פסקי דין על ג'אמל חסאן | פסקי דין על מועצה מקומית בית ג'אן | פסקי דין על מדינת ישראל-מ. האוצר |

243/05 תעא     08/09/2011




תעא 243/05 ג'אמל חסאן נ' מועצה מקומית בית ג'אן, מדינת ישראל-מ. האוצר








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בחיפה



תע"א 243-05 ג'אמל חסאן
נ' מועצה מקומית בית ג'אן
ואח'




בפני

כב' הסגנית נשיא
איטה
קציר
נציג מעבידים – אמנון שחר
נציג עובדים – נאזם חריש


התובע

ג'אמל חסאן


נגד


הנתבעים

1.מועצה מקומית בית ג'אן
2.מדינת ישראל/מ. האוצר



פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, פדיון חופשה שנתית, דמי מחלה, דמי הבראה, מתנת חג והחזר הוצאות.
הנתבעת מס' 1 הגישה תביעה שכנגד להשבת תשלומים ששולמו, לטענתה, שלא כדין לתובע החל מחודש 11/99.

להלן עובדות המקרה
:

1.
התובע התקבל לעבודה כממונה על מערכת החינוך בנתבעת 1, ללא מכרז, בתאריך 1.11.99.

2.
בין התובע לבין הנתבעת מס' 1 נחתם חוזה עבודה אישי הקובע כדלקמן - שכרו החודשי של התובע יעמוד על סך של 10,000 ₪ ברוטו, התובע יקבל 1,000 ₪ בגין החזר הוצאות רכב, לא ישולם לתובע גמול שעות נוספות, יופרשו לטובת התובע כספים לביטוח מנהלים.

3.
בתאריך 13.2.01 נשלח מכתב לנתבעת 1 מטעם נתבעת מס' 2 על פיו מאחר והתובע התקבל לעבודה בניגוד לצו המועצות המקומיות יש לסיים את העסקתו. כמו כן, צוין כי אין לשלם לעובדים החזר הוצאות רכב באופן גלובאלי אלא עפ"י דיווח בלבד, כאשר על העובד לפרט כל קילומטר מעל 500 הקילומטרים הראשונים, עד לתקרה בהתאם לרמת הניידות.

4.
לאור האמור, הוזמן התובע לשימוע בטרם פיטוריו בתאריך 31.5.01.

5.
למבקש לא נערך שימוע והנתבעת מס' 1 הודיעה על פיטוריו בתאריך 31.5.01.

לאור האמור, הגיש התובע בתאריך 12.8.01 בקשה למתן צו מניעה זמני לביטול פיטוריו בתיק עב 2686/01 בש"א 2481/01.

בתאריך 2.9.01 נקבע בתיק הנ"ל כי פיטוריו של התובע לא אושרו ע"י המועצה וכי לא נערך לו שימוע, ועל כן פיטוריו מנוגדים לדין והם בטלים.

6.
בהתאם להחלטת בית הדין כאמור, שלח ראש המועצה דאז, מר שפיק אסעד, מכתב לתובע בתאריך 4.9.01 המודיע על החזרתו לעבודה בנתבעת 1 כמנהל מחלקת החינוך, ללא שינוי בתנאי העסקתו.

7.
בתאריך 9.7.01 פנה ראש המועצה דאז למשרד הפנים בבקשה לאישור נחיצות משרה לתפקידו של התובע.

עם קבלת אישור נחיצות משרה פורסם מכרז לתפקיד מנהל מחלקת החינוך בנתבעת מס' 1. התובע הגיש את מועמדותו למכרז הנ"ל.

במכרז שהתקיים בתאריך 4.8.02 זכה התובע בתפקיד, אולם, הוגשה עתירה לביטול המכרז (ראה תיק בש"א 2256/01) מאחר ופג תוקפו של אישור נחיצות משרה. לאור האמור, המכרז אכן בוטל.

8.
בתאריך 21.10.02 נשלח מכתב מטעם מר יואל ינון, ממונה פיקוח ובקרת שכר במשרד הפנים, לראש המועצה דאז, מר טאפש, בעניין תשלום תוספות שכר לעובדים בניגוד להסכם הקיבוצי מיום 3.3.99.

במכתב הנ"ל צוין כי בכל הנוגע לתובע יש לערוך מכרז לתפקיד לאלתר, וכי שכרו לא אושר ע"י משרד הפנים. כמו כן, צוין כי יש להעסיק את התובע עפ"י ההסכמים הקיבוציים המאושרים בדרוג ודרגה, כאשר מתח הדרגות המתאים לתפקידו של התובע הינו 8-10, ועל כן, יש להעסיקו בדרגה 9 ובחודש 11/03 ידורג בדרגה 10.

9.
בתאריך 15.12.02 נשלח מכתב לתובע מטעמו של מר נחמני שמואל, מנהל אגף בכיר בנתבעת מס' 2, ובו נדרשה התייחסותו של התובע באשר לחריגות בשכרו. כמו כן, שלח מר נחמני מכתב נוסף לנתבעת מס' 1 בדרישה להתייחסותה באשר לחריגות בשכרו של התובע.

10.
בתאריך 19.2.03 נשלח לנתבעת מס' 1 סיכום דיון שהתקיים בעניין תכנית הבראה לנתבעת מס' 1, מטעם הממונה על השכר, מר ינון. בסיכום הנ"ל צוין כי שכרו של התובע יטופל לאחר עריכת מכרז, אשר יפורסם תוך חודש מיום מתן אישור נחיצות משרה.

11.
בתאריך 9.6.03 ניתן ע"י משרד הפנים אישור נחיצות משרה נוסף לתפקיד מנהל מחלקת החינוך בנתבעת מס' 1. אולם, בתאריך 16.6.03 בוטל האישור הנ"ל ע"י מר יגאל שחר, הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, מאחר וחל איסור על מינוי או שינוי במשרה או דרגה של עובד ערב בחירות.

12.
בתאריך 6.8.03 נשלח מכתב מטעם מר ינון אל ראש המועצה מר טאפש, בדרישה להעברת תלושי שכר מתוקנים של מס' עובדים, וביניהם התובע, בגין חודש 8/03.

13.
בחודש 11/03 נבחר כראש המועצה עו"ד יוסף קבלאן.

14.
בתאריך 21.12.03 פנה ראש המועצה במכתב לתובע בו צוין כי תפקידו הינו מנהל יחידת קידום נוער ברשות, מאחר ומשרד הפנים הורה על הפסקת עבודתו כמנהל מחלקת החינוך, וכי עליו להחזיר לקופת המועצה את הפרשי השכר ששולמו לו בניגוד להוראת משרד הפנים כאמור במכתב מיום 21.10.02.

15.
התובע פנה לביה"ד בבקשה למתן סעד זמני שימנע העברתו מתפקיד מנהל מחלקת החינוך (ראה תיק בש"א 3528/03).

בתאריך 23.12.03 ניתן צו זמני במעמד צד אחד.

16.
במסגרת דיון שהתקיים בתיק הנ"ל בביה"ד בתאריך 4.1.04 התפטר התובע מעבודתו בנתבעת מס' 1 בכפוף לקבלת פיצויי פיטורין, פדיון חופשה שנתית וימי מחלה.

הנתבעת מס' 2 הצהירה בביה"ד כי אין לה התנגדות שישולמו לתובע כל הסכומים המגיעים לו לאחר ביצוע התחשבנות וקיזוזים כדין עקב סיום העסקתו.

הנתבעת מס' 1 התחייבה לקיים את הוראות נתבעת מס' 2.

17.
בתאריך 19.2.04 נשלח מכתב לתובע מטעם ראש המועצה, מר קבלאן, על פיו בגין סיום העסקתו הוא זכאי לפיצויי פיטורים ופדיון חופשה שנתית בסך של 22,033 ₪, ובגין חריגות שכר ששולמו הוא נדרש להשיב לקופת המועצה סך של 259,505
₪. לפיכך, סה"כ על התובע להחזיר לקופת המועצה סך של 237,472 ₪.

18.
בתאריך 25.4.04 נשלח מטעם הממונה על השכר מכתב לראש המועצה ובו דרישה להפסיק לשלם לתובע לאלתר את שכרו באופן גלובאלי, ולשלם לו שכר לפי דרוג ודרגה בדרוג מח"ר, כאשר מתח הדרגות התואם הינו 38-40.

לפיכך, הורה הממונה על השכר לשלם לתובע שכר לפי דרגה 40, לבטל החזר הוצאות אש"ל גלובאליים, ולשלם הוצאות רכב עפ"י דיווח על ביצוע בפועל.

כמו כן, הורה הממונה לנתבעת מס' 1 לתבוע מהתובע להשיב את הסכומים ששולמו לו בניגוד לחוק החל מחודש 11/99.


ב"כ התובע פנה לממונה על השכר ביום 22.6.04 בטענה כי המכתב מיום 15.12.02 של מר נחמני מעולם לא הובא לידיעתו ומן הראוי לאפשר לתובע להשמיע טענותיו. כמו כן, טען ב"כ התובע כי התובע ביצע 4 תפקידים שונים בנתבעת מס' 1.

19.
בתאריך 17.1.05 הגיש התובע את התביעה דנן לביה"ד בטענה כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, פדיון ימי מחלה, דמי הבראה, תשלום מתנה לשנת 2003 והחזר הוצאות אישיות.

20.
בתאריך 16.5.05 עם הגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת מס' 1 כתב תביעה שכנגד להשבת הסכומים ששולמו לתובע בניגוד לחוק, בקיזוז הסכומים המגיעים לו עקב סיום יחסי העבודה בין הצדדים, בסך של 314,813 ₪.

21.
בתאריך 18.10.06 התקיים שימוע לתובע בעניין החלטת הממונה מיום 25.4.04 בנוכחות מר עלאא ריאן, מנהל תחום אכיפה במשרד האוצר
, ומר נחמני. בשימוע נכח התובע ובא כוחו.

במסגרת השימוע, ולאחר שניתנה לתובע ההזדמנות להשמיע טענותיו, הוצעה לצדדים הצעת פשרה למחיקת התביעות באופן הדדי.

בתאריך 31.10.06 הודיע ב"כ התובע כי הוא מקבל את הצעת הפשרה בכפוף לזכותו של התובע להגיש תביעה בגין הוצאותיו האישיות והפרשות ביטוח מנהלים.

הצעת הפשרה של ב"כ התובע כאמור, לא התקבלה ע"י הנתבעות.

22.
בתאריך 21.12.08 הגישה הנתבעת מס' 1 כתב תביעה כנגד מתוקן על פיו התקבלו חלק מטענות התובע כפי שהועלו בחוות הדעת של המומחה מטעמו, ועל כן, הופחת סכום התביעה שכנגד לסך של 186,411 ₪, שכרו של התובע חושב לפי דרוג מח"ר דרגה 40+, תוך הכרה בשנות שרותו הצבאי, הכרה בזכותו של התובע לקרן השתלמות, הפחתת הפרשות לביטוח מנהלים מסכום התביעה.

טענות התובע
–

23.
ההוראה של משרד הפנים לפטר את התובע מיום 13.2.01 קוימה ע"י הנתבעת מס' 1, אולם בפס"ד של ביה"ד ניתן צו המורה על ביטול הפיטורים והשבתו של התובע לעבודה.

לא ניתנה הנחייה נוספת לפיטורי התובע.

מכרז ראשון בו זכה התובע בוטל ע"י ביה"ד, ומכרז שני בוטל ע"י הממונה על המחוז במשרד הפנים.

לפיכך, התובע, אשר ביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר,
אינו צריך לשלם את המחיר על המצב כיום.

24.
תיקו האישי של התובע, החלטות ביה"ד, מערך התפקידים שביצע התובע בנתבעת מס' 1, ומועד התפטרותו של התובע לא היו בפני
הממונה על השכר בטרם החלטתו מיום 25.4.04.

25.
התובע מעולם לא קיבל את מכתבו של מר נחמני מיום 15.12.02.

26.
הליך הפעלת סמכותו של הממונה לא נעשה כדין, שכן השימוע המאוחר שהתקיים לתובע נעשה לאחר הגשת התביעה, כאשר הנתבעות כבר היו מגובשות בדעתן.

27.
הפעלת סמכותו של הממונה נעשתה בחוסר סבירות קיצונית שעה שהתעלם מעובדות מהותיות – הממונה לא ידע על כל השתלשלות העניינים בתיק זה, התפקידים שביצע התובע, לרבות כמנהל היחידה לקידום הנוער שיש בה תוספת הוראה.

28.
תצהירו של החשב מטעם הנתבעת מס' 1 הוצא מתיק ביה"ד לאחר שהלה לא הופיע לדיונים שנקבעו. אי הבאת עד פועלת לחובתו של בעל הדין שנמנע מלהביאו. על כן, אין בפני
ביה"ד ראיה כלשהיא לחישובי הנתבעת מס' 1, ותחשיבי התובע וחוות הדעת מטעמו נותרו בעינם, ודי בטיעון זה על מנת לדחות את התביעה שכנגד.

29.
התובע מילא מס' תפקידים בנתבעת מס' 1, כגון – קצין ביקור סדיר, מנהל היחידה לקידום הנוער, מנהל החינוך הבלתי פורמאלי והחינוך המשלים ומנהל מחלקת החינוך ופרויקט פרח. במילוי תפקידים אלה חסך התובע לקופת הנתבעת מס' 1 כארבע משכורות. לפיכך, רשות ציבורית שחלות עליה נורמות מנהליות של תום לב, הגינות וסבירות לא הייתה מעלה טענה של השבה במקרה זה.

30.
יש לדחות את טענת ההשבה לאור רשלנותן של הנתבעות בטיפול בעניינו של התובע.

כמו כן, בעניינו של התובע לא נשקלו שיקולי צדק ועובדות רלוונטיות.

31.
על בית הדין להפעיל סמכותו ולאכוף את חוזה ההעסקה שנחתם בין התובע לבין הנתבעת מס' 1, עפ"י סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, וזאת בהתחשב בנסיבות המקרה דנן, והעובדה כי התובע הוכשל מדי פעם ונתן את התמורה בעד שכרו ואף מעבר לכך.




32.
התובע טוען כי הוא זכאי לסכומים המפורטים להלן –

א.
פיצויי פיטורין בסך של – 42,000 ₪, לפי שכר חודשי בסך של 10,000 ₪, בהתאם להסכם העבודה שנחתם בין התובע לבין הנתבעת מס' 1.
ב.
פדיון חופשה שנתית בגין 90 ימי חופשה בסך של 42,000 ₪.
ג.
פדיון ימי מחלה בגין 122 ימי מחלה בסך של – 55,000 ₪.
ד.
דמי הבראה בגין שנת 2003 בסך של – 3,069 ₪.
ה.
מתנת חג לשנת 2003 בסך של 300 ₪.
ו.
הוצאות אישיות ששילם התובע, לטענתו, בידיעת הממונים עליו, למען אגף החינוך ו/או פרויקטים חינוכיים תוך הבטחה כי סכומים אלו יוחזרו לו, בסך של – 17,522 ₪.
ז.
הפרשות לביטוח מנהלים בסך של – 16,800 ₪.

טענות הנתבעת מס' 1
–

33.
התובע התקבל לעבודה שלא כדין, ללא מכרז. הסכם העבודה שנחתם עם התובע לא אושר ע"י הנתבעת מס' 2.

34.
במסגרת ביקורת של משרד הפנים מיום 1.10.02 בעניין שכר עובדים נקבע כי שכרו של התובע לא אושר, וכי יש לשלם לו שכר לפי דרוג ודרגה.

35.
הממונה על השכר מתוקף סמכותו עפ"י סעיף 29(ב)(2)(ב) לחוק יסודות התקציב הורה לנתבעת מס' 1 לתבוע השבת כספים ששולמו שלא כדין לתובע החל מחודש 11/99, ואכן כך נעשה במסגרת התביעה שכנגד.

36.
טענת התובע לביצוע תפקידים נוספים לא הועלתה בכתב התביעה, ובמסגרת הסכם העבודה שנחתם עימו צוין כי הוא ישמש כממונה על מחלקת החינוך. כמו כן, התובע לא
התקבל לעבודה לתפקידים הנוספים אותם ציין כדין ו/או במכרז.

37.
כמו כן, גם אם התובע מילא תפקידים נוספים שכרו ישולם לפי תפקידו העיקרי כמנהל מחלקת החינוך, בהתאם לנהוג בשירות המדינה ובמועצות המקומיות.

38.
תיקו האישי של התובע אינו רלוונטי לצורך חישוב שכרו. בפני
הממונה היו תלוש שכר של התובע, חוזה העסקה ונתוני שכר ממחלקת החשבונות בנתבעת מס' 1.

39.
עצם המשך העסקתו של התובע עד למועד התפטרותו בתאריך 4.1.04 אינו מכשיר את אי החוקיות שדבק בקליטתו לעבודה ובהסכם העבודה עימו.

40.
כל הסכם בין הנתבעת מס' 1 לבין התובע אשר נוגד את הוראות סעיף 29ב לחוק יסודות התקציב בטל. עפ"י דין הנתבעת מס' 1 מחויבת לפעול עפ"י הוראות הנתבעת מס' 2, ואין לייחס לה חוסר תום לב.

41.
אין נפקא מינא אם תצהירו של החשב מטעם הנתבעת מס' 1 הוצא מתיק ביה"ד, שכן תחשיביו הינם בבחינת יציקת תוכן כספי למתח הדרגות של התובע וזכויות נלוות. מסמכים וחישובים אף צורפו לתצהירו של ראש המועצה דאז, מר קבלאן.

42.
על התובע להשיב לקופת הנתבעת מס' 1 את הסכומים המפורטים להלן –
-
שכרו של התובע בגין כל תקופת העסקתו צריכה להיות מחושבת לפי דרוג מח"ר 40+ ולעמוד על סך של 5,308 ₪ ברוטו לחודש.
-
השכר לו היה זכאי התובע בגין כל תקופת העסקתו מסתכם לסך של – 265,400 ₪.
-
דמי הבראה לשנת 2003 להם זכאי התובע הינם בסך של 3,114 ₪.
-
הפרשות לביטוח מנהלים להם היה זכאי התובע, חלק מעביד ופיצויים, מסתכמים לסך של – 36,200 ₪. (רכיב הפיצויים מסתכם לסך של 23,550 ₪).
-
הפרשות בגין קרן השתלמות להם היה זכאי התובע בסך של – 18,950 ₪.
-
לפיכך, לפי חוקת העבודה והנחיות הנתבעת מס' 2, עבור כל תקופת עבודתו זכאי התובע לסך של – 324,818 ₪.
-
השכר ששולם לתובע ע"י הנתבעת מס' 1 בהתאם לתלושי שכרו מסתכם לסך של – 490,273 ₪. מהסך הנ"ל יש להפחית את חלק העובד בהפרשות לתגמולים, אשר לא הועבר לידי התובע בסך של – 24,954 ₪.
לפיכך, השכר ששולם בפועל לתובע עומד על סך של – 465,319 ₪.
-
כמו כן, הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע מבלי שהיה זכאי לכך, הוצאות אש"ל בסך של 11,560 ₪ והוצאות רכב בסך של 47,000 ₪. לא נטען ולא הוכח כי היה לתובע רכב כשיר ומורשה בבעלותו, ואין כל פירוט ודיווח לגבי היקף נסיעות.
-
סה"כ התשלומים ששולמו לתובע בתקופת עבודתו מסתכמים לסך של – 528,879 ₪.
-
היינו, ההפרש ששולם ביתר לתובע עומד על סך של – 199,061 ₪.
-
מהסכום הנ"ל יש להפחית את הסכומים להם זכאי התובע כתוצאה מסיום יחסי העבודה בין הצדדים כדלקמן – פדיון חופשה שנתית – עפ"י חוקת העבודה התובע רשאי לצבור עד 55 ימי חופשה שנתית, ועל כן זכאי לסך של 12,650 ₪.
-
פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע מסתכמים לסך של – 21,223 ₪ (לפי שכר חודשי בסך של 5,053 ₪), אולם הנתבעת מס' 1 לקחה בחשבון את הסכום לו זכאי התובע בגין פיצויי פיטורים במסגרת ההפרשות לביטוח מנהלים בסכום גבוה יותר. על כן, אין להפחית את סכום הפיצויים.
-
התובע אינו זכאי לפדיון ימי מחלה, מאחר ולא פרש מטעמי בריאות או בגיל מעל 55.
-
התובע אינו זכאי לגמול הדרכה, שכן לא הגיע לתפקידו מתחום ההוראה, וסיים את חובותיו כבעל תעודת הוראה רק בתאריך 8.8.04, כשמונה חודשים לאחר סיום יחסי עובד-מעביד.
-
התובע אינו זכאי לתוספת גמול השתלמות, מאחר ולא הועסק עפ"י דרוג הוראה.
-
התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות, מאחר ואין כל דיווח על עבודה בשעות נוספות. למעשה, אין בנתבעת מס' 1, והתובע אף לא המציא לביה"ד, תדפיס של שעות נוכחותו בעבודה.
-
התובע לא קיבל אישור מאף גורם מוסמך בנתבעת מס' 1 להוצאת כספים אישיים שלו, ומאחר ומדובר בכספי ציבור אין אפשרות להחזרתם לתובע, אלא אם יוכח כי הוצאו ליעדם עפ"י התקציב המאושר.
-
לפיכך, על התובע להשיב לקופת הנתבעת מס' 1 סך של 186,411 ₪.

טענות הנתבעת מס' 2
–

43.
החלטת הממונה על השכר בעניינו של התובע התקבלה במסגרת סמכותו, והינה החלטה סבירה ונכונה, ואין הצדקה להתערבותו של בית הדין.

44.
יש לחשב את שכרו של התובע והזכויות להם הוא זכאי בהתאם לעקרונות המפורטים בתצהירו של רו"ח ריאן, אשר ניתן מתוקף תפקידו כמנהל תחום אכיפה באגף לשכר והסכמי עבודה במשרד האוצר
.

45.
הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב מגבילה את הנתבעת מס' 1 להתקשר בהסכם עם עובד, אלא בהתאם לתנאים המוסכמים או המונהגים לגבי כלל עובדי המדינה, או בהתאם לאישור מאת הממונה על השכר.

46.
התובע התקבל לעבודה שלא כדין וללא מכרז, ונחתם עימו הסכם העסקה בלתי חוקי, וככזה – הוא בטל.

47.
אין בטענת התובע כי ראש המועצה הודיעו כי הינו יכול להמשיך בעבודתו וכי עניינו יטופל לאחר עריכת מכרז, בכדי ליצור ציפייה אצלו להמשך קבלת שכר חורג, וממילא לגבור על הוראת סעיף 29 לחוק.

48.
החלטת הממונה בעניינו של התובע לקחה בחשבון את כל השיקולים הצריכים לעניין ודי בהם בכדי לבסס את החלטתו ולקבוע כי היא סבירה וראויה ועל כן צריכה וחייבת לעמוד. השתלשלות העניינים המפורטת בסיכומי התובע אינה רלבנטית לצורך החלטת הממונה.

49.
חוות הדעת של רו"ח ח'מיס מטעם התובע שגויה, מאחר והנחות היסוד עליהן מושתתת חוות הדעת מתעלמות מהחריגות בשכרו של התובע, ואינן עולות בקנה אחד עם חוקת העבודה, ההסכמים והנהלים החלים על עובדי הרשויות המקומיות. כמו כן, מעדותו של רו"ח ח'מיס עולה כי הוא הסתמך רק על הוראות אוגדן תנאי השרות של עובדי הרשויות המקומיות, מבלי לבדוק את ההסכמים המקוריים והוראות חוקת העבודה, וכן הסתמך בחוות דעתו על אוגדן ישן משנת 1995 ולא מעודכן משנת 2003.

50.
טענת התובע כי לא לקח במשך כ- 5 שנות עבודתו ולו יום חופש אחד הינה בלתי סבירה בעליל. בטענה זו של התובע יש כדי להעיד על ניפוח סכומי התביעה ועל התנהלות לא תקינה.

51.
דרוג שכרו של עובד נקבע לפי מקום העבודה והמשרה אליה התקבל ולא עפ"י היקף האחריות או התפקידים שהוטלו על העובד. גם רו"ח מטעם התובע ערך את חישוביו על בסיס ההנחה כי תפקידו העיקרי של התובע היה מנהל מחלקת החינוך, וכך גם התובע בתביעתו.

52.
גם אם ביה"ד לא ימצא לנכון לחייב את התובע בהשבת הכספים ששולמו לו ביתר, הרי שיש לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעת מס' 1 מכל סכום שייפסק לטובת התובע. הואיל והסכומים ששולמו לתובע ביתר עולים על סכום התביעה, משמע הדבר, כי יש לדחות את תביעת התובע.

53.
נסיבות התיק דנן אינן מצדיקות הפעלת סעיף 31 לחוק החוזים וממילא לא מתקיימים תנאיו.

54.
כמו כן, לאור תיקון תשנ"ח, אשר הוכנס בסעיף 29ב(א) לחוק יסודות התקציב, על פיו לא יחולו הוראות סעיף 31 לחוק החוזים המעניק שיקול דעת לבית המשפט לפטור מחובת השבה, הרי לתובע אין על מה להסתמך.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

55.
אין מחלוקת כי התובע התקבל לעבודה שלא כדין וללא מכרז, וכי הסכם ההעסקה שנחתם בינו לבין הנתבעת מס' 1 בתאריך 1.11.99 לא קיבל את אישורה של הנתבעת מס' 2.

56.
חוות דעתו של המומחה מטעם התובע, רו"ח ח'מיס –
בעדותו של רו"ח ח'מיס הוא העיד כי בחוות דעתו הסתמך על אוגדן תנאי שרות של עובדי הרשויות המקומיות המעודכן לשנת 1995.

כמו כן, העיד רו"ח ח'מיס כדלקמן –

"ש.
אני מפנה אותך עכשיו לאותה הוראה רק מאוגדן מעודכן יותר, נכון לפברואר 2003...תסכים איתי שסעיף ד' באותו עמוד הוא סעיף שלא מופיע באוגדן הישן, נכון?
ת.
כן.
...
ש.
הסעיף הזה היה רלוונטי ובתוקף כבר ביום העסקתו הראשון של התובע והסעיף הזה קובע שהפעלת ההקבלה בין הדרגות בצה"ל לבין הדרגות ברשויות המקומיות יכולה להיעשות רק אם העובד התקבל לעבודה מיד לאחר גמר שירותו הצבאי. מה התייחסותך לכך?
ת.
על פי האוגדן אין התייחסות להעסקה מיידית.
...
ש.
אבל לא טרחת לבדוק מהי חוקת העבודה שעליה מסתמך האוגדן?
ת.
אני לא צריך לבדוק את זה כי יש את האוגדן ואת המכתב של ינון וזה מספיק.
...
ש.
כתבת בחוות דעתך כי התובע זכאי לקבל תוספת גמול הדרכה?
ת.
כן.
ש.
על מה אתה נסמך...?
ת.
היותו מנהל מחלקת חינוך ועל האוגדן.
ש.
שמפנה לאיזה הסכם – הסכם מנהלי מחלקות מיום 15/3/95?
ת.
לא על ההסכם הזה אלה הסתמכתי על הוראות האוגדן.
...
ש.
ביקשת לבדוק את דו"חות הנוכחות של התובע?
ת.
לא ביקשתי."


(ראה פרוטוקול דיון מיום 8.2.10 עמ' 7,9-10).

57.
רו"ח ריאן, מנהל תחום יחידת אכיפה במשרד הממונה על השכר, העיד כי בשירות המדינה עובד הממלא מס' תפקידים מקבל שכר עבור התפקיד העיקרי, ולא מקובל לתת תוספות שכר מעבר. רו"ח ריאן הוסיף כי, התובע שימש בעיקר כמנהל מחלקת החינוך, ואף המומחה מטעמו, ערך את החישובים בהתבסס על ההנחה כי התפקיד העיקרי שהתובע מילא היה מנהל מחלקת החינוך.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 13.9.10 עמ' 21).

רו"ח ריאן עוד העיד כי –
"התובע לא היה מורה פרונטאלי וגם לא היה מנהל מחלקת חינוך, שחל עליו הסכם מנהלי מחלקת חינוך מיום 15/3/95, כי לא היתה לו תעודת הוראה."


(ראה שם, עמ' 23).


רו"ח ריאן הסביר כי בחוות דעתו התבסס על חוקת העבודה, אוגדן שרות מעודכן וכן על הוראות התקשי"ר.

58.
לאור האמור, עולה כי הנחות היסוד עליהן התבסס רו"ח ח'מיס, המומחה מטעמו של התובע, הינן שגויות.
רו"ח ח'מיס בחוות דעתו הסתמך על אוגדן השירות בלבד, ללא התייחסות לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, הוראות התקשי"ר וההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים.
כמו כן, רו"ח ח'מיס התבסס על אוגדן שירות המעודכן לשנת 1995 בלבד, ולא על אוגדן שירות המעודכן לתקופה הרלוונטית לתביעה זו לשנת 2003.
בנוסף, רו"ח ח'מיס קבע כי התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית ולגמול שעות נוספות, וזאת על בסיס תצהירו של התובע, מבלי לבקש ולבדוק דו"חות נוכחות של התובע, אשר יש בהם בכדי להעיד על ביצוע שעות נוספות בפועל.

59.
אשר על כן, אין אנו מקבלים את חוות דעתו של רו"ח ח'מיס, המומחה מטעמו של התובע.

60.
שכרו של התובע –

בהתאם לסעיף 26.3 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, התאמת דרגת פורשי צבא קבע לדרגות השכר ברשויות המקומיות הינה למי שהתקבלו לעבודה מיד לאחר גמר שירותם הצברי, כאשר הביטוי "מיד" מוגדר בסעיף 26.3 ג – "בתוך 12 חודשים מיום פרישתו מצה"ל".

התובע פרש מהצבא בשנת 1996, והחל לעבוד אצל הנתבעת מס' 1 בשנת 1999, כ- 3 שנים לאחר גמור שירותו הצבאי, ולפיכך הסדר הקבלת הדרגות אינו חל עליו.

61.
בהתאם להוראות התקשי"ר, דרוג תקן משרת מנהל מחלקה במועצה הינו 8-10 בדירוג מנהלי המקביל ל- 38-40 בדירוג מח"ר, כאשר נדרש וותק של שנתיים במעבר מדרגה לדרגה, וותק של 3 שנים במעבר לדרגת השיא 40+.
במקרה דנן, היה על הנתבעת מס' 1 לשבץ את התובע עם תחילת העסקתו כמנהל מחלקת החינוך בדרגה 38, ולקדמו בדרגות בהתאם לוותק.
עם זאת, הסכימו הנתבעות במקרה, לפנים משרת הדין, כי בהתחשב בדרגתו של התובע עם פרישתו מהצבא כסגן אלוף, יחושב שכרו לפי דרגה 40+, דרגת השיא, החל מתחילת מועד העסקתו בנתבעת מס' 1 בחודש 11/99.
השכר לפי דרגה 40+ בדרוג מח"ר, לו היה זכאי התובע, בתקופת העסקתו אצל הנתבעת מס' 1, עומד על סך של 5,053 ₪ + 255 ₪ בגין קצובת נסיעה ושיחות.
אשר על כן, יש לחשב את שכר עבודתו, פיצויי הפיטורין ויתר זכויותיו הסוציאליות של התובע, בגין כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת מס' 1 בהתאם לשכר הנ"ל, לפי דרגה 40+ כאמור.
לפיכך התובע היה זכאי לקבל בגין כל תקופת העסקתו שכר עבודה בסך של – 265,400 ₪ (5,308 ₪ שכר חודשי * 50 חודשי עבודה).

62.
גמול הדרכה –

הסכם מנהלי מחלקות חינוך מיום 15.3.95 אינו חל על התובע מאחר והוא אינו עומד בקריטריונים הקבועים בו. ההסכם קובע כי מנהלי מחלקות חינוך ברשויות מקומיות, אשר מספר תושביהן אינו עולה על 15,000 , יהיו זכאים לגמול הדרכה, רק אם הגיעו לתפקידם מתחום ההוראה או שהינם בעלי תעודת הוראה ו/או רשיון הוראה קבוע.
התובע סיים חובותיו לקבלת תעודת הוראה רק בתאריך 8.8.04. היינו, כ- 8 חודשים לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים.
לפיכך, התובע אינו זכאי לגמול הדרכה.

63.
גמול השתלמות –

מאחר והתובע לא הועסק בדרוג הוראה, הרי שבהתאם להסכם מנהלי מחלקות חינוך מיום 15.3.95, אין הוא זכאי לגמול השתלמות.

64.
גמול שעות נוספות –

התובע לא המציא לביה"ד כל ראיה המעידה כי עבד שעות נוספות, ו/או כי אושר לו ע"י ראש המועצה ו/או כל גורם מוסמך אחר בנתבעת מס' 1 בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, לעבוד בשעות נוספות.
על כן, התובע לא השכיל להוכיח תביעתו לגמול שעות נוספות.

65.
פדיון חופשה שנתית –

בהתאם לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, עובד זכאי לצבור עד 55 ימי חופשה.
על כן, בהתאם לשכר לו היה זכאי התובע, לפי דרגה 40+, הרי שהוא זכאי לפדיון חופשה שנתית בסך של 12,633 ₪ (5,053 ₪ שכר חודשי / 22 ימי עבודה בחודש * 55 ימי חופשה).

66.
פיצויי פיטורין –

בהתאם לשכר עבודה לפי דרגה 40+, התובע זכאי לפיצויי פיטורין בסך של – 21,054 ₪ (5,053 ₪ * 50 חודשים/12).

67.
פדיון ימי מחלה –

בהתאם לסעיף 52.2 לחוקת העבודה עובד זכאי לפדיון ימי מחלה רק במקרה שפרש מהעבודה מחמת מצבו הבריאותי או למעלה מגיל 55, ובמידה ולא ניצל יותר מ- 65% ממכסת ימי המחלה השנתית.

התובע, יליד שנת 1955, התפטר מעבודתו בתאריך 4.1.04, שלא מטעמי בריאות בהיותו בן 49 בלבד.
על כן, מאחר והתובע אינו עונה על הקריטריונים הקבועים בחוקת העבודה כאמור, הרי שהוא אינו זכאי לפדיון ימי מחלה.

68.
דמי הבראה –

התובע זכאי לדמי הבראה בגין שנת 2003 בסך של 3,114 ₪.

69.
הפרשות לביטוח מנהלים –

התובע היה זכאי להפרשות לביטוח מנהלים (חלק המעביד) בשיעור של 6% בסך של 15,160 ₪ (5,053 ₪ שכר חודשי * 6% * 50 חודשי עבודה).

70.
קרן השתלמות –

אמנם, עפ"י הסכם ההעסקה שנחתם בין התובע לבין הנתבעת מס' 1 לא זכאי התובע להפרשות לקרן השתלמות. אולם, לו התקבל התובע לעבודה אצל הנתבעת מס' 1 מלכתחילה כדין, לפי דרוג ודרגה, הוא היה זכאי להפרשות לקרן השתלמות.
לאור האמור, זכאי התובע בגין הפרשות לקרן השתלמות (חלק מעביד בשיעור של 7.5% משכר חודשי בסך של 5,053 ₪), בסך של – 18,950 ₪ (379 ₪ * 50 חודשי עבודה).

71.
הוצאות אישיות – מהקבלות והחשבוניות שהומצאו לביה"ד ע"י התובע עולה כי, ההוצאות המפורטות בכתב התביעה הכוללות, בין היתר, תשלום עבור שי הוקרה לבוגרי כיתות,
יום כיף לילדי ביה"ס, מזון לפנימיות יום, ציוד למחשבים, ציוד לגן ילדים וכו', ואשר שולמו מכספו האישי של התובע, אכן נעשו עבור מחלקת החינוך בנתבעת מס' 1 והילדים המתחנכים בה.
לאור האמור, ולאור העובדה כי התובע אכן המציא את הראיות הנדרשות להוכחת תשלום ההוצאות האישיות עבור מחלקת החינוך, על הנתבעת מס' 1 להשיב לתובע סך של 17,522 ₪ בגין הוצאות אישיות.


72.

סה"כ – התובע היה זכאי לקבל מהנתבעת מס' 1 בגין כל תקופת עבודתו וסיומה


סך של 353,833 ₪.


חריגות שכר –

73.
הוצאות רכב –

בהתאם להוראות אוגדן השירות לעובדי הרשויות המקומיות, הזכאות להחזר הוצאות רכב מותנית באישורו של ראש הרשות המקומית ובעלותו של העובד על רכב כשיר ומורשה למשך כל השנה. נסיעות בעיר עד 500 ק"מ ניתן לדווח ללא פירוט, מעל 500 ק"מ יש לפרט כל נסיעה שהתבצעה. באשר לנסיעות מחוץ לעיר, על העובד לפרט כל ק"מ מעל 500 ק"מ ראשונים עד לתקרה בהתאם לרמת הניידות שאושרה לעובד.

במקרה דנן, התובע לא המציא כל ראיה המעידה כי בבעלותו היה רכב כשיר ומורשה במשך כל השנה, וכי דיווח בפועל על נסיעותיו בשטח המועצה ו/או מחוצה לו.

על כן, התובע לא הוכיח זכאותו להחזר הוצאות רכב, והוצאות הרכב ששולמו לתובע במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת בסך של 47,000 ₪ , הינם בגדר חריגת שכר בהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985 (להלן – חוק יסודות התקציב).

74.
הוצאות אש"ל – התובע קיבל תשלום הוצאות אש"ל באופן גלובלי מדי חודש בסך של כ- 680 ₪ ולא עפ"י דיווח על ביצוע בפועל, בניגוד לדין.

לאור האמור, סך הוצאות אש"ל ששולמו לתובע בסכום של 11,560 ₪ מהוות בגדר חריגת שכר.

75.
שכר עבודה – שכרו של התובע כאמור בהסכם העבודה שנחתם עימו ביום 1.11.99 עומד על סך של 10,000 ₪. כאמור לעיל, הסכם ההעסקה ושכר עבודתו של התובע, אשר שולם לו באופן גלובאלי, לא אושר ע"י הנתבעת מס' 2.
שכרו של התובע היה צריך להיקבע בהתאם לדרוג ודרגה.
סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב קובע כי הנתבעת מס' 1, כרשות מקומית, אינה יכולה להסכים על שינויים בשכר או על הטבות כספיות אחרות, אלא בהתאם למוסכם ולנהוג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר
.
בהתחשב בכך שהסכם ההעסקה של התובע נחתם תוך חריגה מהוראות סעיף 29(א), הרי שבהתאם להוראת סעיף 29(ב) לחוק – הוא בטל.

אין לקבל את טענתו של התובע כי הוא זכאי לשכר בסך של 10,000 ₪ לחודש לאור העובדה כי מילא מס' תפקידים בנתבעת מס', למעט תפקידו כמנהל מחלקת החינוך.
אף אם אכן, כטענת התובע, הוא מילא תפקידים נוספים בנתבעת מס' 1, כגון – קצין ביקור סדיר ומנהל היחידה לקידום הנוער, הרי שלתפקידים אלו, בדומה לתפקידו כמנהל מחלקת החינוך, התקבל התובע שלא כדין וללא מכרז.
כמו כן, תפקידים אלו היו משניים לתפקידו העיקרי של התובע כמנהל מחלקת החינוך, ומקובלים עלינו דבריו של רו"ח ריאן, ממשרדו של הממונה על השכר, כי בשירות המדינה נהוג לשלם לעובד עפ"י התפקיד העיקרי אותו הוא ממלא, אף אם הוא מבצע תפקידים נוספים במסגרת עבודתו, וכי אין זה נהוג ומקובל לשלם לעובד תוספות שכר מעבר לכך.
ברי, כי במקרה דנן, תפקידו העיקרי של התובע הינו מנהל מחלקת החינוך. אף התובע עצמו בכתב התביעה, ורו"ח ח'מיס, המומחה מטעם התובע, התייחסו בטענותיהם בכל הנוגע לזכויותיו הסוציאליות של התובע, לתפקידו כמנהל מחלקת החינוך.
גם בהסכם ההעסקה שנחתם בין התובע לבין הנתבעת מס' 1 מצוין כי תפקידו של התובע הינו ממונה על מחלקת החינוך.

על כן, התובע זכאי לשכר בגין תפקידו העיקרי כמנהל מחלקת החינוך לפי דרוג מח"ר ודרגה 40+ כמפורט לעיל, הא ותו לא!

76.
לפיכך, שכר העבודה בסך של 10,000 ₪ לחודש ששולם ביתר לתובע במהלך תקופת עבודתו, מעבר לשכר לו היה זכאי לפי דרגה 40+ בדרוג מח"ר כאמור, בסך של 5,308 ₪, מהווה בגדר חריגת שכר בניגוד להוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב.

במהלך כל תקופת עבודתו שילמה הנתבעת מס' 1 לתובע שכר עבודה בסכום כולל של 465,319 ₪
(490,273 ₪ שכר עבודה בניכוי סך של 24,954 ₪ חלק העובד בהפרשות לתגמולים).

77.
היינו, לאור האמור לעיל, התובע היה זכאי לקבל מהנתבעת מס' 1 בגין תקופת עבודתו וסיומה סך של 353,833 ₪, ושולם לו בניגוד לחוק במהלך כל תקופת עבודתו סך של 523,879 ₪.
אשר על כן, לתובע שולם ביתר סך של 170,046 ₪.

78.
אין לקבל את טענת התובע כי יש להחיל את הוראות סעיף 31 לחוק החוזים על הסכם ההעסקה שנחתם בין התובע לבין הנתבעת מס' 1, וכך לאכוף את ההסכם אף אם הוא פסול או לא חוקי, וזאת עפ"י בג"צ 6231/92 זגורי נ' ביה"ד הארצי, פד"ע מ"ט 4, עמ' 749.

בתאריך 15.1.98 תוקן סעיף 29ב(א) לחוק יסודות התקציב, לפיו נשללה תחולת הוראת סעיף 31 לחוק החוזים על הסכם בטל בשל היותו נוגד את הוראת סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב.


סעיף 29ב(א) לחוק קובע כדלקמן –

"הסכם או הסדר ששר האוצר
ראה לגביו כי הוא נוגד את הוראות סעיף 29(א) וכי חלות עליו הוראות סעיף 29(ב), לא יחולו עליו הוראות סעיף 31 לחוק החוזים.."

בבג"צ זגורי הנ"ל נקבע כי –
"ההסדר הנורמטיבי בדבר החוזה הפסול, הקבוע בסעיפים 30 ו- 31 לחוק החוזים...חל על כל אחד ואחד מהחוזים שחוקים בישראל עושים אותם לפסולים. ובלבד שאין בחוק הספציפי הסדר מיוחד השולל את תחולתו של הדין הכללי."

(הדגשות אינן במקור)

במקרה דנן, בחוק יסודות התקציב כאמור, קיים הסדר בסעיף 29ב(א) השולל את תחולתו של סעיף 31 לחוק החוזים. על כן, הן עפ"י החוק והן עפ"י בג"צ זגורי הנ"ל, אין תחולה לסעיף 31 לחוק החוזים על הסכם ההעסקה שנחתם בין התובע לבין הנתבעת מס' 1, בניגוד להוראות סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, וההסכם – בטל.

79.
הממונה על השכר החליט בתאריך 25.4.04 כי על התובע להשיב לנתבעת מס' 1 את הסכומים ששולמו לו ביתר, בניגוד לחוק יסודות התקציב, במהלך כל תקופת עבודתו החל מחודש 11/99.

תפקידו של בית הדין לעבודה לבחון האם נפל פגם בהחלטתו של הממונה על השכר המצדיק התערבות שיפוטית. כך למשל, נכון הדבר ביחס למקרים בהם ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות, או משיקולים זרים או חורגת ממתחם הסבירות. אין זה מסמכותו של בית הדין להחליף את שיקול דעתו הוא, בשיקול דעתו של הממונה.

80.
סעיף 29ב מקנה לממונה את הסמכות להורות לרשות מקומית לתבוע מעובד השבה של סכומים, אשר שולמו לו בניגוד להוראות החוק.

81.

זכות ההשבה היא זכות מהותית הנובעת מן העיקרון המשפטי הבסיסי לפיו מי שקיבל טובת הנאה שלא על פי זכות שבדין, חייב להשיב את מה שקיבל (דניאל פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, מהד' שניה, כרך ב', עמ' 621).

עם זאת, לחובת ההשבה קיימים סייגים בחקיקה, וביניהם סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979, המעניק לבית הדין את הסמכות לפטור זוכה מחובת השבה אם ראה כי קיימות נסיבות אשר עושות את ההשבה בלתי צודקת.
על בית הדין לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ולאזן בין השיקולים השונים תוך בחינה, בין היתר, של הנזק שייגרם מן ההשבה אל מול הנזק שייגרם בהעדר השבה, האשם היחסי ותום לבם של העותרים.
(ראה -
ע"א 3760/03 עמרן נ' עו"ד צמיר נאמן על נכסי אייפרמן יוסף, פ"ד נט
(5) 735).

בע"א 588/87
אליעזר כהן נ' צבי שמש, פ"ד מה
(5) 297, קבע כב' השופט מצא בעניין חובת ההשבה כדלקמן –

"...עת נדרשים לשאלה, אם מתקיימות נסיבות העושות את ההשבה לבלתי צודקת כאן מיישמים את שיקולי הצדק והיושר לבדיקת גורמים רבים ושונים, בכללם גם, ואולי בראש ובראשונה, מוסריות התנהגותם של הצדדים זה כלפי זה; ורק אם המסקנה המתחייבת הינה, שאכיפת חובת ההשבה (במלואה או בחלקה) על הנתבע הינה יותר בלתי צודקת מאשר אי-אכיפתה או מאשר אכיפתה החלקית, פוטרים את הנתבע מן ההשבה, כולה או מקצתה"
.

82.
במקרה שבפני
נו, במהלך השימוע שנערך לתובע במשרד הממונה על השכר בשנת 2006, הביעו הנתבעים את נכונותם לוותר על תביעת ההשבה בכפוף למחיקת תביעותיו של התובע.

כמו כן, זכות ההשבה נועדה למנוע התעשרות שלא כדין, אך אינה מהווה בגדר סנקציה או תשלום פיצוי על הפרת חוזה.

קבלת התביעה שכנגד משמעה תשלום סך של כ- 170,000 ₪ ע"י התובע, וזאת כ"עונש" על סירובו למחוק את תביעותיו כנגד הנתבעת מס' 1 לתשלום זכויותיו הסוציאליות בגין תקופת עבודתו.

(ראה – ע"א 1063-06 שולה טובול נ' אלי ברדה (פורסם בנבו), ניתן ביום 7.9.10).

בנוסף, יש לקחת בחשבון את מידת רשלנותה של הנתבעת מס' 1, אשר במשך שנים, לפחות משנת 2001, ידעה על החריגות בשכרו של התובע, אולם לא פעלה ועשתה דבר לתיקון תנאי העסקתו של התובע. אלמלא הגיש התובע את תביעתו לביה"ד ביום 17.1.05 ספק אם הנתבעת מס' 1 היתה מגישה את התביעה שכנגד. בתאריך 16.5.05, כאשר התובע התפטר מעבודתו כבר ביום 4.1.04.

83.
אשר על כן, אנו קובעים כי בנסיבות המקרה דנן, משיקולי צדק יש לפטור את התובע מחובת השבת הסכומים ששולמו לו ביתר ובניגוד לחוק יסודות התקציב.

יחד עם זאת, אנו מורים על קיזוז הסכומים ששולמו לתובע ביתר עם הסכומים להם זכאי התובע מהנתבעת מס' 1 בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה כמפורט בהרחבה לעיל.

לפיכך, לאור האמור לעיל, דין התביעה והתביעה שכנגד – להידחות בזאת.

84.
לפיכך, לאור האמור לעיל, דין התביעה והתביעה שכנגד – להידחות בזאת.

85.
כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ט אלול תשע"א, 8 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.







א. קציר
סגנית נשיא

אמנון שחר
נציג מעסיקים

נאזם חריש
נציג עובדים







תעא בית דין אזורי לעבודה 243/05 ג'אמל חסאן נ' מועצה מקומית בית ג'אן, מדינת ישראל-מ. האוצר (פורסם ב-ֽ 08/09/2011)