פסקי דין על אלון ארבל | פסקי דין על אילנית ארבל | פסקי דין על עו"ד אליעזר קליבנסקי | פסקי דין על עו"ד שמואל מלכא |

57070/03 א     13/09/2011




א 57070/03 אלון ארבל, אילנית ארבל נ' עו"ד אליעזר קליבנסקי, עו"ד שמואל מלכא








בית משפט השלום בתל אביב - יפו


ת"א 57070-03


בפני

כב' השופט
חיים טובי



התובעים:

1
.
אלון ארבל

2
.
אילנית ארבל

באמצעות ב"כ עוה"ד י.מ. בויאר ואח'


נגד



הנתבעים:

1. עוה"ד אליעזר קליבנסקי

2. עוה"ד שמואל מלכא

באמצעות ב"כ עוה"
ד א. שטיין ואח'



פסק - דין

בפני
תביעה לתשלום פיצויים מוסכמים ודמי נזק שנגרם לתובעים בגין הפרה, נטענת, של הסכם מכר לרכישתו של בית מגורים.

העובדות
1.
התובעים (שייקראו להלן גם: "ארבל"), בני זוג, התקשרו בהסכם מיום 6/12/00
(להלן: "הסכם המכר") על פיו רכשו מה"ה נפתלי ומירי שעובי (להלן: "המוכרים" או "שעובי") את זכויות החכירה בבית מגורים צמוד קרקע המצוי ברח' גיל 56, הרצליה והידוע כחלקת משנה 120/2 בגוש 6557 (להלן: "הבית" או "הנכס"), תמורת סך של 275,000$ (להלן: "התמורה").

2.
זכויות שעובי בבית נמכרו לארבל באמצעות הנתבעים 1 + 2 (להלן: "הכונסים"), אשר מונו ביום 8/12/88, ככונסי נכסים, בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (להלן:

"בית המשפט למשפחה") במסגרתו של תמ"ש 65351/98.
הסכם המכר אושר בבית משפט למשפחה וניתן לו תוקף של

פסק דין
(להלן:

"פסק הדין").

3.
זאת לדעת, כי במועד כריתתו של הסכם המכר, טרם נרשמו המוכרים כבעלי זכויות החכירה במינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), זאת חרף העובדה שה"ה שעובי רכשו את זכויות החכירה בנכס מהחוכרת המקורית, הגב' סימי שושן (להלן: "שושן"), כבר ביום 11/7/88 (להלן: "עסקת הרכישה").

בהקשר זה יצויין כי הגם שעסקת הרכישה דווחה למינהל כבר ביום 15/7/88, הרי שזו לא הושלמה ולא שולמו בגינה דמי הסכמה ודמי חכירה שוטפים. לטובת המוכרים נרשמה אך הערת אזהרה בלישכת רישום המקרקעין.

4.
עוד יש לידע, לשלמות התמונה העובדתית, כי המוכרים, ה"ה שעובי, ביצעו תוספות בנייה בנכס ואף פיצלו אותו לשתי יחידות דיור נפרדות, זאת בלא קבלת היתר בנייה כדין ובלא ידיעת המינהל (להלן: "חריגות הבנייה").

5.
חרף התחייבות המוכרים בהסכם המכר להשלים את רישום הנכס - או למצער להמציא את כל האישורים הדורשים לשם כך – על שם ארבל תוך 30 יום ממועד המסירה (27/2/01), ולמרות שהתמורה במלואה שולמה על ידי האחרונים, לא רשמו הכונסים הנכס על שם ארבל ואף לא נמסרו להם האישורים הדורשים לשם כך.

6.
בצר להם ובחלוף 16 חודשים מהמועד שנועד למסירת החזקה (9/5/02), עתרו ארבל לבית המשפט למשפחה בבקשה על פי פקודת בזיון בית המשפטי, לאכוף על הכונסים לקיים התחייבויות המוכרים על פי הסכם המכר.

בהחלטתו מיום 30/6/02 (כב' השופט ש. שוחט), הורה בית המשפט לכונסים למסור לידי ב"כ התובעים, תוך תקופה קצובה את כל המסמכים הדרושים לשם ביצוע העברת הזכויות על שם ארבל, ובכלל אלה אישור המינהל לביצוע העברה.

בהחלטתו האמורה, קבע בית המשפט כי על הכונסים לשלם מכספי התמורה את הסכומים שיידרשו על ידי המינהל הן בגין עסקת הרכישה (משושן לשעובי) והן בעסקה מושאת הסכם המכר.

7.
חרף החלטת בית המשפט מיום 30/6/02 ולמרות המועדים שנקצבו לכונסים למסירת המסמכים הדרושים לביצוע העברת הזכויות על שם ארבל (להלן: "מסמכי ההעברה"), אלה נמסרו באיחור ניכר והנכס נרשם על שם התובעים אך ביום 14/1/04.

התביעה וטענות הצדדים
8.
בתביעתם, המתוקנת יש לומר, עתרו התובעים לחייב הכונסים בתשלום הפיצויים המוסכמים הקבועים בהסכם המכר (27,000$), כמו גם לשפותם בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהעיכוב ברישום הנכס על שמם במועד המוסכם.

לטענת ארבל, העיכוב בביצוע הרישום, משך למעלה מ-3 שנים מהמועד שנועד לכך בהסכם, נבע ממחדלם של הכונסים אשר לא ביצעו את התחייבויות המוכרים בהסכם ולא העבירו על שמם את זכויות החכירה במינהל ובלישכת רישום המקרקעין.

עקב התנהלות רשלנית זו של הכונסים, כך לארבל, הפרו המוכרים את הסכם המכר הפרה יסודית ובשל כך זכאים הם, מהכונסים, לפיצויים המוסכמים הקבועים בו.

9.
עוד ובנוסף טענו ארבל בתביעתם כי עקב התרשלות הכונסים בביצוע הוראות ההסכם, נגרמו להם נזקים כספיים ועוגמת נפש רבה. לטענת ארבל, הכונסים חדלו בכך שלא בדקו, עובר לחתימת ההסכם, את המצב המשפטי של הנכס, לא הודיעו למינהל לאלתר כי נתמנו לכונסי נכסים למכירתו. הכונסים חדלו אף בכך שלא ביררו את גובה החוב הקיים במינהל בגין אי תשלום דמי חכירה על ידי המוכרים, אי תשלום דמי הסכמה בעיסקת הרכישה שבין שושן לשעובי, כמו גם הצורך בתשלום דמי היתר בגין חריגות הבנייה.

כתוצאה ממחדלם של הכונסים ברישום הנכס על שמם במועד, כך לארבל, הם נאלצו להמתין עת רבה על מנת להשמיש את הבית לצורכי מגוריהם – מה שגרם להם סבל רב ועוגמת נפש רבה.

עוד טענו התובעים כי לדרישת המינהל - כתנאי למתן אישור לרישום הנכס על שמם - הם נאלצו להכשיר את חריגות הבנייה ולבצע שינויים פנימיים בנכס בעלות של 15,000 ₪, ובכלל אלה שבירת קיר והריסת המטבח הנוסף שבבית, זאת על מנת להופכו ליחידת דיור אחת.

התובעים הוסיפו וטענו כי עקב התנהלותם הרשלנית של הכונסים בביצוע הוראות ההסכם, נגרמו להם הוצאות כספיות שעל הכונסים לשאת בהן ובכללן תשלום לאדריכלית אשר ערכה את תוכנית השינויים להכשרת חריגות הבנייה (5,000 ₪), תשלום למודד מר ציון מלמזה (5,000 ₪), תשלומי ארנונה וחשמל לתקופה שקדמה למסירת החזקה בבית לידיהם (8,057 ₪), שכר טרחת עורכת הדין אורה משומר (להלן: "עוה"ד משומר") שביצעה הרישום בפועל (5,510 ₪) והוצאות טיפול וייעוץ משפטי לב"כ הנוכחי, עוה"ד בויאר (25,594 ₪).

התובעים העמידו תביעתם על סך כולל של 222,636 ₪.

10.
מנגד, טענו הכונסים בכתב הגנתם כי יש לדחות התביעה כנגדם על הסף בהעדר עילה ובהעדר יריבות.

לטענת הכונסים, הם אינם ולא היו מעולם צד להסכם המכר ולפיכך אין כל יריבות בינם לבין התובעים. החובה לרישום הנכס על שם התובעים כמו גם להמצאת מסמכי ההעברה מוטלת על המוכרים, וככול שהייתה הפרה של הסכם המכר יש לזקוף זאת לחובת המוכרים ה"ה שעובי.

עוד טענו הכונסים כי הם פעלו ללא דופי בהתאם להוראות בית המשפט ומילאו את כל התחייבויותיהם כמתחייב מתפקידם ככונסי נכסים. לטענת הכונסים, העיכוב בביצוע
הרישום רובץ לפתחו של המינהל אשר סירב לאשר את העברת הזכויות על שם התובעים בשל חריגות הבנייה, ונוכח עמידתו על עריכת שומה חדשה לעיסקת הרכישה שבין ששון לשעובי, והשתהותו בקביעת דמי היוון. הכונסים הוסיפו וטענו כי התובעים ידוע ידעו, טרם התקשרותם בהסכם, על חריגות הבנייה ועל המצב הרישומי של הנכס, והיה עליהם להבין כי רישום הנכס על שמם לא יהיה מהיר.

הגדילו הכונסים עשות וטענו, בכתב הגנתם, כי העיכוב ברישום נבע מהתרשלותם של התובעים עצמם.

הכונסים כפרו בחבותם לתשלום סכום כלשהו. לשיטתם, אין הם חבים בפיצויים המוסכמים שכן אינם צד להסכם המכר, ואף אינם חבים בתשלום ההוצאות הנטענות על ידי התובעים בהיעדר יריבות וחבות בתשלומם.

11.
בד בבד עם הגשת כתב ההגנה שלחו הכונסים הודעת צד ג' כנגד המינהל וזה האחרון הגיש כתב הגנה ותצהיר עדות ראשית מטעמו.

לבקשת ב"כ הכונסים ובהסכמת ב"כ המינהל הוריתי, ביום 18/2/08, על דחיית ההודעה לצד ג', בלא לעשות צו להוצאות.

עם זאת, תצהיר העדות הראשית מטעם המינהל מהווה חלק מהראיות בתיק (במ/1).

דיון והכרעה
12.
מטענות הצדדים אשר הורצו לעיל עולה כי ארבע הן השאלות העיקריות הצריכות הכרעה בתיק זה ואלו הן:

א.
האם – אם לאו – הופר הסכם המכר הפרה יסודית.

ב.
חבות הכונסים לתשלום הפיצויים המוסכמים.

ג.
חבות הכונסים לנזקי התובעים מתוקף תפקידם ככאלה.

ד.
זכות התובעים לסעדים הכספיים להם עותרים בתביעתם – והיקפם.

הפרה יסודית של הסכם המכר
13.
ייאמר מיד כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי המוכרים הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית בכך שנמנעו מלבצע רישום הזכויות על שם התובעים במועד הקבוע בהסכם.

חבות המוכרים לרישום הנכס על שם התובעים עוגנה בסעיף 6ב' להסכם (נספח ג' לת/2) הקובע כי "המוכרים מתחייבים להעביר ולרשום את זכויות המוכרים בדירה על שם הקונה, בלישכת רישום המקרקעין בנתניה, כשזכויות החכירה המהוונת נקיות מכל חוב, שיעבוד, עיקול, צו הריסה או זכות לטובת צד שלישי כאמור בחוזה זה".

אשר למועד הרישום קובע סעיף 7א' להסכם, כי זה ייעשה לא יאוחר מתום 30 יום מהמועד שנקבע למסירת הנכס (27/2/01) וכלשון הסעיף "המוכרים מתחייבים להמציא לקונה מיד כשיהיה בידם ולא יאוחר מתום 30 יום מיום 27/2/01 את מסמכי ההעברה להלן ... ".

הנה כי כן, המוכרים, באמצעות כונסי הנכסים, התחייבו בהסכם להעביר את זכויות החכירה על שם התובעים לא יאוחר מתום 30 יום ממועד המסירה הקבועה בהסכם. מחומר הראיות עולה, ועל כך אין חולק, כי כונסי הנכסים לא ביצעו את הוראות ההסכם ולא השלימו הרישום תקופה ארוכה של 3 שנים מהמועד שנועד למסירת החזקה בנכס.

משחדלו המוכרים – כפי שיפורט בהרחבה בהמשך – להעביר את זכויות החכירה בנכס לתובעים במועד הקבוע בהסכם, ברי כי יש במחדלם זה כדי להוות הפרה של ההסכם.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי ההפרה האמורה הינה הפרה יסודית שכן סעיף 10 להסכם מורה אותנו כי "הצדדים קובעים בזאת כי הסעיפים 4,5,6,7,9 הם מעיקרי ההסכם וכי הפרתם ו/או הפרת כל אחד מהם תיחשב הפרה יסודית של ההסכם בחלוף 14 ימי פיגור".

14.
הגם שבאתי לכלל מסקנה כי המוכרים הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית עת נמנעו מלרשום את הזכויות בנכס על שם התובעים, לא מצאתי כי האחרונים זכאים לפיצויים המוסכמים הקבועים בהסכם.

סעיף 10 ג'1
להסכם קובע כי "כל אחת מן ההפרות שבפסקאות א' ו/או ב' דלעיל תיחשב כהפרה יסודית בחלוף 14 ימי הפיגור. במקרה של הפרה יסודית כזאת זכאי הצד הנפגע לקבל מן המפר פיצוי קבוע ומוסכם מראש בסך 10% משווי התמורה בדולרים ..." (שם, נספח ג' לת/2).

דא עקא שסעיפים 10א' ו-ב' להסכם עוסקים בפיגור בתשלום התמורה או חלקה, כמו גם בפיגור במסירת החזקה בנכס לידי התובעים – בהתאמה.

נמצא, איפוא, בעליל כי ההסכם איננו קובע פיצוי מוסכם בגין איחור ברישום הזכויות על שם הקונים בלישכת רישום המקרקעין.

ייתכן, כטענת ב"כ התובעים, כי עסקינן בניסוח לקוי של הוראת סעיף 10 ג'1 להסכם וכך הדעת נותנת שכן לשם מה נקבע סעיף 7 להסכם כסעיף עיקרי בו?

ברם בכל הכבוד, חיוב פיצוי מוסכם על פי הסכם צריך להיות ברור וחד משמעי ואין לחייב צד בפיצוי מוסכם – כאשר אין וודאות כי זו הייתה הסכמת הצדדים.

כפי שהבהרנו לעיל, מלשונו של סעיף 10 ג'1 להסכם עולה ברורות כי הפיצוי המוסכם שנקבע בו מתייחס אך לפיגור בתשלום התמורה או לפיגור במסירת החזקה לידי התובעים – הא ותו לא.

נמצא, איפוא, כי הגם שהוראת סעיף 7 להסכם – העברת הזכויות על שם התובעים – הינו סעיף עיקרי והגם שהפרתו הינה יסודית, אין התובעים זכאים לתשלום הפיצויים המוסכמים הקבועים בהסכם.

חבות הכונסים על פי הסכם המכר
15.
אף עם יונח – מה שאינו – כי התובעים זכאים לפיצויים המוסכמים שבהסכם עקב הפרתו היסודית, הרי שגם במקרה כאמור לא היו זכאים התובעים לסעד זה מכונסי הנכסים.

הלכה נודעת היא שכונסי הנכסים המתמנים על ידי בית המשפט הינם פקידיו והם פועלים בשמו של בית המשפט בהתאם לכתב ההסמכה שניתן להם והם כפופים למרותו [ע"א 552/72 מדינת ישראל נ' כונסי נכסים של החברה וולטקס צמרון, פ"ד כ"ז(2) 393, 398].

כונס נכסים אשר מונה על ידי בית המשפט למכירת נכס מקרקעין אינו הופך, במינוי זה, להיות "מוכר" של נכס הכינוס. מינוי עורך דין לכונס נכסים אינו מהווה מכירה של זכות במקרקעין ומשום כך כונס הנכסים איננו בגדר מוכר עת מועברת הזכות בנכס הכינוס לצד ג'.

כך נקבע בע"א 424/91 כונסי הנכסים של המנוחים אבא ומשה מזרחי ז"ל נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מ"ז(3) 710, בקשר לסעיף 3 לחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג-1963. כב' הנשיא שמגר קבע כהאי לישנא – "לכונסים היה תפקיד בייזום המכירה ובהוצאתה לפועל, אך בשום שלב לא הועברו הזכויות מן האחים מזרחי אליהם ... מבחינת הוראות החוק, אין כל פיקוח בדין לאירוע של מינוי המערערים ככונסי נכסים. המינוי אינו מהווה מכירה של זכות במקרקעין, ומשום כך כונסי הנכסים אינם בגדר המוכרים בעת העברה לצד שלישי ... ההצדקה שלא לראות בכל ההעברות הנ"ל כמכירה הינה כי לפשוטם של דברים הזכות נותרה בידי אותו אדם או הועברה לנציגו החוקי שאינו נחשב בעיני החוק לאדם אחר" [שם, עמ' 714; וראו גם ה.פ. 151/98 בני בנימין לקרץ בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו)] (ההדגשות אינן במקור – ח.ט.).

נמצא, איפוא, כי מבחינת החוק כונסי הנכסים, בענייננו, אינם מהווים המוכרים עצמם שכן הזכויות בנכס לא הועברו להם מעולם.

כך מבחינת החוק וכך גם עולה מהוראת הסכם המכר.

בכותרת שבהסכם המכר נקבע מפורשות כי המוכרים הינם "שעובי נפתלי ומרי באמצעות כונסי הנכסים ...".

יתר הוראות ההסכם אף הן מורות כי כונסי הנכסים אינם המוכרים. כך, לשם הדוגמא, קובע סעיף 13 להסכם כי "בכל מקום בו כתוב בחוזה זה 'המוכר' או 'המוכרים', יחתמו הם על כל הנדרש לשם ביצוע החוזה. באם יסרבו הם ו/או מי מהם לחתום, יבוא כונס הנכסים במקומם, ויהא רשאי לפעול ו/או לחתום על כל מסמך הנדרש לביצוע החוזה, ולמעט טופסי דיווח לרשויות המס".

הנה כי כן, גם על פי הוראות ההסכם היה ברור לכל כי הכונסים אינם המוכרים וכי ה"ה שעובי הינם המוכרים באמצעות כונסי הנכסים.

16.
פועל יוצא מהאמור הוא כי הכונסים אינם צד להסכם המכר ואינם חבים כלפי ארבל על פיו. משבחרו התובעים לתבוע אך את הכונסים בעילה של הפרת ההסכם ולא תבעו את המוכרים, הרי שלא קמה כלפי הכונסים עילת תביעה מכוחו של ההסכם. ברי, איפוא, כי הכונסים אינם חבים בתשלום הפיצוי המוסכם על פי ההסכם – אף אם הייתי מוצא כי התובעים זכאים היו להם מכוחו.

חבות הכונסים בעילת הרשלנות
17.
לא כך הם פני הדברים באשר לעילה החילופית, עילת הרשלנות, עליה סמכו התובעים תביעתם לחיוב הכונסים בנזקים התוצאתיים שנגרמו להם – לטענתם - כתוצאה ממחדלי
הכונסים ביישום הוראותיו של הסכם המכר.

הגם שהכונסים אינם צד להסכם המכר הינם חבים חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעים. במידה ויוכח כי אכן הכונסים התרשלו במילוי תפקידם ככונסים וכתוצאה ממחדלם נגרם לתובעים נזק כספי – חבים הם באופן אישי בתשלומו.

במה דברים אמורים.

אחריות מושגית וקונקרטית
18.
קיומה של חובת זהירות, מצד עורך דין, כלפי הצד האחר בעיסקה בה ייצג את אחד הצדדים, הוכרה בפסיקת בתי המשפט. בע"א 37/86 ע"א 58/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מ"ד(4) 446, 470 ,471 (1990), קובע בית המשפט כך – "כבאנגליה כן גם אצלנו, יכול שעורך דין יישא באחריות לנזקיו של מי שאינו לקוח שלו בשל נזק שהסב לו. מקורה של חבות זו היא בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) שכן הנזק הוא בדרך כלל פועל יוצא של עוולה שעוול עורך הדין כלפי אדם אחר. החבות בנזיקין נובעת בראש ובראשונה מעוולת הרשלנות ... אולם היא אינה מצטמצמת בכך; שכן, עורך הדין ככל אדם אחר, יכול שיישא באחריות כלפי פלוני בשל מעשה תרמית והטעייה, לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין או בשל נגישה על פי סעיף 60 לפקודת הנזיקין, או למשל בשל הפרת חובה חקוקה, על פי סעיף 63 לפקודה הנ"ל. אפשר גם שיחוב בשל גרם הפרת חוזה על פי סעיף 62. אולם כאמור, בעיקרם של דברים החבות בנזיקין תהיה בדרך כלל בשל מעשה רשלנות".

כך גם נקבע בעניין סילביו נחום נ' רחל דורנבאום, [ע"א 2625/92 פ"ד נ"ח(3) 385] – "חובת הזהירות הוחלה על עורך הדין לא רק ביחסים שבינו לבין לקוחו, כי אם ביחסיו עם צד שלישי. במקרה זה האחרון, מבוססים היחסים המיוחדים בין הניזוק לעורך הדין, והסתמכותו של הראשון על דברי האחרון, לא על חוזה בינם – חוזה אשר אינו בנמצא – כי אם על אופיו המיוחד של המקצוע המשפטי, ועל חובות ההגינות בהן חב עורך הדין לציבור כולו. כיוון שהציבור כולו מסתמך על מקצועיותו ועל יושרו של עורך הדין, הוא חב בחובת זהירות לא רק כלפי מרשו, אלא גם כלפי יריבו וכלפי הציבור כולו (פרשת בכור, עמ' 214)".

19.
מכאן גם נגזרת אחריותו וחבותו של כונס הנכסים כלפי צד ג'. עליו לפעול בנאמנות, ביושר, בהגינות, בתום לב, ושלא ברשלנות אף כלפי הצד שאינו לקוחו. במקרה מתאים ניתן לחייבו בגין נזק שנגרם (ראה: השופט בר-אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות, עמ' 502, 503).

מעמדו של כונס הנכסים הינו כ – "
officer of the court
". הכונס מייצג את הנושה בכדי לפרוע את החוב ופועל גם כקצין של בית המשפט. הוא פועל כידו הארוכה של ראש ההוצאה לפועל, עליו לערוך בירורים ופעולות ולהגיע למקומות שראש ההוצאה לפועל, הממלא תפקיד מעין שיפוטי, אינו יכול להגיע אליהם. ברי, אם כן, שחלה על הכונס חובת תום הלב בצורה מוגברת, שכן תפקידו אינו מצומצם בייצוג צד בהליך והוא חייב לנהוג כצד אובייקטיבי. וכדברי השופט טירקל בר"ע (ב"ש) 66/94 שפר תעשיות בע"מ נ' בנק הפועלים ועו"ד דוד כהן, תק-מח 95(1) 131 – "כונסי הנכסים הם פקידי בית המשפט ופועלים בשמו. חייבים הם איפוא במידת האובייקטיביות במילוי תפקידם בנאמנות לבית המשפט בלבד ובציות להוראותיו" (רע"א 2077/92). ועוד, "על הכונס להניח דעתו של בית המשפט שפעל כדין" [ע"ע 141/74, פפרבוים נ' שריזלי, פ"ד ל(1) 26] ולטובת הכינוס. מוטלת עליו חובת אובייקטיביות במילוי תפקידו ואין הוא צריך לקדם את האינטרסים של הגורם אשר מטעמו הוצע ככונס, שהרי אחרת תהיה בכך פגיעה באינטרסים של נכסי הכינוס".

אין, איפוא, ספק כי סעיפים 35, 56 ו-63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש
] (להלן: "הפקודה") הינם בני אכיפה כנגד כונס נכסים אשר פעל ברשלנות או בתרמית ו/או הפר חובה חקוקה, שאם לא כן, לא תהא כל חרב מתהפכת מעל ראשו של כונס נכסים, אשר תבטיח ביצוע תפקידו בנאמנות ובהגינות.
המסקנה היא, איפוא, כי אין מניעה חוקית או אחרת להגיש תביעה כנגד כונס הנכסים, על פי פקודת הנזיקין.

20.
בענייננו, מינוי הכונסים כאחראים לפעולת הכינוס, מטילה עליהם חובה לפעול בנאמנות, ביושר ושלא ברשלנות, גם כלפי ארבל ולא רק כלפי בית המשפט אשר מינה אותם. ברי כי אם התרשלו הכונסים בהתנהלותם בפעולת הכינוס, וכתוצאה מזו נגרמו נזקים לארבל, חבים הם כלפי האחרונים בפיצוי בגין נזקים אלה.

רשלנות הכונסים בנדון דידן
21.
אקדים את המאוחר ואומר כבר מבראשית כי מחומר הראיות עולה, בעליל, כי הכונסים התרשלו בתפקידם כלפי התובעים ובשל כך חבים הם בתשלום הנזקים הממשיים שנגרמו לאחרונים כתוצאה ממחדליהם.

נבהיר דברינו.

22.
מתצהירה של הגב' מרגלית חן, מנהלת מחלקת החוזים במחוז ת"א של המינהל (להלן: "הגב' חן") עולה, כי למן 1999 – אחר בדיקה יזומה שערך נציג המינהל בנכס – התברר כי שעובי מחזיקים בבית ללא הסדרת מעמדם, היינו, בלא שנסתיימה העברת הזכויות לשמם. כמו כן נתברר כי קיימות בנכס תוספות בנייה נרחבות שנבנו ללא היתר וכי הנכס פוצל ל-2 יחידות אשר אחת מהן מושכרת לדייר משנה. המינהל הודיע לשעובי ולשושן על מימצאי הבדיקה והם נדרשו לסיים העברת הזכויות על שם שעובי, להרוס את שנבנה שלא כדין ולשלם דמי שימוש ראויים בגין אותו חלק בנכס שהושכר לדיירי המשנה (ראו מכתבי המינהל מיום 15/7/99, נספחים ג'1 – ג'2 לבמ/1).

עוד עולה מעדות הגב' חן כי נוכח התעלמות שעובי ושושן מהתראות המינהל הוגשה, בתאריך 20/11/00, תביעה על ידי המינהל כנגד שושן ושעובי לסילוק ידם מהנכס ולתשלום החובות למינהל (נספח ד' לבמ/1).

מחומר הראיות עולה כי חרף מינויים של הכונסים לתפקידם כבר בשנת 1998, לא עשו אלה דבר על מנת לבדוק את מצב הזכויות בנכס. לא זו בלבד, אלא שדבר מינויים של הכונסים לא הובא כלל לידיעת המינהל, אלא אך בפני
יתם למינהל ביום 6/11/00 (נספח ה'1 לבמ/1). במכתב מיום 6/11/00 ביקשו הכונסים מידע בדבר החובות הרובצים על הנכס, שכן "מהמחלקה המשפטית במינהל מקרקעי ישראל דווח לנו כי על הבית הנ"ל רובץ חוב עתיק יומין של דמי חכירה ו/או דמי היוון וכי התיק בטיפולכם" (שם, סעיף 2).

עוד עולה מחומר הראיות כי עובר לחתימת הסכם המכר ידעו הכונסים כי על מנת להעביר הזכויות בנכס על שם ארבל, יש לטפל תחילה בהעברת הזכויות משושן לשעובי.

23.
לא קיבלתי הסבר מניח את הדעת מדוע לא פעלו הכונסים מיד לאחר מינויים על מנת לברר המצב המשפטי של הנכס, אלא רק בחלוף כשנתיים ממועד מינויים. לשאלת ב"כ התובעים השיב עו"ד גלזמן, אשר טיפל בתיק הנכס מטעם נתבע 2 (להלן: "עו"ד גלזמן") כי "כונסי הנכסים מונו בדצמבר 1998 ... אני לא יכול לענות אם היה מספיק זמן להכשיר את הקרקע, מאחר והתחלתי לעבוד רק באפריל 2000" (פרוטוקול מיום 3/11/08, עמ' 6). ולשאלת בית המשפט השיב הלה כי "עו"ד מלכא אני לא יכול להעיד מה הוא ידע. עו"ד מלכא לא טיפל בכלום אני עשיתי הכל לאחר שאושרה המכירה" (שם, עמ' 5).

עו"ד גלזמן הכחיש – הגם שבשפה רפה – את ידיעת הכונסים בדבר הגשת התביעה מטעם המינהל טרם כריתת הסכם המכר עם ארבל (שם, עמ' 7), אולם במקום אחר העיד כי "התביעה נגד שושן הוגשה רק לאחר שפנינו למינהל, והנחתי שרוצים להרוויח שכר טרחה. ברגע ששמעו שרוצים למכור את הנכס "אצה להם הדרך". תאריך ספציפי של הגשת התביעה אני לא זוכר ... " (שם, עמ' 6). וגם "אני חושב שהודענו שיש תביעה נגד שושן. ישנן שלוש ארבע בקשות שנכתבו וסביר שזה נרשם, אולם זה לא מה שהיה חשוב, אלא לדעת כמה המינהל רוצה כסף" (שם, עמ' 7).

גלזמן הוסיף והעיד כי "כשקיבלנו פנייה מעו"ד משומר (ב"כ דאז של ארבל) נכנסתי לעניינים. הרבה לפני חתימת ההסכם ... אנחנו החזקנו חוות דעת שם פורטו הבעיות. אני בגדול עד שלא פניתי אישית למינהל לא ידעתי את פרטי הבעיות. ידעתי כפי שפורסם בעיתון שיש בנייה לא חוקית. בפרטים מלאים ידעתי לאחר שפניתי. לפני זה ידעתי מה שנכתב בחוות דעת המומחה כפי שזה פורסם בעיתון. הכונסים פרסמו מודעה בעיתון. ומתוך ראיית הפרסום וחוות הדעת ידעתי שיש בעייה בנכס. ידוע גם שבנווה עמל בונים לא חוקי ... אני הייתי בנכס. לפחות פעמיים או שלוש. זה נודע לנו שיש שתי יחידות כשבאנו לבצע ההסכם" (שם, עמ' 4).

הנה כי כן, הכונסים ידעו, או היה עליהם לדעת, זמן רב טרם חתימת הסכם המכר על כי הנכס אינו רשום על שם שעובי, ועל קיומם של חובות בגין עסקת הרכישה וחריגות הבנייה. למרבה הפליאה ישבו הכונסים באפס מעשה, ולא עשו דבר על מנת לקדם פיתרון לבעייתיות האמורה. חמור מכך, לא זו בלבד שהכונסים לא מנעו כריתת הסכם המכר, אלא שהתחייבו בשם המוכרים להמציא לתובעים את כל האישורים הדרושים לצורך העברת זכויות החכירה בנכס על שמם, עד ליום 27/2/01, קרי: כחודשיים וחצי ממועד חתימת הסכם המכר.

ועתה ממה נפשך. אם אומנם סברו הכונסים כי אין כל מניעה להמציא את כל מסמכי ההעברה עד ליום 27/2/01, נפלא ממני מדוע לא עשו כן אלא בחלוף 3 שנים מהמועד שנקבע לכך בהסכם המכר. ואם צפו הכונסים, נוכח המצב הבעייתי של הנכס, כי לא ניתן יהא להשלים הרישום תוך חודשיים ממועד חתימת ההסכם – הכיצד התחייבו, בשם המוכרים, לעשות כן.

כך או כך, התנהלות הכונסים בכל הקשור למכירת הנכס נפלאת היא בעיניי ואין היא מתיישבת עם חובתם לפעול בנאמנות, בהגינות ובאובייקטיביות אף כלפי ארבל.

24.
אין אני מתעלם כלל ועיקר מהעובדה, המוכחת, כי ארבל ועוה"ד משומר, אשר ייצגה אותו בעיסקת המכר, היו מודעים למצב הזכויות בנכס ועל קיומם של חריגות הבנייה והחובות במינהל. ברם, אין בידיעה האמורה כדי לאיין את ההתנהלות הרשלנית של הכונסים בכל הקשור לעמידת המוכרים בהתחייבותם בהסכם.

עוה"ד משומר, ברוב הגינותה, העידה כי ארבל ידעו על בעייתיות בנכס וכדבריה: "הבעייתיות שהייתה ידועה לו, למר ארבל, היא שהנכס הוזנח וצבר חובות, שלא בוצעה העברה על שם המוכרים, ונאמר לנו גם על ידי הכונסים וזה עולה מחוות דעת השמאי, שחלק מהבנוי הוא ללא היתר, שיש שם מספר יחידות. כל זה הוא ידע" (שם). אולם, כך הצהירה עוה"ד משומר, הכונסים הציגו עצמם כמי שאפשר לסמוך עליהם שיבצעו את העברת זכויות החכירה בדחיפות, כי כוחם רב גם במינהל לצורך הסדרת הרישום בהתאם להסכם וכדבריה "איש לא מתכחש לכך שערב חתימת ההסכם הייתה ידועה הבעייתיות, אבל מנגד לאותה בעייתיות, היה ברור המצג של כונסי הנכסים לפיו הם יסדירו כל מה שניתן" (סעיף 24 לת/1).

לא מצאתי טעם וסיבה להטיל ספק בדברי העדה. התרשמתי מכנותה ומהאופן שבו הבהירה כי חרף ידיעת ארבל על הבעייתיות שבנכס, הרי הכונסים נתנו לאחרונים להבין כי יש בכוחם להמציא את מסמכי ההעברה תוך זמן קצר, קרי, תוך 30 יום ממועד המסירה.

תימוכין לעדות עוה"ד משומר מצאתי בעדות ארבל אשר העיד כי – "ידעתי שהבית שייך לשני אנשים גרושים ויש עורכי דין שמטפלים, אחד מהם גר בבית ויהיה אולי קשה להוציאו. אמרו לי שחלק מהבנייה בבית היא לא ברישיון אבל כדי לסיים את רכישת הבית יהיו חייבים להכשיר את הנכס, ואין פחד שאקבל נכס לא מוכשר. ושהכל פתיר בכסף ... קליבנסקי אמר לי לא לדאוג. אמר לי את זה במהלך חתימת החוזה. גם משומר אמרה לי לא לדאוג. היא עוררה את הדברים שאני כן צריך לדאוג להם. חתמתי כי היה שופט שם" (פרוטוקול, עמ' 18).

עינינו הרואות כי התובעים סמכו על הכונסים ועל המצג שהוצג בפני
הם, בעל פה ובכתב, לפיו אין כל מניעה לביצוע הרישום של שמם תוך זמן קצר (תוך חודשיים), חרף הבעייתיות במצבו המשפטי של הנכס.

כך או כך, ידיעת ארבל טרם החתימה על הסכם המכר אין בה, כאמור, כדי להסיר הנטל מעל הכונסים. שומה היה על הכונסים לדעת במה כרוך הליך העברת הזכויות במינהל, ולוודא כי יבוצע במועד כמתחייב מהסכם המכר.

25.
זאת ועוד זאת, התנהלותם של הכונסים לאחר חתימתו של הסכם המכר ועד למסירת האישורים הנדרשים לצורך העברת זכויות החכירה בנכס על שם ארבל – אף היא אומרת דרשני.

מחומר הראיות עולה כי הגם שארבל שילמו את מלוא התמורה לידי הכונסים, המשיכו האחרונים במדיניות של "שב ואל תעשה" ולא עשו את המוטל עליהם על מנת לזרז קבלת אישורי ההעברה.

חרף דרישת המינהל להמציא לו תוכנית מצבית לביצוע השינויים הפנימיים בנכס, ביטול שתי יחידות דיור והפיכתו ליחידה אחת כתנאי לקבלת אישור המינהל (סעיף 29 לבמ/1 ומכתב המינהל הנספח לתצהיר י"ב 3), הכונסים לא עשו לעניין זה דבר. על מנת לזרז ההליך, נאלצו התובעים לשכור שירותי אדריכלות ומודד על מנת להכין התוכנית, כאשר באת כוחם של ארבל, עוה"ד משומר, מיידעת את הכונסים ודורשת החזר תשלום המיקדמות ששולמו על ידי ארבל (ראה נספח ו'1 לת/2). הכונסים אף לא פעלו לתשלום דמי הסכמה למינהל, למרות שכספי התמורה הופקדו בידם ובשל כך לא הושלמה העברת הזכויות משושן לשועבי (ראה סעיף 31 לת/2). פניות נוספות של עוה"ד משומר לכונסים לזירוז ביצוע התחייבויות המוכרים על פי הסכם המכר, אף הן לא הועילו (ראה נספח ח'1 לת/2), עד אשר נואשו ארבל ופנו ביום 9/5/02 לבית המשפט בהליך של ביזיון בית המשפט, לאכוף על הכונסים לקיים את התחייבות המוכרים על פי ההסכם. כאמור, בית המשפט הורה לכונסים בהחלטתו מיום 30/6/02 (נספח י"א לת/2), להעביר לידי ארבל תוך 15 ימים אישורי תשלום מיסים ומסמכים נוספים, כמו גם לשלם למינהל הנדרש בגין עיסקת שושן – שעובי, תחת מחאה, זאת על מנת שלא לעכב, מחד, את רישום הנכס על שם ארבל ומאידך לאפשר הליך השגה על גובה התשלום.

הכונסים פעלו אל מול המינהל בחוסר מקצועיות עת ביצעו התשלום "תחת מחאה" שלא על פי נוהלי המינהל, ובשל כך סירב להנפיק אישור להעברת הזכויות על שם התובעים.

גם לאחר שנתברר לכונסים כי המינהל לא ינפיק אישור להעברה בהעדר תשלום בלתי מותנה, השתהו הכונסים בביצוע התשלום למינהל. כאמור, רק ביום 14/1/04 ולאחר הגשת התביעה דנא, נרשמו זכויות החכירה בנכס על שם ארבל.

26.
לבד מהעיכוב הבלתי מידתי בהמצאת אישורי העברת הזכויות בנכס על שם ארבל, חדלו הכונסים אף בכך שנמנעו מלמסור דו"ח מפורט לגבי ניהול הכספים ואופן העברתם למוכרים (סעיף 32 לת/2). הכונסים הגדילו עשות וטענו כי אין הדו"ח הכספי מעניינם של ארבל כלל, שכן "הוא עניין שבין הכונסים לבין ה"ה שעובי" (סעיף 32 לנ/2).

אודה ולא אבוש, לא הבינותי אל נכון את טענת הכונסים ולטעמי עדיף היה להם שטענה זו לא תיטען כלל. סעיף 4(א) להסכם המכר (נספח ג' לת/2) קובע כי "הכונסים יעבירו לב"כ הקונה מיד לאחר מועד ביצועו של כל תשלום ותשלום מחיובי המוכרים המנויים לעיל, העתק האסמכתא לביצועו ותיעוד החוב ודרישתו". הלזה ייקרא עניין שבין הכונסים לשעובי בלבד? תמהני.

הכונסים השתהו אף בהשגת אישור העירייה להעברת הזכויות. אין מחלוקת כי על פי הסכם המכר היה על המוכרים למסור לארבל במעמד מסירת החזקה, בין היתר "אישורי הרשות המקומית כולל היטל השבחה, אגרות היטלים ותשלומי חובה ... " (ראה סעיף 4ד לנספח ג' לת/2).

דא עקא, שבמועד מסירת החזקה לא מסרו המוכרים לארבל אישור העירייה להעברת הזכויות. לטענת הכונסים מחדל זה אירע בשל כך שבעקבות עיכוב ההליכים במינהל פג האישור שהיה בידיהם (סעיף 33 לנ/2). ברם, תחת אשר יפעלו הכונסים להשגת אישור עדכני מהעירייה, הודיעו לארבל, באמצעות עוה"ד משומר, כי עיריית הרצליה דורשת ביצוע מדידה חדשה בנכס, וכי על ארבל לטפל בכך (שם) שכן "השגת אישור עדכני מאת העירייה הייתה באחריות התובעים" (שם).

נפלא ממני הבן הכיצד זה הטילו הכונסים על ארבל לבצע את המדידה שהייתה תנאי להנפקת אישור העירייה – המהווה אחד ממסמכי ההעברה.

27.
לא מצאתי ממש בטענת הכונסים לפיה יש לתלות האשם בעיכוב הרישום במינהל ו/או בעוה"ד משומר ו/או בתובעים.

אומר מיד כי אני דוחה טענת הכונסים כי עוה"ד משומר, שלוחתם של ארבל בעיסקת המכר, לא טרחה לבדוק את מצב הנכס לאשורו בעירייה ובמינהל (ראה סעיף 6.10 לסיכומי ב"כ הכונסים) ומכאן שהיה על ארבל לתבוע את עוה"ד משומר, בגין רשלנותה.

כפי שהבהרתי לעיל אין בידיעת התובעים את הבעייתיות בנכס עובר לחתימה על הסכם המכר, כדי להקהות את רשלנותם של הכונסים בביצוע הרישום אשר הוטל על המוכרים בהסכם.

פעולת הרישום לא הוטלה על עוה"ד משומר, זו הוטלה על המוכרים, כך ששומה היה על הכונסים לבצע הרישום במועד כמתחייב מהוראות הסכם המכר.

אין בטענות הכונסים לתרומת עוה"ד משומר ולעיכוב הרישום – דבר.

28.
הכונסים לא חסכו שבט לשונם מהמינהל. הוא לשיטתם המקור לעיכוב הרישום.

אני דוחה את טענת הכונסים כי המינהל הציג כביכול מצג שווא לפיו לא יהיה כל קושי בביצוע העיסקה (סעיף 21 לנ/1).

מעבר לטענה סתמית, לא הניחו הכונסים תשתית ראייתית לביסוס טענתם. בכגון דא נפסק כי "הכלל הוא שנטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט ... על בעל הדין לשכנע את בית המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה" [ראה ע"א 1845/90, סיני נ' מגדל, מ"ז(5) 681].

אוסיף ואומר כי מושכלות החיים, ודאי לאלה אשר עיסוקם היומיומי בכך ולחם חוקם הוא עסקאות במקרקעין ורישומן, מלמדות כי עיסקה אשר יש בה שלבים רבים ומורכבים, אך הגיוני הוא וסביר לצפות שלא תתקדם ללא כל קושי. על אחת כמה וכמה כשעסקינן בהסכם מכר אשר שלביו כוללים העברת זכויות משושן לשעובי, ובנוסף לזאת קיימות בנכס חריגות בנייה אשר יש להכשירן באופן שישביע את רצון המינהל ויתאימן לתב"ע שבתוקף.

משלקחו על עצמם הכונסים התחייבות לעמוד בלוחות זמנים למרות כלל הפעולות הנדרשות לביצוע, כמפורט לעיל, ברי כי שקלו את הראוי לשקול והגיעו למסקנה כי יעמדו בלוחות הזמנים אשר נקבעו בהסכם המכר.

29.
טענותיהם הנוספות של הכונסים לאשם המינהל בעיכוב השגת האישורים, אף הן לא הוכחו כלל ועיקר.

כך לעניין שיהוי המינהל בקביעת דמי ההיוון בגין עיסקת שעובי - ארבל (סעיף 23 לנ/1) כמו גם עיכוב חוב נוסף שנתגלה לאחר תשלום דמי ההיתר (שם, סעיף 33).

מתצהירה של הגב' חן עולה כי דמי ההיתר חושבו על ידי המינהל מיד לאחר שהכונסים המציאו את תוכנית הבנייה המשקפת את מצב הנכס בפועל. שובר לתשלום הומצא לכונסים ביום 3/2/02, לאחר ביקור מפקח מטעם המינהל בנכס להשוואת התוכנית לשטח. לא זו בלבד שלא הוכח שיהוי בהתנהלות המינהל לעניין זה, אלא שהכונסים הם שאיחרו בתשלום דמי ההיתר וכתוצאה מכך נשלח אליהם על ידי המינהל ביום 9/4/02 שובר חדש לתשלום, אשר שולם על ידי הכונסים רק ביום 5/5/02 (ראה נספחים י"ד ו-ט"ו לבמ/1).

הנה כי כן, טענת הכונסים על עיכוב שנגרם בעטיו של המינהל בקביעת דמי היתר נדחית באחת, משנמצא כי העיכוב נבע ממחדל הכונסים גם לגבי חיוב זה.

באשר לעיכוב הנטען לגבי תשלום ההיוון בגין עיסקת שעובי – ארבל, טענת הכונסים תמוהה היא. עיון בתצהיר הגב' חן מלמד כי אחר שנסתיימה במינהל העברת הזכויות בין שושן לשעובי, בחודש אוגוסט 2003, נשלח ביום 5/8/03 לכונסים מכתב המפרט הדרישה לצורך טיפול בהעברת הזכויות משעובי לארבל, ובו שתי אפשרויות שאחת מהן – תשלום דמי היוון (ראה מכתב המינהל, נספח כ"ד לבמ/1). הכונסים ביכרו להוון הזכויות ושילמו הסכום הנדרש ביום 17/8/03 (סעיף 45 לבמ/1).

המינהל, כך אני מוצא, טיפל בבקשות הכונסים עם קבלתן ואילו הכונסים התעכבו במילוי אחר הוראות המינהל, ובמחדליהם גרמו לעיכוב ברישום הזכויות של ארבל בנכס.

לא למותר יהא לצטט את החלטת כב' השופט ש. שוחט בהחלטתו מיום 4/12/02 בה הביע את מורת רוחו מהתנהלות הכונסים בקובעו כי "על הכונסים לפעול בהתאם להוראות המינהל, ולסיים את ההליך. אין בדעתי לנהל דיון במסגרת תיק הכינוס מול המינהל, ככל שסבורים הכונסים או מי מהצדדים כי אין מקום לדרישת המינהל יפעלו בהתאם. הקונים צריכים לקבל את שלהם. ויותר מכך, אם יתברר בהליך אחר כי המינהל גבה תשלומים שלא מגיעים לו הוא יצטרך להשיבם. הכונסים נדרשים לא להגיש בקשות יותר בעניין" (נספח כ"ב לבמ/1).

אני דוחה, איפוא, את טענת הכונסים לפיה האשם בעיכוב רישום הזכויות בנכס על שם התובעים רובץ לפיתחו של המינהל. לא בכדי חזרו בהם הכונסים מהודעת צד ג' שהוגשה כנגד המינהל וזו נדחתה לבקשת בא כוחם.

30.
אני מוצא כתמוהה במיוחד את טענת הכונסים לפיה האשם בעיכוב הרישום רובץ לפתחם של התובעים.
לטענת הכונסים ארבל הם שהתרשלו בבחירת אנשי המקצוע – אדריכלית ומודד – לשם הכנת תוכנית מצבית להכשרת חריגות הבנייה, עיכבו הטיפול בהשגת אישור העירייה, לא ערכו בדיקות מול המינהל, היטעו את הכונסים באשר לדרישות המינהל ולא פעלו במישרין מול המינהל.

אין כל שחר ובסיס לטענות הכונסים. אין לרשימת הדרישות המפורטת לעיל כל תימוכין במערכת החוזית של המוכרים עם ארבל ו/או בסיס ראייתי להסכמות מחוצה לה, באשר לתפקידים נוספים המוטלים על ארבל בהתקשרות זו.

31.
מכל האמור והמקובץ לעיל אני קובע כי הוכח, ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, כי הכונסים התנהלו למן מועד מינויים באופן רשלני. החל מישיבתם באפס מעשה ללא כל בדיקה ובירור מול המינהל כיצד עליהם לפעול על מנת שבבוא היום, לכשיגיע קונה מתאים לרכישת
הנכס, ניתן יהיה לבצע את המכירה בלוחות זמנים סבירים, ועובר דרך התנהלות בלתי מוסברת אל מול גורמי המינהל והרשויות האחרות, כמו גם העדר חריצות בקיום חיוביהם. כל אלה מצביעים על התרשלות בביצוע תפקידם ככונסים.

לגבי דידי, התנהלות זו של הכונסים מהווה סטייה מנורמת ההתנהגות הנדרשת מעורך דין סביר, התנהלות המגיעה לכדי התרשלות [ראו: סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (תשכ"ה-1968)].

תפקידו של כונס הנכסים אינו תפקיד טכני של ביצוע הוראות בית המשפט. מדובר בתפקיד מהותי, הכרוך בביצוע פעולות שונות ומגוונות הנוגעות למימוש הנכס עליו התמנה ככונס. על הכונס מוטלת החובה לנהוג בזהירות ובשיקול דעת סביר. לפיכך, לא יכולים הכונסים – בענייננו - לפטור עצמם מאחריות על ידי הפניית אצבע מאשימה כלפי המינהל, או עוה"ד משומר או כלפי התובעים.

הלכה נודעת היא כי על הכונס להניח את דעתו של בית המשפט, כי פעל כדין ולטובת הכינוס. ברי, איפוא, כי התרשלות הכונסים, בנדון דידן, והפרת חובת הזהירות בה חבים הם כלפי ארבל, מחייב הכונסים לשאת בנזק אשר נגרם לארבל כתוצאה מפעילותם ככונסים – ככול שהוכח נזק כזה.

הזכות לפיצוי כספי
32.
הלכה היא כי תנאי מוקדם לתשלום פיצויים, הוא קיומו של נזק שנגרם לתובע. בהעדר נזק אין פיצויים [ראה: ע"א 101/85 מנסור נ' עיריית נצרת, פ,ד מ"א (3) 47, 52].

בתביעת נזיקין, חייב התובע לפרט בכתב התביעה כל נזק שאירע לפני הגשת התביעה, לפי ראשי הנזק ושיעורי הנזק שנגרם לו בגין כל אחד ואחד מהם, שכן נזק כזה הוא בבחינת נזק מיוחד הטעון פירוט [ראו: תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, וגם י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 135].

על הניזוק מוטלת החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים מהם ייגזר הפיצוי, קרי: הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו [ראו: ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד ל"ה 2, עמ' 800; ע"א 2688/95 יצחק פנחס נ' קרן מהנדסים, פד"י נ' 5 עמ' 742; ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית, פד"י נ"ג 3 433].

על התובע העותר לפיצויים להוכיח גם את היקף הנק שנגרם לו, ו"משלא הוכיח ... את נזקו להנחת דעתו של בית המשפט, תביעתו לפיצויים צריכה להידחות" [דברי כב' השופט ח' כהן בע"א 140/73 שרם נ' גרינברג, פס"ד כ"ט (1) 194, 195].

33.
ומן הכלל אל הפרט לנדון דידן.

אני דוחה על הסף עתירת התובעים להחזר הוצאותיהם בגין הכשרת חריגות הבנייה בנכס והוצאות טיפול עוה"ד משומר ברישום הנכס על שמם. לבד מטענה בעלמא לא הציגו התובעים קבלות על הוצאות השיפוץ בנכס (ראו: סעיף 22 לת/2) ואילו הקבלה שהוצגה בגין שירותים משפטיים שהוענקו על ידי עוה"ד משומר (נספח ט"ז לת/1) אינה מפרטת בגין איזה שירות ניתן התשלום, שכן זו האחרונה ייצגה את התובעים בעסקת המכר.

כך גם אמורים הדברים באשר לעתירת התובעים להחזר תשלום מיסי ארנונה וחשמל. ממוצג ל"ח למוצגי הנתבעים עולה ברורות כי חשבונות הארנונה שהוצגו על ידי התובעים מתייחסים לתקופה בה הם החזיקו בנכס, לבד מסך 207 ₪ המתייחס לתקופה שקדמה למסירת החזקה.

עתירת התובעים להחזר הוצאות ייעוץ משפטי לב"כ הנוכחי נדחית באחת שכן עסקינן בהוצאות משפט, הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט, מה גם שלא הומצאה כל ראייה לתשלום סכום זה בפועל.

לא כך הם פני הדברים באשר להחזר ההוצאות בגין התשלום לאדריכלית ולמודד בסך כולל של
10,000 ₪. סכומים אלו עוגנו באסמכתאות כדבעי (נספחים ז'1 ו-ז'2 לת/2).

אני מוצא, איפוא, לחייב הכונסים בתשלום הסכומים הנ"ל, אשר הוצאו לצורך הכשרת הנכס, שהיווה תנאי להמצאת אישור המינהל להעברת הזכות בנכס על שם התובעים.

עוד ובנוסף מצאתי כי לנוכח התנהלות הכונסים ולאור מחדליהם ברישום הנכס, נגרמו לתובעים סבל ועוגמת נפש רבה ועל כן זכאים הם לפיצוי בגין כך.

אני מעמיד את גובה הפיצוי לעניין זה על סך 7,000 ₪.

התוצאה
34.
סוף דבר, לאור האמור והמקובץ לעיל התוצאה הינה כדלקמן –
א.
אני מחייב הנתבעים – יחד ולחוד – לשלם לתובעים סך של 17,207 ₪, כשסכום זה נושא ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
ב.
הנתבעים – יחד ולחוד – יישאו בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"א, 13
ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 57070/03 אלון ארבל, אילנית ארבל נ' עו"ד אליעזר קליבנסקי, עו"ד שמואל מלכא (פורסם ב-ֽ 13/09/2011)