכתב התביעה):
"בהתאם להחלטות הוועדה הפרטטית מיום 26.3.01, ובהתאם לוועדת
השמיעה מיום 29.3.01, ובהתאם להסכם עם וועד העובדים מיום
25.3.01, הנני להודיעך על פרישתך לגימלאות מעירית עכו
, החל מיום

1.5.01, לפי התנאים כמפורט להלן:
(1) פנסיה בשיעור 44% ממשכורתך הקובעת (40% בגין הוותק, כולל
יומיות, 4% עידוד פרישה), לפי חלקיות משרה 100%.
(2) מענק פרישה כחוק.
(3) דרשת פרישה 9.
(4) הודעה מוקדמת 3 חודשים.
(5) שחרור כספים בקרנות.
(6) חשבון סופי".

כמו כן ניתנה לו הזדמנות להמציא אישורים רפואיים המזכים אותו לדעתו להגדלת
הפנסיה בהתאם לכללים הקבועים בחוק.

28. הפגמים בהליך הפיטורים של תרשיחאני דומים ברובם לפגמים עליהם הצבענו בהליך הפיטורים של סיאח.
גם כאן, למרות שאין ספק כי בעבר היו תלונות כלפי תפקודו של תרשיחאני כאיש אחזקה בבית הספר - עולה מפרוטוקול וועדת השמיעה, שתוכנו אומת ואושר בכל העדויות, כי התלונה היחידה לגבי תפקוד לקוי, כביכול, של תרשיחאני, כפי שהועלתה בוועדת השמיעה כסיבה להפסקת עבודתו, היתה העדרותו מימי עבודה בשל השתתפות באימונים ובתחרויות של קבוצת האגרוף, ותו לא.

אין זאת אלא, שלאחר שנדחתה בקשתם של מנהל בית הספר ושל המנהלן, בשנת 1999, להעביר את תרשיחאני מתפקידו בבית הספר לתפקיד אחר בעירייה (במחלקת המים שבה הוא עבד קודם, או במחלקה אחרת), ומשהוחלט אז להשאירו בתפקידו כאיש אחזקה בבית הספר, לאחר שיחות בירור והבהרה עם המנהלן, ולאחר שקיבל הדרכה בנושאים המקצועיים הקשורים בעבודתו - המשיך תרשיחאני בעבודתו בבית הספר, במשך למעלה משנה, לשביעות רצונו של המנהלן, האחראי עליו, ולא היו עוד תלונות כלשהן לגבי תפקודו.
אשר לטענה שהועלתה נגדו בעניין העדרויות מעבודה לצורך פעילותו בתחום האגרוף, שבו הוא עוסק כאמור בהתנדבות, מחוץ לשעות העבודה - מקובלת עלינו טענת הנתבעים, כי לא מדובר בעבירת משמעת שמקומה להתברר בהליך משמעתי, שהרי אין מחלוקת כי כל ההעדרויות היו בתאום עם הממונה ובאישורו.
לגופו של עניין - הוכח, כאמור לעיל, כי תרשיחאני לא חרג ממכסת החופשה השנתית המגיעה לו, לא יצא לאימונים או לתחרויות אגרוף, אלא בימי החופשה השנתית, וכי כל ההעדרויות תואמו ואושרו מראש, על ידי המנהלן, שלו הוא כפוף בעבודתו, בהתחשב בעיסוקו ההתנדבותי של העובד מחד גיסא, ובצרכי העבודה ומערכת בית הספר מאידך גיסא.
כפי שנאמר לעיל, בעניינו של סיאח, כך גם כאן. הגם שהפסקת עבודתו של תרשיחאני נעשתה במסגרת של תכנית הבראה, מחמת הצורך בצימצומים, ועדת הפיטורים אינה פטורה מהחובה לאשר את פיטורי העובד, או הוצאתו לגימלאות לפני גיל הפרישה, רק אם הדבר נעשה "מסיבה מספקת", ותוך שמירה על כללי הצדק הטבעי.
גם במקרה של תרשיחאני - לא שוכנענו כי היתה סיבה מספקת להפסקת עבודתו, משהוכח, כאמור לעיל, כי התלונה היחידה שעמדה בבסיס החלטת ועדת הפיטורים היתה בעניין ההעדרויות - וזו תלונה שהיתה רלבנטית בשנת 1999 - ולא במועד הפיטורים או בסמוך לכך.

29. נוסיף אף זאת. משהחליטה הנהלת העירייה, בהסכמת נציגות העובדים, לפטר 14 עובדים
במסגרת תכנית הבראה לשנת 2001, בבואם לקבוע את סדר העדיפויות ברשימת
המפוטרים, היה מקום להתחשב ב"עיקרי התור לפיטורים", כפי שנקבעו בסעיף 71 לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות, החלים גם במקרה של פיטורים מסיבת צמצום בעבודה (סעיף 71(ג)), והם: כושר העובד לעבודתו, שנות עבודתו ברשות ומצבו המשפחתי.
בהחלטה להפסיק את עבודתו ולהוציאו לגימלאות בגיל 51, התעלמו ראש העירייה וועדת הפיטורים מהנסיבות המיוחדות של מר תרשיחאני, העובד בעירייה 20 שנה, והוא בעל משפחה, אב לארבעה ילדים, אשר שניים מהם חולים במחלת טלסמיה ונזקקים בקביעות לטיפולים במרפאות קופת חולים ובבתי חולים - ומכל מקום לא הובאו בפני
נו ראיות או עדויות כי עובדות אלה נשקלו והובאו בחשבון.

30. מהטעמים שפורטו לעיל - אנו קובעים כי הפסקת עבודתו של תרשיחאני, בהחלטה
להוציאו לגימלאות בגיל 51, נעשתה שלא כדין, משיקולים שאינם רלבנטיים, ובניגוד
לכללי הצדק הטבעי - והיא תבוטל.

אשר על כן, בהתחשב בהצהרת העירייה כי לא תהיה מניעה להחזרת העובד לעבודתו, אם
יוחלט בדבר ביטול הפיטורים - אנו מורים על החזרתו של מחמוד תרשיחאני
לעבודתו
בעירית עכו
.
העירייה תשלם למר תרשיחאני שכר עבודה, החל מיום שהופסק תשלום השכר, בניכוי כל
סכום ששולם לו במסגרת פרישה לגימלאות, אם וככל ששולם.

31. התובע השלישי - סמיון גרפל

(1) סמיון גרפל
(להלן-"גרפל"), יליד 1945, עובד במחלקת הגינון של עירית עכו
מיוני 1991.
מכאן, שבמועד בו הוחלט בדבר פיטוריו, באפריל 2001, היה גרפל בן 55 ועבד בעירית עכו

9 שנים ו- 10 חודשים.
נציין כבר כאן, כי בהיותו בן למעלה מ- 40, אין מחלוקת כי אילו הופסקה עבודתו כעבור
חודשיים, ביוני 2001, משמלאו 10 שנים לעבודתו בעירייה, כי אז הוא היה זכאי לפרוש
לגימלאות ולקבל פנסיה.

(2) גירסת גרפל בשני תצהיריו, כי בכל שנות עבודתו בעירייה, מעולם לא הוגשו נגדו תלונות, וכי לא הוזמן אף פעם לברור, ולא הוזמן להופיע בפני
ועדת משמעת - לא הופרכה והיא מקובלת עלינו.
יחד עם זאת, טענתו כי "במהלך כל השנים ביצעתי את עבודתי על הצד הטוב ביותר, ומלאתי את הוראותיהם והנחיותיהם של הממונים עלי" - אינה מדוייקת, משאין היא מתיישבת עם עדות מנהל מחלקת הגינון, מר חיים דיין.
אין ספק, כי מנהל המחלקה, הממונה על התובע, לא היה שבע רצון מתפקודו של גרפל, לפחות בשנים האחרונות, כפי שהסביר מר דיין בתצהירו:
"... הדבר בא לידי ביטוי בין היתר, בסירובו המוחלט לבצע עבודות
בשעות ובימים לא מקובלים, למרות שידוע לו, כמו ליתר העובדים
שבמחלקה, שיש עבודה בשעות ובימים לא שגרתיים ועבודות במבצעים
שונים.
למשל, בימי שישי, אני מפעיל את המחלקה, משבץ עובדים וכל עובד
העובד ביום שישי מקבל יום חופשי במקום יום שישי.
בכל פעם שפניתי לגרפל סמיון שיעבוד ביום שישי הוא סרב בתוקף.
כמו כן, הדבר בא לידי ביטוי בקשר לעבודות קשות שהתבקש לבצע.
כאשר הטלתי עליו עבודה קשה הוא אמר שקשה לו ואמצא לו עבודה
אחרת, וזה לא בשבילו.

לכן, הייתי חייב תמיד למצוא למר גרפל סמיון עבודה שתתאים לו
ושתהיה רק במסגרת הימים א-ה בשעות העבודה הרגילות, דבר
שהשפיע על תפקוד המחלקה.
כאשר היו מבצעים מיוחדים, למשל ניקיון בתי כנסת לפני חגים - הוא
תמיד מצא דרך להתחמק מהעבודה.
כתוצאה מההתנהגות של מר גרפל סמיון היתה התמרמרות של עובדים
במחלקה, מדוע אני מסכים להתנהגותו ובכך מטיל על יתר העובדים עול
כבד יותר.
הדבר גרם לאי שקט ופגע בתפקוד של המחלקה.
... אין לי שום דבר אישי נגד מר גרפל סמיון והתייחסותי היתה לתפקודו
שלא השביע את רצוני".

בעדותו הסביר מנהל מחלקת הגינון, כי עובדי המחלקה עובדים 5 ימים בשבוע, בדרך כלל בימים א-ה, ואילו בימי שישי מבצעים את עבודות הגינון עובדי קבלן, שאינם עובדי העירייה. בעת הצורך, מתבקשים גם חלק מעובדי מחלקת הגינון לעבוד בימי שישי, יחד עם עובדי הקבלן, ובתמורה לכך הם מקבלים יום חופשי אחר במהלך השבוע.

הגם שהוכח בפני
נו כי היו תקופות שגרפל עבד מידי פעם בשעות נוספות, מעבר לשעות
העבודה הרגילות, וקרה גם שעבד בימי שישי, ואף השתתף מידי פעם ב"מבצעים"
הדורשים עבודה קשה ומאומצת יותר, כפי שפירט ב"כ התובעים בסיכומיו, וברי כי מנהל
המחלקה הגזים בתצהירו בטענה שגרפל סירב "באופן מוחלט" לעבוד בימי שישי או
בשעות נוספות ולהשתתף בעבודות הקשות, כפי שהודה דיין בחקירתו הנגדית (בעמ'
117): "יתכן שבתצהיר הזה זה מוגזם. היו ימי ו' שהוא עבד והסכים לעבוד. הביטוי
"סירב בתוקף כל יום ו'" הוא מוגזם אולי" - אין בכך כדי לערער את אמינות עדותו של
מר חיים דיין, ולא מקובלת עלינו טענת ב"כ התובעים בסיכומיו כי דיין "נתפס בשקריו"
וכי בחקירתו הנגדית "התגלה חוסר אמינות קיצוני".

אין זאת אלא, שמנהל מחלקת הגינון התייחס לעבודתו של גרפל לאורך זמן, משסרב,
בדרך כלל, לעבוד בימי שישי ובשעות נוספות, והתחמק בדרך כלל, מלבצע עבודות
הדורשות מאמץ, משמע שלא עמד בנטל העבודה באופן שווה לשאר עובדי המחלקה.

ב"כ התובעים מפנה בסיכומיו לתלושי השכר של גרפל, בשנים 1994 עד 1997 (מוצג ת/10)
מהם ניתן ללמוד כי היו חודשים שהוא עבד גם במשמרות, ובשעות נוספות.
יתר על כן, בחקירתו הנגדית, הופנה מר דיין אל תלושי השכר של גרפל, בתקופה של 15
חודשים, מפברואר 1994 עד מאי 1995 שבהם מופיע רכיב "פרמיה למצוינות". לטענת
התובע, תלושים אלה, (שרק אחד מהם נכלל בחבילת התלושים שהוגשו לבית הדין),
סותרים את עדותו של חיים דיין בדבר חוסר מוטיבציה של גרפל, ואי הענות מצידו לעבוד
בשעות נוספות ולהשקיע מאמץ בעבודה.
אלא, שבכך אין כדי לערער את אמינות עדותו של מנהל מחלקת הגינון. הגם שמנהל
המחלקה יכול היה להמליץ שלא לשלם לעובד את הפרמיה האמורה, כדבריו: "אולי
במקרה של הפרת משמעת חמורה היו מפחיתים למישהו", ואין מחלוקת כי דיין לא
המליץ לשלול מגרפל את "הפרמיה למצוינות", ברי כי אין בכך כדי ללמד על מסירות
וחריצות מיוחדת של גרפל, משהסביר דיין בעדותו (בעמ' 119) כי מדובר בתוספת
ששולמה "אוטומטית", בתקופה זמנית, לכל עובדי מחלקת הגינון, כדבריו: "בודאי שאי אפשר ללמוד מהפרמיה הזאת שהעובד שקיבל אותה היה עובד מצטיין".
יתרה מזאת, גם בהנחה שבשנת 5-1994 עבודתו של סמיון גרפל
אכן זיכתה אותו
ב"פרמיה למצויינות", ובשנים 1994 עד 1997 הוא עבד לפעמים במשמרות, בשעות
נוספות וגם בימי שישי - הרי גם אליבא דב"כ התובעים, אין לכך רלבנטיות בבואנו לבחון
את השיקולים שהביאו את הנהלת העירייה בהסכמת ועד העובדים, על פי המלצת מנהל
המחלקה, לכלול אותו ברשימת המפוטרים, במסגרת תכנית הבראה של שנת 2001.
כשם שטען (וטענתו, כאמור לעיל, התקבלה) כי בשיקולים שהביאו לפיטוריהם של סיאח ושל תרשיחאני, אין להביא בחשבון את התנהגותם ואת תפקודם המקצועי בשנת 1999, אלא בתקופה הסמוכה שקדמה למועד הפיטורים, כך גם בעניינו של סמיון גרפל
. אין ללמוד מתלושי השכר המתייחסים לשנים עברו, לגבי תפקודו ותרומתו של גרפל לעירייה בכלל, ולמחלקת הגינון בפרט, בשנת 2001, בתקופה שבה נדרשה העירייה לצימצומים, ועקב כך נאלצה גם מחלקת הגינון לפטר מספר עובדים.

מר דיין התחשב במצבו של גרפל, אשר התקשה לעבוד בעבודות פיזיות קשות, והתחמק בדרך כלל מעבודה בשעות נוספות ובימי שישי. הוא הלך לקראתו, הטיל עליו עבודה קלה, בהשקייה, ושחרר אותו בדרך כלל מעבודה בימי שישי.

ואולם, בשנת 2001, משפנה אליו מנכ"ל העירייה במסגרת ההכנות לקראת תכנית ההבראה, ודרש לצמצם את מספר העובדים במחלקת הגינון - מצא דיין לנכון לכלול את שמו של גרפל בין ארבעת עובדי המחלקה שהמליץ על פיטוריהם.
נאמנה עלינו עדות מר דיין, כי בקביעת שמות המועמדים לפיטורים, "התייחסתי עניינית לכח האדם שברשותי ולאופן מילוי התפקיד על ידי העובדים, אחד לאחד", וכדבריו "כאשר שקלתי מי מהעובדים הוא פחות טוב - סמיון גרפל
היה אחד מהם".

המלצת מנהל מחלקת הגינון על פיטוריו של גרפל, במסגרת הסכם ההבראה שדרש
צימצום במספר העובדים - היתה אפוא משיקולים ענייניים, לגיטימיים, ולא ממניעים
זרים ופסולים.
(3) משגובש הסכם ההבראה ונחתם ביום 25.3.01, וההסכם אושר ביום 26.3.01 על ידי
הועדה הפריטטית כתכנית הבראה, זומנו כל המועמדים לפיטורים להופיע בפני
ועדת
הפיטורים, משניתנה להם הזדמנות להשמיע דבריהם בטרם תגבש הועדה את עמדתה.
סמיון גרפל
גורס, בתצהירו ובעדותו, כי לא זומן להופיע בפני
ועדת הפיטורים ולא
ניתנה לו זכות השימוע לפני שהוחלט בדבר פיטוריו.
בתצהירו מיום 27.4.01 (המצורף לבקשה לצו מניעה זמני) וגם בתצהירו מיום 17.5.01
שהוגש במסגרת התיק העיקרי - גרס גרפל כי "אני טרם הוזמנתי להופיע בפני
ועדת
שימוע וטרם הוחלט על פיטורי, אולם מנהל כח אדם בעירייה, מר יוסי שדה, הודיע לי כי
ההזמנה בענייני תשוגר אלי".
עולה, אפוא, על פיו תצהיריו, כי גרפל לא ידע כלל, במועד חתימתו על התצהירים, כי
ועדת הפיטורים כבר דנה בעניינו והמליצה על פיטוריו, וכי ראש העירייה קיבל את
המלצת הועדה והחליט לפטר אותו.
לדבריו, כפי שציין בשני התצהירים, הוא הצטרף כעותר בבקשה לצו מניעה זמני וכתובע בתיק העיקרי, משום ש"הובא לידיעתי כי שמי מופיע ברשימת העובדים המומלצים להפסקת עבודתם בעירית עכו
מהסיבה של חוסר תפקוד, כפי שהופיע באותה רשימה".

לפני שנבחן את העובדות, לגבי זימונו לוועדת השימוע, נציין כבר כאן, כי אין ממש
בהצהרת גרפל, כי לא ידע על פיטוריו במועד חתימתו על התצהירים ובמועדי הגשת
הבקשה והתביעה לבית הדין.
אין מחלוקת, כפי שהעיד גרפל בחקירתו הנגדית, כי בפגישה שהתקיימה במשרדו של מר
שדה, ביום 15.4.01, ביקש שדה למסור לידיו מכתב פיטורים - אך גרפל סירב לקבל את
המכתב (ראה עדות גרפל, בעמ' 75-73).
על גירסת גרפל, חזר ב"כ התובעים בסיכומיו:
"הביקור השני, היה ביום 15.4.01, ביוזמת שדה. בביקור זה בירר
האחרון את הכתובת המדוייקת של התובע וניסה למסור לו מכתב
פיטורים. התובע סירב לקבל את המכתב, וכאשר זה נשלח בדואר
רשום, ועם שליח לאחר מכן, הוא ידע כי מדובר במכתב פיטורים ולכן
סירב לקבלו...".

אין, אפוא מחלוקת, לפי גירסת גרפל בעצמו, כי ביום 15.4.01 כבר הודיע לו מנהל כח אדם
על פיטוריו וביקש למסור לידיו את מכתב הפיטורים, וגרפל סרב לקבל את המכתב, ביודעו
כי מדובר במכתב פיטורים, ומשנשלח אליו המכתב בדואר רשום - קיבל גרפל את ההזמנה
לדואר, אך נמנע במתכוון מלקחת את המכתב משידע כי זהו מכתב פיטורים.
ברי, אפוא, כי האמור בתצהיריו של גרפל, כי "טרם הוחלט על פיטורי" וכי כל הידוע לו,
לפי דברי מר שדה, הוא שעומדים לזמנו לועדת שימוע - אין לו שחר. ביום 15.4.01, שבו
נכתב מכתב הפיטורים (נספח 4 לתצהיר שדה), היינו לפני שנחתמו שני תצהיריו, ידע
גרפל כי ההחלטה בדבר פיטוריו כבר נתקבלה, הגם שסרב לקבל לידיו את מכתב הפיטורים.

32. על חשיבותו של הליך שימוע, כפי שפירט ב"כ התובעים בהרחבה בסיכומיו, אין צורך
להכביר מילים ואין עליו עוררין. בענייננו, משמדובר בפיטוריו של עובד עירייה, מתחייב
השימוע על פי הוראות החוק (סעיף 171 לפקודת העיריות), כפי שנקבע גם בסעיף 70 לחוקת
העבודה : "... לפני שהרשות מחליטה לפטר את העובד היא חייבת לתת לו הזדמנות
להשמיע טענותיו", ובהתאם לכללי הצדק הטבעי, כפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין,
שחלקם אוזכרו בסיכומי התובעים.
כבר אמרנו לעיל, כי אף בעניינם של התובעים, הגם שפיטוריהם נעשו במסגרת של הסכם
הבראה, בהסכמת ועד העובדים, על רקע צורך כלכלי בצימצומים, משנבחר כל אחד
מהמפוטרים מסיבה הנעוצה בעובד, בנימוק של בעיה בתפקודו או בהתנהגותו, כי אז
חייבת העירייה להקפיד על שמירת הוראות הדין וכללי הצדק הטבעי, להזמין כל אחד
מהמועמדים לפיטורים להופיע בפני
ועדת הפיטורים ולתת לו את זכות השימוע.
33. סמיון גרפל
טוען, כאמור לעיל, כי לא הוזמן להופיע בפני
ועדת הפיטורים, לא הובאו
לידיעתו הנימוקים בגינם הוחלט לכלול את שמו ברשימת המפוטרים, ולא ניתנה לו
הזדמנות להגיב לטענות שהועלו כלפיו ולנסות לשכנע את ועדת הפיטורים לחזור בה
מכוונתה לפטרו.
לטענתו, במועד בו ביקש מר שדה, מנהל כח אדם של העירייה, לזמנו לשימוע בפני
ועדת
הפיטורים הוא היה חולה, בעקבות פגיעה בתאונת עבודה שארעה לו ביום 26.3.01, ועל כן
לא הגיע לעבודה באותם ימים, לא הוזמן להופיע בפני
ועדת השימוע ולא ידע על קיומה.
משנתנו דעתנו, מחד גיסא, לתצהיריו ולעדותו של גרפל, למסמכים הרפואיים התומכים
בגירסתו כי נפגע בתאונת עבודה, ולכל המסמכים והראיות עליהן הצביע ב"כ התובעים
בסיכומיו, ושקלנו, מאידך גיסא, את גירסת הנתבעים, הנתמכת בעדות מנהל כח אדם,
מר שדה, ובמסמכים נוספים, הגענו למסקנה כי הגם שלא נערך לסמיון גרפל
שימוע,
במסגרת דיון בועדת הפיטורים, אין בכך, במקרה זה, כדי לבטל את החלטת ועדת הפיטורים או להביא לביטולה - מששוכנענו כי גרפל קיבל הודעה (בעל פה) על הזמנתו לדיון בועדת הפיטורים, וכי הוא התחמק במתכוון מכל נסיון למסור לידיו את ההזמנה לשימוע ביום
29.3.01, משמע שוויתר על זכותו לשימוע, כפי שנפרט להלן:
(1) גרפל טוען כי ביום 26.3.01 , תוך כדי העבודה, הוא נתקף בכאבי גב כתוצאה מתאונת
עבודה, ודיווח על כך למנהל העבודה, סמיר מנסור. גירסתו בעניין זה נתמכת בעדות מנהל
המחלקה, חיים דיין (בעמ' 276).
בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה, המצורפת כנספח ב' לתצהיר, צויין "תיאור התאונה":
"בזמן הרמת עגלה, חש כאבים חזקים בגב".
בגין הארוע האמור, המציא גרפל תעודות רפואיות לנפגע בעבודה, לתקופת אי כושר של
כחודשיים.
הגם שגרפל טוען כי מדובר ב"תאונת עבודה" - עד לסיום הדיון בתביעה שלפנינו, טרם
אישר המוסד לביטוח לאומי את התביעה שהגיש גרפל להכיר בארוע כ"תאונת עבודה"
כמשמעותה לפי חוק הביטוח הלאומי, והנושא עדיין נמצא בבירור (ראה דברי ב"כ
התובעים, בעמ' 287).
אין מחלוקת כי העירייה שילמה לגרפל דמי מחלה עבור ימי ההעדרות, על פי התעודות הרפואיות האמורות (ראה עדות שדה, בעמ' 287).

(2) משנחתם הסכם ההבראה ביום 25.3.96, ואושר על ידי הועדה הפריטטית ביום 26.3.96,
זומנו, כאמור, כל המועמדים לפיטורים להופיע בפני
ועדת הפיטורים וניתנה להם
הזדמנות להשמיע את דבריהם.
מר שדה, מנהל כח אדם, ביקש לזמן את גרפל לישיבת ועדת הפיטורים ביום 29.3.01,
ומשנודע לו כי גרפל נעדר מהעבודה, ביקש לזמנו בטלפון, באמצעות שליח, או במכתב, אך
התקשה לאתר אותו, מאחר וגרפל החליף מזמן את כתובתו מבלי שדיווח על כך לעירייה,
כפי שתאר שדה בתצהירו:
"ביקשתי לזמנו לפי הכתובת המצויה במחלקת כח אדם ושלחתי שליח
לכתובת שהופיעה בכרטיס העובד, ברח' ז'בוטינסקי 19/9 בעכו
.
השליח חזר ואמר שבמקום גר מישהו אחר.
לאחר בדיקה ב- 144 איתרתי את מספר הטלפון שלו והסתבר לי שהוא
עבר לגור בנהריה, מבלי שהדבר הובא לידיעת העירייה.
דיברתי איתו וביקשתי שיתן לי את כתובתו ושיבוא אלי, שכן עלי למסור
לו משהו".

אין מחלוקת כי גרפל אמנם ביקר במשרדו של שדה ביום 28.3.01, אלא, שלדבריו, הוא נכנס
למשרדו של מנהל כח אדם ביוזמתו, כדי לקבל "טופס 250", ואכן קיבל את הטופס - ותו
לא.
לגירסת גרפל, כאמור בתצהירו: "מר שדה לא הודיע לי על כך כי הנני מוזמן לועדת שימוע
למחרת היום ולא ביקש למסור לי מכתב הזמנה כנטען על ידו".
בחקירתו הנגדית, חזר גרפל על גירסתו (בעמ' 73):
"ש. נכון שב- 28.3 יוסי שדה הזמין אותך לועדת שמיעה?
ת. לא. אני הגעתי בעצמי.
ש. כשהגעת אל שדה, הוא נתן לך ביד זימון לועדת שמיעה.
ת. לא.
אני ביקשתי ממנו טופס 250 לתאונת עבודה. בגלל זה באתי אליו.
הוא נתן לי טופס ולא אמר שום דבר על וועדת שימוע".

שדה גורס מנגד, כי בעקבות השיחה הטלפונית שבה זימן את גרפל אליו, הופיע גרפל
במשרדו ביום 28.3.01, אך משניסה למסור לידיו את מכתב ההזמנה לועדת הפיטורים -
סרב גרפל לקבל את המכתב, בטענה שהוא "בחופשת מחלה" ויצא מהחדר מבלי לקחת את
המכתב, כדברי שדה בתצהירו:
"הוא הגיע אלי למשרד, ורציתי למסור לו הזמנה לועדת השמיעה
לתאריך 29.3.01.
כאשר שמע שמדובר בועדה שתדון בפיטורין, וביקשתי שיחתום על
המכתב, הוא אמר שאינו מוכן לקבל המכתב והוא במחלה - ויצא מהחדר.
הדבר היה ביום 28.3.01".

בין אם גרפל הופיע במשרדו של שדה ביום 28.3.01 ביוזמתו, כדי לקבל טופס 250 (טופס
הפניה לקבלת טיפול רפואי כנפגע בעבודה, הניתן לעובד על ידי מעבידו - ראה הטופס, נספח
א' לתצהיר גרפל) ובין אם הופיע במשרדו בעקבות פנייתו הטלפונית של שדה - מקובלת
עלינו גירסת שדה, כי באותה פגישה הוא אמר לגרפל כי למחרת היום תתקיים ישיבה
של ועדת הפיטורים, שתדון בפיטוריו, וכי הוא מוזמן להופיע בפני
הועדה, אך משניסה
למסור את ההזמנה לידיו - גרפל סרב לקבל את ההזמנה ולא לקח אותה מידי שדה.
חיזוק למסקנה אליה הגענו, ניתן למצוא בשני מסמכים:
ראשית, טופס 250, נספח א' לתצהיר גרפל, שלפי התאריך הרשום בו, אכן נכתב וניתן
לגרפל ביום 28.3.01.
שנית, ההזמנה לשימוע, אשר נשארה בידי שדה לאחר שגרפל סירב לקבלה, עליה הוסיף
שדה, בכתב ידו, באותו מעמד (ראה ההזמנה, נספח 3 לתצהיר שדה):
"מסרב לקבל ולחתום.
הודיע כי הוא בחופשת מחלה.
28.3.01".

גרפל טוען, כי הפגישה שבה בירר שדה את כתובתו וניסה למסור לידיו מכתב - לא היתה
הפגישה ביום 28.3.01, ולא מדובר בהזמנה לשימוע, אלא פגישה שניה, ביום 15.4.01,
משניסה שדה למסור לו את מכתב הפיטורים, שאז הוא אכן סירב לקבל לידיו את המכתב,
בטענה שלא הוזמן לשימוע, ובהיותו חולה הוא ממילא לא יכול היה להתייצב לדיון בועדת
הפיטורים, גם אילו קיבל את ההזמנה.
גירסת גרפל אינה מקובלת עלינו, מה גם שנתגלו סתירות, על פניה. לדבריו (בעמ' 75): "אני
לא זוכר בדיוק מתי היא היתה (הפגישה - נ.ו). אני חושב שב- 15.4, ואז הוא אמר לי שהוא
נותן לי מכתב עם תאריך למחר, ולא רציתי לקחת, ואז הוא ביקש את הכתובת".
משטוען גרפל כי שדה ביקש לתת לו מכתב "עם תאריך למחר" - ברי כי מדובר בהזמנה
לועדת השימוע, שהתקיימה ביום 29.3.01, משמע שמדובר בפגישה שהתקיימה ביום
28.3.01 במשרדו של שדה , כפי שגורס שדה. אילו במסירת מכתב הפיטורים היה מדובר, כי
אז לא היתה כל משמעות ל"מכתב עם תאריך למחר".

(3) אין מחלוקת, כאמור לעיל, כי ביום 28.3.01 גרפל הודיע לשדה כי הוא נפגע בתאונת עבודה,
ביקש ממנו טופס 250, וקיבל את הטופס, חתום על ידי שדה, בו ביום.

ברי, אפוא, כי דברי שדה בדיון הראשון בבקשה לצו מניעה זמני (בש"א 1365/01, בעמ' 3):
כי "המבקש מס' 4 הוזמן אלי באופן אישי, לפני ועדת השימוע. אני לא יודע אם הוא היה אז
בתאונת עבודה, כי הוא לא הצהיר על כך..." - אינם נכונים, כפי שטוען ב"כ התובעים
בסיכומיו, שהרי שדה חתם לגרפל על טופס 250 ביום 28.3.01, משמע שגרפל הצהיר בפני
ו כי
נפגע בתאונת עבודה.
טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי את המילים "לא הצהיר על כך" יש לקרוא כאילו נאמר
"לא הצהיר על כך באמצעות אישורים רפואיים" - היא נסיון דחוק להסביר את דברי
שדה, ואין לקבלו.
אלא, שבכך בלבד אין כדי לערער את אמינות העד, משהובהר במהלך הדיון, בחקירתו
הנגדית של שדה, כי הגם שגרפל היה במשרדו ביום 28.3.01, ביקש וקיבל טופס 250 - שדה
לא היה משוכנע אז, כפי שספק אם הוא משוכנע עתה, כי גרפל אמנם סבל מנזק בגב, שמנע
ממנו להתייצב במשרדי העירייה ולהופיע בפני
ועדת הפיטורים. ככל הנראה זו הסיבה לכך
ששדה לא קיבל את טענת גרפל כי הוא "חולה" בעקבות תאונת העבודה עליה דיווח באותו
יום, מה גם שלא היה בידיו אז אישור רפואי כלשהו התומך בהצהרתו כי הוא "חולה".

(4) מקובלת עלינו, אפוא, טענת הנתבעים כי גרפל ידע היטב שועדת הפיטורים עומדת לדון
בפיטוריו ביום 29.3.01, הגם שסרב לקבל לידיו את ההזמנה שמנהל כח אדם של
העירייה ביקש למסור לו ביום 28.3.01.
משסירב לקבל את ההזמנה - אין עוד חשיבות לכך שבהזמנה עצמה לא צויינו הנימוקים
בגינם ביקשה הנהלת העיריה, על דעת ועד העובדים ובהסכמתו, להביא לפיטוריו, הגם
שתמימי דעים אנו אם טענת ב"כ התובעים כי בכך נפל פגם פורמלי בזימון לוועדת
הפיטורים.

(5) לא שוכנענו כי גרפל אמנם היה חולה ביום 28.3.01 באופן שמנע ממנו לקבל את ההזמנה
לשימוע ולהתייצב למחרת, ב- 29.3.01, בפני
ועדת השימוע, מה גם שאילו היה חולה - יכול
היה לפנות אל הועדה ולבקש לדחות את הדיון בפיטוריו למועד אחר - וגם זאת הוא לא
עשה.
ראשית, גרפל טוען כי ביום 27.3.01 הוא ביקר אצל הרופא, אשר ביקש ממנו להמציא טופס
250, ולשם כך נסע למשרדי העירייה ביום 28.3.01.
הרופא לא נתן לו תעודת מחלה ביום 27.3.01.

גם בתעודות הרפואיות לנפגע בעבודה שניתנו לו במועד מאוחר יותר, לאחר שהמציא
טופס 250 - לא צויינה אבחנה המונעת ממנו לצאת מהבית, לנסוע ולהתהלך, מה גם
שמדובר בנסיעה קצרה מנהריה לעכו
והשתתפות בישיבה שאמורה להתקיים דקות ספורות
בלבד.
בתעודות הרפואיות לנפגע בעבודה, קבע הרופא כי בימים שהוכרו כתקופת אי כושר, גרפל
"אינו מסוגל לעסוק בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת".
להזכירך, שגרפל עסק בעבודות גינון, שהן עבודות פיזיות המתבצעות בעמידה, בכיפוף של
הגב ולעיתים כרוכות במאמץ גופני. לפיכך, משנקבע כי אין הוא מסוגל לעסוק בעבודתו, או
בעבודה דומה או מתאימה לה - אין לראות בכך, לענייננו, אישור רפואי המצדיק את סירובו
לקבל זימון לוועדת פיטורים באחד מאותם ימים.
כשם שיכול היה להגיע למשרדי העירייה ב- 28.3.01 ללא קושי, כך יכול היה גם להגיע
למחרת, לישיבת וועדת הפיטורים, מה גם שידע כי גורלו אמור להיחרץ באותה ישיבה
וניתנת לו הזדמנות להשמיע שם את דבריו, ולנסות לבטל את רוע הגזירה.

שנית, ב"כ התובעים מייחס חשיבות מיוחדת לכך שמר שדה נתן בידי התובע באותו יום
(28.3.01) טופס 250, ומכאן הוא מבקש ללמוד ששדה ידע על מחלתו של גרפל, ועל כן, לא היה מקום שיחשוד בו כי הוא מנסה להתחמק, ללא הצדקה, מקיום הדיון בוועדת הפיטורים, ומכל מקום היה עליו לדווח לוועדת הפיטורים על העדרותו של גרפל עקב מחלה ועל כך שנתן לו יום קודם טופס 250.
טענה זו אינה מדוייקת. טופס 250 איננו אלא מכתב הפניה שנותן מעביד לקופת חולים, כדי לאפשר לעובד, הטוען כי נפגע בעבודה, לקבל טיפול רפואי.
בטופס 250 צויינה גירסת התובע לגבי ארוע התאונה, כפי שנרשם שם "הרמתי עגלה ונתפס הגב" - ותו לא.
אין בטופס האמור כל אסמכתא לקיומה של מחלה, של אבחנה רפואית, כל שכן, שאין בו אישור לאובדן כושר תפקוד.
שלישית, וזה העיקר, התובע לא היה מוגבל בתנועותיו, ולא היתה סיבה שמנעה ממנו
להתהלך ולנסוע, לרבות נסיעה מביתו בנהריה למשרדי העירייה בעכו
, שהרי אין מחלוקת כי
ביום 28.3.01 הוא הופיע במשרדי העירייה, ולעניין זה, אין משמעות לכך אם הוא הופיע
ביוזמתו, או על פי הזמנת מנהל כח אדם.

יתר על כן, על פי התנהגותו של גרפל בפועל, נראה כי הוא אכן היה מסוגל לנוע, להסתובב ולהשתתף בישיבה, גם בימים בגינם קיבל תעודות רפואיות לנפגע בעבודה, וכך הוא עשה, על אף שצויין, באחת התעודות לנפגע בעבודה, כי הטיפול כלל "מנוחה".
לדוגמא: ביום 27.4.01 (שהוא אחד מימי ה"אי כושר" לפי התעודה הרפואית מיום 1.5.01), גרפל התייצב במשרדו של ב"כ התובעים וחתם על התצהיר הראשון, בתמיכה לבקשה לצו מניעה זמני. ברי, אפוא, כי לא היתה אז מניעה לנסיעתו מנהריה לעכו
ולישיבה במשרד בא כוחו, חרף תעודת האי כושר.
כך גם ביום 17.5.01 (שהוא אחד מימי ה"אי כושר" לפי התעודה הרפואית מיום 13.5.2001), גם אז התייצב גרפל במשרדו של ב"כ התובעים, משחתם על תצהיר עדותו הראשית בתמיכה לתביעה העיקרית.
ביום 6.5.01 (אף הוא נכלל בתקופת "האי כושר") התייצב גרפל בבית הדין, בעת הדיון הראשון בבקשה לצו מניעה זמני, ולאחר מכן השתתף בדיונים נוספים, משמע שגם אז לא היתה מניעה ליציאתו מהבית, נסיעתו מנהריה לחיפה והשתתפותו בישיבות בית הדין.
אין זאת אלא, שגרפל סבל מכאבי גב, קיבל טיפול רפואי שמרני, משהמליץ האורטופד על טיפולי פיזיותרפיה, חגורת גב ומעקב אורטופדי. בכך לא היתה מניעה ליציאה מהבית, מה גם שמדובר, כאמור, בנסיעה קצרה ובשהות קצרה בלבד מחוץ לבית.
רביעית, עולה מעדותו של מר שדה, אשר פגש את גרפל במשרדו ביום 28.3.01, שוחח עימו ונתן לו את טופס ההפנייה לקבלת טיפול רפואי, כי על פי התרשמותו, גרפל לא היה "חולה" באותו יום, וכי סירובו לקבל את ההזמנה לישיבת השימוע למחרת היום, בטענה שהוא "חולה" לא היה אלא אמתלה, בניסיון להתחמק מהדיון בפיטוריו.
כמובן, שלא היינו פוסקים בשאלות רפואיות, על פי התרשמותו של מנהל כח אדם, אך בנסיבות המקרה כאן, בהתחשב בדברים שהובאו לעיל, שוכנענו כי היה בסיס להתרשמותו של מר שדה.
חמישית, אילו ביקש גרפל שלא לקיים את ישיבת השימוע ביום 29.3.01, בשל מחלה, יכול
היה לפנות לוועדה ישירות, או באמצעות מר שדה, ולבקש לדחות את הדיון בענייננו
למועד אחר.
אלא, שגרפל בחר להתעלם במכוון מההזמנה, בדרך של התחמקות, ובכך גילה חוסר רצון
להופיע בפני
וועדת הפיטורים, שמשמעו וויתור על הליך השימוע.

(6) לא נעלמה מעינינו עדותו של מר פלו בן-אהרון, יו"ר הוועד, כי בעת הדיון בוועדת
הפיטורים הוא הבין מדברי מר שדה כי זה מסר את ההזמנה לשימוע לידיו של גרפל,
וכי גרפל הודיע לו באותו מעמד כי הוא לא מתכוון להופיע, וכי לא ידע שגרפל חולה, או
שהוא טוען שהוא חולה, ולדבריו (בעמ' 154): "אם הייתי יודע את זה בזמן השימוע
הייתי מתנגד לקיים את השימוע ומבקש לדחות אותו למועד אחר".
נתנו דעתנו גם לכך שבמקרים אחרים, ועדת הפיטורים דחתה את הדיון בפיטוריהם של
מספר עובדים שלא הופיעו לדיון, אף אם העדרותם לא הוצדקה בטענה של מחלה או
באישורי מחלה.
לדברי יו"ר הוועד "המדיניות היא לקבל העתק מהזמנה לוועדת השמיעה - ואם הוא לא
מופיע, אני שואל אם שלחו לו הזמנה, אם הוא קיבל אותה, אולי הוא חולה, אולי הוא לא
יודע על הישיבה, אולי הוא לא רוצה לבוא..."
במקרה של גרפל, הבין יו"ר הוועד מדברי שדה כי ההזמנה נמסרה לו , אך הוא הודיע
מראש כי אין בכוונתו להופיע, כדבריו (בעמ' 154): "יוסי שדה אמר בפירוש שהוא נתן לו
ביד את מכתב ההזמנה לשימוע וסמיון אמר שהוא לא רוצה להופיע, ואני הסתפקתי
בזה".
משהגענו למסקנה, כאמור לעיל, כי גרפל התחמק במתכוון מקבלת ההזמנה לשימוע,
בטענה שהוא "בחופשת מחלה", וקיבלנו את גירסת שדה כי למעשה לא היתה כל מניעה
שגרפל יקבל את ההזמנה ויופיע לוועדת השימוע - אין אנו מייחסים חשיבות לכך ששדה
לא דיווח לחברי וועדת הפיטורים כי ביום שקדם לישיבת הוועדה הוא חתם לגרפל על
טופס 250.
גם אם נהוג, בדרך כלל, לא לקיים דיון בוועדת הפיטורים בהעדרו של העובד, אף אם
לא נתקבלה הודעה או בקשה מצד העובד לדחות את הדיון, בשל מחלה או בשל סיבה
אחרת - במקרה של גרפל לא היתה סיבה שלא לקיים את הדיון, משהודיע מראש כי
אין בכוונתו להופיע, וכאמור, לא שוכנענו כי היתה לכך הצדקה.

34. הנה כי כן, מבלי להרהר אחר חשיבותו של הליך השימוע, ומתוך שאנו ערים לחובת
ההקפדה בדבר מתן הזדמנות לעובד להשמיע את טענותיו טרם פיטוריו, ובמקרים הראויים יבוטלו פיטורים מעיקרם, בהיותם נוגדים את הצדק הטבעי, אם לא קויימה חובת
השימוע - אין זה המקרה בעניינו של גרפל.
משהוזמן גרפל להשמיע את טיעוניו וסירב להופיע, כי אז וויתר על זכותו, ועל פי הפסיקה, בנסיבות כאלה, רשאי הגוף המוסמך להחליט על פיטורים, אף מבלי לשמוע אותו (דב"ע נא/ 210 - 3 יוסף ויסוסר נ' המועצה המקומית רמת השרון פד"ע כד 295; דב"ע נז/ 89-3 עבדללה טריף נ' המועצה המקומית ג'וליס, עבודה ארצי כרך ל(1) 215).

35. ב"כ התובעים מצביע בסיכומיו על פגמים פורמליים בישיבת וועדת הפיטורים, בכך שיו"ר
וועדת הפיטורים לא השתתף באותה ישיבה, עקב מחלתו, ובכך שיו"ר וועד העובדים לקח
חלק פעיל באותה ישיבה ואף הצביע בה, למרות שאינו נמנה על חברי וועדת הפיטורים.
בנסיבות המקרה, משהוכח בפני
נו כי פיטוריו של גרפל, כמו פיטוריהם של שאר התובעים,
נעשו במסגרת הסכם הבראה, על רקע צורך כלכלי אמיתי בצמצומים, וכי מחלקת הגינון,
כמו שאר המחלקות, נאלצה לוותר על מספר עובדים, ושוכנענו כי שמו של גרפל נכלל
ברשימת העובדים שמנהל מחלקת הגינון המליץ על פיטוריהם, מתוך שיקולים ענייניים ולא
משיקולים זרים או פסולים, והוכח כי הנהלת העירייה קיימה התייעצות עם וועד
העובדים והועד אישר את פיטוריו של גרפל במסגרת הסכם ההבראה, וכי גרפל וויתר על
זכותו לשימוע ובחר שלא להופיע לישיבת וועדת הפיטורים - הפגמים הפורמליים הללו,
אין בהם כדי לפסול את החלטת וועדת הפיטורים.

36. גרפל טוען, בין השאר, כי פיטוריו באפריל 2001, על פי החלטת ועדת הפיטורים מיום
29.3.01, חודשיים לפני שמלאו 10 שנות וותק המזכות אותו ליציאה לפנסיה מרצון - נעשו
במתכוון, במטרה למנוע ממנו את הזכות לפנסיה, ובכך גרמו לו, לדבריו "עוול שאין כמותו".
הגם שהגענו למסקנה כי ההחלטה בדבר הפסקת עבודתו של סמיון גרפל
נתקבלה כדין, ואין אנו מוצאים מקום להורות על החזרתו לעבודה - בנסיבות המקרה, משמדובר בפיטורי צמצום, והפיטורים נעשו חודשיים לפני שמלאו 10 שנים לעבודתו של גרפל בעיריית עכו
, ואין מחלקות כי אלמלא הצורך בצמצומים גרפל לא היה מפוטר במועד בו פוטר - סברנו במהלך הדיון כי ראוי לאפשר לו לפרוש לגימלאות ולקבל פנסיה.
לאחר ששקלו את הצעת בית הדין, הודיעו באי כח הנתבעים כי בנסיבות המקרה העירייה מוכנה לאפשר לגרפל לצאת לפנסיה, בהתאם לחוק, לאחר שתערך התחשבנות לגבי הכספים שכבר קיבל במסגרת הפסקת עבודתו. לדברי ב"כ הנתבעים (בעמ' 114): "העירייה החליטה להעתר בזה לפניית בית הדין, מבלי להודות לגופו של עניין בטענות של מר גרפל".

הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין זה, ככל הנראה בשל דרישת התובע לקבל את תנאי הפנסיה המועדפים שניתנו במסגרת תוכנית ההבראה.
ב"כ הנתבעים לא חזר בו בסיכומיו מהסכמת העירייה, משציין כי "העירייה הביעה נכונות במהלך הדיון לשפר את תנאיו של התובע 4, לו היה מסכים לפרוש, ולשלם לו פנסיה".

משהגענו למסקנה כי הפיטורים נעשו כדין, ואין מחלוקת כי במועד הפיטורים לא התקיימו בגרפל התנאים המזכים עובד לפרוש לגימלאות - אין בידינו לחייב את העירייה להעניק לו תנאי פנסיה, כפי שניתנו לפורשים במסגרת תוכנית ההבראה.

37. אשר על כן, אנו קובעים כי ההחלטה בדבר הפסקת עבודתו של סמיון גרפל
במסגרת הסכם ההבראה - נתקבלה כדין, ואין מקום להורות על החזרתו לעבודה.
יחד עם זאת, תעמוד לסמיון גרפל
הזכות לבחור בין שתי אפשרויות אלה:
(א) פיטורים - בתנאים המועדפים של תוכנית ההבראה, על פי הסכם ההבראה,
כמפורט במכתב הפיטורים מיום 15.4.01.
(ב) פרישה לגימלאות - בתנאים הקבועים בחוק (בניכוי הסכומים שכבר שולמו לו
בגין הפסקת העבודה).

38. התובע הרביעי - רובי האני
(1) רובי האני (להלן - "האני") עובד בעירית עכו
מאז 1987, למעלה מ- 13 שנה, בתפקיד של
קצין ביקור סדיר, בחינוך הערבי (להלן - "קב"ס").
העסקת קב"ס בעירית עכו
, כפי שמקובל ברשויות המקומיות, נעשית בשיתוף ובתיאום
עם משרד החינוך והתרבות, המשתתף במימון שכרו של הקב"ס בשיעור 75% מהשכר.
(2) במסגרת תוכנית ההבראה לשנת 2001 החליטה הנהלת העירייה, בהסכמת ועד העובדים,
לכלול גם את העובד רובי האני ברשימת העובדים המפוטרים.
אין מחלוקת, כפי שציינו באי כח שני הצדדים בסיכומיהם, כי במקרה של תובע זה - לא
מדובר בצמצום כלכלי ובחסכון בעלויות שכרו, כנימוק לפיטוריו, וזאת משני טעמים:
ראשית, עיקר שכרו משולם על ידי משרד החינוך, ולא מתקציב העירייה. שנית, אין
מחלוקת כי העירייה מתכוונת לאייש את התפקיד על ידי עובד אחר, שיתקבל לעבודה
במקום רובי האני, אם פיטוריו לא יבוטלו.
העילה העיקרית לפיטוריו של האני, אינה מבוססת, אפוא, על שיקולי צמצום וחסכון כלכלי,
אלא קשורה בתפקודו של העובד ובכישורים הנדרשים ממנו, על פי הגדרת התפקיד ובהתאם להסכם העבודה, משטוענת העירייה אף זאת, שהאני לא השלים את ההשכלה הפורמלית הנדרשת מקב"ס, כפי שנפרט להלן.
(3) בהסכמים שנחתמים מעת לעת בין מדינת ישראל (משרד החינוך והתרבות - להלן: "משרד
החינוך"), לבין העירייה נקבעים הייעוד והתקן להעסקת קציני ביקור סדיר, היקף המשרות,
הגדרת תחומי האחראיות והמסגרת הארגונית של העסקת הקב"ס על ידי העירייה.
פירוט תפקידיו של הקב"ס, תחומי הטיפול והאחריות שלו, נקבעים, בהתאם להסכם "לפי
פירוט התפקידים המצויין בחוזר המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות..." ובהתאם
להוראות הנקבעות מידי פעם במשרד החינוך, במקום החוזר האמור (ראה לדוגמא,
החוזרים שסומנו כמוצגים ת/13 ו- ת/14).

בין השאר, מטפל הקב"ס באכיפת חוק לימוד חובה, ובמניעת נשירת תלמידים מבתי הספר,
איתור ילדים שלא נרשמו ללימודים, ביקור אצל ההורים והעמדתם על החובה לרשום את
הילד לבית ספר, מעקב אחר הביקור הסדיר והטיפול בתלמיד, מציאת פתרונות לילדים
שנפלטו ממעגל הלימודים, דיווח להנהלת בית הספר ולמשרד החינוך על העבודה השוטפת,
וכיוצא באלה עניינים שמטרתם להבטיח את המסגרת החינוכית לבני הנוער בגיל בית
הספר.
האחריות לביקור הסדיר מוטלת, על פי אותם חוזרים והנחיות של משרד החינוך, על
המחנכים ועל מנהלי בתי הספר, הנדרשים לקבל דיווח מהגורמים השונים המעורבים
בתחום זה, כגון: השרות הפסיכולוגי, העובד הסוציאלי, אחות בית הספר וכמובן גם
הקב"ס.

39. בתצהיר עדותו הראשית, גורס רובי האני, כי לאורך כל שנות עבודתו בעיריית עכו
"את
תפקידי ביצעתי בצורה טובה ומשביעת רצון של הממונים עלי וזכיתי להערכת האחראית
עלי במשרד החינוך והגורמים שבאתי עימם במגע לצורכי ביצוע עבודתי".
בתמיכה לגירסתו, צירף האני לתצהירו מכתבי המלצה של מנהלי בתי ספר בעכו
, המציינים
את מסירותו, את "המאמץ האדיר" שהשקיע כדי למנוע נשירת תלמידים מבתי הספר, את
הצלחתו בתחום זה ואת שיתוף הפעולה בינו לבין מנהלי בתי הספר, המחנכים וועד
ההורים (ראה מכתביהם של מנהל בית הספר "אל-אמל" ו"הגליל" המצורפים לתצהיר).

אלא, שעולה מהראיות שהובאו בפני
נו, לרבות עדות מנהל אגף החינוך, האחראי על עבודת
הקב"סים בעירייה, כי חוות הדעת הכללית על תפקודו של האני כקב"ס, לאורך כל שנות
עבודתו, לא היתה משביעת רצון, וכי בעקבות בירורים שהתקיימו בעניינו, נדונה גם
אפשרות להפסקת עבודתו, וניתנו לו מספר הזדמנויות לשפר את תיפקודו ולהשלים את
ההשכלה הפורמלית הנדרשת, דבר שעשה רק בחלקו, כפי שנפרט להלן:

(1) במסגרת תוכנית ההבראה של עיריית עכו
לשנת 1999, משנכלל רובי האני ברשימת
המועמדים לפיטורים, כפי שגובשה על ידי ההנהלה, בהסכמת וועד העובדים וההסתדרות,
הוזמן האני להופיע בפני
וועדת שמיעה לפיטורים (ראה ההזמנות, מוצגים ת/17 ות/18).

ביום 17.8.99 דנה וועדת הפיטורים בהמלצה לפטר את האני במסגרת אותה תוכנית
הבראה.
בוועדת השמיעה השתתפה אז גם גב' עירית בירן (עת/1) אשר שימשה באותה עת
כמפקחת על מניעת נשירה מבתי הספר במחוז חיפה.
על פי חוות דעתו של מנהל אגף החינוך, מר אסולין, כפי שהובאה אז בפני
הוועדה על ידי
מר שדה, מנהל כח אדם, הומלץ על פיטוריו של האני בנימוק שהוא אינו מתפקד כראוי.
עוד טען שדה בפני
וועדת השמיעה כי האני עוסק בעבודה נוספת, מחוץ לעבודתו כקב"ס
(זמר בחתונות) בלי שביקש וקיבל את אישור מועצת העיר.
מנגד, טען האני כי מנהלי בתי הספר שבתחומם הוא עובד, מעריכים את עבודתו
ומשבחים את תפקודו, וזאת בהסתמך על מכתבי ההמלצה של המנהלים אשר הוזכרו
לעיל (מכתב מאוגוסט 98 ומכתב מפברואר 99).
יו"ר הוועדה דאז, סגן ראש העיר, חילמי שאפעי ז"ל, ציין בפני
הוועדה את העובדה
שהאני אמנם לא תיפקד כראוי במשך תקופה ארוכה, אך משניתנה לו אפשרות לשפר את
תפקודו, "אכן תפקד כראוי ואין כל טעם לפטרו".
המפקחת על מניעת נשירה, גב' עירית בירן, יצאה להגנתו של האני, משלקחה על עצמה חלק מהאחריות לתפקודו הלקוי, כדבריה שם: "אצל שלושת הקב"סים היתה תרבות שכל אחד עושה כל העולה על רוחו ומשה... השפיע עליו לרעה בכל הנוגע לתפקוד של קב"סים. גם אנחנו אשמים שלא נתנו לו הדרכה בעבודה..."
המפקחת המליצה "לתת לו הזדמנות נוספת של 6 חודשים נוספים".

יו"ר הוועד, פלו בן-אהרון, הצטרף לדעתם של חילמי שאפעי ושל גב' בירן, כי ראוי למנוע
את הפיטורים ולתת לו הזדמנות נוספת לשפר את תפקודו , כדבריו: "סך הכל הבחור
חיובי. אולי הוא צריך הכוונה מהממונים. יש לאפשר לו הזדמנות נוספת".
בוועדה שהתקיימה אז, נשמעו גם דעות אחרות. סגן ראש העיר, מר היררי סבר אחרת.
לדבריו: "מכיוון שהוא עובד 12 שנה וניתנו לו הזדמנויות רבות - אני בעד פיטוריו".

לאחר דיון בוועדת השמיעה, משנשמעו הדעות לכאן ולכאן, נתקבלה החלטה שלא לאשר את פיטוריו (ראה הפרוטוקול, מוצג ת/1):
"לאור דבריה של המפקחת על שיפור בעבודתו של רובי האני, אנו
מחליטים, ברוב קולות, לתת לו הזדמנות נוספת של 6 חודשים, בכפוף
להגשת בקשה של העובד לבקש אישור עבודה נוספת".

הודעה על החלטת וועדת השמיעה נשלחה להאני ביום 18.8.99 (ראה המכתב, מוצג ת/16 ו- נ/19), משצויין כי "הוועדה החליטה ברוב קולות לתת לך הזדמנות נוספת לשפר תפקודך כקב"ס לתקופה של 6 חודשים..."

(2) עולה, אפוא, מפרוטוקול וועדת השמיעה, כפי שעולה גם מעדות מנהל אגף החינוך, וכפי
שניתן להבין גם מעדותה של המפקחת, גב' בירן, כי תפקודו של האני כקב"ס, במהלך
שנות עבודתו בעירייה, לא היה משביע רצון, וכי ניתנו לו מספר הזדמנויות להוכיח את
עצמו ולשפר את תפקודו.

נתנו דעתנו גם לכך, כפי שציין ב"כ התובע בסיכומיו, שהליקויים בתפקודו של האני
כקב"ס לא נבעו מאשמתו בלבד, אלא, נוסף לכך גם קושי אובייקטיבי, בשל חוסר ליווי
ותמיכה מצד המפקחת, חוסר יוזמה ופיקוח מצד מנהלי בית הספר, העובדה שהאני
משמש כקב"ס יחיד במגזר הערבי בעכו
, העובדה שחסרות בעיר מסגרות מתאימות
לפתרון בעיית הנשירה, וכיוצא באלה גורמים שהקשו עליו את התפקוד.

(3) משנמנעו פיטוריו של האני בתוכנית 1999, והוחלט כאמור לעיל, לתת לו הזדמנות נוספת לשפר את תפקודו, המשיך האני בעבודתו כקב"ס, בליווי המפקחת, גב' בירן, אשר ציינה בעדותה את השיפור הניכר בעבודתו, כדבריה (בעמ' 4):
"ש. מה היה מאוגוסט 1999?
ת. השנה היתה טובה יותר. אני בעצמי לקחתי על עצמי ללוות אותו
באינטנסיביות.
...
בשנה האחת שאני ליוויתי אותו הוא עבד הרבה יותר טוב. גם
לפני כן העבודה שלו היתה סבירה, לא יוצאת מגדר הרגיל. אבל
בשנה הזאת העבודה היתה עוד יותר טובה..."

הגם שבסיכום עדותה, אישרה גב' בירן את דברי ב"כ התובעים, כי בסך הכל תפקודו של
האני במערכת היה טוב, כי הוכח שהשקיע "מאמץ אדיר" בעבודה וכי גילה יוזמה
ומצא פתרונות ביוזמתו, מחוץ למסגרת הרגילה - אין בידינו לקבל את טענת ב"כ
התובעים בסיכומיו כי תפקודו של האני במהלך שנות עבודתו בכלל, ובשנתיים האחרונות
בפרט, היה "תפקוד מעולה ומצויין".
ראשית, עולה מעדותה של גב' בירן, כי גם היום, לאחר שסיימה את עבודתה בתפקיד,
היא אינה סבורה כי האני הוא קב"ס "מעולה ומצויין", כדבריה (בעמ' 4): "אני עדיין
אומרת שהאני יכול להיות קב"ס טוב, אבל צריך ללוות אותו, לתת לו פידבק מהשטח,
ואז הוא עבד טוב.
אני מעריכה אותו כעובד רגיל, לא טוב במיוחד, ולא רע יותר מאחרים".
שנית, אין להסתמך על עדותה של המפקחת בלבד, ובוודאי שלא ניתן ללמוד על תפקודו
של האני מעדותה של המפקחת הנוכחית, גב' שולמית בוחבוט, שנכנסה לתפקידה רק
בינואר 2001 ומשנתבקשה לחוות דעתה על תפקודו של האני, היא הסתייגה מיד, כפי
שכתבה למנהל כח אדם וכפי שהעידה (בעמ' 13): "אני לא אוכל לתת יד לנושא, היות
ואני לא מכירה את האני בעבודה ממש. לא הספקתי להטיל עליו משימות, אפילו לא
ראיתי את התיק האישי שלו, לא הגיעו אלי תלונות מהעירייה..."
הגם שאין מחלוקת כי לאחר הדיון בועדת השמיעה מאוגוסט 1999 חל שיפור בתפקודו
של האני, בין השאר בעקבות הלווי של המפקחת, כפי שציין גם חיים אסולין, מנהל אגף
החינוך בעירייה, עולה מעדותו של מנהל האגף, האחראי מטעם העירייה על בתי הספר
ועל עבודת הקב"ס, כי גם בשנים 1-2000 לא היתה שביעות רצון מתפקודו, כפי שתיאר
אסולין בחוות דעת מפורטת ששלח למנהל כח אדם, ב- 27.12.00, לאחר שיחה עם מנהלי
בתי הספר (נספח 8 לתצהיר שדה).
במכתבו ציין מר אסולין כי תפקודו של האני כקב"ס "מלווה עליות ומורדות". מחד גיסא, הוא מציין כי נעשתה עבודה טובה בפעילות להכנת שנת הלימודים תשס"א, לרבות לווי
של פעילות תומכת למניעת נשירה, ומאידך גיסא הוא מציין כי מנהלי בתי הספר הביעו דעתם כי האני מבצע את תפקידו "בצורה בסיסית ביותר, בלא יוזמה ומעורבות מספקת".
לדבריהם, "ביקוריו בביה"ס נעשים לעיתים רחוקות ובלא תאום. דיווחים על מעקב אחר תלמידים נעדרים נעשים במפגשים מזדמנים ולא קבועים" ועוד הוסיף כי "נושא הטיפול בפרט - הכולל ביקורי בית, אינו מבוצע בצורה משביעת רצון".
מנהל אגף החינוך מוסיף בחוות דעתו עניין נוסף - שהאני התחייב להשלים לימודי תואר ראשון, אך טרם עשה דבר על מנת לעמוד בהתחייבותו.
בעניין זה, סיכם אסולין במכתבו:
"מר האני רובי
לא עמד במחויבותו להשלמת לימודים לתואר b.a
כפי שהתחייב, עובדה שהינה דרישה הכרחית של משרד החינוך ושלנו
להמשך תפקודו כקב"ס".

לדעתו של אסולין, מנהל אגף החינוך, כפי שחזר עליה בעדותו ובתצהירו "מאחר והאני לא
השלים לימודיו, ותפקודו היה בסיסי ובלתי משביע רצון - פיטוריו ראויים".

ב"כ התובעים טוען בסיכומיו, כי עדותו של אסולין מגמתית ושקרית, וכי נתגלעו בה
סתירות, משגרס, מחד גיסא כי חלה "מגמת שיפור" בתפקודו של האני, ומאידך גיסא הוא
העיד כי עבודתו של האני אינה משביעת רצון, היינו, תדירות ביקוריו בבתי הספר אינה
מספיקה, דיווחיו למנהלי בתי הספר לוקים בחסר, תיפקודו "בסיסי" וחסר יוזמה, אינו
מבצע מספיק ביקורי בית, וכיוצ"ב טענות וביקורת שאינה מתיישבת עם חוות דעתו
"החיובית" על מגמת השיפור בעבודתו.
ולא היא. חיים אסולין אמנם חזר וציין מספר פעמים בעדותו כי בשנים האחרונות חל
שיפור בתיפקודו של האני, כדבריו (בעמ' 207): "אמרתי בתצהיר שלי שלקראת שנת
תשס"א נעשתה פעילות טובה, בהדרכתנו ובפיקוחנו. האני עשה מאמצים והשתדל, ואני
ציינתי שחל שיפור לעומת העבר", אלא שבכך לא סיים, משהוסיף כי "בהיבט לאורך
השנים, הוא לא תיפקד כראוי, וגם בתקופה האחרונה עדיין יש מקום לשיפור... בסך הכל
השינוי לא היה כזה שמבטיח המשך תיפקוד שאני מצפה מהתפקיד הזה".
בחקירתו הנגדית, חזר אסולין ונימק את חוסר שביעות הרצון מעבודתו של הקב"ס, כדבריו (בעמ' 206):
"ש. האם אתה מסכים עם המפקח שהוא היה קב"ס טוב?
ת. לטעמי - לא.
ש. למה?
ת. מכמה וכמה טעמים - האחד, וזה העיקרי, זה העמדות שהמנהלים
הציגו בפני
לגבי הטיפול בתלמידים, גם בתהליך המניעה, גם
בתהליך ההשמה וגם בעניין הקשר עם המנהלים.
נושא שני - האני לא יזם. הוא היה חסר יוזמה לחלוטין. ישב
במשרד שעות על גבי שעות מבלי שעשה משהו".

במכלול השיקולים, משהוחלט על צמצומים, וממילא נאלץ גם אגף החינוך לפטר חלק
מעובדיו - אין פסול בכך שמנהל האגף בחר להמליץ על פיטוריו של עובד, אשר למרות
השיפור בעבודתו, לא הצליח, במשך למעלה מ- 10 שנים, להגיע לרמת תפקוד מניחה את
הדעת.

(4) ב"כ התובעים מבקש בסיכומיו להעדיף את חוות דעתה המקצועית של המפקחת, גב' עירית
בירן, על פני חוות דעתו של מנהל אגף החינוך, אשר לדבריו "ניסה בתחילת עדותו לשווק את עצמו כאיש חינוך מנוסה...". לדידו, המפקחת, נציגת המחלקה לביקור סדיר במשרד החינוך, היא המסוגלת וצריכה להעריך את תפקודו המקצועי של הקב"ס, ואילו למר אסולין חסרים הכלים והכישורים לכך.

גם טענה זו אינה מדוייקת. ראשית, המפקחת, כפי שהעידה גב' בירן, משמשת כמפקחת מחוזית, משרדה בנצרת (או בחיפה) ולא בעכו
, והיא אינה צמודה לקב"ס בעבודתו היומיומית, אלא בליווי מקצועי, במסגרת הנחיות כלליות לכל 100 הקב"סים שהיא מפקחת עליהם (ראה עדות גב' בירן בעמ' 11 ועדות גב' בוחבוט בעמ' 16).

שנית, מר אסולין, שימש בעבר כמורה וגם כמנהל בית ספר, ועוסק בתחום החינוך מזה שנים רבות. בהתחשב בנסיונו המקצועי, ובתפקידו החינוכי והניהולי, כמי עומד בראש אגף החינוך בעיריית עכו
- מסוגל ומוסמך להעריך את תפקודו של הקב"ס, מה גם שחוות דעתו אינה מבוססת על התרשמותו האישית בלבד, אלא גם על חוות דעתם של מנהלי בתי הספר עמם שוחח, כפי שהסביר אסולין (בעמ' 199):
"... נכון שלפיקוח יש מה לומר, אבל בראש ובראשונה אני אחראי,
כמנהל האגף.
... מבחינתי, אני רואה עצמי כאחראי גם בהיבט המקצועי. יש לי את
הכישורים לכך, גם מבחינה מקצועית, ואני אחראי על הקב"סים...
... זה נכון שיש מנהלים שפחות מעורבים בעבודת הקב"ס, אבל אני
בהחלט איש מקצוע ויש לי את הכלים ואת הנסיון גם לבחון את תפקודו
של הקב"ס...".

(5) כאמור, התרשמותו של מנהל אגף החינוך מתפקודו של רובי האני כקב"ס, נתמכה גם בחוות
דעתם של מנהלי בית הספר התיכון ערבי מקיף, כפי שכתבו במכתבם מיום 21.12.00 אל
מנהל כח אדם (נספח 9 לתצהיר שדה).
שני המנהלים, ציינו במכתבם כי מבחינת השתתפותו בישיבות הפרופיל ובוועדות ההשמה
והדאגה לתלמידי בית הספר - "הוא ממלא את החלק הזה על הצד הטוב ביותר".
יחד עם זאת, הביעו השנים חוסר שביעות רצון מתפקודו בעניינים אחרים:
"ביקוריו בבית הספר נעשים לעיתים רחוקות וללא תיאום מראש,
דבר שלא מאפשר לנו להפגש ולדון בדברים ענייניים.
דיווחים על מעקב אחרי תלמידים שנעדרים מהלימודים נעשים
במפגשים מזדמנים בעל-פה, לא כתובים, ולא קבועים מראש.
בכל זאת יש לציין שישנו שיתוף פעולה, אמנם לא מספיק, בינו ובין
צוות המחנכים והנהלת בית הספר".

ב"כ התובע מציין בסיכומיו, כי מר בולוס, מנהל בית הספר המקיף, שהעיד מטעם
הנתבעים, לא התייחס בתצהירו כלל לעובד רובי האני, ובכך, לטענתו, "הנתבעים נמנעו
מלחשוף את עמדתו של בולוס", התומך, למעשה, בחוות דעתו החיובית של המנהל האחר,
מג'יד, על תפקודו של הקב"ס.
טענה זו תמוהה - שהרי גם מג'יד, שהעיד מטעם התובעים, לא התייחס בתצהירו כלל לעובד רובי האני. האם גם התובעים "נמנעו מלחשוף את עמדתו"?

אין זאת אלא, שמג'יד, כמו בולוס, הגם שסיכם את דעתו על האני כחיובית, עמד בעדותו
אחר הדברים שכתבו במכתבם, משציין את הנושאים בהם טיפל האני בצורה טובה
וחיובית, ונושאים אחרים שלא טופלו על ידו כראוי, כגון: ביקוריו בבית הספר, שלא תואמו
עם המנהל ובעיות בהעברת דיווחים, כפי שהעיד מגי'ד, עד התובעים (בעמ' 39): "נתבקשתי
על ידי העירייה לכתוב חוות דעת על האני רובי
. גם שם ציינתי הכל - לטובה ולשלילה.
לדעתי, יש גם דברים שליליים שהאני רובי
צריך לשפר, וזה בעניין הרישום והעדכון שלי,
שכל ביקור שלו, וישיבה איתי, תהיה מתואמת מראש".
אשר לחוות דעתם של מנהלי בתי ספר אחרים (ביה"ס אל-אמל" ובית הספר "הגליל")
שצרף האני לתצהירו - ספק אם ניתן להסתמך עליהן. ראשית, מדובר במכתבי המלצה
מהשנים 9- 1998, עוד לפני ועדת השימוע משנת 1999. שנית, יש לתת את הדעת גם
להסתייגות של מנהל אגף החינוך, כפי שכתב במכתבו (מוצג נ/2) אל מר אגא חמיד, מנהל
בית הספר "הגליל", בהתייחס למכתב ההמלצה שנתן לתובע: "...תמוהה העובדה כי
בשיחות קודמות עמי העלית טענות חריפות על תפקודו של הקב"ס".

(6) משנתנו דעתנו לכל העדויות והמסמכים המתייחסים לעבודתו ולתפקודו של רובי האני
כקב"ס, הגם שאין בלבנו ספק כי האני השקיע מאמץ בעבודה, וזכה אף להישגים ולהצלחה
בתפקידו, ואין אנו מתעלמים מהנסיבות המיוחדות אשר מקשות על תפקודו של קב"ס
במגזר הערבי בעכו
, כפי שצוינו לעיל, על פי עדותה של גב' בירן - שוכנענו כי במסגרת מכלול
השיקולים, אשר הביאו להחלטת ועדת הפיטורים לאשר את פיטוריו של האני - השיקול של
תפקוד לקוי ושל סיכוי קלוש לשיפור בתפקוד, מעבר לשיפור שכבר נעשה - היה שיקול
ענייני ולגיטימי, מבוסס על חוות דעת הממונים עליו, כפי שהובאה בפני
ועדת הפיטורים, על
ידי מנהל כח אדם, בהסתמך, בין השאר, על מכתבו של מר אסולין, מנהל אגף החינוך.
כפי שכבר צויין, ועל כך נרחיב להלן, סיבה נוספת, אשר הוסיפה משקל להחלטה בדבר
פיטוריו של האני, היתה העובדה שהוא לא השלים את לימודיו לתואר ראשון, ובכך
לא עמד בתנאים הנדרשים מקב"ס, הן על ידי משרד החינוך והן על ידי העירייה, והפר
את התחייבותו להשלים את הלימודים, הגם שניתנו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות לעשות
זאת, במשך שנים, בהתחשב בנסיבות אישיות ומשפחתיות בגינן ביקש מפעם לפעם דחיית
המועד להשלמת הלימודים.
לא מצאנו נימוק או מניע אחר, שאינו לגיטימי, לפיטוריו של האני, אשר יעמוד בסתירה
לנימוקים שהובאו על ידי אסולין.

40. הדיון בועדת הפיטורים
(1) בהסכם ההבראה מיום 25.3.01, נכלל שמו של רובי האני ברשימת העובדים שהוסכם על
פיטוריהם.
האני הוזמן להופיע בפני
ועדת השמיעה לפיטורים ביום 18.4.01, ומשלא הופיע - ניתנה לו
הזדמנות להופיע בפני
הועדה במועד אחר, או להביא בפני
הועדה את כל דבריו וטענותיו
בכתב (ראה מכתבי ההזמנה, נספחים 6 ו- 7 לתצהיר שדה, ומכתבו של שדה, מוצג ת/9).

(2) במכתבו אל מנהל כח אדם, המופנה אל ועדת הפיטורים (נספח ד' לתצהירו בבש"א
1387/01) הסביר האני כי לא הופיע בפני
הועדה מאחר והיה בחופשת מחלה, וכן משום
שלדבריו "ההליך הזה של מועמדות לפיטורין לא מקובל עלי ולא על הפיקוח שלי".
האני פירט באריכות רבה את כל טענותיו כנגד הליך הפיטורים, הערותיו לגבי סמכויות
ועדת הפיטורים, תגובותיו לביקורת ולתלונות שהושמעו נגדו, הפנה לחוות דעתה
המקצועית של המפקחת, הביע דעתו כי מדובר בפיטורים על רקע פוליטי (בהתייחס
למכתבו של חיים אסולין), וגם את התייחסותו בנושא השלמת הלימודים לתואר ראשון.

(3) ועדת השמיעה לפיטורים, דנה, אפוא, בעניינו של האני ביום 29.4.01, בהעדרו.
יו"ר הועדה, חלמי שאפעי ז"ל, הקריא בפני
כל חברי הועדה את מכתבו של האני.
מנהל כח אדם, מר שדה, הגם שלא הציג בפני
הועדה את מכתבו של מנהל אגף החינוך ולא
הקריא את המכתב, הוא הביא בפני
הועדה את תכן מכתבו של חיים אסולין ואת חוות
הדעת על תפקודו הלקוי של האני, במיוחד בהתחשב בכך שניתנו לו מספר הזדמנויות לשפר
את תפקודו, ולמרות זאת טרם הגיע לרמת תפקוד ראויה, כפי שציין יו"ר הועדה בפתח
הישיבה.
עולה מפרוטוקול ועדת הפיטורים, כי לשיקולים בגינם הוחלט לאשר את פיטוריו של
האני, נוספה גם העובדה שהוא לא עמד בהתחייבותו ולא השלים את לימודיו לתואר
ראשון.

(4) ב"כ התובעים הצביע בסיכומיו על מספר פגמים שנפלו, לטענתו, בדיוני ועדת הפיטורים
ובאופן קבלת החלטתה, במיוחד העובדה שהועדה לא הזמינה לדיון את גב' עירית בירן,
אשר היתה בזמנו המפקחת והמלווה המקצועית של האני, וגם לא את חיים אסולין, מנהל
אגף החינוך בעירייה.
יתר על כן, לטענתו, מר שדה הטעה את חברי הועדה, משלא הביא בפני
הם את חוות הדעת
החיוביות על תפקודו של האני, לרבות חוות דעתו של חיים אסולין, אשר ממנה בחר שדה,
לטענתו, לדווח לחברי הועדה רק על ההערות השליליות, בעוד שלמעשה מדובר בחוות דעת
חיובית, המצביעה על שיפור ניכר בתיפקודו של האני, בשנתיים האחרונות לעבודתו (לאחר
ועדת השימוע משנת 1999).

(5) שקלנו את הטענות, ולא שוכנענו כי יש בהן כדי לשמוט את הבסיס החוקי להחלטת ועדת
הפיטורים.
אשר לזימונה של המפקחת, גב' בירן, להשתתף בועדת הפיטורים - לא מצאנו כל בסיס
לדרישה כזאת.
אין מחלוקת, כי בהחלטה בדבר קבלת קב"ס חדש לעבודה ברשות מקומית, משתתף גם נציג
משרד החינוך, כפי שנקבע בהסכמים שבין הרשות המקומית למשרד החינוך (ראה לדוגמא
סעיף 14 להסכם מיום 1.9.94 (מוצג נ/11), וסעיף 15 להסכם מיום 1.9.00, נספח ט' לתצהיר
האני):
"בוועדת הבחינה לקבלת קב"ס חדש שברשות מקומית ישב גם נציג
המשרד, המפקח על ביקור סדיר.
נציג המשרד יהיה רשאי לפסול מועמד, אם לדעתו אין בו הכישורים
המקצועיים הדרושים, אולם לא יהיה רשאי לאלץ את הרשות להעסיק
אדם פלוני".

אין גם מחלוקת כי המפקח על ביקור הסדיר מטעם משרד החינוך, מעורב בעבודתו השוטפת
של הקב"ס, מפקח על עבודתו המקצועית, מייעץ לו ומלווה אותו במהלך עבודתו, ודעתו נשמעת כאשר מתעוררת מחלוקת על דרך עבודתו של הקב"ס, כפי שנקבע בסעיף 13
להסכם האמור.

אשר להחלטה בדבר הפסקת עבודתו של קב"ס, בין אם מדובר בפיטורים בגין עברות
משמעת, בשל תפקוד לקוי, בשל צמצומים, או מכל סיבה אחרת - לא קיימת הוראה כלשהי
בהסכמים בין הרשות המקומית לבין משרד החינוך, לגבי שיתופו של המפקח, או נציג אחר
של משרד החינוך בקבלת ההחלטה, שהיא כאמור החלטה הנתונה בסמכות ראש העירייה,
על פי הוראות הדין, כמקובל לגבי כלל עובדי העירייה.
יחד עם זאת, יצויין, כי עותק ההזמנה לועדת השמיעה נשלח למפקחת הנוכחית, גב'
בוחבוט, ואילו ביקש האני יכול היה בעצמו לזמן במקומה את גב' בירן ולבקש ממנה
להצטרף לדיון, או להמציא את חוות דעתה בכתב.
(6) גם באשר להשתתפותו של מנהל אגף החינוך, או הצגת חוות דעתו בפני
הועדה - אין בידנו
לקבל את טענת ב"כ התובעים, כי מר שדה ביקש להסתיר ולהעלים את חוות דעתו
"החיובית" של אסולין, ולא מקובלים עלינו דבריו, כי "שדה הטעה את כולם, מסר להם
מידע לא נכון, העלים מהם התייחסותו בכתב של אסולין לעבודת האני בתקופה האחרונה,
והכל על מנת לשכנעם כי יש מקום לפטרו".

נאמנה עלינו עדות שדה, כי הציג בפני
ועדת הפיטורים, בעל פה, את הנימוקים לפיטוריו של
האני, לגביו כבר הוסכם בין ההנהלה וועד העובדים על פיטוריו, כפי שהיו ידועים לו
הנימוקים מתוך הישיבות שקדמו להסכם ההבראה, ומתוך חוות דעתם של הממונים,
כדבריו (בעמ' 268):
"אני הבאתי לועדה את הנימוקים בקצרה לפיטורים. אם הייתי מתבקש
על ידי מישהו מחברי הועדה להביא תיק או מסמך - הייתי מביא אותו...
בפתיחת הישיבה הצגתי את המועמד לפיטורים ואמרתי בקווים כלליים מה היו
הנימוקים להחלטה לפטר אותו.
אם חברי הועדה ביקשו לפתוח את הנושא - הייתי נכנס ליותר פרטים".

שדה לא הטעה את הועדה, לא הסתיר ממנה חוות דעת ולא הביא בפני
ה "נתונים שקריים".
להזכירך, שחוות דעתם של כל הממונים על האני, לרבות המפקחת, מנהלי בית הספר ומנהל אגף החינוך, היתה מסוייגת. הגם שכל אלה ציינו כי חל שיפור בתפקודו של האני - לדעת כולם היה עוד מקום לשיפורים נוספים, ומשחלפו כבר שנים רבות לעבודתו בתפקיד הקב"ס, ועדיין לא הגיע לרמת תפקוד ראויה - בנסיבות המקרה, משנכללו פיטוריו במסגרת הסכם ההבראה, ובהתחשב גם בכך שלא עמד בדרישת ההשכלה הנדרשת מקב"ס - לא ניתן לומר, כפי שמבקש התובע, כי פיטוריו נעשו בניגוד לכללי הצדק הטבעי, ובניגוד לחוק, בהעדר אישור חוקי של הוועדה שמינתה מועצת העירייה.

כפי שאמרנו לעיל, גם לא הוכח בפני
נו מניע זר לפיטוריו, מעבר לנימוקים הלגיטמיים
שהובאו לפנינו.

41. אי עמידה בדרישות ההשכלה.

(1) אין מחלוקת, כי עד למועד בו הוחלט בדבר פיטוריו של רובי האני - הוא לא השלים לימודיו
לתואר ראשון, ואין לו גם תעודת הוראה.
לדברי האני, ביום קבלתו לעבודה, בשנת 1987, הוא סיים 4 שנות לימוד באוניברסיטת
חיפה, ונותר לו סמסטר אחד לקבלת התואר.
(2) על אף שבתנאים הנדרשים לתפקיד הקב"ס נכללת גם דרישה להשכלה אקדמית (תואר
ראשון) או תעודת הוראה, משהגיש האני בשנת 1988 את מועמדותו למשרה האמורה,
הוחלט לקבלו לעבודה, למרות שלא היה לו תואר ראשון, משנזקקה העירייה לקב"ס - ולא
היה לה מועמד אחר, כפי שעולה בפרוטוקול ועדת הראיון , שנכללו בה נציגים של העירייה
ונציג של משרד החינוך (מוצג נ/1):
"מאחר ורובי האני היה היחיד שהציג מועמדותו למכרז לתפקיד הנ"ל, ומאחר והנ"ל עבד בתפקיד זה בעבר ורכש מעט נסיון, הוחלט לאשר קבלתו לעבודה לתפקיד קב"ס במגזר הערבי החל מ- 15.8.88,
תוך הערה כי קבלת התפקיד מותנה בזאת שעד לתאריך 1.2.89 ימציא אישור שסיים חוק לימודיו".

העסקתו של רובי האני כקב"ס בעיריית עכו
, היתה מותנית, אפוא, מלכתחילה, בהשלמת
לימודי תואר ראשון, כפי שצויין במכתבו של מנכ"ל העירייה דאז, שמואל כץ, בתגובה
להצגת מועמדותו של האני לתפקיד - בשנת 1988 (מוצג נ/17):
"... ועדת הראיון מיום 10.7.88 אישרה את קבלתך לעבודה בתפקיד קצין
ביקור סדיר במגזר הערבי, החל מ- 15.8.88.
תוך הערה כי קבלת התפקיד מותנית בזאת שעד תאריך 1.2.89 תמציא
אישור שסיימת את חוק לימודיך...".

אין, אפוא, ממש בהצהרת האני בתצהירו (השני) כי "אני התקבלתי לעבודה בשנת 1987
וקבלתי לא היתה מותנית בכך כי אהיה בעל תואר בוגר".

(3) בשנת 1995, משביקש האני להגדיל את היקף משרתו ממשרה חלקית (50%) למשרה
מלאה, אושרה בקשתו, בכפוף למלוי התנאי של השלמת לימודים, כפי שציין מנכ"ל
העירייה במכתבו מיום 2.2.95 (מוצג נ/12):
"...הסדר זה הינו לתקופת נסיון של 3 חודשים, כדי שתוכל
להשלים חובותיך בלימודי ה- b.a ".

אין אפוא, ממש, גם בגירסת האני בסעיף 11ג(3) לתצהיר, כי "לא נתבקשתי באף הסכם
ו/או מכתב להשלים תואר ולא היתה שום דרישה לעשות כך לשם אמשיך בתפקיד".
(4) אין גם אמת בטענת התובע, כי משרד החינוך לא דרש ממנו להשלים את לימודי התואר
הראשון.
נהפוך הוא. עולה מהמסכמים שהוצגו בפני
נו כי משרד החינוך "איים" בהפסקת העסקתו
של האני כקב"ס, אם לא ישלים את לימודיו, כפי שכתב מר אוטמזגין למנהל כח אדם של
העירייה דאז, במכתבו מיום 4.7.95 (מוצג נ/14):
"... הריני להודיעך כי מהנתונים שנמצאים על ידי, טרם קיבל האני רובי

את תעודת ה- b.a.
כמו כן מפקחו, מר אריה לב, הודיעני בעל פה כי הנ"ל לא עמד בהסכם
ולפיכך המשרד מעוניין להתיר את חוזהו....

ברי, אפוא, בניגוד לטענתו של האני, כי הדרישה להשלמת לימודים היתה גם על דעת
משרד החינוך, כפי שציין המפקח, אריה לב, כבר במכתבו להאני מיום 12.12.93
(מוצג נ/10):
..." ברצוני להזכירך שמהרישומים הנמצאים אצלינו, הינך במעמד של
מורה בלתי מוסמך וללא תעודת הוראה.
במידה ולא תכנס למסלול לימודים אשר יקנה לך תעודת הוראה
והסמכה - לא נוכל לאשר העסקתך בשנת הלימודים תשנ"ה.
במידה והנך נמצא בתהליך הכשרה, אבקשך להעביר בדחיפות מסמכים
המעידים על כך ותחזית סיום הלימודים, כדי למנוע הליכים בהפסקת
עבודתך.
במידה והנך אכן מוסמך, ובעל תעודת הוראה ראה מכתב זה
כמבוטל...".

להזכירך, שאין להאני גם תעודת הוראה.

אין, אפוא, כל בסיס לטענת האני בסעיף 27ג(4) לתצהירו, כי "הטענה כי קבלת תואר ראשון
הינה דרישה של העירייה ושל משרד החינוך אינה נכונה ושקרית".
נהפוך הוא. משרד החינוך ייחס חשיבות לעמידה בהתחייבות הקב"ס להשלים את לימודיו,
ומשלא עשה זאת - ביקש המשרד להפסיק את ההתקשרות החוזית עמו (ראה מכתב מנהל
האגף לשרותי חינוך ורווחה, מוצג נ/28).
(5) עדותה של המפקחת, עירית בירן, כי עד שנת תשנ"ד לא הציב משרד החינוך תנאי של סיום
לימודי תואר ראשון, או תעודת הוראה, כתנאי לקבלת עובד למשרת קב"ס, או להמשך העסקתו בתפקיד, ועדותה של המפקחת שולה בוחבוט, כי במועד קבלתו של האני לעבודה כקב"ס היו דרישות המשרד שונות, ולא נדרש תואר ראשון או תעודת הוראה - אינה נכונה,
ואינה מתיישבת עם המסמכים שצויינו לעיל.

(6) יתירה מזאת. משלא עמד האני בהתחייבותו, ולא השלים את התואר, הופחת היקף משרתו
ל- 50%, כפי שהסביר זאת מנכ"ל העירייה במכתבו להאני מיום 30.7.95 (מוצג נ/13):
"... הריני להודיעך כי מאחר ולא השלמת את חובותיך בלימודי b.a
תוקטן משרתך ל- 50%, כפי שהיתה לפני תקופת הנסיון".

כעבור שנה וחצי, הוסכם להגדיל את משרתו ל- 100%, משנענה סגן ראש העיר, מר לחיאני,
לבקשתו של האני, לדחות את המשך לימודיו "עד לסיום מספר בעיות משפחתיות" (ראה סעיף 16 לתצהיר לחיאני, ואישור הגדלת המשרה, מוצג נ/15).

(7) בין אם הסיבה לכך שהאני לא השלים את לימודי התואר הראשון נבעה מבעיות משפחתיות,
כפי שטען בזמנו בפני
סגן ראש העיר, מר לחיאני, ובין אם היא נעוצה במצבו הכלכלי הקשה,
משנקלע לחובות בעקבות חתימה על ערבות בסכום גבוה, שנאלץ לשלם, כפי שהסביר בסעיף
27ג(6) לתצהירו, וגם אם שתי הסיבות היו נכונות, בשעתן - משחלפו למעלה מ- 13 שנים,
מאז שהחל לעבוד בעירייה, והתחייב כבר אז להשלים את לימודי התואר הראשון,
והעיריה ומשרד החינוך חזרו ודרשו ממנו במהלך כל השנים להשלים את הלימודים, כתנאי
להמשך עבודתו - אין לבוא כלפי העירייה בטרוניה, על שאינה מוכנה עוד להמשיך ולדחות
את המועד להשלמת הלימודים.
אין גם מקום לטענת האני כנגד העירייה, שלא איפשרה לו בשנת 2001 להעדר יום בשבוע
מהעבודה, לצורך השלמת הלימודים באוניברסיטת חיפה, מה גם שבאותה עת כבר עמדו
פיטוריו על הפרק, כפי שהסביר מנהל אגף החינוך בעדותו (בעמ' 214):
"הוא כבר היה בהליך של הפסקת עבודה. לא היה מקום שאני אנקוט
עמדה שתסתור את עמדת העירייה שביקשה להפסיק את עבודתו.
אני ידעתי שמבחינת תיפקוד - ראוי להפסיק את עבודתו".
(8) יצויין, כי גם לדעת גב' בירן, דרישת ההשכלה של תואר ראשון ותעודת הוראה, מתיישבת עם אופי ומהות המשרה, כדבריה (בעמ' 10):
"אני המלצתי על השלמת השכלה, כי קב"ס עובד מול מערכת חינוכית
וכפי שדורשים ממורים להיות בעלי תואר ראשון ובעלי תעודת הוראה, זה
נראה לי חשוב שגם הקב"סים יהיו בעלי הכשרה והשכלה דומה".

אנו ערים לכך שבמסגרת מחוז הצפון עובדים מספר קב"סים נוספים שלא השלימו לימודי
תואר ראשון, ולא פוטרו מעבודתם מסיבה זו. אילו זו היתה הסיבה היחידה לפיטוריו של
האני, אפשר שלא היינו מקבלים אותה כסיבה לגיטימית לפיטורים, מה גם שחלפו למעלה
מ- 13 שנה מאז שהועלתה לראשונה הדרישה, וניתן היה להניח שהעירייה השלימה
וויתרה על התנאי של השלמת הלימודים. אלא, שכאמור, עניין זה נוסף לעילה העיקרית
לפיטורים הנעוצה בתפקוד לקוי של העובד.

42. משהגענו למסקנה כי ההחלטה בדבר פיטוריו של רובי האני, אף שאיננה מסיבות של צמצום
כלכלי, נתקבלה כדין, משיקולים ענייניים ולגיטימיים, בהתחשב ברמת תפקודו של העובד,
וגם בעובדה שלא השלים לימודיו לתואר ראשון, הגם שהתחייב לעשות זאת לפני שנים רבות,
ולא מצאנו כי הליך הפיטורים היה בלתי חוקי או נעשה בניגוד לכללי הצדק הטבעי - אין
מקום להתערב בהחלטת ראש העירייה, לפיה פוטר האני מעבודתו ביום 1.5.01 - ועל כן
תביעתו נדחית.

43. סוף דבר
התוצאה היא שהתביעות מתקבלות בחלקן בלבד, כמפורט להלן:
א. תביעתו של התובע הראשון, מחמד סיאח
- מתקבלת.
אנו מורים על ביטול פיטוריו של סיאח, והחזרתו המידית לעבודתו כמנהלן בבית הספר
תיכון מקיף עכו
(כולל חטיבת הביניים).
העירייה תשלם לסיאח שכר עבודה, החל מיום שהופסק תשלום השכר (בניכוי כל סכום
ששולם לו במסגרת הפסקת העבודה, אם וככל ששולם).
ב. תביעתו של התובע השני, מחמוד תרשיחאני
- מתקבלת.
אנו מורים על החזרתו של מחמוד תרשיחאני
לעבודתו בעירית עכו
.
העירייה תשלם למר תרשיחאני שכר עבודה, החל מיום שהופסק תשלום השכר (בניכוי כל
סכום ששולם לו במסגרת פרישה לגימלאות, אם וככל ששולם).

ג. תביעתו של התובע השלישי, סמיון גרפל
, נדחית, בכפוף לזכותו לבחור בין שתי
אפשרויות אלה:
(1) פיטורים - בתנאים המועדפים של תוכנית ההבראה, על פי הסכם ההבראה,
כמפורט במכתב הפיטורים מיום 15.4.01.
(2) פרישה לגימלאות - בתנאים הקבועים בחוק (בניכוי הסכומים שכבר שולמו לו
בגין הפסקת העבודה).

ד. תביעתו של התובע הרביעי, רובי האני - נדחית.
44. הנתבעת השניה, עיריית עכו
, תשלם לתובעים מס' 1 ו- 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך
3,000 ש"ח (לכל אחד מהם) ולתובע השלישי, סמיון גרפל
, תשלם 1,000 ש"ח.

לא ינתן צו הוצאות נגד התובע שתביעתו נדחתה.
ניתן היום, , בהעדר הצדדים.
מרדכי הייטנר
נציג ציבור

קובי עזרא
נציג ציבור

נאוה וימן

ש ו פ ט ת
001447/01עב 710









עב בית דין אזורי לעבודה 1447/01 מחמד סיאח, מחמוד תרשיחאני, סמיון גרפל, האני רובי נ' ד"ר שמריהו בירן ראש עיריית עכו, עיריית עכו, הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב גליל מערבי (פורסם ב-ֽ 26/01/2003)