פסקי דין על אילנית גרבי | פסקי דין על מושון יעקוסי

44586-08/11 סע     08/09/2011




סע 44586-08/11 אילנית גרבי נ' מושון יעקוסי








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ס"ע 44586-08-11



מספר בקשה:1

בפני
:
כב' השופט אילן איטח

המבקשת
:
אילנית גרבי
ע"י ב"כ עו"ד אילן לקפיש


נגד

המשיב
:
מושון יעקוסי
ע"י ב"כ עו"ד חזי ציונוב



החלטה


1.
לפני בקשה של המבקשת (התובעת), ובה היא עותרת, בין היתר, למנוע את המשך התקשרותו של המשיב (הנתבע) עם שני צדדים שלישיים – מרכז קהילתי לב טוב ומתנ"ס כפר יונה[1]
. כמו כן, מבוקש למנוע מהמבקש מלגלות או לעשות שימוש בסודות מסחריים שלה ולהעביר לחזקתה כל סוד שכזה.

המסגרת העובדתית
2.
ואלה עובדות הרקע הרלוונטיות לענייננו כפי שעולה מעדויות הצדדים והמסמכים שבפני
[2]
. בשים לב לשלב הדיוני מדובר בעובדות לכאוריות בלבד ולפיכך אנסה להתמקד רק במה שחיוני להכרעה:

א.
המבקשת מנהלת מזה 7 שנים עסק בשם 'תגלית' שפועל בגוש דן ובשרון תחת כנפי חברת אפיקי מדע בע"מ. העסק עוסק בהעברת תכניות העשרה לילדים באמצעות משחק תפקידים הידוע בשם "מבוכים ודרקונים". המשחק משמש אמצעי, בין היתר, לטיפוח ערכים דידקטיים וטכניקות של עבודת צוות ודינמיקה קבוצתית. לפי הנטען, המבקשת עמלה על הכנת מערכי שיעור ומערך עזרים ייחודי ואף פיתחה שיטות ייחודיות להפעלת המשחק.

ב.
המבקשת מפעילה פורמטים שונים של המשחק ובכלל זה חוגים שנתיים, קייטנות, ימי הולדת וכיוצ"ב. לקוחותיה המרכזים של המבקשת בהפעלת החוגים השנתיים הם מוסדות חינוך פרטיים וציבוריים המספקים שירותי חינוך. מדובר בכ- 20 – 25 מוסדות בהם פועלת המבקשת בהיקפים שונים. תקופות ההתקשרות עם אותם מוסדות הן למשך שנת לימודים - חודש ספטמבר של שנה פלונית ועד לחודש יוני בשנה העוקבת.
ג.
פעילות המבקשת נעשית באמצעות מדריכים המוכשרים על ידה – בהכשרה חד יומית של מספר שעות לתפקיד ההדרכה ובהכשרה יומית של מספר שעות לפעילות שיווק. כמו כן כללה ההכשרה עבודה שבועית וליווי של רכז מטעם המבקשת.

ד.
המשיב, שחקן כדורסל בעברו ובעל תואר ראשון במדעי המחשב, הועסק על ידי המבקשת כמדריך בחוג כאמור בארבעה מוסדות חינוכיים: מרכז קהילתי לב טוב, ומרכז קהילתי נוף ים – שניהם מופעלים באמצעות עמותת 'בית פוסטר', וכן במתנ"ס כפר יונה ובבי"ס נורדאו בתל אביב. תפקידו כלל גם שיווק של הפעילות. המשיב הועסק מיום 1.9.10 ועד ליום 30.6.11.

ה.
המשיב חתם על הסכם עבודה (אל מול החברה) מיוחד ובו התחייב, בין היתר, להודיע למבקשת על כל ענין העלול ליצור ניגוד אינטרסים עם תפקידיו; לשמור בסוד סודות מסחריים; שלא להתחרות, במישרין או בעקיפין, במבקשת למשך 36 חודשים; שלא ליצור קשר עם מי מלקוחות החברה ו/או עובדיה לתקופה של 18 חודשים. כמו כן הצהיר המשיב כי השכר המשולם לו (75 ₪ לשעה)

"משקף תשלום מוגדל המבטא את הסכמתו להמנע מתחרות בחברה"
.

ו.
בשלהי חודש יולי 2011 ביקש המשיב מכתב על סיום העסקה ודיווח כי יעבוד אצל אחותו – הגב' הילה קטלן, בקייטנה שהיא מקיימת בקיץ. מספר ימים לאחר קבלת האישור האמור הודיע המשיב שלא ימשיך בשנת לימודים נוספת[3]
עם המבקשת הואיל והוא מתעתד להתחיל ולעבוד אצל אחותו המתחילה להפעיל גם היא חוגים של 'מבוכים ודרקונים'. בנוסף הודיע המשיב למבקשת – כך לטענתה, כי הוא סיכם עם מנהלת המרכז הקהילתי לב טוב – הגב' אורנה, הפועלת מטעם עמותת בית פוסטר, כי בשנת הלימודים הבאה (קרי, זאת שתחילתה ב- 9/11) הוא יועסק ישירות בהדרכת חוג 'מבוכים ודרקונים' ולא באמצעות המבקשת.

פניית המבקשת ל'הנהלת הלקוח' לא הצליחה להביא לשינוי המצב.

ז.
לטענת המבקשת, כעבור מספר ימים נמסר למבקשת שגם מתנ"ס כפר יונה יעבוד

"ככל הנראה"
ישירות מול המשיב, וזאת כאשר עוד קודם לכן כבר היה אישור עקרוני להמשך ההתקשרות עם המבקשת והיא כבר התבקשה להעביר נוסח לפרסום חדש מטעמה. לטענת המבקשת, לאחר בירורים מול מתנ"ס כפר יונה הסתבר ביום 25.8.11 כי הוחלט סופית שההתקשרות תעשה מול המשיב ולא עם המבקשת.

ח.
ביום 14.8.11 שלחה המבקשת למשיב, באמצעות בא כוחה, מכתב התראה ובו התריעה בפני
ו על הפרת הסכם העבודה.

ט.
ביום 23.8.11 השיב המשיב למבקשת, באמצעות בא כוחו, ודחה את הטענות. המשיב טען, בין היתר, כי הוא בעל ניסיון בהעברת חוגי העשרה לילדים כבר שנים רבות, וכי לאחר סיום עבודתו אצל המבקשת הוא החל לעבוד כעובד שכיר

"בחברת פאזל שתחום עיסוקה, בין היתר, הוא פעילויות העשרה לילדים"
(הדגשה הוספה – א.א.)
. המשיב הדגיש כי הוא שכיר ולא אורגן של החברה ואינו מנהל מו"מ עם לקוחותיה השונים
"ובוודאי אינו מציע את שירותיו"
.

3.
ביום 29.8.11 הוגשה הבקשה שלפני. ביום 4.9.11 הוגשה תגובת המשיב, וביום 5.9.11 תשובת המבקשת לתגובת המשיב אליה צורף גם תצהירה של הגב' ליאת ולטר – מנהלת החברה. ביום זה (5.9.11) נחקרו המבקשת והמשיב על תצהיריהם. המשיב ויתר על חקירת הגב' ולטר. בגמר החקירות סיכמו הצדדים את טענותיהם.

המסגרת המשפטית
4.
כלל הוא שלכל אדם זכות לחופש עיסוק. כלל זה מצא את ביטויו בפסיקת בתי המשפט החל מסמוך לאחר קום המדינה, בפסיקת בית הדין לעבודה
ואף בחוק יסוד: חופש העיסוק (הן זה שנחקק בשנת 1992 והן זה שנחקק בשנת 1994). לעתים מתעורר הצורך לדון בניגוד שבין הכלל של חופש העיסוק לבין עקרונות יסוד אחרים, כגון העקרון בדבר חופש ההתקשרות הבא לידי ביטוי בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, והמוגן על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכגון העקרון בדבר אי-פגיעה בקניינו של האחר, לרבות קניין רוחני כסודות מסחריים, עקרון שאף הוא מוגן על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והחל מיום 29/10/99 – מוגן גם על ידי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק עוולות מסחריות).

5.
בעבר, היה מקובל להבחין, אבחנה חדה וברורה, בין חובת שמירת הסודיות, שמקורה הוכר כנובע מתחום דיני הקניין או מכח חובת תום הלב לבין ההגבלה שלא להתחרות במעביד או שלא לעבוד אצל מתחרה, הגבלה שהצריכה התחייבות מפורשת

[4]
. בפרשת טועמה
[5]
נפלה האבחנה הנ"ל. שם הוגבלה זכותו של עובד לשעבר לעסוק בעיסוק בו עסק קודם תוך ניצול סודות עסקיים של מעבידו, אף כשלא הביע התחייבות מפורשת לכך, וזאת מכח חובת תום הלב ומכח חובת הנאמנות של עובד למעבידו. וכך נקבע שם:

"על עובד מוטלת חובה, הנגזרת מיחסי האמון שבינו לבין מעבידו, והמעוגנת בחוזה עם מעבידו ובצורך לבצע חוזה זה בתום לב, לשמור על סודות עסקיים של המעביד, לא לנצלם לצרכיו הוא או לצרכי זולתו ולא לגלותם אלא ברשות המעביד. חובה זו מוטלת על העובד במשך קיומם של יחסי העבודה ואף לאחר סיומם, והיא באה לסיומה רק כאשר הסוד העסקי חדל להיות סוד שלא מיוזמת העובד. קיומה של חובה זו אינו מותנה בקיום הוראה מפורשת בחוזה העבודה".
[6]

וכן:

"כאשר
העובד
מפר
את
חובת
הסודיות,
הוא
עשוי
להתחייב בפיצויים (בגין
הפרת
חוזה) ובהשבה (בגין התעשרות שלא כדין). כמו כן עשוי
בית-המשפט,
על-פי הסמכות הנתונה לו בחוק החוזים (תרופות בגין הפרת
חוזה),
תשל"א-1970,
ליתן צו עשה או צו לא-תעשה (צווי אכיפה), לרבות
צו
האוסר
על
העובד לעבוד אצל מעביד חדש, אם הצו נחוץ כדי למנוע גילויו של הסוד המסחרי."
[7]

כך גם פסק בית הדין הארצי לעבודה בפרשת צ'ק פוינט
[8]
:

"יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם. 'סודות מסחריים' מוגנים מכוח החוקים העוסקים בקניין רוחני ובעתיד אף מכוח חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999, ס"ח 1709 (להלן: חוק עוולות מסחריות) (החוק ניכנס לתוקף ביום 29.10.1999). מכיוון שהנושא מוסדר בחקיקה, אין צורך בתניית הגבלת עיסוק על מנת לאכוף את זכויות המעסיק הקודם."
[9]

6.
בכך הוקהה מאד ההבדל שבין הגבלת התחרות לבין חובת שמירת הסודיות וירדה חשיבות קיומה של תניית הגבלת העיסוק. עם זאת עדיין קיים הבדל בין שני המצבים. לעניין זה נאמר בפרשת סער

[10]
:

".... עם פיתוח חובות מהדין המגינות על 'האינטרסים הלגיטימיים' של המעביד, אכן ירדה חשיבותן של התניות להגבלת חופש העיסוק. עם זאת, הן אינן מיותרות, וזאת משני טעמים עיקריים: ראשית, אין חפיפה מלאה בין ההגנה הניתנת על פי הדין הכללי ל'אינטרסים הלגיטימיים' של המעביד לבין ההגנה הניתנת להם במסגרת תניות להגבלת חופש העיסוק, בעיקר כך בכל הנוגע לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. בסוגיות אלה הדין הכללי נמצא אך בתחילת התפתחותו (השוו רע"א 5768/94 הנ"ל) ועל כן יש חשיבות לתניה חוזית מפורשת; שנית, לתניה חוזית חשיבות 'ראייתית'. מכוחה ניתן להראות מה נתפס בעיני הצדדים כסוד מסחרי או רשימת לקוחות או כ'אינטרס לגיטימי' אחר, החשיבות שהם מייחסים לכך, מידת הידע שהיה להם על כך, ומידתיות ההגבלה ....."
(הדגשות הוספו - א.א.).

7.
במקרה הנוכחי קיימת 'תניית הגבלת עיסוק'. על מנת לאוכפה על המבקש הנטל להוכיח: ראשית, כי התניה באה להגן על אינטרס בר הגנה. תניה בין עובד ומעביד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו, בלא להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד (הגבלה "עירומה"), אינה חוקית ולכן בטלה. אינטרס לגיטימי של מעביד הוא, בין השאר (לא רשימה סגורה): סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת, תמורה מיוחדת וכן כאשר מופרת חובת תום הלב וחובות האמון המשתרעים הן על תקופת העבודה והן לאחריה[11]
. לענין תום הלב נקבע כי

"הפרת ההתחייבות לאי- תחרות, כשלעצמה, אינה מהווה חוסר תום לב ויש לשקול את מכלול נסיבות העניין"
[12]
.
שנית
, על המבקש להוכיח כי היקף ההגנה הדרוש - צו המניעה המבוקש - אינו מעבר לדרוש לשם הגנה על אותו אינטרס
[13]
.
ב
על השאלה אימתי יקרה הדבר, השיב בית הדין הארצי לעבודה כך
[14]
:

"עובד שמצוי בידו 'סוד מסחרי' אינו מנוע בכל מקרה מלעבוד אצל מעסיק מתחרה. בבוא בית הדין להגביל את עיסוקו של עובד, יש ליתן ל'סוד המסחרי' שבידו משקל משמעותי, רק אם קיימת הסתברות סבירה, כי העובד יעשה בו שימוש והדבר יפגע באופן ממשי במעסיקו הקודם."

מן הכלל אל הפרט
8.
המבקשת מפנה למספר אינטרסים בני הגנה במקרה זה. הראשון הוא אינטרס

ההכשרה המיוחדת
.

א.
בענין קיומה של הכשרה מיוחדת התעוררה מחלוקת בין הצדדים. מחד בקורות החיים שהעביר המשיב למבקשת צויין כי למבקש אין ניסיון קודם למעט עיסוק כשחקן כדורסל. הדבר שימש בסיס לטענת המבקשת בדבר ההכשרה המיוחדת שניתנה למשיב. מאידך, טוען המשיב כי קורות חיים אלה הוכנו לצורך משלוחם למקומות עבודה בתחום ההיי-טק ולכן לא היתה בהם התייחסות לעבודתו הקודמת עם ילדים בקייטנות ובאימון כדורסל. עוד טען המשיב כי ניסיונו זה הוצג בעת הראיון עם המבקשת. המבקשת לא הכחישה בתשובתה את הנטען ביחס לראיון.

ב.
אינני סבור כי מחלוקת זו עשויה להכריע לכאן או לכאן, ודאי משאין טענה כי למשיב היה ניסיון קודם בהדרכת החוג הספציפי של 'מבוכים ודרקונים' – וגם זאת מבלי לקבוע כי העדרו של ניסיון קודם שכזה יש כדי להשפיע על תוצאת ההליך.

ג.
לטעמי, גם אם יקבע בסוף ההליך העיקרי כי המשיב הגיע חסר ניסיון בהדרכה – לא שוכנעתי בשלב זה כי ההכשרה שנעשתה למשיב היא לכאורה 'הכשרה מיוחדת' כמשמעה בענין צ'ק פוינט[15]
ואשר יש בה כדי לשמש עילה להגבלת עיסוקו של עובד, ובלשון בית הדין הארצי

"השתתפות העובד בקורס אינה נופלת בגדר "מחיר" ריאלי, ממשי או הוגן עבור הגבלת עיסוקו"
[16]
. לכאורה, במרכז העניין עומדים כישוריו של המשיב לעבוד עם ילדים ולהעביר להם פעילות.

9.
עוד הצביעה המבקשת על

התמורה המיוחדת
שקיבל המשיב, ואשר נכללה בשכרו של המשיב. בכל הכבוד – לא הורם הנטל הלכאורי להוכיח טענה זו, משלא הובאו נתונים אודות השכר האלטרנטיבי ללא אותה תמורה מיוחדת.

10.
אינטרס נוסף עליו הצביעה המבקשת הוא האינטרס של ההגנה על

סוד מסחרי
. כאן הצביעה המבקשת על מספר חלופות.

א.
החלופה אחת נגעה ל"מערכי השיעור הייחודיים" של המבקשת, אשר חורגים ממסגרת המשחק עצמו ואשר מכוונים גם להשגת יעדים דידקטיים ואחרים. דומה כי המשיב אינו חולק על ייחודיות מערכי השיעור של המבקשת ואף טען כי 'פאזל' יצרה עולם שונה משלה. המשיב צרף מערך שיעור – שהמבקשת עצמה טוענת לגביו כי מדובר בתקציר שניתן לקחת מספרים הנמכרים בחנויות ואשר שונה ממערכי השיעור שהמבקשת יצרה. מאחר ועסקינן במשחק ידוע ונפוץ ומאחר ולא הוכח כי המשיב או מי מטעם פאזל עושה שימוש במערכי השיעור הייחודים של המבקשת, הרי שאין בהם כדי לבסס את הגבלת עיסוקו של המשיב. כך או כך, ברי כי המשיב וכל אדם אחר אינו יכול לעשות שימוש במערכי שיעור שהמבקשת יצרה בהיותם קנינה הרוחני. לפיכך, בהתייחס לענין זה יש לקבל את הבקשה.

ב.
החלופה האחרת התייחסה ל"שיטות עבודה ייחודיות". בכל הכבוד – שיטות עבודה ייחודיות אלה (ככל שהן חורגות ממערכי השיעור כאמור) לא הוכחו לכאורה.

ג.
חלופה נוספת לסוד מסחרי היא טענת המבקשת אודות המידע הייחודי הנוגע ללקוחותיה ובכלל זה היקף ההכנסות, פוטנציאל ההכנסה, האפשרות להציע פעילות נוספת ללקוח זה או אחר ועוד.

רשימת לקוחות כשירה להיחשב כסוד מסחרי – ומכאן כאינטרס בר הגנה
"רק בנסיבות בהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן""
[17]
.

בית הדין הארצי לעבודה בדעה כי רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם היא תוכר כסוד מסחרי
[18]
. עוד הוסיף ובית הדין הארצי בפרשת הר זהב וציין כי:
"במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה"
[19]
. הנה כי כן, רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם גלום בה יתרון או סוד מסחרי או אינטרס אחר. בהעדרם, נמצא למעשה במצב בו ההגנה המתבקשת היא הגנה על הבלעדיות בלקוחות כשלעצמם מבלי שהגנה זו תנומק באינטרס כלשהו. התוצאה היא הגבלת התחרות, כשלעצמה, ולכן פסולה.

גם בכל הנוגע לאלה לא שוכנעתי ברמה הלכאורית כי רשימת הלקוחות הן סוד מסחרי. רשימת מוסדות החינוך ניתנת באזור השרון וגוש דן ניתנת לאיתור לכאורה בקלות יחסית. יחד עם זאת, לא הוברר במסגרת ההליך עד כמה נפוץ החוג של המשחק המדובר והאם הידיעה אודות זהות המוסד החינוכי בו מועבר החוג מהווה יתרון עיסקי כלשהו, למשל בכך שהוא חוסך מהותית בהוצאות השיווק. זאת ועוד, למעט טענה בענין זה לא הוסבר במה מתבטא הסוד האמור, לא ברור כי המידע שנכון לשנה פלונית נכון (ועד כמה הוא מועיל) לשנה אלמונית ועוד.

11.
טענה נוספת שהועלתה על ידי המבקשת נוגעת להגנה על

'קשרי הלקוחות'
– לטענה זו כבר התייחסתי בעבר[20]
. משמעות הטענה היא שהקשר עם הלקוח (וקשר שכזה טעון הוכחה) הוא "נכס" בר הגנה משום שהושקעו ביצירתו "משאבים" (גם זה טעון הוכחה), ולכן העושה שימוש בנכס מן המוכן, נהנה שלא כדין מן הנכס הנ"ל. יודגש, טענה זו נפרדת ושונה מהטענה הקודמת המייחסת לרשימת הלקוחות 'סוד' או יתרון מסחרי. לפי טענה זו יש להגן על "הנכס" (הקשר עם הלקוח) אפילו אין בקשר זה משום סוד או יתרון מסחרי.
ו
אין הכרעה חלוטה בפסיקה כי 'הקשר עם הלקוח' הוא אינטרס בר הגנה. במספר פסקי דין התייחסו בתי המשפט אל הקשר עם הלקוח כאל מידע סודי ובחנו את הצורך בהגנה על הקשר במשקפיים של הגנה על סוד מסחרי. במספר פסקי דין הכירו בקשר עם הלקוח כאינטרס בר הגנה
[21]
. אני סבור כי בנסיבות מסויימות קשר עם לקוח (אפילו אין לגביו מידע סודי) יכול ויעלה לכדי אינטרס בר הגנה. לפיכך, אם יוכח נכס כאמור – הרי ששימוש בו בנסיבות מסויימות עלול לעלות כדי עשיית עושר ולא במשפט או בבחינת "תחרות לא הוגנת"[22]
.
נ

במקרה הנוכחי, אכן לכאורה נראה כי המבקשת השקיעה עמל ומשאבים רבים שהביאו את המשיב להיות מוכר ללקוח ומיומן בעיניו.
אולם בכך לא די. לטעמי ההגנה על הקשר עם הלקוח שזורה בשאלת תום הלב של העובד – כך למשל, לא דומה מצב בו העובד 'חותר' תחת מעסיקו להעברת הלקוח[23]
למצב בו העובד עזב את עבודתו ללא קשר ואילו הלקוח הוא שפונה לעובד. לפיכך, נתייחס תחילה לסוגיית תום ליבו של המשיב.

12.
ביסוד עמדת המבקשת כנגד תום ליבו של המשיב עומדת הטענה לפיה

"קשה שלא להניח"
(ס' 21 לבקשה) כי המשיב הוא שהציע ללקוחות נשוא הבקשה את שירותיו.

המשיב מכחיש את המיוחס לו. המשיב טען כי הוא רק שכיר של 'חברת פאזל', וכי אינו מנהל מו"מ עם לקוחות פאזל ואינו מציע את שירותיו - כך טען המשיב הן במכתב התשובה ששלח בא כוחו למכתב הדרישה של המבקשת והן בתשובה לבית הדין. עוד טען המשיב כי פאזל מעבירה חוג של מבוכים ודרקונים וכי הגב' אורנה מעמותת בית פוסטר היא זו שפנתה אליו והביעה את רצונה בהמשך העסקתו והדבר אף דווח למבקשת.

לאחר חקירתו הנגדית של המשיב מתעורר ספק לא מבוטל ביחס לגרסתו: תחילה יצויין כי הגם שהמשיב ניסה להרחיק עצמו מ'חברת פאזל' רק בדיון גילה המשיב כי 'חברת פאזל' אינה חברה אלא שם מסחרי תחתיו פועלות אחותו וחברתה בהעברת חוגים. עוד הסתבר כי 'פאזל' לא העבירה בעבר חוגים של 'מבוכים ודרקונים' – והפעם הראשונה שעסקה בכך היתה ב- 4 סדנאות חד יומיות שהועברו בקייטנות בקיץ האחרון; הסתבר כי חוגים של המשחק יערכו לראשונה רק בשנת הלימודים הנוכחית. לא זאת אף זאת, בניגוד לטענה על העדר מעורבות מול הלקוחות – הסתבר כי המשיב נכח בפגישה עם הנהלת מתנ"ס כפר יונה. עוד הסתבר כי המשיב טרם קיבל מפאזל שכר בגין הקייטנות – הגם שמדובר ביחסי אח ואחות, הדבר מעמיד בסימן שאלה את הטענה בדבר היות המשיב רק 'שכיר' בעסק ולא מי שמקים את הפעילות בקשר לחוג.

ויובהר, כפי שהמבקשת עצמה הסכימה בדיון – עצם העברת החוג אינה מהווה 'תחרות לא הוגנת'. לפיכך, לא מצאנו קושי בטענה של המבקשת לפיה המשיב ואחותו תכננו עוד טרם תום שנת הלימודים הקודמת את הקמת הפעילות בקשר לחוג. אך לעיתים 'הסתרה' של עובדות ולו בדרך של אי גילוי מלא עלולים - במיוחד בצו זמני - לחזק את החשש לפעולה בחוסר תום לב, למשל בהקשר של יזום הפניה ללקוח בעת שנת הלימודים.

13.
מן האמור לעיל עולה כי לא מן הנמנע כי אכן כטענת המבקשת המשיב הוא שהציע את שירותיו ללקוחות נשוא הבקשה, ואולי עוד טרם תום שנת הלימודים, בכך לכאורה נעשה שימוש בקשר עם הלקוח. לענין זה אין צורך לקבוע דבר אפילו לא לכאורה, שכן במקרה זה קיימים מספר שיקולים שלא להעתר לבקשה העיקרית של הגבלת ההתקשרות עם "הלקוחות" - מרכז קהילתי לב טוב ועם מתנ"ס כפר יונה, ואלו הם:

א.
בסופו של יום הקובע אינו רק עצם ההפרה, אלא שאלת הסעד הראוי. במקרה זה למבקשת קיים סעד חליפי בדמות פיצוי על נזק שנגרם אם יוכחו הטענות בתיק העיקרי. לא שוכנעתי כי הדרך היחידה להגן על האינטרסים של המבקשת היא בהגבלת העיסוק של המשיב מלהתקשר עם מי מהלקוחות נשוא הבקשה. לענין זה יש להביא בחשבון כי מדובר בשני לקוחות בלבד.

ב.
יש להביא בחשבון כי הבקשה הוגשה בסמוך לתחילת שנת הלימודים, ויש להניח כי הלקוחות נשוא הבקשה נערכו לפרסום החוג. מניעת התקשרות עם המשיב עלולה לגרור לאותם לקוחות ובמיוחד למשתתפים בחוגים נזק בדמות הפסד החוג. לענין זה יש להביא בחשבון כי הלקוחות שעלולים להפגע מן הצו לא צורפו לבקשה.

ג.
למבקשת היה ידוע כבר מסוף חודש יולי האחרון על כוונות המרכז הקהילתי לב טוב.

ד.
הבקשה מופנית כלפי המשיב בלבד. כפי שהסתבר בדיון – לא ברור כי הגבלת עיסוקו של המשיב ביחס לשני לקוחות אלה תרפא את האובדן של אותם לקוחות, משלא מן הנמנע כי אותם לקוחות עדיין יעבדו מול פאזל.

14.
מן המקובץ, לא שוכנעתי כי סיכויי התביעה העיקרית יש בהם כדי להצדיק את הסעד החריג של הגבלת העיסוק (אפילו בהיקף המצומצם שהתבקש), ובכל מקרה לא שוכנעתי כי הגבלת העיסוק (אפילו בהיקף המצומצם) היא האמצעי היחיד שיש בו כדי להגן על זכויות המבקשת.

15.
סוף דבר – הבקשה ביחס לסעד של הגבלת ההתקשרות עם הלקוחות הנ"ל נדחית. הבקשה בנוגע לאי השימוש במערכי השיעור של המבקשת מתקבלת, והיא בבחינת המובן מאליו. בנסיבות הענין לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות.

16.
המבקשת/התובעת תודיע עד ליום 20.9.11 האם מבוקש לתקן את כתב התביעה. התיק יובא לעיוני בהתאם.

ההחלטה ניתנת לערעור ברשות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 15 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

ניתנה היום,
ט' אלול תשע"א, 08 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.




[1]


הבקשה התייחסה גם למרכזים הקהילתיים אלון ויוחנני, אך בדיון חזרה בה המבקשת מהבקשה ביחס לצדדים שלישיים אלה, משהוברר כי הנתבע לא עבד בהם מטעמה.
[2]


נציגי הציבור שהוזמנו לדיון לא התייצבו, והדיון התקיים בהעדרם. לפיכך, ניתנת ההחלטה במותב חסר.
[3]


שנת הלימודים הנוכחית מתחילתה בחודש 9/11.
[4]


ע"א 312/74 החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע"מ נ' קריסטיאנפולר, פ"ד כט (1) 316 (1974); וינוגרד, צווי מניעה (חלק שני) (הלכות, 1996) 21 – 23; א. רכס, סודות מסחר והגבלת עיסוק (כרך ראשון) 608 (להלן – רכס).
[5]


דב"ע (ארצי) נג/17-3 טוני טועמה – טכנו גומי ליסצקי בע"מ, פד"ע כה 227 (1992); בג"צ 1683/93 יבין פלסט ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מז (4) 702 (1993) (להלן –פרשת טועמה).
[6]


בג"צ טועמה, בעמ' 707.
[7]


שם, שם.
[8]


ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תכנה בע"מ – רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (1999).
[9]


שם, בעמ'
313
[10]

ע"א 6601/96
aes system
inc
. נ' משה סער
, פ"ד נד (3) 850 (2000) (להלן – ענין סער).
[11]

צק פוינט
; ע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ – מרדכי אביב ואח', (2003).

[12]


ע"ע (ארצי) 1055/01 אנתוני קורי ואח' – אירוקה אינטרנשיונל בע"מ, (2001).
[13]

ענין צ'ק פוינט; ענין סער.
[14]

ענין צ'ק פוינט, בעמ'
328.
[15]


ענין צ'ק פוינט, בעמ'
314.
[16]


ע"ע (ארצי) 292/99 עדי עמיחי ואח' -
חברת יוסי גולדהמר בע"מ ואח', (2000).
[17]

ע"א 9046/96 פרידה בן ברוך נ' תנובה – מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נד (1) 625, בעמ'
634 (2000).
[18]

ע"ע (ארצי) 1045/00 אריה נצר – אס.ג'י.די. הנדסה בע"מ, פד"ע לו 180 (2000); ע"ע (ארצי) 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ – פודליין בע"מ,
פד"ע לח 72

(2003) (להלן – ענין הר זהב)
.
[19]

ענין הר זהב, בסעיף 5 לפסק הדין.
[20]


עב (ת"א) 7827/01 יוסף בן יוסף – דהן שלום, לא פורסם (2004).
[21]

להרחבה והפניה לאסמכתאות השונות, רא': רכס, בעמ' 317 – 321.
[22]


השוו על דרך ההיקש לס' 8 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965.
[23]


למשל ענין גירית.







סע בית דין אזורי לעבודה 44586-08/11 אילנית גרבי נ' מושון יעקוסי (פורסם ב-ֽ 08/09/2011)