פסקי דין על אמנון שטריכברגר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

15565-10/10 עבל     12/09/2011




עבל 15565-10/10 אמנון שטריכברגר נ' המוסד לביטוח לאומי








st1\:*{behavior: }


אמנון שטריכברגר

המערער


-



המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני
: הנשיאה נילי ארד
, סגן הנשיאה יגאל פליטמן
, השופטת ורדה וירט-ליבנה
נציג עובדים מר יצחק שילון, נציג מעבידים מר יצחק קאול

בשם המערער –
עו"ד יעקב בן-חפ"ר
בשם המשיב – עו"ד רמי יפרח


פסק דין

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר ונציגת הציבור גב' חנה שמש; בל 3616-07) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בפגיעה בשתי ברכיו כפגיעה בעבודה בדרך של מחלת מקצוע ו/או מיקרוטראומה.


עיקר עובדות המקרה כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי וחוות דעת המומחה הרפואי:
2.
המערער, יליד 1946, עבד בשנים 1970-1982 בהתקנת אנטנות בבתים רבי-קומות, ובמסגרת זו עלה וירד בעשרות עד מאות מדרגות בכל פעם. בשנים 1982-1986 עבד בהתקנת גופי תאורה ופרסום כאשר עבודתו כללה טיפוס על פיגומים וסולמות.

בשנים 1986-1998 ובשנים 2000 עד 2007 המערער עבד בתור איש אחזקה במפעלי יציקה "וולקן". במסגרת עבודתו זו ביצע עבודות התקנת צנרת ותחזוקה באמצעות טיפוס על סולמות או פיגומים, לעתים קרובות בגובה של עד 20 מטר. עבודתו היתה מאומצת וכללה פעולות גוף קשות החוזרות על עצמן ובזוויות לא נוחות כגון כריעה ועמידה בשיפועים, עבודה עם פטישי אוויר ומחרטות רוטטות, טיפוס על סולמות גבוהים, טיפולים מתחת למסוע ארוך, טיפול בעגורנים ועוד.

במסגרת עבודתו עמד המערער ליד מחרטה שגרמה לויברציות על הרצפה במשך 7-10 ימים בחודש, ביצע עבודות תיקון ותחזוקה על מסוע ויברציוני, עבד על מכונות ומחרטות כשרוב העבודה התבצעה בכריעה על הברכיים, ועבד על מיקסר במצב של כריעה בין שעה לארבע שעות במשך כשבוע בחודש.
3.
תביעתו של המערער למוסד לביטוח לאומי (להלן גם המוסד) לתשלום דמי פגיעה נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 23.9.07 מהנימוק כי עפ"י חוות דעת רופא מומחה אין קשר סיבתי בין מחלתו לתנאי עבודתו. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי, להכיר בליקוי בברכיו כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה או מחלת מקצוע.

לאחר שנקבעו העובדות באשר לעבודתו של המערער מינה בית הדין האזורי את ד"ר ברוסקין כמומחה רפואי מטעמו (להלן גם המומחה) בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין מחלתו. בית הדין האזורי הפנה למומחה שורה ארוכה של שאלות, והפנה אותו גם לחוות דעת של רופאים שהוגשו מטעם הצדדים. המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 4.8.09, ואלה עיקרי מסקנותיו: המערער סובל משינויים ניווניים מתקדמים בשתי הברכיים, שיש להם כמה גורמים – מבנה אנטומי של הברכיים (המערער סובל מדפורמציה של הברכיים), פגישה בתאונות עבודה בשנים 1999 ו-2000 במיניסקוסים הפנימיים שיכולות לגרום לשינויים ניווניים, וגילו של המערער; קיים קשר מזערי בין תנאי עבודתו שיתכן והביאו לתקופות של עומס יתר על הברכיים לבין התפתחות התהליך הניווני המורכב בברכיו; עליה וירידה במדרגות או סולמות אינה גורמת לפתלוגיה בברכיים; לעמידה על מסוע ויברציוני או ליד מחרטה רוטטת יש השפעה מזערית על התפתחות תהליך ניווני בברכיים בלבד; עבודה בכריעה בחלק קטן מהעבודה לא יכולה לגרום להתפתחות החמורה ממנה סובל המערער; אם היתה פגיעה בעבודה היה ניתן לצפות לפגיעה באיברים אחרים או בעצבים פריפריים; מדובר בתהליך תחלואתי ממושך שחלק ממנו הושפע מתאונות העבודה ואין מדובר במיקרוטראומה משום שעבודתו היתה מגוונת ולא שולבה ישירות עם מכשירים רוטטים (ולכן גם אין מדובר במחלת מקצוע) – עבודתו היתה מגוונת מדי ורק חלק קטן ממנה בוצע בכריעה.
4.
בית הדין האזורי הפנה שורה של שאלות הבהרה למומחה, אשר השיב עליהן בחוות דעתו מיום 17.1.10 וציין את הנקודות הבאות: השינויים הניווניים בברכיו של המערער מורכבים אך לא חריגים; קשה להגדיר איזה מהגורמים לכך היה הדומיננטי ביותר ונראה שמדובר בשילוב של כולם ללא דגש על תנאי העבודה בלבד; אינו מסכים עם קביעתו של פרופ' מנדס בחוות דעתו – הוא התעלם מהדפורמציה בברכיו של המערער; עבודתו של המערער לא היתה קשה או שונה בהרבה מעבודת כפיים אחרת; היות ולא נמצאו פתלוגיות אורטופדיות בשאר המפרקים קיים סיכוי מזערי שהעמידה על המסוע הביאה לפתלוגיה בברכיים; העבודה בכריעה היוותה הרבה פחות מ-20% מעבודתו של המערער לכן השפעת הכריעה היא מזערית בהשוואה לשאר הגורמים; לנזק המניסקיאלי כתוצאה מתאונות העבודה קיימת השפעה של כ-20% על הופעת התהליך התחלואתי בברכיים; החמרת הכאבים לקראת 2007 נבעה לא רק מתנאי העבודה אלא גם בגין תהליך תחלואתי טבעי, דפורמציה בברכיים וגורמי סיכון; השינויים הניווניים בברכיים הינם חלק טבעי מהתהליך התחלואתי הכולל שעובר גופו של המערער; מצבו של המערער מורכב מכמה גורמים, מהם לחלק התחלואתי ולדפורמציה בברכיים קיים משקל רב מאוד; דפורמציה בברכיים גורמת לתהליך ניווני מתקדם ללא כל קשר לתנאי עבודה או לאירוע טראומטי והוא היה מתפתח גם אם אותו אדם עובד בעבודה משרדית; לא אובחנו אצל המערער סימנים ברורים של "חיכוך ברך" כתוצאה מתנאי עבודתו; לפי העובדות המערער לא עבד באותה אינטנסיביות כפי שעובד רצף ולכן לחלק של הכריעה קיימת השפעה מזערית להתפתחות המחלה בברכיים.
5.
בקשה שהגיש המערער למינוי מומחה רפואי נוסף נדחתה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 12.2.10. כמו כן, נדחתה בקשה של המערער להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה.

בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי מחוות דעתו של המומחה עולה בבירור כי אין קשר סיבתי בין מחלת הברכיים לבין תנאי עבודתו לא על פי תורת המיקרוטראומה ולא לפי הקריטריונים של מחלת מקצוע, ולכן דחה את התביעה. מכאן הערעור שבפני
נו.

6.
הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב
על פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991, כאשר טענות ב"כ המוסד לפרוטוקול
קדם הערעור מיום 27.4.11 ייחשבו לסיכום טענותיו בכתב.


עיקר טענות הצדדים בערעור:
7.
המערער טוען בפני
נו כי בית הדין אימץ בצורה עיוורת את חוות דעת המומחה ולא דן בסוגיות המשפטיות, בעיקר לגבי מחלת המקצוע. לטענתו, חוות דעת המומחה לוקה בסתירות ונמנעת מלהכריע בשאלות הרלוונטיות. ואלה עיקר טענותיו:
א.
פגיעתו של המערער בשתי הברכיים באה בגדר פריט 12 ו/או 14 לרשימת מחלות המקצוע. בית הדין האזורי לא פירט מדוע תנאי עבודתו אינם עומדים בקריטריונים של מחלת מקצוע. בנוסף, הטענה למיקרוטראומה מבוססת על הטיפוס בסולמות והעליה וירידה במדרגות במהלך עבודתו.
ב.
בית הדין האזורי לא התייחס כראוי לתנאי עבודתו של המערער שהם תובעניים מאוד מבחינה פיזית.
ג.
המומחה קבע כי המערער לא עבד עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים, זאת בניגוד לתשתית העובדתית שהועברה אליו על ידי בית הדין האזורי. כמו כן, המערער מעלה שלל טענות כלפי חוות דעת המומחה, וביניהן: המומחה כתב כי המערער נמצא בעשור השביעי לחייו כאשר הוא היה בעשור השישי לחייו לכל היותר, בסיס ההשוואה באשר לגילו של המערער היה שגוי, המומחה לא מסביר כראוי את מידת ההשפעה של תאונות העבודה על ברכיו של המערער, והוא לא מתייחס לשאלת ההחמרה במצב בברכיים בתקופות העומס בעבודה.
ד.
המומחה סטה מקביעות עובדתיות של בית הדין האזורי באשר לעבודה במגע ישיר עם מכשירים רוטטים ומשך הזמן בו נדרש לעבודה במצב של כריעה.
ה.
המומחה נמנע מלהשיב על שאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי בית הדין בעניין תרומת תנאי העבודה להחמרה במצבו. כמו כן נמצאה סתירה בתשובותיו בעניין הפגיעה הפתלוגית במפרקים האחרים, והוא לא התייחס לעניין שנות העבודה הממושכות.
8.
המשיב, מנגד, טוען שחוות דעת המומחה היא מפורשת ומנומקת כדבעי, לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה, ומהן עולה כי מדובר בתהליך תחלואתי טבעי ללא קשר סיבתי לתנאי עבודתו של המערער, ולכן יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מנימוקיו.

דיון והכרעה
:
9.
לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי, לחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה,
ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. לא מצאנו לנכון לסטות ממסקנותיו הברורות של המומחה בחוות דעתו. לכך נוסיף את הדברים הבאים.
10.
בסיכום טענותיו לפנינו, המערער עשה כל שביכולתו והפך כל אבן במטרה לקעקע את מסקנות חוות דעתו של המומחה, אולם לא עלה בידו לשכנע אותנו כי נפלו בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה סתירות מהותיות או תמיהות אשר יש בהן כדי ליצור עילה לסטיה ממסקנתו הסופית של המומחה, לפיה אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער, כפי שתוארו על ידי בית הדין האזורי, לבין המחלה בברכיו.

ראשית, נתייחס לטענות המערער בעילה של מחלת מקצוע. המערער טוען שחל בעניינו פריט 12 בחלק ב' בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, שעניינו "בורוסיטיס של הברך" בסוג עבודה: "תהליכי עבודה הגורמים לחיכוך הברך או המרפק במשך תקופה ממושכת". לחילופין טוען שחל עליו פריט 14 לתוספת שעניינו "מחלות עצמות, פרקים, שרירים, כלי דם, או עצבים של הגפיים – הנגרמות על ידי עבודה במכשירים רוטטים". בתיאור תנאי העבודה בפריט זה נכתב: "עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים".

לאור התיאור המפורט של תנאי עבודתו של המערער, יחד עם חוות דעתו המפורטת והמנומקת של המומחה, נחה דעתנו כי לא עלה בידו של המערער להוכיח כי חלה עליו אחת מהחלופות מחלת מקצוע על פי התקנות: באשר לפריט 12, המומחה הבהיר בתשובה 13-14 לתשובות לשאלות ההבהרה, כי לא אובחנו אצל המערער סימנים ברורים של חיכוך ברך כתוצאה מתנאי עבודתו, אלא נמצאה אצלו שחיקה של הסחוסים בעיקר כתוצאה מדפורמציה בברכיים בשילוב עם תהליך תחלואתי טבעי ושינויים לאחר הוצאת המיניסקוסים. לא הוצג בפני
נו כל נימוק אשר ישכנענו לסטות מקביעה מנומקת זו של המומחה. באשר לפריט 14, המערער טוען כי עבודתו עומדת בתנאי של "עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים", אך התיאור המפורט של תנאי עבודתו אינו תומך בטענה זו. אמנם, המערער עבד עם פטישי אוויר ובעמידה ליד מחרטה שגרמה לויברציות על הרצפה (במשך 7-10 ימים בממוצע בחודש), ועבד גם על מסוע ויברציוני, אולם אין אנו סבורים כי תנאי עבודה זו עומדים בתנאים המופיעים בפריט 14. זאת הואיל ועבודה ליד המחרטה ועל המסועים אינה יכולה להיחשב לעבודה "עם מכשירים רוטטים", כגון פטיש אוויר ומקדחה.
11.
יתרה מכך, וזהו למעשה לב לבו של העניין, לא עלה בידי המערער להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין המחלה בברכיו, הן בחלופה של מחלת מקצוע והן בחלופה של מיקרוטראומה. חוות דעתו של המומחה, יחד עם תשובותיו לשאלות ההבהרה, היתה מנומקת ובהירה, ואין היא בלתי סבירה על פניה. המומחה הבהיר באופן חד משמעי, כי המחלה בברכיו של המערער היא מחלה ניוונית מורכבת אשר נובעת מגורמים אחרים אשר אינם קשורים לאופי עבודתו כפי שתואר בתשתית העובדתית שהועברה אליו. לדעת המומחה, מצבו של המערער נובע מדפורמציה שנמצאה בברכיו, מפגיעה במיניסקוסים פנימיים בתאונות עבודה בשנים 1999 ו-2000, ושינויים תחלואתיים הנובעים מגילו של המערער. המומחה הגדיר את השפעת תנאי העבודה על מצבו של המערער כ"מזערית", והתייחס באופן מפורט למכלול תנאי עבודתו של המערער ומידת השפעתם על המחלה שנמצאה אצלו, כגון העבודה בכריעה, עליה וירידה בסולמות ומדרגות, ועמידה על מסוע רוטט או ליד מחרטה רוטטת. לא מצאנו בחוות דעתו של המערער כל סטיה מהתשתית העובדתית כפי שהועברה אליו. בנוסף, המומחה התייחס לחוות הדעת שהוגשה על ידי המומחה מטעמו של המערער ונימק מדוע מסקנתו שונה מהמסקנה באותה חוות דעת. באשר לטענת המערער בדבר קביעת המומחה בעניין הגיל: לא נמצא בכל כל פגם, הואיל וגילו של המערער בעת כתיבת חוות הדעת היה 63, וזהו אכן העשור השביעי של חייו, כפי שציין המומחה.
12.
סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ג באלול, תשע"א (12 בספטמבר, 2011) בהעדר הצדדים.







הנשיאה נילי ארד

סגן הנשיאה יגאל פליטמן

השופטת ורדה וירט-ליבנה


נציג העובדים, מר יצחק שילון


נציג המעבידים, מר יצחק קאול








עבל בית הדין הארצי לעבודה 15565-10/10 אמנון שטריכברגר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 12/09/2011)