פסקי דין על משכנות הושעיא בע"מ | פסקי דין על כוכב 2000 חברה לבניין | פסקי דין על אלי ביבי |

18217/05 א     21/09/2011




א 18217/05 משכנות הושעיא בע"מ נ' כוכב 2000 חברה לבניין בע"מ, אלי ביבי








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 18217/05 כוכב 2000 חברה לבניין בע"מ
נ' משכונת הושעיא בע"מ

ת"א 39524/05 משכנות הושיע בע"מ נ' כוכב 2000 חברה לבניין בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
נורית רביב


התובעת:
(בת.א. 39524/05
והנתבעת בת.א. 18217/05)

משכנות הושעיא בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוסף משעל


נגד


הנתבעים:
(בת.א. 39524/052
והתובעת בת.א. 18217/05)



1.כוכב 2000 חברה לבניין בע"מ
2.אלי ביבי
ע"י ב"כ עו"ד יעקב נתנאל




פסק דין

1.

ברח' האר"י
בצפת נבנה בין השנים 2002-2004
בניין מגורים בן 6 קומות ובו 24 יחידות דיור. התובעת – חברה בשליטתו של מר יאיר גפני (להלן: "גפני") - רכשה מאחד בשם אוחנה, את הקרקע ביחד עם תכניות הבנייה להקמת הבניין, וב-8.1.2002 שכרה את שירותיה של הנתבעת כקבלן מבצע, כשהנתבע 2 - מנהלה ובעל השליטה בה (להלן גם: "ביבי"), ערב להתחייבויותיה כלפי התובעת (זו תכונה להלן גם: "היזם"). בשלב מתקדם ביותר של עבודות הבנייה, משכה הנתבעת את ידה מהפרויקט ונטשה את אתר הבניה, על רקע מחלוקת עם היזם בעניין תוספות שכר המגיעות לה לטענתה, ואי כיבוד שני שיקים שקיבלה מהיזם האחד - בסכום של 150,000 ₪ וזמן פירעונו ב-14.6.04 והשני - בסכום של 84,000 ₪
וזמן פירעונו ב-24.6.04.

2.
ב-7.9.2004 פנתה התובעת לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו עיקול זמני על זכויות הנתבע 2 בדירה בחולון וברכב הרשום על שמו, לשם הבטחת תביעה כספית בסכום של 1,744,083 ₪ שבדעתה להגיש לבורר, ובשלהי אותו חודש, פנתה לבית המשפט בבקשה למינוי בורר. בקשה זו נדחתה וכמוה גם הערעור שהוגש על ההחלטה הדוחה את הבקשה. ביולי 2005 הגישה התובעת את התובענה נגד הנתבעים בתיק 39524/05, והעמידה את סכום התביעה על 1,000,000 ₪ לצרכי אגרה. בקשה מאוחרת לתיקון סכום התביעה נדחתה, וכך גם ה-בר"ע שהוגשה על ההחלטה הדוחה את הבקשה. הנתבעת מצדה פנתה להליכי הוצאה לפועל בגין השיקים שקיבלה מהיזם – הבקשה לביצוע שטר הוגשה בספטמבר 2004 – ומשהוגשה על ידי התובעת התנגדות, ניתנה לה בהסכמת הנתבעת רשות להתגונן והדיון הועבר לפסים רגילים במסגרת ת.א. 2187/05. ב-6.9.2005 ניתנה החלטה המורה על איחוד הדיון בשני התיקים.
3.
על פי הנטען בכתב התביעה (ב-ת.א. 39524/05), התמורה המוסכמת לנתבעת עמדה על 1,300,000$, ובפועל שולם לה סכום של 1,385,760$. מכאן שהתובעת זכאית להשבה של 85,760$ (השווים ל-387,378 ₪) ששולמו על ידה ביתר, וזה עוד לפני שמביאים בחשבון את העובדה שעד שהנתבעת נטשה את האתר הסתיימו כ-84% בלבד מעבודות הבנייה. לנטישת האתר טרם שהושלמו העבודות לא הייתה כל הצדקה, ומשהיה על התובעת לשלם לצורך השלמת העבודה לקבלנים שונים ועבור חומרים, סכום של 969,295 ₪ (כולל מע"מ) – בתצהירו של גפני אגב, הסכומים תפחו - על הנתבעת לשאת בסכום האמור כמו גם ביתר הסכומים אשר מופיעים בכתב התביעה: 38,385 ₪ בגין ביטוחים שחלו על הנתבעת אך שולמו על ידי התובעת; 206,651 ₪ ששולמו לדיירים שונים כפיצוי על עיכוב במסירת הדירה; 32,458 ₪ - שכר המפקח מטעם הבנק המלווה בתקופה שמאוגוסט 2003 שאז היה על הנתבעת לסיים את העבודות, ועד לספטמבר 2004 שאז הסתיימו העבודות בפועל; 44,062 ₪ מחצית משכרו של המפקח ומנהל העבודה מטעם התובעת, מר גדי עמוס לתקופה שמ-1.4.03 ועד ל-31.6.04, שכן בתקופה זו, לבקשת הנתבעת נמנעה התובעת מלעמוד על פיטוריו. בגין כל אלה, הסתכם חובה של הנתבעת לתובעת עד ספטמבר 2004 בסכום של 1,744,083 ₪.
4.
אשר לשיקים נשוא התביעה של הנתבעת ב-ת.א. 18217/05 – הגרסה שבכתב התביעה היא שאלה היו שיקים לביטחון והם נמסרו לנתבעת בתנאי שלא יוצגו לפירעון אלא לאחר שהנתבעת תקבל אישור סופי שכל העבודות שהיה עליה לבצע באתר – הושלמו. אלא שלתובעת התברר בסמוך למועדי פירעונם של השיקים, שהנתבעת אינה חוזרת לעבודה מלאה וסדירה באתר שנמצא על סף נטישה – ניתנה על ידה הוראת ביטול ביחס לשיקים. גרסה זו, תואמת את הגרסה שהתובעת העמידה במסגרת ההתנגדות לביצוע השיקים, אך שונה מזו שמופיעה בתצהיר עדות ראשית של גפני בהליך כאן. לפי התצהיר, השיקים נמסרו לנתבעת בחודש מאי ונועדו לכסות תשלומים לקבלני משנה שלה, על מנת שאלה ישלימו עד למחצית חודש יוני 19 מתוך 24 דירות בבניין. 5 הדירות הנותרות היו רחוקות מדי להשלמה בזמן כה קצר. גפני אפילו זוכר שהוא ביקש מעו"ד יוגב,
שניהל את הפרויקט מטעם התובעת והעיד לה כאן, שיכין
מסמך אשר ישקף את ההסכמה הזו, אך את המסמך לצערו הוא לא איתר. אלא שגפני אינו עוצר בנקודה זו. לדבריו, ביבי חזר אליו וביקש להחליף את השיקים הדחויים בשיקים לזמני פירעון מוקדמים, וגם הבקשה הזו שלו נענתה, משום שגפני גפני מסר לו לדבריו 4 שיקים בסכום כולל של 189,000 ₪ - שניים לפירעון בחודש מאי ושניים לפירעון עד ל-8.6.2004 - וגפני אף שילם חוב של הנתבעת בסך של 28,191 ₪ ל-"חזי בנק", כך שבסך הכול קיבלה הנתבעת חלף השיקים שהוגשו לביצוע, סכום של 217,191 ₪. למרות זאת, ביבי לא החזיר את השיקים שאת פירעונם הוא תובע עתה. גרסת השיקים החלופיים מוכחשת על ידי ביבי מכל וכל, ואף שבין הצדדים היו חילופי דברים בכתב בסמוך לאחר עזיבת האתר – לא מצאתי עדות לכך שהתובעת דרשה לקבל בחזרה את השיקים נשוא התביעה, בטענה שהם הוחלפו באחרים שנפרעו. מכל מקום, גפני טען בחקירה נגדית שהגרסה האחרונה – זו שהוא הצהיר עליה בהליך כאן - היא הגרסה הנכונה, ואת השוני בין הגרסאות הסביר בכך שבעת שהוגשה ההתנגדות הוא לא היה מפוקס בשל המהומה והלחצים שהיה שרוי בהם בעקבות נטישת האתר על ידי הנתבעת. אני מתקשה לקבל את ההסבר הזה כמספק, מה גם שעל הגרסה הראשונה אשר נטועה בהתנגדות, חזר גפני בכתב התביעה, וזה הוגש כמחצית השנה לאחר שהוגשה ההתנגדות.
5.
התובעת טוענת שנטישת האתר על ידי הנתבעת לא היה מעשה ההפרה הראשון של ההסכם שנעשה ביניהן ב-8.1.02 (להלן: "ההסכם" או "הסכם הקבלנות"). הפרות מצדה ליוו את ההתקשרות כבר מלכתחילה. הנתבעת הייתה אמורה להמציא ערבות בנקאית בסכום השווה ל-5% מהתמורה (סעיף 17 להסכם), אך מעולם לא המציאה ערבות כזו; בן משפחתו של ביבי, הקבלן ראובן כהן מאזור הקריות, שהתובעת ראתה בו גיבוי לנתבעת וציפתה שיצטרף כצד להסכם, לא רק שלא נעשה צד להתקשרות ביחד עם הנתבעת אלא שגם נמנע מלערוב לצדו של ביבי להתחייבויותיה, ובנוסף – לתובעת התברר עד מהרה שלמצג של הנתבעת בדבר איתנותה הפיננסית, אין בעצם כיסוי. לפי גרסתו של גפני, ביבי הציג עצמו כמי שלרשותו הון עצמי בסך של כ-200,000$ - מה שעד מהרה התברר כמצג רחוק מהמציאות. לדברי שותפו של ביבי בפרויקט, מר משה צרפתי שזומן לעדות דווקא על ידי התובעת (להלן: "צרפתי"), עובר להתקשרות עם התובעת, שני השותפים גם יחד נמצאו במצב של קריסה כלכלית, עד שאפילו לשילוט מתאים לא נמצא להם מימון. ואולם נראה לי שבמה שנוגע לחסר בערבות בנקאית ו"להיעדרו" של מר כהן מההסכם כצד או כערב - גם אם יש ממש בטענות התובעת, יש לראותה כמי שמחלה על ההפרות הנטענות. עובדה היא שהתובעת הפקידה את עבודות הבנייה בידי הנתבעת, ולא ניסתה לחזור בה מהעסקה עמה בשל ההפרות הללו אשר "שייכות" לתחילת תקופת
ההתקשרות. זאת ועוד. ביחס לערבות הבנקאית טוען ביבי שהוא הגיע עם גפני להסכמה לפיה במקום ערבות בנקאית שעלותה תכביד על הנתבעת, חלק מסוים מהתמורה המוסכמת ישמש בידי התובעת כערבות להבטחת התחייבויותיה של הנתבעת, וגרסה זו לא רק שלא נסתרה, אלא שכפי שנראה בהמשך, אף אושרה על ידי גפני בחקירתו. ואשר לנוכחותו של מר כהן בהסכם – ביבי מכחיש שמר כהן אמור היה להיות צד להסכם או לערוב להתחייבויות הנתבעת כלפי התובעת. ואומנם בנוסח החתום אין שום עקבות לכך שכהן אמור היה להצטרף להסכם כצד לו. לעומת זאת בשולי ההסכם המודפס, מופיע נוסח של "ערבות אישית" ערוך בכתב יד, ושמו של ראובן כהן אכן צוין שם כאחד משני הערבים המיועדים, אך רק ביבי חתום שם כערב. עם זאת, מר כהן "נכח" בכל זאת בפרויקט, אם כי "מאחורי הקלעים" - כקבלן משנה של הנתבעת. ביבי טוען ואף מוכיח באמצעות חשבוניות וכרטסת (מצורפות לתצהירו כנספחים א' 1 – א' 7), שאותו ראובן כהן הוא שביצע את עבודות השלד. אשר לחוסן הפיננסי – הנתבעת אכן נקלעה למחנק אשראי כפי שמודה בא כוחה במכתבו לתובעת מה-7.7.2004 (נספח לט' לתצהיר ביבי), אבל האחריות המימונית במה שקשור לפרויקט חלה על היזם; הנתבעת אומנם מצהירה בהסכם על חוסן כלכלי, אך נמנעת מלהתחייב לסכום מסוים של הון עצמי, ומהעובדות שהתבררו עולה שהעבודות הנוספות שדרשו הדיירים על מנת להתאים את דירתם לצרכיהם – אכן מומנו על ידי הנתבעת מאמצעיה, וכך גם ביחס לחלק מהתוספות שנדרשו לצורך הקמת הבניין עצמו.
6.
ראינו שהתובעת טוענת שעד לנטישת האתר על ידי הנתבעת, שולמו לה סכומים העולים על התמורה שהייתה מגיעה לה רק בסוף הדרך - אילו השלימה את כל העבודות שקיבלה על עצמה לבצע, אלא שהצדדים אשר חלוקים כמעט בכל נקודה, חלוקים גם בשאלה הבסיסית מהו היקף התמורה המוסכמת. זו אינה נקובה בהסכם, אך התובעת מפנה ל"נספח לוח תשלומים" אשר ערוך בכתב יד ואמור להיות מצורף להסכם כנספח ז' שלו (מוצג ת/12) ולפיו, הנתבעת זכאית לקבל עד לגמר העבודה 13 תשלומים אשר מסתכמים ב-1,300,000$. (בעותקים המצולמים של נספח זה אשר מצורפים להתנגדות, לכתב התביעה ולתצהירו של גפני, מופיעים רק 12 תשלומים אשר מסתכמים ב-1,150,000 $). הנתבעת מצדה טוענת שסכום התמורה שעליו הוסכם הוא הסכום הנקוב בהצעת המחיר שלה (מוצג ת/4), היינו סך של 1,545,000 $. כן מצביעה היא על כך שאותו נספח תשלומים אינו חתום על ידי מי מהצדדים, ואת ההסבר לכך שלפי נספח התשלומים התמורה הכוללת עומדת על 1,300,000$, תולה הנתבעת בעובדה שהבנק המלווה את הפרויקט, אישר לפרויקט אשראי בסך של 1,360,000$ בלבד, כך שליזם הייתה סיבה טובה שלא לחשוף את ההיקף האמיתי של התחייבויותיו כלפיה.

7.
הד לגרסה זו נמצא גם בדברי העדים מטעם התובעת. צרפתי, שותפו לשעבר של ביבי, זוכר שהסכום המוצהר בהסכם היה 1,300,000$ "אולי 1,300,050$" (צ"ל מן
הסתם
1,350,000$ - נ.ר.), ובנוסף - "עוד מאה אלף בשחור" (פרוטוקול מ-14.9.2006, עמ' 38); עו"ד ברוך יוגב שהיה אשר על השיווק ושימש כעוזרו של גפני, נשאל ביחס לתמורה שסוכמה ועל כך השיב: "מה שרשום שם, 1,300 מיליון. אני לא התערבתי במחיר" ועל השאלה: "מה הייתה ההצעה ביניהם" הייתה תשובתו: "אני לא זוכר מה היה וזה לא עניין אותי" (פרוטוקול מ-10.9.2006, עמ' 27); ואילו גפני שמקפיד בתצהירו על הקו של תמורה מוסכמת בסך של 1,300,000$ כעולה מנספח התשלומים, אישר בחקירה נגדית את שאמר לפניו צרפתי, ואלה היו דבריו: "לא רציתי לתת בשחור אבל הוא וצרפתי לחצו לי. הם קיבלו 100 אלף דולר במזומן. הוא אמר לי את השחור תשאיר כנגד הערבות הבנקאית ולכן נרגע הנושא. את השחור הזה שילמתי בהמשך כולו. הוא קיבל הכל..." ובהמשך, על השאלה: "הסכום של החוזה היה מליון ושלוש מאות אלף + מאה אלף דולר שחור?" ועל כך השיב: "כן. הם לחצו אותי" (פרוטוקול מ-7.12.2006, עמ' 116). התובעת בסיכומיה, נאחזת לעניין סכום התמורה בנספח התשלומים, ומתעלמת לחלוטין מהתוספת "בשחור" שעליה העידו הן גפני והן צרפתי, ואילו הנתבעת מבקשת להסיק מההודאה של גפני שאכן הוסכם על תוספת לתמורה "המוצהרת", בדיוק את ההיפך – היינו שגרסתה בעניין סכום התמורה היא הנכונה ושהצעת המחיר שלה היא הינה התמורה המוסכמת. אלא שהצעת המחיר של הנתבעת עולה בכ-250,000$ על סכום התמורה לפי נספח התשלומים; למרות זאת אין כל תיעוד המאשר מטעם התובעת את הגרסה הזו, ולא זו בלבד - ביבי אמר בחקירתו שהצעת הנתבעת התקבלה משום שהייתה הזולה ביותר אף שמעיון ב-3 ההצעות האחרות שקיבלה התובעת (ת/1-ת/3), עולה לכאורה בדיוק ההיפך. ההצעה של הנתבעת היא דווקא הגבוהה מכולן – הסכומים הנקובים ביתר ההצעות נמוכים בכ-50,000$ עד כ-116,000$ מהצעת המחיר של הנתבעת - אם כי בהצעה של הנתבעת נכתב במפורש ש"העבודה היא פאושלית..."– מה שלא צוין בהצעות האחרות להוציא אחת. מכל מקום, גם ביבי אישר בחקירתו שצרפתי אמר אמת "על 100,000$" (פרוטוקול מ-26.6.2007, עמ' 117), ובנסיבות אלה נראה לי שיש לצאת מהנחה שהתמורה המוסכמת עומדת על 1,450,000$. מעבר לכך שהאפשרות שהתובעת הצליחה להפחית מהצעתה של הנתבעת סכום של כ- 250,000$ - קלושה למדי, עדותו של צרפתי נראית לי כניסיון להתקרב לאמת. הלה העיד כזכור לתובעת, אבל מצא לנכון להסגיר את התוספת של 100,000$ בשחור, ובהמשך אף התייחס ל"אפשרות" שסכום התמורה הבסיסי עמד על 1,350,000$ - סכום שמתקרב מאוד להיקף האשראי שאושר לתובעת על ידי הבנק המלווה, כפי שעולה מנספח ס"א לתצהירו של ביבי.
8.
עתה לאחר שקבענו את גובה התמורה המוסכמת, ניתן לקבוע מהו הסכום שהנתבעת הייתה זכאית לו, ללא תוספות, עד למועד נטישת האתר. התובעת טוענת שעד אז הושלמו כ-84% מכלל העבודות לביצוע. טענה זו נסמכת על דו"ח של המפקח מטעם הבנק המלווה, אלא שגם לפי התובעת הדו"ח ערוך לסוף אפריל 2004 (סעיף 26 לתצהיר גפני), ואילו הנתבעת נטשה את האתר רק בסוף יוני או בתחילת יולי אותה שנה, ועד אז הושלמו לטענתה כ-90% מהעבודות. זוהי גם ההערכה של המפקח מטעם התובעת, מר גדי עמוס (סעיף 18 ד. לתצהירו). הלה זומן לעדות על ידי הנתבעת, אך לנוכח פרק הזמן שחלף מאז הדו"ח עליו נסמכת התובעת ועד לעזיבת האתר בפועל - קביעה זו שלו נראית לי הגיונית וסבירה, ואני מקבלת את גרסתה-90%. יוצא אפוא שעד לנטישת האתר הגיע לנתבעת מהתמורה הכוללת סכום של 1,305,000$, אך שולם לה סכום של 1,385,760 $. יש אפוא לבחון אם אכן מדובר בתשלומים ביתר, כטענת התובעת, או שמא כטענת הנתבעת, מדובר בתשלומים בחסר חרף העובדה שהצעת המחיר שלה הייתה "פאושלית", אך תחילה חשוב לציין -הנתבעת מתייחסת בכתב הגנתה ובתצהיר מטעמה לתוספות שכר בגין עבודות משני סוגים: עבודות שבוצעו עבור הדיירים לפי דרישתם – חובה של התובעת בסוג זה עומד לפי הנטען על
540,000 ₪ לא כולל מע"מ; עבודות שנדרשו בעקבות שינויים תכנוניים של הבניין עצמו – ובסוג זה טוענת הנתבעת לחוב של 980,000 ₪ (כולל מע"מ). ואולם, בדיון שהתקיים ב-17.2.2010 הודיע ב"כ הנתבעים שהוא מוותר על העדת דיירים שעבורם בוצעו עבודות נוספות; כי בכוונת הנתבעים לתבוע את הדיירים ישירות, וכי "גם אם אנחנו מפחיתים היום את התוספות של הדיירים, עדיין התוספות עבור הבניין גדולות מכל שמר גפני היה זכאי לדרוש אם בכלל". פועל יוצא משינוי גישה זה הוא שהמחלוקת הכספית הצטמצמה לתוספות שכר מהסוג השני, ובקשר אליהן עולה השאלה עד כמה "פאושלית" היא ההתקשרות בין התובעת לנתבעת.
9.
הסכם הקבלנות אומנם אינו עושה שימוש במונח "פאושלי", אך הוראותיו מכוונות לסוג זה של התקשרות -
עם סייג ביחס לכמויות. וכך נאמר שם: "3.2 הקבלן מצהיר כי התמורה בהסכם זה, ומועדי תשלומה ואופן תשלומה, מהווים תמורה הוגנת ומספקת לכל התחייבויותיו בהסכם זה וכי התמורה כאמור בנספח ז' היא סופית ולא יהיו לה כל תוספות או שינויים אלא אם סוכם על כך מראש ובכתב"; "4.1(ב) תכניות ומפרטים שטרם הוכנו בקשר עם הפרוייקט, ואשר יוכנו ו/או יוצאו בעתיד ואשר אינם מהווים שינוי מהותי לתכניות שנמסרו לקבלן, יהיו חלק בלתי נפרד של הסכם זה, וללא תוספת מחיר כל שהוא...".
עם זאת סעיף 4.3(א) קובע: "שינויים שיוזמנו ע"י המזמין חייב הקבלן לבצעם ללא כל תוספת מחיר אלא אם כן תהיה הגדלה בכמויות. במקרה כזה תשולם לו תוספת בהתאם למחירי היחידה שבחוזה ובאין מחיר יחידה דומה, ישולם לו עפ"י מחירון "דקל" שרותי מחשב להנדסה (1996) בע"מ – הרגיל – לא לעבודות שיפוצים) בהנחה של 20%".
10.
משילוב ההוראות הללו עולה שמדובר בהסכם פאושלי במובן זה שהמחיר עבור העבודות שיבוצעו על פי התכניות הקיימות ועל פי התכניות המשלימות– הינו מחיר סופי. ואולם מחיר זה אינו כולל שינויים בתכניות אשר כרוכים בהגדלת כמויות בחומר, להבדיל מגידול בהיקף העבודה, ובניגוד לנטען על ידי התובעת – אם הקבלן מבצע את השינוי שנדרש על ידי המזמין, כי אז הוא זכאי לתוספת שכר גם אם מחירה לא סוכם בכתב ומראש. הרי מדובר בשינויים מוזמנים על ידי היזם, כשאופן חישוב התמורה המגיעה לקבלן קבוע מראש בחוזה. מכיוון שכך, גישת התובעת אשר תולה את זכאותה של הנתבעת לתוספת תמורה בגין "תוספות" בקיומם של 3 תנאים מוקדמים: "חל שינוי מהותי בתכניות; השינוי מחייב הגדלת כמויות; סוכם בין הצדדים מראש ובכתב בדבר תוספת לסכום התמורה הסופית", הינה גישה נוקשה, שאינה מתיישבת עם הסייג המוסכם ביחס לכמויות, וכאשר מדובר בעבודה שבוצעה על פי דרישת התובעת, זכותה של הנתבעת לתוספת שכר אינה נשללת רק משום ש"אין בידיה להצביע על הסכמה של התובעת לתשלום תוספת לסכום התמורה הסופית (סעיפים 28 ו-36 לסיכומים מטעם התובעת). לא כל שכן שכך הוא, כשמדובר ביזם שבוחל בניירת; מתעלם מהפקסים ששולח הקבלן "פקסים לא קראתי" - כך ממש אמר (פרוטוקול מ-7.12.2006, עמ' 124). אומנם ביבי נהג לשגר את הפקסים לגפני ולברוך יוגב במקביל, אך זה האחרון העיד: "יאיר לא הרשה לי להגיב אליו" וגפני עצמו "לא רצה לשלוח אליו פקסים והוא אמר לו (הכוונה "אמר לביבי" – נ.ר.) מה שאני מסכים זה סגור" (פרוטוקול מ-10.9.2006, עמ' 18). ביבי בלשונו סיכם זאת כך: "...אין מסמכים חתומים כי זה לא המוטו שלו לעבוד בפקסים הוא איש אמונה כך אמר" (פרוטוקול מ-26.6.2007, עמ' 114).
מכל מקום, בנושא הפאושלי – אפילו צרפתי היה מוכן לומר: "אם השינוי מהותי מאוד ויש תוספות של בטון וברזל והצורה של הבניין משתנית. אבל לקחת קורה ולהזיז אותה לא צריך לשלם את זה... יש גבול גם לפאושלי. שינוי מהותי צריך לשלם" (פרוטוקול מ-14.9.2006, עמ' 41), מה גם שבמקרה שלפנינו, הסייג המוסכם ביחס לכמויות אף אינו מותנה בכך שמדובר בשינוי מהותי.
התובעת אגב, שבכתב התביעה ובתצהירו של גפני מטעמה מפנה לסעיף 1 לנספח ג' להסכם, שנוסחו עילג ואף תמוה משום שלפיו, ההסכם עצמו, התכניות והמפרט הם דווקא שכפופים להתחייבות של הקבלן לבצע את הבנייה ללא תוספת מחיר – מזכירה את סעיף 1 הנ"ל, גם בסיכומיה אך זאת בחטף ולא בכדי כך. גם היא הרי מסכימה לכך שהגדלת כמויות בעקבות שינויים בתכניות עשויה להצדיק תוספת מחיר כאמור בהסכם גופו.
11.
כאן המקום לציין – בהצעת המחיר של הנתבעת (ת/4) נכתב: "הצעת מחיר זו מתבססת על הנתונים שניתנו בכתב הכמויות ובתכניות הקונסטרוקציה אשר קיבלנו מכם". ואולם, בעדותו טען ביבי שהצעת המחיר מטעם הנתבעת הוגשה על סמך תכנית ההגשה להיתר בנייה (הגרמושקה), וכתב כמויות שהוכן על ידי האדריכלית אלינה קליין ונסמך גם לפי דבריה על אומדן כללי בלבד - תכניות קונסטרוקציה כלל לא היו אז.
אשר להסכם – שם נאמר (סעיף 4.(א) ש"לפרויקט ניתן היתר בניה שהעתקו מצורף להסכם זה כחלק בלתי נפרד הימנו, כנספח ג', צו התחלת עבודה, או לחילופין אישור בכתב מהמזמין להתחלת העבודה". אלא שאף לא אחת מהחלופות הללו התקיימה בתאריך ההסכם, הוא ה-8.1.02. ההיתר הוצא רק ב-20.3.2002, ובגלל בעיות עם השכנים – בית חב"ד, חלפו עוד למעלה משבועיים עד שהחלה העבודה באתר. (נספחים ה' ו-ח' לתצהיר ביבי). התובעת מצדה אינה מכחישה שבמועד ההתקשרות לא היה היתר בנייה ושטרם הוכנו תכניות ביצוע; גפני אף אומר בתצהירו שבזמן שנוהלו עם ביבי מגעים "כל שעמד לנגד עיניו של ביבי הייתה תכנית ההגשה של הבקשה להיתר..." אך הוא טוען שמאוחר יותר "גם נמסרו לו המפרט הטכני וכן תכניות קונסטרוקציה ראשוניות "למכרז" (סעיף 7 לתצהירו).
כך או כך, גם לגרסת התובעת מדובר בשלב ההוא בתכניות קונסטרוקציה ראשוניות, ואין ספק שהשינויים התכנוניים אשר מפורטים בתצהיר של גדי עמוס, המפקח מטעם התובעת, ובתצהיר של האדריכלית אלינה קליין – לא נכללו בתכניות שסופקו לנתבעת עובר להצעת המחיר שהוגשה על ידה.

12.
ואלה השינויים שבהם מדובר -
בחזית הדרומית של הבניין הוקם קיר תומך אשר חוזק על ידי עוגני קרקע – קיר שלדברי האדריכלית אלינה קליין, לא הופיע בתכנית ההגשה;
הבניין הורחק/הוזז ב-2 מ' מרחוב האר"י לכיוון צפון. עקב זאת, הקיר התומך הצפוני שתוכנן על ידי מהנדס הפרויקט (הקונסטרוקטור) איתן נעמן, כקיר מאבני לקט, הוחלף בעצת מהנדס קונסטרוקציה אחר ב"מרפסת תלויה" – מה שהצריך חציבת יסודות, עיבוי קורות, תוספת ברזל ובטון ומוגדר על ידי גדי עמוס כ"שינוי משמעותי ויוצא דופן" (סעיף 9ד. לתצהיר גדי עמוס);
עם הזזת הבניין גדלו החללים שנוצרו בין הקיר התומך הדרומי לקירות המבנה ב-3 הקומות הראשונות של הבניין, ומאחר שהחללים הללו, בניגוד להיתר הבנייה, צורפו לדירות – כך סוכם מראש עם רוכשי הדירות - הרי עם הגדלתם נוספו לכל אורכו של הבניין גם שטחי ריצוף ותקרות ברוחב של 1.6 מ'.
חיפוי אבן
- חיפוי החזיתות הצדדיות של הבניין באבן, התבטא בתוספת חיפוי של 500-600 מ"ר;
תפר לבניין – בשל אורכו נוסף תפר שהצריך תוספת של 48 מ"ק בטון וחומרים אחרים;
פירים למעליות – בעניין זה חלו שינויים שהצריכו חציבה לעומק של 1.70 מ' בסלע, יציקת קירות וריצפה,
והוספת קירות לפירים בקומת הגג;
מעקות ברזל
במרפסות - אלה הוגבהו ב-55 ס"מ;
מעקה לכל אורך המגרש;
4 - פירים לאוורור;
גגונים ל-4 מרפסות בקומה עליונה;
הוספת צנרת לניקוז עקב הרחקת הבניין.
13.
ביבי העיד שהמהנדס שמעון שיבר אמור היה לבדוק עבור גפני את הדרישות של הנתבעת לתוספות שכר בגין העבודות הנוספות שביצעה - וביבי אכן העביר לו את רשימת התוספות והשינויים שהצטברו עד נובמבר 2003, כשביחס לכל תוספת כזו לצד תיאור העבודה מופיע פירוט מדוקדק של כמויות ומחירים – אלה מרוכזים בנספחים לג' ו-לד' לתצהירו. לדבריו הוא אף סייר עם המהנדס שיבר באתר מספר פעמים, אבל אותו שיבר נעלם לפתע וביבי סבור שהיה זה בהוראת גפני, ובלשונו: "משום מה נעלם שיבר מהפרויקט, יאיר העלימו" (פרוטוקול מ-26.6.2007, עמ' 117). מכל מקום, לפי הרשימות הללו, לנתבעת הגיע בגין תוספות כאמור, סכום
כולל של 660,488 ₪. מסכום זה יש להפחית של 17,000 ₪ שנדרשו עבור פירוק קורות וברזל – עבודה שהנתבעת נאלצה לבצע על מנת שניתן יהיה להקים את מה שכונה "המרפסת הצפונית", שכן כזכור, הסייג למחיר הפאושלי מתייחס ל"כמויות". כן סבורה אני שאין להביא בחשבון סכום של 60,000 ₪ שהנתבעת מבקשת בשל דרישת מהנדס הפרויקט כבר בתחילת העבודה לעבור לסוג בטון יקר יותר (סעיפים ד ו-ו' לנספח לג' לתצהיר ביבי). אחרי ההפחתות הללו מדובר אם כן בנספחים לג' לד' הנ"ל בתוספות בסכום של 583,488 ₪ שהיה שווה אז לכ-130,000 $.
14.
לא כל התוספות שהמפקח, גדי עמוס, והאדריכלית אלינה קליין מפרטים, כל אחד בתצהירו, כלולות ברשימות ששוגרו על ידי ביבי למהנדס שמעון שיבר – חלקן אולי משום שהן שולמו, וחלקן אולי משום שהן נוספו לאחר נובמבר 2003. עוד יצוין, חלק מהתוספות אושרו על ידי גפני – כדרכו לא במסמכים, אלא בעל פה, גם או רק בעדותו. כך למשל, התוספת של חיפוי אבן אינה כלולה ברשימות ששוגרו למהנדס שיבר, אך כלולה בתצהיריהם של קליין ועמוס, וגפני אישר בעדותו: "אני הבטחתי לביבי לשלם עבור קירות האבן במקום הטיח" (פרוטוקול מ-7.12.2006, עמ' 119). באותה הזדמנות בחקירתו, הוא גם אישר כתוספת את הגבהת מעקות הבניין – לפי נספח יח' לתצהיר ביבי הסכום שאושר לתשלום לנתבעת בגין תוספת זו עומד על 61,420 ₪ - אך טוען ששילם את המגיע לידי המבצע, ואילו ביבי טוען שנציג החברה "רץ אחרי שהוא דורש כסף עבור ההגבהה" (שם, בעמ' 119). גפני בכלל טען "כל מה שאמרתי אני משלם", אבל כמו בעניין המעקות, גם, מוחמד חטיב, שביצע את חיפוי האבן טוען שגפני לא עמד במילתו. לפי עדותו
הוא קיבל מהנתבעת בגין תוספת חיפוי אבן שיקים בסכום של 100,000 ₪, אך חלקם חזרו וגפני שהבטיח לגבות את ביבי – כך לדברי העד - רק הציע לנכות את השיקים של הנתבעת תמורת כמה אלפי שקלים (פרוטוקול מ-17.2.2010 עמ' 51-52). המעקה לאורך המגרש - גפני אישר שהוא לא שילם עבור הפריט הזה אך מסכים עקרונית שצריך לשלם: "היה צריך להיות אבן לקט ואז לראות כמה אלינה דרשה ולקזז וזה לא שולם; הוא גם אישר שצריך לשלם עבור 4 הפירים לאוורור (פרוטוקול מ- 7.12.2006, עמ' 120). ביחס לתפר לבניין – פריט זה "ממוקם" בסעיף 10 ג. לתצהירה של האדריכלית אלינה קליין, ונראה לכאורה שביחס אליו אמר גפני: "אני לא יודע לתת תשובה" (פרוטוקול מ-7.12.2006, עמ' 119). כך או כך, אין ספק שעניין התפר צץ רק אחרי תכנית ההגשה – כך עולה בברור מעדותו של המפקח עמוס גדי (פרוטוקול מ-6.1.2010 עמ' 5), והמהנדס איתן נעמן, אישר בחקירתו: "זה דרישה שלנו להוסיף תפר לבניין". הוא גם אישר בהמשך שיצירת התפר אכן הצריכה כמויות נוספות אך הוא לא היה מוכן להסתכן בהערכה כמותית, לא כל שכן - כספית. כל שיכול היה לומר: "אם מבצעים אותו מהתחלה זה לא הפרש גדול. לא יודע כמה קובים בטון... אני אומר שיש הפרש אבל לא גדול" (פרוטוקול מ-21.9.06). הנתבעת דורשת בגין הפריט הזה 57,000 ₪ (נספח לג' לתצהיר ביבי), ובהעדר קביעה או הערכה אחרת, אין סיבה שלא לקבל את דרישתה.
15.
אשר לקיר התומך הדרומי -
נראה שלפי התכנון המקורי היה מדובר בקיר דיפון עשוי מכלונסאות עם קורה מעליהן – כך עולה מתיאור המצב בשטח בחוות דעתו של היועץ לביסוס מבנים, המהנדס דניאל מכטה (נספח כט' לתצהיר ביבי). בהמשך, סוכם שלקיר הדיפון יתווספו 190 קב' בטון, כפי שעולה מהערה חתומה על ידי המהנדס ש. קלר בשולי סיכום פגישה מ-14.2.2002, ושינוי זה מוגדר שם כ"שינוי יסודי בתכנון הראשוני" (נספח ו' לתצהיר ביבי). נראה שהשינוי האמור לא בוצע – אילו בוצע עלותו הייתה
מסתכמת כנראה ב-237,500 ₪ (לפי 1,250 ₪ ל-1 מ"ק) – משום שהיועץ קלר הוחלף ביועץ מכטה שעלות היישום של ההמלצות שלו הייתה נמוכה יותר. מכל מקום, ביחס לקיר הדיפון מציין המהנדס מכטה בחוות דעתו ש"כיום יוצקים קיר". עוד עולה מפקס ששוגר על ידי ביבי לגפני ולברוך יוגב ב-9.6.2002 "לאחר קבלת תכניות מעודכנות לחיזוק קיר הדיפון" (נספח יא' לתצהיר ביבי), שהיועץ מכטה המליץ לחזק את הקיר באמצעות עוגנים עם קורת בטון אשר קושרת אותם; כי
עלות העבודה הזו מסתכמת ב-137,500 ₪, וביבי מציין בשולי הודעת הפקס הנ"ל "הצעת מחיר זו עם שליחת הפקס נועדה למנוע חילוקי דעות לגבי מחיר של תוספת זו". ברשימת התוספות שביבי שיגר לשמעון שיבר (נספח לג' לתצהיר ביבי), עבור יציקת הקיר (התומך) ויציקת רגל מבטון,
מבקשת הנתבעת סכום של
121,550 ₪ (106,250 ₪ עבור 85 מ"ק בטון (לפי 1,250 ₪ ל-1 מ"ק) + 15,300 ₪ עבור יציקת רגל מבטון), ו-137,000 ₪ עבור עוגני הקרקע לחיזוק המבנה. לצד הדרישה האחרונה מציין ביבי "אושר ע"י ברוך יוגב בעל פה". ואשר לקיר שנוצק – ברוך יוגב העיד שהוא סבר וכך גם אמר לגפני: "שמן הדין הוא צריך לקבל על זה תוספת. אמרתי שאמליץ ליאיר שיתן לו תוספת. יאיר הסכים לכך, הכנתי פה מסמך שלצערי הרב הם לא חתמו על כך" (פרוטוקול מ-10.9.2006, עמ' 17). אותו מסמך הוא ת/5 מיום 5.4.2002, ולפיו הוסכם "התשלום עבור תוספת הבטונים בקיר התומך כמתחייב בתוכנית החדשה יחושבו על ידי המהנדס איתן נעמן וישולמו מיד לאחר ביצוע התוספת בנפרד". אלא ש-ת/5 כאמור לא נחתם ואילו המהנדס איתן נעמן, טען בעדותו: "צריך לבדוק את כל מכלול השינויים. אי אפשר לתפוס שינוי אחד ולהתעלם משינוי אחר. לוקחים את כל מכלול השינויים ואת הסך הכל צריך לבדוק אם הוא הוזיל או ייקר את הפרויקט... לי בהסתכלות ברמה הכללית אני לא רואה עלויות שגדלו יותר, אלא אני רואה יותר ירידה".
כל כמה שהאמירה הכללית הזו בפני
עצמה, יכולה להיות נכונה – אני סבורה שהתובעת אינה רשאית להסתתר מאחוריה, כשהיא טוענת לזכותה לקזז הוזלות כאלה ואחרות. המינימום שמתבקש במקרה כזה הוא שהטענה תהיה מגובה בנקיבת סכומים על בסיס חישוב של כמויות. ומכל מקום, דווקא בהקשר לקיר התומך נראה לי שלא יכול להיות ספק בכך שמה שתוכנן במקור, הוא לא מה שבוצע בפועל, ואם המהנדס איתן משווה את העלות של מה שבוצע לעומת העלות שנדרשה לצורך יישום ההמלצות של המהנדס קלר – כי אז מדובר בשני דברים שאינם ברי השוואה. כך טוענת האדריכלית אלינה קליין, וגישתה מקובלת עלי, ולו משום שההמלצה של קלר בעניין תוספת בטון לקיר תומך דרומי, מאוחרת מתכנית ההגשה ומהווה שינוי מהותי מהתכנון המקורי, כפי שעולה היטב מההערה שלו עצמו בשולי סיכום הישיבה מיום 14.2.2002 (נספח ו' לתצהיר ביבי).
16.
ולבסוף – הזזת הבניין. גפני אמר בעדותו: "דבר אחד שהשתנה שביבי אכל אותו שהבניין זז אז המערות גדלו. זה הדבר היחיד שאני אומר", בהמשך אישר: "החלק התחתון גדל ב-2 מ' בשלד כתוצאה מהרחקת הבניין ב-2 מ'", ועל השאלה: "ז.א. הגיע לו כסף עבור הזזת הבניין, אבל אנחנו לא יודעים כמה?" השיב: "אני לא יודע להגיד, צריך לשאול מקצוענים. זה הרחיב לו את הבניין ב-2 מ'. בדחיפה של שני מטר גדל לו בבניה 2 מ' ריצוף. זה גדל לו אבל אני לא יודע להעריך את זה כי אני לא קונסטרוקטור" (פרוטוקול מ-7.12.2006, עמ' 118).
אציין כי בינוי פנים החללים שנוצרו בצד הדרומי של הבניין, על מנת שניתן יהיה לצרפם לדירות כפי שהובטח לדיירים, כלול בתמורה הפאושלית, לנוכח הוראת סעיף 6 לנספח ג' להסכם: "מוסכם בין הצדדים כי למרות התוכנית ההגשה מתחייב הקבלן ללא תוספת בתשלום להמשיך את התקרות בקומה של מפלס 8.85 וכן מפלס 5.90 וכן מפלס 2.95 – עד קיר התומך בקו ישר קיר המעליות הדרומי וכן להשלים את שטח הנוסף בריצוץ, בבניית מחיצות, טיח, חשמל ונגרות במקרה הצורך הכל לפי דרישת המזמין". אלא שהזזת הבניין עוד הגדילה את החללים הללו, כפי שאישר גפני בעדותו. ושוב, גפני מסכים עקרונית שלנתבעת מגיעים סכומים נוספים בגין השינוי הזה, אך טוען שהוא עצמו אינו יכול להעריך את היקף הסכומים שבהם מדובר. אבל מסתבר שביבי יכול, והחישוב אפילו פשוט למדי. בסיפא לסעיף ג' ברשימה שהעביר למהנדס שיבר (נספח לג' לתצהירו), קובע ביבי שעם "הזזת" הבניין נוספה "תקרה ברוחב של 1 מטר לכל תקרות הבניין כ-48 מ"ק בטון לפי 1,250 ₪ ל-1 מ"ק סך הכל 60,000 ₪".
"מרפסת צפונית" –
ב-6.8.2002 שיגר ביבי פקס לגפני ולמהנדס איתן נעמן ובו הוא מתריע על כך שקיר הלקט המתוכנן אינו יכול "לשמש כתמיכה לאדמה אשר נמצאת בחזית ומתחת לבנין". הוא מציע שם לבנות יסודות וקיר תומך לאורך חזית הבניין – עבודה שעלותה "27,000$ לפי תנאי השטח בשלב זה של הבניה ומצב השטח". בסיפא נאמר שבניית הקיר לא אושרה "ואנו ממשיכים בבניה". ברשימה שבנספח לג', מדווח ביבי למהנדס שיבר על הפתרון שנמצא – מרפסת תלויה, אבל זאת לאחר ש"כל העבודה כבר נעשתה". עבור "המרפסת התלויה כולל מעקה בטון וקורות ..." מבקש ביבי סכום של 68,850 ₪, וכן סכום של 17,000 ₪ עבור "פירוק הקורות והברזל". בנסיבות אלה כשעבודת ההכנה לקיר לקט בוצעה ואף היה צורך לפרק את שנעשה, אין מקום להפחית מהתוספת בגין המרפסת התלויה את שוויו של קיר הלקט כפי שטען גפני, מה גם שהסכום שנדרש בגין עבודות הפירוק אינו מובא בחשבון לעניין התוספות, כפי שכבר נקבע בסעיף 13 לעיל.
מכל שנאמר עולה שלנתבעת הגיע בגין עבודות נוספות סכום של כ-744,908 ₪, (הסכום הנקוב בסעיף 13 לעיל בצירוף הסכומים בסעיף 14 המגיעים בגין חיפוי אבן והגבהת מסגרות), וסכום זה השווה לכ-165,535$ לפי שער של 4.5 ₪ לדולר, אף אינו כולל תוספות שביחס אליהן אומנם פורטו כמויות (נספח סב' לתצהיר ביבי) אך השווי כספי לא צוין, כמו פירים לאוורור וגגונים למרפסות בקומה העליונה.
17.
כפי שראינו, התובעת גילתה נטייה עקבית שלא להתייחס לפקסים מטעם הנתבעת, וביחס לחלק נכבד מהתוספות הותירה את הדברים תלויים על בלימה גם כאשר התוספת באופן עקרוני הייתה מקובלת על גפני. גפני נשאל בחקירתו: "בשלב שהסתכסכתם, באותו רגע שהוא לא המשיך לעבוד במקום, למה לא אמרת, אני אקח מהנדס או שמאי?" ועל כך הייתה תשובתו: "זה נכון, אני מאוד מצטער שלא נעשה. אני עמדתי בסיטואציה של 5, 7 דירות לא מוכנות והבנק סגר לי את הליווי" (פרוטוקול מ-7.12.2006, עמ' 129). גפני מודה אפוא שהוא לא שילם לנתבעת פשוט משום שהוא נקלע לקושי תזרימי - לא משום שלא הגיע לה.
בסופו של יום נראה שהנתבעת קיבלה כמחצית מכלל הסכומים שהגיעו לה בגין תוספות, מה שאומר שהשיקים על סך של 234,000 ₪ שלגביהם ניתנה הוראת ביטול – בדין ובצדק נתנו לנתבעת, ולא לביטחון אלא לפירעון. מה גם שהגרסה שאותם שיקים ניתנו לביטחון קרסה כבר מעצם העובדה שהתובעת מצאה לנכון להעלות את הגרסה המאוחרת לפיה השיקים הללו הוחלפו בשיקים לפירעון, ועוד למועדי פירעון קודמים לאלה של השיקים ש"בוטלו". במילים אחרות – הנתבעת הייתה זכאית להיפרע בגין השיקים נשוא התביעה ב-ת.א. 18217/05 ששוויים בדולרים עמד על כ-52,000$, ואילו נפרעה עדיין הייתה התובעת חבה לה בגין תוספות סכום של כ-32,773$ (165,535-80,760-52,000), שהם כ-147,487 ₪.
על רקע זה, העובדה שהמעשה המקומם של ביטול השיקים גרר תגובה חריפה כנטישת האתר – אינה בלתי מובנת. כאמור, האחריות למימון הבנייה מוטלת על היזם ולא על הקבלן המבצע אשר ביצע את העבודה כפי שנדרש, אך מתקשה לעמוד בהתחייבויותיו כלפי קבלני המשנה, בשל קשייו של היזם ואופן התנהלותו. זאת ועוד, ביבי טוען בתצהירו שלאחר הנטישה, במגעים שבין התובעת לנתבעת, הציעה האחרונה שהתובעת תשלם ישירות לקבלני המשנה וההתחשבנות עם הנתבעת תיעשה בסוף הדרך, אך הצעה זו, שעל פניה נראית סבירה, לא התקבלה על דעת התובעת (סעיף 12 ג. לתצהירו). בחקירתו נשאל גפני אם "ביבי אמר אחרי שהוא עזב את העבודה במקום שנריב על עניין התשלומים, בוא תפקיד כסף אצל הרב יוסף והוא ישלם לקבלני משנה והוא ישלם לקבלנים את הכסף", ועל כך הייתה תשובתו: "לא זוכר, הבריאות שלי נפגעה" (פרוטוקול מ-7.12.2006 עמ' 126). ביבי לעומת זאת, לא נחקר כלל על גרסתו זו. אני סבורה שדי בכל אלה כדי לדחות את התביעה לפיצוי בגין הנזק הנטען בשל נטישת האתר, שלא
לדבר על כך שהיקף הנזקים הנתבעים בראש זה, תלוש מהנזק הממשי שהתובעת יכולה הייתה לטעון לו, אם בכלל.
18.
התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים במלוא הסכומים שהוצאו על ידה לטענתה לשם השלמת הבנייה, בעוד שמכל שנאמר לעיל ברור שאם הנתבעת קיבלה עד לנטישת האתר כ-
80,000$ בלבד עבור תוספות – כל שהיא קיבלה מהתמורה המוסכמת שכזכור עמדה על 1,450,000$, לא עלה על 90% לכל היותר. אם כך, היה על התובעת לשלם ממילא לצורך השלמת העבודות סכום של 145,000$, ובשקלים - 652,500 ₪ (לפי שער של 4.5 ₪ לדולר). בצירוף מע"מ מדובר אפוא בסכום של 763,425 ₪. הסכום הנתבע בגין תשלומים לקבלני משנה וחומרים עומד על 969,295 ₪ (כולל מע"מ), כך שנזקי הנטישה אינם עולים על כ-206,000 ₪ (763,425 ₪ - 969,295 ₪), וגם זה - כשלא מעמידים מולם את החוב שהתובעת נמנעה מסילוקו לנתבעת בגין תוספות. התובעת טוענת אומנם שהיא זכאית לשיפוי בגין הוצאות נוספות, ביניהן שכר המפקח מטעם הבנק המלווה לתקופה של שנה מעת שהעבודות הבנייה היו אמורות להסתיים ועד לסיומם בפועל, כמו גם למחצית משכרו של גדי עמוס – המפקח מטעם התובעת, אך עדיין מדובר בסכומים קטנים יחסית ומכל מקום -
כפי שנראה להלן, לא ניתן לתלות בנתבעת את האשם הבלעדי או אפילו העיקרי לעיכוב בהשלמת הבנייה, ואשר לשכרו של גדי עמוס – ההתחייבות הנטענת של הנתבעת לשאת במחצית משכר המפקח שאמור לפקח עליה – מוכחשת על ידה מכל וכל.
19.
על אלה אוסיף – ב"כ הנתבעים אומנם הודיע כי במה שנוגע לתוספות שבוצעו עבור הדיירים בדירותיהם, תוגש תביעה נגד הדיירים – עם זאת קשה להתעלם מהדברים ששמענו מפי עדי התביעה, ובראשם גפני. הלה העיד: "הייתה הסכמה בינינו שלא יקבלו מפתח עד שביבי יקבל את כל מה שמגיע לו, שלא יגזלו אותם" (פרוטוקול מ-7.12.2006 עמ' 121);
ברוך יוגב העיד: "היה תנאי שהדייר לא יקבל את המפתח עד שיש אישור מביבי ששולם לו התוספת עבור הדירה" ומדוע התנאי לא קוים – לפי ההסבר של יוגב שאז כבר לא היה פעיל אצל התובעת: "הכל נטרף מאחר והוא ברח"(פרוטוקול מ-10.9.2006, עמ' 24). גפני לעומת זאת אמר תחילה שביבי בכלל מסר להם מפתחות: "ביבי מסר מפתחות והוא סיכם איתם", ובהמשך התברר מדבריו ש"האנשים לקחו את התוספות כנגד העיכובים" (פרוטוקול מ-7.12.2006, עמ' 121), והדברים מדברים בעד עצמם.
20.
ולבסוף – טענת התובעת שהנתבעים אחראים כלפיה לעיכובים במסירת הדירות.
גפני טוען בתצהירו שביבי נהג להגיע לאתר "מפעם לפעם
ובאופן לא סדיר – בתחילה פעם או פעמיים בשבוע בלבד, ובשלבים מאוחרים יותר אף פחות מכך" (סעיף 25 לתצהירו);
כי בהיעדרו לא היה במקום מנהל עבודה מטעם הנתבעת, וקבלני המשנה יכלו לעשות כרצונם ללא פיקוח. זהו לדעתו הטעם לכך שהבנייה לא הושלמה בזמן. אפשר שהעיכוב נגרם גם מהסיבה הזו, אך נראה לי שזוהי רק סיבה אחת מכמה - משמעותיות יותר. ראשית, העבודה באתר החלה באיחור לנוכח העובדה שהיתר הבנייה הוצא למעלה מחודשיים לאחר שנחתם הסכם הקבלנות, שנית, חיכוכים עם השכנים – בית חב"ד - גרמו לעיכוב נוסף גם לאחר שכבר התקבל היתר בנייה (נספח ח' 1 לתצהיר ביבי), ובהמשך אף הניבו פעמיים צווי הפסקת עבודה מנהליים (ב-9.7.02 וב-13.3.03), וב-23.3.03
- גם צו הפסקת עבודה שיפוטי. שלישית, עיכובים נגרמו הן בשל אי קבלת אישור התובעת לבצוע עבודה מסוימת
(נספחים יג', טו' לתצהיר ביבי), והן בשל השינויים
הלא מעטים בתכניות, לרבות שינויים שהצריכו פירוק של עבודות שכבר נעשו. כל אלה הם גורמי עיכוב שלא בשליטת הנתבעים. יתר על כן, התובעת באמצעות גפני טוענת שלשורה של דיירים שולמו פיצויים בשל האיחור במסירת דירותיהם, אלא שלא הוגש כל תיעוד אשר תומך בטענה זו. משזו התמונה העולה מחומר הראיות, אין הצדקה לתלות בנתבעים את האחריות לתוצאות העיכובים.
הערה לפני סיום - אחת הטענות של התובעת היא שכל נושא התוספות המגיעות לה לא נטען על ידי הנתבעת על דרך של קיזוז ולא לשם קיזוז אלא רק כדי להוכיח שהנתבעת רומתה על ידי התובעת, כפי שאישר ביבי בחקירתו. הוא אמר שם: "רציתי להמחיש לביהמ"ש את הרמאות שלו. אני לא טוען קיזוז". מזה מסיקה התובעת בין היתר שהנתבעים לא טענו טענת קיזוז משום שאין בידם להוכיח את הטענה שמגיעים לנתבעת סכומים כלשהם מהתובעת. כפי שעולה מהאמור לעיל, אני סבורה שהנתבעים הוכיחו את טענתם במידה הדרושה, ובמיוחד כך לנוכח העובדה שלא נשמעה מפי התובעת כל השגה ביחס לעצם הסכומים שהתובעים נוקבים בהם, להוציא אמירות כלליות בדבר הוזלות.
21. סיכומם של דברים הוא, שהתביעה ב-ת.א. 39524/05 נדחית, ואילו התביעה השטרית ב-ת.א. 18217/05 מתקבלת. התובעת בתיק השטרי רשאית אפוא להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל כסדרם.
כן הנני מחייבת את הנתבעת בתיק השטרי לשלם לתובעת השטרית שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ב אלול תשע"א, 21 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 18217/05 משכנות הושעיא בע"מ נ' כוכב 2000 חברה לבניין בע"מ, אלי ביבי (פורסם ב-ֽ 21/09/2011)