פסקי דין על ג'נט גרומקוב | פסקי דין על צבי איפראימוב | פסקי דין על פיגארו רונן |

5816-06/11 תק     12/09/2011




תק 5816-06/11 ג'נט גרומקוב נ' צבי איפראימוב, פיגארו רונן בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 5816-06-11 גרומקוב נ' איפראימוב ואח'

בפני
כבוד השופט (בדימוס) גדעון ברק





התובעת
:

ג'נט גרומקוב


נגד


הנתבעים:

1.צבי איפראימוב
2.פיגארו רונן בע"מ



החלטה


1.
א.
עסקינן בתאונת דרכים, בה נפגע רכבה של התובעת על ידי רכב בבעלות הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") ושהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע").

מאחר והתובעת סברה, שהאחריות לפגיעה ברכבה רובצת על הנתבע, הגישה היא ביום 5.6.11 תביעה נגד שני הנתבעים לחייב אותם לשלם לה את נזקיה בסך של 5,624 ₪.


ב.
ביום הדיון – 19.7.11- לא התייצב מי מהנתבעים ולאחר ששמעתי את התובעת ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לכתב התביעה, ניתן

פסק דין
המחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובעת את נזקיה המוכחים בסך של 4,848 ₪ בתוספת הוצאות בסך של 400 ₪.

2.
א.
ביום 21.7.11 הגישו הנתבעים "בקשה דחופה מאוד לביטול

פסק דין
מיום 19.7.11" תוך הבאת נימוקים המצדיקים, לדעתם, את ביטול פסק הדין.

בקשה זו הועברה לתגובת התובעת ובתגובתה העלתה התובעת את נימוקיה לפיהם, אין מקום לבטל את פסק הדין.

לאחר שהבקשה והתגובה היו בפני
, החלטתי ביום 18.8.11 לקבוע לדיון את הבקשה לביטול פסק הדין ליום 11.9.11.


ב.
ביום הקבוע – 11.9.11- התייצבה התובעת, מר יצחק חזן נציג הנתבעת (להלן:" מר חזן") והנתבע בעצמו.

נציג הנתבעת ביקש לדחות את מועד הדיון, יען כי מנכ"ל הנתבעת אשר היה צריך להתייצב לדיון נמצא בחו"ל לצורך עסקים. התובעת התנגדה לדחות את מועד הדיון.

3
לאחר ששמעתי את הצדדים שהתייצבו בפני
ולאור עמדת התובעת, אשר התנגדה לדחות את מועד הדיון הודעתי לצדדים, שלאחר שמיעת הטענות ולאחר עיון בבקשה ובתגובה תינתן החלטה לעניין דחיית מועד הדיון ואם לא יידחה מועד הדיון תינתן החלטה לגופה של הבקשה לביטול פסק הדין.

אם בית המשפט יחליט לבטל את פסק הדין, הרי שניתן יהיה ליתן

פסק דין
חדש – זאת משום ששמעתי את טענות הנתבע על אופן קרות התאונה
ואם לא יבוטל פסק הדין, יישאר פסק הדין שניתן ביום 19.7.11 על כנו.

4.
באשר לבקשת מר חזן לדחות את מועד הדיון, מחליט אנוכי לדחות את הבקשה – זאת מהנימוקים הבאים:


א.
הנתבעים הוזמנו לדיון ולפי טענתו של מר חזן, נסע המנכ"ל לחו"ל שלושה ימים לפני יום הדיון.

אם אכן, רק המנכ"ל היה צריך להופיע במשפט זה – אין ספק שהיה סיפק בידו לשלוח בקשה לבית המשפט או הודעה על דחיפות נסיעתו לחו"ל, אך התייצבותו של מר חזן והטענה, שרק המנכ"ל יודע את העובדות, שכן לטענת המנכ"ל צודקים הנתבעים במאה אחוז, אין בה כדי להצדיק דחיית מועד הדיון, כאשר התובעת לא הייתה מודעת לבקשת דחייה כלשהי והיא התייצבה לדיון.


ב.
גם אם המנכ"ל סבור שהם צודקים במאה אחוז, הרי שהופיע הנתבע עצמו - שהיה מעורב בתאונה- ונראה לי, עם כל הכבוד למנכ"ל, שהנהג המעורב הוא זה שיודע את פרטי התאונה ודי בהעלאת גרסתו בפני
בית המשפט על מנת להכריע בשאלת האחריות.


ג.
לכן, בקשת הדחייה ביום הדיון גורמת למשיכת זמן, בזבוז זמנם של אלה שהתייצבו ובזבוז זמנו של בית המשפט ואין מקום לדחייה במיוחד כאשר הנוגע בדבר – הנתבע- מסר את גרסתו לעניין התאונה.

5.
שקלתי את הטענות שהועלו בבקשה לביטול פסק הדין כשם שגם שקלתי את תגובת התובעת בנדון דנן ולאחר שבחנתי היטב טענות אלו, הגעתי למסקנה, שאין מקום לבטל את פסק הדין.

הנתבעים הוזמנו כחוק ליום הקבוע – 19.7.11- הגישו כתב הגנה ולמרות זאת מי מהם לא התייצב לדיון.

מהבקשה לביטול פסק הדין שהגישו הנתבעים עולות מספר תמיהות המחזקות את מסקנת בית המשפט שלא לבטל את פסק הדין – הכל כפי שיפורט להלן:


א.
אני מקבל את טענת הנתבעים, שיש ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט על מנת ליתן לו ההזדמנות להעלות את טענותיו ביחס לשאלות השנויות במחלוקת, כשם שאני מסכים שבבקשה לביטול

פסק דין
יש לבחון שני אלמנטים עיקריים והם: האלמנט הראשון הוא, ביטול

פסק דין
מחובת הצדק, כאשר המבקש מצביע על כך שהיה פגם בהליך והאלמנט השני הוא, ביטול מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט.

על מנת להכריע בדבר, על בית המשפט לבחון כשאלה ראשונה, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהנתבעים לא התייצבו לדיון בתאריך שנקבע וכשאלה שנייה, מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבעים – אם יבוטל פסק הדין והנתבעים יורשו להשמיע טענותיהם לגופו של עניין.

כידוע, השאלה השנייה היא עיקר ולשאלה הראשונה נודעת חשיבות משנית – אם כי יש לשקול כל טענה וטענה בנדון ויש לבחון האם אכן יש ממש בטענת המבקש בכל הקשור לאי התייצבותו לדיון.


ב.
א)
מסעיף 3 לנימוקי הבקשה ומהרישא לפסק הדין עולה, שבעת שניתן פסק הדין בהיעדר הנתבעים, היה מונח בפני
בית המשפט כתב ההגנה ובית המשפט לקח בחשבון את האמור בו.

מאישור המסירה הסרוק במחשב בית המשפט עולה, שביום 21.6.11 בוצעה מסירה לנתבעת ומאן דהוא מטעם הנתבעת אף חתם על קבלת ההזמנה.

בכותרת ההזמנה צוין במפורש כי מועד הדיון נקבע ליום 19.7.11.

העובדה, שפקידת הנתבעת לא הבחינה בתחתית הודעה מצוי מועד הדיון – אינה משחררת את הנתבעים מאחריות לבחון את המסמכים שנתקבלו.

הנתבעים גם לא דאגו לצרף תצהיר של הפקידה על נסיבות קבלת ההזמנה לדין ולא אמתה את העובדות שבבקשה.

הפקידה לא הבחינה נאמר- אך לא נאמר שמי מהנתבעים גם כן לא הבחין במועד הדיון שצוין.


ב)
על כתב ההגנה, שהוגש לבית המשפט ביום 3.7.11 חתום גם הנתבע באופן אישי ולכן מעצם החתימה על כתב ההגנה – ידע הנתבע על מועד הדיון, שכן עוד קודם לכן – ביום 21.6.11- נמסרה ההזמנה לנתבעת.


ג)
בבקשה לביטול

פסק דין
, על המבקש לשכנע את בית המשפט, שיש עילה טובה לביטול ולהניע שוב את בית המשפט לדיון מחדש והיה על הנתבעים להראות נימוק של ממש לאי התייצבותם לדיון.

שכחה או טענה של אי הבחנה אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון.


ד)
לאחר בדיקת המסכים והטענות שהעלו הנתבעים לעניין סיבת אי ההתייצבות, לא שוכנעתי שרק שכחה או רשלנות הפקידה הייתה כאן ולכן איני מקבל את הסיבות שהעלו הנתבעים לאי התייצבותם ליום הדיון.


ג.
עם זאת ולמרות האמור לעיל, יש לבחון את השאלה העיקרית הנוספת והיא: סיכויי ההצלחה של הנתבעים אם וכאשר יבוטל פסק הדין.

לאחר שבחנתי גם שאלה זו, הגעתי למסקנה, שאין מקום לבטל את פסק הדין, משום שגם לאחר שעיינתי בכתב ההגנה וגם לאחר ששמעתי את הנתבע לגופה של התאונה- יגיע בית המשפט לאותה מסקנה אליה הגיע בעת מתן פסק הדין, קרי חיוב הנתבעים בתוצאות התאונה – זאת מן הנימוקים הבאים:


א)
איני מקבל את טענת הנתבעים, כפי שזו באה לידי ביטוי בסעיף 11 לבקשה לביטול פסק הדין, האומרת, שלא ניתנה למבקשים כל הזדמנות להעלות את טיעוניה.

טענה זו הייתה טובה אילו נתן בית המשפט פסק הדין בהיעדר כתב הגנה, שאז באמת לא היו בפני
בית המשפט טיעוניהם של הנתבעים וגם לא הייתה להם כל הזדמנות להעלות טיעוניהם, ברם בנדון דנן, מציינים המבקשים בסעיף 14 לבקשתם:" למבקשים סיכויים טובים כלפי הגנתם ומבוססת על טענות מפורטות כפי שציינו בכתב הגנתם..." (ההדגשה שלי- ג.ב.)
לכן, הטיעונים היו כתובים בכתב ההגנה, שהיה מונח בפני
בית המשפט בעת מתן פסק הדין.


ב)
מהאמור בכתב התביעה עולה תמיהה וגם שאלה היורדת לשורשו של עניין והיא: הנתבע וגם הנתבעת – כ"א מהם בנפרד-
חתם על כתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעים.

הנתבע עובד אצל הנתבעת ואם הוא חתם על כתב ההגנה, שמע מיניה שהוא ידע מה כתוב בו והוא היה בהישג ידה של הנתבעת.

אם כך עולה מהכתובים, אזי כיצד זה נכתב בכתב ההגנה, ש:"עובדות קרות המקרה אינן ידועות להן כהווייתן והם שומרים על זכותם לתקן את כתב הגנה זה ככל שיידרש, אם יובאו לידיעתם עובדות כאמור"? (סעיף 4 לכתב ההגנה).


ג)
מהאמור בסעיף זה עולה, שהנתבעת וגם הנתבע לא ידעו העובדות לאשורן. (הניסוח בכתב ההגנה הוא ברבים, קרי "הנתבעים").

בית המשפט יכול היה להבין את טענת הנתבעת אילו כתב ההגנה היה מוגש רק מטעמה וסביר הוא שעד שהיא לא תקבל העובדות מהנתבע המעורב – היא לא יכולה להעלות את העובדות כהווייתן, אך כאשר הנתבע בהישג ידה והנתבע חתם על כתב ההגנה, כיצד זה טוען הנתבע עצמו, שהיה מעורב בתאונה, שעדיין אין הוא יודע את העובדות כהווייתן? יש להתפלא על עצם טיעון כזה.


ד)
למרות שהנתבעים לא ידעו את עובדות קרות המקרה כהווייתן, בכל זאת מביאים הנתבעים בהמשך כתב ההגנה את גרסתם על אופן קרות התאונה.

ד.
א)
לגופו של עניין, טוענים הנתבעים בכתב ההגנה, שהנתבע נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים ובצמוד לשני הנתיבים ישנו נתיב נוסף – שהוא נתיב האצה של כלי רכב אשר אמורים להשתלב בדרך ועל הנוסעים בנתיב זה ליתן זכות קדימה טרם השתלבו בתנועה.

לטענת הנתבעים, נסעה התובעת בנתיב ההאצה והחלה לסטות לכיוון נתיב הנסיעה הימני בו נסע הנתבע.

ב)

בעדותו בבית המשפט טוען הנתבע, שהוא עמד בפקק. התובעת מאשרת בכתב התביעה, שאכן היה פקק במקום האירוע, אך בעוד שהיא טוענת שתוך כדי האטה ועצירה ראתה את רכב הנתבע מנסה להידחף תוך שהמשיך בנסיעה וכתוצאה מכך, שפשף את רכבה מצד שמאל, טוען הנתבע, שהתובעת הגיעה מצד ימין בשוליים ונכנסה בגלגל מכוניתו והייתה לה שריטה קטנה.
התובעת העידה בבית המשפט – ביום 19.7.11- ובעדותה מתארת התובעת את נתיבי הנסיעה של כ"א מהרכבים ולאחר תיאור הפגיעה במכוניתה אני מקבל את עדותה ומעדיף אותה על פני גרסתו של הנתבע וקובע כי התאונה לא אירעה עת עמד הנתבע בפקק, אלא בעת שניסה לעבור הפקק ותוך כדי כך גרם נזק למכונית התובעת.

6.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בהחלטה זו, החלטה שהתייחסה הן לבקשת הדחייה, הן לבקשה לביטול

פסק דין
ולאחר שגם ניתנה לנתבע האפשרות להעלות טענותיו בקשר לאותו אירוע ולאחר שהאמנתי לגרסת התובעת – אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין ופסק הדין שניתן ביום 19.7.11 נותר על כנו.

אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום 12.9.11 (יג' באלול התשע"א) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים ולנתבע יש להעביר לפי כתובת: רח' הטוראים 209 פרדס חנה.














תק בית משפט לתביעות קטנות 5816-06/11 ג'נט גרומקוב נ' צבי איפראימוב, פיגארו רונן בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/09/2011)