פסקי דין על פאיז מוראני (כונס נכסים) | פסקי דין על בנק ערבי ישראלי - סניף תרשיחא | פסקי דין על תמר פרץ | פסקי דין על עזבון המנוח פרץ מיכאל |

11914-12/09 א     11/09/2011




א 11914-12/09 פאיז מוראני (כונס נכסים), בנק ערבי ישראלי בע"מ- סניף תרשיחא נ' תמר פרץ, עזבון המנוח פרץ מיכאל








בית משפט השלום בקריות



ת"א 11914-12-09 מוראני(כונס נכסים) ואח' נ' פרץ ואח'






בפני

כב' השופט
ערן נווה

תובעים
1
.
פאיז מוראני (כונס נכסים)

2
.
בנק ערבי ישראלי בע"מ- סניף תרשיחא


נגד

נתבעים
1.תמר פרץ
2.עזבון המנוח פרץ מיכאל
ת.ז. 4270360




פסק דין


תיק זה, עניינו בתביעה לפירוק שיתוף בדירה ובמשק אשר בגוש 19896 חלקה 4 מגרש 12, באדמות מושב חוסן שבגליל המערבי.
זאת בעקבות חוב שצבר בעלה של הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), אשר הלך בינתיים לעולמו (להלן: "המנוח"), ובזיקה לתיק הוצל"פ מס' 13-00506-93-9, המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בקריות (להלן: "תיק ההוצל"פ").
מקור החוב, וגם על כך אין ולא יכול להיות חולק, הוא ערבות שעליה חתם המנוח, לטובת אחד, שלום דידו.
התובע מס' 2, בנק ערבי ישראלי בע"מ – סניף תרשיחא (להלן: "הבנק") הוא בעל חובו של המנוח, והתובע מס' 1, עו"ד פאיז מוראני, מונה, במסגרת תיק ההוצל"פ, ככונס נכסים במשק נושא התובענה.
הנתבע מס' 2, משיב פורמאלי, הוא עזבונו של המנוח.

אין חולק, כי יתרת החוב בתיק ההוצל"פ עמדה, נכון ליום הגשת תובענה זו על סך של למעלה
מ-1,000,000 ₪ (נתוני תיק ההוצל"פ הוצגו כנספח בכתב התביעה).
פסק דין
בהעדר הגנה בתיק זה ניתן על ידי כבר ביום 8.3.2010.
בקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק ביום 13.5.2010. חרף האיחור בהגשת הבקשה, ובין השאר לאור נסיבותיה האישיות והבריאותיות של הנתבעת, נעתרתי בסופו של דבר לבקשת ביטול פסק הדין, בכפוף להוראה על הפקדת סך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט.

דיונים בפני
י בתיק זה נערכו ביום 26.8.2010 וביום 24.10.2010.
לאור הנסיבות הקשות עשה בית המשפט ניסיון (או נכון יותר: כמה וכמה ניסיונות) להביא את הצדדים לפשרה, אשר תמנע את השלכותיה הקשות של קבלת התובענה.
במסגרת זו אף הסביר המותב לנתבעת, באופן בלתי פורמאלי ובשפה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי מצבה המשפטי, לפחות לכאורה ועל סמך החומר שהונח בפני
י בכתבי בית-הדין, הוא בעייתי ביותר, וכי יש לה, לנתבעת, אינטרס ממשי בסיום ההליך בדרך של פשרה כספית זו או אחרת.

אין בית המשפט מתערב בהליכי משא ומתן לפשרה, ומובן הוא שזכותו של כל אחד מן הצדדים לדחות הצעה להסכמה, ולדרוש את ניהולו של ההליך בבחינת "ייקוב הדין את ההר". חרף זאת, אני מוצא לנכון לציין, כי התרשמתי שגם הבנק, באמצעות עו"ד מוראני, הבין היטב את מצוקתה של הנתבעת, והיה נכון לוותר על רוב רובו של החוב, ולהסתפק בתשלום חלקי מאוד, לשם סיום מלא וסופי של התובענה.
מכל מקום, הצעת בית המשפט לסיום ההליך, שלמפרע ברור לי שהייתה נמוכה ביותר, לא התקבלה, וכל ניסיון להביא את הצדדים לשיפור ההצעה בדרך של הידברות לא צלח אף הוא.
משכך, למרבה הצער, לא נותר מנוס, אלא מפסיקה לגופו של עניין.
בהתאם להסכמת הצדדים והוראתי כנגזרת מכך הגישו הצדדים סיכומיהם, התובעים ביום 12.6.2011, והנתבעת, באיחור רב, ביום 8.9.2011.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובחומר הראיות, ולאחר שבחנתי את סיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל
.

אין חולק באשר לנסיבותיו הטראגיות של ההליך.
מקור חובו של המנוח בערבות שנתן (ולא כערב יחיד) לאחד, שלום דידו (להלן: "החייב העיקרי"), לשם הבטחת חובותיו של זה במסגרת חשבון בנק שפתח אצל התובע מס' 2.
משהפך החשבון לדביטורי, וכלה הסיכוי לגבות את החוב מן החייב העיקרי, פנה הבנק לגביית החוב מן הערבים, לרבות מן המנוח.
לצערנו, מלאו בתי המשפט במקרים שבהם חותם אדם ערבות לחברו, מתוך טוב לב, רעות או תמימות גרידא, ובחלוף הזמן מתגלה לו, לערב, כי חברו החייב אינו יכול לעמוד בחובותיו, וכי עליו, על הערב, לשאת בהם.
עם כל הצער, מצבם העגום של הערבים לחייבים, אשר אינם עומדים בחובותיהם איננו תופעה חדשה כלל וכלל. וכבר בספר משלי מופיעה העצה לערב לעשות כל שביכולתו על מנת "להינצל" מחיוביו העתידיים:
"בְּנִי! אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ, תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ, נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ, נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ. עֲשֵׂה זֹאת, אֵפוֹא, בְּנִי, וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ: לֵךְ, הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ. אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ, וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ; הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד, וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּש" (משלי ו' א-ה).

דא עקא, שבנסיבות ענייננו, לא רק שהערב לא הצליח להיפטר ממימוש ערבותו, אלא שלדאבון הלב הוא הלך לעולמו, מותיר את החוב לעיזבונו. אין לבית המשפט כל ספק, כי מצבה של האלמנה-הנתבעת, הן אישית והן בריאותית, הוא אכן קשה. התרשמותי הייתה, כי גם התובעים, כפי שיכולתי להבין מדברי עו"ד מוראני, מודעים היטב לקשיי הנתבעת, ומוכנים ללכת לקראתה ככל האפשר מבחינתם.
מנגד, בנסיבות העניין, וזאת יש להודות, כל ויתור על חלק מן החוב הוא ויתור של ממש מצד הבנק (וכונס הנכסים), ובוודאי שכאשר מדובר על ויתורים הקרובים לסך של 90% (!) מן החוב, ישנו גבול למה שמסוגל הבנק.
לגופם של דברים עיינתי עיין היטב בכל טענות הנתבעת בסיכומיה, ולא מצאתי בהן, חרף כל הצער שבדבר, ממש
.
המדובר בערבות "רגילה" (היינו: אין מדובר בערב יחיד או מוגן עפ"י הוראות חוק הערבות). סכום חובו המקורי של החייב העיקרי איננו רלוונטי, ומכל מקום, לא כאן המקום להעלות טענות באשר לגובה החוב או למיצוי הליכים כנגד שאר החייבים והערבים, כי אם בתיק ההוצל"פ.
הסכמות שהתקבלו, אם התקבלו, כנגד ערבים אחרים, כאשר הנתבעת מנסה לטעון לחוסר שוויוניות, אף הן אינן רלוונטיות, למצער כאשר הן נטענות בעלמא, מבלי שלבית המשפט מוצגים כל נתונים באשר למצבם הכלכלי של שאר הנוגעים בתיק. בוודאי שהעלאת תרחיש ספקולטיבי, ולפיו החייב העיקרי הפך פתאום מחדל פירעון לבר-פירעון אין בה ממש.
בכל הכבוד אומר גם, שאין בהפניות סתמיות לחוק הערבות, או בטענות לגבי תכליתו של חוק זה, יחד עם שלל ציטטות מן הפסיקה, כדי לשנות דבר. ובסופו של דבר, מדובר בחוב שנזקף לחובתו של המנוח כערב, מטבע הדברים צבר החוב ריביות גבוהות במשך השנים, ומכל מקום לא הוכח כלל, כי הבנק פעל בדרך כלשהי שלא כשורה או כי יש להפחית מהריביות שנצברו כדין.

כן הדברים ביחס לטענות על פי חוק הגנת הדייר. סעיף 40 א (ב) לחוק המקרקעין קובע כי:
"הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, לא יחולו לגבי מי שהיה שותף בדירה שבית המשפט החליט על פירוק השיתוף בה...".
גם בעניין זה לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת באשר ל"תכלית החקיקה".
התובעים הפנו אף לפסיקה מפורשת (ע"א 4072/07 עטיה נ' חנא; בימ"ש מחוזי חיפה) ואינני רואה כל טעם אמיתי לסטות מפסיקה זו. זאת, חרף טענות הנתבעת כי בנותיה ונכדיה מתגוררות עמה בנכס. טענות אלה, אף אם יוכחו, אין בהן כדי לעכב את פירוק השיתוף.
אינני סבור, בהתאם לאמור לעיל, כי המחוקק בא להסדיר את זכויותיהם של בני משפחה שאינם קטינים, או להרחיב את ההגנות, ככל שאלה קיימות, גם על בניהם של בני משפחה אלה. לא בכדי נקטה הפסיקה בשנים האחרונות קו של צמצום תחולת דיני הגנת הדייר, דומני שבענייננו, הניסיון להיאחז בדינים אלה, כמגן המונע מתשלום החוב לגופו, על אף כל הקושי שבדבר, איננו במקומו.
בעניין זה יש לציין, כי לא הוכח לי כי אכן תהיה קיימת פגיעה באפשרות להשגת דיור חלוף לאחר פירוק השיתוף.
נושא אחרון שהועלה, ואף הוא לא הוא השקעות הנתבעת בנכס. משלא הוכחו ההשקעות, ולא הוערך שוויין, דינה של טענה זו, אף היא, להידחות.

משכך, ואני מודה, כי מדובר בהחלטה שהיא קשה ומצערת מאוד מן הבחינה האישית, בוודאי כשאשר היא מופנה לנתבעת, אשר הינה אלמנתו של הערב, ואישה ידועת חולי, אין לי מנוס למקבל את התביעה.

אשר על כן אני מורה כלהלן
:

השיתוף בזכויות הרשומות במקרקעין (דירה ומשק) נשוא התובענה – גוש 19896 חלקה 4 מגרש 12 – יפורק דרך מכירה על פי הוראות סעיף 40 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1979.

הליך הפירוק יבוצע בהתאם להוראות סעיף 40(ב) לחוק המקרקעין.

לצורך ביצוע ההליך, אני ממנה את עו"ד פאיז מוראני ככונס נכסים למקרקעין.

הנתבעת תשלם לתובעים את הוצאות המשפט בסך 1,518 ₪, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪, כולל מע"מ.

הסכומים האמורים לעיל ישולמו על ידי הנתבעת בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.



ניתן היום,
י"ב אלול תשע"א, 11 בספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 11914-12/09 פאיז מוראני (כונס נכסים), בנק ערבי ישראלי בע"מ- סניף תרשיחא נ' תמר פרץ, עזבון המנוח פרץ מיכאל (פורסם ב-ֽ 11/09/2011)