פסקי דין על יוסף פיאד

1076/08 פח     29/03/2011




פח 1076/08 מדינת ישראל נ' יוסף פיאד




בפני

כב' השופטת ר. אבידע
– אב"ד
כב' השופטת ח. סלוטקי

כב' השופט מ. לוי
בעניין:

מדינת ישראל
המאשימה
נגד
יוסף פיאד
(עציר)
הנאשם
נוכחים: ב"כ המאשימה עו"ד
הנאשם וב"כ עו"ד ג'ברין

מתורגמן בית המשפט

גזר דין

כתב האישום

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון שכלל תיקון כתב האישום, ללא הסדר לעונש, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן: שתי עבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת - עבירה לפי תקנה 85(א)לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945; עבירה של מסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת - עבירה לפי סעיף 111 (חלופה שנייה) לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: "החוק"); עבירת נשק (נשיאת נשק)- עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק; עבירה של ניסיון לרצח - עבירה לפי סעיף 305 (1) לחוק; ועבירה של קשירת קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק.

2. העובדות המקימות את העבירות בהן הורשע הנאשם הן כדלהלן:

האישום הראשון
ארגון הג'יהאד האיסלמי הוכרז כהתאחדות בלתי מותרת על ידי שר הביטחון ביום 29/10/90 (להלן: "הג'יהאד").
במועד שאינו ידוע במדויק, בשנת 2004, הצטרף הנאשם לפלג של הג'יהאד הצבאי המכונה "צבא אל קודס", על ידי סאלם אל מצרי, פעיל ג'יהאד צבאי.
הנאשם היה חבר בחוליה הצבאית של הג'יהאד (להלן: "החוליה") אשר על חבריה נמנו הפעילים הבאים: אחיו של הנאשם, מרפק מחמד פיאד המכונה "אבו עובדיה" (להלן: "מרפק"), אחמד מחמד איד פיאד, איסמעיל מרשד ראשד פיאד, עמר אלאג'א ואבו עלי אלרמלאוי.

בהמשך לאמור, במסגרת פעילותו בחוליה, במועד שאינו ידוע במדויק, בשנת 2004, השתתף הנאשם באימונים צבאיים מטעם הג'יהאד. האימונים כללו תרגילי כושר, פירוק והרכבה של רובי קלצ'ניקוב, אקדחים, מטענים, תת מקלע, נשק צלפים ורימוני יד. הנאשם התאמן בהפעלת מטעני חבלה על ידי שימוש בסוללות וחוטים, בפריצה למבנה צבאי וכן למד באופן תיאורטי לבצע ירי של פצצה מסוג rpg.

במעשיו אלה היה הנאשם חבר בהתאחדות בלתי מותרת, דבר שיש בו כדי לפגוע בביטחון מדינת ישראל
.

האישום השני

במועד שאינו ידוע במדויק, באמצע שנת 2007, פנה אל הנאשם פעיל ג'יהאד נאדי עווד פיאד המכונה "אבו מצעב" (להלן: "נאדי") והציע לו להצטרף אליו לפגישה עם פעיל ג'יהאד צבאי המכונה "אבו איסלאם" אבו אלנדא (להלן: "אבו איסלאם") באוניברסיטה האסלאמית, על מנת שהנאשם יצטרף לפעילות בארגון.

הנאשם הסכים ובהמשך לאמור, פגשו הנאשם ונאדי את אבו איסלאם באוניברסיטה האסלאמית. הנאשם ביקש מאבו איסלאם להצטרף לארגון ואבו איסלאם הסכים.

בהמשך לאמור, כחודש לאחר הצטרפותו לארגון, סיכמו הנאשם ונאדי עם אבו איסלאם להניח מטעני חבלה נגד צה"ל (להלן: "התוכנית").
לאחר כחודש, מסר אבו איסלאם לנאשם ולנאדי, בביתו של הנאשם, שני מטעני חבלה במשקל 50 ק"ג כל אחד, עשויים מפצצת טנק משומשת (להלן: המטענים"), שני רובי קלצ'ניקוב ושני אפודים עם ארבע מחסניות בכל אפוד.
בהמשך לאמור, ביקש אבו איסלאם מהנאשם ומנאדי לערוך תצפיות באזור אלקרארה על מנת לבחור עיתוי מתאים להנחת המטענים.

בהמשך לאמור, ערכו הנאשם ונאדי תצפית באזור אלקרארה ואבו איסלאם הגיע למקום התצפית והם הודיעו לו על ממצאיהם ואבו איסלאם אישר לנאשם ולנאדי להניח את המטענים במקום לאחר שיתאמו עם פעיל הארגון צובחי וליד אלאסטל, בעל האדמה שבשטחה קשרו להניח את המטענים וזאת על מנת לפוצץ את המטענים כשיגיעו כוחות צה"ל למקום ולגרום למותם של חיילי צה"ל בשל היותם ישראלים. תוכניתם של הנאשם והאחרים לא יצאה אל הפועל.

במעשיו אלה, מסר הנאשם ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת דבר שיש בו כדי לפגוע בביטחון המדינה.

האישום השלישי

במסגרת חברותו בג'יהאד, במועד שאינו ידוע במדויק, במהלך החודשים אוקטובר - דצמבר 2007, השתתף הנאשם עם פעילי הגיהאד הבאים: יחיא סמיר המכונה "אבו אחמד" (להלן: "יחיא"), נאדי, עאטף עאטף פיאד, עבד אל חמיד מוצטפא, עבד אלרחמן ועבדרבו פיאד, בביצוע שמירות באיזור אלסריג ובאיזור מסגד אלקרארה, על מנת להיות מוכנים בעת כניסת כוחות צה"ל למקום (להלן: "השמירות"). הנאשם השתתף בשמירות כחודש וחצי במשך כפעם - פעמיים בשבוע.

במהלך ביצוע השמירות, היו הנאשם ופעילי הארגון האחרים חמושים כל אחד ברובה קלאצ'ניקוב, ארבע מחסניות, אפוד ושני רימוני יד. כמו כן, הנאשם ופעילי הארגון האחרים החזיקו בשני מטעני חבלה השייכים לאבו איסלאם.

בהמשך לאמור, במסגרת השמירות, הטמינו הנאשם וחברי חולייתו את שני מטעני החבלה באזור עבדאלגפור או במטע זיתים ומתחו חוטים באורך כמאתיים מטר ממקום הטמנתם ועד למקום בו שמרו. זאת, על מנת להפעילם לעבר כוחות צה"ל שיחלפו במקום ולגרום למותם של חיילי צה"ל בשל היותם ישראלים.

במעשיו אלה, נשא הנאשם נשק שלא כדין ופעל בהתאחדות בלתי מותרת, דבר שיש בו כדי לפגוע בביטחון מדינת ישראל
.

האישום הרביעי

במועד שאינו ידוע במדויק, בתחילת ינואר 2008, ביקש הנאשם מאבו בילאל פרחי (להלן: "אבו בילאל") תת מקלע, נשק צלפים מסוג מנגסטר ופצצת rpg (להלן: "האמל"ח") על מנת להשתמש באמל"ח נגד כוחות צה"ל.
אבו בילאל הסכים לספק לנאשם את האמל"ח למחרת על מנת שישתמש בו נגד כוחות צה"ל ולגרום למותם של חיילי צה"ל בשל היותם ישראלים.

בהמשך לאמור, למחרת, הלכו הנאשם ועטאף להניח מטען חבלה באזור קרארה.
עאטף הניח מטען חבלה במשקל 50 ק"ג, כאשר תפקידו של הנאשם לערוך תצפית על האזור בעת הנחת המטען. הנאשם היה חמוש ברובה קלאצ'ניקוב ובמטול rpg על מנת להשתמש בו נגד כוחות צה"ל בעת הצורך.

בהמשך לאמור, לאחר הנחת המטען, הלכו הנאשם ועאטף לכיוון כוחות צה"ל באזור על מנת לבצע ירי ממטול ה- rpg לעבר טנקים ישראלים במקום ולגרום למותם של חיילי צה"ל בשל היותם ישראלים.

בעקבות ירי של כוחות צה"ל באזור, ברחו הנאשם ועאטף מהמקום.

במעשיו אלה, ניסה הנאשם יחד עם אחרים, לגרום למותם של ישראלים בשל היותם ישראלים, דבר שיש בו כדי לפגוע בביטחון מדינת ישראל
.

האישום החמישי

במועד שאינו ידוע במדויק, במרץ 2008, פנה אל הנאשם אבו בילאל וביקש כי ימסור לו מטעני חבלה ורובי קלאצ'ניקוב שהיו ברשותו.
בהמשך לאמור, מסר הנאשם לאבו בילאל שלושה מטעני חבלה.

לאחר כשבועיים, פנו אל הנאשם, אבו בילאל ואבו איסלאם וקשרו עמו קשר לבצע פיגוע התאבדות נגד צה"ל.
במסגרת הקשר ולשם קידומו, תכננו אבו בילאל ואבו איסלאם לרכוש חלקת אדמה באזור קרארה, סמוך לגבול ישראל רצועת עזה ולבנות עליה לול תרנגולות על מנת לשכן בו מחבל אשר יבצע ירי מתוך לול התרנגולות לעבר כוחות צה"ל (להלן: "התוכנית").

תפקידו של הנאשם היה לסייע לאבו בילאל ולאבו איסלאם לאתר חלקת אדמה מתאימה לצורך הוצאת התוכנית אל הפועל.
הנאשם הסכים וקשר קשר עם אבו בילאל, במסגרתו העביר לאבו בילאל את המטענים, אולם התוכנית לא יצאה אל הפועל.

במעשיו אלה, קשר הנאשם קשר לגרום למותם של ישראלים בשל היותם ישראלים, דבר שיש בו כדי לפגוע בביטחון המדינה.

טיעונים לעונש

3. ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, עתר להשתת עונש מאסר ארוך ביותר על הנאשם, כזה שיעלה על 20 שנות מאסר.
ב"כ המאשימה, הפנה לע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל
, תק-על 2007(1), 4578, עמ' 4582, שם הדגיש בית המשפט העליון את חשיבות חלקו של בית המשפט במסגרת מתן עונש הולם לפעילי טרור לרמותיהם השונות, בדמות ענישה מרתיעה.

כמו כן, הפנה ב"כ המאשימה את בית המשפט לע"פ 7403/07 פאדי נגר נ' מדינת ישראל
, שם דובר על הנחת מטען חבלה וקשירת קשר למסירת ידיעה שבסופו של דבר לא יצאה לפועל (ההדגשה במקור). עונשו של הנאשם הועמד על 13 שנות מאסר.
ב"כ המשימה הפנה לאמור באותו עניין, בין היתר:

"... במציאות מסוכנת זו, נתן ידו המערער לפעילי טרור, ובצוותא הניחו מטעני חבלה רבי עצמה בכדי לפגוע בחיילי צה"ל. גם האישום השני בו הורשע המערער מלמד על נכונות מצידו להמשיך בפעילות תומכת טרור.עוצמת הסיכון הנשקפת ממעשי המערער , ותדירותן של עבירות מעין אלה בגבולה של רצועת עזה, מחייבת ענישה אשר הולמת את חומרת העבירה, ומשגרת מסר ברור של הרתעה. במצב דברים זה, ידו של אינטרס הציבור על העליונה, ושיקולי ענישה אחרים נסוגים מפניו. ובלשון חברתי השופטת פרוקצ'יה: "יש להדגיש בעוצמה הנדרשת את מסר ההרתעה מפני כל סוג של שותפות בתכנון ובביצוע של מעשי דמים, פרי מניעי טרור, המכוונים כלפי כל אדם בישראל". (ע"פ 3289/05 מחאג'נה נ' מדינת ישראל
לא פורסם 10/10/05).

ב"כ המאשימה הפנה גם לע"פ 1220/08 פלוני נ' מדינת ישראל
, שם נדחה ערעורו של נאשם צעיר, אשר עונשו הועמד על 10 שנות מאסר בגין הובלת מטען חבלה ומסירת ידיעות. בית המשפט ציין, כי על אף שחזר בו הנאשם מהכוונה להטמין את מטען החבלה הרי ש- "נוכח ניסיון רצחני מסוג זה נדרש היה בית המשפט להגיב בענישה מחמירה, שמטרתה כפולה- לגמול למערער על מעשיו ולהרתיע את הרבים..."

עוד הפנה ב"כ המאשימה את בית המשפט לע"פ 9349/07 אסמאיל חאמד נ' מדינת ישראל
, שם הורשע הנאשם, אב לשישה, בשתי עבירות של סיוע לניסיון רצח, אימונים צבאיים אסורים עבירות נשק וקשירת קשר לפשע. בית המשפט העליון אישר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי שהעמיד את עונשו של הנאשם על 12 שנות מאסר, תוך שציין את הדברים הבאים:

"המערער נמצא מעורב במספר אירועים שכל אחד לעצמו בעל חומרה מיוחדת, ובוודאי כך הוא בהצטברותם. העובדה כי המטענים לא הופעלו ולא נגרם נזק היא בבחינת נס שאינו תלוי כלל במערער, ואירע מעבר לשליטתו.

אין לקבל גם את הטענה שהיותו של המערער תושב האיזור מפחיתה במשהו מחומרת מעשיו, שכן, אין הוא חב חובת אמונים למדינה. החובה להימנע מפגיעה בחיי אדם ומסיכון שלום הציבור חלה על כל אדם באשר הוא אדם, כלפי כל אדם באשר הוא אדם, וקשה למצוא טעם להקלה בענישה בעובדה כי נאשם המבקש לקטול חיי אדם בישראל אינו נמנה על אזרחי או תושבי המדינה.

פעילותו הפלילית העויינת של המערער היא בעלת אופי מתמשך ואינה מתמקדת באירוע נקודתי אחד. היא מצביעה על מעורבות עמוקה עם קבוצה טרוריסטית הפועלת להשגת מטרות של פגיעה באזרחי ישראל, ובהם חיילי צה"ל. נסיבות חמורות אלה מצדיקות ענישה מחמירה במיוחד".

ב"כ המאשימה טען, כי פסקי הדין אשר הובאו לעיל, מבהירים היטב כי עונשו של הנאשם צריך לעלות בצורה משמעותית על העונשים אשר מפורטים בפסקי הדין.

עוד הוסיף וטען ב"כ המאשימה, כי הנאשם הודה בעבירה של ניסיון לרצח, וכן עריכת תצפיות, עבירות בנשק, מתן שירות, קשירת קשר לפשע וכיוצב', הכול במסגרת היותו חבר בג'יהאד ובשל כך יש מקום להשית עליו עונש מאסר ממושך ביותר.

ב"כ המאשימה טען, כי מדובר במי שצמח במסגרת הג'יהאד והפך לפעיל אקטיבי, והדבר נשקף היטב, כך לטענת המאשימה, מהאישום הרביעי בו הורשע, אשר כלל הפעילות שפורטה בו הינה פרי יצירתו של הנאשם ויוזמתו.

לסיכום טען ב"כ המאשימה כי המלחמה בטרור אסור לה להישאר כאות מתה בדרך של ענישה מקלה עם הנאשם. יש לענישה מחמירה תפקיד חשוב, הן בהרחקת המחבל היחיד לתקופה ממושכת והן בהרתעת האחרים, בהעברת מסר כי מי שיפעל כנגד מדינת ישראל
יזכה לענישה מחמירה המהווה נדבך משלים ומסיים במלחמה בטרור.
ב"כ המאשימה הוסיף כי הציבור בכללותו וחיילי צה"ל הנשלחים לחזית המערכה, זכאים להגנה ואמירה ברורה של בית המשפט, בה ישלח מסר מרתיע לכל המעורבים בטרור כלפי ביטחון המדינה, לפיו פעילי טרור ישלחו לתקופות מאסר ארוכות ביותר כגמול והרתעה לפעילותם בעלת הפוטנציאל הרצחני.

4. ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש, טען לעניין האישום הראשון, כי הנאשם היה קטין בעת בה התגייס לג'יהאד האיסלמי.
לטענת ב"כ הנאשם, בשנים שבין האישום הראשון (2004), לבין האישום השני (2007), במשך שלוש שנים, הנאשם לא עסק בכל פעילות מלבד האימונים שעבר בסמוך להתגייסותו לג'יהאד.
כן טען ב"כ הנאשם, כי מדובר בארגון אחד אליו גויס הנאשם פעמיים, פעם אחת בשנת 2004 ופעם שנייה בשנת 2007.

לטענת ב"כ הנאשם, גם במועד האישום השני היה הנאשם בן 19, והפניה לאותה תוכנית להטמנת מטענים הייתה מאותו אבו איסלם, אשר הגה את התוכנית, נתן לנאשם את המטענים וביקש ממנו לערוך תצפיות. בהמשך, לא הוטמנו המטענים, הנאשם לא המשיך בתוכנית וביטל אותה.

לעניין האישום השלישי, טען ב"כ הנאשם, כי גם באותו מועד היה הנאשם צעיר, וכי היו אלה שמירות חמושות בתוך רצועת עזה. לטענת ב"כ הנאשם, זו אינה פעילות התקפית נגד כוחות צה"ל, כי אם פעולה פאסיבית, מבלי שלנאשם או למי מחברי החוליה היה מידע לגבי כניסתם של כוחות צה"ל למקום.

באשר לאישום הרביעי טען ב"כ הנאשם, כי חלקו של הנאשם היה שהביא את פצצת הrpg וכן התצפיות שערך. מי שהטמין את המטען היה אותו עאטף.
עוד טען ב"כ הנאשם לעניין זה, כי משהנאשם וחברו ברחו נוכח הירי של צה"ל, הרי שהדבר מעיד על היעדרה של נחישות מצד הנאשם.

לעניין האישום החמישי, טוען ב"כ הנאשם, כי גם במועד זה היה הנאשם צעיר, בן 20, ושם מדובר בתוכנית קשר ברמת הדיבורים בלבד ומלבד ההסכמה המילולית לא נעשתה כל פעולה אופרטיבית לקידום הקשר ובסופו של דבר הנאשם לא עשה דבר, משמע לא נגרם נזק ממעשי הנאשם.

ב"כ הנאשם השיב לטענות ב"כ המאשימה, לפיהן הנאשם צמח בשורות הג'יהאד וכי האישום הרביעי עוסק בפעילות שהיא פרי יצירתו של הנאשם ויוזמתו, כי הנאשם היה שותף ועאטף שהיה המבוגר ממנו הוא שהטמין את מטען החבלה.
ב"כ הנאשם טען כאמור, כי הנאשם היה קטין במועד האישום הראשון ובשאר מועדי האישומים היה הנאשם צעיר ואותם אנשים עמם פעל היו מבוגרים שהשתמשו בו.

לסיכום, ציין ב"כ הנאשם, כי הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן ובכך חסך זמן שיפוטי רב. נוסף על כך טען ב"כ הנאשם כי, עברו הפלילי של הנאשם נקי.

ב"כ הנאשם הפנה לת"פ 1090/07, ת"פ 1107/08 ות"פ 1056/07, שלושתם של בית משפט זה, בהם נגזרו על הנאשמים העונשים הבאים, בהתאמה, שבע וחצי שנות מאסר בפועל, שבע שנות מאסר בפועל, עשר שנות מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט שיקל עם הנאשם ככל הניתן.

הנאשם בדבריו בפני
נו אמר כי הוא מצטער מאוד, כי התארס חודש לפני שנעצר וביקש מבית המשפט שיתחשב בו וייתן לו הזדמנות להתקדם בחייו.

5. הנאשם פעל בשורות הג'יהאד במשך שנים כשלנגד עיניו מטרה אחת, קטילת חייהם של ישראלים ובהם חיילי צה"ל.
העבירות בהן הורשע הנאשם הינן חמורות. מעשים חמורים מסוג זה מחייבים תגובה עונשית קשה, במיוחד לנוכח המצב הביטחוני השורר באזורנו והמלחמה המתמשכת בארגוני הטרור. זאת, הן כדי לתת מענה לסכנה הנשקפת מהנאשם לביטחון המדינה ולביטחון חייליה והן כדי להרתיע את הרבים, ובתוכם המפגעים ומשלחיהם. פעילותם הנרחבת של ארגוני הטרור כנגד ביטחון המדינה מחייבת, אפוא, מתן מענה בדמות ענישה מחמירה ומרתיעה (ראו למשל והשוו: ע"פ 9338/01 מדינת ישראל
נ' עווידה, פ"ד נז (1) 529; ע"פ 9078/06 לחאם נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו, ניתן ביום 27/10/08)).

הנאשם היה נחוש להשיג את מטרתו הקטלנית, אין מדובר במעשה בודד כי אם בפעילות שנמשכה לאורך שנים. הנאשם השתתף באימונים צבאיים אסורים, ביניהם אימונים של שימוש והפעלת אמל"ח, הנאשם ערך תצפיות על כוחות צה"ל במטרה לפגוע בהם, הנאשם ערך יחד עם חבריו לארגון תוכניות רצחניות לקטילת חייהם של ישראלים ובהם חיילי צה"ל, הנאשם ערך שמירות בהם היו הנאשם וחבריו לארגון חמושים, הנאשם הטמין מטעני חבלה במטרה לפוצצם על כוחות צה"ל.
הנאשם אף הגדיל לעשות ויזם בעצמו תוכנית רצחנית, עת ביקש מאבו בילאל כי יספק לו אמל"ח מסוגים שונים על מנת שיוכל להשתמש בו כנגד כוחות צה"ל ולגרום למותם של ישראלים. למרבה המזל, תוכניתו של הנאשם לא התממשה וזאת מסיבות שאינן תלויות בנאשם. עובדה זו, אין לזקוף לזכותו של הנאשם, שכן ככל שהדבר היה תלוי בו הרי שהתוכנית הייתה ממומשת.

מהמעשים בהם הורשע הנאשם עולה מסוכנות גבוהה.
לפיכך, על בתי המשפט לפעול בנחישות כנגד הנאשם ושכמותו המבקשים לפגוע במדינת ישראל
, בחייליה ואזרחיה.

לעניין זה יפים דבריו של בית המשפט העליון בעניין חאמד שלעיל, אליו גם הפנה ב"כ המאשימה:

"... מדינת ישראל
חבה חובה עליונה להגן על תושביה, ובכלל זה גם על חיילי צה"ל המופקדים על ביטחון המדינה. מעשי טרור המכוונים לפגוע בחיי ישראלים- חיילים או אזרחים- מחייבת ענישה מחמירה במיוחד, אשר תטמיע את מסר הגמול וההרתעה כלפי כל מי שמעורב בפעילות בלתי חוקית המסכנת חיים. צדק בית המשפט קמא כאשר הניח כי שבסוג זה של עבירות, הנסיבות האישיות של הנאשם מתגמדות במשקלן לנוכח המעשים והסיכונים הטמונים בהם, למען ידע כל גורם עוין למדינה ולתושביה כי הוא צפוי לעונש חמור ביותר אם יימצא מעורב בפעולות טרור שנועדו לפגוע בביטחון אזרחי ישראל, ולקטול חיים".

לזכות הנאשם שקלנו את הודאתו, את היותו קטין באישום הראשון, ואת גילו הצעיר, כבן 19 ביתר האישומים.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו דנים את הנאשם לעונשים כדלקמן:
א. 13 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו 03/04/08.
ב. שתי שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירה מסוג פשע כנגד ביטחון המדינה.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, כ"ג אדר ב תשע"א, 29 מרץ 2011, במעמד הצדדים.

_______________ _________________ _______________
ר. אבידע
– שופטת ח. סלוטקי
– שופטת מ. לוי
- שופט
אב"ד
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ"ח 1076-08 מדינת ישראל
נ' פיאד








פח בית משפט מחוזי 1076/08 מדינת ישראל נ' יוסף פיאד (פורסם ב-ֽ 29/03/2011)