פסקי דין על מ.י. ענף תנועה ת"א | פסקי דין על טוני זיתוני

1678/09 פל     11/09/2011




פל 1678/09 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' טוני זיתוני





בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם
בעניין:

מ.י. ענף תנועה ת"א
המאשימה
נגד
טוני זיתוני
ע"י ב"כ עו"ד שוורצמן

הנאשם
הכרעת דין
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3)ו- 39א, בקשר עם סעיף 64ב לפקודת התעבורה.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.11.09, בסמוך לשעה 01:48, נהג הנאשם ברכב בכביש מס' 1, ק"מ 2, מכיוון מערב כיוון מזרח, תוך שהוא סוטה מנתיב לנתיב שלא לצורך וזאת בהיותו שיכור, לאחר שבבדיקה שנערכה לו במכשיר "ינשוף", נמצאו בגופו 885 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, כמות העולה על זו המותרת על פי חוק.

פרשת התביעה
עד תביעה מס' 1, רס"ר ניר בנבנישתי, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: פלט בדיקת "ינשוף" (ת/1), פלט בדיקת כיול (ת/2), דו"ח פעולה אכיפת איסור נהיגה בשכרות (ת/3), טופס דין וחשבון (ת/4), דו"ח פעולה (ת/5) ודו"ח עיכוב (ת/6).
כמו כן, הוגשו בהסכמת ב"כ הנאשם, ללא צורך בזימון עדים, המסמכים הבאים:
הודעת נאשם במשטרה (ת/7).
תעודת עובד ציבור(סומנה בטעות ת/6, הסימון הנכון הוא ת/8)
כרטיס מכשיר(סומן בטעות ת/5, הסימון הנכון הוא ת/9)
תעודת בלון יחידה (סומן בטעות ת/3, הסימון הנכון הוא ת/10)
תעודת בלון מעבדה (סומן בטעות ת/4, הסימון הנכון הוא ת/11)

מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה,השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:

הנאשם נהג ברכב כמפורט לעיל ועד תביעה 1 כרז לו לעצור רכבו, לאחר שהבחין בו סוטה מנתיב לנתיב שלא לצורך.
העד ניגש אל רכב הנאשם ולאחר שהריח ריח אלכוהול חריף מפיו של הנאשם, ביקש ממנו העד לבצע בדיקת "נשיפון" והנאשם הסכים.
בבדיקה נמצאה אינדיקציה לאלכוהול ולכן הודיע העד לנאשם כי הוא מעוכב לצורך בדיקה במכשיר ה"ינשוף", באגף התנועה בבית דגן, כאמור בת/5, ת/3 ו- ת/6.
העד ציין כי היה עם הנאשם כל העת עד שנבדק במכשיר ה"ינשוף" והשגיח עליו שלא יאכל, ישתה או יעשן, כנדרש, כאמור בת/ 5, ת/3 ו-ת/4.
הנאשם הועבר על ידי העד אל המתקן המשטרתי בבית דגן, באמצעות ניידת משטרה ורכב הנאשם הושאר במקום בו נעצר.
העד ערך לנאשם מבחן ביצוע (בדיקת מאפיינים), בה נמצאו הממצאים הבאים – הנאשם התנדנד בעמידה, הלך על הקו תוך שהוא מתנדנד וחורג ממנו וצלח את מבחן הבאת האצבע לאף.
כמו כן, ציין העד בסעיף 4 ל- ת/3, כי מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול חזק מאוד והתנהגותו הייתה פרועה.
העד ציין על פי התרשמותו, כי הנאשם נתון תחת השפעה כבדה של אלכוהול.
בשעה 02:10, בחלוף 22 דקות משעת עצירתו, החל הנאשם בבדיקת ה"ינשוף", כאמור בת/1 ו- ת/4.
הנאשם נשף פעמיים, כאשר שתי הנשיפות היו תקינות ונמדדו בהן הערכים 915 ו- 885 מיקרוגרם.
המכשיר קבע כי המדידה הייתה תקינה וציין את הערך הנמוך, 885 מיקרוגרם, כתוצאה הסופית.
בשעה 03:15, עת סיים העד את הטיפול בנאשם, הוא שוחרר בבית דגן, לחזקתו של אביו שזומן למקום, כאמור בת/5 ו- ת/6.

פרשת ההגנה
לגרסת הנאשם, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:
אותו ערב, בילה בחתונה של מכר.
כיוון שהיה חולה בשפעת ונטל אנטיביוטיקה, שתה רק כוס יין אחת, לברכה.
כאשר נהג במקום האמור, עצרו אותו שני שוטרים ולאחר שעשו לו בדיקת מאפיינים במקום, הוא נסע אחרי הניידת, ברכב שלו, לבית דגן, כאשר לצידו שוטר אחר, לא עד תביעה מס' 1.
במהלך הנהיגה, טען הנאשם כי עישן סיגריה ושתה מים.
לדבריו, לא ייתכן כי נמצאה כמות אלכוהול כזו בגופו, שכן כלל אינו אוהב אלכוהול.
הנאשם אישר כי אביו הגיע לבית דגן על מנת לאסוף אותו משם, אך נמנע להביאו לעדות בבית המשפט.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בראיות המאשימה ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם, שוכנעתי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בפס"ד עוזרי, שם נדונה באריכות אמינותו ומהימנותו של מכשיר ה"ינשוף", נקבע בשתי הערכאות כי מדובר במכשיר אמין וכאמור בפס"ד של בית המשפט המחוזי :"בצדק ציין בית משפט קמא כי למכשיר הינשוף עומדת חזקת אמינות, הניתנת לסתירה (עמוד 27 לפסק הדין). מסקנה זו נתמכה, בין היתר, באמור בפסק הדין הנ"ל בעניין גורן שבו נקבע כי "אין מחלוקת שהינשוף מהווה מכשיר בדיקה אמין מבחינה ראייתית וראוי מבחינה חוקית" (פיסקה כ"ח לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין). מסקנה זו נובעת גם מן הדין עצמו (סעיף 64 לפקודה) שקבע את השימוש במכשיר נשיפה לבדיקת רמת האלכוהול (ראו: ע"פ (מחוזי י-ם) 40202/07 מדינת ישראל נ' שלמה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 4.6.2007)).
...הנה כי כן, מסקנתנו היא כי בדין קבע בית משפט קמא כי עומדת לו, לינשוף, חזקת אמינות. מעבר לכך, המדינה עמדה בנטל המוטל עליה גם בראיות נוספות שהביאה לעניין מהימנות המכשיר, אם מן הניסיון שנצבר בעולם בנדון ואם בחווֹת דעת המומחים שהביאה".
משנקבעה חזקת אמינותו של מכשיר ה"ינשוף", די בכך שניתן פלט בדיקה המציין כמות העולה על רף האכיפה הקבוע בחוק, ממכשיר "ינשוף" שעבר את הבדיקות התקופתיות הנדרשות ואת בדיקת הכיול טרם ההפעלה ונמצא תקין, על מנת לקבוע כי הנבדק עבר עבירה של נהיגה בשכרות.

במקרה שלפנינו,בתאריך 1.4.09, נערכה בדיקה תקופתית שגרתית, למכשיר "ינשוף" מספר 110, על ידי רס"ב שחר צברי, מהמעבדה המשטרתית.
על פי ת/10 ו- ת/ 11, המכשיר נבדק ונמצא תקין לפעולה.
על פי ת/8, ערך בלון הכיול ביחידה אותה עת היה 353.26 וערך זהה נרשם על ידי ע"ת 1, בת/2, כאשר ביום 10.11.09, בשעה 02:06, ביצע בדיקת כיול למכשיר האמור והמכשיר נמצא תקין.
על פי ת/1 ו- ת/4, זהו המכשיר בו עשה ע"ת 1 שימוש לצורך בדיקתו של הנאשם.
כמפורט לעיל, לא נפל דופי בהליך בדיקתו של הנאשם.

בסיכומיו, טען ב"כ הנאשם כי יש לזכות את הנאשם, שכן המאשימה לא סתרה טענותיו לפיהן נהג ברכבו לבית דגן, עישן ושתה מים, כל זאת בלוית שוטר אלמוני, שלא נמנה על עדי התביעה.
לשיטתו, הימנעות המאשימה מהכללת אותו שוטר אלמוני ברשימת עדי התביעה, צריכה לפעול לזכות הנאשם ולהביא לזיכויו ולו מחמת הספק.
טענתו של ב"כ הנאשם הסתמכה, בין היתר על כך שרכב הנאשם, לדבריו, הובא לבית דגן.
טענתו זו לא נתמכה בדבר, גם לא בעדות אפשרית מטעם ההגנה, שכן מה מנע מהנאשם להעיד את אביו, אשר לדבריו, הגיע לבית דגן על מנת לאספו משם, בסוגיה זו?
כמו כן, בעדותו במשטרה, אמר הנאשם "..לאחר הבדיקה נסעתי עם השוטרים לבית דגן.." – ראה שורות 14-15.
דבריו אלה סותרים את עדותו בבית המשפט, בה טען כי נהג ברכבו לבית דגן, בלווית אחד השוטרים.
בנוסף, בעדותו במשטרה לא מסר דבר לגבי העובדה כי עישן סיגריה ושתה מים במהלך הנסיעה לבית דגן.
בשתי סוגיות מהותיות אלו, הרי שעדותו של הנאשם הנה בבחינת "עדות כבושה" ולפיכך, אין מקום ליתן לה משקל ממשי בבחינת הראיות בתיק.
כאמור לעיל, יכול היה הנאשם להעיד את אביו כעד מטעמו, אך נמנע מלעשות כן.

מעבר לנדרש, הרי שניתן להרשיע את הנאשם גם על פי מבחני הביצוע שנערכו לו, במרביתם כשל, כפי שפורט לעיל.
הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט אינו חייב להסתמך על בדיקה מדעית בלבד וכי ניתן להרשיע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, על פי ממצאי התנהגות.
ראה רע"פ 10284/07 רועי קדוש נ' מדינת ישראל, בו נאמר:" לא אחת קבע בית-משפט זה, כי אין ללמוד, כי קיומה של דרך הוכחה מדעית בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב היא תנאי בל יעבור להרשעה בעבירה לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה. נקבע, כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות אף ללא הסתמכות על בדיקה מדעית. כך למשל נקבע בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (4) 463, בעמ' 467:

"העיון בהוראותיו של החוק ושל התקנות מלמד, כי המחוקק אכן קבע דרכי בדיקה מיוחדות, אשר להן חייב נוהג רכב להכפיף את עצמו בתנאים הקבועים בחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו, והוא גם קבע אמות מידה לגבי אחוז האלכוהול, אשר אם התקיים אסורה נהיגת רכב אותה שעה. אולם, מנוסחו של הסעיף אין ללמוד, כי נקיטת דרך ההוכחה בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב (נשיפה, בדיקת דם או בדיקת שתן) היא תנאי-בל-יעבור להרשעה בעבירה על סעיף 62 לפקודה או על תקנה 26 לתקנות, וכי אין להרשיע אדם בנהיגה אסורה כאמור בסעיף 62(3) או בתקנה 26 על-פי ראיות אחרות המוכיחות את שכרותו." [ההדגשה הוספה – ס.ג'.]

משמע, ניתן להוכיח שכרות בדרך שאינה מדעית על-פי מאפייני שכרות, אולם ברי, אפוא, כי ככל הרשעה בפלילים, על הרשעה כזו להישען על ראיות המוכיחות את השכרות מעל לכל ספק סביר..".
רכב הנאשם נעצר לבדיקה לאחר שעד תביעה מס' 1 הבחין בו סוטה מנתיב לנתיב בכביש ריק מכלי רכב וללא כל צורך.
ממצאי בדיקת המאפיינים שנערכה לנאשם, לא נסתרו בחקירתו הנגדית של ע"ת 1 ואילו הנאשם מצידו, לא העיד בסוגיה זו כלל.
לפיכך, אני מעדיפה את גרסת המאשימה, כפי שבאה לידי ביטוי בת/5, ת/3 ובעדותו של ע"ת 1, בכל הנוגע להתנהגותו של הנאשם ומבחני הביצוע שנערכו לו וקובעת כי, לא ייתכן ספק שהנאשם היה שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים.

מכל האמור לעיל, בנוגע להליך הבדיקה של המכשיר טרם האכיפה והליך בדיקתו של הנאשם עצמו, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם נהג בשכרות.
ניתנה היום, י"ב אלול תשע"א , 11 ספטמבר 2011, במעמד הצדדים

חתימה

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
פ"ל 1678-09 מ.י. ענף תנועה ת"א
נ' זיתוני
1 מתוך 5








פל בית משפט לתעבורה 1678/09 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' טוני זיתוני (פורסם ב-ֽ 11/09/2011)