פסקי דין על סאמי אלקרינאוי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

15781-11/10 בל     26/09/2011




בל 15781-11/10 סאמי אלקרינאוי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע



26.09.2011

ב"ל 15781-11-10 אלקרינאוי נ' המוסד לביטוח לאומי
סניף באר שבע




בפני

כב' השופטת א. סלע
– נשיאה
נ.ע – ורד הלל
נ.מ. – לאון מיוני


התובע

סאמי אלקרינאוי


נגד


הנתבע

המוסד לביטוח לאומי





פסק דין
1.
סאמי אלקרינאוי
(להלן - התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי
(להלן - הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 2.3.09.
2.
משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק –
"מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך
. על פי דוחות החקירה מדובר בארוע המבוים על ידך ועל ידי אביך, כאשר הנתונים שהתקבלו מחברת איתורן דוחים את גרסתכם לאירועים
.
גם אם אכן התרחש הארוע בפועל ולא בויים על ידכם – על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו. מעיון בפרטי תביעתך ומברור נסיבות האירוע עולה, שהתאונה הנ"ל אירעה שעה שנסעת להעמיס חול לבית אחיך, וללא קשר לעבודתך בפועל, ובנסיבות אלה אין לראותך כמי שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו
"
, הגיש הוא תביעה לבית הדין.
3.
בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובע בעצמו ואביו חאלד אלקרנאוי (להלן - חאלד). הנתבע לא הביא עדים מטעמו.
4.
מהעדויות שנפרשו בפני
נו מצאנו כי לא היתה מחלוקת לגבי העובדות הבאות –
א.
במועדים הרלוונטיים לתביעה, עבד התובע כנהג משאית מס' רישוי 21-781-50, שהינה בבעלות אביו (להלן – המשאית) בהובלת חול וחצץ, בעסק
בבעלותו של אביו חאלד;
ב.
התובע, אביו
ובני המשפחה מתגוררים כולם ביישוב רהט בנגב;
ג.
ביום 2.3.09 בחצות וחצי הגיע התובע לבית החולים סורוקה ושם טען כי נשדד לפני מספר שעות. לאחר מספר שעות שוחרר לביתו;
ד.
ביום 3.3.09 נחקרו התובע ואביו על ידי משטרת ישראל בחשד לקשירת קשר לפשע ובמתן ידיעה כוזבת בטענה כי הינם שותפים לעבירה של ביום שוד המשאית;
ה.
החקירה בחשדות שיוחסו לתובע ולאביו נסתיימה והתיק נסגר עקב אי מציאת אשמה פלילית (נ/6);
ו.
ביום 5.5.09 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1).
5.
גדר המחלוקת בין הצדדים נסבה
על שתי שאלות: האחת, האם היה התובע מעורב באירוע של שוד ביום 2.3.09, כנטען על ידו, והשניה, במידה והתרחש האירוע - האם היה לאירוע זה קשר לעבודתו.
6.
מתצהיר התובע עולות העובדות כלהלן –
א.
ביום 2.3.09, במהלך עבודתו, נדרש התובע על ידי מעסיקו, אביו, לבצע הובלת חול מהמחצבה ליד ערד והוא ביצע את הנסיעה במשאית.
בעת הנסיעה למחצבה בכביש מס' 31 סנוור על ידי רכב משא כבד שנסע אחריו וכיוון שלא יכול היה להמשיך בנסיעה, עצר בצד הכביש וירד לבדוק אולי המדובר ברכב משטרה סמוי שביקש ממנו לעצור ו/או רכב שנפגע על ידו ו/או רכב הזקוק לעזרה.
לאחר שהתובע הבחין כי יושבי הרכב שמאחוריו כיבו את האורות הבין שאין מדובר במשטרה ומיד רץ בחזרה למשאית ובמעלה המדרגות של המשאית הרגל שלו הסתובבה והוא נפל ונחבל בגב התחתון;
ב.
לאחר מכן 2 מהשודדים (מתוך 4 או 5) תפסו את התובע, הפליאו בו את מכותיהם ולאחר ששדדו את המשאית - זרקו אותו בצידי הכביש כשהוא חבול, מדמם ומחוסר הכרה;
ג.
כתוצאה מהתקיפה, איבד התובע את הכרתו וכעבור כ-4 שעות לערך בהם שכב מחוסר הכרה – שבה אליו הכרתו והוא הזעיק עזרה בסיוע רכב צבאי שחלף במקום והחיילים הזעיקו משטרה למקום;
ד.
ממקום האירוע הובהל התובע לבית החולים סורוקה באמצעות אמבולנס מד"א;
ה.
עוד באותו היום הגיש התובע תלונה במשטרה על השוד;
ו.
כתוצאה מהתקיפה, אושפז התובע בבית חולים למשך חודש וחצי וכיום סובל מפגיעות פיזיות ונפשיות ולא שב לעבודתו כנהג משאית.
7.
בחקירה נגדית לשאלה מה היו שעות עבודתו ביום האירוע השיב התובע –

"באותו יום לא עבדתי במשך היום. היה לי סידור למחרת"

ובהמשך השיב שהמשאית לא עבדה באותו יום

כי המעסיק לא קרא לו.
כאשר הפנתה ב"כ הנתבע את התובע לאמור בהודעה לחוקר הנתבע לפיה באותו יום לא עבד כי המשאית היתה בתיקון

השיב
"לא זוכר. אני חושב שיום לפני היא היתה בתיקון, משהו במערכת החשמל. לא זוכר אם זה היה יום לפני או ביום הגניבה"

.
בהמשך חקירתו הנגדית, כאשר נתבקש התובע להבהיר אם עבד או לא עבד ביום האירוע השיב –
"בשעות הבוקר לא היה סידור. קיבלתי קריאה מהמעסיק בסביבות 16:30 לבצע עבודת חול בכיוון ערד"

. ומי שדיבר עם המחצבה היה התובע –

"כי לנהגים יש את הקשרים איתם ואת שעות העבודה שלהם. הם אמרו לי להגיע במשמרת שניה. אני קיבלתי מהמעסיק הוראה להביא חול מהמחצבה. כשאחי נתן לי את הכסף עבור החול חזרתי לאבי ואמרתי לו שיש לי את הכסף אז הוא אמר לי שאני יכול להביא את החול. כמובן שהמעסיק דיבר עם אחי שימסור לי את הכסף. כשחזרתי למעסיק והכסף עלי הוא נתן לי אישור לצאת למחצבה"

ובהמשך הבהיר התובע כי היה אמור לספק את החול לאחיו, שמתגורר ברהט, לצורך בניית בית.
לשאלת ב"כ הנתבע באשר לשעה בה יצא למחצבה השיב התובע כי יצא בסביבות השעה 18.10 או 18.30. בהמשך כאשר נשאל כמה זמן הספיק לנסוע עד לאירוע

השיב שבערך חצי שעה או יותר אפילו

.
לשאלה היכן זה קרה

השיב כשנסע בכיוון לערד, אחרי להבים לכיוון צומת שוקת.
כאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה את התובע מדוע רשם בטופס התביעה שעצר בשעה 22.30 -23.00 כאשר לפי עדותו אמר שעצר בסביבות השעה 19.00 התקשה התובע ליתן הסבר והשיב
"לאחר שאני מעיין בטופס התביעה אני משיב לא היה עלי שעון ואני מעיד לפי הערכה"
.
כאשר המשיכה ב"כ הנתבע בחקירתה ושאלה את התובע מדוע מסר בהודעה למשטרה שהתפלל בשעה 19:45-19:30, ומה נכון, השיב שהתפלל ב-18:30-18:15, משהו כזה.
לשאלת ב"כ הנתבע באשר לפגיעתו של התובע – השיב התובע שגופו עבר טראומה חזקה מאד, הוא נפגע בגבו כשזרקו אותו לתוך היער, נפגע בכל חלקי גופו והיה מחוסר הכרה. כאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה מדוע לא סיפר שהיה מחוסר הכרה כשהגיע לבית החולים השיב

"לא זוכר למה. לא שאלו אותי כמובן"
.
9.
בהודעה הראשונה שמסר התובע למשטרה, תחת אזהרה, ביום 3.3.09 (יום לאחר האירוע – (נ/5(1)) תיאר התובע את נסיבות השוד כדלקמן –
"יצאתי אחרי התפילה לא יודע באיזה שעה אולי 19:30 התפילה היא בשעה 19:10-19:00 והתפללתי בבית ולא במסגד ונסעתי עם המשאית הוולוו 21-781-50 לכיוון ערד להעמיס את החול מהמחצבה של ערד...
...וירדו מהרכב ארבעה חמישה אנשים וזיהיתי שזה רכב מסוג טויוטה קורולה צבע לבן ואני התחלתי לברוח למשאית כשראיתי שהם כיבו את האורות של הטויוטה ועליתי למשאית ופתאום עליתי שלוש מדרגות ובמדרגה הרביעית החלקתי ונפלתי והרגל שלי נתפסה במדרגה והתחלתי לצרוח מי אתם, מה אתם רוצים, ואף אחד לא עונה לי ונראה לי שהם ערבים. התחלתי לדבר ערבית, אף אחד לא עונה. לא דיברו איתי והם תפסו אותי בידיים שלי וגררו אותי ליער וזרקו אותי שם. הם לא הרביצו לי. אני לא ראיתי כלום הכל שחור ראיתי..."
בהודעה השנייה שמסר התובע למשטרה, תחת אזהרה, ביום 3.3.09 בשעות הערב (נ/5(2))
חזר התובע ותיאר את פגיעתו באופן שהשודדים זרקו אותו, הוא קיבל מכה ברצפה עם הפנים וראה שחור.
10.
מתצהירו של חאלד, אביו של התובע, עולות העובדות כלהלן –
א.
ביום 2.3.09 קיבל חאלד דרישה מבנו השני רפי לספק לו משאית חול לבית אותו הוא בנה ברהט. לפי דרישתו של חאלד שילם רפי את הכסף לתובע ולאחר מכן הורה חאלד לתובע לנסוע למחצבה להביא משאית חול;
ב.
התובע היה צריך להיענות לקריאתו של מעסיקו חאלד בכל שעות היממה – גם לאחר שעות העבודה הרגילות וגם בשעות לילה מאוחרות, וכך ביום הנדון התבצעה הנסיעה למחצבה לפי דרישתו של חאלד;
ג.
חברת הביטוח הפניקס הכירה בתביעה בקשר לנזק שנגרם כתוצאה מהגניבה ביום האירוע.
11.
בחקירתו הנגדית נשאל חאלד איך התובע עובד אצלו והשיב כי הוא עובד חודשי וכי כך עבד אצלו ממועד תחילת עבודתו. לשאלת ב"כ הנתבע כמה עלה החול השיב שבערך 1,000 ₪ ובהמשך השיב כי לא הוציא חשבונית על התשלום.
בהמשך נשאל חאלד לגבי ההודעה שמסר במשטרה האם פגש את התובע לפני שיצא לכיוון המחצבה בערד והוא השיב
"לא פגשתי אותו. דברתי איתו בקשר"
. כן השיב שאינו יודע אם התובע התפלל לפני יציאתו לדרך.
תמצית טענות הצדדים בסיכומיהם –
12.
התובע טוען לקיומו של אירוע תאונתי מיום 2.3.09, שנגרם במהלך עבודתו כנהג משאית בעסק בבעלות אביו וכי יש לסווגו כתאונת עבודה.
מנגד טוען הנתבע, כי התובע לא הוכיח את האירוע הנטען על ידו וכי ריבוי הגרסאות שנמסרו על ידי התובע מטיל ספק ממשי באמיתות גרסתו. כן קיימות סתירות בין גרסאות התובע לגרסת אביו
ודי בכך כדי לדחות את תביעתו.
עוד טוען הנתבע, כי אף אם ישתכנע בית הדין כי התובע היה בדרכו למחצבה – הרי יש לראות בכך בגדר עזרה משפחתית שכן לא הוכח כי נסיעה זו היתה במסגרת עבודתו.
דיון והכרעה
13.
לאחר ששמענו את התובע והתרשמנו ממנו ומעדותו, לאור החומר שבתיק בית הדין ולאור הסתירות הרבות בין הגרסאות השונות שמסר התובע בהזדמנויות שונות וכן בין גרסתו לגרסת אביו – הננו קובעים כי
התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הותקף ונשדד כנטען על ידו.
ונפרט –
א.
התובע מסר מספר גרסאות שונות לגבי מועד השוד –
בבית החולים בחדר המיון
בשעה 0.37
מסר התובע כי נשדד לפני כמה שעות.
בהודעתו של התובע בפני
חוקר המשטרה
מיום 3.3.09 מסר התובע, כי יצא עם המשאית בסביבות 19.30 , 19.45.
בטופס הפגיעה (נ/1)
ציין התובע כי התאונה ארעה ביום 2.3.09 בשעה 22.30-23.00.
בהודעתו לחוקר הנתבע
ציין כי התפלל בסביבות השעה 18.10 או 18.20 ולאחר מכן תדלק ויצא מביתו ברהט למחצבה.
לפי התיאור שמסר התובע למקום האירוע בסמוך אחרי העליה ללהבים בדרך לצומת שוקת – הרי המדובר בנסיעה של כ-10 ק"מ מביתו שאף בנסיעה איטית ניתן להעריכה כנסיעה של כ-15 דקות. מכאן עולה כי מועד התאונה היה, לפי הודעתו, בסביבות השעה 19.00 או בסמוך לכך.
בחקירתו הנגדית, חזר התובע על הגרסה לפיה התפלל בין השעות 18.10 או 18.30 ולאחר מכן יצא לדרך.
התובע התקשה ליישב בין הגרסאות השונות והסברו היה, כי לא היה עליו שעון.
ב.
התובע מסר גרסאות סותרות לגבי תיאור אירוע השוד ופגיעתו מהשודדים.
בבית החולים
ציין התובע כי נחבל בגב התחתון ובקרסול ימין תוך התעלפות.
בהודעה במשטרה
מיום 3.3.09
מסר התובע, כי השודדים זרקו אותו, הוא קיבל מכה ברצפה עם הפנים וראה שחור. בהודעה זו ציין התובע מפורשות, כי השודדים לא הרביצו לו.
בהודעה לחוקר הנתבע
מסר התובע, כי כאשר ניסה לברוח מהשודדים החליק מהפחד מהטראומה ונפל על הרצפה וכי השודדים תפסו אותו וגררו אותו.
בתצהירו
פירט התובע את השוד תוך התייחסות לכך שרגלו הסתובבה במעלה המדרגות למשאית, נפל ונחבל בגבו, כי השודדים הפליאו בו את מכותיהם ולאחר ששדדו את המשאית - זרקו אותו בצידי הכביש כשהוא חבול, מדמם ומחוסר הכרה וכי שכב מחוסר הכרה כ- 4 שעות בערך.
בעדותו בבית הדין
מסר שגופו עבר טראומה חזקה מאד, הוא נפגעי בגבו כשזרקו אותו לתוך היער, נפגע בכל חלקי גופו והיה מחוסר הכרה.
לשאלת ב"כ הנתבע מדוע לא סיפר שהיה מחוסר הכרה כשהגיע לבית החולים השיב
"לא זוכר למה. לא שאלו אותי כמובן"
.
14.
מכל האמור לעיל, נוכחנו בחוסר אחידות וסתירות מהותיות בין דברי התובע בבית החולים לפיו נחבל והתעלף לבין הודעתו במשטרה שנזרק על ידי השודדים לבין תיאורי הפגיעה הקשה של התובע בתצהירו ובעדותו בפני
בית הדין באשר להכאתו באופן קשה, לפציעתו החמורה ולאובדן הכרה למספר שעות.
תיאורי הפגיעה הקשים של התובע בפני
בית הדין אינם מתיישבים כלל ועיקר עם
מצבו הרפואי כפי שתואר על ידי רופא המיון בעת הגיעו לבית החולים בסמוך לאחר פגיעתו.
במכתב השחרור מיום 3.3.09 בשעות בוקר מוקדמות צוין, כי לא נמצאו כל סימני חבלה באיברי גופו וכי מצבו הכללי הינו משביע רצון ונינוח.
האזור היחיד ממנו עולה פגיעה במכתב השחרור הינו באזור הגב, כאשר מהודעתו של התובע עצמו עולה, כי עוד לפני התאונה סבל מבעיות בגב.
15.
יש ליתן משקל רב לתיאור מצבו הרפואי של התובע בחדר המיון והעובדה כי לא היו כל סימני חבלה על גופו. למשקל ה
אנמנזה של רישומי הרופא בחדר המיון בסמוך לאירוע ראה עב"ל 195/06 קאסם מוחמד כעבייה – המוסד לביטוח לאומי
.
כן יש להעדיף את גרסאותיו הראשונות של התובע בדבר פגיעתו על פני הגרסה המאוחרת והמשופצת שהושמעה בעדותו בבית הדין (דב"ע מח/0-42 ורטסנקי – המוסד לביטוח לאומי
פד"ע י"ט 471).

אין אף לקבל את הגרסה "המשופצת" של התובע לפיה השודדים היכו אותו ופצעו אותו וכי היה מחוסר הכרה, גרסה שאין לה זכר בהודעה במשטרה, בהודעה לחוקר הנתבע ובמסמכים הרפואיים ואשר הועלתה לראשונה בתצהיר התובע בבית הדין.
אין אף להתעלם מכך שהתובע מסר מספר גרסאות לגבי משך אשפוזו, כאשר בטופס התביעה (נ/1) מסר כי היה מאושפז ליום אחד, בתצהירו ציין כי היה מאושפז במשך חודש וחצי ואילו ממסמכי בית החולים עולה, כי התובע לא אושפז כלל אלא שוחרר לביתו לאחר מספר שעות בהן שהה במיון.

סיכומה של נקודה זו
– לאור העובדה כי התובע מסר גרסאות סותרות באשר לפרטים מהותיים הנוגעים לאירוע השוד, למועד בו התרחש, לתיאור הפגיעה ולמשך האשפוז
ובהעדר כל ראייה מהימנה אחרת שיש בה כדי ללמד על קרות השוד – לא הרים התובע את הנטל להוכחת אירוע השוד ודי בכך כדי להביא לדחיית תביעתו.
16.
למעלה מן הדרוש נוסיף כי נטל הראיה להוכחת היות התאונה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי מוטל על התובע, בבחינת
"המוציא מחברו עליו הראיה"
(עב"ל 270/05 סביח מלחם – המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 6.4.06).
"כלומר, על הנפגע השכיר להוכיח שני תנאים לצורך הכרה באירוע שאירע לו בעבודה כתאונת עבודה: תנאי הזמן – "תוך כדי עבודתו", ותנאי הקשר הסיבתי – "עקב עבודתו". באשר לכך כבר נספק כי התנאי העיקרי הינו תנאי הקשר הסיבתי שבין העבודה לבין התאונה, ואילו תנאי הזמן, ה"תוך כדי עבודתו", הינו הטפל, כמאמר השופט חשין: ""עקב" היא הגבירה ואילו "תוך כדי" נגררת ונשרכת אחריה..." (בג"ץ 1262/94 שרה זילברשטיין – בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ"ח(4), 837, עמ' 854; (להלן – פרשת זילברשטיין).

עם זאת, לעובדה שמדובר בתאונה שלא אירעה תוך כדי עבודתו של הנפגע, תהיה השלכה לגבי נטל ההוכחה, בהתאם לחזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק, לפיה:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך..."

כלומר, במקרה שבו לא הוכח כי התאונה אירעה תוך כדי עבודת הנפגע, הנטל להוכיח את התקיימותו של תנאי "עקב העבודה" נותר על כתפיו של הנפגע (ראה פרשת זילברשטיין, עמ' 845).

באשר להכרה בתקיפה שהנפגע מבקש להכיר בה כתאונת עבודה כבר נפסק, כי המבחן העיקרי הוא מידת הזיקה שבין האירוע לעבודה (ראה לעניין זה פסק דינו של בית הדין הארצי בפרשת שרה זילברשטיין: דב"ע נ"ג/222-0, פד"ע כ"ז, 59). במקרה כזה, יושם דגש רב יותר על התקיימותם של שני התנאים, שכן אף אם התקיפה אירעה לעובד תוך כדי עבודתו, אולם נעשתה על רקע אישי, מבלי שהיה לה קשר לעבודתו של הנפגע או בלא תרומה של העבודה לתקיפה, לא תוכר התקיפה כתאונת עבודה
.
במקרה שבפני
נו, בחינתה העובדתית של הזיקה לעבודה קשה במיוחד, שכן זהות התוקפים אינה ידועה, ואף המניע לתקיפת המשיב אינו ידוע. שני גורמים אלו הם גורמים עיקריים שהיו יכולים להצביע על הקשר לעבודתו של המערער, או על היעדרו. משאין בפני
נו נתונים חשובים אלו, יש ליתן משקל רב יותר לנתונים אחרים, שכן מצויים בפני
נו, ואשר יש בהם כדי לבסס מסקנה בדבר קיומו של קשר בין התקיפה לעבודתו של המשיב, או בדבר אי קיומו של קשר כזה ונבאר"
. (עב"ל 35207-06-10 המוסד לביטוח לאומי
– אניס אבו אלחים).


נציין, כי אף לו היינו קובעים כי התובע נשדד והותקף – הרי לא הוכח בפני
נו כי יש לראות אירוע זה כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995. ונפרט –

בעניין זה נפתח ונציין כי אף לגרסת התובע עצמו – התרחש האירוע בשעות ערב מאוחרות על פי טופס התביעה – בשעות 23.00-22.30 בלילה, שהינה גרסתו הראשונה, אשר יש להעדיפה על פני גרסותיו המאוחרות והמשופצות, כפי שנקבע לעיל.
המדובר בנסיעה בשעות ערב מאוחרות שהן לכל
הדעות חורגות ממסגרת זמן יום עבודה רגיל.
אף לפי עדות התובע ואביו -
מטרת הנסיעה היתה לצורך אספקת חול לבניית ביתו של אחיו של התובע שגר ברהט וכי המדובר היה בפעם ראשונה בה נסע התובע להביא לאחיו חול (עמ' 7 לפרוטוקול).
בנסיבות אלה – על התובע מוטל נטל הוכחה מוגבר כי המדובר בנסיעה במסגרת העבודה.
התובע לא המציא כל סידור עבודה או כל מסמך אשר יש בהם כדי להעיד כי הנסיעה האמורה נעשתה במסגרת עיסוקו של התובע בעבודתו, אף כי לפי עדותו יש רישום נוכחות ידני וממוחשב.
כאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה את התובע אם יכול להציג יומן נוכחות בחודש הפגיעה השיב
"זה היה יומן ידני שאני רושם בתוך המשאית באותו רגע. הכל נעלם בתוך המשאית. גם הטלפונים, תעודת זהות שלי וכו'"
.
לכך יש להוסיף, כי לפי עדותו של חאלד - התובע קיבל כסף מאחיו לביצוע העבודה וכך אף אישר התובע בעדותו בפני
נו, אלא שבחקירתו הנגדית העיד חאלד, כי לא הוצאה כל חשבונית על התשלום של האח וכי התובע אף לא העביר לחאלד את הכסף שקיבל מאחיו.
כן נתגלו סתירות באשר למעמדו של התובע כעובד בעסק של אביו.

בראשית חקירתו הנגדית
נשאל התובע איך נקבע שכרו והוא השיב "חודשי". כאשר הציגה ב"כ הנתבע לתובע שאלון מ-20.3.07 שמסר לביטוח הלאומי ומתייחס לתאונה קודמת מחודש 1/07 אישר התובע את חתימתו.
כאשר הפנתה ב"כ הנתבע לכתוב בשאלון לפיו הצהיר התובע שהינו עובד בשכר יומי ושאלה
מה נכון? השיב

"בתאריך הזה הייתי עובד יומי, אז גם אח שלי עבד. כשהוא עזב הפכתי לעובד חודשי"

. בהמשך השיב, כי הפך להיות עובד חודשי במהלך 2008. נציין שחאלד העיד שהתובע, במהלך כל תקופת העבודה, היה עובד חודשי.
התובע מסר גרסאות שונות גם לגבי עבודתו באותו יום –
בהודעה לחוקר הנתבע
מסר התובע שלא עבד באותו היום, שכן המשאית היתה בתיקון בעדותו בבית הדין מסר שלא עבד באותו היום, שכן לא היה לו סידור.
כן נתגלו סתירות בין האמור בהודעתו של התובע לפיו אביו התקשר אליו בשעה 16.00 וביקש שייסע למחצבה לבין גרסתו של אביו בהודעתו במשטרה לפיה ביקש מהתובע להביא חול לבית בשעה 12.00 בצהרים.
כפי שציינו לעיל, נתגלו סתירות בעניין הקשר עם המחצבה, כאשר חאלד מסר לחוקר המשטרה, כי הוא דיבר עם האיש במחצבה על הגעת המשאית בעוד שהתובע מסר לחוקר המשטרה, כי הוא דיבר עם מישהו מהמחצבה ואף נקב בשמו.
התובע בעדותו בפני
נו, חזר על גרסתו לפיה הוא זה שדיבר עם המחצבה.
17.
לכל זאת נוסיף, כי התובע לא הביא
לעדות אף לא אחד משני האנשים מהמחצבה עימם היה בקשר, לא את אחיו לו אמור היה לספק, לטענתו, את החול ולא מי ממחלציו, לטענתו וכן לא הביא
כל עדים לתמיכה בטענתו בדבר קרות אירוע השוד או בדבר מצבו בסמוך לאירוע, אף כי לפי הודעתו בפני
חוקר הנתבע – הוא פונה על ידי חיילים, אשר לקחו אותו ממקום האירוע.
התובע אף לא הציג בפני
בית הדין את תוצאות התלונה שהגיש במשטרה בעניין השוד הנטען וחזקה היא, כי לו היו אלה לטובתו – היה מציגן בפני
נו.


"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בי המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה"
. ע"א 548/78 נועה שרון – יוסף לוי, פ"ד לה (1) 736, עמ' 763-762.
18.
לאור כל האמור, שוכנענו כי לא הוכח קיומן של זיקות שבין האירוע לעבודה ולכן אף אם התרחש אירוע השוד, דבר שאף הוא לא הוכח, הרי לא הוכח כי התקיים "תוך כדי" ו"עקב עבודתו" של התובע.
19.
לאור כל האמור – הננו קובעים שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח הן שאירע אירוע והן שאם אכן אירע האירוע הנטען התרחש הוא במהלך עבודתו כנהג משאית בעסק של אביו חאלד.
20.
סוף דבר – התביעה נדחית.
21.
אין צו להוצאות.
ניתן היום,כז' באלול תשע"א, 26 בספטמבר
2011, בהעדר הצדדים.










נ.ע.
- ורד הלל

נ.מ. – לאון מיוני

א. סלע
- נשיאה



















בל בית דין אזורי לעבודה 15781-11/10 סאמי אלקרינאוי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 26/09/2011)