פסקי דין על מנורה מבטחים ביטוח בע"מ | פסקי דין על ישראל יעקב דב נוסביכר

55675-10/10 תאמ     14/09/2011




תאמ 55675-10/10 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' ישראל יעקב דב נוסביכר




לך






בית משפט השלום בתל אביב - יפו

תא"מ 55675-10-10 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
נ' נוסביכר



14 ספטמבר 2011





בפני
כב' השופט רונן אילן


התובעת
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ


נגד

הנתבע
ישראל יעקב דב נוסביכר


<#2#>
נוכחים:
ב"כ התובעת: עו"ד אוהד אשר
.
ב"כ הנתבע: עו"ד אסף אלקוני
, והנתבע בעצמו.


<#5#>

<#9#>
פסק דין

בפני
תביעה לתשלום סך של 8,324 ₪ בגין פוליסת ביטוח רכב.
התובעת הינה חברת ביטוח והנתבע היה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו, שנת 2008, בעליו של רכב מסוג פורד אקספלורר, מס' רישוי 1886566 (להלן: "הרכב"), אותו רכש כחדש בסמוך לחודש אפריל 2008.
לטענת התובעת, לפי בקשת הנתבע הופקה עבורו פוליסת ביטוח מקיף לרכב, אולם דמי הביטוח לא שולמו, ללא כל הצדקה. טוענת לפיכך התובעת שיש לחייב את הנתבע לשאת בדמי הביטוח ובהוצאותיה בסך כולל של 8,324 ₪.
לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה. לגרסתו, כלל לא ביקש את פוליסת הביטוח ובכלל התברר כי בוטלה ע"י התובעת ולאחר מכן הוחזרה לתוקף על יסוד מסמך מזויף עליו לא חתם מעולם. עוד טוען הנתבע כי מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו לסוכן הביטוח וזאת לצורך הפקת ביטוח החובה בלבד, שלכן, כאשר התברר לו כי גבו ממנו גם כספים עבור ביטוח מקיף – הורה לחב' כרטיסי האשראי לבטל את החיוב. טוען לפיכך הנתבע שיש לדחות את התביעה.
מטעם התובעת העיד סוכן הביטוח, מר לביא מנחם (להלן: "הסוכן"), אשר במשרדו נערך הביטוח, ולגרסתו נערך בטוח זה לפי בקשת הנתבע.
הסוכן הסביר בתצהירו ובעדותו כי לאחר קבלת פרטי כרטיס האשראי של הנתבע התברר כי ככל הנראה, עקב טעות אדמיניסטרטיבית לא חויב הנתבע בפרמיה ולאחר מכתב התראה שנשלח לנתבע – בוטלה הפוליסה במהלך יולי 2008. כאשר התברר לו הדבר, כך טוען הסוכן, הודיע בכתב לחב' הביטוח כי יש לחדש את הביטוח ומילא טופס על העדר תביעות, שכן סבר כי מאחר והנתבע לא פנה אליו אכן אין תביעות כאלה. הסוכן מאשר כי הוא זה אשר חתם על אותו מסמך, כי הוא זה שהוסיף את שמו של הנתבע אך עשה כל זאת בתום לב ובכדי למנוע מהנתבע את הפגיעה הכרוכה בביטול הפוליסה.
מטעם הנתבע העיד הנתבע לבדו ובתום חקירות העדים סיכמו הצדדים את טענותיהם בע"פ.
אין למעשה מחלוקת בדבר סכומי התביעה, והמחלוקת מתמצה ב-2 גרסאות עובדתיות סותרות.
הגרסה האחת הינה גרסתו של הסוכן, שלפיה הופקה הפוליסה לנתבע לפי בקשתו ולכן עליו לשאת בתשלומי הפרמיה. הגרסה השניה הינה גרסת הנתבע, לפיה כלל לא ביקש את הפוליסה ולכן אין כל יסוד לחייבו בתשלום כלשהו.
מעיון בגרסאות הצדדים, בתצהירים ובחומר הראיות עולים הדברים הבאים:
א.
בתצהיר אשר הגיש הנתבע לתמיכה בהתנגדות טוען הנתבע במפורש כי כלל לא ביקש "להחזיר לתוקף את הפוליסה נשוא התביעה" (סע' 3 לתצהיר הנתבע). בכך מתייחס הנתבע לאותו אירוע בו פנה הסוכן לחידוש הפוליסה באוקטובר 2008 לאחר ביטולה. הנתבע לא מתייחס כלל לטענה העומדת בבסיס התביעה ולפיה מלכתחילה ביקש את הפוליסה עוד באפריל 2008. למעשה מצופה היה לראות מהנתבע במצב כזה, בראש ובראשונה, להכחיש מכל וכל את עצם ההתקשרות עם התובעת על יסוד הפוליסה המקורית, ולא לנסות להיתלות בביטול הפוליסה עקב הבעיה בכרטיס האשראי לצורך הטענה כי אין מקום לחייבו בתשלום. גם בהמשך התצהיר מתמקד הנתבע בעיקר באותו אירוע של חידוש הפוליסה ואיננו מתייחס, ודאי לא בפירוט המצופה, לכל האירועים הכרוכים בבקשה המקורית.
ב.
למסמכי התובעת צורף מסמך המהווה "אישור מיגון", אשר הופק לרכב עבור הנתבע. מסמך זה מאשר קיומו של מיגון לרכב הנתבע. הסוכן הסביר בעדותו כי מסמך זה מהווה תנאי להפקת הפוליסה ונמסר לידי הנתבע לקראת הפקתה. בתצהיר שהגיש הנתבע במסגרת התנגדותו התעלם הנתבע לחלוטין מקיומו של מסמך זה ולא נתן לו כל הסבר. רק בדיון שהתקיים ביום 23.1.11 הופיעה לראשונה גרסה של הנתבע לעניין זה. לטענת הנתבע, עשה את המיגון לרכב כדי לוודא שהרכב ממוגן. לא ברור מדוע צריך הנתבע אישור מיגון פורמאלי כדי לדעת שהרכב ממוגן ועוד פחות מכך ניתן להבין כיצד ימצא אישור מיגון זה את דרכו למשרד הסוכן אם כלל לא ביקש הנתבע את הפקת הביטוח. גרסת הנתבע בעניין זה חסרת הגיון, הועלתה באיחור שמעיד על חוסר האמינו שבה ולא ניתן לקבלה.
ג.
במהלך עדותו הודה הנתבע כי כאשר בוטלה הפוליסה ע"י חב' הביטוח במהלך יולי 2008 נמסרה לו הודעה על כך. אם כך, כאשר מקבל הנתבע הודעה המייחסת לו קיומה של פוליסת ביטוח שלשיטתו לא חפץ בה כלל, לא ברור מדוע שתק, לא ברור מדוע לא פנה מיד כדי לברר הכיצד זה בכלל הופקה הפוליסה. לטענת הנתבע בעדותו, לא פנה לתובעת שכן לא חוייב בדבר. לא זו בלבד שגם גרסה זו הועלתה באיחור, אלא שגם בכך אינני מוצא הגיון שהרי עלול היה הנתבע למצוא עצמו מחויב לפחות עד מועד הביטול.

לא נעלמה מעיני העובדה שאכן הסוכן מילא טופס הנחזה להיות טופס אשר מולא ע"י הנתבע, וזאת בלא כל נסיון ליצור קשר עם הנתבע ולוודא כי הוא מסכים להגשת המסמך או לעריכתו או לתוכנו. אפשר ובכך שגה הסוכן אך מקובלת עלי גרסתו כי עשה כן בתום לב ולמנוע פגיעה בנתבע עקב ביטול הפוליסה.
לנוכח כל האמור לעיל, עדיפה עלי גרסתו של הסוכן לפיה הזמין גם הזמין הנתבע את פוליסת הביטוח, התחייב לשלם עבורה ומסר את פרטי כרטיס האשראי כדי לעשות כן. גרסת הנתבע בעניין זה אינה מתיישבת עם חומר הראיות, איננה אמינה בעיני ואני דוחה אותה.
משהתקבלה גרסת הסוכן ונקבע שהנתבע הזמין את פוליסת הביטוח והתחייב לשלם בגינה – לא נותר אלא לקבל את התביעה וכאמור, אין בהתנגדות אשר הוגשה כפירה בסכומי התביעה.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של
8,324 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. כמו כן יישא הנתבע באגרת בית המשפט, בשכר העד בו חויבה התובעת בסך של 500 ₪ וכן גם בשכ"ט פרקליטי התובעת בסך של 6,000 ₪.

<#10#>

ניתן והודע היום ט"ו אלול תשע"א, 14/09/2011 במעמד הנוכחים.




אילן רונן, שופט


הוקלד על ידי: פנינה שמריה







תאמ בית משפט שלום 55675-10/10 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' ישראל יעקב דב נוסביכר (פורסם ב-ֽ 14/09/2011)