פסקי דין על יעקובי כהן פנחס | פסקי דין על שמעון כהן יעקובי |

1239/09 חעמ     13/09/2011




חעמ 1239/09 מדינת ישראל נ' יעקובי כהן פנחס, שמעון כהן יעקובי




לך



st1\:*{behavior: }



בתי המשפט

בית משפט השלום קריית גת

חע"מ 1239-09
13 ספטמבר 2011

בפני
: כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד


בעניין:
מדינת ישראל



המאשימה

נ ג ד



1. יעקובי כהן פנחס
2. שמעון כהן יעקובי



ע"י ב"כ עו"ד אברהם פרץ

הנאשמים

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה - עו"ד רועי רמר
.
הנאשמים ובא כוחם - עו"ד אברהם פרץ
.

<#9#>
גזר דין

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס להם עבירות של ביצוע עבודה ושימוש במקרקעין ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו- 208 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 ועבירה של עיסוק ללא רישיון בעסק טעון רישוי, עבירה לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968.

על פי כתב האישום המתוקן, הנאשם 1 הוא בעלים של המקרקעין נשוא כתב האישום והנאשם 2 החזיק במקרקעין והשתמש בהם בפועל, לצורך ניהול עסק של מכבסה, לשירותי כביסה וניקוי יבש.
על פי כתב האישום, במרץ 06' או בסמוך לכך, הנאשמים הקימו סככה בשטח של כ- 130 מ"ר ומיכל צובר גז שמחובר אל הסככה ומהווה סיכון בטיחותי. נטען, כי המבנים גם נבנו ללא מרחב מוגן מוסדי כנדרש בחוק וכי הם נבנו ללא היתר בנייה על פי חוק התכנון והבנייה.

בנוסף, נטען, כי במקום מתנהל עסק במבנים ישנים קיימים, ששטחם כ- 113 מ"ר, אשר נבנו ללא היתר, אך בשל התיישנות הבנייה, לא מוגש כתב אישום בשל בנייתם, אלא בשל השימוש בהם ללא היתר, על פי החוק האמור. נטען, כי במבנים הישנים נעשה שימוש כחדר אוכל, כחדר גיהוץ ומשרד.

עוד נרשם בכתב האישום, כי לנאשמים נמסרו הודעות והזמנות למתן עדות בארבע הזדמנויות במהלך שנת 06', אך הם לא התייצבו למתן העדות.

לבקשת בא כוחם דאז, נקבע מועד נוסף לגביית עדות, אך גם למועד זה לא טרחו הנאשמים להגיע.

נטען בכתב האישום, כי העסק של המכבסה מתנהל ללא רישיון, על פי חוק רישוי עסקים וכי עד ליום הגשת כתב האישום, הנאשמים לא הרסו את המבנים, לא הפסיקו את השימוש בהם שלא כדין, כאמור לעיל.

הוחל בשמיעת ראיות בתיק זה, אך בשלב מסוים, הוחלף הייצוג של הנאשמים ובאי כוחם הודיעו לביהמ"ש כי הם הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשמים יחזרו בהם מכפירתם, הם יודו בכתב האישום המתוקן ומועד הטיעונים לעונש יידחה לכ- 6 חודשים.
בעקבות כך, הנאשם הורשעו על פי הודעתם בכתב האישום המתוקן, אשר תמציתו הובאה לעיל.
המועד לטיעונים לעונש נדחה פעם אחת, על מנת לאפשר לנאשמים להשלים הליכי קבלת היתר בנייה והיום נשמעו הטיעונים לעונש מטעם הצדדים.

ב"כ המאשימה ביקש להחמיר עם הנאשמים וציין כי המדובר הוא בפעילות מסחרית, ללא היתר וללא רישיון,
שמתנהלת במקום משנת 06', כי אין עדיין היתרים ורישיונות וכי רק אתמול הגישו הנאשמים תוכניות מתוקנות לועדה לתכנון ולבנייה ומובן כי התוכניות המתוקנות טרם נבדקו וגם אין לדעת אם הן תאושרנה.

עוד הוסיף ב"כ המאשימה וטען, כי במהלך השנים הנאשמים לא פעלו לקבלת היתרים אלא רק לאחרונה הם עשו כן. הוא ביקש להביא בחשבון לעניין העונש את התועלת הכלכלית שהפיקו הנאשמים במהלך השנים מניהול העסק ללא רישיון וללא היתר, תוך שהם נהנים וקונים יתרון בלתי הוגן על פני שומרי חוק. הוא ציין את החומרה שבניהול עסק ללא רישיון ובסופו של יום ביקש להטיל על הנאשמים עונשים של מאסר בפועל, על דרך עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס בסך 200,000 ₪ לכל נאשם, חיובם בכפל אגרה וצו הפסקת שימוש מיידי וצו הריסה שיידחה לתקופה קצרה לצורך התארגנות בלבד.

ב"כ המאשימה הפנה לפסקי דין שעניינם גובה הקנסות וחומרת עבירות בנייה.

מנגד, הסנגור ביקש להקל עם מרשיו ולא מצות עמם את הדין. הוא טען שהנאשמים עשו כמיטב יכולתם להכשיר את הבנייה ולסלק את הליקויים ורק בגלל אי כינוס הועדה לתכנון ולבנייה, לא ניתן עדיין היתר. הוא ביקש להביא בחשבון שמרשיו הודו בכתב אישום מתוקן והוא טען שהם תיקנו את כל אשר נדרש תיקון לצורך קבלת היתר בנייה.

כן ביקש הסנגור, להביא בחשבון לקולא את נסיבותיהן האישיות של הנאשמים, כאשר הנאשם 1 הוא בן 75 שנה ולאחר אירוע מוחי ואילו הנאשם 2 מצוי בהליכי פשיטת רגל ואב ל- 4 ילדים.

הסנגור הפנה לפסקי דין שבהם נגזרו קנסות בסכומים שבין 1,800 ל- 15,000 ₪ ובסוף דבריו אף ביקש לדחות את מתן גזר הדין למועד קרוב, כך שבינתיים תכונס הועדה ויינתנו ההיתרים הנדרשים. אומר כבר עתה, כי החלטתי לדחות את בקשתו של הסנגור לדחות את מועד מתן גזר הדין, שכן הכלל הוא כי הכוונה לקבל היתר בנייה אינה, כשלעצמה, לדחות מועד שמיעת טיעונים לעונש או מתן גזר דין. אציין, כי לפנים משורת הדין, כבר נדחה פעם אחת מועד שמיעת הטיעונים לעונש, כרשום לעיל.

חומרתן של עבירות הבנייה והיותן בבחינת "מכת מדינה", כהגדרת ביהמ"ש העליון, נדמה לי שאין צורך להכביר במילים ולא אחת נאמר, כי יש מקום להחמיר עם עברייני בנייה ובמקרים המתאימים, להשית עליהם גם עונש של מאסר בפועל של ממש.
לשם הדוגמא, אפנה לע"פ 920/85 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד לג' 3, 653; ע"פ 23/85 פור נ' מד"י; בר"ע 1/84 דואק נ' ראש העיר י-ם; רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה אונו; רע"פ 2809/05 טסה נ' מד"י, שם הוגדרו עבירות הבנייה כהפקרות ומכת מדינה ונקבע כי כל הלוחם הרי זה מבורך; רע"פ 1109/04 טחאן נ' מד"י ועו'.

לעניין החומרה היתרה שבביצוע עבירות בנייה לשם הפקת רווח כלכלי, אפנה רע"פ 8701/08 וונש ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה לודים, פסק דינו של כב' השופט ס. ג'ובראן, מיום 3.6.09 וכן לרע"פ 6665/05 מריסאת נ' מד"י, פס"ד מיום 17.5.06.

במקרה שבפני
י קיימת חומרה רבה בעבירות שבוצעו ע"י הנאשמים.

המדובר הוא בהיקף בנייה בשטח ניכר וחמור מזה, המדובר הוא בעבירות בנייה ורישוי עסקים אשר מבוצעות עד היום, דהיינו במשך למעלה מ- 5 שנים. למרות שכנגד הנאשמים הוגש כתב אישום, ולמרות שבדצמבר 10' הודו הנאשמים בכתב האישום המתוקן, הם לא מצאו לנכון להרוס את המבנים במשך כל אותן השנים ואפילו לא להפסיק את השימוש ללא היתר וללא רישיון, גם לא לאחר שהודו בכתב האישום.

במשך השנים, ולמרות הגשתו של כתב האישום, הנאשמים לא עשו דבר על מנת לקבל היתרים ורישיונות, ורק לאחרונה הם החלו לפעול בעניין זה.

הסנגור טוען, כי למעשה היתר הבנייה הוא בפתח וכי מרשיו מילאו אחר כל דרישות הועדה המקומית ולצורך קבלת היתר בנייה וזה צפוי להינתן בישיבה הקרובה של הועדה לתכנון ולבנייה. למרבה הצער, טענה זו נטענה ללא כל ראיה שתתמוך בה, לא הוגש כל מסמך לעניין המאמצים של הנאשמים ולעניין הסיכוי לקבל היתר בנייה במועד הקרוב ביותר, לא מסמך של מהנדס וגם לא עדות של מי שמטפל בדבר.

במשך למעלה מ- 5 שנים, הנאשמים נהנים מפרי חטאם וממשיכים בהפקת רווח כלכלי, תוך כדי ביצוע עבירות מתמשכות על חוק התכנון והבנייה ועל חוק רישוי עסקים. בכך, הנאשמים קונים להם יתרון בלתי הוגן על פני אזרחים אחרים, אשר בוחרים להיות שומרי חוק ולקבל היתרים לניהול עסקיהם, בטרם בנייה ובטרם פתיחת העסק.

לא אוכל לתת משקל רב לטענת הנאשמים בדבר אי כינוס הועדה כשיקול לקולא, שהרי הנאשמים עצמם, רק בתקופה האחרונה, החלו לפעול לצורך קבלת היתר בנייה ועל כך כי אין בידם היתר עד היום, אין להם להלין אלא על עצמם.

מנגד, אין להתעלם מן השיקולים לקולא אשר קיימים במקרה זה: הנאשמים בחרו בסופו של דבר לחזור בהם מכפירתם ולהודות בכתב האישום המתוקן ובכך הם חסכו זמן רב מזמנו של ביהמ"ש, כמו גם מזמנם וטרחתם של הצדדים והעדים.

לעניין מצבם הכלכלי של הנאשמים, כנטען ע"י הסנגור, הרי לא הובאה כל ראיה בעניין זה ולכן לא אוכל לתת משקל לטענה זו, בבואי לגזור את עונשם של הנאשמים.

יחד עם זאת, אין ספק כי יש להתחשב בכך שהנאשם 1 הוא אדם מבוגר, בן 75, אשר אני שומע כי עבר אירוע מוחי ואתחשב במצבו זה, בבואי לגזור את עונשו.

לגבי הנאשם 2 – הסנגור טען כי הוא בפשיטת רגל, אין ראיה לכך ולכן המשקל שאוכל לתת לטענה זו אינו רב, אך אתחשב בכך, בכל זאת, בהסתמך על הצהרתו של הסנגור.

אשר לבקשתו של ב"כ המאשימה להשית על הנאשמים עונש של מאסר בפועל ומאסר על תנאי, הרי בהתחשב בכך שהמדובר הוא בנאשמים נעדרי עבר פלילי, כאשר הנאשם 1 הוא אדם מבוגר וחולה, וכן תוך התחשבות בעונשים האחרים אשר יושתו על הנאשמים, אני סבור שאין זה המקרה הראוי שבו יש להחמיר החמרה יתרה עם הנאשמים על דרך השתת מאסר בפועל, גם לא בדרך של עבודות שירות וגם לא מאסר על תנאי.

אשר לבקשתו של ב"כ המאשימה ליתן צו הריסה שייכנס לתוקף במועד קרוב, הרי לאור העובדה כי לאחרונה, הנאשמים פועלים לצורך קבלת היתרים, מצאתי לנכון להתחשב בדבר וליתן צו הריסה אשר תוקפו בעוד מחצית השנה, כך שיהיה על הנאשמים לפעול במלוא המרץ ולהגיע למצב שבתום אותה תקופה, יהיו בידם היתרי בנייה ורישיונות על פי חוק רישוי עסקים, כדין.

לעומת זאת, מצאתי, כי נוכח תקופת השימוש הארוכה ביותר ללא היתר וללא רישיון עסק, תוך הפקת רווחים כלכליים באופן מתמשך, ראוי להורות על הפסקת השימוש החורג והפסקת השימוש ללא רישיון על פי חוק רישוי עסקים, לאלתר, תוך מתן תקופת התארגנות שאינה ארוכה.

אשר על כן, ומתוך כל השיקולים דלעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

1.
הנאשם 1 ישלם קנס בסך 60,000
₪, או 60
ימי מאסר תמורתו. הנאשם 2 ישלם קנס בסך 100,000 ₪, או 100 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב
- 18 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.11.11 ובכל 1 (ראשון) לחודש שלאחריו. במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.

2.
אני מחייב כל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204 ו- 210 לחוק, למעט עבירת שימוש ללא היתר, עד למועד תחילת תוקפם של צווי ההריסה והפסקת השימוש שיינתנו בסעיף 3 להלן. ההתחייבות תהא למשך שנתיים מהיום ובסכום של 100,000 ₪ ואם היא לא תינתן, בתוך 72 שעות, ייאסר כל נאשם שמסרב לתיתה למשך 10 ימים.

3.
אני מצווה על הנאשמים להרוס את המבנים נשוא סעיף 2 בכתב האישום. כדי לאפשר לנאשמים להשלים את ההליכים לקבלת ההיתר, אני קובע שצו ההריסה ייכנס לתוקפו ביום 31.3.12, בשעה 08:00 בבוקר.

אם הנאשמים לא יקבלו, את ההיתר עד למועד הנ"ל, וזאת מסיבות שאינן תלויות בהם, הם יהיו רשאים להגיש בקשה לדחייה נוספת של כניסת הצו לתוקף, ואולם מובהר כי אין ודאות שהבקשה תתקבל.

אם וכאשר יינתן היתר למבנה, יפקע צו ההריסה שניתן בסעיף זה.


במידה והנאשמים לא יבצעו את צו ההריסה במועד שנקבע לעיל, שהרי שמבלי לפגוע בחובתם של הנאשמים לעשות כן, תוסמך הועדה המחוזית ו/או הועדה המקומית לתכנון ולבניה, לבצע את צו ההריסה במקום של הנאשמים ולחייב את הנאשמים לשאת בעלויות הביצוע.

אני מצווה על הנאשמים להפסיק את השימוש ללא היתר במקרקעין נשוא כתב האישום ואת העיסוק ללא רישוי על פי חוק רישוי עסקים במקרקעין האמורים, וזאת לא יאוחר מיום 31.10.11.

4.
אני רואה מקום להזהיר את הנאשמים, כי אם עד למועדים האמורים
לעיל, לא יהא בידם היתר בנייה כדין למבנה נשוא כתב האישום, ולא תינתן להם ארכה נוספת להשגת ההיתר כאמור, וכן כי אם לא יהיה בידם היתר לשימוש חורג ורישיון עסק, הכל לפי העניין, הרי שאם לא תבוצע ההריסה, או כי לא יופסק השימוש החורג, או כי לא יופסק השימוש ללא רישיון עסק, הם עלולים להיות מואשמים בעבירות נוספות של הפרת צווים שיפוטיים וכי ההתחייבויות עליהן הם חתמו, תחולנה גם על כך.
5.
מכוח הסמכות שבסעיף 218 לחוק אני מחייב את הנאשמים, יחד ולחוד, לשלם בתוך 45 ימים, כפל
אגרת בנייה כאילו ניתן ההיתר, בסך של 3,038 ₪, בהתחשב בכך שהנאשמים זלזלו בחוק ובנו ללא היתר ובענייננו חיובם לשלם את האגרה המקורית יגרום לכך שהעבירה תשתלם וכי תשלום אגרה או כפל אגרה אינם בגדר קנס (ראה בעניין זה פסק דינו של הנשיא, כב' השופט י' פלפל ע"פ (באר-שבע) 7097/02 - אלבז קאסם מוחמד נ' מדינת ישראל
תק-מח 2002(3), 7194).
במידה ויינתן לנאשמים היתר בנייה, סכום זה, אם ישולם, יהווה משום תשלום אגרת הבנייה, בהתייחס לשטחים המפורטים בכתב האישום.
6.
ב"כ המאשימה ימציא עותק מפסק הדין ללשכת רישום המקרקעין ו/או למנהל מקרקעי ישראל, לצורך רישום הערה בנוגע לצו ההריסה שניתן.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.
<#8#>

ניתן והודע היום י"ד אלול תשע"א, 13/09/2011 במעמד הנוכחים.

ישראל פבלו אקסלרד
, שופט

קלדנית: שרה + לירז.
הוקלד על ידי: לירז ביטון







חעמ בית משפט שלום 1239/09 מדינת ישראל נ' יעקובי כהן פנחס, שמעון כהן יעקובי (פורסם ב-ֽ 13/09/2011)