פסקי דין על מיכאל בן שלמה מזרחי | פסקי דין על דוד בן משה אלמוג | פסקי דין על אשר בן מנחם גבאי | פסקי דין על מרדכי בן רחמים נחום | פסקי דין על ז'ק בן אליהו אדרי |

3195/02 פ     20/06/2004




פ 3195/02 מדינת ישראל נ' מיכאל בן שלמה מזרחי,דוד בן משה אלמוג,אשר בן מנחם גבאי,מרדכי בן רחמים נחום,ז'ק בן אליהו אדרי




10



בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני: כב' השופט משה דרורי

פ 3195/02




בעניין:
מדינת ישראל



ע"י
המחלקה הכלכלית
בפרקליטות המדינה

המאשימה


- נ ג ד -



1. מיכאל בן שלמה מזרחי

ע"י ב"כ עו"ד יגאל חברוני

2. דוד בן משה אלמוג

ע"י ב"כ עו"ד רפאל פריג'

3. אשר בן מנחם גבאי

4. מרדכי בן רחמים נחום

5. ז'ק בן אליהו אדרי

שלושתם ע"י ב"כ עו"ד אריאל שריג







הנאשמים

החלטה

1. ביום 1.12.02 הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום בתיק זה.

2. בכתב אישום זה מואשמים הנאשמים בכך שבצוותא עם מנהל סניף קרית מנחם של בנק הפועלים בירושלים, ביצעו מעשי מרמה חמורים כלפי הבנק, באמצעותם קיבלו אשראי מהבנק.
בגין המעשים המיוחסים להם באישומים אלה מואשמים הנאשמים בעבירות אלה: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועשיית דבר בעסקי התאגיד בדרך הפוגעת בניהול תקין של עסקיו. בנוסף מואשם נאשם מס' 3 במתן שוחד למנהל הסניף.

3. בפתח משפטם, בישיבה שהתקיימה ביום 7.4.03, עוד בטרם ניתנה תשובת הנאשמים לאשמה, העלו הנאשמים טענה מקדמית על פי ס' 149 (4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, ובה טענו כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה.

4. טענות הצדדים הושמעו בעל פה באותה ישיבה וכן הוגשו סיכומים בכתב מטעם הנאשמים והמאשימה.

5. הנאשמים טענו שהעובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה. בנוגע לאישומים בדבר מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועשיית דבר בעסקי תאגיד טוענים הנאשמים כי מאחר ולא נטען על ידי המאשימה כי מישהו מהנאשמים משמש בתפקיד או נושא משרה בתאגיד, הרי לא ניתן להרשיעו בעבירות אלה בצירוף סעיף 29 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 שעוסק בביצוע בצוותא. לטענתם, אישומים אלה חלים רק לגבי עובדי תאגיד.

6. בנוגע לאישום בדבר קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות טוענים הנאשמים, כי יסודות העבירה לא מתקיימות כאן, מאחר ובעובדות המקרה לא מדובר לטענתם בהצגת טענות כוזבות אלא בהצגת טענות עובדתיות. בנוסף, טוענים הנאשמים שגם אם יוכחו העובדות בכתב האישום, אין מדובר פה בעבירה פלילית, אלא בסכסוך אזרחי שבין הנאשמים לבנק.

7. כנגד טענות אלה משיבה המדינה ואומרת כי בנוגע לטענות כנגד האישומים בדבר מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועשיית דבר בעסקי תאגיד, אזי בביצוע בצוותא של עבירות אלו אין צורך שכל העושים בצוותא יהיו חברי התאגיד, אלא די כי חלק מהם יהיו חברי תאגיד. מאחר וגם מנהל הסניף נאשם בביצוע עבירות אלו בצוותא עם הנאשמים, הרי שיסודות העבירה קיימים פה.

8. בנוגע לטענות כנגד האישום בדבר קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות טוענת המדינה, כי מצג השווא הוצג נגד הבנק ולא נגד מנהל הסניף, ולכן, למרות שמנהל הסניף אישית ידע את המסכת העובדתית, הבנק - כמוסד - לא ידע. מבחינת הבנק, הוצג, איפוא, מצג שווא, ולכן ניתן להוכיח כי בוצעה עבירת מירמה כנגד הבנק.
לגבי הטענה שמדובר פה בסכסוך אזרחי ולא פלילי טוענת המדינה, כי קיימות סיטואציות המקימות גם עילה אזרחית וגם עילה פלילית. גם כאשר המסכת העובדתית מקימה עילה אזרחית, אין הדבר שולל את זכות המדינה להעמיד את הנאשמים לדין פלילי.

9. סעיף 149 (4) לחוק סדר הדין הפלילי הנ"ל חל כאשר "העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה". טענות הנאשמים לא שכנעוני כי כך המצב, שכן, על פני הדברים, העובדות המפורטות בכתב האישום, אם יוכחו, יש בהם עבירה וניתן מכוחם להרשיע את הנאשמים.

10. על פני הדברים, ומבלי שקבעתי עמדה סופית יש מן הצדק מדברי באי כוח הנאשמים כי הסכסוך שלפנינו הינו בעיקרו סכסוך אזרחי, ובמיוחד כאשר הנאשמים והבנק הגיעו להסדר כספי. ברם ייתכנו מצבים בהם אותה מערכת עובדות מולידה לא רק עילה אזרחית אלא גם מקימה עבירה פלילית אשר המקום לדון בה הוא בבית המשפט.
לעניין זה ראוי להביא את הדברים שאמר השופט א' ברק - כתוארו אז בע"פ 293/89 מרדכי בן יהודה סוקולובסקי נ' מדינת ישראל
, פ"ד מו(3), 92, בעמ' 156, בין האותיות ד עד ז (שני הצדדים הביאו

פסק דין
זה וטענו ביחס אליו זה בכה וזה בכה:

"התנהגותו של המערער אינה ראויה. הוא הפר התחייבות (אזרחית) שנטל על עצמו. הוא הפר (במישור הפלילי) אמונים לאוניברסיטה העברית. אך הוא לא ביצע מעשה גניבה. אכן, חשוב הוא לשמור על הגבול הראוי בין המשפט האזרחי לבין המשפט הפלילי ככלל (ראה ע"פ 534/84 אריה נ. מדינת ישראל
, פ"ד מ"א (3), 561), ובתחום עבירת הגניבה בפרט. אי פרעון חוב הינו מעשה אסור במישור האזרחי. אין זה מעשה של גניבה גם אם החייב מצהיר ומודיע כי אין לו כל הגנה טובה לאי השבת החוב אך הוא מסרב להשיבו. שימוש בכספים שלא למטרה לשמה ניתנו הוא מעשה אסור במישור האזרחי. אין זה מעשה גניבה. אדם המקבל הלוואה מבנק לצרכי דיור מתוך כוונה להשתמש בהם למטרתם, אך לאחר מכן משתמש בה שלא לצרכי דיור, מפר את התחייבותו. אין הוא מבצע מעשה של גניבה. אמת, אי קיום התחייבות אזרחית - תוך שימוש בכסף לצרכים האישיים - הינו מעשה אסור (במישור האזרחי). הוא עשוי להיות הפרת אמונים (במישור הפלילי). אך הוא אינו מעשה של גניבה. עלינו לשמור על גבולותיה הראויים של עבירת הגניבה. במובנה הקלאסי, גניבה מתבצעת על ידי נטילת נכס של הבעלים, בלא הסכמתו, תוך מניעה בדרך קבע של יכולתו להשתמש באותו נכס. חוק העונשין הרחיב מסגרת זו, וכלל בחובה גניבה על ידי שומר. היסוד הדומיננטי כאן אינו ההתערבות הפיסית בדרך הנטילה, אלא יסוד המעילה. במדינות רבות מהווה התנהגות זו עבירה בפני
עצמה הקרובה יותר לעבירות של הפרת אמונים מאשר לעבירות הגניבה. (ראה: מ' קרמניצר, עיקרי מבנה וארגון של העבירות הספציפיות (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור למשפטים, תש"ם) עמ' 260). אכן, עלינו לשמור על הגבול - שלעתים הוא דק - בין אי קיום כדין של חיוב המוליד אחריות אזרחית לבין מעשה גניבה המוליד אחריות פלילית."

במקרה שלפנינו לא הועמדו הנאשמים לדין בגין עבירת גניבה אלא בעבירת מרמה והפרת אמונים, שגם אליבא דדעתו של השופט ברק, נמצאת בד' אמות המשפט הפלילי.

11. עמדתי היא כי גם אם מדובר במקרה גבולי, ושיקול הדעת האם להעמיד לדין פלילי נתון בידי המאשימה ולא בידי בית המשפט, מן הראוי כי הפרקליטות תשקול פעם נוספת את עמדתה ובמיוחד כאשר, בשל נסיבות שונות, אנו מצויים עתה באמצע שנת 2004 וכתב האישום עוסק באירועים שאירעו בשנת 1997. לאור היקף החומר והעומס הרב המוטל על בית המשפט בהרכבו זה, הדיון בתיק יתקיים ברובו בשנת 2005 וייתכן שיסתיים בשנה שלאחר מכן. בנסיבות אלה מן הראוי כי המאשימה תשקול פעם נוספת את עמדתה בנושא.

12. מכל מקום מטרת הטענות המקדמיות אינה לשמש טענות הגנה בפני
הרשעה אלא מטרתן לשמש אמצעי להבטחת הגנה נאותה וקיום משפט הוגן לנאשמים.
במקרה שלפנינו, אין בהגשת כתב האישום משום קיפוח הנאשמים בהגנתם. הנאשמים יוכלו לטעון את מכלול טענותיהם - כפי שהוצגו בקצרה בטענות המקדמיות - כנגד המסכת העובדתית המלאה והמדויקת שתתפרס במהלך המשפט, לאחר שמיעת ראיות שני הצדדים.

13. בכוונת מכוון החלטה זו קצרה ואיננה מתייחסת במפורט לכל טענות הצדדים, כדי שלא ייווצר כל רושם שמא כבר גיבשתי עמדה בשאלות שהוצגו על ידי ב"כ הצדדים בסיכומיהם. רק לאחר שמיעת הראיות, הסיכומים ועיון בפסיקה מתאימה, יינתן

פסק דין
, והחלטה זו אינה מהווה "מקדמה" על חשבון

פסק דין
עתידי.

14. רק לאחר קיום דיון מלא ומפורט אוכל לשקול ולבחון את ראיות התביעה וההגנה לעומקם, ולהחליט על פיהם האם בוצעה על ידי הנאשמים, או מי מהם עבירה פלילית כפי שהציגה התביעה בכתב האישום, אם לאו.

15. הטענות המיקדמיות נידחות.

16. אני קובע את התיק לתשובת הנאשמים על פי סעיף 152 לחוק סדר הדין הפלילי ודיון על פי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי.

17. הדיון יתקיים ביום שלישי כ"ז תמוז תשס"ד (13.7.04) בשעם 8:30.

18. החלטה זו ניתנת על ידי וזאת לאחר שבאי כוח הצדדים הודיעוני שאין להם התנגדות שמותב זה ימשיך בדיון, על אף שנחשפתי לחלק מעובדות כתב האישום בכל הקשור לחברת "סיבוני", כאשר דנתי בבר"ע 3377/01 (ראה החלטתי מיום י"ג אייר תשס"ד (5.5.04) ותגובות באי כוח הצדדים להחלטה זו).




19. המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים.

ניתן היום ב' בתמוז תשס"ד (21.6.04) בהעדר הצדדים.


משה דרורי
, שופט










פ בית משפט מחוזי 3195/02 מדינת ישראל נ' מיכאל בן שלמה מזרחי,דוד בן משה אלמוג,אשר בן מנחם גבאי,מרדכי בן רחמים נחום,ז'ק בן אליהו אדרי (פורסם ב-ֽ 20/06/2004)