פסקי דין על חוסאם שקור | פסקי דין על האשם שקור | פסקי דין על עופר חשמל ומאור בע"מ

6024/08 תעא     27/09/2011




תעא 6024/08 חוסאם שקור, האשם שקור נ' עופר חשמל ומאור בע"מ




בעניין



בעניין
1
.
חוסאם שקור
ת.ז 991151861

2
.
האשם שקור
ת.ז 991151838
ע"י ב"כ
עו"ד אמיר גרה


התובעים
-
נגד
-


עופר חשמל ומאור בע"מ

ע"י ב"כ
עו"ד אילן שטאובר

הנתבעת
פסק דין


1.
ביום 11.5.08 הגישו התובעים תושבי טול כרם תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת ההעסקה הנטענת שהסתיימה לדבריהם ביום 19.2.01, וכן תביעה לתשלום זכויות נוספות (הודעה מוקדמת, דמי הבראה ודמי חגים).

2.
גרסתם התמציתית של התובעים כפי שהופיעה בכתב התביעה הייתה כדלקמן:

התובע 1 (להלן: "חוסם") עבד אצל הנתבעת החל מחודש פברואר 1987, עד לפיטוריו בתאריך 19.2.01. התובע 2 (להלן: "האשם") עבד אצל הנתבעת מפברואר 86' עד לפיטוריו ביום 19.2.01.

לכתב התביעה צירפו התובעים שלושה תלושי שכר המתייחסים להאשם לחודשים אוגוסט 86', נובמבר 89' ו- ינואר 92', כאשר שם המעסיק כפי שצויין בהם היה "עופר הורביץ" כן צורף תלוש שכר אחד המתייחס לחוסם לחודש פברואר 93', כאשר שם המעסיק שצויין בתלוש זה היה גם כן "עופר הורביץ".

בנוסף, צורף
העתק של רישיון עבודה של התובעים על שם הנתבעת לתקופה שמיום 19.3.01 עד ליום 19.4.01 וכן רשיון עבודה לתקופה שמיום 29.5.01 ועד ליום 29.8.01,

3.
לגרסת התובעים בכתב תביעתם הם הועסקו על ידי הנתבעת כחשמלאים במושב שערי תקווה, במועדים שפורטו לעיל, והיקף עבודתם השתרע על פני 5 ימים בשבוע, 22 ימים בחודש, מהשעה 07:00 בבוקר ועד לשעה 15:00 (8 שעות ביום), כאשר שכרם עמד על 300 ₪ ליום, ובממוצע חודשי על סך של כ- 6,600 ₪.

לטענת התובעים, ביום 19.8.01 הם פוטרו על ידי "הנתבעת" ללא הודעה מוקדמת, כאשר לדבריהם "נציג הנתבעת הודיע לתובעים כי אין הנתבעת צריכה את התובעים יותר, הפסיקה להוציא עבורם אישורי עבודה, אף מבלי להוציא לתובעים מכתבי פיטורים"
(ר' סעיף 6 לכתב התביעה)
. לאור האמור עתרו התובעים לתשלום פיצויי פיטורים בגין כל תקופת העסקתם הנטענת, וחלף הודעה מוקדמת, לתשלום דמי הבראה בגין שתי שנות העבודה האחרונות וכן לתשלום דמי חגים. זאת מאחר ולטענתם הנתבעת לא שילמה להם במשך כל שנות עבודתם דמי הבראה ותשלום עבור ימי חג.

4.
גרסת הנתבעת בכתב ההגנה, הייתה כדלקמן:

לגרסתה, האשם וחוסאם עבדו בנתבעת לפרקים ולא באופן רציף החל ממועד הקמתה מיום 1.1.96 ובמקביל עבדו גם אצל מעסיקים אחרים.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובעים עזבו את עבודתם בתחילת שנת 2002 וכי מאז לא פנו אל הנתבעת בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים או רכיבים אחרים, שכן הם קיבלו את כל המגיע להם, הן בתקופת עבודתם אצל הנתבעת והן בתקופת עבודתם הקודמת, במהלכה הועסקו, באופן אישי, ע"י המנהל והבעלים של הנתבעת מר עופר הורביץ.

לטענת הנתבעת - בניגוד לגרסת התובעים - היא הוציאה עבורם אישורי עבודה המתייחסים לתקופה שלאחר מועד הפיטורים הנטען, קרי לתקופה שלאחר 19.8.01 ומשכך לא הייתה כל מניעה להמשך העסקתם.

כן טענה כי התובעים עזבו את עבודתם, מאחר ובחרו לעבוד אצל מתחרים כשאחד מאותם מתחרים היה אחיהם – שעבד בעבר אצל הנתבעת. זאת תוך שהם עושים שימוש ברישיונות העבודה שהונפקו עבור הנתבעת.

לשיטתה, זמן מה לאחר התפטרות
התובעים, יצר עימם קשר בנו של מנהל הנתבעת – מר שי הורביץ, במטרה לשכנעם לחזור לעבודה, אולם התובעים סרבו להצעה, משום שלדבריהם השתכרו שכר גבוה יותר במקום עבודה אחר.

5.
ביום 25.1.09 הגישו התובעים תצהירי עדות ראשית, במסגרתם חזרו למעשה על הגרסה התמציתית שבכתב התביעה בלא להתייחס כלל לטענות הנתבעת בכתב ההגנה. בהתאם לכך, הגרסה שמסרו בתצהיריהם אודות נסיבות פיטוריהם, הייתה לקונית ומעורפלת.

6.
בנוסף לתצהירי התובעים הוגש גם תצהירו של העד מטעמם, מר פארס מוקדי (להלן: "מר מוקדי") המתגורר בסמיכות לתובעים ליד טול כרם. עד זה העיד כי הוא עבד ביישוב שערי תקווה משנות ה-80' עד לסוף שנת 2001 בעבודות ניקיון וגננות, כאשר לדבריו זכור לו כי התובעים החלו לעבוד בנתבעת בשנים 1986-1987, וכי הם פוטרו מעבודתם יחד עימו בעקבות החלטה שהתקבלה ביישוב שערי תקווה "להפסיק את עבודתם של כל עובדי השטחים שעבדו ביישוב".

בניגוד לגרסת התובעים- אשר העידו כי הם עבדו 5 ימים בשבוע, 22 ימים בחודש-העיד מר מוקדי בתצהירו כי התובעים עבדו 6 ימים בשבוע באופן רצוף למעט יום שבת, כ- 8 שעות ביום.

7.
מטעם הנתבעת העידו בפני
מר עופר הורביץ, שהינו כאמור בעל מניות ומנהל בנתבעת וכן בנו – מר שי הורביץ, המסייע בניהול הנתבעת ועובד בה החל משנת 98'. מר עופר הורביץ חזר אף הוא, מסגרת תצהירו, על גרסת הנתבעת בכתב הגנתה, תוך שהוא מוסיף על הדברים שנאמרו שם, ומציין כי התובעים עזבו את עבודתם לאחר שוועד היישוב שערי תקווה, החליט לאחר גמר הסגר שהוטל בזמנו, שלא להעסיק עוד עובדים מן השטחים בתחומי היישוב. משכך, הוצע לתובעים לעבוד עבור הנתבעת ביישוב אלקנה בו ביצעה הנתבעת עבודות רבות. הצעה שהתובעים סירבו לה, משום שלדבריהם מצאו עבודה משתלמת יותר אצל אחיהם. לדברי מר הורביץ, הוא פנה אל התובעים טלפונית ובלית ברירה אף בכתב, על מנת שיחדשו את התעודה המגנטית שמנהלת התיאום והקישור מסרה להם, וזאת על מנת שהנתבעת תוכל לבקש היתר עבודה חדש שיאפשר את העסקתם ביישוב אלקנה. דא עקא שהתובעים התעלמו מפניה זו לא השיבו את מכשיר הטלפון הנייד שמסרה להם הנתבעת ולא שבו לעבודה אצלה. לתמיכת דבריו, הציג מר הורביץ את מכתבו לתובעים מיום 21.9.03, בו נכתב לאמור:
"1.
למרות
פנייתי אליך, כדי שתחדש תעודה מגנטית לא חזרת אלי.
2.
אין באפשרות
י להוציא רישיון חדש לאלקנה, שם אני יכול להעסיק אותך.
3.
באם לא תיצור איתי קשר, אנתק את הסלקום שלך, ששייך לי.
4.
בנוסף יחשב הדבר להתפטרות
שלך."

(ר' נספח א', סעיף 6 לתצהיר מר הורביץ וכן נספח הימנו, וכן ר' נספח ב' לתצהיר מר עופר הורביץ).

8.
במסגרת תצהירו הוסיף מר עופר הורביץ והעיד כי הוא הוציא אישורי עבודה לתובעים המתייחסים לתקופה שלאחר מועד הפיטורים, כאשר לתמיכת דבריו צירף תדפיס של רשימת רישיונות העבודה. תדפיס שהופק לבקשת הנתבעת ע"י מנהלת התיאום והקישור
(ר' נספח ג' לתצהיר מר הורביץ)
. בנוסף, צירף מר הורביץ לתצהירו מספר תלושי שכר המתייחסים לתובעים החל מהתקופה בו החלו העסקתם בנתבעת, עם הקמתה בינואר 96'
(ר' נספח ד' לכתב התביעה)
.

לתלושים אלה צורפו העתקים של המחאות שנמסרו לתובעים וכן דפי חשבון בנק המעידים על פירעון התשלומים
(ר' נספחים ה' ו- ו' לתצהיר מר עופר הורביץ)
.

מר הורביץ כפר מכל וכל בטענת התובעים כי לא שולמו להם התשלומים על פי החוק, כאשר לשיטתו די בתלושי השכר בהמחאות ובתדפיסי הבנק שהוצגו ללמד כי טענות התובעים בעניין זה אינן נכונות.

9.
בנוסף למר עופר הורביץ, העיד בפני
גם בנו - מר שי הורביץ (להלן: "שי"), אשר חזר על הגרסה המופיעה בכתב ההגנה, וכן העיד כי לאחר התפטרות
ם של התובעים ולבקשת אביו הוא יצר עימם קשר על מנת לשכנעם לחזור לנתבעת. לדבריו לאור סירובם ולנוכח עומס העבודה שהיה אותה עת בנתבעת (בשנת 2001) - הוא נאלץ לסייע בנתבעת כבר כבר בתקופת חופשת השחרור מהצבא.

הוסיף שי והדגיש כי הוא פנה אל התובעים טלפונית מספר פעמים, אולם אלה סירבו לשוב לעבודה, משום לדבריהם, השתכרו שכר גבוה יותר במקום עבודה אחר.

בנוסף, העיד בפני
מטעמה של הנתבעת מר אילן רוטנברג, אשר התגורר ועבד עד לחודש מאי 2008 ביישוב שערי תקווה ובנה לדבריו, בתקופה הרלוונטית לתביעה בתים בעבורו ובעבור ילדיו. לגרסתו
-
הוא הכיר את התובעים, היות והם עבדו אצלו מספר פעמים במהלך השנים 1996 ועד שנת 2002 משך ימים שלמים, עסקו בביצוע עבודות חשמל ואינסטלציה, וקיבלו ממנו תשלום מלא בעבור עבודתם.

10.
אשר לדעתי יאמר -
כי נראה לי שיש לדחות את התביעה במלואה וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:


גרסת התובעים לפיה – הם פוטרו מעבודתם בנתבעת, לא שכנעה את בית הדין, שכן גרסה זו הובאה הן בכתב התביעה והן בתצהירי העדות הראשית בצורה תמציתית ולקונית, ללא התייחסות בתצהירי התובעים לטענותיה של הנתבעת בכתב ההגנה.

יתירה מזו
-
גרסת התובעים לפיה הנתבעת לא חידשה את היתרי העבודה שלהם, לאחר אוגוסט 2001 - באופן שמנע את המשך העסקתם - נסתרה מניה וביה באמצעות התדפיס שהופק על ידי מנהלת התיאום והקישור, ואשר צורף כנספח ג' לתצהירו של מר הורביץ. מנספח זה עולה - כי לתובעים היו היתרי עבודה עד ליום 17.4.02.


מעבר לכך יאמר, כי גרסת התובעים לפיה הם פוטרו לאחר שהודע להם כי אין נזקקים להם יותר - אינה עולה בקנה אחד עם גרסת העד מטעמם אשר העיד כי הסיבה לפיטורים היתה נעוצה בחלטת ועד היישוב, להימנע מהעסקת עובדים תושבי השטחים.


גרסתם של התובעים לפיה במהלך כל תקופת עבודתם לא שילמה להם הנתבעת תשלומים עבור דמי הבראה, נסתרה אף היא באמצעות תלושי השכר שהציגה הנתבעת המלמדים כי לתובעים שולמו תשלומים שונים בגין דמי ההבראה, וזאת שלא כנטען בכתב התביעה ובתצהירים.

סתירה נוספת התגלעה בהשוואה בין עדות התובעים לבין עדות העד מטעמם – מר פארס מוקדי, וזאת בנקודה מהותית נוספת העומדת בבסיס התביעה ובאופן המשליך על אמינות גרסתם בכללותה:

בעוד התובעים העידו כי הם עבדו בהיקף של 5 ימים בשבוע, 22 ימים בחודש באופן רצוף מהשעה 07:00 בבוקר עד 15:00 ובסה"כ 8 שעות ביום
(ר' סעיף 4 לתצהיר התובעים)
, הרי שהעד מטעמם, מר מוקדי העיד כי התובעים עבדו כל יום, כ- 8 שעות בממוצע, דהיינו 6 ימים בשבוע באופן רצוף
(ר' סעיף 6 לתצהיר מר מוקדי)
.

גם העובדה שהתובעים בחרו להגיש את תביעתם על סף תקופת ההתיישנות, כ- 7 שנים כמעט לאחר סיום עבודתם, אומרת דרשני, ונזקפת לחובת התובעים ובמיוחד על רקע מכלול הנסיבות, כאמור לעיל.

11.
מנגד - לא מצאתי סתירות
מהותיות בעדותם של עדי הנתבעת באופן המעורר ספק באמינות גרסתם. מה גם שגרסה זו נתמכת במסמכים (תלושי שכר ופירוט היתרי עבודה) שלא נסתרו על ידי מסמכים אחרים.

12.
לאור כל האמור, הריני דוחה אף את גרסתם של התובעים באשר לתשתית העובדתית הבאה לתמוך גם את יתר רכיבי התביעה. תשתית שעניינה - רציפות העסקתם, שיעור השתכרות
ם, היקף העסקתם ואי קבלת התשלומים הנובעים מתקופות ההעסקה הנטענות.

13.
בקובעי זאת, ערה אני לטענתם העיקרית של הנתבעים אשר ביקשו להסתמך על פסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה בכל הנוגע להעברת הנטל להוכחת היקף העבודה ושעות העבודה אל כתפי המעביד. פסיקה הנשענת על החובה שבחוק לנהל פנקס שכר ופנקס חופשה. דא עקא – שלטעמי, אין לזקוף במקרה דנן את החסר במסמכים או את אי הצגת הרישום במלואו - לחובת הנתבעת. זאת נוכח הנסיבות החריגות של המקרה, בהן בחרו התובעים להגיש את תביעתם כ- 7 שנים כמעט לאחר תום יחסי העבודה, יחסים שהחלו לשיטתם באמצע שנות ה- 80' והסתיימו בשנת 2001.

14.
התובעים מצידם, אף לא טרחו ליתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי העצום בהגשת התביעה
-
עובדה הנזקפת לחובתם ומצדיקה את המסקנה לפיה אין לזקוף לחובת הנתבעת אי הצגת מסמכים הנוגעים לתקופת ההעסקה.

15.
לאור כל האמור, הריני קובעת כי התובעים לא הוכיחו את תקופות העסקתם הרצופות, את היקף העסקתם ושיעור השתכרות
ם, ומשכך – הם לא הוכיחו כי היו זכאים לסכומים נוספים מעבר לאלה ששולמו להם על ידי הנתבעת. כמו כן, שוכנעתי כי התובעים לא פוטרו מעבודתם, אלא התפטרו מרצונם.

16.
לאור מסקנתי זו הרי שאני מחייבת את התובעים בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לנתבעים, תוך 30 יום מן המועד בו יומצא להם

פסק דין
זה כדלקמן:


התובע 1 ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של4,000 ₪.
התובע 2 ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של4,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ח אלול תשע"א, 27 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם בדואר.










תעא בית דין אזורי לעבודה 6024/08 חוסאם שקור, האשם שקור נ' עופר חשמל ומאור בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/09/2011)